פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 475)

ניקוד.
זה הופך את המילים למשהו אחר. כאילו מרים אותם למעלה. תודה על זה.

לגבי השיר, אם הבנתי נכון ,השיר מכיל הרבה מילים נוקבות, משסעות וחותכות המאלצות את הקורא להגיע מחשבה מעמיקה ולא מתפשרת.
השיר פותח בשאלות הנוקבות המתוארות כחותכות ממש בבשר החי, ולא כמשל. אחר כך מתמקד הבית השני בכאב המחודד הזה, והשאלה הנוספת המרחפת מעל הכל האם מתישהו יפסק הכאב המנקר הזה.
מכאן נבצר ממני להבין את כוונתך. 
אשמח להבהרה.

ברשותך אעתיק ואאיר על גביו לגבי דברים טכניים. מכיוון שלא הבנתי את הבתים האחרונים לא התייחסתי אליהם:

שְׁאֵלוֹתַי מִתְרוֹצְצוֹת כִּתְאוֹמִים בְּקִרְבִּי   
זֶה קַר, מִתְחָמֵם, אָרִיק אֶל חַרְבִּי           - לא הצלחתי להבין את משמעות הביטוי בתוך המכלול.אשמח להבהרה.
אָז שִׁנֵּיהֶם יִנְעֲצוּ יַחְדָּו בְּגַבִּי -
הַזּוֹהִי מְשִׁימָתְךָ, רַבִּי?

הַאִם הַכְּאֵב, הַמְּחֻדָּד עַד כּלוׂתָי        - מה משמעות המילה כלותי? משחק המילים ראוי לציון, אך הוא חסר משמעות אם אין                                                משמעות למילה הזו.(או שזו טעות ניקוד שנכתב קמץ במקום חיריק?)
יִשְׁכֹּן לְתָּמִיד בֵּין שְׁתֵי כִּלְיוׂתָּי?           - עפ"י כללי הניקוד אותיות בכל"ב הבאות אחרי אותיות אהו"י לא יקבלו דגש. 
הַאִם שִׁנָּיו יְשָסְעוּ אָלוׂתָי -               - אלותי במשמע של קללותי?
הַלְכָך כִּוַּנְתֶּם, רָבּוׂתָּי?                     - גם כאן, כמו במילה שאלותי, הניקוד הנכון מתחת ל...תי הוא פתח ולא קמץ. וכן תחת                                                           הר' של רבותי פתח ולא קמץ.

שִׁיר לִי אֶת שִׁירִי -  חָלָק וְאָפֹר
הַטַּעַם לִבִּי בְּנׂעָם גוּפךָ
הַצִילֵנּי נָא מֵרׂדְפָי
מִיָּד אַחִי

מִיָּד עׂשִׂי.

עזרת לי מאד להבין בעצמי למה בעצם השיר הזה נכתב.

שְׁאֵלוֹתַי מִתְרוֹצְצוֹת כִּתְאוֹמִים בְּקִרְבִּי   
זֶה קַר, מִתְחָמֵם, אָרִיק אֶל חַרְבִּי           - אריק חרבי, כלומר אתכונן למלחמה. אבוא מוכנה לקרב, אני יודעת שהוא לא יהיה קל

אָז שִׁנֵּיהֶם יִנְעֲצוּ יַחְדָּו בְּגַבִּי
הַזּוֹהִי מְשִׁימָתְךָ, רַבִּי?

הַאִם הַכְּאֵב, הַמְּחֻדָּד עַד כּלוׂתָי        - שיחקתי עם הביטוי "עד כלות הכוחות". כלות כוחותיי = כלותיי, וגם כלותי בחיריק. לא                                                     יודעת עד כמה זה קביל...
יִשְׁכֹּן לְתָּמִיד בֵּין שְׁתֵי כִּלְיוׂתָּי?
הַאִם שִׁנָּיו יְשָסְעוּ אָלוׂתָי -               - אלותי במשמעות אלה, מקל.
הַלְכָך כִּוַּנְתֶּם, רָבּוׂתָּי?

