פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 485)

שמחתי לקרוא, צתאר מצב בצורה מאוד יפה

@אנחנו יחד נבנה

שוב קראתי,

שוב חזרתי,

שוב נפעמתי,

והתפעלתי.

כשקולמוס מדבר,

והדמע מחבר,

ואת הלב מְשבר,

אז אין מה לשפר.

ראשון רק בנתיים,

במאמץ ובחשיקת שפתיים,

אחתום במילים שתיים,

שתצליחי שבעתיים.

היופי- והגנוז...

על דיונות החול היה ביתנו,

השקענו בו את כל אהבתנו,

זוכר ולא שוכח!

משם גרשונו חיילים - חיילים,

והפכונו למסכנים ואומללים,

זוכר ולא סולח!

היו לנו שם חברים מדהימים,

גם זקנים חשו כוחות עלומים,

זוכר ולא שוכח!

הם הגיעו עם המדים השחורים,

ונתנו את צווי הגרוש הארורים,

זוכר ולא סולח!

האנשים כולם היו מרשימים,

אחד אחד, ממש מדהימים,

זוכר ולא שוכח!

הם נכנסו לביתנו במבטים סתומים,

ולא שמעו את הקולות ההומים,

זוכר ולא סולח!

אהבנו זה את זה באמת גדולה,

כל מפגש היה ממש הילולה,

זוכר ולא שוכח!

אחזו בילדים והוציאום לחוץ,

ואנו רואים ולִבנו מחוץ,

זוכר ולא סולח!

בשמחות היינו תמיד חבוקים,

טוב שכן קרוב מאחים רחוקים,

זוכר ולא שוכח!

העלונו לאוטובוס שיוציאנו מהנחלה,

ולא נתנו לבם לקולות היללה,

זוכר ולא סולח!

גם בצער שנתן אל מלא הרחמים,

היינו עוטפים ומראשוני המנחמים,

זוכר ולא שוכח!

הגענו לבירת הנצח לבד לבד,

הגרוש הצליח והחלום אבד,

זוכר ולא סולח!

ואז...

אחינו מכל עבר עטפונו בחמלה,

ובקול גדול הביעו משאלה,

אנו מבקשים את סליחתכם,

שלא טרחנו מספיק למענכם,

לא האמנו למשמע האוזניים,

והדמעות המשיכו לזלוג שבעתיים,

אנשים טובים שבאים להכניס שמחה,

עומדים ומבקשים מאיתנו סליחה?!

זוכר ולא שוכח!

תודה! תודה! תודה!

גלים מלאי אופנים,

גלים עצומי כידונים,

גלים של גדולים,

גלים של עוללים,

גלים של מהירות.

גלים המובילים לחרות,

גלים אל התפילה,

גלים הבורחים מן השלילה.

אופס, לא התכוונתי למים העולים,

לא לגלים אלא ל...גלגלים.

(ועכשיו קראו הכל מהתחלה...)

את כותבת יפה,

אבל לגופם של דברים, 

הסיבה נמצאת, עמוק בלב, לפעמים קצת נסתר מעיינינו...

אשמח להרחיב אם יש צורך,

כאן או באישי,

אבל הכתיבה עצמה יפה

אני אשמח על גבי הפורום.

תודה רבה לך

שאלת השאלות...

העולם הזה הוא מערכת אחת גדולה. מערכת אלוקית.

את חלק מתוכה. אבל את לא כמו חלקיק קטנטן באיזה לגו עצום שחוץ מלהיות במקום שלך לא עושה כלום, ממש לא!

את חלק משמעותי ומרכזי, ובתור שכזות יש לך אפשרות לשנות את כל העולם!

להוך אותו למקום טוב ויפה!,

וקשקשה לנו? כשהעולם הזה מכביד עלינו?...

זה קושי, כדי שהמתוק שיבוא יד אחריו, יהיה מתוק שבעתיים.

הרבה הצלחה, אל תפסיקי לשאוף להגיע לנקודת האמת, 

נועם.

נקווה שאפנים אתזה מתישהו...

אבל תודה רבה

סתם לחייך,

סתם, כי השמש זורחת,

סתם, כי הילדה ברון פוצחת,

סתם, כי האישה שלך אוהבת,

סתם, כי כי אמא ממך מתלהבת,

סתם, כי העולם הזה מדהים,

סתם, כי זו מתנת האלוהים.

אל עצום, ענק, נפלא ונורא,

תודה על סתם עולם מלא שירה,

תודה על סתם דברים גדולים ועצומים,

תודה על כל הסתם וה...סתמים

את מדהימה.

בגדול יכול בשניהם.

נראה שאין לי ברירה...

מי עוד??

היה אתמול מפגש פיראטי רק של פורום פרוזה, כלומר לא מאורגן (מחילה @rakonto ) ובלי מנהלים. ומספר האנשים היה בהתאם.

