יש אנשים שיודעים על הכתיבה, ויש שפחות..

לרגבי העתק של השירים- ברור, לטעמי חובה.. יש לי קלסר שיש בו את כל מה שאני כותבת.. 

שווה להשקיע בכזה דבר!!

1. יש לא מעט שיודעים שאני כותב..יש כמה שירים שלי שיש יותר אנשים שמכירים..אבל באופן כללי אני מראה את השירים שלי למעט מאוד אנשים.

 

2. יש לי את הבלוק כתיבה (הקדוש) שלי עם דפדפת בתוכו..והכל מוקלד על המחשב..

נראה לי שרוב האנשים שמכירים אותי, ואני מתכוונת- מכירים אותי באמת, יודעים שאני כותבת..

גם לי יש תיקיה כזאת עם השירים.. אני אחת הילדות היותר מבולגנות שנולדו אי פעם אבל איכשהו זה הדבר הכי מסודר שיש לי...

אני מראה להם.

יש כמה שרק יודעים שאני כותבת..

 

וישלי מחברת עם כל השירים בה.

 

כשיש לי מוזה אני מדפדפת בה

אבל לא יכולה לערות להם כלום ,כי רוב מה שאני כותבת או שקשור לחוויות בינניו או שפשוט  אישי מכדי שערה אותו למי שיכול הלבין על מה או מי אני כותבת.

וברור שישלי מכברת (קלסר בעצם) שבו אני שומרת הכול. אולי פעם היה לי עומץ לערות לחברים שלי משהו...

רוב האנשים לא. וזה לא מחייב שהאנשים הכי קרובים אלי הם אלה שיודעים, לפעמים דוקא אני מרגישה יותר נוח לספר לאנשים שפחות מכירים אותי. ומי שיודע זה בגלל שהראיתי לו. 

 

ויש לי מחברת, אבל עכשיו אני משתמשת בה גם לפריקות וקשקושים. היא לא ממש מסודרת.

(הראשונה שלי היתה מאד מסודרת.זאת השניה.)

הרבה יודעים שאני כותבת.. אני גם מראה לפעמים להרבה אנשים.. (בעיקר שלוש חברות טובות שאחת מהן הייתה איתי בסדנאות כתיבה, ידיד טוב וקבוצת כתיבה בפייסבוק)

 

ישלי מחברת בעיקרון.. ובגלל שעשיתי בזה בגרות אז ישלי גם קלסר עם כמה מהישנים שלי

ואני כותבת חלק בפלאפון, חלק בפייסבוק, חלק בסמסים/ווצאפ.. הכל שמור איפושו

יש דברים שאנשים יודעים שכתבתי, ויש הרבה דברים שאני לא מפרסמת

הראיתי למשפחה חלק וקצת לחברים.

לפה לא יצא לי להעלות משו...

אני בעיקר קורא.

לגבי מקום- על כל דף מתבקש שנמצא בידי באותה העת לאחר מכן אני מעתיקה את השיר לדף אחר..

את השירים האישיים אני יותר משתפת עם מי שקרוב אליי, אלו שיוצאים לי טוב (גם בלחן;) ולא מובנים במלל על פני השטח (כי הרוב נכתבים בחידות) אני משתפת גם עם נוספים...
מה שכן, למשפחה שלי מעולם לא הראיתי, ואני תוהה אם הם בכלל יודעים על כך..

זהו גמרתי דבריי

על רמה..(אני לא כ"כ ספרותית פה כמו כולם..) הראתי למישי אחת חלק ממה שכתבתי!!וזה די מבולגן.יש לי כמה דפי דפדפת..אבל זה לא בקלסר או משו..(וחלק כתובים לי רק בפלאפון!!)(

יודעים, כמעט כולם. למה שאני אסתיר. (להראות שירים, זה משו אחר.)

חוץ מהמחברת האישית אישית שלי.. שזה קטעים, לא שירים.

 

כותבת בכל מיני מקומות.

 

**בזמן האחרון לא כותבת כי אין לי השראות

ויש לי מחברת.ושירבוטית במחברת מ"מ ובעוד מקומות

בס"ד

 

יש מעטים שאני מקריאה להם חלק.

