שרשור חדש
זה לא פרוזה, אבל אני חושבת שאתם הפורום המתאים לשאלה..מישי' מאפושו'

עזרה בהתקדמות בכתיבת תסריט.

 

בדמויות הן אלכסנדר, מאיר, אילן.

מאיר הוא הבן של אלכסנדר ואבא של אילן..

 

אלכסנדר היה כנר, מוצלח מאוד.. אבל הוא כבר מזדקן ולא מנגן יותר.

מאיר גנן. שזה סיכול אותיות של נגן, אבל שונה מאוד..

אילן, מעומת אביו, ירש את אהבה למוסיקה. הוא גיטריסט וחייו לנגן.

 

מאיר דורש מאילן להפסיק לנגן ולארוז את הכלים כי אלכסנדר בא לגור איתם, בחדר של אילן.

מאיר לא רואה את זה, אבל אלכסנדר מבין לליבו של אילן. הוא רוצה שאילן ימשיך לנגן.

 

עכשיו איך אלכסנדר יעשה את זה?!

 

-אלכסנדר ייקח גיטרה וינסה לנגן בא ככינור?

-לא הגיוני. אם הוא לא יכול לנגן בכינור אין איך להצדיק את הגיטרה הגדולה והמסורבלת..

 

-אלכסנדר יוקוללה, שזה הגודל כינור אבל בעצם יותר כמו גיטרה?

-אבל איפה ייכנס הכינור?

 

-אלכסנדר יניח את הכינור בפינה, יחד עם כלי הפריטה הארוזים של אילן? כמו אומר "אני איתך. אם אתה לא מנגן - גם אני לא."

-בעייתי. הוא באמת כבר לא מנגן..

 

-אילן יפרוט באוויר, מנגן בדימיון כדי לא להעיר את אלכסנדר. אלכסנדר בכ"ז מתעורר. מתיישב על המיטה ומנגן בכינור דמיוני. בניד ראש הוא מסמן לאילן שימשיך גם הוא.

-בעצם אין לי סיבה לבטל את הרעיון הזה אבל אשמח להארות.

 

 

נשלח בכ"ז. אולי יהיו פה הברקות נהדרות

 

כל הדוגמאות שהבאת, הם לא רמזים קלושים מדי?L ענק

זה לא אמור להיות חלק חיוני בעלילה?

אם את מתעקשת לא להכניס את זה במופרש, תצטרכי רמז שהוא כמעט מילולי מבחינת העוצמה שלו.

שלא יהיה אפשר לפספס אותו.

ייתכן.מישי' מאפושו'אחרונה

אני מכירה את הסיפור. אני יודעת מה המניעים וברור לי מה אני כותבת על המסך, אבל בהחלט הגיוני שזה לא ברור מספיק.

כאן אתם נכנסים

ענניםבצל האל
ב"ה

בצל האל
הלכתי
חבויה
במחשכים

בכנפי השכינה
נכנסתי
מסתתרת
בערפילים

עופפתי
קופצת
מענן לענן
מפחדת
להתרסק
לארץ

ליפול
לאדמה

אך בשנייה
אחת
אני כאן

בת אדם
לילהמישהי..

לחישות בלילה

כמו טיפות

ניחוחות של צללים

ודמעות דביקות.

מעולם לא פחדתי

מלילות

רק מדמעות

ומלחישות.

לחישות שלך

בלילה

הם כמו צבט ומפלצת

מתחת למיטה.

יש דבר שמפחיד אותי יותר ממך

אולי זה הצל שלך

ואולי

זה הלחישות שכבר לא תלחש לי

פחד.

יואוושורדתתת

הצלחת להעביר אותו

את הפחדאפאטי

ואו!*פרח הלילךאחרונה

זהו. אין לי מילים.

מדהים!

אין יל איך להגדיר אבל אהבתי אתזה שאת חושפת לאט לאט יתר....

עד שמגיעים לפואנטה שמשאירה אותך בלי מילים.

סגנון קצת אחר ממה שאני רגילה אליו,יעל

ובכל זאת כתבתי את זה, ואני מעלה את זה.

מכירים?

מכירים את זה,

שפתאום באמצע השיחה דמעה אחת של מלח נוצרת ללא סיבה בשולי העין,

וצריך להרים לרגע את משקפי השמש הכהים ולהעביר אצבע מחוספסת על מנת לנגב את העין?

ואז העולם נראה מטושטש כאילו מרחו אותו בצבעי מים, אבל נקי וטהור ללא משקפי מגן.

 

והאצבע הרטובה חוזרת לכיס והמשקפיים שוב מסתירים את האמת של העולם.

 

מכירים את זה,

שפתאום באמצע הריצה טיפה אחת של מים נושרת משום מקום על השיער,

ומחלחלת אט אט אל הקרקפת וצריך לגרד קצת את השיער האטום על מנת לנגב את הגירוי?

ואז התסרוקת החיצונית מאבדת צורה וראוותנות, אבל הראש שוב רענן וחדש כבתחילה.

 

והמטלית הלחה חוזרת לתיק והשיער מתייבש שוב ושב להיות כטבעו של עולם.

 

מכירים את זה,

שפתאום באמצע החיים זרזיף אחד של תורה לשמה נכנס ללא שום ידיעה,

והופך את הלב וגורם להרהר, וצריך לנער את הגוף החומרי ולפתוח לו מקום כדי... להתחבר?

