שרשור חדש
עזרה בשיפוץ השיר?נלחמת ומתייאשת
יש פעמים בחיים,
שאנחנו פוגשים אנשים,
ואנחנו אפילו לא יודעים,
שאנחנו לא מכירים.
יש פעמים בחיים,
שאנחנו חושבים שאין לנו עוד מה ללמוד,
ובעצם רק אז אנחנו מגלים את הסוד,
שאנחנו לא יודעים אפילו לא קוצו של חוד.
יש פעמים בחיים,
שאנחנו פתאום מגלים,
שיש דברים שמסתתרים מאחורי המילים,
ויש דברים שאנחנו לא מבינים.
יש פעמים בחיים,
שאנשים נראים מושלמים,
ובעצם הם חיים,
חיים לא פשוטים.


כתבתי את השיר לעבודה בספרות. אז אני צריכה שהוא יהיה ברמה יחסית גבוהה.. הבעיה היא שעד לפה לא פירסמתי לאנשים דברים שכתבתי, אז אני באמת לא יודעת איך לשפר..
אז ממש אשמח להערות.
(גם הערות של- "זה שיר ממש לא טוב כדאי משהו אחר" זה טוב..)
הוא טוב.יום מבולבל
רק קצת הפריע לי שלא מחולק לבתים,
וגם חזרת על משפט ארוך מידי הרבה פעמים.
(לא יודעת.למה קפצו לי מלא ש כל הזמן)
בקיצור, הוא מצויין, רק אולי תפתחי אותו קצת, שימי רווח בין השורות, תדגישי מילים...
לפי דעתי הוא בסדר , נחמד כזה.אבני חןאחרונה

 

צריך חלוקה (רווח) לבתים . וכדי למצאו עוד חרוזים , לא הכול (הרוב ) אם מים סופית.

כדי שהיה קצת גיוון ,כדי גם להוסיף יותר תיאורים . שייתן  צבע וחיות לשיר.

 

למשל:  חיים אפורים -שחורים.

           חיים שמחים /מאושרים.

          חיים כמו קשת (משהו צבעוני).

      אור השמש זורחת והשדה פורח.

      בתים יפים /גדולים /קטנים באופק .

     באופק יש ים /אגם , עם /בלי דגים .

    ילד/ה  איש/ה -עבודה /בית ספר .

 

* אלו סתם דוגמאות שעלו בראשי כרגע .

בכל אופן השיר בקווים כללים חמוד ויפה .

 

מציאותריעות.
להגיד:
אני חולה ותמיד אהיה כזו,
אלו לא מילים גבוהות.
זו גם לא גבורה.
נו בסדר, מה אתם רוצים?
שאהיה גיבור על
משוויץ בגלימתו
מנופף באגרופו
מציל את העולם?
אינני יכולה להיות גיבור על.
לא, אני אישה.
אולי רק אלמנה שחורה
או איזו
פקידה.
להגיד:
אני חולה ותמיד אהיה כזו,
זה להודות שהתייאשתי.
להודות, ולא לפחד מזה.
כי מה כבר הייאוש
אם לא...
אם לא עוד חבר בצוות.
יחד עם אימה וחרדה וכאב
הוא זוחל בכל פינותיי
האפלות, המוארות, החשכות אורות ליל היום
הגווע
הצומח
המתנתק אל השמיים.
עף.
להגיד:
אני חולה ותמיד אהיה כזו,
זה לבחור במציאות.
אבל אני לא חיה במציאות, לא.
אני חיה בעולם אחר,
קשה יותר.
עולם בו נלחמים על כל טיפת דבר.
להגיד:
אני בריאה.
זה לא עניין של מה בכך.
זה להודות במציאות אוטופית,
נעלה על כל דמיון.
אני שונאת להגיד:
אני חולה ותמיד אהיה כזו.
וואו. בהצלחה!שאג
"הגווע
הצומח
המתנתק אל השמיים.
עף."
לא כל כך הבנתי, החלק הזה מתייחס לאור היום?
ליום עצמוריעות.
אוקי, תודהשאג
אני אוהבת לקורא אותךגלידת לימוןאחרונה