 

ואני כותבת ביומן .

אם אנשים יודעים על השירים? כן, יודעים. גם כאלו שאני לא מכירה. (כורח המציאות כשמפרסמים אותם, לא?)

 

איפה? איפה לא ? 

כל פיסת נייר וכל כלי כתיבה כשירים ברגע שנוחתת ההשראה.

ניסיתי לאגד במחברת, אבל זה בלתי אפשרי - גם לאור העובדה שיש משהו קסום באותה פיסת נייר שעליה נכתבה הטיוטה הראשונית. תחשבו על זה - המפגש המקרי (או שלא) בינה לבין העט הוליד יצירה חדשה, מאוד מסויימת.

לא בטוח שאותה יצירה היה העט מוציא מפיסת נייר אחרת...

 

אז כרגע - כמה מחברות עם המון דפים בתוכן.

 

ופחות שירים, אבל גם בזה עסקתי מעט. יש מעטים שיודעים, ויותר מעטים שראו.

 

חלק מהסיפורים והשירים נכתבו ראשית בתוך מחברות מזדמנות, או דפים שהיו לי באותה העת של המוזה, ולאחר מכן עברו למחשב - וחלק מהסיפורים/שירים - נכתבו ישירות במחשב.

כן, בהחלט יש לשיר תקווה.

 

רק אם אתה רוצה לשפר אותו קצת (לדעתי). אז אני הייתי מחליף את הב בל (ליופיה, למוחה) כמו כן, את המילה מוחה הייתי מחליף אולי למילה קצת יותר "רוחנית" (אולי לחכמתה?) ומוסיף מעבר בית עם המעבר מגוף ראשון  לשני.

 

המון בהצלחה!

איך עושים כאן עריכה?

כמה מוזר  שבסופו של דבר מצאתה עצמך כאן!

אמרתי לך שיש לך ולשיר כישרון !

אל תפסיק ליכתוב!!!

ש'י

 טובה היא הפגישה . אני אכתוב אם את תיכתבי ... ותכלס את חייבת עורך סיפרותי חדש ל"עיתון"

אני פשוט לא מאמין שלכחת את הניק שיילי בסוף! מי היה מאמין!(צחוק הגורל)

בה

 

   

היא היתה שם תמיד .

אך אני הייתי עיוור.

ליופיה .לנפשה ,

לירוק של עיניה.

לכוחה לשנות עולמות..

 

אך עכשו אני כאן,

רק עליך חושב .

בבקשה אל תידחי

תחינתי

אני יכולה להגיד לך אם אני חושבת שזה יפה..ולפי דעתי זה מדהים!!

אם אני יוסיף מילים וינסה להסביר זה יוריד ת'רמה של השיר.הוא מאוד פנימי..וממש יפה,כתוב מצויין..

ואתה הרבה יותר ספרותי ממני,אז מי אני שיגיב?!?

חושבת שהיו לך כבר יותר טובים מזה

אני כ"כ רוצה להאמין שזה נכון

עשה לי פשוט טוב לקרוא את זה. טוב שנשארת את בעולם, להאמין שטוב. תודה.

בס"ד

אם אפשר להתייחס רק לתוכן,
וואו, מדהימה.
השירים כידוע, אם נרצה או לא נרצה הוא מעיין ראי, מעיין 'טביעת אצבע' למה שקורה בתוך נפש הכותב או הכותבת.
זה מראה על אופי הכותב, מצב הרגש(לאוו דווקא "מצב הרוח) הנוכחי שלו ה מראה ל משהו עמוק, שלו.

מדהים לקרוא את התובנות שלך, את האמונה, את הזריחה.
תמשיכי כך מאחלת לך מכול הלב
רק להמשיך לחוות את טוב ה' . אמן!
ותודה על המתנה שלך, לתת לנו לראות
מעט מהטוב שאת רואה.

בס"ד

מאוד אהבתי!
כתוב טוב, בנוי יפה.