ואז שוכחים לרגע מבעיות החיים המטרידות ושערי שמים נפתחים וקשר חזק מתרקם.

 

והזרזיף הדק הזה שוכן בתוך המוח והלב, ובלי לשים לב משנה את פני העולם.

 

 

מכירים?

ואו!ואו!ואו!*פרח הלילך

אהבתי כ''כ כ''כ

התבנית החוזרת שיוצרת השוואה בין הדברים ובעיקר היכולת להכניס אותנו כקוראים לתוך החוויה.

את מתארת את זה כ''כ טוב שאין סיכוי לא לחוות בעצמך...

מאוד מאוד אהבתי את ההקבלה.

נגע בי

[גם מאוד אהבתי את זה שבשתי בתים הראשונים אין שינוי והעולם חוזר לקדמותו אחרי החוויה ובבית השלישי שמדובר על משהו הרבה יותר עמוק אומנם לא שמים לב אבל זה משנה את פני העולם(!) לא שינוי קטן...זה ממש יפה)

תודה

תודה רבה שימחת מאד!יעלאחרונה


(לא יצא משהו, אבל נו, שוין)מחוללת בכרמים

ואת-

האם את עוד זוכרת?

האם את עוד שומרת לי

חסד נעורים?

 

האם עודך קוראת

את אשר בליבי עליך?

האם עודך יודעת את אהבתי?

 

וכשקראת אלי "איכה",

האם אכן ידעת

איה את?

 

איך יכולת לשכוח?

הרי את

מקודשת

חיה רוזאחרונה


כותרתקול דממה
הצרחות נשמעות ברקע
הכאב הוא הצורח.
מנסים לגנוב לך את האוויר
שלא תנשום יותר, שלא.

העולם מסתובב סביב עצמו
האדם מסתחרר
מנסה לעמוד דום.
אבל העולם בא
להכניעו.

הבית נחרב.
כולו עולה באש
עמוד עשן נראה מרחוק,
מסמן את המקום.

והדמעות מתאדות מפניה
כאילו לא היו מעולם.
אך הן היו.


מהן שום זכר לא נותר.




הצרחות האילמות כבר לא נשמעות
צלילותיהן נעלמו,
נבלעו.

לתוך
קול דממה דקה.
וואיריעות.
וואו
זה... מדהים. מדהים
אני עדיין ב... סוג של הלם מתפעל
זה. פשוט. מהמם.שורדתתת

שלא תנשום יותר, שלא. - החזרה פה מוסיפה כלכך.

 

תודה לך על זה.

וואו. זה מדהים. מצמרר.*בננית*אחרונה

ואת מדהימה.

אל מול פני המזרחרון א.ד

 

על  שפת הים היא עמדה.

מייחלת לאור

כניצב על משמרתו

וליבה בטבעות ברזל מחושק-

מגן

מפני החשכה.

 

רעש הגלים

הוא כאין ואפס,

אל מול גלי האפלה

שבמוחה מכים הדים

מבקשים ללחח את נשמתה.

 

וכבר נראה שדעך

כוכב אחרון של נשף

ונבלעה דמותה -אבדה בעלטה

לולא זוג עיניה

שבלהט – ניצוץ - אש - תמיד   

בורקות

מחיות את התקווה.

 

כי הינה במגע ליבה

עולה וגועש

ים של מילים

וחורקות הטבעות- מבקשות להישבר

אל מול קרני השחר

המבקיעות את פני המזרח

לעבר נשמתה.

וואו.קול דממה
יש לי בקשה
אפשר להלחין?
בכבודרון א.דאחרונה

אני אשמח,

בתנאי שתשלחי לי אחר כך את מה שיצא...

אתמול בבוקר נמאס לי מחוסר הכתיבהריעות.
ביקשתי מאחותי שש מילים והתחלתי לכתוב סביבן
נראה אם תזהו מהן
ועל מה נכתב השיר

אני מתנדפת ברוח
נמוגה עם עצמי בחלל
טובה, לא טובה- לא בטוח
נמצאת כאן לרגע
אבל
בשירה, במילים כאן נוכחת
מזכירה לכולכם שעודני
מאוד בודדה ומוזנחת
וטובה, אם לומר עוד יורשה לי

וחיה ברגע שבו
מילותיי הקטנות מושרות
על הלב מרחמת, ליבו
של כל הננטש לאנחות
מסיכה ואניבצל האל
ב"ה

הדבר המפחיד ביותר שקורה לי עכשיו הוא שהתייאשתי מלנסות להוריד את המסיכה
ואני לאט לאט הופכת למסיכה
מכירים את האיש במסיכה הירוקה?
כשהייתי קטנה ודוד שלי היה שם מסיכה של גורילה (שנראות אמיתיות) פחדתי שהוא יהפוך לגורילה ולא הסכמתי להתקרב אליו עד שהוא לא הוריד את המסיכה
יותר מאוחר ההתחלתי לקרוא את ספרי צמרמורת ואחד הספרים היה על ילד שלבש מסיכה והיא השתלטה עליו וברגע האחרון לפני שהוא לעולם לא היה מצליח להוריד אותה והיא הייתה משתלטת עליו הוא הצליח להוריד אותה (בעזרת המשפחה שלו?)
אני מרגישה שאני הופכת למסיכה שלי, למסיכה שכל כך נאבקתי לצאת ממנה, לשנות אותה, שהתייאשתי כי היא לא מתאימה לי, היא לא משקפת בכלל את מי שאני
אבל פתאום אני מרגישה שאני נהפכת למסיכה שלי למסיכה שרק ה' יכול להסיר ולשנות
אז רק רציתי להגיד לכם שלום. ממני. ממי שנמצאת מתחת למסיכה שאולי עוד מעט לא יהיה אני. תהיה רק מסיכה.
זה---מזעזע.בת אדםאחרונה


