יפה מאוד בשביל פעם ראשונה.

אבל בדר"כ לא וגם אין לי עבר בתחום, ואין לך מה לבקש סליחה זו דעתך האישית ואני מחפשה איך לשפר את זה, תודה רבה

בחיים לא כתבת (אפילו לא למגירה וכאלו?...)אם ככה אז יפה לך בכלל! התחלה טובה .מאוד

 תעבדי קצת על החרוזים שלך, ותתחילי לכתוב!

מנסיון- אין על זה !!

 

(זה פורק, ולא רק בענייני שואה

 

(אשמח לעזור אם תצטרכי אי פעם...)

ממש התחברתי! קטע מקסים!!

רק הערה פצפונת- אולי כדאי לשים כאן רווח:

שלא יהיה מעבר חד מידי..

 

חוץ מזה, מהמם!!!

רעיון שמרעיד רק מלחשוב עליו!! בהחלט מועבר בצורה חדה שמסמל את הכאב, ולכן הוא טוב.
הסיפור אמיתי..?

(מוריה, צודקת, למרות שהרווח מחסיר מהקטע הזה משהו...מחסיר מהקצב.

אבל תודה רבה!

 

ולא, הסיפור לא אמיתי ולא קשור אלי ברוך ה' ובעז"ה שלא יהיה קשור לאפאחד!

 

סתם אסוציאציה מקורית למדי...

בהתחלה חשבתי שזה אמיתי, וקצת נלחצתי...

אימא שלה מתה במהלך השיר? הבנתי את זה רק בקריאה שנייה.

בכל מקרה - מיוחד ומרגש.

 

התוכן טוב.
למרות שאולי כדאי לשנות את הסדר, שיהיה איזשהו קשר הגיוני בין הבתים.
משו שיתן רצף.

לא כל השיר הוא באותו משלב, חלק שפה גבוהה, חלק לא.
וגם הגופים קצת התבלבלו לי.
אני אתה הם..
אולי יש דרך לסדר אותם איכשהו..

עכשיו המשלב הלשוני מובן? 

 

הקטע הזה מסכם יומיים של חוויות, שיחות מחשבות והרגשות. הדרך שלי לסדר הכל בראש זה פשוט לשבת ולכתוב את זה ולאט לאט זה יורד. הבעיה שאחי שאני מצליח לסדר הכל בראש כבר אין לי חשק לחזור להתעסק עם הטיוטה הזאת ככה שאני משאיר אותה ככה.. 

 

תודה על התגובה

הז גמור?הסוף נשמע חסר.
והאות ה חוזרת פעמיים

מטאפורות יוצאות דופן.

 

אבל התיאורים בהחלט ממחישים את התמונה.

 

אני חושבת שלשון זו נקבה.

יש עוד טיפה בעיות בגופים.

 

אבל הרעיון בכללי, טוב.

על שנאמר, וגם על שלא.

 

ושוב תודה.

תוהה לעצמי אם זה בעקבות הטור של אמא של שחר מיכאל..

לגבי השיר- יצרת פה תמונה מדויקת, ממש ניתנת לדמיון!

הפתיחה כ"כ מרגיעה, שלווה..

ואז מגיעה ההדרגה בכאב, בקירבה..

לדעתי יפה מאוד!!,

  הסיום מפתיע מאוד, לטובה..

  נותן תחושת חוסר אונים, תהיות, תסכול, חששות...

 אהבתי מאוד..

...יש משהוא מטעה בכותרת השלווה למראה, אבל זה מה שעושה אותה לחזקה כ"

בכל בית העברת תחושה אחרת..
וגרם לי לתהות אם זה שיר אחד.
אבל כן, וזה מה שהופך את זה לכל כך יפה

אני כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך!

כרגע אני מקוצרת זמן 

 

אצבעותי מרפרפות על גבי הסדקים,

מנסות לחזות בשתיקות.

אותן שנבצרו 

עיני מראות.

 

זה מה שיצא.

כל כך משקף את מצבי עכשיו.

 

תודה.

הזכיר לי מאוד את השיר

"אני גיטרה"

שאני יכול לשבת אל תוך הלילה ולנסות לרדת לעומקו של השיר הזה,

אבל כבר ממבט ראשוני אפשר להרגיש את העוצמה שלו...

