פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 420)

ממש ממש יפה!

אני כתבתי על זה גם שיר, ופירסמתי פה בפורום בעבר...

יש עניין, זה מעניין, נוגע.

הכתיבה עדיין לא בשלה, אבל את בדרך הטובה.

מאוד נשמח לקבל עוד קטעים שלך

מזה אומר לא בשלה? מה אפשר לשפר?
תודה

זה אומר שאת בדרך הנכונה, וצריכה להמשיך ולכתוב.

קצת כמו ילד בלמד לכתוב אבל עדיין לא כותב מאה.

הכתיבה שלך מעולה! זה רק אומר שהיא תהפוך לטובה יותר כמה שתכתבי יותר

אני אוהב להמליץ על שירים אז חפשי הפסיכולטג מספר 1 להקת אגרוסע מציאה 👌

אם אין ברשת ובא לך אשלח לך בכיף

אוף,

קצת קשה לי עם הסוף

כי פתאום מכל הכאב הפשוט והמזוקק הזה

הקטע הופך ל'מסר'

ואולי אני זאת שלא מבינה

ואולי אני זאת שאף פעם לא הצליחה להתנחם ממבט אל הקב"ה או לראות בו חבר.

אבל זה קשה לי.

 

הקטע כתוב טוב, הכאב הזה שבכל אחד מאיתנו

אהבתי *ממש* אבל גם אני לא מצליחה למצוא בקב"ה תחליף למישהו אנושי לפרוק לו

והעניין הוא, שברור שיש את הצורך באדם לפרוק לו, אבל יש מנחם בכך שיש מישהו כל כך קרוב אלינו שבאמת מכיל אותנו..
זה לא אמןר לבטל את הרצון במישהו לפרוק לו ולשתף אותו, אלא מזכיר בנוסף שתמיד יש מישהו שמאפשר לנו לשתף אותו, גם כשלכאורה אנחנו מרגישים לבד

הדגיש שזה לא בא לבד.
יש את נק' החבר, נק' הצדיק, והתבודדות

גם יש משהו מאד מחזק בהתבודדות שאין לזה תחליף. וגם יש את נק' החבר שאין לה תחליף

שמייתרת כל התאמה שלך לאדם שעומ מולך. אתה לא צריך לדפוק חשבון בכלל וזה גם כיף

לפרוק לקב"ה.. קשה לי שאני לא מרגישה את ההכלה שלו... אני צריכה את התגובה,את האישור שמישהו שומע אותי.. 

בית החיים

 

בכל פעם שאני יוצאת,

מכה בי ההכרה

 

כאן קבורים המתים,

שעברו לעולם אחר.

 

אנחנו- חיים לגמרי!

 

זה יפה

ראיתי שזה בדף הראשי,אמרתי נצטרף..;) לא מקצועית או משהו בכלל, אבל נכתוב...

משפחתיות חום ואהבה.
שמחה וצהלה.
חיבוק חיוך ואהבה בלי סוף.
הקשבה לקול נעים.
ישיבה ליד מיים רגועים
והשקט שצף מנהים ונינוח.
ביקורת בונה,ומאחדת בשביל הטוב
והדרך הנכונה.
בלי מחסום.כי יש רגש.
והרגש מתפרץ החוצה כשזה נחסם מבפנים.
אבל שם,תמיד אפשר להעז לחלום להתגעגע.
ולהוביל לדמיין ולהנהיג
לאהוב לחבק ולתת.
גם שם יש קשיים
קשיים שהולכים ובאים
לפעמים מתגברים.
אבל באים בגלים.
ומתמודדים כי הם באים.
ולא תמיד קל לדלג עליהם.
אבל זו משפחה.
ובמשפחה אמרו שלא שומרים סודות.
פותחים את הלב מרגישים בבית.
מרגישים שיש למי לפנות.
דבר שלא מובן מאיליו.
דבר עצום שישאר איתך לאורך שנים.
קשר חזק ועצום שכל אחד צריך.
זקוק מייחל ומצפה שזה יגיע.
ובלעדיו קשה לחיות.
אבל זה מקום נעים ומרגיע.
מקום שיש לכולם יכולת להתבטאות .
לתת ולהעניק. להעניק מעבר.
לאנשים שעדיין לא חיים.
נשמה טובה נולדת,קסם ואושר בעיינים.
ולב חם ומחבק.
שמחה וחדווה.שעוטפת.
אפשר להרוס ואפשר גם לבנות
אנשים חיים נשמה חייה. ועולם מלא.
באוצרות ופנינים.
ילדים משחקים בצעצועים,אמא ואבא אוהבים.
שמחה וטוב יש.
אבל הם משפחה משפחה לכל החיים.
כל מקום הוא משפחה.
משפחה בביתספר,בבית,בשכונה,בבית כנסת.
גם מקום שלא תמיד נשאר לתמיד.
אבל תשמור על קשר על זכרונות וגעגועים.
אבל הוא משפחה,משפחה קטנה בלב.
ומשפחה גם לכל הזמן.וכל החיים בשבילך.

