נשאלתי שאלות שונות בנוגע לשיר הזה,אנשים רצו לדעת,על מה ולמה,אודה שלא תמיד אני אוהב לפענח שירים,בעיקר לא את שלי, אבל לתועלת המעונינים הנה מספר הערות בשולי השיר.ובבנין ירושליים ננוחם.
השיר "ברוקלין" נכתב בעקבות ביקור בניו יורק אליה הגעתי לפני כשלוש שנים לצורך הופעה.הייתה זו הפעם השניה שלי שם.עשר שנים קודם לכן הגעתי לעיר להופעות עם ה"פליטים" ואודה על האמת שהצד היהודי של ניו יורק לא כל כך ריתק אותי אז.אבל הפעם הזאת נמשכתי מאוד לניו יורק היהודית.
המלון שלי היה ממוקם בלואר איסט סייד,לשם הגיעו היהודים הראשונים מאירופה בסוף המאה התשע עשרה.אמנם עכשיו האוכלוסייה היהודית מאוד מדולדלת שם, נשארו בעיקר קצת זקנים,רוב הצעירים היהודים עברו לשכונות החדשות, אבל פה ושם תוך כדי שיטוט ברחוב ראיתי שרידים לעבר המפואר ההוא: חנויות קטנות של דליקטסן יהודי כשר,מאפיות עם כתובות באידיש ועברית, בתי כנסת ישנים.
השיר,בקצב הליכה,מתאר יום של שיטוט שהוא בעצם שיטוט במעגלי החיים, שנעים בין קטבים שונים ומנוגדים.אלה הם קטבים שאני חי יום יום ולא רק בברוקלין אלא גם בבני ברק רמת גן ירושלים ותל אביב.קודש וחול.מוסיקת רוק ויהדות,שמחה ועצב.בהירות ועירפול.ספק חשיכה ספק אור.
השיר מתאר מסלול של הליכה לקראת משהו:מקום,אישה,מצב נפשי.
אתחיל מהסוף:
"הרכבת עוצרת רק בתחנה הסופית":
בקר אחד עליתי על הרכבת ממנהטן לברוקלין.רציתי לבקר בשכונת בורופארק, ששמעתי עליה שהיא ה"בני ברק של ניו יורק",ורציתי לבקר ביתו של הרבי מלובאביץ’ בקראון הייטס,שעל בתו ,שרית,שכלל אינה קיימת,חלמתי פעם חלום מואר ונפלא עליו סיפרתי בסיפור "עוד מעט",בספרי "זוכר כמעט הכל".
להפתעתי, הרכבת חלפה ביעף על פני כל התחנות בלי לעצור ולקחה אותי עד ללונג איילנד,ממש בקצה העיר.כשירדתי מהרכבת אחרי נסיעה של למעלה משעה הסתבר לי שעליתי על רכבת אקספרס שעוצרת רק בתחנה הסופית, לונג איילנד.
השיר לא מדבר רק על המסע הספציפי ההוא, אלא על מסע החיים שמסתיים בתחנה הסופית,ויש אומרים,שגם שם זה לא מסתיים, אלא שיש חילופי רכבות...
"שומע קצת אידיש נו הבלה ספאניול"(לא מדבר ספרדית):
באחד מחלונות הראווה ראיתי שלט קטן:הבלה אידיש.מדברים אידיש.
למרות מוצאי הלא פולני אני חייב להודות ששירים באידיש יכולים לרגש אותי מאוד.וזאת הזדמנות להמליץ על הדיסק הנפלא של חוה אלברשטיין והלהקה הניו יורקית "הכלזמטיקס": "הבאר".
