חרף
חיבוק וטיפוס ואמת צרופה
אחר בוקר,
תהום.
בין סורג לסורג קרועה חלקת רקיע
שחורה, מקומטת.
השמים שלי זועפים
נדחקים במרי אל פסי חלודה מתקלפים.
תהום, בי,
רק הווה מפעם כאן,
והוא חי ומבהיל וגודש.
היה, בהיר וקל, ענן,
מלך תחילה על כל פיסה מאופק הקרעים הקטן שלי
אך חדל מעיניי
אולי כשל והובס,
יחידי בשמי האופל.
שורדתתתזה מדהים.
להבה ירוקהאחרונהכתוב יפה ונוגע.
בעזרת ה' הרקיע יתרחב ויפרח
יזרעו בו כוכבים יפים
ועננים שמחים
ושמש מחממת וירח עמוק.
חלקת רקיע יפה.
כל האור כמעט הלך לו
אך פתאום משום מקום הופיע ברק
שנוכל לראות כמה יפה הלילה
כמה עמוק הירח
איזה סיפור מופלא הם מספרים לנו
מגלים לנו סוד
כמה יפה ליבנו
כמה עמוקה נשמתנו
אחרי הים, יש אי קטן
ובו רק מחסן ומסוע ארוך
כמעט בלתי נגמר
שמגלגל עליו תיקים אבודים
כאלו שנארזו בקפידה
שמישהו טרח עליהם שעות
ואולי אפילו ימים
לפעמים גם שבועות ושנים
ואחרי שעלה על המטוס
והמזוודה אבדה
הוא מעולם לא שב לשדה לחפשה
המזוודות האלו
הגיעו עם ריח של געגוע
לאי
אי החלומות האבודים
נפתלי הדגאני חושב שמעט יות תיאור של המסביב יכול מאוד לחזק את התוצאה.
שורדתתתאחרונהויידום היקום.
פגע הברק באילן,
חור שחור נפער בלב האדם
בור אפל.
וכמו מן שמיים ירד הממטר,
והשמש קרניה שלחה.
פסיפס של עוצמה
נשלב בענפיו הדווים, המפוחמים
וליטף הניצוץ הישן.
הניצנים שעד כה סירבו להיפתח
פרחו בדממה בהסתר,
ולקראת בא הסתיו שלחו ידיהם
לקטו מים חיים
ונגלה רהבם בכל העולם.
והשנה נכנסה בתקווה.
כמה נלחמתי עליכן.
כמה בכיתי,
כמה דמעות נשפכו.
כמה אתן כאבתן,
כמה עמדתן מולי מתוסכלות,
חסרות אונים.
ונגמר.
היו שלום, אני הולכת
לחפש לי חיים חדשים.
נקיים מהכל,
מגוהצים וישרים
אמיתיים כאלה,
שאפשר לנשום בהם.
ועוד חצי שנה נגיד נפגש,
ואני אצחק לכן שלום, כמו פעם,
אבל כבר אהיה
אחרת.
ואתן תתמהנה-
"הזאת נעמי?"
ואני אחייך חיוך
בלתי נראה ואחשוב לי
זאת נעמי.
זאת נעמי.
ההיא שהכרתן
היתה
מרה
נאזגולנגע בי...
כשהלילה נגמר
הוא קם ממיטתו,
פושק רגליו
פושט רוחו
מניח לכלום לזרום מתוכו,
ואין מונע בידו.
וכשהלילה מתחיל
ביום למחרת,
נותן הוא דרור לרגשותיו,
לדמעותיו האצורות
והכל נשפך כדיו על קלף,
אך אין הוא יודע כיצד למוחקו
ולכן
מוכתמת ציפור נפשו בדם
בדם הדיו שזה זמן לא נדם.
(ואולי,
אולי הם כתמי האדם?)