 

נהדר!

זה יפה לראות מכנה משותף בין כמה דברים שכתבת..
מאוד אהבתי את הבית האחרון.. הוא גומר יפה את השיר!
אני לא יודעת אם שמת לב או שזה בכוונה, אבל כל שורה בו מבטאת בית אחר בשיר לפי הסדר.
רוח,מילותי, ברחתי.
ובסוף שתיקה..
מהממם(:

בס"ד

אני חייבת להפוך את היופי הזה למילים שיגבילו אותו?

מהמם.
נשמע כן, זך, משהו מאוד אמיתי ויפה,
תהליך שנכתב בצורה זכה וכנה בלי לוותר על האיכות והסדר בשיר.

כיף לקרוא...

מהדברים המיוחדים שלהם נועד הפורום לטעמי-

    לראות את הדברים הנדירים-כמו זה.

מעבר לפשטות.

 

מטאפורה מעניינת לדו משמעות של השיח.

שיח שדה ושיח כשיחה. שומעים את החזרה..

 

זה הדבר היחיד שאני מעיזה לומר על יצירתיות שכזאת. 

כל מילה תמעיט! וגם זה יותר מדי..

מעולה!!

קטע מעניין,

הפריע לי בעין החזרה , שאולי כך הקטע צריך להיות בנוי, אולי זה כל הפואנטה, אבל בכולופן הציק לי בקריאה ובראיה

 

בשעות הקטנות של הלילה
אני שוב צולל-
אל תוך מרחבי צלילים
של שמש בוערת,
ופלגים מרחשים
של מילים מרגשות
מוכתמות בכתמים של דיו.

 

אני מנסה להסתכל על הקטע הזה בכמה זוויות(וסליחה שלקחתי אותו דווקא כקורבן

מה יקרה למשל,

אם נעשה ככה:

 

בשעות הקטנות של הלילה
אני שוב צולל.

צולל
בתוך מרחבי צלילים
של שמש בוערת
ופלגים מרחשים.
צולל אל

מילים מרגשות
מוכתמות בכתמים של דיו.

ושוקע.

 

סליחה שוב שלקחתי לך את הקטע הזה, יש בו משמעות מעניינת שפשוט לא הצלחתי לתפוס

תודה רבה לך על זה, (גרמת לי באמצע הלילה אשכרה לתפוס תראש"ולהתלבש" על זה

בהצלחה!

כמעט את כל השירים שלך אתה יכול להוסיף לשרשור הארספואטיקה.

 

אני אוהבת את הסינסתזיה (עירוב חושים) המחברת בין עולם המוזיקה לעולם החזותי.

מדהים איך הצלחת להכניס אל תוך המרחב הבלתי נתפס הזה של הצלילים את אותו נוף מלא הרגש.

ממש מטאפורה מקבילה ל"רואים את הקולות".

וגם באותו נוף משמשים בערבוביא החום (שמש בוערת) והשקט והשלווה (פלגים מרחשים, הם לא שוצפים).

מזכיר קצת את הלכי הנפש שלנו.

המצלול של לצלול-צלילים יפה בעיני...עוד חיבור בין תחושה לשמיעה. המעניין שאומרים על מנגינה שהיא עולה, ופה חיברת בין צליל עולה לצלילה שכיוונה הפוך.

גם האות שי"ן חוזרת על עצמה הרבה - מה שמאפשר לנו לשמוע את הרחשים השונים שהשיר מביא עימו.

עוד ניגוד יפה הוא זה שבין השעות הקטנות - מרחב זמן מוגבל, למרחביהם הבלתי נתפסים של הצלילים...כמו ים אין סופי.

 

הארספואטיקה - השיר בעיניך הוא כמו ים אינסופי של מילים, רגשות ותחושות שאתה צולל בתוכם. והכתיבה, כמוה כצלילה.

 

דבר אחד שאני מנסה להבין - מה פשר שתי השורות האחרונות?
אולי כדאי לחשוב שוב על הביטוי המדבר על "מילים מרגשות מוכתמות בכתמים של דיו" - בעיני זו חזרה שלוקחת את הקסם של המילים האחרות. אולי תנסה לחזור לצלילים ו"תרקיד" את המילים? מילים מרגשות מרקדות על הדף בכתמי דיו? המוכתמות הופך אותן למשהו לא חיובי (בניגוד לכל השיר שמעצים אותן). ואולי זה מה שניסית לומר?

