רק רציתי להגיד שאתם כותבים מ-ד-ה-י-ם-!
באמת!!
יש לכם פשוט כשרון מטורף..!!!
אחרי קריאה מעמיקה בפורוםבדד...
מצטרפת^^^^^^^^מישהי בעולם!
תודה
כפיר ורשואר
מצטרף לכל מילהחנומלאחרונה
למרות שממש לא כתבתי כאן
מאבק נואשרון א.ד
אבוד בים של ערפל-
ענף דקיק אוחז
נואשות
בטיפה נרעדת,
נאבקת,
בטרם תיפול
אל תהום של שכחה.
ענף דקיק אוחז
נואשות
בטיפה נרעדת,
נאבקת,
בטרם תיפול
אל תהום של שכחה.
אווצ.. שלא תיפול, טוב?? תשמור עליה טוב שלא תיפול.רוש לילה.
בבקשה. בשבילי.
חוששני שהיא כבר אבדה בערפלי הזמןרון א.ד
אבל זיכרון התמונה עודנו קיים...
אם כך, איננה אבדה.רוש לילה.
שמורה היא בתוך הזיכרון שאתה נושא עימך.
ואין טוב כמו הזיכרון לשמור על טיפות אבודות.
זה מרעיד.מוריה^^^
ככ רגיש. מרגישים את ההחזקה הקטנה שלה
תודה!רון א.דאחרונה
ממש לא חשבתי שזה הולך לקרות לי...nermer
אני לא מצליח לכתוב פרוזה. אוף.
רק רגשות. מחשבות. שום דבר מצחיק (חוץ מסטטוסים בפייסבוק, אבל זה לא נחשב...). שום דבר עלילתי. נחסם לי משהו שאהבתי מאוד.
אמנם - נפתח לי אזור שלא הכרתי בי עד עכשיו (רק בשחנ"שים, האמת), אבל זה חסר לי כ"כ...
יאללה - פרוזה. נו כבר! אני נראה לעצמי מלנכולי מדי...
אממ זה לא כזה נדיר.. זה תקופות, קורה לפעמים..רוש לילה.
אל תתרגש יותר מדי, זאת עוד תקופה בחיי הכתיבה שלך, שתעבור.
תקופות כאלה עוברות על כל יוצר, לדעתי, ולא עוזר לבכות. פשוט תנסה ותנסה לכתוב.. ו.. מתישהו התקופה הזאת כבר תעבור..
אני הייתי בתקופה כזאת לפני חודשיים בערך וזה באמת מעצבן!! ונוראא מתסכל!!
אבל עובר בסוף 
בהצלחה.. 
לא תקופות...nermer
וזה חזר.
ברוך ה'.
(אני כותב כבר הרבה מאוד זמן, ולא היה לי דבר כזה מעולם. פשוט מאוד - לא היו לי נושאים לכתיבה...)
לי זה קורה. בהחלט תקופות, ובאופן טבעי.אחת-קטנהאחרונה
מנסה לתרגל הסתכלות על כל דבר בעולם - בצורה שאני כל הזמן חושבת - איך אוכל לכתוב את זה?
כתיבה על דבר מבחינתי מממשת אותו, מייצבת, מאפשרת לי הסתכלות מחודשת. לכן אני מתרגלת את השריר הזה, ועל ידי התרגול גם מצליחה להגיע לכתיבה אחרי תקופות של יובש.
בהצלחה!!
|מעלה זכרונות ישנים|מלאך שחור
בס"ד יום חמישי ר"ח שבט ה'תשע"ד.
עוקץ
דקירה.
פצע נוצר,
דם זולג ממנו.
העקיצה תופחת יותר ויותר.
הכאב גובר אט אט.
טיפול ראשוני - תחבושת.
עכשיו לחכות.
להחלים.
זהירות.
גישוש ראשון.
שיר של כאב.
דקירה נוספת באותו מקום.
נהרות של דם זורמים.
הראש טובע עמוק.
שוחה למעלה.
נושם.
נחנק.
סערה בפנים.
נחלק לשני כיוונים.
