העוד לי בנים במעי?
שובנה לביתכן.
האמנם אהיה לכן אם,
האם תדענה דרכיי?
- - -
העוד לי בנים בשבילכן?
לו היה לי צאצא
הייתי מאושרת.
הזאת נעמי?
שובנה לארצכן.
אינכן רצויות כאן.
עמך עמי, אלוקייך אלוקיי
אל תפגעי בי לעוזבך
קראנה לי מרא...
כה יעשה וכה יוסיף
כי המוות
יפריד ביני ובינך.
תודה רבה
רוב הביטויים שאולים מהמגילה... ("העוד לי בנים במעיי", וכל מה שרות אומרת...)
ומה זה סאבטקסט?
אלוהים שלי אורב בצללים
הוא מחכה לו שם
תמיד הוא מחכה
אלוהים שלי מחכה לרגע בו אפול
לרגע שבו יוכל לשלוח את אצבעותיו הארוכות
הגרומות כמו ידיו של השטן
וברגע אחד לקרוע את מסכת הצללים מעל פני
לחשוף אותי לרוע כה עמוק
שנשמתי תעתק למולו
את אלוהים שלי אני עובד
רק כי אני פוחד
כי אני יודע שהוא רק מחכה
מצפה לשעת כושר
שבו יוכל לחשוף אותי
למול פחדיי העמוקים ביותר
להראות לי את אפסותיי למולו
וא יודע את כל רגעי חיי
מתי בגדתי בו
מתי כפרתי בו
וגם ששקט
גם אני
וגם הוא
יודעים
שזה השקט
שלפני הסערה
והסערה תכה
היא תמיד מכה
במקום ובזמן שהוא יבחר לנכון
ברגע שתתמלא סאתי
הוא יתקוף
לאחר שאסיר את כל ההגנות והמגננות
באותו רגע הוא יתקוף
בעודי חלוש ומדמם
הוא יצחק את צחוקו הקר, הגבוה
אולי יותר מידי גבוה
ואני הקטן
אצטנף לי שוב בפינה
חרש, חרש
אטיל דמעותיי
על פני האדמה הקרה
אלחש לעצמי מילים
מילים של נחמה
רק אני ואני ואני
תמיד לבד
תמיד עני
כך היה
וכך ישאר
לנצח.
אני באמת מצטערת שאני לא קוראת, וממש בא לי לקרוא, כי הפתיחה מעניינת ואני אוהבת את הכתיבה שלך...
אבל אני לא קוראת כי אני אוהבת את אלוקים, ואני יודעת שהוא רוצה רק בטובתי. ואני מעדיפה להישאר תמימה ולא לקרוא עליו פרשנויות אחרות.
אז רק אומר שמרפרוף- הכתיבה מדהימה, אבל אני ממש ממש לא מתחברת, וזו בעיה שלי בלבד, אז אל תיקח ללב
רק לומר שאתה כותב טוב.
ממש ממש לא.
אלוקים לא עושה דברים לרעתכם, תפתחו את העיניים ותראו שהכל זה רק בשביל החיים שלכם.
באמת.
תנסי הרבה פעמים.
מתישהו תראי שזה אכן קורה.
עם הזמן אני מאמינה שתפקחי את העיניים ותראי.
אבל התוצאה של הכל היא טובה...
התוכן..
להשוות את אלוהים לשטן
אבל אכן, הוא יודע כל דבר שאתה עושה
אורי כדורי יושב לו בצד
אורי כדורי מצטנף לו עכשיו
כי הבית כבר קר, והכל כבר נגמר
אז ברח אורי, ברח
טרם בוא המחר
אורי כדורי כבר לא בוכה
הוא למד שאין טעם
לשטות שכזה
אז הוא יושב עם סכין
ועם צחוק מלוטש
וחותך, וחותך
עד לבוא האכזב
כי אורי כדורי כבר לא ילד, הוא סב
שיושב וחושב על חייו עד עכשיו
צלקות, כאבים, וצליפות "אהבה"
פצעים בוערים מדממים מדקירה
עולם שנגמר נמוג וכבה
סופת כאב זועמת בלחישה
התחלתי שיר ואני לא מצליחה להמשיך. אני ממש אשמח אם מישהו יצליח להמשיך אותו.
אני ערה וליבי גועש
גופי מים, דמי אש
ומרוץ הזמן תובע, דורש
וזהו.
שוטו
מדהים!!
הכי טוב שיכול להיות!!
ובאוזניי לוחש
להמשיך.
אפשר. לא יודעת מה את מצפה ממנו. (מזכיר לי שרשור ממש ממש ישן שאני לא זוכרת על מה הוא מדבר. איזה מוזר זה
)
בגלל זה אני לא מצליחה להמשיך.
אז פשוט תמציאו
אבל די קטעתי את הרצף של השורות והוספתי די הרבה משלי. אם מפריע לך אני אנסה לשנות...
