נצח אחד
מאת : גיל שבת
תאמיני לי
או שאל תאמיני לאף אחד
בכל מקרה יש רק נצח אחד
קחי ת' זמן, תבחרי ת' אופציה
להמשיך או לקפוא במקום?
לחתוך הכול או לזרום?
בשלווה ובנחת איתי
תאמיני לי
או שאל תאמיני לאף אחד
בכל מקרה יש רק נצח אחד
תרצי או לא
אני שם, אני גם פה לרשותך תמיד
זה לא סוד, זה גם עבר וגם עתיד
אם תסכימי הוא של שנינו,
אם תאמיני הוא יישאר בנינו
לנצח, רק לנצח אחד
הולכת לאיבוד
בפנים.
במצרים השתמשו
תינוקות במקום לבנים:
אני משתמשת בעצמי -
גוף מאובן, מלובן.
דם מתקשה למלט.
הנה מילה:
נדבך.
מילה שלי,
מילה שלו:
ברית עולמים -
עיר נצורה.
מילים נעתקו מגרוני
ופס מבטא שפתי
כי אשוב לומר אני
לדודי ודודי לי בתשובותי
שובו אלי יקרא יוצרי
השיבנו אליך נקרא לעומת
והוא יענה לי בשובי מסורי
על אשר פשעי שמט
ולא אכביר במילי
כי לא הביאני לזאת
ולא אציג תפלותי
שוא להחזות
כי מה אעשה וכבר בא
חֶלף אב הגיע אבי
והנה סובב בסיבה
שאני קולי אביא
בייחולים אייחל
בזכות אבותי ואמותי
שרה רבקה לאה ורחל
אברהם יצחק ויעקב מגני זכויותי
כי יום דיני ומשפטי קרב
אך לעמוד לפניו ליראו
מדת רחמים דודי ערב
ובנו לחדריו יביאו
ואשתאה כולי ואאלם
מירח רחמים ותשובה
ואך בתוך ההעלם
אספיק זאת לומר בכתיבה
כי הלא רגשי יראה ופחד
יביאוני לרחמיו
עת כלה ורעה יחד
זאת על מלך גילו חכמיו
ולא אוכל לתאר
לא להרחיב בשירי
את גודל מעלת יקרת פאר
קרבתי אל צורי
כי ימול לבבי ולבב זרעי
בסימן חודש זה אשר גילה
יבואה אלי ואל חדריו יביאני רעי
ועוד ישיבני כקדם במזל בתולה
וגדול בקרבך קדוש ישראל
אזי יושבת בציון, רני וצהלי
הנה בא עת יבשרי כי בא גואל
אני לדודי ודודי לי
בלב שלי יש
פתקים פתקים פתקים
געגוע כזה, משוגע
מחולק למילים
זה מזמן כבר לא דמעות.
זה עשוי מדפים.
בס"ד
איפה אתה מקדש שלי
אי של וודאות בתוך ים בלבולים
אני שטה אליך בספינה של חיים
מנווטת אליך בחכמה, רועדת ברגש
בסופות קרות עד מוות
עצמי
תמיד יודעת שכל אלו לא יצליחו להביא אותי
באמת אליך. עד
שאכנס אל תיבתי בנוחות מדומה, קצת מוכרת
ואתבונן בנו מבפנים.
הסופות שבחוץ ישקטו בי ברוך
והגלים יתנו בי גיל
לא לאות של נוודת, לא גאות של הלב
לא שפל של עמל בלי מטרה.
תצמח בי ראיה אחרת
עמוקה מהים שהיטבתי להכיר
והיא תמצא לי מקום
גם בזמן חשכה בלב ים
לא אפחד.
וכשנתיידד,
אז כשנתיידד הוא ואני
נצטרך להיפרד על חוף מבטחים
וכשארד, אנשק את האדמה היציבה
ואקריב לך בירושלים
מנחה חדשה,
את קורבן מנוחתי.
ווואו! איזו צורה יפה!
וואוו! אילו מילים גבוהות!
וואוו! איזו קליחות בשפה
אבל למה עדיין מחשבותיי תוהות?
