ירדן אמויאלקמתי מתוך החלום ,
הרגשתי שהנה הגיע הדרך לאהוב,
מי כאן יעטוף אותי בחום,
בראש מתנגן לי השיר,
מיליון בתים בתוכי מתנגנים מחפשת את האחד,
שביחד איתו אני אוכל להביט אל המילים.
הדרך נסללה לה כבר כמה שנים
אך עדיין לא מצאתי את הגעגועים ,
מיליון צבעים מסתנוורים מול עני
אך הצבע שאני מחפשת עדין לא הגיע אלי.
מחכה ליום שבו הוא יופיע
כמו מתנה גדולה שנמשכת לכל החיים
לא רוצה לחזור לאחור
רק לפסוע קדימה ואת זה לעבור
ב"ה
אמא אומרת זה לטובתך
אני רק אומרת את האמת
את טיפשה, לא מבינה
את עלובה, לא שווה
אמא אומרת זה לטובתך
אני רק מאירה את עינייך
את דפוקה, ממש לא בסדר
את מקולקלת, מלאה בפגמים
אמא אומרת זה לטובתך
שתדעי מי את באמת
את חולה, בלי שום סיכוי
את פגומה, תפוח רקוב
אמא אוהבת אותך
רק רוצה שתדעי
לטובתך
חומות המשמעת
באורו של היום
מואר בסנוורים
אשמע לצוויהם
לקול הסוהרים
בלי סימן מרי
לא אות של ייסורים
את בדידות ליבי
אסתיר מאחרים
לילי יהיה פורקן
בלילות הקרים
בהתעטף רוחי
אייבב תמרורים
את קרני אשקם
גאוותי ארים!
אך בבוקר היום
שוב אראה סוהרים.
כתבת בשפה גבוהה ויפה
יפה מאד!
דווקא
גבבו סביבי חומת דכא
את סודה שקדתי לגלות
חיפשתי לכל אורכה פרצות
בסוף מצאתי סדק גדול
ולא הקשבתי לקול האומר חדול
יצאתי. אך לעומק תהום הדווקא.
וגם כי אפשר לכתוב כאן הרבה, וגם כי .. בא לי להגיב שוב.
קודם כל, הכתיבה שלך ממש מקצועית,
אין כאן הרבה כאלו (היי, תרגעו אנשים, אני מדברת גם על עצמי)
כאילו, הכתיבה שלך סוחפת, כואבת וממש נוגעת, מרגשת.
השפה ממש עשירה ומגוונת, את שולטת בהמון תחומים בכתיבה
שכל פעם שאני קוראת משהו שלך, אני עם פה פעור מרוב הלם,
קצת קנאה, או קצת הרבה מאוד, והנאה צרופה, וכמובן ציפיה לעוד.
זה ממש נחמד לקרוא מה שאת כותבת, כי העיניינים שאת כותבת עליהם,
הם בעלי משמעות.
אז תודה שנתת לי לקרוא, תודה על הבמה להגיב לך כמו שצריך, ותודה שאת כותבת,
את עושה את זה מושלם.
עשית מזה משהו כל כך... כל כך תם ואמיתי.
אהבתי מאד.
החרוזים מעולים, המקצב נהדר, המילים... פשוט מופלאות.
אדיר.
והתוכן... כואב, ייקח זמן עד שאבינו לגמרי.
בוא, שקט, בוא
ספר לי חצאי אמיתות
שקר לבן, שקר שחור
הנה צפים זכרונות
בוא, כאב, בוא
ספר לי רסיסי חלומות
רגב חום, דשא ירוק
מתי יעלו הדמעות
בוא, ריק, בוא
ספר לי חלקי נבואות
שפתיים כחולות, סדין אדום
הנה חוזרות הנשימות
אמצע הרחוב.
אתה עומד על המדרכה ומסתכל על המדרכה ממול.
אנשים, ילדים, תינוקות. כולם הולכים לאיזשהו מקום..
אחד הולך לכאן, אחד לשם, קבוצת חברים מתקדמת בדיבורים וצחקוקים קולניים לצד אחד, 2 בנות הולכות להם באטיות לצד השני תוך שהן מדברות בניהן.