בשבוע הבא יהיה של יותר מדורים בפסיפס, אין לי מושג בדיוק איזה. וזה יהיה מאורגן יותר ועם מנהלים ועם קהל.

מקום עמוק ואמיתי כל כך!

כתוב מחורז ויפה, ואהבתי מאד את ההשוואות-

רכבת, שביל, מעיל, בית כלא...

מדהים ביותר!

רק הערה כללית - בשיר עדיף כמה שפחות שלוש נקודות, כי כך הן מאבדות את היופי שבהן.

הנה השיר, תגיד אם נראה לך עדיף כמו שכתבת או בלי הנקודות-

ולפעמים
אני פתאום מרגיש אבוד
ללא כוחות ללא עידוד
והרכבת חולפת,

ושואל
לאן נעלמה הוודאות
לאן נעלמה לה התמימות
איפה היא נודדת

ומתחנן
שיסלול לפני את השביל
ויפרוס עליי את המעיל
ויורני הדרך,

וצועק
הושיעה נא מהעצבות
גאל נפשי מהבדידות
מבית הכלא...
 

מדהים ויפהפה! כל כך.

תודה רבה!

מתוקה תודה רבה

שימחת אותי מאוד מאוד

כל הכבוד שהצלחת לקרוא הכל...

שימחת אותי שאמרת שזה שווה את האורך

חמודה

תודה לך אהובה

זה נכנס למקמות הכי פנימיים כמו רוח סערה שקטה...

זה באמת נשמע הרבה יותר טוב. עדין ויפה.

גן נסתר...

נכון כל כך.

והכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש...

והסוף

אהבתי את הסרקזם הדק, את ההומור העצוב

והביקורת המרומזת והמרוככת במטאפורות ודימויים.

כבר אמרתי לך שאני אוהבת את הכתיבה שלך?

יפהפה, פשוט, אמיתי וכואב.

כשנברא העולם, אמר אלוקים לאדמה: הוציאי עץ פרי עושה פרי,

כלומר, שיהא העץ בטעם הפרי. המרתה האדמה את פיה

והוציאה פירות בטעם פירות ועצים, לא ראויים למאכל.

ומה אדם בסך הכל רוצה?

לשפוך את העתיד שלו

החוצה;

לנטוע גינה קטנה בגן;

לספר לעצמו סיפור.

(לאמור לקחת את כל מה שיהיה

ובדלי או בשקית זבל עם כל השאריות

ממסיבת יום ההולדת, לשפוך אותו החוצה, לגינה.

ושמכל העתיד הזה, יצמח משהו, דבר אחד, משהו. קטן.

אפילו.. אפילו סיפור

שיספר את עצמו.)

ובתוך הסיפור הזה

בוגדת בו האדמה

ובוגדות בו המילים

והוא זורע וזורע

את עצמו לדעת.

(וכשהוא מסיים לכתוב עצמו על דף, את ההזריה הזאת למול הרוח 

הוא רוצה לתת שם, למקד, להסביר

וכל מה שיש לו

זה להניח

את עצמו

בתור סוגריים.)

(ללא שם)

מעולה.

אני ממש אוהב בכתיבה שלך את הרבדים, הזוויות. מרתק....

לענ"ד "עם קישוט" פוגם קצת ברמת השיר, קצת ירידה אחרי השיא של 'חוזרת אליך מהגלות'.

אישית הייתי מורידה את "בשנתי"- מהבית השלישי, או משנה אותו ל"משנתו".

את מרשה להלחין?

גם אני ישר חשבתי על הלחנה. השיר הזה פשוט נוצר לזה.

הדבר היחיד שלא אהבתי - 'אני ספק קיימת'. זה מתחרז עם השורה הקודמת באופן מאוד מאולץ, לדעתי.

חוץ מזה, מדהים.

משובץ ברעיונות עמוקים ותיאורים עוצמתיים. התרשמתי, באמת.

רק שתי הערות טכניות:

הראשונה - חסר ניקוד בשיר. מעבר לכך שזהו כלי לקריאה נוחה הוא גם יכול לעזור לך לחדד את המסרים שאת רוצה להעביר, לשים דגשים במקומות הנכונים.

השניה - החריזה בשיר באמת נפלאה, אבל היא תהיה אפילו יותר טובה אם היא תהיה לגמרי מאוזנת. אם את מחליטה לחרוז שורה כן ושורה לא - זה צריך לבוא בשיר באופן עקבי, בלי חריגות.

זו דעתי בכל אופן,

לשיקול דעתך.

בכל מקרה אהבתי את השיר 

באמת מרגש

ואוסף לתוכו.

השיר.

ונוגע במעמקי הלב.

בקשר להערה:

אצלי קורה הרבה פעמים

שאני כותבת בזרימה

ובטעות יוצאים לי חרוזים

(הנה בערך כמו בפיסקה הזו..)