הרבה יותר קל לברוח.
מרוץ החיים לא נפסק.
חייב להמשיך הלאה.
אוזר כוחות.
מתקדם.
נופל.
פצע נפתח.
דם מטשטש ראייה.
אין דמעות לשטוף אותו.
אי אפשר להמשיך יותר.
מקבל החלטה אמיצה.
ראש פוקד.
עוזב.
מבנה מאד מיוחד רוש לילה.
אני מתלבטת מה לומר לגבי ריבוי הנקודות.
מצד אחד, הם נתנו נופך מיוחד לשיר, נופך שונה. הם עשו את השיר.
מצד שני, הם מקשים את הקריאה, כי כל נקודה נותנת הרגשה שזה הסוף אבל הסוף לא מגיע והוקרא מתייאש.
אהבתי את הבית השביעי (לפני האחרון), הוא ממש מצא חן בעיניי
בסה"כ מאד יפה! יישר כח!
ו.. בהצלחה.. 
וואו. המבנה באמת כל כך מיוחד.אחת-קטנהאחרונה
אני אוהבת את הסגנון הזה,
והשיר עצמו - פשוט משקף כל כך הרבה, ודברים שאני עסוקה בהם.
הפתרון - מעציב אותי. אבל כפי שנראה - הכרחי. החלטה בהחלט אמיצה. הלוואי עליי.
חזק, ומכניס בשניות עמוק לתוך נקודת הכאב.
תודה.
מי רוצה אתגר?!?במבה!!!
תקשיבו.אני ממש גרועה בכתיבה,אבל יש לי כמה צירופים יפים שחשבתי עליהם..
אז מי רוצה ליצור מהם משו???
"סדקי לילה.
מחילות האושר.
וקמטי האהבה."
מוזמנים
מנסה להיענות לאתגר-אורושקוש
רסיסי אור נדחפים
אל תוך סדקי הלילה.
בזה אחר זה הם זוחלים,
אל מנהרות החשיכה.
פעם אחר פעם נהדפים,
נדחפים אל תוככי המועקה,
מתוך רצון להגן על הידוע,
אך הם שומרים על קרבה.
ורק כשמצליחים הם לחדור,
בינות סימני הזקנה השחוקה,
מצליחים להאיר את הפנים
שמלאות בקמטי האהבה.
קצת מלחיץ להשתמש בצירופים כאלה שהם לא שלי
ושווה לך לנסות לכתוב. גם אם בהתחלה לא הולך מנסים עוד פעם ובסוף בדר"כ יוצא משו..
בכל אופן- תודה. צירופים מקסימים ותודה על האתגר!
אל תוך סדקי הלילה.
בזה אחר זה הם זוחלים,
אל מנהרות החשיכה.
פעם אחר פעם נהדפים,
נדחפים אל תוככי המועקה,
מתוך רצון להגן על הידוע,
אך הם שומרים על קרבה.
ורק כשמצליחים הם לחדור,
בינות סימני הזקנה השחוקה,
מצליחים להאיר את הפנים
שמלאות בקמטי האהבה.
קצת מלחיץ להשתמש בצירופים כאלה שהם לא שלי
ושווה לך לנסות לכתוב. גם אם בהתחלה לא הולך מנסים עוד פעם ובסוף בדר"כ יוצא משו..
בכל אופן- תודה. צירופים מקסימים ותודה על האתגר!
ווואו :O אורושקוש! זה.. מדהיים!!רוש לילה.
וואי ואני מזה מבינה אותך בקטע של להשתמש בביטוי שלא שלך
אני מכירה את ההרגשה הזאת..לא אוהבת אותה
תודה לךאורושקוש
דבר ראשוןאילת השחר
שמחה שנענית לאתגר.
אני אוהבת את מה שיצא... ביצוע מקסים לאתגר שמתבשל אצלנו כבר כמה זמן.
הוכחתן שזה אפשרי.
אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך.
תגובה מפורטת, בלי נדר בהמשך.
תודה.
לשתיכן.