מספר ילדים הולכים כשבידי אחד מהם כדורגל, בדרכם למגרש שנמצא בקצה השני של הרחוב...
אב מלמד את בנו לרכב על אופניים ואמא הולכת עם ילדים בגילאים שונים לכיוון הבניין הנמוך שבאיזור..
אתה מסתכל..
וחושב לעצמך - כולם הולכים, זזים, נעים ממקום למקום. כולם יודעים להיכן צריכים להגיע (או לפחות את הכיוון), ואת מטרתם.. כולם. וזה בלי קשר למכוניות הנוסעות מכאן לשם ומשם לכאן.. יודעות את כיוון מסלול הנסיעה שלהן..
ואתה??
אתה עומד על המדרכה ממול ובוהה באנשים. חושב מחשבות...
רוצה רק להגיד להם שינסו לסחוף אותך גם לעולמם שלהם, שיתנו לך יד, שיעזרו לך לעבור לצד השני.. אצלך, במדרכה עליה אתה עומד, הכל שומם, ריק ובלי אנשים. רק אתה נמצא שם.. ואולי עוד כמה נמצאים בהמשך הרחוב במצב כמו שלך ובוהים המדרכה ממול.....
לפעמים אתה עומד בצד אחד של הכביש ולפעמים בצד השני.....
רק צריך שיבוא איזה מישהו מ"שם" ינופף לך לשלום ויחצה את הכביש. וכשיתקרב אליך יבוא, ועם הרבה הרבה רצון אמיתי, הוא ישאל שאלה אחת מכל הלב -
אח שלי, צריך עזרה לחצות את הכביש?
*פרח הלילךהרעיון ממש יפה!
ומוכר...
תודה
בס"ד
תרשי לי להוסיף?
כן אני, זה שעמד ובהה.
זה שאצלו שומם וריק
לפתע מצאתי את עצמי איתם
כן איתם, אלו שבמדרכה ממול.
ועצרתי.
ואמרתי תודה
כן להוא, זה שראה ושאל
זה שליבו שט לו
לשלום.
יש לי טקסט (שאלות ותשובות קצרות-חידון) בנושא חגי ישראל באנגלית ואני צריך דובר אנגלית שפת אם שיעבור על הטקסט וישפר את השאלות ותשובות.
מחפש בחור/ה לעבודה מהבית לכמה שעות
בתודה
שמעון
המייל:
shimonchohen@gmail.com
בודד הינו ירח.
פנס רחוב יחידי
בין אלפי נורות ניאון מכוכבות.
והוא,
אינו שייך.
אף לא מכורח השתייכות
המובנית בגוף אדם.
וסודו הוא
פשוט,
להתכלות.
לא.
ממש לא
Iמשכנע את עצמוI
פעם היא הייתה הולכת עם שתי צמות, משקפיים, ופוני של ילדה טובה ירושלים.