"ברוקלין רב שלמה הסנה הבוער":
את הרב שלמה קרליבך ראיתי בהופעה בבית החייל בתל אביב בשנות השישים.הוא הופיע עם להקה גדולה והיה שם ניחוח היפי חסידי ששבה את לבי.בחנות הדיסקים בבורופארק, ברחוב הראשי,האגף שלו היה הבולט והמשמעותי ביותר.בבתי הכנסת שהגעתי אליהם לתפילות השבת שרו מנגינות שלו.ביקרתי בבית המדרש שלו,בצפון מנהטן,המקום הפך למקדש מעט של מורשתו,וידידי סט גלאס, מוסיקאי מניו יורק שלקח אותי לשם,סיפר לי שביום מותו של הרב כל ההומלסים של הפארק ליד עשו מסיבה לזכרו.
"ברוקלין לו ריד,הפח הדוקר"
לו ריד,אותו הכרתי לראשונה בלהקת "מחתרת קטיפה" ,הוא מוסיקאי ניו יורקי יהודי,שמסמל עבורי את הצד האפל יותר של ניו יורק,הצד אליו נמשך ידידי המוסיקאי המנוח יוסי אלפנט.
"ברוקלין של סו שחזרה להיות שרה":
את סו פגשתי בקיבוץ בשנת 1971כשהייתי בנח"ל,והיא הייתה מתנדבת.היא לימדה אותי אקורדים ראשונים בגיטרה,ושירים של ליאונרד כהן.נפגשנו בביקור האחרון שלי בניו יורק,לפני כשלוש שנים, והיא סיפרה לי שבזמן האחרון היא ובעלה מתקרבים ליהדות,והולכים כל שבת לבית כנסת רפורמי. היא החזירה לעצמה את שמה המקורי,שרה.
"ברוקלין בייבי,בשמלה פרחונית,אני אגיע אלייך כשתעצור לי מונית":
לא הצלחתי להשיג מונית מבורופארק לקראון הייטס, לביית של הרבי מלובאביץ’.הלכתי שעות ברגל.יצאתי מתחום האזור היהודי,והגעתי לאזורים של שחורים והיספאנים.בסופו של דבר ראיתי סוכנות להובלות בטרנספורטרים ותמורת חמש עשרה דולר אחד הנהגים הסכים לקחת אותי.
"ברוקלין אומרת אבא לא מת":
חסידי חב"ד,או לפחות חלק מהם, חושבים שהרבי שלהם הוא המשיח.אני לא ממש מבין את העניין הזה,יש כאן סכנה גדולה,ואני בהחלט מסתייג מזה.
אבל יחד עם זה הדמות שלו תמיד ריתקה אותי. הוא היה אחד הרבנים הגדולים של המאה העשרים,ובזכות החוש הנבואי ורוח הקודש שלו,יש היום בתי חב"ד בנפאל בהודו ובתאילנד.
לי, כיום ,המשפט "אבא לא מת",מתקשר לכתוב בגמרא:"יעקב אבינו לא מת".
כי כל זמן שצאצאי צאצאיו,אנחנו,ממשיכים את רוחו,הוא לא מת.
" הוא יחזור בגדול,ובפיו שיר הלל,
והוא יעיף את ברוקלין עד לארץ ישראל".
יש בכפר חב"ד העתק של הבית של הרבי בברוקלין.לפעמים אני רואה אותו מהכביש בדרך לירושלים.האמונה היהודית אומרת שלעתיד לבוא באופן שנשגב כרגע מבינתנו המוגבלת תהיה תחיית המתים.כלומר תפישת הזמן והמרחב שלנו תשתנה.זה נשמע כרגע כמו תסריט בדיוני של מדע דמיוני,אבל יכול להיות שברוקלין תיהפך לשכונה של ירושלים.
ופירוש אחר,על דרך הפשט הפשוט,שהביא לי ידידי יהודה כץ,סולן להקת רבע לשבע:"כל היהודים מאמריקה יעלו סוף סוף לארץ ישראל."
"ברוקלין היית או חלמתי חלום,מחר לא אהיה אני רק היום":
ברוקלין בשיר שלי היא משל לחיים.היא כל המקומות כולם.אלה שאנו עוברים בהם,כמו בחלום,וגם אלו שאני חולמים עליהם. ברוקלין היא גם אישה וגם ילדה.