דוקטור ג'ייקל ומיסטר היידאינקרסרון
עבר עריכה על ידי אינקרסרון בתאריך כ"ו בסיון תשע"ה 22:05
 

שתי דמויות מתרוצצות יחדיו

שתי דמויות בגוף אחד

מלאך לבן- מלאך שחור

שתי הפכים נעים סחרחור

 

אחד רוצה רק להחריב

להרוס לגדוע ולהעליב

להשתולל לו כל היום

ובבוקר לקרוס לתוך חלום

 

שני אציל יפה הוד וקדושה

רגיש עם נפש של אישה

יודע לחבק כמו תינוק

ובעת שיברון ידע גם לשתוק

 

אך לפתע בהס

הנפש צורחת

רצונות מתעותים

נעים כקדחת

 

כי רגע הוא רוצה

רק לנתץ ולהרוס

ורגע הוא רוצה

לחבק ושוב לחשוב

 

אז מה עושים

שהכל מעורבב

שדמיון ומציאות

נעשים לרעב

 

שמלאך שחור

מתחזה ללבן

למי תקשיב

ללב העקשן?!

ואו!*פרח הלילך

אולי זה הפתרון....

מאוד אהבתי את ההשוואה...

תודה

וואו!צריך עיוןאחרונה
זה יפה, ואני ממש מזדהה..
הודעת ניהול, להיכנס.L ענק

(ככה, ברשמי.)

 

נוצר בפורום שלנו מרחב נדיר שאנשים חוץ מהיום יום שלהם ועולם פנימי

מצליחים גם להוציא מתוכם כאבים גדולים וקטנים. 

לפעמים גם חדים בעוצמתם.

 

טיפת ציניות,

טיפת פוגעניות יכולה להפוך אותנו בקלות למרחב שאי אפשר לפתוח בו את עצמנו.

 

פשוט אסור לנו שזה יקרה.

 

ולשניכם,

הודעות מורחבות באישי.

אני מוכרח לציין שזה מדהיםאינקרסרון

פעם ב20 שנה את טורח להיכנס לפורום

ואז כל מה שאתה עושה זה לראות ביקורת בונה

כסוג של ריב אישי ולמחוק אותה

תוך מתן אזהרה ש"לא יקרה שוב"

מדהים!

 

אולי מישהי=) ירדה עם זה לרמה קטנונית

ולקחה את זה למקום אישי ופוגעני

אך אני בסך הכל כתבתי לה ביקורת בונה

אם כל הכאב שבענין

אנשים שאין להם כישרון

חבל שיבזבזו את זמנם על משהו שאינם

יכולים להשתפר בו וכדי שיחפשו את כישרונם

במקומות אחרים.

 

אמרתי את זה בעבר למישהי מכאן

והיא הבינה את זה והפסיקה לכתוב בפורום.

 

אולי זאת בעיה של פורזאים

שלא יודעים לקבל ביקורת בונה,

אני לא יודע...

ועוד משהואינקרסרון

ועוד דבר תמוהה בעיני

באיזה זכות אתה מוחק לחלוטין את כל השירשור

במקום רק למחוק את התגובות "הפוגעניות" לדעתך??
אדם טורח וכותב מתוך נבכי נפשו המדממת

אז עכשיו גם להביע את עצמו אסור לו?

סתם שתדעשורדתתת

זה סוג של רוע.

אם בנאדם אוהב לכתוב, זה עושה לו טוב, גם אם הוא לא כותב מושלם - 

למה להציק לו?

 

וחוץ מזה, שזה לא רק כישרון מולד,

כמו כל אומנות אחרת שאפשר לרכוש אותה בלמידה.

 

ולא באתי להתווכח אלא רק להאיר את עיניך.

יש לי נסיון ארוך שנים בכתיבהאינקרסרון

אני לא נכנס כרגע לאומנות אחרת

בכתיבה ספציפית- אני חושב שיש כאלה שיש להם את זה

ועם כל הצער והכאב יש כאלה שאין להם את זה.

אנשים צריכים להכיר ביכולות שלהם

ומנגד גם בחוסר יכולות שלהם.

כמו שאני לא אלך עכשיו לX פקטור

כי אני יודע שאין לי קול יפה

ככה אני חושב שיש כאלה שעדיף להם

להשקיע את עצמם בדברים שהן טובות בו

ולא לבזבז את זמנם על דברים שאין להם

כישרון בהם.

 

אמרתי את זה בעבר למישהי שכתבה כאן

והיא לא עשתה מזה טרררם כזה גדול

אלא פשוט הבינה שאני צודק

ועזבה את הפורום.