לְגִימוֹת הַחַיִּים שֶׁל אֱלוּל הֵן כּוֹסוֹת קָפֶה מַהְבִּילוֹת
וְעֵינַיִם טְרוּטוֹת מַבִּיטוֹת בָּהֶן, בֵּרִכּוּז אֵין-סוֹפִי;
הַטַּעַם הַמָּרִיר בַּפֶּה, הַדּוֹחֵק בְּךָ
לְעַרְבֵּל אוֹתוֹ שׁוּב וְשׁוּב,
לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁפֹּךְ עַל הַסֵּפֶר -
מְרִירוֹת, הַתְּשׁוּבוֹת הַחֲדָשׁוֹת מַהְבִּילוֹת גַּם הֵן,
קוֹל הָרַעַשׁ שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּבָר מֻכָּר לְאָזְנַיִךְ -
וְאַף עַל פִּי כֵן,
הֵן רוֹטְטוֹת אִתּוֹ בַּהַרְמוֹנְיָה.
כִּי הָרַב קוּק אָמַר שֶׁהַרְמוֹנְיָה;
פְּנִימִית וְחִיצוֹנִית.
אַךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת כּוֹס הַקָּפָה הַזֹּאת -
שְׁתַּיִם וּקְצָת, אַחַת סֻכָּר גְּדוּשָׁה.
רַק נוֹתְרָה שְׁאֵלָה אֵיךְ לִשְׁתּוֹת
אֶת אֱלוּל הַזֶּה; לַחֲזֹר בְּאוֹתָהּ הַתְּשׁוּבָה.
אני אוהבת את הסגנון הזה שלך.
(בניקוד, יש לך אוזניך בנקבה ובך בזכר. זה בכוונה?)
הדימוי עולה מול העיניים ומשאיר מול העיניים שאלות מרחפות...
התחושה שלי כקוראת התשובה היא מר ומתוק כאחד, אך המרירות גוברת.
יש עוד מה לחשוב על העומק הזה.
תודה
התחברתי מאד לתוכן,
ועל המילים אין מה לדבר.
תתן לאחרים קצת אור לנשמה
ואז תראה איך תהפוך שמחה
בתוך עולם קודר תחפש את הטוב
תמצא נערים שיראו לך את הדרך לאהוב
קרבת אלוקים מתממשת עכשיו
והמלאכים למעלה מביטים בין ענניו
הנה זה קורה מול כולם
החיבור שחיכינו שיקרה לעני כל העם
רק להסתכל למעלה ולשם להביט
השלושה שעלינו שומרים אלינו מחייכים
הנערים שאותם רצינו קרוב אלינו
נכנסו לתוך מעמקי חיינו נטמעו ופרחו
איך כל העם בין רגע הפך לאחד
השלושה הצליחו לגרום לנו להיות מיוחד
מוכשרת!
על סף התהום -
משקיף על העתיד הפרוש,
הוא שוכב
על מצע דיו יבש
מליבו עולים אט –אט
ניצוצות להבה,
תווים של אש.
עין אחת פקוחה,
עין אחת
בעיני רוחו,
ושפתיו דובבות
לוחשות לרוח.
זורות הלאה
את נגינת נשמתו
והרוח לוחשת לאוזניך
איך לא תשמעי?
והתווים מרקדים -
מחוללים סביבך
תווי להבה
אותם הוא טווה
מחדש בכל יום,
טווה ופורם מחדש
למענך.
נגע בי השיר הזה
תודה!
כתוב ברמה, והתוכן... הצילו.
כל כך הרבה רציתי,
ביקשתי, חיפשתי,
התעייפתי, התייאשתי,
על סיפוקי לא הגעתי.
אחר מלוכה תרתי,
ואפילו אתונות לא מצאתי.
לא שלמות חיפשתי,
באמת!
בה מעולם לא האמנתי.
אבל את זה לגלות לא פיללתי!
שאטימות שעלי'ה כה התלוננתי,
בתוכי פנימה כפול ממנה נשאתי.
אני, שנגדה כה מחיתי,
בלי להרגיש בה השתמשתי.
ומשאת ליבי לזאת שמתי,
נפקחו עיני, וראיתי,
את כל עשרות ומאות המקרים שבהם כך נהגתי.
