פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 492)

התחברתי לתודה לכאב שמלמד להעריך את השכחה...
החרוזים נהדרים!

כאילו, אני קצת תקועה בקטע אחד אבל את השאר אשלח לך בשמחה

גם אם היא באיחור

וקול דממה - אני גם כן מחכה עדיין... 

אשמח גם ללחן

תודה

החלון פה זה סוג של דימוי מעניין,רב משמעי. מעמיק!

 הקטע הזה....

ואו!

[באתי להעתיק את השורה שהכי אהבתי וגיליתי שזה פשוט כל השיר...]

כתוב מדויק וזורם.

והרעיון...ה' ישמור...

אבל נגע בי.

תודה.

הדיומיים שלך נהדרים, שיר נוגע ופשוט יפה!

ה' ישמור!

זה כתוב כואב!

מדויק.מכאיב.

זה קטע חזק!אולי אפילו מדי...(בשבילי..)

הלוואי ולא אמיתי.

"בלי קבר, בלי שם, בלי הורים"

מזעזע.

תודה.

העלה לי הרבה מאוד מחשבה.

כאילו גזורות ממקום אחת, וברמה פחות.

אהבתי מאוד את העניין, זה מדהים

נוגע

כואב

"והשתיקה שלך

מחרבת עולמות"

כ"כ מדוייק, וכואב.

הכתיבה שלך כ"כ יפה! 

האמת שבעיני הסוף הפך את זה דווקא לתקווה, שעוד יש מי שמאמין ביכולתייך..

תודה לך!

אהבתי במיוחד "להשתלב זה לבחור לא לבחור"...

בתוך השיר שמדבר על רגע מסוים הצלחת לאצור את אותו הרגע ממש.
משהו דומה לצלם שמצלם את עצמו ברגע שהוא תופס את תמונת חייו.

כרגע עוד חווה את השיר.
אם יהיו לי עוד דברים לומר אכתוב לך בלנ"ד.

ואו!

זה הקטע הכי חזק שקראתי בתקופה האחרונה!ונראלי שגם הארספואטיקה הכי טובה שקראתי מעולם!

אהבתי ממש!

אני לא יודעת אם אני חווה את זה בדיוק ככה. אבל הבנתי טוב מאוד למה התכוונת.

תודה!

במיוחד אהבתי את 

"אדם

דם"

ואת הבית האחרון שמסיים את השיר עם כח אף על פי

כל המשמעויות האחרות של הכתיבה שאת נותנת קודם...(ואולי אפילו בגלל)

תודה רבה!

אבל נכנסתי במקרה.

ואני חייבת לומר שזה מדהים.

הקטע הכי יפה שקראתי בזמן האחרון.

אני לא כותבת כבר 4 שנים,

אבל זה פשוט מדהיייםםם.

התחושה הטובה הזאת , שעוברת בשניה שמניחים את העיפרון ...

רק לומר שקראתי.

מה שעניין אותי לא פחות זה הדרך שבה הצגת את חווית הכתיבה שלך.

מעניין לראות כיצד אצל אנשים שונים חווית הכתיבה באה לידי ביטוי בצורות שונות...

נתת לי חומר למחשבה,

תודה 

אני עוד אתעמק בו.
אגב, מסכימה עם ההארה של הדג בקשר לפסיחה בסוף.

(ועם ההארה האחרת לא. לא הייתי משנה מילה אחת בשיר הזה)

שמים

אש

מים

אדמה

אדם

דם

וואו.

"יכולת לקטוף עוד אלפי דברים, 
אבל אתה בחרת 
קוצים.
שוב."

אני לא חושבת שהבנתי לגמרי למה התכוונת בשיר.אבל נגע בי!

תודה.

בכל מקרה, כתוב טוב

אני מאוד אוהב שירים יפים על אווירת השבת כדוגמת "ירדה השבת"
פה יש משהו נוגע על השעות שלפני יציאת השבת (אם אני מבין נכון) והעצב של הפרידה ממנה...
יפה מאוד!

תודה!

כלומר ברור שיש כאן פרידה משבת, אבל אולי זו בכלל שבת אחרונה?