היא לא רוצה לקבל את דעתי סלאמת

אבל להפוך ולהציג את זה כביכול

כאיזשהו מאבק אישי וקטנוני

במקום בסך הכל כביקורת בונה

זה מה שמעצבן אותי באמת,

סגנון סתימת הפיות הזה.

לדעתך האישית אולי אין כשרוןהנסיך הקטן.

ובכלל, זה לא משנה אם יש כשרון או לא

זכותו של האדם לכתוב פה את מה שהא כותב ולקבל ביקורת בונה ולפתח את הכשרון, לבנות אותו

 

להצהיר שאין למישו ספציפי כשרון זה פוגעני

ומי אתה שתחליט בעניין הזה?

ולא משנה כמה שנים אתה עוסק בכתיבה. זה פשוט לא יפה

^^^*פרח הלילך

Lענק- תודה. חשב לזכור את זה...תודה.

ו@אינקרסרון-

מותר להביע דעות על כתיבה...ומותר לחשוב מה שרוצים..

אבל כדאי לפעמים להיות רגישים...

כי יש אנשים שגם אם כבר הם פתחו את עצמם(ויש אנשים שזה לא פשוט להם בכלל ממקור 0) אם הם יקבלו ביקורת (אפילו בונה) אבל שניגשה לענין לא נכון, או פוגענית (גם אם היא לא התכוונה להיות כזאת) זה יכול לפגוע בהם להרבה מאוד זמן.

וכן יכול להיות שאנחנו סתם רגישים מדי...

אבל לדעתי מותר גם להיות רגישים לכיוון ההפוך.

דווקא כמי שעוסקים בכתיבה, ויודעים כמה מסובכת ופגיעה הנפש

אנחנו צריכים פי כמה להזהר, ולהיות מודעים לא לפגוע.

במיוחד כשאנחנו יודעים כמה עוצמה יש למילים...

לדעתי הפורום הזה "פרוזה וכתיבה חופשית" הוא לאו דווקא בשביל להציג כשרון ברבים, אלא בעיקר בשביל להיות מקום גם להשתפר בו, וגם לפעמים לפרוק בו, כשאי אפשר לפרוק ליד מישהו אחר...או שרוצים גם...

לא כל אדם יהיה ש''י עגנון, אבל כל אדם יכול לבטא את עצמו דרך כתיבה (הדיון כאן לא על אף אחד ספציפי...זה אמירה כללית!!) בדיוק כמו שכל אדם יכול לבטא את עצמו דרך דיבור. זו יכולת של הנפש.

ואם אדם בחר לשתף אותנו במשהו...

נראלי חשוב לא להיות בעמדה שופטת או ביקורתית אלא בעמדה מקבלת ומכילה. גם אם חברה שלי תשתף אותי במשהו שלה הוא חשוב ואני חושבת שהוא רע אני לא יגיד לה את זה ככה..כי זה פשוט לא יהיה יעיל, וגם לא יפה...

סליחה על השפיכה

וזה לא נכתב דווקא כלפיך..אלא בכללי תחושות שלי...

(ודווקא יחסית ראיתי שכשאתה מגיב אתה מגיב בצורה חיובית..ואכפתית..רק אולי אפשר להיות גם קצת יותר רגישים..)

בהצלחה.

ואם אני חושבת שאין לך את זה?אביגיל.
זה יהיה מוסרי "להמליץ לך בחביבות" לעזוב את הכתיבה?
זה נורא בעיני שגרמת לבחורה להפסיק לכתוב.



[וביננו, יש פורום לכתיבה מקצועית. מה מפריע לך שהפורום הזה יהיה מצע לצמיחה של אמנים צעירים יותר?!]
אביגיל, את יורדת לפסים אישיים. אל תכנסי לשם.L ענק


צודק. מתנצלת.אביגיל.אחרונה
החלטתי למחוק...חוזרת
עבר עריכה על ידי חוזרת בתאריך כ"ח בסיון תשע"ה 20:43


גם אם תנסהאגדה שמגדה 1

לחיות חיים חדשים

האנשים שמסביבך לא יתנו לך

הם ידחקו אותך בחזרה 

שוב ושוב אל אותו בור אפל

ממנו ניסית לצאת

הם יוכיחו לך שוב ושוב

שאתה רק מפלצת

שאין לך סיכוי

ואין לך עתיד

סתם אפס מאופס

בעולם של אפסים

שנעים בלי תכלית

ובלתי מטרה

אל עבר

אותה הנקודה

ובהתחלה עוד תאבק

תנסה לחתור בעוז

כנגד הסחף

תגיד לעצמך שהשתנית

שאתה לא אותו אדם

והם- הקולות המלחשים

עוד ישובו לנשוף בעורפך

חושפים ומגלים שקרים

מיסתורי חיים שאיבדת

פיסות עור שמתקלפות ממך

אט אט

כמו עורבים

נוברים בבשרך

ברפש, ברעל

חייך

כבר אינם שלך

איבדת אותם

וגם את עצמך

אתה זועק ללא קול

אבוד במסלול ללא דרך

אתה אילם

ונגזר עליך כי תעלם

אתה בוכה ללא דמעות

נדקר ללא סכין

שותת דם ללא פציעות

ומת ללא

מילים.

