פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 443)

זה לגיטימי או שזה אומר משהו על השירים שאני כותב?

ביקשנו,

בלבבות קרועים

ובעיניים אדומות,

עייפות.

 

הסתובבנו,

ברחובות העיר

המלאה שקרים,

הזאת.

 

וכשפשטנו ידינו

ערומים, גלויים

לרחמי ההמון

ושתקנו את עצמנו

-לטמיון

קודם כל, כיף לחזור לפה אחרי המון זמן ולראות שיש פה חיים, איכות וכתיבה!

תמשיכו כך!!!

 

אני בע"ה מתחתנת בעוד שבועיים ואני מחפשת שיר/ פיוט שעניינו הוא חודש אלול ויכול להתחבר לחתונה..

כמו למשל חתונה בין עם ישראל לקב"ה

או הרעיה והדוד..

 

אשמח מאוד אם לשמוע אם יש לכם רעיון או אם יש לכם מושג איפה אפשר לחפש.

תודה רבה!

לפעמים אני מתגעגע לילד הזה
עם העיינים הכחולות
והמבט העז
שהיה בטוח שבכוחו לכבוש את כל העולם
שהלך עם האמת שלו עד הסוף
וגם שמסביב אף אחד לא הבין
ואפילו שהחברה בזה וצחקה לו
הוא עשה מה שטוב לו
שהיה שמח- הוא שמח באמת, שמחה פשוטה
מלאת צחוק ותעלולי נערות, תמימות ילדותית
שזרעי הבגרות והחידלון עוד לא הספיקו לכלות
כל חלקה טובה בה.
וגם כשהיה עצוב- הייתה עצבותו מתפשטת
מקצה אצבע רגלו עד אחרון קודקודי מחלפות שערו
הוא היה הופך לגוש של עצב המתכנס בצערו
ומבקש ומייחל נחמה
גם ברעבונו- היה לו רעבון פשוט
אוכלים כדי לשבוע
נהנים מממתק אחד או שנים
הכל היה פשוט
הכל היה טהור
הכל היה... אמיתי.
העולם היה נראה כמו מקום קסום
שרק מחכה שישלח את ידיו ויאחזנו בין אצבעותיו
עולם שלם שחיכה רק לו.
וכל יום הולדת הייתה חגיגה
וכל פעם היה נזכר מחדש ש"בשבילי נברא העולם"
וש"היום שבו נולדתי הוא היום שבו החליט הקב"ה שהעולם
לא יכול להתקיים בלעדי"
שהיה הוא הולך למכולת הקטנה
שבלה הקופאית כבר הייתה מכירה אותו
קונה סוכריה ורושם על החשבון
שהיה חוזר מהגן ברגל
מבלי לפחד מאנשים רעים באמצע הדרך...
אני זוכר את האהבה הראשונה שלנו
את הסומק שהציף את לחיו
את הלהט שהיה באהבתו הראשונית, התמימה
את האור שהיה מאיר ממנו
עת חמה הקיצתו משנתו בבוקר
את ריח העוגות הנאפות בתנור ביום שישי
את המשחקים המשותפים עם ילדי השכונה
ברחבת בית הכנסת
את התימני שהיה מחלק סוכריות
את בעל הקורא שיש אומרים שידע את כל התנ"ך בעל פה
את הגן
את "שלום כיתה א'"
את המעבר לישיבה
ומעכשיו חוזרים הבייתה רק פעם בשבועיים
את המעבר לפלאפון
ואחר כך לסמאראפון
את ההבנה שיש לו כסף משלו ושעליו לכלכל את עצמו מעתה
את המעבר לישיבה גבוהה
ההגעה לצבא
ודרך החתחתים שעבר בדרך
אני מתגעגע לילד הזה
שהיה, ואיננו.















ולפעמים,
לפעמים אני נזכר
שהילד הזה
הוא אני.

נחילים מלוחים
זורמים במורדי,
מחלחלים בי
ואינם נספגים.

ליבי בוער,
אך אש הרצון
איננה מתלהטת בעיניי.

בינות אלפי שיבולים זהובות,
מבטי הבוהה מחפש אחריו.

אך אני
איני מוכנה
לפגישה.

קטע של הרב קוק, מופיע בסוף אורות התשובה(נראה לי)

 

למשורר התשובה

משורר התשובה

הנולדת כבר

ואם בשחקים עודנה

צרורה שמה נשמתך

בצרור החיים,

מהרה רדה

ועורר כינורך

ישמעו כל דכאי לב

יאזינו כל ערלי רוח

להמית נבליך

ושבו וחיו.

 

אלול מתוק לכולנו

 

 

 

שנתחיל מהסוף?

מאת : גיל שבת

 

בתוך ענן לבן- לבן

מזמן לא הרגשתי

ככה בעננים

אתם יודעים

עם חיוך רחב על הפנים

ואת יושבת מימיני, בצד

במרחק של מטר אחד בלבד

כן, את משהו ממש מיוחד

אז שנתחיל מהסוף?