(ואני מודה שאני מוטה מלוח השנה

ומהידיעה שסוף השנה שדפק על הדלת כל זמן קיץ,

עכשיו כבר יושב בתוך הבית מדרש

בספסל האחורי

מחייך

מניח לרוח מרחקים לנדוד בנו)

אם זה היה רק על צאת שבת היה אפשר לצמצם את הבית השני, ואת החלק השני של השלישי

(ויפה מאוד השילוב בין ה"בארץ ציה ועייף בלי מים" ל"עץ שתול על פלגי מים")

אני חושב שיש כאן עוד משהו,

שטמון בעיקר בספר שאין לנו כמעט שום פרט עליו, אפילו לא הרמז.

(ואולי דווקא הרמז קטן, שידייק את הכוונה של השיר

וייתן לנו עוד משהו, עוד רקע ליופי שקיעה הזה)

ואולי סתם יש כאן משהו מובן ואני מתעקש שהוא יהיה גדול יותר.

וגם שאהבתי את הפתיחות הקטנות של הפיסקאות,

ובסוף רק פתיחה בלי בית, זה משאיר הדהוד להמשך..

זה שיר טוב, באמת.

תודה לך

כן, בהחלט יש כאן משהו גדול יותר, משהו שמבוסס על זיכרונות, על חלקים יותר אישיים שבי. אבל זה לא בא לידי ביטוי בספר שמהווה רק פריט רקע צדדי אלא בחוט השזור בבית השלישי ושוזר את השיר כולו...

תודה לך

בשבת בישיבה, בקידוש אחרי התפילה

ישבנו ולמדנו חלומות של ר' נחמן.

וזה ממש מתקשר לי למה שכתבת.

"חָלַם לוֹ שֶׁהָיָה קִבּוּץ אֶחָד שֶׁל יְהוּדִים עִם מַנְהִיג אֶחָד שֶׁהָיָה גָּדוֹל מְאד בָּעוֹלָם. וְגָזְרוּ גְּזֵרָה לַהֲרג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְהַמַּנְהִיג נָפַל עַל עֵצָה שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁנּוֹת עַצְמוֹ לְעָרֵל. וְהָלַךְ וְקָרָא אֻמָּן וְגִלַּח לוֹ הַזָּקָן עִם הַפֵּאוֹת. וְאַחַר כָּךְ נִתְבָּרֵר שֶׁהוּא שֶׁקֶר שֶׁלּא נִגְזַר כְּלָל הַגְּזֵרָה הַנַּ"ל. כַּמָּה בּוּשָׁה הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מַנְהִיג בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הָעוֹלָם וְהֻצְרַךְ לַעֲקר וְלִבְרחַ. וְאֵיךְ יוֹצְאִין מִן הַפֶּתַח וְאֵיךְ שׂוֹכְרִין עֲגָלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה גְּדוֹלָה מְאד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר. וּבְוַדַּאי הֻצְרַךְ לֵישֵׁב אֵיזֶה זְמַן אֵצֶל עָרֵל עַד שֶׁיִּצְמַח זְקָנוֹ. זֶה הֶרְאוּ לי כנגד המפורסמים של היוםֹ"

וחשבתי על זה, (והאמת שחיפשתי משל טוב ותודה לך על זה)

שיש מרחב שלם של משחקים שאפשר לעשות.

במשל שלנו לדוגמא מה קורה עם פטר מחליט לא לספר ורק להקיף את כל העיר בגדר, ובסוף הזאב פשוט לא בא.

מה קורה עם הזאב מגיע  אבל כדי לגור בכפר או כדי לפתוח במשא ומתן על זכות ציד החיות שביער.

אפשר לעשות ממש הרבה משחקים עם זה,

ואני חייב לומר שיצא לך ווריאציה ממש מוצלחת.

(אבל כל מה שאמרתי עד עכשיו היה על הסוף, על:

"הוא ראה את הזאב,

או שלא?"

הייתי רוצה לפחות להתייחס ל בית האחרון.

"ילדים בבית ספר המציאו לו כינויים

מבוגרים הסתכלו עליו במבט מלא כעס 

הוריו דאגו

והוא

הוא פחד שהוא השתגע."

ולומר לו שאני מההיכרות שיש לי איתו מהשיר, לא חושב שהוא השתגע.

וזה סיפור שכולם צודקים בו.

ההורים הדואגים.

הילדים שזיהו משהו מיוחד.

המבוגרים שכועסים.

ופיטר שלנו, שאשכרה רואה זאבים רצים מסביב לכפר בלילה.

(ולוואי ונחייה תמיד בזריחות.

שגם אם הם לא וורודות על שפת הים,

לפחות יש בהם אור לראות

להסתכל   לפחדים בעיניים.)