 

 

"אתה שוקע בדמיון 
במציאות על גבול השיגעון 
ומחפש, את האמת בתוך השקר 
אתה פורח ונסגר שוכח ונזכר 
אתה בודד בעולמך המיוסר 

שלא תיפול ותישבר 
שלא תכאב יותר 
במציאות האיומה הזאת 
היה לאיש אחר 
שלא יגידו שאתה פתאום נשבר 
שלא תכאב יותר שלא תכאב יותר 
אתה בורח, אורח מיותר"

(אורח מיותר, הראל מויאל)

עצוב וקשה.שמן פשתן

מאד מאד!

ואו!*פרח הלילךאחרונה

מזעזע...

אהבתי גם את המשפט האחרון- חזק במיוחד!

וגם את השיר שהוספת בסוף...

תודה

ביקום אחר.רוש לילה.
תמיד כשאת מסתכלת עליו
העיניים שלך לוהטות
ואני תוהה לעצמי,
האם ביקום אחר אנשים בוערים מאהבה
ולא מפחד.
עבר זמן רבאינקרסרון

מאז שראיתי כל כך קצת מילים

שביטאו כל כך הרבה.

^^^*פרח הלילךאחרונה

ה' ישמור!

 

מסיכותמישהי=)

היה אחד עם מסיכה כזאתי, לבנה. וכנפיים של מלאך.

היה אחר עם מסיכה כזאתי, שחורה. וכנפיים של שטן.

מעולם לא שאלתי למה הייתי צריכה להכיר את כל אותם

בעלי המסיכות.

הם היו רבים, רבים, רבים.

אולי יותר מידי. נדבקו, הרסו.

עד שגיליתי שכולם, היו

איש אחד.

 

אני חזקה מול כולם. כן.

ואני לא נשברת ממגע רך

של כנפיים שקורעות את הנפש.

שאת כותבתאינקרסרון

מתוך סערה נפשית

זה ניכר בכתיבה שלך

ויוצר משהו הרבה יותר מובשל

מאשר שאר הכתיבה שלך.

 

תנסי לכתוב תמיד ככה.

איי.פינג.

"מגע רך

של כנפיים שקורעות את הנפש"

 

כתוב יפיפה.

תודה מישהי=)


מדוייק.מוזיקה? מוזיקה

פשוט קצר ומושלם כזה.

 

זה טוב כל כך.

תודה מישהי=)


^^הנסיך הקטן.אחרונה


לא יודעת איך לקרוא לזה..גם לא הכי איכותי.שירה חדשה~

זה יותר בשביל הידיעה מבשביל היופי..אז החלטתי כן להעלות בכ"ז

 

מרחפת בין כולם.

יש לה עיניים יפות כאלה,

גדולות,

"עיני ים",

קוראים לזה.

לפעמים יש בהן שקט ואור כמו ים בזריחה.

ולפעמים יש בהן סערה מטורפת וגלים מתנפצים.

 

עוברת בין השולחנות בריקוד.

יש לה פה יפה כזה,

ורדרד ודק,

"מלא הבעה",

כמו שאומרים.

לפעמים הוא מדבר, הפה הזה, מפיק מרגליות מצלילים רחוקים.

ולפעמים הוא שותק, והקצוות שלו מתיישרות בהקשבה מלאה שאין לעמוד מולה.

 

הרבה תארים נתנו לה.

"מיוחדת כזאת",

"מלאת חיים"

"קשה לפספס אותה"

ואפילו

"זוהרת".

 

אבל אף אחד לא ידע

ואף אחד לא ראה

שלפעמים,

העיניים שלה כבויות, כמו ים בלילה.

ולפעמים,

הקצוות של הפה שלה מתקמטות ללמטה בכאב.

ולפעמים

היא לא מיוחדת,

ולא זוהרת,

ולא מלאת חיים.

רק, סתם,

עוד אחת שכואב לה בלב

ואו!*פרח הלילך

וזהו.

פשוט כי אין לי עוד מילים...

אוי. וואו. אוי.מוזיקה? מוזיקה

זה כישרון מיוחד,

הקלות בה הצלחת להכניס לי את זה ללב,

ולהציב מולי (עוד) מראה.

 

אני לא יודעת אם יש מה לשפר..

לדעתי זה יפה ככה.

פשוט.

פורק.

 

תודה לך.

אתזה צריך להראות למישהי בעולם!
לא לא חשוב.

זה מהמם, (גם בפועל לא רק תיאור) תודה.
מצטרף למוזיקה? מוזיקה.L ענק

(ואפילו אומר זאת גם אני, כי יש יופי גם במילות התגובה.)

זה כישרון מיוחד,

הקלות שבה הצלחת להכניס לי את זה ללב

ולהציב לי תמונת נוף שלך.

(זו לא מראה אצלי, אולי מראה שעטף אותה בד צבעוני גדול.)

 

(חשבתי לומר

שהייתה חסרה לי כאן הנחמה שיש לה בביתיות שלה.

במפה המשובצת,

במנורת הצהובה, 

בבית עץ על שפת הים,

באהוב שלה שמצליח להגיע לים השחור הזה ולהאיר אותו

ואז חשבתי שכנראה הקטע הזה האו פריקה,

אז בחרתי לשתוק

או לפחות לשים את דברי בסוגריים.)