כה ציפיתם ליום והגיע.. מפגש פסח! (וגם סוף כהונתי כיו"ר פסיפסL ענק
לאישור השתתפות ופרטים נוספיםL ענקאחרונה
בקשהנלחמת ומתייאשת
יש לי בקשה אחת מאנשים.
תקשיבו. תבינו מעבר למילים.
כי יש דברים שאי אפשר להסביר.
שבמילים מאוד קשה להעביר.
יש דברים שבלי הרבה ראיה מעבר,
אי אפשר לראות שיש כאן שבר.
יש אנשים שהכל הולך להם בחיים,
אבל משהו לא מסתדר להם שם בפנים.
הלוואי שהיה את מי שיבין ויחבק,
שבשעת הצורך ידע לחזק.
שיהיה שם מישהו שידאג גם לי,
שאבין שהעולם נברא רק בשבילי.
מזדההשאג
וואוווווווווו!!!לאנשכחולאנסלח!
הוצאת לי תמילים!
מרגישה כאילו אני כתבתי...
זה מדהיםםםםלאנשכחולאנסלח!
מרשה להשתמש?
וואו! וואו! ושוב וואו!אהבת ישראל!!

תודה!

ממש מזדהה.

תודה ממש!

מרשה להשתמש בזה?

כן. בשמחה נלחמת ומתייאשת
תודה על התגובות!
תודההלאנשכחולאנסלח!אחרונה
זה באמת מדהים
תפילהL ענק

היא מטלטלת ממני

תלויה עלי ומשלשלת חוטים לקרקע

אולי משהו ירד ממני יעלה משהו.

קרקע עולם - אגם אדוות שחוטיי

אצבעות חולפות גלים, מפריחות

אל חיים אחר.

וצבעים נדים וזעים

שירה.

 

צריך לפעמים לאסוף אותי

לערסל, להחזיק חזק את ארבעת החוטים הקושרים למעלה ולצעוק

                                                                                  אני של

                                                                                     ואמת.

 

לא אגיד את מה שיש

רק את מרקם האצבעות

               החולפות בי

                    בכל יום 

                        תדיר.

איזה כיף לנו שאתהפיתה פיתהאחרונה

אני רק אגיד ש-

אני מרגישה ביחד איתך שגם אותי צריך לאסוף

ואז ישר בלי לנשום בלי להפסיק

 

להרגיש את מרקם האצבעות

איה (הקדמה)נחמיה17

היא לא לב ושקע. צא.

היה יהיה ותעל. שרתי. בא.

משך. ברח לצין. כניצל חרב.

כשם אביתר.

שלעת והיה יהיה- אצעק שוב לאל-

איה!

 

[להבנה ארמוז-" הלך ניבי קדם אחור רוח אם דק יבינן כֻלה" (ר' יוליוס הירש)]

..מתיישב בנשמה

כל הנחלים זורמים אל הים,

ואני, אובד באחד מהם.

מחפש רצועת יבשה לאחוז בה,

לפני שאסחף אל הים הגדול

 

אולי בעצם, הים הוא שזורם אל כל הנחלים,

שמעניק להם את המים, את החיים.

ואם יום אחד ייבש הים,

לא יהיה לנחלים מקור למים, לחיים.

 

לכל עשב יש שירה משלו,

שממנה נעשה ניגון של רועה.

אני אחד מן התווים בשירת העשב,

כמה להתחבר לניגון הרועה.

 

ואולי, בעצם ניגון הרועה,

הוא זה שהופך לשירת העשבים.

וללא הרועה שינגן,

שוב לא תהיה לעשבים שירה וחיות.

מחר תתקיים סדנת הכתיבה השנייה של "המגירה"L ענק
האמת שיש רק עוד חמש מקומות פנויים..L ענקאחרונה


צעקה.רוש לילה.
כשאני צועקת הוא מניח את שתי ידיו על האוזניים שלו ולא מקשיב. אני שונאת את זה. ואוהבת אותו. בו זמנית שזה מכאיב. בא לי להניח את הידיים שלי סביב המותניים שלו, לחבק חזק ולבכות.
אבל אני עסוקה בלצרוח. לצעוק. לשחרר. להטיח מילים ולהטיח עוד מילים ועוד ועוד ועוד מילים. עד שתקרת הזכוכית תתנפץ מעליי בקול רעש גדול שיגרום לו להסיר את הידיים מהאוזניים ולשאול בתימהון, "מה עשית?"
***
כשאשבור את קירות החדר השקוף אך האטום הזה, בו אנחנו מתחבאים מפני השתקפויות מעוותות, לא תהיה לי יותר סיבה לאהוב אותו בצורה כל שהיא. גם לא את עצמי. אני אוכל לחייך במבט של שטן ולזרוק עליו את הרסיסים.
אבל זה לא מגיע לו, לא מגיע לי. לא ראוי שנאשים את האהבה שלנו בהכל.
אפשר גם לאהוב פשוט קצת יותר חזק במקום להטיח מילים ולשבור קירות.
למה אני לא מצליחה להפסיק לצעוק?
פשוט נוגעשמחת ה'אחרונה