אני הייתי בברוקלין רק יום אחד.אבל גם בחיים האלה אני וכל אחד אחר חיים רק את היום הזה כי מי יודע מה יהיה מחר.
על השיר "ברוקלין" אהוד בנאי-יוני
השיריוניאחרונה
טוב, נכנעתי.נועם ה
שיר שכתבתי לפני שנתיים, כשההורים שלי התגרשו.
עודדה אותי הידיעה שגם המזבח מוזיל על זה דמעה.
ובאותה תקופה הגעתי למסקנה שלא תמיד נכון לחייך בטענה שהכל לטובה.
(דרוש שם)
אם עודך אינך רוגעת
אל תאיצי בליבך
עוד לחוש ביד מגעת
המלטפת את הווך
בכי לך במנוחה
אם עוד צערך נוגן לך
וצליליו נוגים ברוך
אל תמאני לשיר בך
את הלחן הארוך
אל לך מבוכה
[קטע מעבר... (לא זוכרת אותו)]
השמיים עייפים כבר
הבכיות בם עצורים
חיוכי סרק לא יועילו
הם, אינם נושאים שקרים
הם בוכים עכשיו
עוד מעט האור יפציע
יעלה עוד ניצנים
ייבש דמעות רקיע
ודמעות של ילדים
תני מקום לסתיו.
כל כך מופנםנפתלי הדג
שקט, רוגע כזה שיכול לבוא רק אחרי סערה..
באמת אמיתי ובאמת מופלא.
תודה. נכון.נועם האחרונה
תעצורחידניסטית
תעצור, תחשוב, תבין
מה יש ללבך לומר,
ואז תראה, תאמין,
ותצעד יותר טוב למחר.
תעצור...
תבין שאתה יכול לעשות
יותר טוב בעולם,
להוות דבר טוב,
אתה לא כמו כולם
כמו כולם...
תמיד תחשוב איך לעשות יותר טוב,
להבין, לשאוף, תחשוב...
את העולם לאהוב...
ממש יפההורות משמעותית
מדהים..מדהים..מדהים..
אהבתי את החיבור שבין הבית הראשון לשנידילמונהאחרונה
אמנם בלי השלוש נק'.
ובכלל יש לי אישית בעיה עם הציוים הרבים, הלשון הנותנת הוראות תעצור, תחשוב תבין, מילים בהטיה קשה מידי.
אבל מצד שני השפה הקשה, החותכת נשברת ישר בשורה הבאה וזה נותנת יופי מסויים.
המסר, הרעיון שאת נותנת פ ה נכון בעיני, ואני מסכימה אותו מכל הלב, טוב לראות את זה כתוב.
שאלה-יעלה אביגד.
איך אתם בוחרים לתת שם לשיר שלכם?
יש לי יחסית הרבה שירים ולאף אחד אין שם 
נראה לי שאלה קצת מוזרה אבל תתמודדו..
לוידעת.. זה תלוי בשיר כזה..רוש לילה.
אני תמיד מחפשת שם שיהפוך את השיר שלי לעוצמתי יותר או שידגיש דברים חשובים בשיר.
הבעיה שלי היא שלפעמים השם שאני חושבת עליו~מישי~
מגלה את הענין של השיר שאמור להתגלות בסופו או שהוא פשוט מגדיר את השיר באופן מסוים ובכך מצמצם אותו...
אין לי לכלום שם.מרב.
רק לחלק.
ולאחד, כמו מפגרת, קראתי "טבעת".
ולאחד "מיומנו של עץ אלון".
ועוד אחד זה "תפילה". אוה, המקוריות.
והאחרון זה "ראה היום בצרתי" 
כי ככה קוראים לשיר המקורי שעליו מבוסס שלי 
וזהו.
אין להם שמות.
[אה, יש לעוד אחד שפרסמתי פה. הוא נראלי בעמ' השני או השלישי. ופשוט ככה זרם לי לכתוב בכותרת ]
איןלי שמותנגד הרוח
אני לא אוהבת "להגדיר" את השירים שלי..