גם היום אחרי שנים היא נשארה אותה ילדה טובה
גם אם כלפי חוץ היא קצת השתנתה
תמיד חשבתי שעוד לא נכתבה החוקה כל כך מדויקת וקפדנית כמו החוקה שנחקקה בליבה
וידעתי שאין ארץ שתהיה אכזרית כמוה בעונשים על עבירות זעירות
ניסיתי לומר לה את זה פעמים רבות
אבל היא סירבה לשמוע
לפעמים הייתי מתעצבנת עליה וכמעט ומתפתה להפסיק ללחוש לה עצות
אבל משהו בה המס אותי ונשארתי
תמיד נשארתי
אהבתי לחשוב על עצמי כאחותה הגדולה
דאגנית אוהבת מלטפת
ועדיין קרובה מכדי להיות אמא פולנייה מסורתית
בזמנים של בלבול הייתי מנקה לה את הבלגן
מסדרת בערמות קטנות את ההתרחשויות
מנסה לכוון אותה
לפתרונות של תיקון
זה עבד לעתים רחוקות
לרוב היא העדיפה לבעוט בערמות היפות שכה טרחתי לסדר
ולהתחיל לקרוע את פנקסי הרשימות
אלו שבהם מפורטים מעשיה
דף אחרי דף
תוך שהיא מקללת את עצמה במילים שבחיים לא הייתה מעזה להוציא מהפה בסיטואציה אחרת
רק בפני
ברגעים קשים באמת
הצלחתי לחדור לתוך הבועה שהיא בנתה סביב עצמה ולחבק לנחם
באחרים נאלצתי לעמוד מהצד ולראות אותה נשברת לאט
מעניין שהם לא הבדילו בננו
הם ראו בנו שירה אחת
ואולי באמת היינו
עד שלקחה את ההרס צעד אחד רחוק מידי
ונשארתי רק אני
מוכנה להמשיך במורשת שלה ששנאתי כל כך תמיד
תמיד חשבתי שעוד לא נכתבה החוקה כל כך מדויקת וקפדנית כמו החוקה שנחקקה בליבה
וידעתי שאין ארץ שתהיה אכזרית כמוה בעונשים על עבירות זעירות
בס"ד
-פאוזת תופים-
לשתפנו בקטעים שכתבתם היום במפגש
ולתת לנו את הזוית שלכם על מה שהיה
*השתתפות בשרשור זה מותנת באמירת תודה לפחות ל3 אנשים שנהנתם מהם במפגש*
בהצלחה-
העילגת
בן-ציוןתודה לרון, לצור ולתחיה
אני משתף פה את הקטע השני, שהיה אחרי הדמיון מודרך.
מסע במעלה ספירלה
התעוררות היא תחילתה של היציאה.
יציאה מחלום,
טוב ככל שהיה,
אל מציאות רגעית שהולכת ומתבהרת.
צעידה היא השלב הבא.
מוכנות לתהליך שבאה לידי ביטוי.
התקדמות אל מול הקושי,
התמודדות ללא בריחה.
לאחר זמן מה,
מגיעים לפסגה גבוהה.
נוף מדהים נשקף מכאן,
עושה חשק להישאר.
בלי להתפתות, ממשיכים הלאה.
מגיעים להבנה שזו הפסגה,
היא אך תחנה נוספת.
ממשיכים במסע.
פסגה נוספת ובה מנוחה,.
התעוררות, צעידה לפסגה, הבנה והארה.
סיכום המסע מוביל לשמחה,
התוצאה ניצבת כאן - הגענו ליעד.
היה כיף לכתוב את זה,
גם אם אין פה יותר מידי נקודות נסתרות.
@רון א.ד - אשמח אם תוכל להעלות את הקטע שהשמעת לנו בתגובה נפרדת
היו סדנאות טובות, של @L ענק
ושל רון.
קצת נסחפנו בדיונים, אבל היה ממש טוב בכללי, והכתיבה הייתה מהנה.
בס"ד
תודה למי שהיה שם. כולם היו נחמדים.
סדר הרשימה רנדומלי ותודה ל http://www.amdz.com/shuffler.php
למי שבא קצת גרדום ובית מקדש, אולי אכתוב את הקטע המודרך.
מחילה מאלה שפחות התחברו... אני מקווה שנהניתם מהכתיבה עצמה בכל מקרה.
אני מקווה שיצאתם אם משהו גם מהחלק הראשון, למרות שבדיעבד ייתכן שהייתי צריך להביא מקור יותר פשוט
אבל הייתם קהל נפלא בסופו של דבר (גם אם קצת התפזרנו בדיונים) ולכן אני בוחר להודות לכולכם\ן
אני מצרף את הקטע השני שכתבתי לאחר עריכה קלה (כן, גם אני הייתי משתתף פעיל בסדנה של עצמי...)
על מה חשבת
בשעת השחר?
אנה הפנית את מבטך
מכבלי בדידותך?
-----------------
על הים חשבתי
עיני רוחי קדחו
כמגדלור של אש
בוער באפלה.
חיפשתי את היסוד,
את השורש,
עוצמתו של הגל
שבכל פעימה,
בכל מכה מחדש
דוחף את הספינה
לעוד יום נוסף
לחזור הביתה
לנעוריה
אז במחילה, אשאר לי במחילה שלי עם החתולים והסוסים בחוץ.