גם השם של השיר מרמז על התוכן
נשמע שהשלמת עם ה'צל' או עם 'המלאך',
נשמע מהשיר הזה ומהשירים הקודמים שלך שקראתי,
שהצל ואתה אחד הם,
האור והחושך בך, הטוב והרע,
נלחמים, שונאים, קורעים את נשמתך לגזרים.

ופתאום מצאת מנוחה,
מצאת טוב? נפרדת מהחושך?
אתה משחרר את הצל,
ה'צל' הוא אולי זיכרון, הוא אולי משהו בך עצמך
שלא קיבלת ונחמת בו, והתייאשת ובעקבות זה התחלת להרגיש
מלאך, אבל שחור.


טוב, זה היה 'ניתוח לב' (עם כפל משמעות...)
וממש לא בטוח שקלעתי, או שבכלל כיוונתי לצד הנכון.
בכול מקרה, השירים שקראתי
הם מצד אחד בנויים בצורה אסתטית ונעימה
לעין צד נוסף הם 'מעניינים בתוכן'.

בחירה מוצלחת

|זכיתם לברכה ביום מיוחד...|

 

אמן אמן.

בהצלחה לנו וכברכת החידניסטית - עט |או עפרון פורה| לכולנו!

 

(מעניין לדעת למה אנשים חושבים שאני ראויה...קטונתי.)

 

מומלץ ביותר כל יום מתחילת השנה ועד סוף השנה, מפי רב גדול שהמליץ לי באופן אישי על זאת הדרך:

 

תהילים פרק כה

א  לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא
ב  אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי
ג  גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם
ד  דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי
ה  הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם
ו  זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה
ז  חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה
ח  טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ
ט  יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ
י  כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו
יא  לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנִי כִּי רַב הוּא
יב  מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר
יג  נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ
יד  סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם
טו  עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי
טז  פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי
יז  צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי
יח  רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי
יט  רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
כ  שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ
כא  תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ
כב  פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו

 

פרק מדהים. פשוט מדהים.

שנזכה לתורה, לכתיבה ולקטעים טובים..

אני ממש מקווה שתצליחו להזרים דם חדש בפורומנו היקר.
קצת קשה לי לא להיות פה בכלל וגם כשאני כבר מצליח להגיע אין לי ממש ראש לכתוב תגובות.
אז טוב שבאת, ומחכים לפריחה
)למרות שעכשיו בכלל חורף ופרחים עסוקים בעיקר בשרידה.)

אין לי הרבה זמן להגיב אז רק שתדעי שקראתי וזה מקסים.
מסקרן לשמוע את הלחן..

וכשגם האמנת ידעת לזכור

שיהיה סוף לקירבה.

זה ככ מתאר ועצוב.

 

 שומעים שזה מולחן, 

עכשיו כמה דברים קטנים ותעשה? איתם מה שאתה רוצה...

 

"אם זאת אני תמיד לצידך"- מה הכוונה במשפט, כאילו למרות הכל אני תמיד לצידך?(אז זה עם זאת*)

בפזמון משהו הפריע לי-(אוווף מעצבן להיות הבנאדם הרע)

"לעולם ישותך יחידה

לא מצאת אחד שילך איתך

אם אותך זה מספק

אז אני עוד שלך.

(אני יודעת שזה הולך להישמע מוזר)

 

היא לא מצאה מישהו שילך איתה, ויש מצב שאותה זה מספק(להישאר בלי אף אחד)

אז למה אחר כך יש משפט שאומר "אז אני עוד שלך"- הרי מספק אותה להישאר לבד?!

(יש מצב שהיה צריך להגיע משפט משהו כמו-

אם תתחרטי ותיהיה עצובה?- סתם המצאתי!)

 

בכל אחד שפגשת נזהרת לשמור
מרחק מן התקווה
וכשגם האמנת ידעת לזכור
שיהיה סוף לקירבה-

בית מהמם! מפוסק טוב אבללל- "וכשגם"?וגם שהאמנת, וגם כשהאמנת(לא ניראלי תיקני)

אבל וכשגם?...