לאן זה מווביל כל הדיבור היפה
הפיסוק התחביר המילים
ומדוע עומק תוכן רפה
הלכו מילים נשארו צל(י)לים....
ומשקל אם נותר
ואם נשארו תנועות
הלא משקל מן הבהמה אין מותר
ותנועות אנה פוסעות...
הרי למולל
שירי מתהלל
לזאת יבולל
הרע ביופי
ואויר מילים נושם
אך אין הוא אשם
לשכון באהלי שם
יפת בשפי
כי שירי קדשי
רק זכר ברגשי
ותמאס נפשי
מדברות זרות
אז אבוא בשערים
לומר לחברים
לחזק מזמורים
הרי הערות
ואך לחזק
בלא לנזק
מותניים לאזק
ולא בגערות
ההיה זה חשוב
לכל איש קשוב
מסרות טעם לשוב
תוכן ואז צורות
ואבקש מחילה
על איזו מילה
רק לחזק עלילה
בכי ושירות
אנא הפנימו......
ביקורתי-מסייע....
ועוד דבר אחרון- אם לא שומרים על משקל הברות וכו'- אז למה לכתוב בלי חרוזים, איפה השיר? (בפרט כשהצורה לא עמוקה או גבוהה....)
1) כשאתה מנסה להעביר מסר ואתה רוצה שייקלטו אותו אתה פחות מנסה לייפות אותו כדי שהוא יהיה כמה שפחות מעורפל ויותר ברור
2) יש הבדל (לא יותר מדי בקיא) בין חריזה לשירה ובלי קשר לפעמים כותבים כפריקה אז העיקר לפרוק ופחות מסתכלים על הצורה
אכן מילותיי לקרוא שיפור
ואין כאן המקום בפתיחת סיפור
כי דרור הוא חשוב, ובת זוגו החירות
אך לחזקם ייש ולהסיר הבורות
ובוודאי שחלילה לא באתי לפגוע
ובסוף כתבתי לתחושת המרגוע
כי חלילה לי חסימה והפרד
אלא שלעיתים התוכן יורד
שהוא עיקר המקור החיים והנשמה
והוא בודאי סיבה לחסימה
ולא ארחיב כי כתבתי בפנים
שדבריי יהיו היטב מלובנים
כי לא אבוא בדבריי ייאוש להביא
כי חיזוק רפיון שיש בילדי וסבי
אלו דברים שאף זקניי נחלשו
אף שגם הם מצעיריי זאת ביקשו
ואכן אבוא בהסכימי למשוררתי הבאה בעדי
שאכו היה נחוץ אף משקל נגדי
ואחר אלף המחילות על דבר כה חשוב
אני חושב שיש עניין תמיד להזכיר זאת שוב
ובנימה טובה, ולבב חמים
אזכיר- לא שרים, ואך אז- תוכן שמים
כי כבר באתי לומר שהוא אך חיזוק דברים
על כן צאו מזה, ופארו בשירים
אך תוכן הוא עיקר, ולא הכתיבה
אם קשה למצוא- התבוננו בסביבה
כי עצם הכיף בלשיר לחרוז יהיה להבא
רק שימת צורה ולא הסיבה
ואחתום בברכת הצלחה לכולם,
אני הקטן, שכעת נאלם....
לא הבנתי, אבל הצורה מאוד יפה (ז"א הבנתי קטעים... לא בנתי נגיד את הקשר לכותרת, אא"כ זה היה חלק מהשיר, שהוא פנייה לאלוהים)......
הלב הפהכפך משתנה
עוד יחפש מענה
ובכיסוף ישנה
שוב לפעום!
געגוע מעורר כיסוף. יישר כוח!
(לא בטוב מה הקשר "לוחות" , אולי "לוח ליבך". אבל זה לכא' יחיד, נו, עדיין יפה!)
........
......
יש לי תמיה!
איכה פנתה לגרמי השמים
אם פני אדם אינם כבושות בחול- זה אומר שפניו למזל?