 

למשורר הפתרונים.

אני יכולה לומר שמאד אהבתי את השיר הזה.. וצעיף, דווקא כן אהבתי את החזרה, היא נותנת נופך אחר לשיר.

 

בהצלחה בהמשך ויישר כח

צעיף- קראתי את התגובה שלך ואני מעריך מאוד את המחשבה שהקדשת לשיר שלי באמצע הלילה... תודה!

בכל מקרה- אני חושב שאשאיר את השיר כמו שהוא. לי החזרה דווקא כן מרגישה מתאימה...

 

לשאלתך עט, (ואגב- תודה על התגובה הארוכה והמושקעת!) שתי השורות האחרונות נמצאות במקומם מהסיבה שהיה לי חשוב להזכיר  לאחר כל התיאורים שהבאתי את הדיו כעובדה מגבילה, מצמצמת. יותר מזה אני כבר לא רוצה לכתוב אלא להשאיר לפרשנות אישית...

 

ורוש- שוב תודה על ההתייחסות. אני שמח שאהבת...

 

מאוד אהבתי את הציור שנתת..

את הניגוד "בשעות הקטנות של הלילה" מול "שמש בוערת"

הצלילה אל תוך מרחבי הצלילים לגמרי מכניסה את הקורא לתוך מרחבי השיר.

   לתוך מקום שממנו נובע השיר אצל המשורר..

אהבתי מאוד מאוד! והתחברתי. נגע בי במקום כנה..

אהבתי את המקור יותר מהרעיונות לשינויים, אבל טוב לשמוע פידבק!

    יישר כח!

אני שמח שאהבת.

תיאור ממש טוב של החוויה הזאת של הכתיבה.

אולי מבלי לדעת זאת.

 

מוזמנים לשרשר שירים ארספואטיים שמצאתם כאן.

שלכם, או כאלו שזיהיתם ככאלו.

לא פרסמתי כאן אבל באלי

 

בעז"ה בהזדמנות אעתיק את זה לפה

(נמצא בפתח מחברת השירים הראשונה שלי)

 

צְרִיחוֹת שֶצָרַחְתִי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת

בִשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,

הָיוּ לְמַחֲרזֶת מִלִים מְלַבֶבֶת,

לְסֵפֶר שִירַי הַלָבָן.


נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לא גִלִיתִי לְרֵעַ,

נֶחְשַף הֶחָתוּם בִי בְאֵשׁ,

וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶל הַלֵב הַכּוֹרֵעַ

יַד כּל בִמְנוּחָה תְמַשֵשׁ

בטח אחרי שלומדים אותו עם מורה מיוחדת

יש שיר ארספואטי יפה מאוד של הרב קוק-

 

שירתי, יפתי,

ידידת הנוער,

ליבבתיני אז

ביפי עיניך.

 

על הרי בשמי

לשוח התהלכת,

ורוחי התרומם

לקול מצעדיך.

 

חלפו שנים,

באין עונג ואור,

וממני נסתרת,

ונעלמו עקבותייך.

 

לב אוהב

כעלה נבל,

צומק ביגון,

ויכמה חזות פניך.

 

נאלמה נשמתי

מאז שכחתיך,

וצלילי החיים

נחנקים בדומים.

 

שובי רעיה

אל ידיד עזוב,

באור עיניך

הזריחי אפלתו.

 

ניצוץ אל נרדם

ישוב ויעור,

ולב שומם

ימלא רוח חיים.

 

וכינורי, יפתי,

ברוח אעירה,

אדברה רמות,

מילאו לבבי.

 

אשירה לחיים,

לא-להים ועם,

לשמים, לכוכבים,

לשדה, לאחו.

 

לשביב חיים,

בכל פינה נסתרת,

לזיק אומץ,

בכל נשמה נחבאת.

 

הבי לי יפעך

אחרי פרוד ארוך,

השיבי לי ששונך,

יפתי, שירתי.

 

 

לצערי לא יכלתי לנקד כי לא מצאתי את זה במחשב אלא הוקלד,

והשעה מאוחרת בשביל להשקיע

 

בס"ד

יש את. "איך שיר נולד" של יונתן גפן.