 

 

לא אוכל לתת יד, לא אוכל לחבק,
לא לזרוק מילת עידוד
תדעי שקיים בי חום לכולם
אבל הם ואת לחוד.

איזה בית יפה!!

סתם הצעה לשיפור(לא, זה לא הארה)

"תדעי שקיים בי חום לכוולם

אבל הם

ואת לחוד.

 

 

בבית האחרון אתה מביא את עיקרון הפזמון שדיברתי עליו(ממש כיוונתי....)

והשורה האחרונה-

ולמרות זאת אני אהיהי רק שלך, ניראלי אפשר לוותר על ה"אני"

 

 

ו....

איזה כתיבה יפה, רעיון יפה וניסוח טוב!!!!

נהנתי מממש לקרוא, מזכיר לי משהו שאני פעם כתבתי(לא מושלם, חחח)

 

סליחה וכו' וכו'...

 

ותודה רבה על זה!!!

 

 

א- באמת הלחן מושלם!! משלים את הרגשות שלא יצאו עד הסוף במילים! הם נועדו זה לזה
ב- זה נכתב כשיר עובדתי, שכלפי חוץ מרגישים את הכובד שלו, אך למעשה לא נכתב עם טיפת עצבות.
ג- אני באמת חולה על שאלות והערות ולוקחת הכל לתשומת ליבי!!
צודקת, פסחה מעיני הטעות כתיב כשמיהרתי לכתוב פה ואתקן אותה מיידית! (*עם זאת)
את הפזמון פשוט מאוד לא חילקת נכון (:

לעולם ישותך יחידה
לא מצאת אחד שילך איתך
-------
אם אותך זה מספק-
אז אני עוד שלך.

כלומר, המצב הוא שלעולם לא יהיה איתה אף אחד! אני עוד נשארתי לצידה, אך אני לא בטוחה שזה מספק אותה, שאני האדם לו היא זקוקה. לכן גם בבית האחרון ('לא אוכל..') אני מסבירה (בערך..) למה נוכחותי לא כ"כ משביעת רצון, ועם זאת מעודדת אותה שלא להיות עצובה כי שוב, אני כאן, אבל אותה ההתחבטות חוזרת שוב ולבסוף כמו תמיד- אני אשאר למענה.

ה"אני אהיה רק שלך" הוא עיקרון חוזר שבא להדגיש את העניין! יעזור להבין שאת ה'בית האחרון' ליוויתי עם אותם האקורדים של הפזמון כך שהוא למעשה פזמון אחרון עם שינוי. (ולכן חשוב שלא לשנות מהמשפט המרכזי שסוגר אותו)

אולי לא קראת נכון את "וכשגם". אני שרה את זה עם שורוק בו' (ukshegam) מסתדר יותר עכשיו..? אני חושבת שזה תקני.
החלוקה למעשה לפי אקורדים.. כך שצירפתי את "אבל הם ואת לחוד" מסיבה מוזיקלית, אבל כשאני חושבת על זה, זה משפט אחד! הם מעבר אחד והיא מהעבר השני!! ואם כביכול אוריד 'אותה' שורה זה יקל עליה וזו לא כוונתי.

הלוואי ויכולתי להשמיע!!  ואז הדברים היו מתחברים ביתר קלות! אבל לא נורא.. מאתגרים את עצמנו

בס"ד

 

יפה ומרגש...

 

אם זה בסדר מבחינתך,

אני יפרש את זה.. כ'דיבור פנימי'.

 

כמו מישהי שמנסה לעודד את עצמה, לחזק את עצמה- ומלבדה- אין לה אף אחד -באמת.

 

"לעולם ישותך יחידה
לא מצאת אחד שילך איתך
אם אותך זה מספק
אז אני עוד שלך"

 

כאילו מישהי אומרת לעצמה,

אוקיי. אני לבד, אין באמת אף אחד,

אבל.... יש אותי, את עצמי

ואני? אני תמיד אהיה בשבילי, אפילו אם אף אחד אחר, מבחוץ לא יהיה.

 

ושאר הבתים(לפחות רובם) מדגישים את הרעיון הזה.