אני ערה וליבי גועש
פולט ניצוצות שנהיים להבה,
גופי מים, דמי אש
רק הלב דומם בעין הסערה,
ומרוץ הזמן תובע, דורש,
מחפש
את השקט שבך.
בַּמָחברת טיילתי,
בחרתי אותיות
שחיברתי מזמן
לנשמתי יצאתי,
שיניתי מילים
ששָניתי שִמען.
וגמעתי צלילים
בגומת הַמזל,
גם חבשתי פצעים
מִמְגָמָת הַחָבָל
וציירתי עוד קו,
צבעתי נקודה.
צִמררתי מַלבן
שיֵהא לי סיבה
לִמסיבה.
בַּמָחברת טיילתי
למצוא
נשמתי החבושה,
בגן עדן פסעתי
בִּלְחִישה.
אהבתי.מאוד.
תיאור עדין שעשה לי טוב..
תודה
יעלאחרונה
אני מדמיין נשר פועם כנפיים ומניע כנפיו
מייצר גלים, אדוות
זרמים של ממש באוויר
אני מדמיין יהודי קטן במירון בוער אל מול האש.
והוא בתוך הטירוף שלו
(שלושת רבעי טירוף חיובי,
רבע שלילי שפירושו הוא
התרת הגבולות העצמיים)
וכל טירופי מירון מסתחררים לו בבטן
והוא מלא וגדוש
והוא שמו המפורש שלו
והוא יופי פועם. קרוב - קרוב לאש
הוא בודק
אם אפשר לעמוד קרוב לציון, אם אפשר לשרוף את הבגדים ולהישאר. הוא מגלה שאפשר. והוא צריך להחליט אם לחזור עד שלוש שהאחרים לא יאבדו או שהוא נשאר שם - מול האש.
יהודי קטן שואל את עצמו אם היה יכול
לבעור ככה (בתפילה) במילים או
שרק במחול חסר פנים חסר שמות חסר
הגדרה מדויקת
יהודי בינוני יכול להיות יהודי גדול.
אחזור לזה.
כרגע זה מציף מידיי.
גרמת לי להתגעגע לתחושת הבעירה הזו.
השנה לא כ"כ הצלחתי בזה אצל רשב"י..
כמעט טבעתי בכתיבה הזורמת הזו...
ולא כל כך הבנתי את המשמעות. אבל מה שהבנתי עבר בצורה חדה ומדהימה.
תודה!
תודה לכם.
אמרתי לחברים שנסעתי איתם למירון שכשאנשים שואלים איך היה לך במירון
אתה יכול לומר באיזה הדלקות היית, מתי הגעת, מתי הלכת, אי אפשר לשאול איך היה.
אפשר לספר איך היה.
והקטע הזה, זה פשוט תיאור של האיך היה לי השנה במירון.
גרמת לי להרגיש לשנייה אחת את הבערה הזאת וזה מדהים
העברת לגמרי את התחושה שלך את הרגע הזה של האש
הרגשתי שאני חיה אותו גם
והוא שמו המפורש שלו זו אחת השורות הכי עוצמתיות שקראתי
תודה על זה
אחזתיך ולא ארפך, ארפדך בחיוך ובחום,
הן בעזרתך קם אני, מתעוררת נפשי המיוסרה.
את שפתי אתן לך, עשי בם כרצונך,
אעמוד איתך באימה ובחופש, ביראה ובאהבה.
אמנם מסגרת יש לך, אך אין לך גבולות,
מילים יש לך, אך תועלתך דומיה.
אמשוך אותך אחרי ונרוץ, לא משנה לאן אפנה,
לטוב ולרע, לבטחון ולתהיה.
כל רגע אזעק, כל רגע אשווע לך,
אל תעזביני, לנצח היי עמי.
בימיני אחזיק ידך ובשמאלי מפרט,
בו אנגנך על מיתרי לבי.
בעיקרון השיר נכתב על תפילה, אבל לא רציתי לכתוב את זה למעלה כדי שכל אחד יקרא וייקח את זה למקום שהוא רוצה.
כציפור הצוללת אל מותה
מהתייבשות קשה או מחלה
כשהמעיין המתוק או התרופה
נמצאים במרחק ראיה
כקורה המחפש יהלומים
שנים על גבי שנים
אך מתקווה ליהלום ענק הוא מתייאש
2 ס"מ ליפני היהלום אותו ביקש
כל כך נכון, אמיתי, כואב. וכתוב קולע.
הערה ספרותית- תוריד את המספר. או לכתוב "שני סנטימטר לפני..." או "מעט לפני..." או כל דבר אחר.
רק לא מספר...
ושוב, ושוב, ושוב-
אנשים, סימני פיסוק!!
יפה, אהבתי.
נראה לי הרב פינקוס כותב משהו דומה בשערים בתפילה, שאדם מפסיק להתפלל רגע לפני שמגיע לסנפיריון.(לפני שנענה.) קשור?
הרבה, גם אם יוצא לא טוב. ואין כזה דבר לא טוב, אז כל מה שתכתבי יהיה טוב.
בשביל מישהו.