או שלא נתחיל בכלל?

שנתחיל מהסוף

בלי "מותק", בלי "אבל"

שנתחיל?

לפני שננחת ונמריא ממקום אחר

שנתחיל מהסוף? כי כך

אוכל לאהוב אותך יותר ויותר ויותר

 

בס"ד
לרצות.
זה יכול לכאוב
הימים עוברים
הפחד גדל והרצון רק בוער
להאמין.
זה יכול להרגיע. אותו.
את הראשון
עוד זה מדבר והשני בא
שריפה
יש בי אש
והיא תנצח
עשרות מילים מייאשות שנשפכות
עלי כמו מים צוננים על נפש עייפה
מבהילות, מכעיסות, מקפיאות לי
את הפנים בהבעה שחסרה בה עצמי
מבחוץ אך בי יש
אש תמיד
תוקד עד יתאחדו
רצון ומציאות
שמיים וארץ
ללב פועם וחי

שבת שלום!

ואם אומר לך שאני מתגעגעת ,

שבלבי ובראשי אתה תמיד נמצאה .

זה ישנה , זה יעזור במשהו ?

 

לא, כנראה שלא.

 

אולי אם הייתי אומר את זה לפחות לפני חודש ... 

כשעוד היינו קרובים ולא הזדקקנו להגדיר את הרגשות.

כשעוד יכולתי להאמין שאתה רוצה בגעגועי , ברגשותיי. 

אבל פשוט התביישתי ,

אולי אם אז לא הייתי מתביישת

אולי.

 

אבל לא כנראה שלא.

 

בכול אופן אני מקווה שאולי אתה מאושר .

שאולי טוב לך בישיבה .

 

אבל לא בטוח שלא.

 

 

עכשיו זה הזמן לכתוב
עכשיו הבלבול הולך נסוג
עכשיו הכל יוצא ממני בבת אחת
את כל מה שעבר במילה אחת

עכשיו על שתי הרגליים
עכשיו זה הזמן לשחרר ידיים
אחרי שהיו כלואות חזק
עכשיו אפשר לתפוס קצת מרחק

כמה חיכיתי לזמן
שאוכל להרפות מבלי לחשוש
לסמוך על הנפש שלא תפול
עכשיו זה הזמן גם לא לעצור
להתמקד רק במה שנכון
לא לרוץ מטורף אחרי השעון
לדייק את מה שטוב
עכשיו זה הזמן
להקשיב לי ולחיות

אינני יודע אם אני מצליח בכלל להגיע למישהו.
אם מישהו קורא אותי, אם מישהו נהנה ממני.

עד עכשיו הרבה פעמים היו הדברים במוחין דקטנות. אבל אני לא יודע אם בכלל להמשיך פה.....
האם הכתיבה פה היא בגלל שפה יש מי שקורא או אולי בגלל שיש אפשרות שכל העולם יקרא- זה פתוח לכולם, סוג  של "פריקת עול" לחלל האינטרנט הכמעט אין סופי
ואולי בכלל זה באמת להתנסות- א"כ- התנסות הכתיבה פרקטית במחשב? ביכולת התבטאות? בצליחת העברת מסר?

 

בכללי- הרי אין רמה מינימלית פה. פה לא קושרים חוטים לחרוזים, אין שומרי משקל ובכללי מבקשים פתיחות גם לרמות הנמוכות ביותר. בין אם מתחילים במסרים חשובים ולבושן ראוי לשיפור. ובין אם שוזרים חוטי זהב בלבוש אך הלובש הוא איזה חיקוי פסל מחנות  בגדים.....

אז תגידו- מה מטרת הכתיבה פה, ובנימה אישית- קוראים אותי פה בכלל? מה רמת ההזדהות?

והתהיה הגדדולה- כמה פעמים יוצא שאנשים באמת כיונו לכוונתכם בשירים מול מספר הפעמים שלא....
קשה לכתוב את הדברים הללו לא בחרוזים- זה עלול לעבור לרמת רצינות-יבשה שיעיפו אותי עד לאיזה הר המ** או פורום חדשות ואקטו****....
אבל היה חשוב לי שהמסר יהיה ברור אז שפכתי אותו שיתפזר על הרציפה- אבל לפחות העוברים  ישימו לב לשאלות פה......

ברכות שנה טובה להורים, יש רעיונות?

 

אני האחת שלך. שכל הזמן רק חיכתה לך, זו שניסתה להטביע את הצער בדברים לא דברים כי לא היית שם.
זאת שדמעות של ציפייה נספגו בכרית. ומילים יפות נשמעו רק באוויר.
אני האחת שאוהבת אותך.

אתה האחד.
האחד שחיכיתי לו. שיוכל לאהוב אותי הכי בעולם, ואני אותו.
שכל חיינו יהיו צרופי אושר.
ודמעות עצב יהפכו דמעות אושר, ואם יהיו דמעות עצב כבר לא אבכה אותן לבד, אלא איתך.