ולעיתים החרוזים לא באים באותו שיר

שבו  יש חלקים עם חרוזים

והשיר יוצא באופן הטבעי של זרימת המחשבות

והרגש

ולא תמיד אפשר להתחיל לסדר את זה:

טוב, נולדו חרוזים בטעות

לא תכננתי את ההריון הזה ככה

כרומוזום אחד יותר מידי

בו נפיל את הקטע המחורז..

או את הלא מחורז

ונהנדס גנטית את כל השיר

באופן מלאכותי

זה יקטע את היופי שבאוטנטיות

ככה זה בהרגשה שלי כשאני כותבת.

למרות שאני מבינה מאיפה ולאן באה ההערה הזו.

רק שלפעמים אולי בכל זאת עדיף את הזרימה הטבעית

כדי שהמסרים יועברו בצורה שהכי מדוייקת לליבו של הכותב

והוא לא יחשוב יותר מידי

בשיר.

באמת מרגש

ואוסף לתוכו.

השיר.

ונוגע במעמקי הלב.

בקשר להערה:

אצלי קורה הרבה פעמים

שאני כותבת בזרימה

ובטעות יוצאים לי חרוזים

(הנה בערך כמו בפיסקה הזו..)

ולעיתים החרוזים לא באים באותו שיר

שבו  יש חלקים עם חרוזים

והשיר יוצא באופן הטבעי של זרימת המחשבות

והרגש

ולא תמיד אפשר להתחיל לסדר את זה:

טוב, נולדו חרוזים בטעות

לא תכננתי את ההריון הזה ככה

כרומוזום אחד יותר מידי

בו נפיל את הקטע המחורז..

או את הלא מחורז

ונהנדס גנטית את כל השיר

באופן מלאכותי

זה יקטע את היופי שבאוטנטיות

ככה זה בהרגשה שלי כשאני כותבת.

למרות שאני מבינה מאיפה ולאן באה ההערה הזו.

רק שלפעמים אולי בכל זאת עדיף את הזרימה הטבעית

כדי שהמסרים יועברו בצורה שהכי מדוייקת לליבו של הכותב

והוא לא יחשוב יותר מידי

בשיר.

באמת מאוד מרגש

וגם יחודי במינימליסטיות ובדיוק שלו.

על הספר "הזר" נאמרה הביקורת שמתאימה מאוד למה שכתבת:

"אין מילה אחת שאפשר להוציא

ואין מילה אחת שצריך להוסיף"

אני לא יודעת איך להביע כמה שזה מופלא בעיניי

ונוגע ליבי

מה שכתבת

זה בטח יכול להיות קשור להרבה דברים, התוכן.

לי זה נגע במקום שאני פוגשת הרבה

והצלחת לגעת ברגע השביר והעדין שלו

באופן הכי נכון ואמיתי ומתאים לו-

הנקודה הזו שבה אני אומרת לעצמי:

"הנה אני יודעת שהפעם אני אצליח

עכשיו יש לי כוחות וגילויים חדשים

שמחזקים אותי בביטחון הזה

עכשיו יש לי את כל מה שאני צריכה כדי שזה יקרה

זה הולך לקרות

אני הולכת לנצח את עצמי

אני הולכת להמציא את עצמי מחדש

הגאולה שלי תיקרה עכשיו

מעכשיו

ולעולם.

וכבר שמעתי את המשפטים האלה

ומשהו בי כבר מתערער

ומאבד את האמונה השלמה הזו שהייתה בהתחלה

בפעם הראשונה ההיא שהתבהרו בנפשי משפטים שכאלה

ואני רוצה להאמין שהפעם יהיה לזה כיסוי

שהפעם אוכיח

לי

לכולם

והפעם באמת

ושוב משהו נשבר בדרך

ולא מוותרת

אולי.

משתדלת.

אסור להרפות ידיים

מהאמונה

ומההשתדלות

אחרי אימונים רבים

בסוף נכנסים לסדר

מצליחים

ודמי גועש בי

הפעם זה חייב לקרות"

יפה אמרה אזמרה...

בדיוק, מושלם.

מדויק מהתחלה ועד הסוף.

תמשיכי ככה. תודה

עשית לי את זה.

אמרת את מה שלא הצלחתי לומר תמיד

תודה...

למה?

למה צריך לכאוב?

למה עד כדי כך?

 למה לא ישאר טוב?

למה?

כאב לי לקרוא.

אבל תודה!

רגישות מיוחדת מאוד, להבנת האחר,

להיות איתו במקום שלו

לרצות לנחם ולגעת בתוך ליבו הזקוק למנוחה ולאהבה.

באמת חזק

והכתיבה

יפייפיה

עם דיוק

עם הרבה עומק

עם הגדרות נפש מופלאות

שיר של התאחדות

ושל חיבוק

של ביחד מחזק

זה ממש ממש טוב