הראפ ואנחנו.L ענק

בעקבות הכיוון החדש שהפורום תפס החלטנו להנכיח איזשהוא קול שבעבר היה יותר משמעותי בפסיפס.

אנחנו בפסיפס חוץ מאשר הרצון שלנו להיות במה לקולות של האנשים שמגיעים אלינו, אנחנו גם רוצים להיות מקום שמרומם את האדם. ממש ככה. אנחנו מדברים בשפה של ערכים, של כיוון. של יש טוב ולשם אנחנו שואפים.

לא יהיו להחלטה הזאת נגזרות מעשיות מלבד עיקרון אחד.

אנחנו לא נתמוך וניתן במה ליצירות או לדברים שמורידים את האדם.

לכן אין לנו בפורום גסויות, או תיאורים לא צנועים. ולכן גם אנחנו מבקשים, למרות שמדובר בלחתוך מהראפ משהו מאוד מהותי. את הקרב.

את הלרדת אחד על השני.

אז אין קטע לראפ? אולי. בוא נראה אתכם כותבים ראפים אחרת.

לכו תראו פואטרי סלאם ותראו על כמה נושאים אפשר לכתוב, שהם לא שיר ולא פרוזה.

מוזמנים להגיב.L ענק

@עוזיהו3

@שי א"י

 

וכל שאר המשתמשים בפורום ההוא..

כל הכבוד. ממש.שה"י פה"י
שטויות,לא קיללתי פה בפורומים כשעשיתי ראפ.עזיהו

והעניין בדיסים הוא לרדת אחד על השני...

פשוט תכתוב שאתה לא מסכים שיהיו יותר דיסים בפורום...

 

אבל אם אני אכתוב שאני לא מסכים שחברה ירדו אחד על השניL ענק

אז אני עונה רק לעכשיו, ולמקרה ספציפי - ולך.

 

ואנחנו רוצים ליצור כאן רף כולל, נורמות התנהגות.

אנחנו בונים את כללי היסוד של פסיפס תוך כדי תנועה.

 

וזה שלא יורדים פה אחד על השני, זה כל כך ברור ועתיק, שאין מה להגיד את זה שוב.

אבל זה שאנחנו לא רוצים שהיצירות ירידו את היוצר או היוצרת, זה כבר חידוש גם בשבילנו.

 

אממ חת שתייםיוני
הלכתי בחצר וראיתי חילזון
לרגע בשבילי הוא היה כמו חלון
הסתכלתי עליו וראיתי משל
על הבעיות שלי ועל הפתרון

איך אני זוחל לי לעבר החזון
הבית על הגב שוקל כמו בלון
עיניים אל היעד ולא מפסיק לזחול
לא מפחד מרוח ולא משיטיון

עובר תחת צילו של עץ ההיגיון
מבין כמה רחוק אני מהענף התחתון
כמה קטן אני בעולם הזה, פיצפון
ולמה לי לדאוג לעבודתו של אל עליון






רק כי ביקשת @L ענק
זה שירביני~
שיר ראפיוני
תלוי במקצב.


ראפ זה מקצב, זה לא מילה- קללה- מילה- קללה
לא רק מקצבביני~
גם תוכן ייחודי.


ראפ מתבלט כמוזיקת מחאה ואגו שאמורה להעיף את הקהל, זה לא מה שעשית
אחי,זה לא ראפ.זה לא מתקרב לראפ.עזיהו


אני עם עוזיהו. זה ממש לא ראפ.L ענק


עוזיהו הגיב ליוניביני~
^^אהבתי...נחמיה17


ראפ זה גאווה וגאווה זה לא ערכים דתיים אז לא יכול להיות פהביני~
עבר עריכה על ידי ביני~ בתאריך כ"ז באדר תשע"ז 20:12
ראפ
ביני, יש כאן המון שירים שהם לא קשורים לערכים דתיים.L ענק

אנחנו לא סמינריון, אנחנו אתר ליצירה יהודית. ויש כאן חופש ליצור בתוך הגבולות שהמרחב הזה קיבל ויצר לעצמו.