ותשתמני ותכתבי ותורידי אבק ותגלי שאת יכולה שוב לכתוב
בהצלחה!
וואו.
זה כזה... מדהים. סיימתי את זה וכל כך רציתי עוד ועוד. זה פותח כל כך הרבה דברים בראש
תודה לך
ילדה קטנה הולכת לבדה
שמיים נסגרים מבעד לעלטה
בין כוכבים נוגה ירח
מאיר אפל ולעיתים צורח
בית ספר ישן
גדר ודלת חורקת
רכסים מעיבים
עלי שלכת
עיניה מביטות לתוך החשיכה
עתה היא לא רואה
אבד כבה אורה
ומפלצת נעורים מתעוררת מרבצה
שוצפת מתלהמת וגודעת בלחישה
עיינים בוהקות
הפכו מתות בנתיים
רק זיכרון נשאר
בין צלילי הערביים
ואהבתי מאד את הביטויים,
הכתיבה שלך מדהימה!
רק, חוסר עצום בסימני פיסוק. כל השאר מושלם!
עת הופיע החורף ורעם הרעים,
עת אבי הצטרף אל אימי במרומים,
אז נותרתי ללא הגנה ומשענת,
סוללה ריקה שאיננה נטענת,
לא הבנתי איך מתקדמים ומתי
זעם ובכי ליוו את ימי,
סבבו סביבי אנשים מקסימים
אך הרגשתי לבד, הם כלל לא מבינים...
ומתוך היותי מוקפת חומה
הראה לי ה' ידו הרחומה,
נבחרתי לצעוד בזה השביל
עם ליווי צמוד מאת המוביל,
השגחה בכל פרט, קטן כגדול
חיבוק מלטף מבורא הכל,
מפרכת הדרך, קשיים קיימים
נאחזת בכח ברגעים נעימים,
אך הידיעה שאינני צועדת לבד
מטעינה, משיבה כוחי שאבד,
אסופית הנני,
ו-ה' יאספני...
(פתחתי משתמש נוסף בשביל השיר הזה כי מכירים אותי בניק הכללי)
חרוזים מעולים וקצב נהדר
אין לי מילים.
כואב.
וחזק.מאוד.
תודה
את לא יכולה לדעת.
ואני מחייכת
כי את לא יכולה לדעת.
רציתי, פעם
אבל הרצון כבר איננו.
את לא יכולה לדעת.
את מספרת
ואני צוחקת,
ואת לא יכולה לדעת.
עיניים בעיניים
גם מהם כבר לא אכפת
לי
כי את לא יכולה לדעת.
ואת אומרת
"כמה התגעגעתי"
ואני כמובן,
גם.
את לא יכולה לדעת.
ואת בוכה, כמו פעם
ואני מעודדת,
כמו תמיד
ואת לא יכולה לדעת.
שאני
אחרת
זה כל כך אמיתי ונכון.
החזרה מוסיפה המון, אבל הייתי מורידה כמה פעמים...
לא ככ אהבתי את התוצאה, אז אשמח אם למישו יהיה פה הערות איך לשפר
לחישה קטנה
זוחלת על הבטון
מפחדת להיכנס
רק לומר שלום
לחישה קטנה
למדה היא כבר ללכת
ממהרת לכיוון החץ
רק לומר שלום בשקט
לחישה קטנה
רצה אל השמיים
רוצה להגיע ליעדה
ואת השלום לפזר על המים
לחישה קטנה
עפה בין העננים
מחפשת את האדם
שמחכה לשלום חיים שלמים
לחישה קטנה
דופקת לי החלון
רק לחישה
ואני יודעת שהגיע הזמן לישון
השלום הגיע
וכל הבושה נעלמה
ומה שנשאר
זו רק לחישה
פשוט לוחצים,
ואז זה יוצא.
רק תיגעו,
תנסו להבין
תנסו לקלוט
את עומק הכאב.
פשוט לוחצים,
ואז הכל נשפך.
ללא מעצור,
בלי שום חוסם
בלי אף מכשול
פשוט נשפך.
אבל לפני שתפתחו
לפני
שתגעו לי בנשמה,
קחו קופסא,
ותשמרו בה את הדמעות
שעוד יזלגו
כתוב מהל ונוגע מאוד ואמיתי.
והלוואי שנצליח
יעלא. אני אנסה. לפעמים אני פשוט פוחדת שמרוב מילים לא יראו את היער... ותודה, לא ציפיתי לשמוע דבר כזה |מסמיק|
ב. 
שם זה לא כ"כ פשוט, צריך ללחוץ ממש חזק, ועד שזה יוצא- כבר אין חולצה
ג. שני בתים ראשונים התכוונת? לא שתי
(צוחק)טל אוריהלפרוש דפים מתחת?
ממש דמיינתי את זה: מעטה של שלווה שמתחתיו סערה, כאב חודר כמו סכין בבשר...
תיאור חזק!
מהמם.
מוזמנת להגיד לי באישי, אני אשמח מאד מאד