וואוו..תודה!! זה מהמם...במבה!!!אחרונה
השיבה הביתהרון א.ד
אורות מרצדים
מבעד לזכוכית המרחפת,
והשיר שעולה
כמו חלום ישן-
ניגון עתיק,
כמו גלגל אש
ששוקע באנחת רווחה,
מזכירים לי שוב ושוב-
באתי הביתה
מבעד לזכוכית המרחפת,
והשיר שעולה
כמו חלום ישן-
ניגון עתיק,
כמו גלגל אש
ששוקע באנחת רווחה,
מזכירים לי שוב ושוב-
באתי הביתה
שיר גדול. רוש לילה.אחרונה
צירופי המילים שבחרת ממש מצאו חן בעיניי:
ניגון עתיק, גלגל אש, זכוכית מרחפת...
הביטויים האלו נתנו לשיר אווירה מיוחדת, כאילו השיבה הביתה היא הרבה הרבה יותר מסתם לחזור הביתה.
יפה מאד!
הגעגועסגולה להצלחה!!
כולם רצים בחייהם, לא עוצרים להביט, לא זוכרים להרגיש בהיעדרותך.
אתה חולף על פניהם ומחפש רק אותי, שנשבעתי להתייחס לנוכחותך.
כבר עברו שנים, ואין קול לקיומך ונשכחת לאיטך מלב רבים
ורק אני עוד מחזיקה, בשלהבת הדועכת, ובוכה לתוך הלילה. לעיתים.
לעולם לא תפסיק להוביל אותי בדרך, אך לשמוע את קולך שוב לא אזכה
וכשאמעד ואחפש שמישהו יבין, אתה תאמר שוב "אל, אני לא אחכה"
ודואג הגעגוע להקיץ בי נרדמים, לא ייתן גם לשברים להתאחות
כי חושש הוא שאשכח אהובי לעולמים, עת ישובו לתפקד בי הכוחות.
ועל אף שאתחזק, אעלה מהנפילות, ונפשי תוסיף בעז להתאזר
בכל יום שיעבור, לא אפסיק עוד לקוות שאולי היום נראה אותך חוזר.
-סליחה על האריכות. פריקה שנצרכה, ייתכן שבעקבות כך השגיאות שלי בכתיבה רבות-
אין מילים!ארמונות בחול
העלה לי דמעות לעיניים.
מרגש, אמיתי וכואב..
מאוד התחברתי לתוכן, לכתיבה, להכל.
לא מצליחה להסתכל על זה בעין ביקורתית. ולא צריך;)
זה בסדר שאני אשמור אותו לעצמי?
יש דברים שהם ככ מיוחדים שלמרות שזה לא שלך, את רוצה לשמור לעצמך..ולזכור אותם.
מרגש, אמיתי וכואב..
מאוד התחברתי לתוכן, לכתיבה, להכל.
לא מצליחה להסתכל על זה בעין ביקורתית. ולא צריך;)
זה בסדר שאני אשמור אותו לעצמי?
יש דברים שהם ככ מיוחדים שלמרות שזה לא שלך, את רוצה לשמור לעצמך..ולזכור אותם.
תודה רבה....סגולה להצלחה!!
באמת דמעות..?
הן ליוו אותי לכל אורך הכתיבה (:
זה ממש מרגש כשמישהו רוצה לשמור משהו שלך (:
ואם יש פינות לא ברורות, אשמח דווקא להבהיר את התמונה, על מי זה נכתב וכו'.. אבל... באישי (:
אני מפחדת לקרוא, כי אני יודעת כבר איפה זה ייגע בי.רוש לילה.
אבל זה מדהים
האמת..סגולה להצלחה!!
שאשמח לדעת איפה זה פוגש אותך בדיוק.
אהבתינולאית
בס"ד
הצלחת להעביר 'סיפור' 'תמונה מהחיים' בצורה מרגשת וצבעונית.
אם אכן יש 'סיפור/ מקרה ' ס פציפי שעליו כתבת את השיר, אשמח להבהרה.
|מסוקרן קלות|
הצלחת להעביר 'סיפור' 'תמונה מהחיים' בצורה מרגשת וצבעונית.