אני אתחיל בהערה טכנית - כדאי להוריד את הסמיילים. הם פוגמים בקריאה וברצינות של הטקסט.

הטקסט צריך הגהה, אבל הוא חמים ונעים. מבהיר את התחושות ואת המקום שלך מעולה.

מוזמנת תמיד, אנחנו לא טורפים

ב"ה
סתם
ברוכה הבאה בצל קורתנו
אל תדאגי יש כאן אומנם גאונים שכותבים מרטיט
ויש גם כמוני
אנשים שפשוט רושמים

אז זהו,שאני אוהבת לקרוא/לכתוב תחושות,רגשות,התמודדות וכו.
כשנכנסתי לפה,יש כאלה שרשמו על הכאב שלהם,וכמו לכל אחד יש דברים פחות נעימים שקורים לנו.

וקצת זה הרתיע אותי וחסם אותי.
ז״א קשה לי לראות שרשורים עצובים,שכתובים בכאב.
וכשהם כותבים בעיקר עצוב אז אני חושבת עליהם כל הזמן ועל מה שהם כתבו,וזה עושה לי לא טוב לחשוב על אנשים שקורה להם דברים רעים..ולחשוב עליהם במשך היום..
אז אולי זה פחות מתאים לי?

חיילים אלמונים
לפעמים בלי מדים
ולעיתים הם מורחים
צבעי הגנה מאויב
מגנים על אדמה
אדמתו של העם
רוויה אף בדם ילד קטן
אליה נכספו דורות כה רבים
אך לא זכו ונפלו לפני שדודים
בדרך לארץ חמדת הבורא
ארץ אשר אבניה ברזל
ובניה יהלום
אומנם קצת מלוכלך
ומכוסה בגלות
אך בעת מצוקה
לקו האש הם רצים
לא מפקירים הם האח
ואף לא גופה
מחרפים את נפשם
למען העם
וישנם הפועלים
בחדרי חדרים
מושכים בחוטים
ושומרים החיים
ואנו לא יודעים
לא יודעים
כלום

בעז"ה
שהחלטתי להוסיף לאתגר

איכה חלפו להם ימים
ימים ארוכים
מלאים בצללים
בוהה לו העלם בריצוד בגלים
בהשתקפות מדורה בתוך ערפילים
דואגת האמא על הילדים
ילדיה שלה שמסיירים בשבילים
על אדמת הדמעות הם מגינים
מגינים מאויב, בני עוולה ,מחבלים
חיילים אמיצים נקברים בודדים
מגינים על שדות בהם תפוזים
נופלים

"יאמרו גאולי אדונם אשר גאלם מיד צר"

פרפור בלב
דמעה שחוקנת
זיכרון שובר בדממה
תפלה מתפרצת
נר באפילת חשיכה
מסכה מעולה על המדרכה.

איכשהו,איכשהו שם כולם מתאספים.
יורדים בביוב ונשטפים בכבישים
מגיעים אל הצומת הזו צומת זמנים,
בין מחלף השכול להיכל הדמים
ממשיכים עוד קצת ואז מגיעים
אל צומת תקומה
שככל הנראה או לפחות אצלי
זו צומת זמנים.

דמעת כל נדרי,שעמדה שם,אני בטוח.
ופרפור של סליחות ראשונות,
זכרון של צפירה שאיבד את הרגע.
תפילה של לב שבור שברח להרי הרהורים.
ונר מכבים.
פתאום הם שם.
פתאום הם באים.
עומדים על הצומת
ורק שם מגיעים.