נשברתי.
אם אני, שכה רבות השתדלתי,
לתקלה שכזו גרמתי,
אזי מהעולם סופית התייאשתי.
ודי.
ואתה, מה אתה רואה?
ילדה יפיפיה
יושבת על סלע
מוקפת בפרחים
מתענגת על הרוח
המשיאה בכנפיה ריחות אחרים
בהזמנה אישית.
נערה מחוללת
על שפת מים
ציורית על רקע צלילים רחוקים
שמתנגנים לאזניה
בהזמנה אישית
בעיניך,
כל עולמה הגיעה בהזמנה אישית.
הטוב, השמים, הים
האנשים.
והיא, מה היא רואה?
אפור.
היא לא שומעת צלילים רחוקים,
היא לא מריחה ריחות אחרים.
רק נראה לה שהכל מסביבה רעידת אדמה אחת גדולה.
הכל יכול לקרוס, בכל רגע נתון.
אז היא יושבת,
כדי לא ליפול
והיא רצה,
מנסה לצאת ממלכודת המוות הזו.
והיא עוצמת עיניים,
מנסה לא לראות בקריסת עולמה
רק בחוץ,
מול הירוק והמים והשמים
היא מצליחה לגעת בחיים
את ממש נגעת בי היום. תודה לך
וכתוב מעולה.
רעב בי חוגג,
נפשי עייפה
רגליי כבר כלו
מעומקת הנשיפה.
נשמתי שנפחה
אט הוסיפה לקום,
בלי מילים יד אושיט
תקוותי לשיקום.
פניי השתנו
ואין עוד היכר,
'הזאת נעמי',
ילחש המנכר?
פוסעת בזהירות
בנופי העולם
בולעת הכל
לבד בין כולם
אור מעל זורח
מציץ הוא אלי
אחשוב שכבר אין
אשגה, אללי
ואז אתעורר.
משהו בי חל
הזרע מתוכי מבצבץ,
השינוי המיוחל.
שיר שמהותו טלטול. לא כך?
מסקרן אותי בעקבות מה כתבת את השיר.
אפשר לשאול??
הוא נכתב אחרי תקופה של בלבול ושל יובש, ולאט לאט הרגשתי איך אני ממשיכה לחיות ולצמוח.
אז זה בעצם מה שניסיתי להעביר.
זה ממש יפה. יואו
ואמא אמרה תאכל, תגדל
תהיה חזק, תהיה חייל
תרים משקולות, תפתח שרירים
כן, ככה אנחנו אותך אוהבים
אז אכלתי וגדלתי
אבל חייל לא נהייתי
ומהמשקולות במקום שרירים
לאט לאט צמחו שירים
ואמא אמרה תרוץ, תצרח
תצמיח שורשים, פשוט תפרח
שלא תהיה מבין המוותרים
כן, ככה אנחנו אותך אוהבים
אז רצתי וצרחתי
אבל אדמה לא הפרחתי
ומבין כל השורשים
היו רק עלים נושרים
ואמא אמרה תלמד, תחיה
כי בלי זה אתה לא תהיה
אתה יכול, אתב מסוגל להרים
כן, ככה אנחנו אותך אוהבים
אז למדתי בלי להתמוטט
אבל לא חייתי באמת
ובין כל הדברים שהרמתי
התחבאו הרסיסים שהתפזרו כשנשברתי
ואמא אמרה תחלום, תיקח
אל תתן לחייך לעבור כך
אתה ילד שלי, בנאדם מדהים
כן, אנחנו אותך אוהבים
אז נתתי לעצמי לחלום
נתתי לעצמי חיים
ומתוך כל שברי התום
למדתי להתרומם מהמתים
עשה לי אאוץ'.
פשוט וואו.
איזה מסר עוצמתי, השאיר אותי נדהמת.
וכתוב ברמה גבוהה מאד...
תודה. תודה רבה.
וזה מדהים.