שִׁיר לִי אֶת שִׁירִי -  חָלָק וְאָפֹר
הַטַּעַם לִבִּי בְּנׂעָם גוּפךָ
הַצִילֵנּי נָא מֵרׂדְפָי
מִיָּד אַחִי

מִיָּד עׂשִׂי.

החלק האחרון הוא די אישי, כתבתי אותו על אירוע פרטי שעברתי. בכללי - שאיפה להיכרות עם עצמי, ומצד שני הצלה מעצמי ומהדברים הרעים שבי.

בקשר לניקוד - נעזרתי בתוכנת ניקוד באינטרנט וחלק ניקדתי בעצמי, אז הגיוני שנפלו טעויות... תודה בכל אופן. אני אשתדל לזכור להבא את הכללים שציינת

שוב, תודה רבה!

פשוט ניסיתי לשקף לי מה אני מבינה ממה שאני קוראת, שמחה שהועיל גם לך.
פתאום עם המילים שלך הבית האחרון מקבל נופך אחר, אני חושבת שהצלחתי לגלות רובד נוסף שלא חשבתי עליו בקריאה ראשונה ושניה, ואולי אליו בעצם כיוונת.

לגבי מה שהערת-

אריק חרבי- כתבת נכון את הביטוי, כשהולכים למקור לראות את הפירוש של הביטוי המקורי מבינים קצת יותר.
התחדש לי חידוש בזכותך- אריק חרבי הכוונה היא לרוקן את הנדן מן תער החרב. ומדוע לא אומרים אריק נדני? הרי הנדן מתרוקן ולא התער. ומסביר שם רש"י שלשון להוריק/להריק מכוון גם על מה שמוציאים ולא רק על הכלי. 

לפי זה הביטוי שבחרת בו "אריק אל חרבי" קצת פחות מתיישב.

כלותי- מעניין הניסיון לנסות לשלב את שתי המילים לאחת, אך המשמעות הזו לא מובנת למי שלא בקיא במילון הייחודי שלך.
 

ואורו עיני!הבנתי למה התכוונת במילה אלותי.

ובשמחה רבה

בס"ד

דווקא לי הביטוי אריק אל חרבי גרם לחשוב הרבה.אני חושבת שחלק מיופי של שיר,

הוא ששיר זה תבנית, שאליו הקורא יוצק את התוכן של רגשותיו שלו.

אני כשאני כותבת שיר המטרה להעביר חוויה פנימית בלי באמת לספר מה קרה שם.

אם הייתי רוצה להיות ברורה עד הסוף- בשביל זה יש פרוזה.

בשיר אני מחפשת את החידה, א המקום שמאלץ אותי לחשוב, להרגיש, המקום שדולה אוצרות חבויים מהנפש.
 

כלותיי למשל- הבנתי במשמעות טיפה שונה, כמו פעמיים כלותי.

כלותי- כשהאדם עצמו מרגיש שהוא כלה ונגמר,

ומוכפל לשניים כי יש בנו עשיו ויעקוב שנלחמים זה בזה. 
והשיר עורר בי את המקום של כלות הנפש שזה גם מלשון כלה מלשון השתוקקות, (כמו חתן וכלה)

תנועת הנפש שהיא עולה למעלה.
ז"א מתוך המאמץ והמלחמה הנפשות מזדככות ומגיעות לכלות הנפש והתכללות עם הבורא.

אריק אל חרבי- ביטוי שתפס אותי.
כי כמו שאמרת מריקים את הנדן, וכאן הביטוי הזה ממש תפס אותי.

עדיין לא הצלחתי לבטא במילים את מה שהוא מעורר בי,

אבל מרגישה שיש שם משהו. (וזה אני הכי אוהבת בשירים, שנותנים את החידה הזו,
מעורר רגש אבל לוקח לשכל זמן להבין מה התיישב לי ככה בלב הביטוי הזה דווקא)

והסיום- הצילני מעושי-

מתפרש לכמה כיוונים.

