פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 485)

המתח נבנה מעולה, הציורים מדויקים. נסה שלא להגרר לקלישאות, לצייר דמויות מסקרנות, מורכבות.

נהנתי, תודה

אפילו תעלו אותם לכאן ותבקשו ניתוח עריכה צפופה.

אני מניח שהרוב כאן ילכו לשירה או לסיפורים בצורת שירים

בדברים כאלו חשוב עוד יותר הדיוק של הדברים.

תנסו לחשוב ממש מקורי, ובאמת להפתיע.

עבדנו קשה (ובלי עיניים)

כדי שהתחרות תצא לפועל.

תפנו לעצמכם זמן

תניחו פרח מאורי האוזן, ותכתבו לנו.

בקיצור, זה באמת יהיה אות קלון לפורום אם לא ייבחר יוצר מפה

אבל בסדר, צודק.

(ואין לך זכות להתלונן על כתיבה )

(התנצלות)

למען האמת

עד עכשיו כל ההתנהלות חובבנית למדי.

אני צריך לסגור את כל הקצוות.

מנהלי תחרות, שופטים.

מאשרי תמונות וקטעים.

אחר כך נוכל לפרסם מודעה חדשה, מנוסחת יותר.

ברורה ומזמינה יותר.

תהיו איתנו

אני מקווה שבקרוב התחרות תעלה שוב לאוויר.

עמכם הסליחה

צור.

מה קורה עם זה?

בניקוד אני אוהבת להשתמש בזה http://www.read-hebrew.com/WebForm1.aspx  

תנסי אותו גם, אולי יהיה לך נוח יותר

בבית הראשון יש בעיה משלבית. (תנסי להעלות משלב בשתי השורות הראשונות)

בכוונה לא מגיבה על התוכן

(רק אומר

שהוא נוגע מדי)

(מקווה שזה בסדר שאני מרגישה נוח מספיק בשביל להעיר לך)

גם על הקישור, הוא באמת מעולה

ובקשר לשורות הראשונות - אני יכולה לשנות,

אבל לדעתי זה דווקא מכניס את הקורא להזדהות,

השפה המעט תמימה- ילדותית הזאת,

שאלה כאילו פשוטה,

שגורמת לקורא להכנס יותר.

(דווקא אשמח אם תגיבי על התוכן

מעניין אותי אם מישהו הבין את כוונתי שמעבר)

(זה יותר מבסדר.

תודה ממש)

(לשמה, חסר, לעין, מיותר, תחתן, לו [או שבכלל התכוונת ללא?], רבים.)

אולי תנסי את התוכנה של מוזיקה. 

ובניגוד אליה אני חושבת שהמשלב בשתי השורות הראשונות מתאים.

את כותבת יפה.

וזה כואב. (אינני יודעת אם יש בך מקום לשמוע וכמה, כך שאיני מחווה דיעה מעבר לכך.)

אמ

תודה

ו..

אני מוכנה שתרחיבי, אם את רוצה

לוֹ יִהְיוּ לִי פְּרָחִים רַבִּים עַל הַקֶּבֶר.

לוֹ יִהְיוּ לִי פְּרָחִים רַבִּים עַל הַקֶּבֶר.

(מה אני הבנתי במחשבה לא מעמיקה מאוד- זה סוג של חשבון נפש : מה השארתי בעולם? איזה מין אדם אני? הרצון להיות מישהו שיזכרו לטובה, מישהו שיעלו לקברו ויניחו עליו פרחים רבים - אגב לא מנהג יהודי)

זה מה שיש לי לומר כרגע.

זה בערך ככה. לא בדיוק

ובנוגע לפרחים - באמת רציתי לרשום שאני יודעת שזה מנהג לא יהודי. 

כאן התכוונתי לעניין של פרחים = הוקרת תודה 

(כלומר אנשים שהושפעו ממני לטובה בחייהם)

וזהו.

כתבת עוצמתי בהחלט.