גם בוואלה יש מדור יהדות.ביני~
נכון וזה עוד ערוץ 7 לא אתר כיפהדוסקל'ה
אני לא מתביישL ענק

היהדות שלי, היצירה שלי ואני חושב של משתתפי הפורום (ואני לא רוצה לחטוא בהכללות ולומר כל, אבל יש בהחלט מצב שזה ככה) היא לא לקחת תכנים דתיים, 'אורטודוקסיים' ולהגיש אותם בעטיפה ספרותית.

 

יש בתוך צוות פסיפס קול מאוד חזק שקורא לקולות כאלה להגיע לכאן, לבוא ולקבל את הבמה שלהם ולהיות קול משפיע וחזק ואיכותי. ודווקא בדברים האלה אנחנו דורשים רמה גבוהה - ידעו אלה שניסו ליצור דברים כאלה.

בלי בנאליות, בלי חרוזים כובלים, להביא את האמת אבל יפה ומקורי ומפתיע.

 

ואחד ממעגלי היצירה שאנחנו רוצים שיתפתח כאן, זה מעגל יצירות כזה. 

מה עם שאר הקולות?

מה עם קולות האדם שאנחנו? המאמין, אבל שעובר דברים שאין בהם מאפיין דתי. יש להם מקום?

 

אנחנו, כולנו סוברים שכן.

יש להם מקום כאן, וזה מעגל אחר. שחי ופעיל וטוב.

כשזה מתנגש במעגל הראשון, כשזה כבר יצירה שלא פועלת טוב על האדם אלא מורידה אותו, 

כשהיא לא טובה לאדם - אנחנו בתור קבוצה החלטנו שאין לה מקום פה.

לכם החלטנו שאין מקום לדיסים, לירידות אחד על השני.

 

אתם שלושתכם. @ביני~ @דוסקל'ה @עמיחי.

לא מכירים את הפורום הזה, לא מכירים את ההתרחשות פה.

אין לכם מושג מה קורה כאן ביום יום.

 

מכירים את חוק החמש דקות? כאשתה נכנס לחבורה שמדברת תבין חמש דקות קודם על המ הם מדברים ורק אז תפתח את הפה? בדיוק ככה.

 

אנחנו דוסים, ואנחנו בברור עצמי של מה קורה כאן באתר.

תראו בשרשור כאן אחד מישהו שהוא בסך הכל חלק מההתרחשות מביע בדיוק את מה שאתם אומרים - אלב הוא מבין על מה הוא מדבר, ועם מי.

 

ועכשיו בנימה עניינית יותר.

יש כאן מרחב. טוב, אינטימי, שקט. 

לא מדברים אצלנו ככה.

 

אנחנו לא עוסקים בערכים דתיים אנחנו עוסקים שאנשים דתיים וגם בדתיותם.

 

 

 

 

אין בעיה..~תפארת~
פשוט שאפשר לכתוב על כל מיני דברים.. לאו דווקא קשורים למאפיין דתי.

מה שאני אמרתי זה שאי ערכים דתיים מתנגש עם הצגת האתר כאתר דתי. אז לא יכול להיות פה ראפ.
רגע, תפארת? מי את? אתה?L ענקאחרונה


שמעת? זה לא מה שהוא אמר.דובי שמן
לגבי ה.. הטרדות. אשמח למשוב ותגובותמישהי=)
מלכת הקרח/

ברגע שקפאתי
למלכת הקרח הייתי
לא רואה, לא שומעת
רק אותה יד נוגעת
ונוגעת
ונוגעת
ו.
---

(בפרחים מוגנים
אין נוגעים.
חבל שאני לא
^.נפתלי הדג
מדובר בטרול, אני חוסם את הניקים שלו והוא פותח עוד. אשמח אם בינתיים לא תאכילו אותו
מישהו פה למד לימודי כתיבה ותסריטאות?אנונימית 6

אם כן אשמח לשאול כמה שאלות..

 

תודה!

למדתי...שה אובד.