אחד מטלטל יותר מקודמו...
זה יכול לדבר על חוויה שקפצה לי מול העיניים,

וזה ביטוי הכי מדוייק שיש,

וזה יכול לתאר את המקום של התפילה שמתפלל האדם,

להינצל מאלוקים כביכול.
ושניהם אחד,

כי כל חוויה שלא תהייה- אלוקים הוא העומד מאחוריה.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטקסטים כתובים זה שבכל קריאה עולות תובנות נוספות.

בעיני מצב של כתיבת שיר מתוך השראה אמתית,

זה מעיין נובע של מילים,

שאח"כ אני עצמי צריכה ללמוד מה כתבתי...

ומתגלות משמעויות עמוקות יותר.

ולהרגשתי השיר הזה נכתב מאותו מקום עמוק שבמובן מסוים לא גלוי עד הסוף עם היוצר עצמו.

לפעמים אני כותבת מילה בניקוד מסויים כי ככה אני מרגישה אותה, ואני יודעת שזה כך ולא אחרת.
רק לאחר כמה ימים שהשיר כתוב ואני שוב קוראת אותו מתגלה לי המשמעות האמתית מאחורי אופן כתיבת המילה...
 

אולי כל הנ"ל זה רק הרגש שלי,

כי ככה אני כותבת- אז כך אני גם קוראת,

אבל השיר הזה נגע בי במקומות נסתרים וחבויים בנפש,

ועל כך אני מודה.

חידדת לי תובנות נוספות בנוגע לשיר.
כדי להזדהות עם חוויה - אוותר על מה שרציתי לומר.

ומה שתיארת בסוף מחזק את מה שאני מרגישה בפנים תמיד כשיוצא שיר מהמקום הפנימי הזה, בלי מחשבה ובלי כוונה לתאר משהו למישהו. שיר זה מעין נבואה.

דרך אחת מיני רבות של הקב"ה לתת לנו להתחבר אליו, דרכנו. להבין דברים שהוא רוצה שנבין דרך מילים, פנימיות. מזכיר לי מילים משיר מוכר - "תשיר לי שיר שרק אתה יכול לשיר אליך דרכי" (יהושע לימוני, שם שם )

בס"ד

ממש משמח אותי שהזדהית עם הדברים.

ומסכימה עם כל מילה...

מבחינה צורנית ותוכנית. פשוט וואו.

הקצב הזה.

(קר. מתחמם. אריק אל חרבי. המרחק המואץ בשורה אחת, מן הקר ועד למלחמה)

משחקי המילים. הניקוד כמובן, אורכי השורות, הבתים.

אני כל כך מעריצה את היכולת שלך לתחום אש אלי שיר מסודר כל כך.

מדהים.

עשית לי צמרמורות.

אני ממש ממש לא בקלות מתרגשת משיר.

השיר הזה לוקח את האדם ומעמת אותו עם רגשות-

שבין אם הוא מזדהה איתם ובין עם לא, אי אפשר לברוח מהם.
לוקחת את האדם אל תוך החוויה של השיר,
ומאלצת אותו לטעום עולם שלם של רגש.

(ואולי רגשות שחלקינו- או אני לכל הפחות מעולם לא הודתי בקיומם)

וכעת הבנתי את גדלותו של השיר.

מחד הוא כתוב צורה גאונית ויפיפיה,
ומאידך הוא אמתי כל כך.

אין מילה מיותרת.

אין מילה שנכתבה כקישוט או בשביל החרוז או לא יודעת מה.

(שזה אגב מה שמפריע לי בהרבה שירים,
שיש הרגשה שחלק מהמילים לא באמת מבטאות תוכן אלא נועדו ליופי החיצוני, למקצב, לחריזה וכד')

וכאן זה פשוט שלם ומושלם.

מנ יש לומר? בורכת בכישרון אמתי.