אם אכן יש 'סיפור/ מקרה ' ס פציפי שעליו כתבת את השיר, אשמח להבהרה.
|מסוקרן קלות|
פשוט יפה!איזה טוב ה'!אחרונה
נסיון נוסף להייקוסיהרא.
אווירה של סוף
סמסטר חורף כזה
הולך ונגמר
אני לא יודעת כלום על הייקואחת-קטנה
ולפי מה שהבנתי (תקני אותי)... הוא לא אמור לעורר דעה או רגש סובייקטיבי (או שזו המצאה טוטלית שלי?) אבל הוא לגמרי מעלה רגש...
אני אוהבת אותו. ממש. מצליח לשים פאנץ' כזה, בפנים, וזה מדהים אותי תמיד בהייקו, שהוא כל כך קצר.
וואו.
תודה.
חכי שהרהור תבואאילת השחר
היא מבינה בזה יותר ממני.
מה שכן אני יכולה לומר החלוקה להברות נכונה.
וכמו שאמרו חז"ל במופלא ממך אל תדרוש.
אז לא אוסיף מפאת קוצר ידיעותי בתחום.
תודה, אני בהחלט מחכה להחכמה מהרהור..סיהרא.אחרונה
נתיב החלוםרון א.ד
מביט מבעד לדף מסורג
באותיות שחורות
של דיו,
שבוי בניגון
מסתלסל- מתמשך
ובדרך הנימשכת
מבית הלבנים הקטן
בלב העמק
דרך נתיבים חסרי אופק-
אל עבר דפי האגדה
מבט הציפורבן-ציון
מבט הציפור
להקת ציפורים מרחפת בשמיים,
מחפשת בכל מקום מקור מים.
ימים רבים היא מודדת,
תרה אחרי אדמה לשבת.
אוקיינוס ממלא את האופק,
מימיו אינם ניתנים לשתייה.
כדי לשתות צריך ללכת הרחק,
אל אגם הנמצא במעמקי האדמה.
הדרך חרוטה בלב בלהקה,
טמונה בעצם ישותה.
הנדידה היא מסע של חיים,
שאינו נגמר לעולמים.
מאגם אחד למשנהו,
מקן אחד לאחר,
ומטוב לטוב יותר.
הרי לכך נבראו.
השיר הזה כל כך שליו.אחת-קטנה
קוראים אותו ונכנסים לדמות של הציפור.
האגם שנמצא "במעמקי האדמה" הצחיק אותי, כי משום מה ישר הביא אותי לספר "מסע אל בטן האדמה"... עזוב, שריטה שלי..
בכל אופן, מרשים, מרשים מאוד. מתאר תהליך בדרך זורמת ויפה, ואותי הביא למחשבות על התהליך הזה, ומעבר לכך - על מה שהשיר מנסה לומר בתיאור שלו.
תודה.
בן-ציון
זה די העניין... להיכנס לנקודת מבט של הציפור - "מבט הציפור".
האמת שמשם שאבתי את ההשראה (מסע אל בטן האדמה).
יש בזה משהו של כמיהה, שנמצא מעבר להישג יד.
אני עצמי עדיין תוהה על כמה נקודות פה...
רציני?? משם?!אחת-קטנה
כל כך מגניב שעליתי על זה!! ובלי כוונה!! זה אומר משהו גדול על השיר הזה, לפי דעתי...
וואו. וואו.
עמוקרון א.דאחרונה
כל כך נכון...
תמיד, אבל תמיד אפשר להגיע רחוק יותר, עמוק יותר.
שיר עמוק.
מסילות.רוש לילה.
ב"ה
בזהירות,
הן מפלסות את דרכן
מטה.
בשתיקה,
הן צועקות את שמי
אליך.
בפחד,
הן מבקשות מהעולם
רשות.
באהבה,
הן מבינות טוב ממני
הפעם.
במסילות,
דרך עיניי והלאה,
יורדות דמעותיי.
מרשים...רון א.ד
אחד השירים היותר חזקים שקראתי לאחרונה. המקצב הקבוע של הבתים, פעימה אחר פעימה שנשבר לבסוף ע״י הדמעות שלמעשה ירדו כל הזמן הזה...