הם ככ מבולבלים, ומסובכים.
מרב-יעלה אביגד.
אני יכולה לנחש מאיפה הגיע לך לכתוב עליו.. 
שפץץ..
אחד השירים היפים שיצאו זה על זה..
יעלה ניסחה טוב את ההרגשה שלי..~מישי~
איך אפשר להגדיר שיר לא מוגדר??
נכון, יש שירים שהם כן מוגדרים ומדברים בסה"כ על נושא אחד בצורה ברורה עם אלמנט אחד מרכזי ואז השם יכול מאוד להוסיף לשיר, אך בד"כ השם רק מבלבל.. זה קורה הרבה פעמים כשאני קוראת שירים של משוררים מודרניים במגמת ספרות- השירים מתפזרים לכ"כ הרבה כיוונים ולפעמים אני תוהה למה המשורר קרא לזה בשם איקס.. מחד זה יכול לכוון אותנו בקריאת השיר ולהבין יותר טוב את כוונת המשורר ומאידך זה מרכז אותנו ברעיון אחד מרכזי וגורם לנו לאבד את שאר המשמעויות בשיר...
תכל'ס שיר שיעסוק בנושא אחד ממוקד כן אנסה לתת לו שם, שירים פחות ממוקדים- אני בד"כ לא נותנת שם...
ולפותחת השירשור- הרבה פעמים אפשר לקחת מילה מתוך השיר שעוזרת לך להמחיש משהו בשיר (נניח מי שמכירה את השירים "והילד איננו" ו "שם אמרתי " מהיחידה הראשונה בבגרות בספרות- השם, הלקוח מהטקסט של השיר עצמו, מאוד מעצים את השיר). דבר נוסף אפשרי זה לקרוא לו בשם שלא לקוח מהשיר אלא מהנושא שעליו את מדברת בשיר... כמובןן יש עדיפות בד"כ לשם לא מאוד ניטרלי בו בנאלי(אחרת עדיף בלי שם בכלל לדעתי...).
אני נותן שמותנפתלי הדג
כמעט תמיד.
לרוב הם באים בסוף, סוג של שפריץ אחרון של מוזה..
לרוב הם יהיו קשורים למוטיב חוזר בשיר ולדעתי הם גם די חשובים- כי צמצום הוא די הכרחי לדעתי כדי להכווין את הרגשות שבשיר.
אני נותנת את השם בסוף- במידה ורק במידה שמרגיש לידילמונהאחרונה
אם זה משו למגירה ואני לא צריכה להגדיר אותו לאפחד אז טוב לו ולי יותר בלי כותרת מגדירה, מפרסמת.
אם זה משו לעיתון וכד' אז בסוף הכתיבה אני נותנת כותרת בדרך כלל שבירה של ביטוי או פסוק בהתאם לנושא שלי.
זה יכול לעניין אתכם.. מוזמנים!פלספנית
מגניב ממש!!! עוגי פלצת
נשמע מגניביוני
), נכון?עד י"באפרת
לא בשבילי.... נפתלי הדג
אני עורך עלונעלה של הסניף שלי...בבנ"ע....
אשכרה^^^ אני גם בבנ"ע..מישהי=)אחרונה
ללא כותרת. ללא הגדרה. (זו הכותרת...)nermer
יניב מתיישב מולי, מניח רגל על רגל, ונשען אחורה בטבעיות.
"זה לא יכול להמשיך ככה, יואב. אתה צריך להגדיר בדיוק מה הולך אצלך."
להגדיר זה קשה, אני אומר לו. זה לתפוס את הסערה הזאת שמתחוללת שם בפנים, בלי הפסקה, זאת שמכאיבה - ולחתוך חלק ממנה, מה שמכאיב לא פחות. להגדיר זה קשה, אני אומר לו. להגדיר זה לאבד משהו ממך. אני לא רוצה לעשות את זה!