יש משו במה שאתה אומר, ייתכן וכך זה נכון יותר לגבייך,

אני בכל אופן התכוונתי יותר למה שאמרה אילת השחר.. בהקשר תועלת בעולם.

(הגיוני. מאז שאני לא כותבת על הדף כבר שכחתי איך לפסק.. וזה גם יותר איך שאני חושבת את זה)

כל מילה שאגיד

רק תמעיט מהערך של הדבר הזה..

את פשוט מדהימה.

מרגש מאוד

מעורר הזדהות

מקצועי מאוד

כיף האמת

למצוא מן שיר כזה

החודר למעמקי הרגש

בכזו יד אומן מופלאה

הנכנס לכל החדרים

בלב

מכיר

ויודע אותם

יש בזה

מן העונג

ובמודעות למקום בו נמצאים

יש עולם ומלואו

ובו התחלת הכל.

מושלם.

שכתבת ששימחתי.

שימחת אותי בזה...

=)=)=)

תודה לך

ואין הרבה אנשים שכותבים בו,

כך שאני גאה להקים איתך את האוגדה של הכותבים

שיודעים באיזה גופן צריך לכתוב שירים

הצלחת לברוא עולמות בשיר, אבל הם לא מחודדים מספיק.

בכל בית יש משהו שהראה לי את זה.

פשוט לא ברור מה העולם שבתוכו קורה הסיפור הזה.

(וזה סיפור, לא שיר. 

אני אישית יותר אוהב סיפורים)

המקומות הטובים בשיר הם התיאורים של הסיטואציה מבחוץ, גם, עוד ליטוש, אבל הם כבר כמעט גמורים.

מקומות שצריכים יותר עבודה, זה העולם הפנימי שלו.

אם זה הדיבור שלו עם עצמו, אז צריך שפה אחרת

אם זה הדיבור של הרוח אליו, צריך

שיקרה שם משהו. אלו הם לחישות השקר?

(עוד משהו.

היה יכול להיות יותר מעניין לקרוא את זה יותר מונפש,

שממש הרוח פונה אליו. אולי מסיטה את שערה, או לוחשת לו לאוזן)

השיר יכול הלתחיל באמת מ"נחבט" 

זה ממש מעניין להתחיל מנחבט בגבול, בכלל כל הבית הראשון מצליח להעביר את התחושה נהדר.

יש לי עוד, אבל נראה לי זהו לבינתיים.

אני ממש מקווה שלא תעזוב אותו ככה, אלא תעבוד עליו עוד קצת.

ממש יש לך כאן משהו.

אני אשמח לראות אותו גמור ומשויף.

אני בת

תודה רבה רבה על התגובה! 

א. באמת התלבטתי הרבה לגבי הפונט.. אין פה הרבה וכל אחד היה נראה לי מוגזם מדי, או שקשה לקריאה, או סתם פשוט מדי. משמח לשמוע שגם בעיניך זו הייתה בחירה נכונה

ב. לגבי החידוד - גם אני ממש מרגישה את זה. ולכן כתבתי שזה נורא מבולבל וכו'.. ניסיתי לדייק אותו בעוד כמה גרסאות (כמו שראיתי שעשית פה פעם עם מוזיקה?מוזיקה) ולא כלכך הצלחתי.

אז ככה:

הדיבור שלו עם עצמו זה -

מה אני?
מה מעשיי?
היש מוצא מכאן? האין? 

(למה התכוונת שאמרת שצריך שפה אחרת?)

הדיבור של הרוח אליו זה אכן לחישות השקר, (שבאמת נתקעו לי פה בלי יכולת להסביר)

ניסיתי - לחישות שקר באוזניו מלחשים
מערטלים החושים

או - והלחישות לא מרפות

מפתות

אבל שום דבר לא היה נשמע לי כמו פה.

ועוד דיבור של הרוח זה - 

נפלת, היא אומרת
שם - אין לך עוד סיכוי

אין סיכוי

אם תרצה אני אכתוב פה את 2 הגרסאות הנוספות שכתבתי.