הלא אלו חומרים רחוקים אין הם רוחניים-נראים
וגם לקולות המלאכים ניתן לשמוע אך לעולם לא להביט, לפנות
בעצם היחש, בעצם המילה!
חלילה וחס! לגמור בתפילה.
ואקווה שטעיתי ויש עוד פנים
ואקווה שמשוררתי את דבריי תפנים
כי בודאי שלטוב כונותיה
אך כך גם השטן
וחוצפה השוואת מעלותיה
לרוע מקטן
ואתנצל ואולי תבין
שלא לחינם שערי סמר
ולא אצא מלבין
אך יש דברים שאין לומר....
בברכה,
"אני פה. תמיד. גם בלילה.
מתגלה אלייך כל פעם דרך
כוכב אחר מפתיע
מתוק. קטן.
ומאיר"
פשוט הפיסוק מטעה....
אחר אלף המחילות, היה רק להיות בטוח...
אומנם כבר פירסמתי זה החיבור בפורומים אחרים
אך ראיתי לנכון להוציאו תחת ידי גם כאן
וכך היה המעשה
באותו יום קיץ בהיר וחמים
יצוא יצאתי לדוג דגים (כגון גבעון)
יצאתי אל הים ושלחתי את לחמי על פני המים
(שבאופן מקרי בעליל היה מחובר לחכה תמימה)
והנה לאחר כרגע או שנים החל הלחם לקפץ לו בשובבות
מיד עלה בליבי שמא שמא דבר מה מציק לו ומשיתי אותו מן המים לבדוק שמא נירטב
והנה כאשר יצא לנגד עיני ראיתיהו שכל כולו מסופג במים ואף דג זהב נושכו באכזריות
מיד התקוממתי ואמרתי לדג בוא אני שוחט אותך לפני שתעשה לי פה דג מחיר יא דג
(בכל זאת לחם ודגים זה מתכון טוב לגרפיטי...)
ענה לי הדגיגון עזוב אותך בוא נעשה שלום נחיה בנחת
ראיתי הדברים כהגונים בעיני והסכמתי להצעתו
לאחר רגע או שנים אמר לי הדג
וואלה אחרי שעשינו ביננו שלום אני מבקש בקשה בין ידידים שחרר 'תי חנוק לי פה תן לחזור לים השקט והנוח
כיוון שכבר נתידדנו אמרתי בליבי אמלה בקשתו אמרתי וכך עשיתי
והנה כאשר באו המים אל חיכו של הדגיג באתי להפרד ממנו לשלום (ולטרנספר)
באתי ואמרתי לו שלום ולהתראות וחשתי חזרה אל ביתי
לפתע שמעתי את הדג צועק לעברי רגע חכה היות שאני כאמור דג זהב אזי נפרד במשאלה
עניתי לו יא דג קבלת עסקת שחרור ולך יש משאלות?!
גיטרה וכינורגיטרה וכינור*גם כשחשבתי
שיר יפה
גיטרה וכינוראחרונהרק שידעו שלא תמו רעיוניי
רק שידעו שלא קצו מחשבותיי
רק שידעו שלא כילו רנניי
רק שידעו שלא פסו מילותיי
רק שידעו שלא אסיים כל כך מהר
רק שידעו לאן אני מביט
רק שידעו שלעתיד אני נוהר
עוד בכיות שאי אפשר כלל להשבית
רק שידעו שאין זה שיר אחרון
רק שידעו שלא נשאר רק עוד מזמור
רק שידעו עוד אשיר וארון
שעוד זמן יעבור עד שאגמור
אולי הם כבר הבינו
וכבר לא צריך לומר
אך עוד יש בשירנו
עוד ניגון שלא נגמר
ולכן אצעק אצווח ואמלל
לכן עוד לא די להניח הגרון
כי עוד אנאם ואכריז ואיילל
עוד לא תם השיר האחרון!