אהבתי את הביצוע, למרות שלא בטוח שהפרשנות שלי היא גם הפרשנות שלך!

 

מרגישה את מה שכתבת גם בקשר לכתיבה שלי. יפה מאוד. דימויים מאוד מוצלחים, מקצב טוב.
קולע.

ועדין וחודר.. אהבתי ממש, תודה

אין לי הרבה מה לומר..
האורך, הרעיון, התהליך ואיך שכתבת- מתחברים יפה ביחד

שבת שלום

תגובות בהמשך.

 

האם ידידיו של האדם שאיבד היו בנ"א לעומת המלאך? מה הקשר המשותף בדיוק בין 2 הדמויות?
ועוד משהו- גם למלאך חשוב שלא לאבד את האדם ההוא? האדם לא בוטח במלאך או בכל אחד אחר שמבטיח לו את אמונו?

הם כעת לא מעזים ללכת ולהתקרב זה לזה...?

ממש צרוב בכאב, אבל אמיתי! ואני אוהבת את הדרך שהאדם מודע לעצמו ולא בורח, ובכ"ז חושש לחשוף מעצמו מכובד הנסיונות הנכשלים שכבר חווה. (אשמח לתיקון אם אני טועה)

בלי להתייחס לתוכן. המבנה יפה, והשורה האחרונה בכלל(אהבתי אותה מאוד)
גומרת את השיר מאוד יפה.
ועם להתייחס לתוכן- חסרה לי התקווה בסוף, התקווה שצריכה להיות קיימת..
אבל מי אני שיערער על זה ;)
חוץ מיזה ממש יפה!!

לא תמיד יש תקווה, ולכן זה נכתב - להביע את זה. אבל תראי את "המסע". בו יש תקווה...

 

רק שתדעי.

אגיב בהמשך.

 

|תודה על השיתוף|

אני לא יודעת אם הבנתי, אבל מי צריך להבין

קטע יפה! אפשר להגיד שאולי ניסית להעביר את התחושב שלך בשפה הכי פשוטה אבל הכי עמוקה? שיש!

 

נשמע שהשיר הולחן, או שלפחות יש לו פוטנציאל להיות משהו עם רקע מוזיקלי

אהבתי את המשחק עם הכל, המילים, החזרה וההחלפה.

 

"ואלו סימני חיים,

והלוואי"...

אחד מה"ווים" האלו צריך לרדת

 

תודה!

מצחיק מה שאמרת על ההלחנה.. כי גם אני תוך כדי שכתבתי כבר הרגשתי את זה..

הוא עוד לא הולחן.. אני עובדת על זה

 

מקבלת את ההערה על ה"ווים". אבל אני פשוט לא יכולה לערוך..

רק תגידי איזה מהם להוריד...

את ה"וו" של לפני "אלו סימני חיים".

גם לך אם תצטרכי...

חוץ מזה באמת מהמם ונוגע..

המבנה.. והאנפורה מאוד יפים ועושים את זה למיוחד(:
אהבתי את התוכן. ומאוד התחברתי אליו..
אבל למה נגיעות של חיים?
לא הבנתי מה הוא מנסה לבטא בשיר.

ערימת גיבובים חסרי פואנטה קצת, אני ממש לא מצליחה לכתוב כמו שצריך, אוך. טוב, מה שיצא יצא, תאכלו את זה.

 

 

אבל אנסה מתישהו. באמת רעיון נחמד..
אגב די קשה לשבת ולכתוב כשאין חשמל אז ממילא יום שישי לא היה אופציה לכתיבה..

וממש רציתי,
ולא הצלחתי.

לא יוצא לי כלום. כלום

כבר מלא זמן

וארצי, עוטה לבן.

שמיכת שלג עטופת הוד מכסה ומרפרפת בקור שקט.

יפה כלבנה, ארצי.

יפה ולבנה.

הפתיתים הרוקדים במחול סוער מטשטשים את ראייתי,

מהפנטים את הגוף.

ומתוך הלובן הנפרש, מבצבץ לו לפתע

מעט מן האדום אדום הזה.