 

תודה רבה על התגובות!!שירה חדשה~

חיממתם את הלב, באמת.

זה מצחיק לגלות שהמון אנשים מכירים אנשים כאלו.

ו-L ענק-צדקת בניחושך

הוא עדיין לא קיים, אז לא יכולתי לכתוב עליו.

ובאמת תודה

התכוונתי לומר שמכיוון שהקטע הזה הוא פריקהL ענק

ולאו דווקא סיפור, אין כאן את המקום של הנחמה.

לדעתי, צריך להוסיף כאן, ואולי אפילו להרחיב את הקטע הקצר הזה למשהו רחב יותר.

אלא אם כן הוא פריקה ואת רוצה שיישאר ככזה.

אם את מוכנה להרחיב אותו, נראה לי שהכיוון צריך להיות הנחמה, הביתיות.

 

הוא טוב, והוא יכול להישאר ככה.

אבל אני הייתי נותן לו נופך נוסף, הייתי מסיים אותו אחרת.

אני לא יודעת.לא מתאים לי להכניס לפה עוד משו..שירה חדשה~

אני פשוט עוד לא מוצאת לזה מקום-לביתיות ולרגשה הנוחה.

אולי זה חלק מהעניין, שנראה שהכל טוב וביתי לה, אבל באמת היא זרה. בכל מקום.

אז לא מוצאת לזה פה מקום..

אבל האמת שאם אתה רוצה אני אשמח שתכתוב את זה בעצמך ותראה לי, מעניין אותי איך זה יצא

ושברי ים-תודה.בשמחה אפשר לשמור

אם זה לא איכותי, אז מה כן?!שברי ים

וואו. הצלחת לגעת בי עמוק וקולע מאוד.

פשוט נכון כ"כ.

על כל אחד.

ממש ממש יפה!

אפשר לשמור לעצמי?

ולא שכואב לה בלב.L ענקאחרונה

ולא שכואב לה בלב

רק, סתם,

לפעמים צריך שיהיה משהו שייקח את הלב ואת העייפות עיניים.

אולי גם את הכאב רגלים הקצת מציק הזה. והנה היא, היפה שלנו

הולכת ברחוב מרוצף אבנים. 

יש תאורה צהובה על האבנים, היא יחפה, היחידה בעיירה הזו.

 

וזה עוד לא בית בית.

עוד אין שם שלט עם בן זוג ובכיף, אבל יש מפה טובה,

ולפעמים הים שרואים מהחלון ממש משמח אותה, כמו בתחילת שבוע שבטעות כיוונה את השעון ארבעים דקות לפני וקמה.

ובטרנינג, בחולצה לבנה עם שרוולים ארוכים, בשיער מצטנף קלות, ובעיפות המתוקה הזו שהיא קמה איתה לאחרונה, 

נכנסה בה כזו רוח טובה שבאה מהים.

ופתאום באמצע כל הרוח הזו, רצתה מתיקות בפה. לא שוקולד, גם לא דבש.

עכשיו היפיפייה שלנו עוזבת את החלון לרגע, נכנסת למטבחון שהיא לא כל כך אוהבת. בעיקר בגלל הסדק במראה.

התיק מאתמול עוד זרוק על השולחן הקטן, וספל שוקו קטן מונח בכיור.

היא תמיד מסתובבת עם חבילת שוקולד בתיק, אבל לא בא לה עכשיו על חצי חבילת השוקולד תות. 

היא בכלל טיפוס של חמאת בוטנים.

 

אז היא ירדה למטה, והייתה שמש קצת חזקה מדי שטיפונת סינוורה אותה.

היא קנתה במכונה החשמלית, שהיא לא יודעת מי הביא לעיר חוף הזו את החטיף הזה שנראה כמעט כמו במבה נוגט, טיפונת ארוך יותר.

שזה בכלל אוכל של ישראל, והיא כבר כמעט לא זוכרת את הבית בתוך הזרות הנעימה של העיר חוף הזו.

 

ועד שהיא עלתה למעלה

ונשענה על החלון, ונתנה לרוח לאסוף אותה כבר הייתה צריכה לצאת.

אבל באוטובוס בדרך ללימודים היה לה מקום טוב, וכל היום אכלה רק דברים שהם מתיקות עדינה.

 

אבל זה היה בבוקר, ועכשיו לילה והיא קצת מותשת מהריקודים והחיוכים. 

 

עכשיו היא פוסעת לבית

וכל הזקנים שתופסים את הספסלים של תחנת הרכבת הלכו לישון,

וכל האוויר החם שלפעמים הרוח מביא מהמפעלים עף דרומה.

וכל המקומות בקרון שהיא נכנסת אליו כשהרכבת מגיעה ריקים חוץ מאחד, וגם היא מישהי שהיפה שלנו לומדת איתה.

וההיא, במקום לשאול אותה "רגע, אז למה עזבת את ישראל?" כמו כולם,

לוקחת את הדיסקמן שלה (ורק בעיירת חוף הזו אנשים עדיין מסתובבים עם דיסקמן ואוזניות משנות השמונים) 

ונותנת לה לשמוע שיר אחד שמחמם אותה.

 

 

(ואולי זו מתנה לזו שבאמת כואב לה הלב.)