אבל לא נראה לי מספיק כדי לענות על שאלות.

אפשר לנסות בשמחה...

את יכולה אולי לנסות את הספר של צבי פישמן- "כתיבה יהודית יוצרת". צבי פישמן הוא תסריטאי וסופר ישראלי שעבד בהוליווד וחזר בתשובה. הספר האמור, מלמד לכתוב סיפורים בדרך היהדות. עוד לא סיימתי אותו, אבל הוא בהחלט נותן כיוונים מאוד טובים. מומלץ! 

 

תודה! מה שבעיקר מעניין אותי אם יש בזה עבודהאנונימית 6אחרונה

אני חושבת ללמוד את זה אבל רוצה גם שזה יהיה מקצוע ולא רק לקבל תעודה..

איה השהאלעד

וילכו שניהם יחדיו

לויקרא,

מבוססים בדם עתודים וחלב אילים

מתרוצצים בינות נפשות מטורפות

 

ממאנים לראות

מסרבים לשמוע

את תרועתו של מזבח

שלעולם איננו נח

 

 

על הרצחאין קדוש כה

מרחץ דמים

מה עובר על העץ?

עם מי הוא מתלוצץ?

ולמה בנו הוא עולץ?

ואת ראשנו חפץ לרוצץ.

 

ומה הוא פשר המשחק

שהפך קל כמו להרוג מקק

ומי זה שכך החליט

לקחת חיים בלי כל תכלית?

 

מדוע החיים הפכו לעוד בדיחה

והיד עושה כל מה שהיא רוצה

מחפשת רק לשלוח הרג בכל

ולא משנה אם היא ימין או שמאל.

 

מי זה שפירש את סודות הסכין?

והחליט שמטרתו לשסף כל גרון

כי בשביל הרג תמיד ישנו און

למצעד המתים נצא בגאון.

 

ומי זה נתן את הסמכות לאיש

שיוכל להרוג את מי שיחפוץ

זה קל כמו לעשן חשיש

כי לרצוח זהו משחק הבריות.

המגירה: שיעורי בית ראשוניםL ענק

קחו איזשהוא מאפיין מחג אחר ותדמיינו מה היה קורה אם היינו צריכים שזה יקרה בשבועיים האלה. 

זה יכול להיות משהו אישי, זה יכול להיות משהו חגיגי.

זה יכול להיות שהיינו צריכים ליטול לולב בשבועיים האלה,

או לצום ביום ולאכול בערב כמו המוסלמים בראמדן,

זה היה יכול להיות שהיינו צריכים להתחפש בשבועיים האלה.

 

תתארו לי את השבועיים האלה, של הניקיונות, של החופש - 

עם מאפיין מחג אחר.

 

זה יכול להיות תיאור קצר, זה יכול להיות ארוך. אבל זה בטוח יהיה מעניין.

 

יש לכם זמן עד מוצ"ש.

(למשתתפי הסדנה, אתם לא חייבים להעלות לכאן - אתם יכולים לחכות לפעם הבאה שניפגש)

 

ולמי שעוד לא הבין-

היום יפתח פורום סגור - שתתקיים בו סדנת כתיבה - למשך שבועיים - פרוזה וכתיבה חופשית

 

סדנת הכתיבה נדחית ליום ראשון. כנראה היא תתקיים בשמונה וחצי.L ענק


נא להכין שורה אחת משיר אהוב שכתבתם.L ענקאחרונה


אפולו.רוש לילה.
לידינו חשיכה. הלילה ירד, הריחות איתו. נדמה שכל האנשים שהסתובבו כאן במהלך היום ונשמו את האוויר הזר השאירו לנו הבל פה משלהם, סימן קטן, אות לקיומם המקביל לשלנו.