רון א.דאת כמובן מוזמנת להקשיב לקטע שהעלתי ולהשלים את הסדנה בזמנך החופשי...
מישהי=)בס"ד
טוב תודה קודם כל לצור המנהל המהולל על הסנדא בהתחלה ועל התרומה המשמעותית לאוירה
תודה לרון על הסדנא שלו
תודה לתחיה שהתאמצה להכין סדנא גם אם בסוף לא זכינו להשתתף בכזו
תודה למשה בנצי חיים יוסף אלישבע כפיר נדנד נערת חוה ורבקה (היה עוד?)
היה כיף לראותכם
והייתם יותר מתוקים משציפתי
(בלה בלה בלה כמובן תודות בלי קשר לתחיה ומשה על הלימוד העצום במעגל
ופטיש בראש לכפיר על השירים המעצבנים שהיו ברקע)
ואחרי כל ההקדמה
הקטעון הצולע שלי-
בוקר
חיוך זה הדבר הראשון שהיא מלבישה
כהרגלה היא פותחת את החלון ומגלה את הנוף הכה מוכר שנשקף ממנו
ניצוץ באופק מזכיר לה שהיום יש לה מטרה
לעוד יום ריק מחכה לה
התארגנות מהירה והיא בחוץ
בשוק היא מזייפת חיוך גדול ושלום נלהב לכולם כפי שהם רגילים
אבל בפנים המתח גובר בה
סוף סוף היא מגיעה ליער ומאי שם פורצת ממנה אנחת רווחה
הקלה על כך שהיא יכולה להפסיק להעמיד פנים
אבל המתח לא ממתין זמן רב
וכשהוא חוזר הוא מכה בה בכל כוחו
הרוח גוברת ונדמה שדוחפת אותה לאחור
כאילו מנסה למנוע ממנה להמשיך ללכת
אך היא נלחמת בעקשנות
ממהרת לעבר הניצוץ שלה
גל של התרגשות עובר בה
כשהיא מבחינה בניצוץ מתקרב יחד עם קצב הליכתה
והעייפות שהתפתחה בה בעקבות המלחמה ברוח מתחלפת בכוח חדש
הוא יוצא ממנה רגעים ספורים לאחר מכן
מתרוקן כלא היה
כשהניצוץ שלה מתגלה כלא יותר
מהשתקפות של קרן רחוקה
מפגש צלמים יום חמישי הקרוב כ"ח אב בשעה 16:30. נפגשים בהר חוצבים, מרכז בק למדע, רח' הרטום 8. במשרד "FINN PARTNERS". כולם מוזמנים!!!
בעז"ה ניפגש, נדבר קצת על הפורום והמדור וezzy413 הצלם המהולל יעביר לנו קורס צילום מזורז.
אנא אשרו הגעה אצלי במסר או בשיחה אישית, צריך מינימום משתתפים לקיום המפגש.
בואו בשמחה!!
מכיון שעובדים במשרד עד חמש נתאסף ליד הבניין בארבע וחצי והסדנא תתחיל בחמש.
מי שמתכוון להגיע שיעדכן בשיחה אישית או במסר על מנת שנוכל להיערך בהתאם
זה המספר של ezzy413 אם לא מוצאים אותנו או משהו- 058-779-6661.
פעם היא ישבה בכותל
ילדות עם חיוך באו נתנו לה כמה אגורות ורצו לאמא שלהן
מהר לפני שהזקנה המפחידה תדבר
תמיד זה הצחיק אותה
כל האגורות האלו
יש מישהו שבאמת חושב שזה יכול לקנות לה ארוחה?
אבל את הצחוק החניק תמיד ההיגיון
שנזף בה על שהתלוננה כשאנשים עושים לה טובה
היא צריכה לדעת מה מקומה
סתם עוד פרצוף עוד קבצנית רעבה
פעם ישבתי
כמה בנות עם חיוך באו אמרו שלום וישר חזרו לקבוצה הטבעית שלהם
מהר לפני שאענה
שלא יאלצו באמת לדבר איתי
תמיד זה הצחיק אותי
יש מישהי שחושבת שהשלום החטוף הזה
באמת מספק לי את החום ואהבה שדרושים לי כדי לנשום?