בכל אחת מהן משהו יותר מדויק, אבל זו הראשונית - וממילא הכי מדייקת אותי בתחושה.

השירים שלך מדהימים כל כך. חיים כל כך.

והתחושות שאת מעבירה - וואו. לרגע הרגשתי את העורף שלי מתפלח וצמרמורות מהרוח.

שום סליחה, וזה מדהים, ועלי והצליחי ותודה רבה.

הרוח אינה כפשוטה, כמובן

כל הקטע הזה הוא בכלל דימוי..

ומעניין אותי באמת איזו תחושה עברה מהכל?

עם מה נשארת בסוף?

העברת סוג של ייאוש, אבל מצד שני - לימוד. לדעת לאיזה מקום לא להגיע. לדעת לקלוט את הרוח.

אולי עוד שבוע שבועיים אשב על זה ברצינות.

(למרות ש

זה קצת מרתיע 

לשכתב שיר של מישהו אחר.

אז, @בר .

מסכימה?)

(הו ו,

השיר הזה

הבתים האחרונים במיוחד,

הוא נפלא)

רק בגלל שאני אוהבת את הכתיבה שלך

ותודה

ו@L ענק

דווקא כן רציתי לעשות את זה בעצמי

אם תוכל לכוון אותי

על הרשות

אני לא מתכוונת לשכתב, לפחות לא עכשיו

רק לכתוב הערות.

(ומסתבר שאולי בחצי שעה שיש לי עכשיו נספיק משהו)

(מסתבר שיש לי זמן עכשיו, אז ננצל אותו).

קודם כל, רק שתדעי, שאני מאוהבת סופית ורשמית בבית האחרון שלך.

עוועים זו מילה כל כך יפה וגבוהה |מתמוגג|

ועוד משהו יפה פה- השילוב בין החיצוני לפנימי. כל הכבוד. לא ראיתי הרבה כאלו.

כמה הערות:

לפתוח עם סחרחורת, כשקראת ככה לשיר ואת חוזרת על זה בבית האחרון- מרגיש קצת מיותר. נחבט בגבול יושב שם הרבה יותר טוב.

וחוץ מזה, הבית הראשון טוב. אהבתי את הסיומת שלו 

והוא
כלכך מבולבל
ונבהל

ו' החיבור כאן ממש במקום.

(יש אפשרות, אם תרצי

להוריד את הרץ והנתקל מהשורות שלהם,

וליצור איזה משהו עם שאר המילים מהמשפטים האלה.

שיהיה קצת פחות פעלים.

תנסי, אולי זה יתן יותר משקל לפעלים שתשאירי.)

הבית השני מלוטש מספיק, נראה לי. אהבתי את הרוח שם (רק, אם עשית פסיק אחרי הסוחפת, נראלי צריך גם אחרי המשכנעת והמטעה..).

הייתי שוקלת להצמיד ו' לאין בשורה האחרונה, אבל זה קצת מותרות.

הבית השלישי צריך דיוק.

יש לך חיפוש, והוא קצת מעורפל. מי אני, מה מעשיי- זה לא כל כך מתאים לסערה כזאת. זה נשמע קצת מיושב מדי, ה'מה מעשיי'. תנסי לחשוב מה את היית אומרת אם היית בנעליים שלו. (ואם זה מה שהיית אומרת, לכי על זה. אולי תוסיפי עוד משהו, אולי לא.)

השורות שלדעתי צריך להשאיר ככה הן אלה

היש מוצא מכאן? האין?
ושריקות האימים מפלחות בינתו
נושפת בעורפו

הן טובות.

אולי צריך לתת לרוח קצת יותר דיבור?או לתאר אותה עוד טיפה, להאניש קצת (כמו שצור אמר). תנסי קצת לשחק עם המילים שלה (אני לא יודעת כל כך איך, סליחה).

הבית האחרון מושלם-מושלם ואני לא רואה שום צורך לשנות בו משהו.

(הסוגריים שם ממש במקום).

בהצלחה

אז ככה.

א. תודה ענקית.