העיניים שלך עצומות בריכוז ואתה יונק עשן מתוך הסיגריה הבוערת בין שתי אצבעות ארוכות. אני מסתכלת עליך ויודעת בדיוק כמה אלפי מחשבות עוברות לך בראש. כשאתה שר לי על אפולו, אל השמש של יוון, על אהבותיו ועל כרכרת השמש האדומה שלו, אני מנסה לנחש איזה דברים הלב שלך מבין ואיננו מספר לי.
אני מניחה עליך את ראשי הכבד מתהיות, בניסיון למצוא לו מקום להירגע ולנוח. מתאקלמת בדיוק על השקע בכתף שהותאם למידותיה של אחרת. היא בהכרח תהיה טובה יותר. לא נוח לך, גם לי לא, אבל האהבה מנצחת. למרות שהראש שלי והתהיות שלו כבדות לך והכתף שלך רחבה כל כך אבל צרה מלהכיל אותי אני נשארת. אין מי שייתן לי מקום גדול יותר עכשיו.
אתה מגיע לבית האחרון בשיר שלך על אפולו, מתאמץ להגיע לגוון הנכון של המנגינה. קצת גבוה לך, אני מצטרפת. שלא תרגיש לבד.
"זה לא כיף אם זה קל, ומי אנחנו אם לא ננסה?"
שנינו צועקים אל שמי הלילה, מאשימים כאילו את אפולו שהלך לדרכו אבל באמת כועסים על אלוהים. שמעולם לא היה כאן כדי לתת לנו סיבה להאמין בו. מרגישים שהוא הלך לנו, למרות שאנו אלו שברחנו כמה שיותר רחוק.
את השורה האחרונה של הבית האחרון אתה לא מצליח לומר, אני מחליפה אותך בלחישה.
"אני אעקוב אחריך, אפולו."
הגרון שלך עולה ויורד במאמץ להכיל את המילים שאתה בולע ביחד עם הטעם המר.
כביכול, אין למילים הללו שום משמעות כי אנשים כבר לא מאמינים באפולו היום. העולם לא חולק לו את הכבוד שהוא זכה לקבל ביוון העתיקה. אבל לנו זה לא משנה, כי אפולו בשבילנו הוא יותר משיר ומסיגריה בוערת. הוא האור שנותר מהשמש כשהיא לא כאן עוד.
הוא התקווה שלנו למצוא משהו, אולי מישהו, ספק חדש ספק ישן, לדעת שזו אמת. אמת שתבער לנו בעיניים מספיק זמן כדי שגם הלילה החשוך ביותר יואר. אמת שתאיר לנו את הלילה כמו שאלוהים מעולם לא טרח לעשות, במין ציפייה שנלמד לראות בחושך.
"היינו יכולים להתאמץ יותר," אתה אומר לי.
"עם אלוהים?" אני לוקחת שאכטה מהסיגריה שלך.
"כן."
"אולי." משתעלת. הטעם דוחה.
"מצד שני, כמה שהתאמצתי זה מעולם לא היה מספיק טוב."
"ונניח שלא טרחנו להיות טובים מספיק. למה הוא לא טרח להישאר?"
אנחנו שותקים ונותנים לעולם מנוחה מהרעש האנרגטי שלנו. אני עדיין על הכתף שלך, הסיגריה הפכה לבדל שנמעך מתחת לזוג בלנדסטון דהויות.
אנחנו יושבים באמצע שום מקום, לידינו חשיכה, הלילה ירד והריחות איתו. כשאנחנו נושמים את הבל פיהם של בני האנוש שהיו כאן לפנינו, אנחנו חושבים כמה ייחודיות יש באנושיות המקיפה אותנו. עוצמה לצד שבריריות.
למרות שאנחנו צוחקים על הגוף החלש הזה ועל תוחלת החיים הנמוכה הצפויה לנו, אני יודעת שיש לנו אהבה. לעצמנו. לעובדת היותנו בני אדם.
השנאה שלנו לרעיון האלוהות מפחידה ומשעשעת אותנו בו זמנית ומתוך אהבה עיקשת לאפולו אנחנו מבטיחים אחד לשניה להמשיך לעקוב אחרי אפולו והאור שלו. כי מי אנחנו אם לא ננסה?

"אנושיים," אתה אומר.
ואני מחייכת.
מדהים, מדהים.חלילית אלט
הכתיבה שלך נפלאה.
כתבה מהממתציף
אני נכנסת לפרוזה רק כדי לבדוק אם כתבת משו חדש .
נהנתי.תודה!
איזה כתיבה..מדענית
תודה לך.
ואלהים זועק ואתם לא שומעיםנחמיה17

כי ברור שהעיקר זה היופי ולאו דוקא הדיוק

אבל הדיוק הוא חשוב.

ואני רואה ובטוח.

שאלהים מצוי עוד בשאלה

למעשה גם לפניה.

כאב קל באחורי הראש גורם לי להבין את השעה המאוחרת.