עוצמתי.
עוצמתי.
איזה מבנה מיוחד!אורושקוש
ממש אהבתי.
יש לאורך השיר תחושה של רוגע ופשטות שהופכת אותו למקסים.
צעיף ורוד
כע, נכנעתי
מאוד יפה! ובהחלט כמו שאמרו המבנה מיוחד.
אולי תנסי לראות מה יוצא אם מורידים את כל ה"הן", זה מייקר את הדמעות בסוף
ולא יודעת למה, הסוף התפספס אצלי, אולי בגלל כל הבתים שלפני(ניסיתי לחשוב להוריד אחד מהם ואז זה יכול להתשלב, אבל לא הצלחתי לוותר על אחד מהם.)
חשבתי(עדין לא הצלחתי להבין מה בדיוק) אולי את הקטע האחרון להפוך למשהו אחר, לצאת מסגרת השיר ופשוט לעוף איתו.
כי הקטע טוב, מאוד!
אבל הסוף פשוט לא השתלב לי.
תודה רבה לך!!
רון, אור- תודה!! שימחתם!! צעייף 
רוש לילה.אחרונה
יישר כוח שאת כאן
בקשר לתגובה שלך, אני הבנתי את הכוונה שלך לגבי הסוף אבל לא עולה כרגע משהו שיעיף אותו, כמו שאת אומרת. ולעמים דווקא סוף פשוט הופך את הקטע לעצמתי יותר
אם יש לך רעיון לשינוי, תמיד שמחה לשמוע..
תודה!
הגזמתי, אני יודעת!צעיף ורוד
אז...למה בעצם אתם מעלים לפה את היצירות שלכם?
יש כאלו שכותבים למגירה, ומעלים,
יש כאלו שכותבים סתם שמשעמם להם,
יש כאלו ש..ויש ש...
אבל למה, באמת?!...
נכון, אנחנו אוהבים לקבל טוקבקים, אוהבים להשתפר,
אבל זה באמת המטרה שלשמה אנחנו מעלים לפה את הקטעים האלו?
ואלו שפעם ראשונה כותבים, בשביל שיגידו לכם אם אתם בתחום?...
ואלו שמגיבים בסגנון, אני לא יודעת להגיב, ואתם הרבה יותר מוכשרים ממני, אז רק אגיד שזה יפה"....?
ואלו שמגיבים ארוך ומרגישים מינימום פיקסו בכתיבה..
אז אני לא אומרת כלום, אני רק שואלת בכנות..
הייתי במקום הזה- מעניינת אותי דעתכם.
סליחה ממי שנפגע או משהו, או ממי שלא-
יום טוב!
יש כאלו שכותבים למגירה, ומעלים,
יש כאלו שכותבים סתם שמשעמם להם,
יש כאלו ש..ויש ש...
אבל למה, באמת?!...
נכון, אנחנו אוהבים לקבל טוקבקים, אוהבים להשתפר,
אבל זה באמת המטרה שלשמה אנחנו מעלים לפה את הקטעים האלו?
ואלו שפעם ראשונה כותבים, בשביל שיגידו לכם אם אתם בתחום?...
ואלו שמגיבים בסגנון, אני לא יודעת להגיב, ואתם הרבה יותר מוכשרים ממני, אז רק אגיד שזה יפה"....?
ואלו שמגיבים ארוך ומרגישים מינימום פיקסו בכתיבה..
אז אני לא אומרת כלום, אני רק שואלת בכנות..
הייתי במקום הזה- מעניינת אותי דעתכם.
סליחה ממי שנפגע או משהו, או ממי שלא-
יום טוב!
תודה!J
שלום לךאילת השחר
דבר ראשון , את מזכירה לי שאלה ששאלתי פה לפני כמה שבועות
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t602396#6684588
גם אותי מעניין לדעת למה? מה מניע לעשות את הדבר שנראה לא הגיוני.
וגם על שאלת התגובות העלתי שאלה שמטרתה להבין מה בעצם למה מצפים מאיתנו כקוראים.