"ומארצות קבצם ממזרח למערב מצפון מים"

זכרון ושמחה שזורים להם יחד

כאלו הם בעצם אחד

 

זכרון חיילם שנלחמו על המולדת

ביחד עם מדינה יהודית מאוחדת

 

עצבות על מי שאיננו

ושמחה בהקמת מדינתנו

 

יום שזוכרים בו גבורה

מול יום שמלא אורה

 

אבל בעצם שניהם אות דבר

שניהם מדברים על העבר

 

שניהם מסמלים את גאולת העם

שזה לא מה שהיה פעם

 

שניהם הם דברים שצריך לזכור

מי אנחנו ומה המקור

 

בשניהם צריך להודות לאל 

שנתן לנו את מדינת ישראל

 

איך אני אוהבת שירי יום הזיכרון - עצמאות

שהם יכולים להיות עצובים מתוקים כואבים

 

איזה יופי של מילים כתבת

ואיזה כיף שיש פה כל נדרי ופירפור בלב.

 

נשמח לראות את זה בפסיפס

אמא אמרה שכאן הוא דרך
יפה מתמיד נראה כמלאך

אך משהו בי , סירב להאמין
מלאכים יש
אולי רק בסיפורים.

אבא אמר עוד מעט יום הזיכרון
ואנחנו גם את הסיפור שלנו נצטרך
לקרוא..

שאלתי את אבא , זה סיפור אמיתי?
ופתאום הבנתי שהסיפור הוא אני

הנה בא ילד לקרוא אותי..
בוא ילד ! רק אל תסגור אותי

הוא סגר וסגר בכאב..
שיכאב מישהו אחר

אבל ספר אחר נפתח לידי
הנה בא הילד שסגר אותי

גילה לי שלא האמין במלאכים
אבל עכשיו הוא סיפור
וכבר מאוחר
צריך הוא ללכת על המדף

על המדף ליד התמונה פתוח לו ספר
שלא השתנה
תמיד אותו סיפור
עצוב וכואב
אמרו לי שיש עוד המון בתים..
אז שיכאב מישהו אחר

למה שלא תעלי לפסיפס?

מבטיחה שאגיב לך שם תגובה טובה יותר 

ומזה(:?

מתחת ללשונית פנאי את נכנסת לפסיפס. שם בשמאל יחסית למעלה יש 'יצירה חדשה'

 

מוזמנת לחסות בצל קורתינו

בס"ד

בנדנדה שלי כל הקיץ
ילדות רוסיות מעיפות בי מבטים זועפים
לי לא אכפת אני על הנדנדה
אחת עם הרוח ועם המוזיקה
במין טראנס מכוון שלוחש לי
לאלחשוב לאלחשוב לאלחשוב
אני לאחושבת
למעלה למטה ושוב למעלה למטה
ושוב
למטה למעלה ושוב ושוב ושוב
אני
למטה

אפשר לחרוט על אבן,

אתם מבינים?

לחרוט הלוך ושוב הלוך ושוב

כשהיינו קטנים, חרטנו על האקליפטוס בבית הספר

איך חורטים על הגוף,

תגידו.

 

הגוף מתפרק לו לאיטו

וכל יום מת הגוף

תאים מתים בכל מקום

 

בכל הרף-רוח

מתפזר אדם

כמו סבא פופו באביב

 

בכל הרף רוח אנו שותקים

ואיך נדע לחרוט על אבן

איך נדע

 

המילים נושרות ממני

מספרות לי סיפורו של מקום

עפות ממני.

 

(לא

תדעי

לאהוב)

 

תנסי:

להדביק את עצמך בדבק פלסטי שקוף

שלא תעופי ברוח

יום הזכרון בירושלים.

 

ירושלים אינה מגלה רזיה לכל אחד.

היא מסבירה פנים, חובקת בכנפיה בשמחה את כל אותם הבאים בשעריה,

אך כאותה מטרוניתא מכובדת, מעטים ונדירים הם רגעי החסד,
מעטים הם הזוכים להביט באמת ביופייה.

את מצפוניה היא מסתרת.

מכשפת.

 

ורק ברגעי דמדומים,
שבין ערות לחלום,

בין לילה ליום,

רסיסי אורה נוגהים באשר טהורה נפשו.

ויש שהם נוגעים בו בבלי דעת,
באותו האור שמקודש נחצב

ומיתר נסתר בליבם אז נרעד.

 

וישנן נשמות שאור ירושלים בנפשם לעד מאיר וזורח

וגופם באש התמיד על מזבחה נעקד.