אבל לי לא אכפת.

כי העניים שלי אלו שמתאמצות להשאר ערות (עין ימין הפיקחית והאמיצה)

הן יודעות את הדמעות ששפכתי על זה

והגרון המעט צמא שלי יודע כמה זעקתי.

לא לחינם הזוג החביב מקווה לאל השירה היווני.

כי הזוג נשמע נחמד וחמוד

ומי שכתב עליהם מתאר יפה.

אבל עדיין

זה רק יפה.

אם היה בו תוכן- הרי הוא נלווה ליופי.

היופי לא שוכן בתוכן.

התוכן נכנס בדוחק אחרי אלף נסיונות ליופי. וגם אז התוכן לא מדויק ולא נקי.

בני יפת.....

מתי תשכנו באהלי שם. מעוני המהות?!

אפולו הוא יפה ואצילי

אפולו הוא עבודה זרה.

הוא מציאות אנושית אלילית שחבורה של יוניום חיפשה עולם חביב

ומתוסבך שבחובו יש מה שבעיניהם הוא טוב. אז הם בראו אלוה.

אפו-לו ולא יריח, אף להם ולא יריחון.

אפולו הוא גוף מצומצם מבלעדי אל חס ושלום.

שכאילו מביא מציאות אלילית אחרת רבת עצמה- שמש

אז לא.

אני לא ממתין לאפולו ואני יודע כי אלהים

לא נטשני.

כמה אפשר לנסות לברוח. בני יפת.

ללכת אל היופי. לתור אחרי עיניכם.

כי באמת. לפעמים יש הסתר פנים.

אבל תמיד את פניך אבקש.

וישמח לב מבקשי ה'

ופניו לא יראו.

אבל ביקשתי. לא מצאתי. אבל אני מבקש.

לכן שמח לבי.

כי לא תעזוב נפשי לשאול.

אז אני-

לא אהבתי.

בהצלחה.

תודה רבה לכולם!רוש לילה.
שמחה לשמוע כמה אתם אוהבים ונהנים מהכתיבה. אין יותר מרגש ונותן כח מזה.
נחמיה, אין צורך להתווכח, אם היית קורא מבעד למילים אולי היית מבין קצת יותר ממה שנאמר. אבל אם בחרת להתייחס אליי בצמצום ולייחס לתוכן דבריי קלות ראש, זה זלזול בי ובמילים שלי. אני לא אחזיר לך באותה מטבע ולא אגיד דבר על המילים בהן בחרת להשתמש כדי לענות לי, אבל תסלח לי שאני לא רואה צורך להסביר.
אני נהנה מן הכתיבה רק במקרה הזה לא אהבתינחמיה17

אינני מזלזל בך.

אני זלזלתי בכתיבה הזו ספציפית.

היא הייתה בעיניי בריחה למציאות אחרת. זרה. בשביל יופי.

אני סולד מזה ואני רואה צורך וחשיבות לשים דברים כאלו במקומם. צריך להוקיע דברי ע"ז מפינו.

ואם זה חריף מדי בשבילך. צר לי. אך, מה בכך. אין דרך מילוט.

בתקווה שתשתמשי בכשרונך הנפלא לדברי חכמה בקודש.

וואו!!! את מדהימה! |חסר מילים|מפוחיתאחרונה


גלות.הדובדבן שבקצפת

כבר שנים שתופסים

את מקומו

שקרים של אין בית

ודמיונות שווא של יתמות:

 

הגוש בגרון שלי

מתגעגע לכתף חמה

שיוכל להתגלגל עליה

את כל הגלות

והבית. והאישה שבי

כמו קיבלתי אותה בירושה

מאמא שלא קיימת:

גם היא

כאילו לא.

אוירוש לילה.
הסוף צורם. כואב. חזק מדי.
כאילו כל השיר עדין, מתחשב, מזיל דמעה מהעין, ואז הסוף דורס לך את הלב וגם הוא מתחיל לבכות.
המון אהבה
תיארת את זה מדויקחלילית אלט
אני לא מתאתי מילים להגיב, אחרת הייתי כותבת כשקראתי לראשונה
אהובות. תודה.הדובדבן שבקצפת


מדהיםסיהרא

את כותבת כל כר יפה. אין לי מילים.