ב. הנה ניסיון נוסף,

(ולגבי הבית השלישי - כן, אני בנעליים שלו. יותר נכון, הוא בנעליים שלי וזה בדיוק מה שאני אומרת.)

נחבט בגבול
פעם אחר פעם
נופל
ראשו מוטח באדמה
מציאות מטשטשת

וערפל

לחישות שקר באוזניו מלחשים

מערטלים החושים
והוא -
כלכך מבולבל
ונבהל

קם שנית
מרקד כמשוגע
לצלילי הרוח
הסוחפת,
המשכנעת,
המטעה
אין בו כל שליטה

ניצוץ דעת נזרק בו פתע
והוא מנסה להתבונן
מה אני?
מה מעשיי?
היש מוצא מכאן? האין?
ושריקות האימים מפלחות בינתו
נושפת בעורפו הרוח הבוגדנית.
נפלת,

לואטת היא בחיוך זדון
ושם - אין לך עוד סיכוי

אין סיכוי

סחרחורת
ואי שם בהכרתו הוא יודע
שמחול העוועים הזה
חייב להיפסק.
(מתרסק)

בעזרת ה' אגיב בפירוט יותר מאוחר.

ששיר זה יותר עם כללים, אולי מקצב, לפעמין חרוזים, יותר מסודר.

קטע זה פחות כללים לטעמי...

לשירה יש צורה יוצר מסוגננת-מבחינת מבנה-

חריזה, קצב, רצף (או שבירה שלו) שורות קצרות, משקלים ועוד.

וגם מבחינת תוכן-

הרבה פעמים בשירה יש מסר רגיש ונוגע.

יותר רך, אולי מעורפל קצת וגמיש..

בפרוזה יש פחות מאמץ על המבנה הכללי אלא יותר על התוכן.

ככה נראה לי מוזמנת לבדוק במקום מוסמך יותר..

ונראה לי שבאמת הגבול נהיה קצת מטושטש.

הרעיון הוא שיר של עם ישראל לארץ ישראל.

אני צריכה עזרה במילה האחרונה- לחדד את ענין החזרה לארץ..

וד"א- יש עניין לאותיות- חוץ מבשורה הראשונה.

אקרוסטיכון שמתייחס גם למילה השניה- קדימה ואחורה

ג-ד

ד-ג

ה-ו

ו-ה

וכיף מאוד להסתכל על פורום שפורח יותר ויותר!!

תודה לכם.

אקרוסטיכון

אונך אלונך אבניך

בשרך בארך בגידותך

גלותך גאולתך גבוליך

דמך דמעתך דמדומיך

היכלך הד קולך הרריך

ואדיות - תוגתך וידוייך.

חנך חרונך חלומך

טמאתך טהרך טלליך

ימך יומיומך יתומך

כאבך כלמתך כלולותיך

לחמך  לענך לילותיך

מלכותך מנחתך מועדיך

סודך  סרפדך סיגופך

עפרך ערייתך עפריך

פ פעמוניך

צלך צאלך צלצוליך

קמתך קומתך קנואתיך

רישך רשעתך רחמיך

שבותך שבועתך שילומך

תפארתך תמתך תהומיך.

השיר לקוח מתוך שירים בכסות הערב. מבחר שירי נצן יונתן.

אני הרגשתי שאומנם בשיר הזה יש קפיצות בין מילה למילה אבל אפשרי לעקוב אחריהם. זה מצירך מחשבה ומסקרן, אבל זה אפשרי בשיר שלך לא הצלחתי לעקוב אחריהכל.

כן שמרת על אותו מטבע לשון, אבל יש קפיצות שהם לא באותו סדר גודל. שבעיקרון זה בסדר רק שאני לא בטוח שזה אפשרי לעקוב אחרייך לכל האורך.