את הודעת
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
משננים כל היהודים:
8,500,000 אזרחי מדינת ישראל
מתוכם שואה-מליון
וחצי יהודים.
מתוכם 2,500 גרים אצלי ביישוב
שהם סיבוב אחד של תאי הגזים.

אני ניגש אל יודה
מנסה שלא לספור בראשי את יחס
היהודים פר סכין;
מנסה שלא לספור את
הקברים שנוספו אחריו.

מביטה בחלון עכשיו ומחשבותיי נישאות הלאה מאליהן

זכרונות וקטעים מרצדים במוחי,

מתחננים לתשומת לב.

סיפורים שונים קופצים ומציגים את עצמם:

גלות וגאולה, פיגועים ותקווה,

והדבקות שמשאירה חותם בכולם.

הכותל, זה המקום שאליו מתרכזות הדמעות, הצרות-

הסיפורים שגוועו על שפתותינו,

השמחה שבלב, הרגש העצום, ההודיה

מפיחים בנו את הרצון לשוב ולפקוד את מקום קודשנו.

וזר לא יבין זאת, את הכמיהה הזו לקשר חזק

שמפעמת בי בכל פעם שמשהו משמעותי מתרחש.

כי הכותל הזה, שריד בית מקדשנו,

הוא המשאיר את חותמו בכולנו.

בשערי לב העולם בתוככי ירושלים
לב סוער ונפעם ומתרכך כמים
אם רק לא נאמין לסצנה העגומה
לא תפול רוחנו למרגלות עיר חסומה
לא נראה בושה ודלות
כי אם גאולה וגדלות

והנשמה, שכתמיד יוקדת
תזעק סבלה שאל אולקיה נסערת

תפילה אל דוד האהבים
שיתיר צרורה מבין זאבים

שחרר עבותיה ואל חיקך תקח
על דלת דודה דופקת, אנא, פתח
(נכתב בשערי ההר)

תכתבי לנו עוד

זה פעם ראשונה שאני כותבת.תודה

זה טקסט שבקלות יכול להיות קלישאה, והוא לא. זה מדהים בעיניי.

איך סתם מילים, שנאמרות די הרבה, הופכות ליפות במילים שלך

כי אם כן, לענ"ד ראוי לתת קרדיט...

צורב הייתי אומר.
שאפו!

אין לי מילים. ניסיתי אבל...

 

 

(זה טוב כן?)

פשוט כך. בשלה, בוגרת ומקצועית. כל פעם מחדש.
זה שיר נהדר (כמה קשה להגיד על שיר כזה נהדר), מוקפד, מהודק. ההידוק הזה, הדיוק בפסיחות בלי אף צרימה הוא כמו מנהרה גדולה וריקה ששומעים בה הדהוד של צעקה רחוקה שהיא השיר הזה. תודה.

(אשמח אם תעלי אותו לפסיפס)

ששתף אותנו ביצירות שלך

באמת צריך

ואתם מצדכם מוזמנים לרדת אלינו לפשוטי הפורומים לתת לנו טיפים וייעוץ... בשביל זה יש לכם ניק אדום! סתם, רק רם בא לכם. תודה על העזרה נפתלי!

תודה. אעלה.

(@חותם-צורי @חללית)

 

 

יפה... 

מרגיש אמיתי ונוגע

פשוט מסיימים לקרוא וקוראים שוב ויוצאים אם תחושה שבסוף הכל יהיה בסדר 

פשוט אין מילים!!!

כל רגע מדלג בין המציאות למטפורה..

ברחוב הראשי של הלב.. אהבתי

פשוט עשה לי טוב לקרוא...

עשיתם לי את היום תודה רבה ממש....

כל כיף להעלות פה!!

אין לי עוד מילים...
נגע בי... תודה

כתוב כל כך יפה ומדויק. "חסרי זוהר זיכרון" - מדהים.

אני מרגיש שהכתיבה שלי קצת מבולגנת- כי אני באמת חדש בתחום אז אם למישו יש מה להוסיף אודה לו מאד ( ;

בעז"ה
אבל אתן לך כמה טיפים משלי
קודם כל אין בזה חוקיות
לפחות לא בשביל הפורום בשביל הפסיפס (@L ענק יכול להסביר את זה לי אין שמץ)
אבל מה שאני עושה זה בדכ פשוט נותן למילים לזרום ומנסה לפזם מנגינה בראש ואז או שמשנה חלק מהמילים בשביל המנגיננ או שמשנה את המגנינה
מרגיש מהכתיבה שלך שיש לך אוצר מילים גבוה מאוד וכןשר ביטוי טוב אני די בטוח שלא ירדתי לסוף דעתך באמירה שהשיר בא להעביר
אז אולי המומחים שאתייג למטה יוכלו לעזור לך
האנשים הטובים בזה הם(אנשים שעזרו לי ושהתחברתי לכתובה שלהם) @פצפוצ @כישוף כושל @L ענק @נפתלי הדג @רוש לילה.