עוטה אומתי בגדי מלחמה, ונאדמת.

לבן, אדום, לבן.

צמתך מבעד רקתך, כפלח הרימון את.

לבן ואדום.

 

ומן הרחוב מגיחים אחיי, בני אומתי,

מבוססים בשלג.

ועמי, מבוסס גם הוא.

בדם.

שוב, לבן אדום לבן.

קר לי, לבן ומקפיא.

הדם כמו עוצר מלזרום.

ואעבור עלייך ואראך מתבוססת, מתבססת.

ואומר לך, בדמייך,

חיי.

 

_________

אז כתבתי את זה בעקבות עשרה בטבת עם השלג..

הלבן זה השלג והאדום זה דם, והצבעים האלו זה גם ב"צמתך..כפלח הרימון" שזה משיר השירים על הרעיה.

זהו.

יצא מעצבן.

 

 

 

זה מדהים.
וואי
הצטמררתי ונדהמתי.
ממש יפה.

שימחת ממש. ובהסתכלות שניה אני אוהבת את זה יותר, ב"ה

זה מלא קסם, ועוצמה שקשה לתאר במילים.
זה יצמצם את היופי הנסתר בין המילים שלך.

 

יש כל כך הרבה כאב והחמצה בשיר הזה,

מחשבה על כך שאני לא מספיק ראוי לטוב הזה (מלאך לבן) כי אני צל שחור.

מדהימה הנכונות לחשוף כל כך הרבה בכל כך מעט...

 

מקווה שלא יוותר לבד עם עצמו, ויראה איך הצל עצמו יכול להאיר.

בס"ד

כתוב בצורה 'מסודרת'., מובן,
ומאוד נוגע,
הכאב, אולי אפילו הייאוש, על הרגשת
'הרע', 'אני רע, אני לא מספיק טוב.
וש'לא מגיע לי' ו'אני לא ראוי'.
ביטאת את זה בצורה יפה וחדה.

רעיון טאוווב, כמו שכולם כבר אמרו

 

אני חושבת שיש שם פסיקים מיותרים.

כן, יש קטע של הפיסוק והכל וזה נותן תחושה אחרת לקטע, אבל יש כמה ממש מיותרים ש"מכתימים" אותו

ומשהו שלי קצת הפריע-

"יושבים ומסתכלים במבט לאחור"- 

ניסיתי לשנות את זה ךמשהו שיתאים לי, אבל לא עליתי כל כך על מה הפריע לי

וגם שתי השורות אחרכך- הם יפות אבל החלפת משלב השפה ...אמממ...

 

 

ובסוף-

חיכיתי לשורת מחץ ממש! לא משהו יפה של חרוז. פשוט משהו שישבור את "היופי המסנוור" הזה...

 

אבל הקטע יפיפה!(כן, אני חייבת להרוס. תמיד!)

מביא משהו אחר. כיפי

 

תודה לך!אשמח לראות עוד יצירות שלך

תודה רבה על ההערות והארות אלמד מהם להבא

והפחיד אותי . לוידעת למה.

וממש אהבתי את החרוזים, הם לא מאולצים כמו שיוצא הרבה פעמים להרבה אנשים..

הצילו...זה ממש מאפיין אותי עכשיו!!....

וזה כתוב מהמם..השורות הקצרות עושות את זה ממש יפה..

איזו צעקה שמתוארת בכל כך הרבה מילים שעומדות בשורה מנגד.

 

אפשר ללמד רק מהשיר הזה כל כך הרבה אמצעי עיצוב ספרותיים - הפסיחות, והאוקסימורון שמלווה לאורך כל השיר

מתחילתו ועד סופו, והחזרות...

 

והכל כמו מונח במקום.

 

המבנה של השיר כל כך מבטא את הטלטלה בה נמצאת המשוררת, כל בית עומד על הטור (כן, כן ...זה לא שורה זה נקרא טור)

הקצר ביותר.
וה'רגל' עליה עומד הבית האחרון...בכלל מעמידה את כל השיר במקום שמבטא את חוסר היציבות (על הזכרון שברח, על הספק)

 

השיר נגע בי מאוד. 