אז עכשיו אני כאן, עומדת בשביל הומה.
יש רוח חזקה, היא מאיימת להפיל אותי.
אתה שומע אותה? ויורדות הדמעות, אתה מרגיש אותן? אתה מרגיש איזשהו דגדוג בלחי? עצב בלב?
או אולי יש רוח שמאיימת להפיל אותך, והדמעות יורדות לך ולכן אני מרגישה את העצב בלב?
אז אתה רואה? אני מרגישה! אתה מרגיש?
בבקשה תן סימן חיים, תראה לי שאתה פה...

אז עכשיו אני כאן. כשבשביל עוברים רק זוגות שהודפים אותי מהאזור. ואני מסתכלת סביב ומחפשת אותך. אבודה. איפה אתה?
אני כאן. מחפשת. מרגישה.
אתה פה? אתה יכול לבוא?

נפגשנו,
פיסה מנשמתי
תודה לאל, נפגשנו
מי יאמין
כמה זה אמיתי

הבטת,
עמוק לנבכי נפשי
גם אני הבטתי
תאמין
ראיתי שם את עצמי

אספתי אותה איתי
טיפה אחת קטנה
למים זורמים
העירה חיים
איחדה נהרות
מביאה את השקט
הציפה על מיי מנוחות

אשמח מאוד להערות והארות וביקורות.
אני עוד לא שלמה עם זה... ולא יודעת מה מפריע לי.
אז תגידו מה הפריע לכם..


אנשים מוקפים אנשים.
חברים, ידידים, מכרים.
אנשים אהובים,
אמיצים,
אנשים שמחים.
נטולי תסבוכות- רמאים.
אנשים בהירים וחדורים
מטרה וכיוון, ורצון.
אנשים נינוחים,
מאמינים.
אנשים פשוטים.
אנשים
ישרים.

כַּאֲשֶׁר שׁוֹקְטִים אֶת הַמִּקְרִים
אֶת צְהִיבוּת הָכִּמָּשׁוֹן,
כַּאֲשֶׁר שׁוֹכְחִים אוֹתָם אֵל דְּפָנוֹת
כְּמִשְׁאֶלֶת הֵעָלְמוּת -

 

הַתְסִיסָה, בָּצֵק-הַכַּעַס
הוֹ כַּמָּה תּוֹפֵחַ,
וְכֹל שְׁמוּרַת הֲבְּסֵדֶר מַחְמִיצָה פְּנִים;

 

אֵין, עֲדַיִן 
חֹק הִתְפּוֹגְגוּת עַל דְּבָרִים מֻדְחָקִים.

 

 

 

 

אשמח להערות, במיוחד על הסוף.. מרגיש לי תוקפני מדי.

(כלומר מטיח מדי את המסר. )

בעולם מקביל
לא הייתי שמה לב אלייך בכלל.
ממשיכה בחיים שלי,
בלי להתנגש בך, בעוצמה ומהירות כזו.
בעולם מקביל
לא היינו נכנסות אחת בשניה
במהירות אוטוסטרדה,
ישר לתוך הלב.
בעולם מקביל
החיים שלי היו שלי,
ושלך שלך.
היינו עוברות אחת על פני השניה
מבלי לנופף אפילו לשלום.
בעולם מקביל
הייתה נמנעת
תאונה חזיתית
של שבריר שניה.

לא לא זה לא כדאי 

לרדוף אחרי

תרבות הגויים

אחרי בני פרס ומדי

 

די די דייי

לא לא זה לא כדאי

להציק, לקטר 

לבלבל, לשקר

יום כיפור קרוב מידיי!

 

לנו בני עם ישראל

יש אמונה מיוחדת

אפשר לעשות

כל מה שרוצים

מתנצלים

עבירה נעלמת

 

לנו בני עם ישראל

יש כמה שחיים בסרט

תתנהגו יפה כל השנה ורק אז

תהיה סליחתנו מושלמת

 

זהו שיר על שלום

 

אני באה לפורום לומר לאנשים שלום

והם רק עושים שטויות כל היום

 

מתבכיינים על מר גורלם

כעסים ועצבים או סתם דיכאון

 

לא אשמתי שזה העולם

שיסבלו בשקט ויפסיקו לחפור

 

לא באמת יש לי בעיה עם זה,

פשוט זה מוריד לי שרשורים

 

ואני צריכה להקפיץ דברים חשובים

כי מישהי רשמה שחרדים הם קרירים (?)

 

באמת אנשים

אני מבינה שצריך לפרוק

 

אבל כמהההההה

צריך לקבוע איזה חוק

 

רק עד 3 שרשורי דיכאון בשבוע

או שתחסם באופן קבוע

 

עכשיו יגידו שאני מעליבה

אני פשוט באמת לא מבינה

 

איך כולכם סובלים כל כך

ועדיין בחיים

כל הכבוד

 

סליחה למי שזה עצבן אותו

פשוט כמה אנשים חפרו ממש

 

לא אשמתכם ותמשיכו לבלות

בטוב ובנעימים כמו מגש