יניב מהנהן בהבנה. "אני מבין. אבל אתה הוא זה שחייב להבין עכשיו. אם לא תחתוך את זה, אתה תישאר בפנים עוד הרבה זמן."
אני יודע, אבל משום מה זה לא מרגיש לי נכון.
"רגשות, רגשות. יואב - אתה אדם רציונלי! אני מכיר אותך כבר הרבה זמן."
אני אדם רציונלי. אבל אני גם אדם! זה לא רק שכל, מה שבפנים!
"יואב, אתה צריך לתפוס את עצמך בידיים!"
לא רוצה! אני קם בפתאומיות, מרגיש מין גל כעס בלתי מוסבר. לא רוצה! משהו גורם לי להתחיל לבכות כמו ילד קטן. אתה אדם רע! אתה איש רע! לא רוצה לדבר איתך. יותר. לעולם.
יניב קם, וניגש אלי. הוא התחיל לטלטל אותי. "יואב. מה קורה לך? ספר. אני רוצה לעזור."
באותה פתאומיות שזה בא, זה גם הולך. אני צונח חזרה למקומי ותופס את הראש בידיים. אני לא יודע, יניב. אני אומר לו. אני פשוט לא יודע. אני מרים את הפנים שלי אליו, בעיניים אדומות. מה יהיה איתי?
בדיוק 
אאבבגג
מוזר...nermer
מוזר מה קטע שנכתב סתם יכול לעשות לבן-אדם. ואני מדבר על עצמי...
משום מה, רעיון שסתם עלה לי לראש הסתיים בתובנה עמוקה שעה אחרי כתיבתו כקטע.
נסתרות...
באמת שאלה משמעותיתבת של ה' יתברך
???..קטע ממש טוב..
תודה רבהnermer
קטע ההמשך המתבקש, אחרי שפתרתי את מה שהתעורר לי בעקבות הקטע.
________________________
"יואב. יואב! אתה שומע אותי?"
אני קולט שהייתי קצת באאוט בשניות האחרונות. מה? אני שואל אותו. מה אתה רוצה? ומיד מתחרט. אני שואל מחדש. מה אתה מציע?
"אני מציע שתנסה לעשות את זה בכל זאת. אולי זה יצא מבולבל בהתחלה, אבל לאט ובאופן בטוח - אתה אמור להגיע להגדרה הקרובה ביותר לאמת."
אני מנסה לחשוב.
לא מצליח.
"יואב - התרכז. הרגשות שעוברים לך בחזה, הגורמים אליהם. קשר אותם."
אני מנסה שוב.
אומרים שאני יודע לקרוא אנשים. אני יודע לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, אם אני רק רוצה בכך. כל משפט, כל מילה - מקורם במחשבה.
אבל עכשיו, גיליתי שיש נפש אחת שאני ממש לא מבין. הנפש שלי.
יש לי ניסיון. נסיון של אחרים. אבל אני מגלה שכל הטעויות שראיתי - אני חוזר עליהן אחת לאחת. לא בגודל שהן היו במקור, כי עדיין - יש לי נסיון, אבל אני תמיד נזכר אחרי שאני כבר קצת בעסק.
הלחץ בחזה השתחרר. הכל פרץ החוצה.
אני חושב שאני יודע מה זה.
"כן, יואב. מה זה? אשתדל לעזור לך."
אתה לא צריך לעזור לי, יניב, אני אומר לו. זה פשוט מאוד - לא הבנתי את עצמי. לא הבנתי את מה שקורה לי.
"יואב, אתה בסדר?" יניב אומר במבט מודאג. "אתה נראה קצת מוזר."
לא. אתה הוא שנראה מוזר. זה לא משהו רע שעובר עלי. זה מי שאני.
אנשים מפחדים מהעתיד בגלל חוסר הוודאות שבו.
עכשיו, כשאני מבין את עצמי קצת יותר, אני מחכה לו בהשלמה.
אני כבר לא מודאג בקשר למה יהיה איתי.
אני אולי טיפ-טיפה מסוקרן.