(היותר שמח )

למרות שממש לא כתבתי כאן

בבקשה. בשבילי.

 אבל זיכרון התמונה עודנו קיים...

שמורה היא בתוך הזיכרון שאתה נושא עימך.

 

ואין טוב כמו הזיכרון לשמור על טיפות אבודות.

ככ רגיש.  מרגישים את ההחזקה הקטנה שלה

אל תתרגש יותר מדי, זאת עוד תקופה בחיי הכתיבה שלך, שתעבור.

 

תקופות כאלה עוברות על כל יוצר, לדעתי, ולא עוזר לבכות. פשוט תנסה ותנסה לכתוב.. ו.. מתישהו התקופה הזאת כבר תעבור..

 

אני הייתי בתקופה כזאת לפני חודשיים בערך וזה באמת מעצבן!! ונוראא מתסכל!!

 

אבל עובר בסוף

 

בהצלחה..

וזה חזר.

 

ברוך ה'.

(אני כותב כבר הרבה מאוד זמן, ולא היה לי דבר כזה מעולם. פשוט מאוד - לא היו לי נושאים לכתיבה...)

מנסה לתרגל הסתכלות על כל דבר בעולם - בצורה שאני כל הזמן חושבת - איך אוכל לכתוב את זה? 

כתיבה על דבר מבחינתי מממשת אותו, מייצבת, מאפשרת לי הסתכלות מחודשת. לכן אני מתרגלת את השריר הזה, ועל ידי התרגול גם מצליחה להגיע לכתיבה אחרי תקופות של יובש.

 

בהצלחה!!

אני מתלבטת מה לומר לגבי ריבוי הנקודות.

 

מצד אחד, הם נתנו נופך מיוחד לשיר, נופך שונה. הם עשו את השיר.

 

מצד שני, הם מקשים את הקריאה, כי כל נקודה נותנת הרגשה שזה הסוף אבל הסוף לא מגיע והוקרא מתייאש.

 

אהבתי את הבית השביעי (לפני האחרון), הוא ממש מצא חן בעיניי

 

בסה"כ מאד יפה! יישר כח!

 

ו.. בהצלחה..

אני אוהבת את הסגנון הזה,

והשיר עצמו - פשוט משקף כל כך הרבה, ודברים שאני עסוקה בהם.

הפתרון - מעציב אותי. אבל כפי שנראה - הכרחי. החלטה בהחלט אמיצה. הלוואי עליי.

חזק, ומכניס בשניות עמוק לתוך נקודת הכאב.

 

תודה.

 

רסיסי אור נדחפים
אל תוך סדקי הלילה.
בזה אחר זה הם זוחלים,
אל מנהרות החשיכה.

פעם אחר פעם נהדפים,
נדחפים אל תוככי המועקה,
מתוך רצון להגן על הידוע,
אך הם שומרים על קרבה.

ורק כשמצליחים הם לחדור,
בינות סימני הזקנה השחוקה,
מצליחים להאיר את הפנים
שמלאות בקמטי האהבה.


קצת מלחיץ להשתמש בצירופים כאלה שהם לא שלי
ושווה לך לנסות לכתוב. גם אם בהתחלה לא הולך מנסים עוד פעם ובסוף בדר"כ יוצא משו..
בכל אופן- תודה. צירופים מקסימים ותודה על האתגר!

וואי ואני מזה מבינה אותך בקטע של להשתמש בביטוי שלא שלך

 

אני מכירה את ההרגשה הזאת..לא אוהבת אותה

שמחה שנענית לאתגר.

 

אני אוהבת את מה שיצא... ביצוע מקסים לאתגר שמתבשל אצלנו כבר כמה זמן.

הוכחתן שזה אפשרי.

 

אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך.

 

תגובה מפורטת, בלי נדר בהמשך.

תודה.

לשתיכן.

 

צירופי המילים שבחרת ממש מצאו חן בעיניי:

 

ניגון עתיק, גלגל אש, זכוכית מרחפת...

 

הביטויים האלו נתנו לשיר אווירה מיוחדת, כאילו השיבה הביתה היא הרבה הרבה יותר מסתם לחזור הביתה.

 

יפה מאד!

 

.ואין עוד מה לומר

 

אתה יודע שאני אוהבת מה שאתה כותב

!שבוע טוב