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t603658#6697848
שאלות לגיטימיות לחלוטין, לענ"ד.
(מעניין אותי מה הקשר בין התגובות ליצירות לשאלה המקורית לגבי הסיבה להעלאת היצירות...
ובהזדמנות זו : אם פגעתי במישהו באי אילו מתגובותיי אני מבקשת את סליחתכם - בין אם זה בתגובה עצמה ובין אם באי-תגובה,
ואשמח אם תוכלו להגיד לי את שעל ליבכם פה או באישי ואוכל לתקן.)
תודה שהעלת את העניין.
הגזמה? לא נראה לי...nermer
למה לכתוב?
כדי לקבל התייחסות. כתבתי את זה פעם בסגנון הזה (עם קצת הרבה עזרה מחבר. אח של יהודה גזבר, למי שמכיר...):
"יצירה מסוג כלשהו - כל סוג - זקוקה להתייחסות. זמר ששר שירים, מלחין שכותב מנגינות, צייר שמתעד את המציאות/מחשבותיו על הדף ואפילו קריקטוריסט שרושם את פניהם של אחרים...
...פרסום היצירות בא לעודד כותבים ליצור. פרסום היצירות מספק את הצורך של היוצר להתייחסות ליצירה שלו. מילוי הצורך הזה גורם לכך שהכותב, שיש לו לְמה לכתוב, יכתוב יותר, וככה ישתפר בכתיבתו. הרמה תעלה - אתם תיהנו יותר, והמטרה היא לפתח את שני הצדדים - הקורא והכותב.
איך כל זה יקרה?
כדי לענות על שאלה זו, נצטרך לענות על השאלה 'מהי הכתיבה?', ויתר חשוב - על השאלה 'מהי הקריאה?'.
כתיבה היא סידור המחשבות של הכותב למילים כתובות. הניסוח בכתיבה חשוב מאוד. התהליך הזה נעשה על ידי סוג של יציאה של הכותב ממהלך המחשבה הרגיל שלו. בזמן רגיל, כשאדם חושב, הוא לא חושב על המחשבות שלו עצמן - מה הןה בדיוק אומרות, בעצם. כשכותב מוריד את מחשבותיו אל הכתב הוא צריך להסתכל על המחשבות שלו מבחוץ. ככל שכותב עושה את זה יותר, הוא יכול להוריד לכתב את מחשבותיו בצורה מדויקת יותר ומעמיקה יותר.
קריאה היא מכלול של כמה דברים. קשה לקרוא בצורה כזו שתרד לעומקם של הדברים הכתובים. החכמה היא לקרוא בצורה כזו שתמצה כמה שיותר ממה שהיצירה באה לבטא. קריאה היא הקשבה. הקשבה לא במובן של הבנה שטחית, ולא במובן של הבנה מוחלטת. הקשבה היא תנועה. נסיון לקלוט את המסר של הכותב כמה שיותר בשלמות. את רוח הדברים, את המילים בין השורות. פועל יוצא מזה הוא לא לגשת בצורה פשטנית מדי ליצירה כתובה. או בצורה צינית למיניה (למרות שציניות יכולה להיות גם כלי חשוב בהבנה של יצירה שנועדה לכך, אבל לא כהתייחסות ליצירה עצמה, אלא ככלי נטו)."
זה מה שכתבנו (מצטער על האורך... בדר"כ אני לא כותב כזה ארוך).
ובקשר לאורכים - אני באמת חושב שמי שמגיב - לא צריך לחשוב שהוא "כבר הבין הכל" ו"אין לו לאן להתקדם, אז הוא רק תורם".
מצד שני - גם לומר כל הזמן "וואו, זה ממש יפה!", זה ממש שטחי, ולא מכבד.
אנשים רוצים שיכבדו אותם, אבל שיחפשו גם את הפגמים ביצירה שלהם. שיאמרו להם במה הם צריכים להשתפר.
(והערה סתם לסיום - "פיקסו של כתיבה"?!)
פיקסו של כתיבהצעיף ורוד
אנחנו בפורום כתיבה...