אבל את הצחוק תמיד מחניק ההיגיון המריר
שמזכיר לי שאחרי הכל
הן עושות לי טובה בעצם המבט שלהן
הרי הן לא חייבות לי דבר
אני צריכה לדעת מה מקומי
סתם עוד פרצוף עוד קבצנית אהבה
אין לי מילים ואין לי יכולת להגיב.כאב לי מדי.
רק להגיד שנגע.
תודה.
{ואם ממש מתעקשים... מבחינת כתיבה- ממש יפה הצורה שבה עשית את ההקבלה... וכן גם הביטוי "קבצנית אהבה" חזק. מאוד. ובעצם כואב. מאוד.}
תודה.
!! תודה!כי אין פיסבוקזו כתיבה במיטבה
ברמה גבוהה מאוד מאוד
את ילדה עם רגישות ומודעות ברמה גבוהה ועמוקה כל כך
אני לא יודעת מה יש לבנות סתורות הדעת האלה
את מעניינת ומרגשת ומלאת חן של עושר פנימי
ומי שיש בו צורך אינסופי באהבה
הוא זה שיודע כמה אהבה צריך לתת בעולם
הוא כזה שנותן אינסוף אהבה מעצמו לעולם.
את מדהימה.
אחרי שקראתי
אני יודעת שאני אוהבת אותך
הייתי שמחה מאוד אם היינו חברות
אם תרצי דברי איתי באישי
(אני מתחילה איתך..
אבל משאירה לך את הבחירה אם להמשיך...=) )
בקיצור
הרבה מהעולם
חי בלבל די שטוח
ולא תמיד יש הבנה למי שקצת חושב עם הלב
במקום קצת יותר פנימי
ואולי זו הסיבה שבנות עיוורות
מלראות אותך
כמו שמגיע לנשמה כמוך.
נשיקות.
וחיבוק ענק ומוחץ'.
מקווה שמאז פגשת כמה אנשים בוגרים,
גם זה קורה לפעמים...
לפעמים אני פשוט רוצה להיות ירח.
ירח.
שלרוב הוא נסתר, אבל כשצריך הוא פתוח כולו, לא מסתיר דבר מאיש.
פשוט ירח,
שמאיר בלי קשר לחושך שסביבו.
שגם העננים השחורים והמפחידים של הלילה נהפכים לידו למשמר מלכותי.
לירח, עם הילה סביב..
הילה פשוטה של ירח, הילה שהופכת את אורו לעדין, שקט ונוגע.
לירח, שמאיר לאדם אבוד בלילה את דרכו.
שעושה כל חודש מחדש את אותה הפעולה,
אך מתחדש בכל פעם.
לירח שמסוגל לחזור ולהיות שלם ומלא גם לאחר אינספור ימי חסר.
לירח שאפשר למצוא בו נחמה, בימים של סערה..
לירח שמקבל אור ומחזיר אור.
פשוט ירח..
נגע בי.
תיאור עדין ויפה...ובעיקר מדויק.
תודה
לבד
בלי אף אחד
תמיד לבד
גם פעם גם היום
וכנראה שגם מחר
זה נורא לקרוא שיר כזה.
שיר שמעלה תחושה כ"כ קשה...
להבה ירוקהאחרונהמתייאשת
חולה
מאבדת שליטה
סך הכל
איש לא נמצא לידה.
לא מקשיב,
מבין,
ותומך,
פשוט לא קיים
היא אפילו לא הולכת לחפש
אין איפה אחד כזה לקושש
מישהו שאותה יאושש
שירי ערש ילחשש
איש\ה עם לב!
עם ראש!
עם נשמה!
כבר לא מייצרים כאלה.
בום!
אין סיכוי להבנה.
בום!
אין מצב להכלה.
בום!
אין תקווה.
בום! בום! בום!