כלומר, הציור עצמו.

הוא מורכב. הייתי אומר שיש כאן שיר פשוט שעליו יש גיבנות וקישוטים.

אני חושב שאפשר  לקרוא את זה קצת כמו פרשת שבוע

יש כאן סיפור מינימלי אבל עליו ובתוכו יש רמזים לכל הסיפור רקע.

ארצה להעיר עוד הערה.

המוטיבים עצמם לקוחים מפרשת השבוע שלנו ושל שבוע שעבר.

הרבה עשיו, רבקה (תאומים) אריק אל חרבי, גם יכול להיות של עשיו במפגש עם יעקב.

ובעצם זה לקחת את כל האנרגיה של המפגשים הטעונים של יעקב ועשיו ולהכניס אותם לבטנה של רחל.

ובבית השני, זה רק התיאור של מערכת היחסים

ובשלישי זה כבר דיבור שיוצא מתוך מערכת היחסים החוצה. תפילה או בקשה או דרישה.

מיד עושי, הפנייה היא כבר כולה כלפי הנעלם. שבעצם, להרגשתי השיר כולו מופנה אליו.

אל זה ששם נפשו בתוך קרביים כאלה שיש בהם מקום להתרוצצות.

זה יפה במורכבות שלו.

שבת שלום שיהיה לנו

אחרי כל המלחמות שאתם מפזרים כאן..

צור

אתם כולכם כאן לקחתם את השיר הזה וניתחתם אותו באיזמל,

כל אחד לכיוון שלו, והתחוור לי שאתם כל כך צודקים.

לא חשבתי בכלל על הכיוונים שאמרת. זה רק מוכיח שהכותב הוא רק כלי, שדרכו עוברים דברים שהוא לא חלם עליהם, לפחות לגביי.

אז תודה רבה.

כיף לקרוא ולהיות מופתעת.

לומשנה.

אמרתי כבר שאסור להאמין 

זה תמיד כואב

מסוג הקטעים שאין לך מושג עד שאתה לא גומר אותם על מה הם....והם ממחישים הכי טוב את מה שניסית להעביר.

מזעזע.

עזר לי להבין קצת איך לפעמים מציאות כזאת יכולה להתלבש בכל כך הרבה צבעים שמחים....

תודה

ומנחם שאחרי הרבה זמן מצליחים לכתוב משהו.

הדיאלוג שכתבת פה, המתגלה כמונולוג, מתאר בעצם מעין מלחמה פנימית שמצויה בתוך כל אחד מאיתנו.

הרצון להיות משהו אחד והטבע הנשמתי שלנו, שלפעמים מגלם דבר אחר. פה ניתן לראות זאת בבהירות.

כמה הארות : 
אחד מהדברים שעוזרים לקורא להבין איזה קטע הוא עומד לקרוא הם סימני הפיסוק. בעיקר בדיאלוגים, שמשלבים ביניהם טקסט הבהרה, אנו משתמשים במרכאות הכפולות לתיחום של ה"טקסט המדובר".

לדוגמא: 

"זהו?סיימת לשפוך הכל? לצעוק עליו ואליו?",    <<< הפסיק/נקודה בסוף משפט יבואו אחרי המרכאות ולא לפניהן.

הבהיל אותי קול רך מאחורי.

מבחינה דקדוקית - הכל היה תקין מלבד "מי ביקש ממך להגיע לך מפה". לאורך כל השיר ניכר כי הקול מאחור הוא של דמות אישה, ופה נוצר בלבול (בייחוד כי לאחר מכן שוב את חוזרת להתייחס אל הדמות בלשון נקבה).

הצעה לשיפור : 

במקום התפרצתי עליה וצעקתי אולי יתאים יותר "התפרצתי עליה בצעקה", מה דעתך?

זה ממש מרענן.

יכולתי לראות בעיני רוחי את הנבט הקטן מציץ בחשש אל העולם,

מוכן לטוב ולרע...