קצת אמממ....(איך מגדירים כזה דבר?!)
אפשר להביא סופר מפורסם מאוד...nermer
דגלאס אדמס? ג'. ר. ר. טולקין? ש"י עגנון?
אבל קצת הצחיק אותי הדימוי, אז סחתיין...
זה בדיוק הרעיון שםצעיף ורוד
היי , אני גם חשבתי עלזה לא מזמן עכבר הכפראחרונה
פעם ראשונה שאני מעלה פה משהו..הודיה =)
זה קטע שכתבתי מהגיגי ליבי. לא נועד לבמה כזאת או אחרת,
אך בכל זאת אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה...
הקנאה נושבת בי כאילו זה אמצע החורף.
מטלטלת אותי ומקשה עלי לעמוד ישר.
סוחפת אותי למעמקים ולא נותנת מנוח.
ואני הקטנה, לא יודעת איך להילחם.
לא יודעת כיצד להתגבר על הרגש הנסער בתוכי.
והוא, כאילו מרגיש בנוח, כבר קבע בליבי בית.
טובעת בים הרגשות הסוער ומחפשת גלגל הצלה,
שיחזיק לי את הראש מעל המים, שלא אטבע.
ורק מחכה לסופה שתחלוף וישובו ימים שקטים.
ימים של רוגע,של צבירת כוחות לקראת הסופה הבאה
ומחשבות עולות-האם אלו החיים?
לחיות מסופה לסופה?
ממשבר למשבר?
האם בשביל זה נוצרנו?
וואו...בן-ציון
כ"כ מזדהה...
מאד יפה בת כמה את אם יורשה לי לשאול?רוש לילה.
אני ממש גרועה בדברים כאלה אבל......זה מדהים!
מתחברת=)
זה ממש נגע בי.........
אהבתי מאד!
תודה.
תודה רבה!הודיה =)אחרונה
אני בת 16...
מאוד משמח לקרוא תגובות כאלה
תודה!!!
"מודה"עץ נטוע
מודה לדבר הפעוט ביותר ולדבר הנעלה ביותר
מודה על הבריאה ועל הזריחה על הקושי ועל הזריחה
על הבכי ועל הקימה על הקושי ועל הענישה
מודה על הטוב וגם על הרע
מודה על העינים שנתת לראות ועל האוזניים שיום יום שומעות
על האברים ועל התנודות על הניסים ועל הנפלאות
על הלב שכואב על התחלות ועל נסיונות.
גם שאנו חוטאים לך אבינו שברומים הרי אנו תמיד בניך
האהובים
מודה על הבריאה ועל הזריחה על הקושי ועל הזריחה
על הבכי ועל הקימה על הקושי ועל הענישה
מודה על הטוב וגם על הרע
מודה על העינים שנתת לראות ועל האוזניים שיום יום שומעות
על האברים ועל התנודות על הניסים ועל הנפלאות
על הלב שכואב על התחלות ועל נסיונות.
גם שאנו חוטאים לך אבינו שברומים הרי אנו תמיד בניך
האהובים
יש לזה מנגינה?אחת-קטנהאחרונה
רק קראתי ומיד זה מתחיל להתנגן בראש, כמו פיוט או שיר.
כיף לקרוא
זה כל כך יפה וטהור.
אהבתי את השבירה בשורה האחרונה.
תודה
נקודת מפגשרון א.ד
ושוב אני
נוגע- לא נוגע,
באותה נקודה קטנה
לא מורגשת
המקשרת ביני ובין הזיכרון.
והמגע כמעט
ולא מורגש
והכאב כמעט ונוקב עד דמעות
כמו מחט מבקעת-
מהקצה אל הקצה.
נוגע- לא נוגע,
באותה נקודה קטנה
לא מורגשת
המקשרת ביני ובין הזיכרון.
והמגע כמעט
ולא מורגש
והכאב כמעט ונוקב עד דמעות
כמו מחט מבקעת-
מהקצה אל הקצה.
אהבתי את היציאה שלך מהחרוזים ואז החזרה למבנה (:רוש לילה.