דמיינתי אחרת את הקטע ההמשך..בת של ה' יתברך
הראשון כתוב הרבה יותר מעורפלnermer
מטבע הדברים, אנחנו אוהבים יותר דברים שקצת מרגשים יותר...
פחות אוהבים שפותרים לנו ספיקות. אבל מבחינתי אין שמחה כהתרת ספיקות.
וקטע ההמשך המקורי הרבה יותר קשה לי לפרסום. עידנתי אותו, וקיצרתי אותו.
אני מוכן לשלוח בפרטי את הקטע המקורי, אבל הוא לא לפרסום והפצה. רק מי שמבקש...
אני רוצה באישי..מזדהה ממש עם השני!!!במבה!!!
שניהם ממש יפים.. ואהבתי את הסיום הקטע השני.רוש לילה.
אשמח שתשלח לי באישי את המקורי
נשלח לשניכם...nermer
תודה רוש לילה.
שניהם מאוד יפיםנפתלי הדגאחרונה
הראשון, מטבעו יותר עמוק כי יש בו הרבה יותר סימני שאלה, הוא הרבה פחות מוגדר ויש בו משפטי מחץ מהסוג שיכול להיכתב רק מתוך כאב (החלק של ההגדרה), בשני מרגישים כבר שהדברים פחות חדים, מצד שני הנקודות שהצגת מאוד יפות.
אני אוהב את הסגנון שלך- חלק מושך וחלק חותך..
מלכודת.אאבבגג
בשקט הלא ידוע
המרקם של הכאב
נמתח
ופורס רשת
כמלכודת.
החיוך שלך
עוד מפלס דרכו בגשם
טובע אט אט
בין עיגולים של דמעות.
מועדת בשקט
עיגול
ועוד אחד
אני, והחיוך שלך.
מלכודת.
_____________
אוף. אני כבר מלא זמן לא מצליחה לכתוב. הכל יוצא כל כך מאולץ
יפה מאוד אוייש ההרגשה הזו כל כך מוכרתנועם ה
אלו רק תקופת זה עניין של דקות עד שתגיע תקופה יפהLook Smile
ילדה!! זה מהמם!!רוש לילה.אחרונה
התחברתי לכל מילה פשוט.
מדהים! אין לי מילים!
השורות הקצרות והקולעות, הסיום, החרוזים, השם של השיר.. הכל פשוט מושלם כל כךך!!
אמת שורפתאורושקוש
מעניין אותי אם מבינים את המשמעות של מה שכתבתי או שזה לא ברור..
למה
כשאמת נאמרת
היא כ"כ כואבת.
כמו שורפת
כל חלקה טובה,
של שקר.
אמת,
אש מתפשטת,
למה היא לא נזהרת?
כל קוץ שנשרף-
מפר את השקט.
אמת צריכה להיאמר,
אבל איפה, למה ומתי?
רק תזהרי,
לא לשרוף את עצמך.
כשאש נכווית-
היא כמעט הופכת לשקר.
אהבתי את ההתחלהבת של ה' יתברך
אני אנסה להסביר-אורושקוש
השוויתי את האמת לאש ואת השקר לקוצים שברגע שהם נשרפים הם עושים רעש. גם כשאמת נאמרת היא עושה הרבה רעש ובלאגן.
בחלק האחרון של השיר אני חושבת שניסיתי להגיד שצריך להיזהר שהאמת לא תהיה נגועה במשהו שהוא לא אמת אחרת זה כמעט כמו שקר..
דווקא הבנתי, בהחלט יפה Look Smileאחרונה
הצעד האחרון.רוש לילה.
אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלך.סיהרא.
לא יודעת לגמרי איך להגדיר מה בדיוק..
משהו נוגע וקולח.
הכי טוב שלך עד עכשיו,נפתלי הדג
(לדעתי..)
הרעיון החוזר על עצמו פשוט גדול, התחושה הזאת של הסיום, של הפעם האחרונה.