ואני גם אוהב את הכותבים הנ"ל...
אני בד"כ עושה כמו שאתה אומר בלי ספונטיאניות אבל כל דבר וגם יצירה אם היא באה עם סדר וחשיבה היא יותר טובה ולכן אני מבקש טיפים...
תודה לך!

אני חושבת שלא לכתוב בכוח..
ואם עולה רעיון אז פשוט לכתוב במילים שעולה ואחכ לשפץ..
ומבולגן זה לאו דווקא חסרון
מה שכתבת ממש יפה👍
ואווו וממש מחמיא להיות ברשימה הזו😎

תאמת שאני לא אוהבת להעיר על כתיבה.. לאידעת זה מרגיש לי שזה משו שבא ממש מהנשמה (לפחות אצלי) ואני פחות יכולה להגיד לשפץ וכזה.. כי זה הופך את הכתיבה ממשו אוטנתי ואמיתי למשו יותר צבוע ומחפש שלמות כזה.. מקווה שמובן..

אבל כל האמנים, המלחינים המשוררים- עבדו קשה על סגנון ומקצועיות ומסגרת ויצקו לתוכה את ההשראה שלהם. אבל זה כבר שאלה של מינון ואיך עושים את זה תכלס.
אגב, מישו אמר הרב קוק מסביר את "החכם עדיף מנביא" את החשיבות של השכל והיסודיות על פני ההשראה )... יש מה לעמיק...

התזה והאנטיץזה וההתערבלות הזאת, וזה שיר כיף, משביע נפש.
נדמה לי שיש מקום לשחק בו עוד קצת, יש בו משהו שמרגיש לי מעט לא גמור. המשפטים יכולים להיות אולי מהודקים יותר, מדוייקים. מה אתה חושב?
(יכול להדגים ספציפית אם אתה מעוניין)

לא הבנתי בדיוק את מקום המילה האחרונה בשיר

שקצת נקרעתי בין הרצון לשיר יפה לרצון להעביר את המסר שמורכב קצת.
אני גם מסכים מאד על המושגים שהזכרת הידוק וכד'.
אולי זאת השאלה איך עושים את הסינטזה בין שני הרצונות...( ;
והמילה האחרונה. התכוונתי אליה כסלנג, ערסי כזה. בוטה. תדמיין במקום 'נשבע באמא'. לא קשור כזה. קצת דוקר. עצוב. קשה לי להסביר...

היא לדעת ליצור מעט המחזיק את המריבה (אמנות נהדרת אחרת היא ליצור מרובה המחזיק את המעט, אבל זה כבר עניין אחר), והיא באמת דורשת הרבה לימוד.
זה שיר טוב, באמת.

מחמם את הלב.
מרובה המחזיק את המועט הכוונה למוזיקה מזרחית?

אני מפרגן רק כשמגיע

לא, לדעת לכתוב הרבה על מעט זאת אמנות גדולה.

בעז"ה
פעם אחת קיבלתי ממנו התייחסות על משהו
וזהו

אני באמת צריך להיות מנהל טוב יותר

האמת היא שלא הגעתי בגלל התיוג. אי אפשר להגיב לכל היצירות (ואני גם לא חושב שזה מתפקידי), אם יש משהו שאתה רוצה שאגיב עליו ספציפית, תיוג הוא בהחלט דרך טובה

זה כזה חמוד ואמיתי

הציור עדין מאוד, כמו שכבה אחרי שכבה של צבע (של אישה יפה, של עיניים כחולות מבקשות – תראו בעדנו). החזרתיות הזאת, שלרוב אני לא אוהב אותה, בונה כאן תמונת אנוש.

(ואולי הייתי בוחן אם אפשר לדייק אותה יותר, האם היא תמיד מוכרחת)

קצת קשה לי למצוא זמן לכתוב מתחילת השנה....