זה נתן אפקט מיוחד לשיר. יפה מאד
למען האמת לא חשבתי על זה כשכתבתי את השיר...רון א.דאחרונה
יפה ששמת לב,
תודה.
תודה.
|זכרון מאובק|מלאך שחור
בס"ד יום רביעי ז' שבט ה'תשע"ד.
שובו של צל
רץ מהר קדימה,
מנסה לברוח.
לא מביט פנימה,
כבר נגמר הכוח.
שר לעצמו בחושך,
מאבד את עצמו באובך.
מקבל את העצב אל תוכו,
שיונק את כל האומץ מליבו.
מואס בתוכחה ומאמץ.
שולל כל אהבה, נחרץ.
נופל בשבי הצל,
עמוק אל תוך הבור האפל.
נותן לשקר להתנפח,
למסך האשליה להתפתח.
משליך עצמו פנימה,
מתפרק בהתפוצצות אדירה.
אין שיחה?כרמי יהודה
ושוב. ושוב הכול מתחיל.
אני רוצה לגשת ,מפחדת.
הוא תמיד אלי נחמד
אבל...
הוא יגיד לי "מה נישמע?"
אני אגיד "בסדר"
זו לא שיחה.
זה סתם גימגום!
אני יודעת שיצא לא משהו
אבל זה פעם ראשונה שאני כותבת משהו כזה... אל תקטלו אותי
דף חדשבן-ציון
דף חדש
פותח דף חדש.
ריק, ללא תוכן.
העתיד כתוב מראש,
אבל לא מופיע על הדף.
מנסה לכתוב דבר אחד.
אופטימי, מלא תקווה.
מתכנן צעדים לפיו.
מדגיש ליתר בהירות.
מסתכל שוב על מה שכתב,
מוחק הכל.
השרידים שנשארו גדולים מידי.
זורק לפח.
לוקח דף חדש,
מלא ייאוש.
כיוון אחר הפעם,
בלית ברירה.
בבקשה, אל תכתבו לי על זה (ספציפית) הערות על משקל, קצב וכו'.
פה ממש לא אכפת לי...
סליחה מראש אני לאיודעת לכתוב ספרותיכישוף כושל
אבל השיר הזה מרגיש מעבר לזה
לא לצנוח ביאוש איש בדיוק כמו שכתבת כל רגע בחיים האלו זה פתח לדף חדש כל רגע מכיל בתוכו את האפשרות לשינוי
יפה(:ארמונות בחולאחרונה
"פותח דף חדש
ריק,ללא תוכן
העתיד כתוב מראש"
ניגודיות יפה מאוד..(:
ובכלל שיר עם המון תקווה, וזה כיף!
גם בבית האחרון שנראה לכאורה שכבר התייאשת, עדיין-"לוקח דף חדש".
ריק,ללא תוכן
העתיד כתוב מראש"
ניגודיות יפה מאוד..(:
ובכלל שיר עם המון תקווה, וזה כיף!
גם בבית האחרון שנראה לכאורה שכבר התייאשת, עדיין-"לוקח דף חדש".
צל של הלילה.רוש לילה.
אני צל של הלילה.
שחור, אפל, נעלם
בתוך החשיכה.
לרגע הייתי כאן
מהבהבת בחולשה
והסתובבתי כדי לברוח
אל תוך החשיכה.
אור הירח נגלה עליי
מאיר לרגע קט
משהו שנשאר ממני,
חושף אותי כמעט.
אור הירח,
צל של הלילה
וקרן ירח שקטה.
תודה. והסוף הזה. נוגע כ"כ.סיהרא.
תודה. רוש לילה.
אהבתי!ארמונות בחולאחרונה
עמוק ויפה(: כמו כל הדברים שאת כותבת..
אור הירח והצל של הלילה מתחברים יפה ביחד.
נתת לי להבין שהם בעצם מסמלים את אותו הדבר, כן?
אור הירח והצל של הלילה מתחברים יפה ביחד.
נתת לי להבין שהם בעצם מסמלים את אותו הדבר, כן?