הציטוט בכותרת מאוד דרמטי ותיאורי, גם נבואתי... והוא מציב מטרה שלדעתי השיר הזה צריך לשאוף אליה. 'שתיקה רועמת' ו'קול הדממה' אלה ביטויים שעובדים רק בפעם הראשונה וחבל שהשיר ישאר שם – הייתי מוסיפה תיאורים, מוותרת על החריזה ומוסיפה פאן רגשי, מוסיפה לשיר בשר. 

או ממש להפך, לכתוב אותו ב־7-15 מילים מחושבות ביותר ומינימליסטיות לחלוטין.

 

זה בכללי, בצורה ספציפית יותר:

 

קול הדממה

השתתק בעת נשמעה -- נשמע נכון יותר לומר "בעת שנשמעה" או "עת נשמעה" (האפשרות השניה פחות מתאימה מהשניה למשלב של השיר אבל גם פחות מסורבלת)

צעקת השתיקה.

והקול נחנק -- יופי של תיאור!

כי אין הוא מורגל לשתוק, -- הייתי מורידה את ה"כי" – זה יתן לקורא מרחב לאינטרקציה עם השיר והקורא לא ירגיש "מואכל". 

רק יודע לזעוק.

 

 

ומה גרם לשתיקה הגדולה,

הוא לא זוכר, --- אהבתי את ההאנשה כאן ואת ההכנסה של ציר זמן מסויים, מאוד פותח ומביא צבע לשיר. נהדר.

אולי היה זה

הרצון לספר. -- סיום מעורר מחשבה, יש לך את זה עם סופים

אני חייבת להגיד שגם לי הפריע החזרה על ביטויים האלו.. החריזה בכלל לא היתה בכוונה.
מקבלת את הערות. בעז"ה כשיהיה לי זמן אני יערוך את השיר.

אחרי שקראתי את ההערות של בא עט והרהור הבנתי מה הפריע לי.

 

 

אבל עדיין הרושם הראשוני הוא-

וואו!

שימוש מעולה בהפכים ובמשמעויות.

מעולה.

התחברתי ככ..

ובקשר לאילוץ - יש מה לעשות.

 

פעם הייתה לי סדנה (בת מפגש אחד - אבל מילאה אותי בתובנה חדשה)

שם למדתי מהמנחה את הדבר הבא:

 

כל שיר שנכתב הוא בעל יכולת להשתכלל.

לפעמים אנחנו נמצאים במצב שמעורר פרץ ראשוני של מילים מבולבלות, לא מדוייקות, בוסריות.

יתכן והתוצאה תמצא חן בעיננו. יתכן גם שלא.

 

אם בעבר לא הייתי נוגעת שוב בשיר שנכתב ממקום אמיתי - היום אני יודעת שזה אפשרי, והתוצאה נהיית טובה יותר.

עובדה - שיר אחד עבר שלושה גלגולים...ואת האחרון אהבתי מכולם (בהזדמנות אולי אעלה אותו).

 

קחי את המילים האלו ותשכללי אותן.
בהצלחה!

הלוואי שאותי היו מאלצים לכתוב . הלוואי . אני לא מצליחה לאלץאת עצמי .

 

ועוד במדבר . וואוו . |מקנא עד קצות אצבעותיו|

[זה המורה השניה, אבל לומשנה ]

שמחלחל עמוק בפנים, הרחק מכל השאון של שגרת החיים השוטפת. קלעת יופי בתיאור של עולם בתוך עולם. חבלת שהמעטת בערכו של השיר, יצא יופי!

(כל פעם שיש שתי נקודות, שים אחת.

 

הוא חשוף- זה בפיסקה חדשה.

בלי הסוגריים(להוריד תמשפט)

"העולם הרע"- עולם הרע.

"הם נשארים שם בשבילו כל הזמן"?!- משהו לא מסתדר לי עם המשפט הזה, מרגיש לי ...לא נכון

(אך) תקוותו האחרונה- שוב .

 

משפט חמוד

"צמיחה-(אולי פסיק אולי בכלי כלום)

שתרים אותו מהמצב ש(בו)הוא נמצא.