את מצמררת, את.בלה לטקסאחרונה


חברים, אנחנו מתחילים להתכונן למפגש פסח..L ענק

חברים, אנחנו מתחילים להתכונן למפגש פסח, וכרגע יש לנו שני תאריכים פנויים.

או יום רביעי או ראשון בחוה"מ פסח. (כ' או ט"ז, 12/16)

.

עכשיו, המפגש הקרוב הולך להיות מאוד מאוד מיוחד.

בגלל שני דברים. הראשון הוא שזה בעצם המפגש האחרון שאני מקים. 

לצערי ולשמחתי, אני נודד הלאה מניהול פסיפס. אני מעביר את השרביט לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

מנהל מוכשר מאוד, שבאמת יצליח לקחת את כל המרחב הטוב הזה למקומות טובים.

 

ועוד דבר, הוא שאנחנו חונכים את במת ההופעות.

יוצרים ויוצרות יקרות, אם יש כאן מישהו, זוג או כמעט להקה שרוצה להופיע לפני משתתפי המפגש

בהקראת שיר, בהצגת ספוקן וורד או בראפ, בנגינה, בשירה, או בריקוד

אתם מוזמנים לשלוח אלי או @פיתה@פיתה פיתה

ברוך השם שיש לנו מנחה, כך שאם בנות ירצו להופיע, זה גם יסתדר

מקסימום הבנים יחכו בחוץ וישחקו הנחש בא.

 

מה אנחנו צריכים לעשות??

א' - לכתבו כאן מתי נוח לכם, ואנחנו ננסה לבדוק מה מתאים למקום.

ב' - אתםן רוצים להופיע? רוצים שמישהו אחר יופיע? דברו איתנו.

 

מחכים לכם/ן מאוד

 

מפגשפסחתשע"ז

 

ט"ז אני אולי אוכל. כ' בטוח לא.ענבל
בס"ד

ב"הצלחה בהמשך!
ט"ז לא בטוח אבל נראה לי יש יותר סיכוימגדלור באפלהאחרונה
מעילה בהקדש.הדובדבן שבקצפת

לב מגולגל, מעוך

בתוך סלילי עשן.

 

מה את יודעת, ילדה

מי גילגל ממך מה,

ואיזה חותם השאיר בך

אחרי שסימם אותך בשכחה

והזריק לך שגעון לתוך החדרים והעליות.

 

מה את יודעת מה קרה

בקודש הקודשים שלך?

כתיבה מיוחדתסיהראאחרונה

איך שאת מצליחה לאמר כל כך הרבה במילים ספורות...

הנשמה היא תמיד מתפללת [הרב קוק]שמחת ה'

נשמתי האהובה

תודה שאת איתי

תמיד מזכירה לי מה אני

גם כשאני לא מתפללת לה'

את תמיד מתפללת

ומשלימה אותי

מסלולשאג

אני עומד וצופה בה
רואה את המאמץ
רוצה לעזור לה
כשנופלת נלחץ

רואה את הנשמה
את הכאב, העליה
נזכר בתחושה
כשהייתי במסע

את עקבות מקדימי
כאילו שאני מאחר
כאב נפילותי
שבאו מהר

המסלול הארוך
הרים ופסגות
התסכול שבתוך
יש אין-סוף עליות???

ויש נפילות
דרדורים, עצירות
מעידות, אין תשובות
אין כלל כח, לעלות

והכל כאן לבד
העבודה היא מולך
הרצון הוא אחד
מציאת עצמך

היכן לחפש?
אולי אתיאש?
כל הזמן להתחפש
אכזבות לטשטש

לא רואה שום פסגה
רק שיפוע תלול
אין שום דרך ברורה
לא עוזר התרגול

אך הצלחתי לעלות
להתקדם ולשאוף
כן, קיבלתי מכות
ולא נפשתי בחוף

אבל הצבתי מטרה
ואחריה עוד אחת
ועליתי מדרגה
גם אם נפלתי מעט

גם עכשיו לא בטוח
לנפול עוד אפשר
אין זמן לנוח
לא היום לא מחר

אבל יש התקדמות
ולפעמים יותר קל
וכשיש גם ראות
רואים אופק מוצל

ועכשיו בא תורה
היא נמצאת במסע
לא יכול להקל לה
גם כשנופלת שבורה

נשמה מיוסרת
שרוצה עליה
רק בוכה, ממלמלת
לוחשת תפילה