...בן אלף

לו לים היו הופכים
שתי עינייך, אהבת יונים
אז לבטח הייתה מתבטלת
לנוכח הודך בין גלי התכלת

 

ולו אוכל גם להביע
את נפשי שנכספה
לשמוע שירך אי שם בלילה
בינות למשברי החשיכה

 

בין ידיך חיפשתי לי מקלט
בעת רודפי כמעט והשיגוני
אך את חמקת, הלכת
בעת נשאתי קולך, תעזביני

 

ואיך אוכל ואיך אומר
את שאהבה נפשי כספתי
אך שוב ליבך האכזר
נסגר וכמעט שהרגני

 

כזריחה העולה מן המזרח
דמותך מבעד חלוני
ומיסתורי ומנעולי ליבך
מוללו שפתי ונשאוני

 

כמלאך לבן עטור תכלת
כשושנה צחורה בגן הורד
כיהלום מבהיק בטבעת המלך
וכנשמת אדם בגוף שלהבת

 

הרכנתי ראשי בחרש, בלאט
ונשאתי שמך בדומיה
אך את עברת אט אט
ולנצח נפשי בוכיה

וואו. אהבתי את המשלב.מישהי=)אחרונה


רק להגיד איייייי!בצל האל
ב"ה


זה כואב
הייאוש
מכווץ
אותך
מבפנים

זה שורף
הדמעות
המתגלגלות
במורד הלחי
החשופה

זה מחריש אוזניים
הזעקה האילמת
של כל המילים
שלא יכולות
לצאת
ולדבר




ולי רק נותר
להגיד
איייייייי!
קסת דיורון א.ד

 

השקיפי בעד חלונות נשמתך

התבונני בסימן

שהשארתי לך בצומת שבין העולמות-

קסת דיו

חתומה בחותם של זהב

מתלקח ועולה

כשחר המפציע.

 

לך היא מיועדת,

אחזי בה היטב

והאזיני

כיצד מבפנים סוערות האותיות

מבקשות החוצה לפרוץ

להיות לשיר.

 

את עטרת ראשך הניחי,

וממנה הסירי  פיסה -

נוצת ברבור בודדה,

מעיין נובע של תקוות,

חלומות צחים כשלג.

 

הם ממתינים לך,

גלים של דמעות

שהעלו שירים מזדקנים

לכודים בתוך נבכי זיכרונות

ממתינים לנוצה שתיטבל בדם ליבך,

ותצרוף את המילים לתמונת חלום.

אני לא יודעת למהמוזיקה? מוזיקה

אבל בסוף עמדו לי דמעות בעיניים

 

(הפריע לי קצת בבית הראשון 'כשחר המפציע'

אולי עדיף השחר? או שחר?)

חושבתאילת השחר

שהמפציע הזה מדויק.

בבית האחרון הוא מדבר על כך שהנוצה תטבל בדם הלב, כך הוא יוצר השוואה בין הקסת המוזהבת ללב.
וכמו שבקסת ישנו מוטיב הפציעה (מפציע כמוהו כפוצע את החושך מחד אך מבשר אור מאידך), כך גם בלב :

אמנם המילים מגיעות מלב פצוע, אך הן מביאות איתן תמונת חלום.

 

ורון-

שיר מפעים, ומדויק לי לקרוא אותו עכשיו.

תודה על המילים.

 

המפציע עצמו אכן מדויקמוזיקה? מוזיקה

אבל ה'כשחר'..

אני חושבת שיותר 'ידוייק' אם יהיה שחר המפציע.

דימויאילת השחר

זה האמצעי הספרותי שהוא השתמש בו.
תחשבי על זה שהוא לא מתאר פה שחר מפציע, הוא מתאר כאן את הסימן בהשוואה לדבר אחר:

 

השקיפי בעד חלונות נשמתך

התבונני בסימן

שהשארתי לך בצומת שבין העולמות-

קסת דיו

חתומה בחותם של זהב

מתלקח ועולה

כשחר המפציע.

 

הסימן (החותם המוזהב) מתלקח כמו שחר מפציע.

 

זו דעתי הענייה.

המ.מוזיקה? מוזיקה

דימוי הוא חזק. לענ"ד, מטאפורה הרבה יותר.

אם אני לא טועה, מה שהצעתי זה מטאפורה (אני לא באמת מבינה בהגדרות כל כך).

 

לי זה הסתדר הרבה יותר עם הקצב.

וגם עם הרעיון, כמו שאני הבנתי אותו..

 

מאוד מחמיא לירון א.ד

התגובות שלכם על השיר, ובכלל כל הדיון שלכן עליו...

 

בגדול אני נוטה יותר לקבל את ההערה של מוזיקה. במחשבה שניה באמת כ- הדימוי ממעט מעט... אני אומנם לא מבין גדול בכלים ספרותיים ומשמעותם אבל בכל מקרה כך יותר נראה לי לאחר מחשבה שניה:

 

מתלקח ועולה-

שחר מפציע.

 

תודה לשתיכן בכל אופן.

 

אז..אילת השחר

זה מאוד מעניין לראות את ההשוואה שלכם בין דימוי למטאפורה. זה כמו להשוות בין אריה לסוס. זה מרשים בגבורתו וזה מרשים באצילותו. לכל אחד היופי שלו.
אין לי ספק שיש אמצעים ספרותיים משמעותיים יותר, בולטים יותר, מעצימים,אך אין זה אומר שאין ערך, משמעות או עוצמה במיעוט .