פעם חשבתי שהמקום של כותרת זה לבוא ולומרעל מה הייר מדברת. לתת רמז לקורא שממנו הוא יוכל להתחיללנסות להבין על המ דיברת. אבל אני חושב שיש דרגה מעל. שהכותרת תהיה בדיחה פרטיתושהמשמעות עצמה תצליח להיות מובנת מהטקסט עצמו.אני חושב שתנסי שכל הקפיצות במחשבה במה שאת רוצה שהקורא יעשה לבד, תנסי לצמצם אותם. בחרת בקונספט מאוד מעניין ויהיה מגניב לראות מה תצליחי לעשות מזה, אבל הייתי רוצה להצליח לקרוא אותו לבד ולא שתסבירי לי בסוף על מה מדובר.

בכל אופן תודה לך על זה

זה לא משהו שראיתי לאחרונה..

אשמח לקצת הסבר- 

הבנתי שכדאי לשנות קצת כדי שהקורא יבין לבד את הרעיון- בלי הסבר,

לא הבנתי מה הכוונה שיש קפיצות לא באותו סדר גודל, מה הכוונה?

גם על הכותרת- קיבלתי,

תודה.

זה חלק ממה שכל כך יפה בכתיבה שלך. הסוף נמצא בהתחלה וההתחלה בסוף - ההפתעה, כשבאה, אינה הפתעה על עצם קיומו של הסוף הזה, אלא רק על התזמון והדרך הברורים כל כך, המצוירים כל כך.

אולי הצעד הבא יהיה לגעת בפחות ברור, בדמויות אנושיות יותר, מפתיעות יותר - שהסוף נמצא בהן כבר בהתחלה, אבל הדרך נוסכת בו גוונים שונים וכיוונים אחרים (אולי בחינת מי שנולד במזל מאדים?).

מדהים.

(במובן הממחיש..)

והמשפט האחרון- ואו.

תודה

כתוב יפה ונוגע

הפסיקים לא במקומם הנכון.  כלומר יכול להיות שכן

לפי דעתך, אבל פסיק זה הפסקה קלה בין הנשימות

כשקוראים.  אז תקראי שוב את השיר ותעשי את ההפסקות האלו

ואם זה עדיין יראה לך בסדר, אז זה יהיה בסדר.

לכן היה נראה לי שהמילה שלה לא קשורה בחלק מהבתים

וניסיתי לקרוא ללא הפסיקים ואז זה כן היה קשור.

חוץ מזה, אהבתי מאוד את השיר.

במיוחד את זה שאם קוראים את האותיות הראשונות

זה יוצר מילים. אהבתי ממש, תודה.

כתוב יפה ונוגע...

בעזרת ה' במקום רחמים והסרת אשמה

נתאחד כולם.

ולהתמוטט, אי אפשר יותר יהיה.

א. מבאס,   והגישה שלך טובה. כשקרה לי משהו דומה , חברה שלי אמרה לי שבעתיד כשאצליח ,לפחות יהיה לי את סיפור היוצר-המוכשר-שלא-העריכו-נכונה ,כמו שיש להרבה יוצרים (ג'יי קיי רולינג,למשל...) . אז..

ב. תודה שהבאת לידיעתי את קיומו של "משיב הרוח" ,לא שמעתי עליו עד היום.

בהצלחה!

תודה רבה!

(( אני יודעת שאני בקושי מגיבה פה לאחרים, ואולי לא פייר מצידי לצפות שיגיבו לי.. אבל..
זה פשוט שאני עמוסה בטירוף,​

וגם ששיר זה דבר כ"כ קדוש בעיניי, ואישי, ואינטימי, ולכן כ"כ קשה לי לכתוב ביקורת, בין חיובית ובין שלילית על שירים של אחרים..))

מלא עוצמה וקודש.. מרומם כזה..

את טובה!

אבל אני אישית פחות אוהבת את הסגנון הזה.

אה, ולדעתי אם תסדרי את השיר שיהיה יותר נוח לקריאה,

פחות אנטרים,

אנשים יותר יגיבו לך.

קצת קשה לקרוא אותו ככה.

בהצלחה

זה מכניס לאווירה, לטלטלה, ממש.

הסיום מדהים!

תודה!