 

ואכן היא באה- מי באה, הצמיחה?

אם כן אז לשים את השורה הזאת בפיסקה בפני עצמה, 

וכביכול המשך הקטע על השמש הוא קטע בפני עצמו.

(ו)מחייכת אליו.

 

 

 

 

משהו בחרוזים שניסו לצוץ לא עשו לי את זה , מצטערת.

 

הקטע סה"כ חמוד. רעיון חמוד....

 

 

(אני לא יודעת אם זה היה נכון להגיב פה וככה- אתה תגיד לי...)

תודה!

זה יפה, זה מהמם,

 זה בא מכיוון אחר בכיוון אחר.

אבל-

(אם תרצה לשמוע, שלח באישי, 

קשה להגיב פה בפרהסיה.

המסע

 

גישוש.

החלטה.

צעד ראשון, המסע מתחיל.

 

הציוד על הגב,

הכל מאורגן.

התחלתי ללכת.

 

צועד בדרך הטרשית אל הלא נודע.

יודע, שניתן לבקש עזרה בדרך, אל מול הרע.

 

השמיים קודרים, טיפות כבדות של גשם נופלות עלי.

אבל אני מהדרך לא ארד לעולם.

אם אעשה זאת - אעזוב את עולם החי.

לכן - אאזור אומץ, ואיישר מבט לעבר הים.  

 

פעמים רבות אפול, אחליק ואף אדע כאב,

שמהם אצטרך לקום ולהיחלץ.

אמצא את דרכי במשעולי הלב,

בעזרת ידידי שבהם איוועץ.

 

האם בסוף הדרך מחכה לי מלאך,

שאת ליבו חצה ופצע,

ואותו יעניק לי בכך,

ששבועת אמת לו אשבע?

 

או שמא אראה שם את עולם הידע,

שאותו אתפנה לחקור.

אלמד ואשנה ולא אשבע,

אך בדד אגמור - כפי שאדור.

שיר מקסים! אהבתי ממש

 

המקצב,הסגנון

ההרמוניה ששוררת לכל אורך השיר...

יפיפיה

בתור הדבר הראשון שכתבתי, אשמח לשמוע תגובות להמשך הדרך.

אני ממש אהבתי!מושלם!! יש לך כישרון מיחד מאוד...כתבת את זה בצורה כ"כ יפה,וכיף לקרוא את זה!!

מוזמנים להגיב בפסיפס

אני מוכנה להצטרף

לשיחה.

הוא בצבא עכשיו ולא כל כך פעיל, אני בטוח שאם יראה שאת רצינית יסכים להוסיף אותך לניהול הפורום ואז תוכלי לערוך הצבעות ואפילו לקבל החלטות כאלו ולהתחיל לבצע אותם ושהפורום יזרום אחריהם (אגלה לך בסוד - זה הייתה מטרתו של אלעד מלכתחילה, דברים כאלו. וכיוון שאת חדשה, מילון פורום - אלעד הוא המנהל של פסיפס, כשבין השאר הפורום הזה כמו עוד פורומים הוא תחת תת קטגוריה של פסיפס).

 

אבל משום מה יש לי הרגשה שתעדיפי לא להיות מנהלת כי זה מחייב...

 

ובכן, אני רק הצעתי

שהפעלתי שירותי עקוב אחריי...

 

אסור גם להיכנס לפורום הזה ?

 

וברצינות - מפריע לך?

מותר לך.

 

ולמה שיפריע לי?

 

של א הזמנת שרות וכו' - מכאן אולי משתמע בין השורות, שזה מפריע לך... יש מבין .

מוזמנת לפנות אלי ונוכל לדסקס על זה.

כאן

שכולם ביחד יכתבו משהו משותף..

אבל גם זה נכון.

אבל אני לא יכול להתחייב...

 חלק מפרוייקט שאין בשבילו שניה....

 

בהצלחה לכם!

וכשיש זמן אני לא במצב תקין של להגיב ברצינות.

אבל אנשים,

אתם מדהימים!

אחד לאחד!!