הוא רצה להוריד מחסומים
לנפץ את שיגרת החיים
להגיע אל עצמו במת ובתמים
שלא יהיו בינו לבינו מסכים
אז הוא שבר שיגרה
לא היה מה שהיה
וסוף סוף יכל להמתכל
על עצמו מבלי להיתבלבל
שפשף עינו ובדק את חום גופו
האם ככה הוא נראה לבדו
בלי שיגרה שמגנה ומסתירה כחבל
לבד רואים שהוא מלאה בזבל
הוא צריך לנקות את הזוהמה
פן ליבו יתקלקל ויהפוך לשממה
אך איך מזבל אפשר להתקרצף ולהתנקות
כשהוא ממשיך בשגרת החיים לשחות?
עצמו בשורות האלה.
הצלחה רבה
כי אין פיסבוקאחרונה*בננית*
שברי יםוואו. מדהים.
מדהים כמה קצת שורות יכולות לחולל בנפש דברים גדולים.
כתוב עדין וקולע.
הזיות
סיוטי החלומות
ביום אבקש מנוחת ליל
אך הוא -
יקברני בזוועות.
מחייה הבלהות
(ואעצום את עיניי -
יפקדוני המחזות
אפקחן -
במציאות מתהלכות
סיוט קם מהקירות)
נוראות מתחוללות
היגיון כנוע,
רובץ
תחת מכתשי התאוות
מהפנטות בימים,
בלילות
הזיות.
מסעיר... כתוב נהדר!
עשיתם לי חשק לפתוח תמחברת ולחשוף משהו, פעם ראשונה שאני מראה משהו למישהו....מקוה שזה לא טעות
מאחורי כל החומה הזאת
מאחורי כל החכמה הזאת
מסתתרת לה הקטנה הזאת
שאין לה מושג למה ואיך
והיא צועקת צורחת
לשווא מנסה לצאת
לנשום משהו קצת אחר.
היא לא יודעת
זה קרב אבוד מראש
זה גדול לה מדי
היא פשוט לא מסוגלת.
יש דברים שלא בידיים שלה-
את זה היא כבר למדה,
אבל לוותר מראש
היא אפילו לא חלמה שאפשר.
אומרים שכשתגדל תבין
אבל היא ממש לא רוצה לגדול
אם כשגודלים זה מה שיש.
היא לא מבינה למה העניין צריך להיות מסובך כל כך
היא חושבת שהם התמימים-
כל כך מחוספסים שאין להם מושג שהם בעצם שווים.
להיות שווה-
לא משנה למה,
פשוט כי ככה.
יש פה משו תמים כזה. מתוק. תודה!מיתריםאחרונהאשמח שתעשו לייק
בשעה שאתה עוד במיטה מתמתח,
מתלבט לך האם ואיזו עין לפקוח
מתהפך לצד שני ומאחר את השעון,
עוד תנומה קטנה ותפסיק לישון.
באותו הזמן כבר יש מישהו ברחוב,
מעוטר בוסט כתום ומנקה
כדי שיהיה לך טוב.
הראה לו את שיניך וחשוף את שיניו
דרוש בשלומו ושאר ענייניו.
בעוד אתה מנמנם במיטה
אמא אדמה מלכלוכיה התנקתה.
שפה יפה וטובה להעברת מסר בצורה מושלמת!
מסכימה מאד עם להבה ירוקה.
הייתי מורידה את ה'כדי' בבית השני, סתם יותר זרם לי בלעדיו.
ואהבתי את הרגישות והיופי שגורמים לבן אדם לכתוב כזה שיר.
זה קרה סתם כך,
בלי שום תכנון מראש.
פתאום
היא נכנסה לחיי.
באמצע הדרך,
באמצע היום.
היא נעצרה מולי
בעיניה ראיתי הכל.
והיא
מצאה בי נחמה.
זזנו הצידה,
אל בין העצים.
בכתה על כתפי,
דיברנו אמת.
מאז
בנינו שם ספסל.
עוגן לימים סוערים,
מפלט ברגעי משבר.