לא טוב היות האדם לבדו
לא משנה כמה מקפצים סביבו
מלחכים את פינתו
מזהם את חמצנו.
האדם מחפש משמעות!
הבנה הדדית!
ודמות מכילה!
ואין!
|קורס| |מתמוטט|
|נגמר|
בס"ד
כואב לקרוא קטע כזה.
ובקשה מבן אדם עם לב.
תמצאי את ההכלה הזאת בתוכך. בתוכך יש את הכל. התחברי אל עצמך ומתוך זה התחברי לבורא עולם, אין נפלא מזה.
התבונני בפנימיות שלך ותקבלי את הכאב, את החולשות, את הרגשות תני להם הכלה, ומקום להיות.
בתפילה שתמצאי את המקום שיכיל אותך, יאיר, יבין.
להבה ירוקהאחרונהדבר ראשון, אני בטוח שאת את אישה עם לב גדול, וראש גדול, ונשמה ענקית.
אבל יש משהו במה שאת כותבת, שהעולם מלא בחוסר רגישות,
אבל הוא גם מלא בטוב ויופי, ואור. אבל לאור יש גם צל...
אשמח להמשיך, אם יעזור,
ו...שכחתי לציין,
הכתיבה עצמה מאוד יפה ומעבירה בצורה חזקה את הרגשות.
שם, בקצה האופק
כוכב נופל ונעלם,
נהר זרועותיו סופק
מימיו שולח אל הים.
מנגנת רוח
שיר למצולות,
נישאים שיריה
מלטפים את הבאות
הגלים נושקים לדשא
חול ומים, ערבוביה
הציפור תפילה לוחשת
שרה גם כל הבריאה.
שיר למים ולשמש
לצינה, לקור הליל
ומשם תמשיך הקשת
באור שמים עד אלי
ואז
ייפתח הסכר,
הדמעה
תשטוף לב בכר
מלח אז
יצרוב עורי,
והשירה תרפא כל תו...
נערה אל מול נס הפלא
שואבת לקרבה ימה
ועם הגלים האלה
תיבלע
במהומה
האדירה
אל הרגיעה --
אני כל כך זוכר אותך
ולא מהמקרים
אני כל כך חי אותך
אבל לא במציאות
אני כל כך מתגעגע אליך
ולא מהיכרות
אז תן לי לחזור אליך
ואזכר בהכל
תן לי לבנות אותך
ואחיה אותך כמו שהיה
תן לי לחיות בך שוב
הייתי כל כך קטן כשעקרו אותי ממך
היית כל כך יפה כשלא הערכתי אותך
כל כך רוצה לחזור אליך, ירוק ופורח
עוד נחזור אליך גוש קטיף, עוד נחזור,
בקרוב.
כתיבה ותוכן באיכות עוצמתית ביותר!!!
מקצועי ונוגע בלב
אני זוכר כשהגעתם,
מיד באהבה נכבשתם,
לכפר דרום התחברתם
ומאז לא עזבתם...
עד שבאו המגרשים,
וגרשו צעירים גם ישישים,
משם יצאתם תשושים,
מכל העוצמה נשארתם חלשים,
עברתם בהמשך ל'שומריה',
והבטחתם לא חלום לא הזיה,
כל הנשמה עוד תהלל יה,
כשנשוב לכפר כל החבריא.
והנה תראה איזה קטע,
משם עברתם ישר ל'נטע',
והבטחתם גם אם יודיעו לפתע,
לשם נחזור במהירות ללא רתע.
מרגש לראות פה מלא תחינה,
מתפלל לבורא שוכן מעונה,
שכפר דרום יהא עיר נאמנה,
האמן, שוב תשובו ברינה!
כתוב יפה כל כך.
התחברתי ביותר
קצת הפריע לי המילה בסוף.
כלומר, מעולה שהיא שם, אבל לדעתי היא צריכה להיות מחורזת ל'פורח', כך זה יישמע המשכי ולא קטוע.
נסה לקרוא את זה כך:
"כל כך רוצה לחזור אליך, ירוק ופורח
עוד נחזור אליך, גוש קטיף, עוד נחזור,
אני מבטיח."