הדברים הטובים באמת
מאת : גיל שבת
יותר קשה לנצח את עצמך
מאשר לנצח כל אחד אחר
בימים ארוכים אתה נלחם
ואני כרקיע מעלייך מתבהר
אתה יודע להתפורר
כשצריך להתחבר,
כמו מגנט להמשך
ולבסוף להתמכר
לדברים הטובים
באמת
הבאים כגלים
ושוטפים את ליבך
לדברים הטובים
באמת
הנושאים פירות
רק לעיתים בהצלחה
יותר קשה לגעת בחלומך
מאשר להגשים אותו לאחר
בלילות הקרים אתה נרדם
ואני כנר לרגלייך מסתבר
אתה יודע להסתגר
כשצריך להסתער,
כמו חייל בקרב
ולבסוף להתמכר
לדברים הטובים באמת.........
ומה נותר לך מהם רק ניצוצות,
כמה פירורים ואינספור רצונות
להתמכר
לדברים הטובים באמת.........
נוגעים בנקודה הכי רגישה בפנים.
מלאים בעוצמה.
מעולם לא שאלתי למה
לא עלה במחשבתי איך וכמה
לא עשיתי השוואות עם כל העולם
ולא חישבתי חשבונות על הנעלם
למה קיבלתי ילד מיוחד
למה עדיין לא בא עוד אחד
מתי ילמד ללכת, וכיצד ידבר
האם יכנס לתלם או תמיד יהיה אחר
ככה.
כי הוא הבורא והוא הקובע
הוא המבין כל לב והוא היודע
הוא זה שנתן בהתאמה מלאה
והוא נושא אותנו על כפיו כל יום וכל שעה
היא קוראת לי
ארוכה ומפותלת
יפה כזריחה,
כניצן רענן מתוך שלג,
כולה מרוצפת
בקרנים שבירות של שמש
ויופיים לעת ערב
גורם לי לדמוע,
לפסוע בדרכה.
כי בשעות הקרות של הלילה
אובדות הדרכים הסלולות
ונשארת רק היא לבדה,
מבזיקה באור כוכבים,
מפלט מהשדה החשוך.
קוראת לי לצעוד בדרכה,
ודרכה כתב חידה -
זוהי דרכה,
דרכה של הרוח.
מאוד אהבתי
לבי הומה בזוכרי,עת התייחדי עם אהובי.
ומביטה שוב לעברי,איך הבן אמר "אבי".
ואיך שוב מעכרי מזכיר הריגת כהן ונביא....
והקינות, מלב נשבר יוצאות
ממגינות מתפרצות
ובניי והבנות יבכיון עדי חצות
האם שכחו את יגוני, ואיך תמו הבכיות
איך העולם עוד הגיוני, איך אפשר להמשיך לחיות
ואם תמו ימי עני, למה כל הבעיות....
ותפילות מתי ישוב
הבעיניו אין זה חשוב?!
ותהילות עת נספר האם אף לזאת יהיה קשוב.....
כל דמעותיי בעת גלות- לחזרתו של אדוני
הלכל זה אין חלות אחר חרפתי ועוני
ואיך נהייתה האבלות לא מחל לחטאני.
ולא גילה חסדיו
השכח עבדיו
וסתם ברז סודיו
וזנח כתרו גילה מראשו
וניהיה לצוררו שלגזע עם דורשו
ומתי יראה צוהרו יקח ולא יישוב לגרשו
האם שכחו, אהובי ובניי
זליגת בכיות מעיניי
והנה פתחו דבריו אל פניי
והנה קול צינור, הנה פתח לי אהובי
באורו נראה אור, היביאני ארץ תאניי וענבי
קול דודי הנה דבור, ואך עתה זמן קשבי
אהובתי חמדתי, יונתי תמתי
השכחת אף זה ביתי
כי זנחת אף את אותי
תמו ימי אבלייך, הנה את כבר אינך גולה
והנה כפיר רש, וערלייך אמול במילה
הנה עתה אשיב בתולייך למזל בתולה
הנה שכחי אבלך ושכחי רודה
כבר אינני דל והלך, כי הנה אני הודך
פצחי בכינו ונבלך, ולזאת כל חי יודה
כי כעת למולך.
המלך בשדה.
(לא מוצא מנגינה למשקל המשתנה (בי כך בית כך, בזוגות)
של
אאאלוללללללללל!!!!!