ואיך היובש הפך לרעננות. מדהים.

נגעה בי נקודת המבט..

תודה.

משאיר את הקורא עם רצון להכנס לתוך עולם הכותב.

כמה פשוט, ככה מטלטל ועוצמתי.

השתי שורות האחרונות עברו כמה שינויים אז כן יכול להיות שהם טיפה מתוסבכות צריך לטפל קצת... איך את עם ג'אז?

כל אחד והטעם שלו... ועם את מתמקדת יותר על הטקסטים אז הרווחת מהכל..

אולי אכן כך

ואולי -

אולי מתוך הכרח

בא החושך?

הרי אם אין אפילה

האור לא יכול להיראות.

אם אין שבירה

כלום לא יכול להיבנות,

אם אין רע -

כיצד יהיה טוב?

(אם נהפוך פנינו

אל עבר האור

ולא אל השחור -

נגלה שהבסיס איתן

וסביבו שיגעון

וסביבו צביעות

וכך עד אין סוף...

אך הבסיס - נשאר כבסיסו)

מופלא ממש.

לקחתי למקום אחר לגמרי.

מעניין אותי לאיזה כיוון לקחת את השיר ומה חשבת שהיה הכיוון המקורי?

ואין לי מושג מה המקורי. אני מניחה - הרעש והשקט?

אבל איזה רעש? ואיזה שקט?

אולי היצרים?

הנטייה לטוב ולרע?

מותר לשלוח יצירה חדשה?

את היצירה הנוכחית שלחתי אך ורק משיקולי לחץ זמנים..

תכתבי בהודעה שהשיר נשלח במקום השיר "...".

למען הסדר הטוב.

זה מיוחד ועמוק.

מעניין אותי על מה זה נכתב?,

ותודה!

שיר מלחיץ.

וכתוב נהדר!

אני לא מבינה כלכך במילים נשגבות |בוש|

כאילו

זה לא מדבר אליי

אז אני רק אומר שזה מיוחד, כי זה בשפה גבוהה

וגם יפה השילוב מהתנ"ך

צודקת בקשר לילדון, אני אשנה. תודה

עת ציפור מצייצת שירה אחרונה

רץ צבי תמיר בין עלי שושנה

לוטפת הרוח שמי עננה,

מפזרת ריחות הדרים כִּבשָנה.

אודם רקיע ופז אל עליון,

שורק הֶחליל עלי שיגיון

מניח ראשו ברכות הקטון

מניף תלתליו אל זה החִזיון;

שחרחריו מלטפים סִלעי ים בגאון.

גלי תרעומת נסחפים בִּנהירה

בזמן בו תָפוּח אותה בערה

אל שמים קרועים, מדממים בגעירה-

חזור אל א-ל איום ונורא!

אחר תישא אותו הרוח אל סוף שמי הים,

כעת שוכב הוא דומם

ועוד רגע...

"וְאֵין קוֹל, וְאֵין קָשֶׁב, לׂא הֵקִיץ הַנָּעַר" (מלכים ב', ד'; ל"א)

 חיית הטרף הפצועה והעלובה שבתוכי

יצאה לחופשי הלילה

 עשתה שמות בתוכי

יללה כל כך חזק עד שהעירה את כל הפצעים הכי עמוקים שבי

היא קילפה את הגלד מעליהם ופערה אותם מחדש

כמו פעם,

בדיוק כמו אז... 

אפילו לא ידעתי שהם עדיין שם 

חשבתי שכבר עשו צלקת ושאפילו היא כבר הספיקה להעלם...,

כנראה שלא,

הכל צף ועלה

חיית הטרף שיחזרה את העבר האפל שעדיין ישב אצלי

הציפה כאבים ותחושות מודחקים

הדפה הצידה את כל החדשים

ושום דבר כבר לא היה חשוב יותר..

היום, יותר מפעם

אפשר להגיד 

שאני כלי ריק,

מלא בושה וכלימה.