כמה נכון. תיאור מדויק ויפה

אהבתי פשוט

יישר כח!

כמה שקצר ככה קולע.
איפשר להגיד שנהינתי לקרוא
כי התוכן כואב.
אבל ממש אהבתי תכתיבה👍

אני אישית גם אוהב את זה שברור שיש סיפור מאחורה וככל הנראה לעולם לא תדע אותו

שתדעי שאני ממש אוהבת את הסגנון שלך, ושאת ממש מצליחה לקלוע בדיוק למילים ולהרגשות שלי...

אם הלב גם היה מציית לנו בתדירות הפעימות ובתמידיות שלהם.. מממ מעניין איפה היינו היום.
תחשבו...

שיזכה למצוא תאיזון

מצחיק אותי כי כשאני כותבת מרגיש לי במאה אחוז שאלו תחושות שקיימות רק בי
וכזה פתאום כשאנשים נחשפים אז כזה את שומעת הזדהות וזה.. קטע
ותודה😘

למרות שכולם, כולם. אבל זה משתנה, בזכות אי אלו אנשים...
בכיף פוצ! תמיד כאן בשבילך!ס חוץ מכשאין וויפי...

הייתי מחליף את השותק מדם לשותת מדם 

1.    תוצר אישי:

 

אין צדק בעולם, ואין ה' מקשיב1

כך אמר איוב

בכאבו על אובדנו

 

חיה תפסתני בלידה2, ייסורים עלי הביאה

בחלב אמי הזינה2

והוסיפה על כאבי

 

אף אדמה לא נאמנה לי, חיות שדה עלו עלי3

אדמת ביתי מחצה בני4

חיות משקי לקחו כשדים4

 

גם רעים אינם עימי, מעללים על רוב פשעי5

עונשי אינו צודק6

אבקש נא את מותי6

 

או אז הופיע אל כביר7, בסערה8 משם הפטיר

אתה קטן ולא נבון9

ועתה, השב עליון10

 

תשובתי אינה קיימת11, על עפר ואפר נחמתני12

עתה אבין את גדלותך

ואתפלל גם על רעי13

 

...............................................................

 

עתה הבן גם אתה, צרות רבות אך נחמה

אינך איוב אך גם אם כן

הקורה הוא מה'

 

 

 

 

הסבר תוצר:

1)    " לא אאמין כי יאזין קולי" (איוב פרק ט' פסוק ט"ז).

2)    " מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק" (איוב פרק ג' פסוק י"ב).  המצודת דוד מפרש שהכוונה היא שבזמן הלידה המיילדת (חיה) החזיקה אותו במקום לתת לו למות.

3)    ניגודיות ל-" כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך" (איוב פרק ה' פסוק כ"ג).

4)    דוגמאות לבגידת האדמה והחיות (לא דווקא חיות בר) באיוב מתוך הצרות שבאו לאיוב בפרק א'.

5)    "ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב פרק מ"ב פסוק ז'). המצודת דוד מפרש שהרעים אמרו שאיוב פשע הרבה ואין זה כך.

6)    " ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני" (איוב פרק ז' פסוק כ"א).

7)    "הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב" (איוב פרק ל"ו פסוק ה')

8)    "ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר" (איוב פרק ל"ח פסוק א')

9)    מתוך אי הבנה של המציאות כמתואר בפרק ל"ח.

10)          "הרב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה" (איוב פרק מ' פסוק ב'). המצודת דוד ורש"י מפרשים שהכוונה היא שמי שמתווכח ראוי לו שיענה תשובה.

11)          "הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו פי" (איוב פרק מ' פסוק ד').

12)          "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר"(איוב פרק מ"ב פסוק ו'). העפר והאפר לפי מצודת דוד הן הצרות שבאו על איוב.

13)          "ויהוה שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה" (איוב פרק מ"ב פסוק י')

 

בנוסף השיר בנוי משבעה בתים שכל אחד בנוי משלושה שורות כנגד בניו ובנותיו של איוב

אבל היה עוד משו שקצת תקע אותי בקריאה.. לא יודעת להסביר כרגע.. אנסה להגדיר בהזדמנות..

אבל בגדול בשביל עבודה זה טוב נראלי.

תודה

מאוד אשמח אם תוכל לערוך את הציטוטים ככה שלא יזכירו את שם ה במפורש

כאן כבר אי אפשר

אפשר לבקש מ@L ענק