ריבונו של עולם,
אחת שאלתי.
עשה
שכל ימי חיינו
רק נשב שם
ונחיה באור
האמת.
אשמח להערות והארות. אחד מהחיבורים הראשונים שלי שמעזים להציץ מהמגרה...
יש כאן פשטות, כנות.
תיארת משהו כל כך תמים ואמיתי שנראה שנובע מהמקומות העמוקים שבנו...
ועשית את זה כל כך יפה. המבנה פשוט ולא מכביד, והמילים הקולעות...
רק עצה אחת לשיפור - אם תשני קצת את הסדר של השורות ואולי גם כמה מילים, תוכלי להוסיף מעין חריזה משותפת לסופם של הבתים וגם לעשות קצת סדר עם המשקלים. דבר כזה עשוי ממש לשדרג את השיר.
אבל חוץ מזה-
ממש אהבתי.
שברי יםאחרונהמתגעגעת אלי
כמו שאהיה
כמו שאהיה עוד רגע
אגיע לשם מהר
מחכה לי
רוצה
למצוא אותי כבר.
מתגעגעת
אל מי שאני באמת
בפנים
לנשמתי
החפצה להתגלות
להיגאל
משיביה
ממאסרה
שבתוך הגוף
העוצר
המגביל
המתבלבל
מתעתועי הרגש
מפיתולי המציאות
מנחשי התאווה
החונקים אותי בקליפות כבדות
בארס מצמית
המקפיא את פעימות חיי.
ואני
מי אני שם
במקום הזוהר ההוא
אליו געגועיי
אני נסיכת אור
אני בת מלך שעשויה מאבנים טובות
של דרכי נועם
של שלום,
ורוגע
ועדינות.
ונתינה המזרימה חיות וצמיחה
לעצמי ולעולם.
ושם אני שקט
צלול
ורך
ומקבל אליו את כל מה שעובר
באמונה
וליבי שליו.
ושם אני שימחה
הקורנת תמיד מפניי
מהווייתי
ממעשיי
מדיבוריי
ממחשבותיי
ושם אני אומרת כן
רק למה שעושה לי טוב
שנכון לי
שמגדל אותי
רק למה שאני רוצה
באמת
רק למה שאני רוצה שיהיה אני
תזונה נכונה
לגופי
ולנפשי
ולנשמתי
ורק טוב נכנס אליי
ורק טוב יוצא ממני
כי רק טוב אנצור בי.
ואז אני שלמה
עם עצמי
ואז אני יופי
ואז אני רוח קלה
מלטפת
המנשימה אותי
ואת העולם
באויר נקי
שקוף
נותן מקום לכל השאר
מתנוענע בזרימה חופשית מאחיזות
שר ורוקד שמיים של אין סוף
ואז אני כנפיים
הנישאות אל המרחבים
והכל אפשרי.
ואז חיוך תמידי שוכן בתוכי
ואז אני פשוט אהבה
ואז אני פשוט תום
ואז הכל פשוט.
מתגעגעת אלייך
נשמה שלי
טהורה וקדושה
ומרגישה איך מנטפות עליי
דמעות געגועייך אליי
שנתחבר יחד,
שנשתחרר.
אז בואי עכשיו
נתאחד
ונעוף
אל כל מקום שרק נרצה.
מזכיר את השיר הקודם שכתבתי כאן
על הציפור
במילים ובמסרים.
השיר שכתבתי עכשיו
נכתב קודם
והוא הוליד את השיר על הציפור
הוא היה ההשראה לשיר על הציפור.
לכן הם דומים...
מתגעגע לאמי,
שאספה את כל דאגותיי,
מתגעגע לחמי,
שהיה שותף לדעותיי,
מתגעגע לעמי,
בני אִמותיי ואבותיי,
מתגעגע לעולמי,
שהיה מרכז לחלומותיי,
מביט בכל אלה בחלבי ודמי,
ומבין שאני מתגעגע בעצם ל...עצמי
מקסים, מרגש ומדוייק.