לפי ענ"ד, כל אחד מהם ייתן משמעות אחרת למילים.

 

להגדרות :

המטאפורה, אחד מסוגי הלשון הציורית, היא ביטוי לשוני, אשר בו תכונות של דבר מתחום אחד מושאלות ומועברות לדבר מתחום אחר. במלים אחרות: מטאפורה היא ביטוי המערב באמצעות השפה בין תחומים שונים של המציאות.

לדוגמא : חלונות הנשמה. אפשר לומר כי בכוחה של המטאפורה 'לכשף' את המציאות, לפחות בתחום השפה. היא עשויה להפוך את האנושי לדומם, את הצומח והדומם לאנושי (ואז מתקבלת האנשה) או את המופשט למוחשי.

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10467

 

דימוי הוא אמצעי לשוני המשווה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף, דומה אך לא זהה. 
בדרך כלל הקישור היוצר את ההשוואה נעשה באמצעות כ' הדימוי. מילות דימוי נוספות העשויות להופיע ביצירה: כמו, כאילו, כך, בדומה ל..., כפי ש...וכדומה. 
מטרת הדימוי ליצור אפקט של הפתעה ורושם על הקורא.

 

אם כן - שחר מפציע - ביטוי מטפורי כשלעצמו (אפשר לומר מטפורה שחוקה).

אך לגבי משמעותו של הביטוי כחלק מהבית ואופן הופעתו, יש להבחין בין שני מצבים שונים:

במידה והנך מעוניין ליצור השוואה בין חותמת הזהב שעל קסת הדיו לשחר המפציע - עלייך להשתמש בדימוי.

במידה והנך מעוניין להוסיף פרט לתמונת הרקע הנשקפת בעד חלונות הנשמה (מטאפורה), אז יתאים להשתמש בביטוי המטפורי "שחר מפציע", בלא כ' הדימוי.

 

*הערת אגב, אולי הוספה של סימני פיסוק בבית הראשון יקלו על הקורא להבין למה כיוונת בדיוק.

 

ישר כח.

 

 

מוזיקה? מוזיקה

תודה על ההגדרות.

 

ורון- אולי באמת כדאי שתפסק כדי שיבינו יותר

קבלתי את ההערהרון א.דאחרונה

תודה

אניאלמו
יש את הרצון הזה
לצעוק בקול
על גג של כל עולם
לצעוק
"אני".
עם כל הברה והברה,
עם כל משמעות האני
עם כל הרצונות
הכשרונות
וההשגים.
ויש את הרצון הזה
לחייך בשקט
לסלסל את הצמה
בביישנות
אולי מדומה,
להצטנע
להתקפל לתוכי
ביחד עם האני.
ויש גדר בינהם.
ולפעמים יש בה פתח-
נותנת לי לעבור לצד אחר
ולפעמים לא.
לפעמים אני אוהבת שהיא שם-
מגדרת, תוחמת
מגדירה אותי-
ולפעמים לא.
והיא חוצה אותי
בערך
באמצע.
ואו!*פרח הלילך

אהבתי!מאוד!

גם את ההבדלה בין הרצונות...

ובמיוחד את המשפט האחרון שמסכם את זה כל כך טוב וחד.

תודה!

תודה רבה!אלמואחרונה
..הדובדבן שבקצפת

יֵשׁ לִי מְקוֹם מִפְלָט
וְהוּא גַּן הָעֵדֶן שֶׁלִּי.
רַק שֶׁלִּי.
מָה עוֹשֶׂה הַמָּקוֹם הַזֶּה לְשִׁירַי, 
אֵינִי יוֹדַעַת.
וְאוּלַי
מִיּוֹם שֶׁגִּלִּיתִי אֶת הָעִיר הַזֹּאת
נִזְרָקָה בִּי נְבוּאָה
וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי?

 

מָה עוֹשָׂה הָעִיר הַזֹּאת לַשִּׁירִי?
כְּמוֹ נתגלו בִּי רְסִיסִים
שֶׁל דְּמֻיּוֹת מְשֻׁנּוֹת,
כְּמוֹ מצאוני זִכְרוֹנוֹת
מֵחַיִּים אֲחֵרִים,
כְּמוֹ אינספור גלגולים נִדְחֲקוּ בִּי
בְּמִלָּה אַחַת.

 

נְבוּאָה.

עוררת געגוע עמוקאילת השחראחרונה

מכירה רק עיר אחת שמסוגלת לדבר זה...

 

"קשה קשה שלא להיות בך נביאים או לפחות משוררים..."

 

ובשבילך-

 

מָה עוֹשָׂה הָעִיר הַזֹּאת לַשִּׁירִי?
כְּמוֹ נִתְגָּלוּ בִּי רְסִיסִים
שֶׁל דְּמֻיּוֹת מְשֻׁנּוֹת,
כְּמוֹ מְצָאוּנִי זִכְרוֹנוֹת
מִחַיִּים אֲחֵרִים,
כְּמוֹ אֵין-סְפוֹר גִּלְגּוּלִים נִדְחֲקוּ בִּי
בְּמִלָּה אַחַת.