כשכותבים בוטיב חוזר הראבה פעמים זה יוצא מאולץ- פה זה לא יצא כי מוטיב חוזר גם יכול לצאת מושלם ועגול והדרגתי- בדיוק כמו כאן.
(איך לא חשבתי על זה בעצמי!)
איך את עושה את זה?אאבבגגאחרונה
מדהים.
הקטע הראשון שכתבתי...מתחברת=)
מה שאני אשאיר אחריי
אני
כאבק הנישא על הרוח
בלי ייחוד
כפרפר המתעופף בהרים
רק דבר אחד
שעושה אותי אחרת
הוא נשמתי
המאירה
כירח בעולם שחור כזפת
אני
כגל הנישא על המים
עם ייחוד
כמו הקצף שגל משאיר אחריו
כי הדבר
שעושה אותי אחרת
נשמה טהורה
שלי
(הקטע הראשון שכתבתי.....אשמח להערות והארות)
מקסים.חרותיקאחרונה
ודימויים טובים.
קטע ראשון מוצלח ביותר
!הראשון שלכם...סוג של סקר..נפתלי הדג
אני רוצה לחלק את הסקר הזה לשניים-
לכולנו יש את הפעם הראשונה שכתבנו- באמת, לא איזה קטע בחרוזים או כמה שורות, משהו שאנחנו מגדירים בנינו לבין עצמנו כיצירה הראשונה שלנו, משהו שלמרות שהוא קצת מביך כי קצת השתננו והשתפרנו מאז עדיין תופס אצלנו פינה בלב.
אז-
1. מה גרם לכם להתחיל לכתוב? זה היה בכוונה או שזה פשוט בא? היה טריגר מסוים? סיפור\אירוע? מישהו שהציע לכם\השפיע עליכם?
2. פרסמו כאן את הראשון שלכם..בלי פדיחות כי כולנו יודעים שזה הראשון- וזה משו מיוחד כי הוא הראשון..אותי מאוד מעניין ואני גם מאוד רוצה לפרסם..
1. אירוע מסויים לצערי. 2. אני צריכה לחפש את זה 
cookie_monster
אמממרב.
אבל התחלתי לכתוב רציני בכיתה י"א, במגמת ספרות. סדנאות כתיבה יוצרת.
והנה הראשון-
גן נעול אנוכי.
בעברי הייתי גן פתוח. שמח. פורח.
עד אשר הגיעו עננים ושינו את פניי.
מאותה תקופה-
גן נעול אנוכי.
מתבייש אני בפניי העגומות. השחורות.
ועל כן, אסיים את דבריי ואחזור לשגרתי-
בלי לומר מילה.
דווקא אני אוהבת אותו.
הוא מזכיר לי תקופה שהייתה ונגמרה.
ממ..חרותיק
באמצע השביעית.
אחרי איזה משבר קטן שעברתי.
הוא יצא, בעל כרחי.
לקחתי את הפלאפון וכתבתי,
ושלחתי לחברה, בלי לחשוב פעמיים..
2. זה השיר שמופיע לי בכרטיס האישי.
אין לי איך להעתיק אותו..
אני חושבת שאני יודעת אותו בע"פ,
אבל לא בטוחה ב100%.
תורינפתלי הדג
אז האמת היא שהתחלתי לכתוב בכיתה ח' (שזה כבר המון זמן...) אחרי שנתקלתי בפורום של אנשים שכתבו דברים, התלהבתי והתאהבתי. השיר הראשון שלי כרונולוגית היה על ספר שרציתי לכתוב ואני ממש לא מגדיר אותו כשיר הראשון שלי. השיר הראשון שלי שאני מגדיר ככזה קרה לא הרבה אחרי, נסענו באוטו ושמענו תחנה של מוזיקה קלאסית, פתאום הופיעה לי תמונה של ירח ענק, זוהר בתוך הראש ואיתו צפו מילים. תלשתי דף וכתבתי אותן. אני לא יודע האם השיר הזה היה ראשון כרונולוגית אבל בשבילי הוא תמיד הראשון ומסמל את התחלת הכתיבה שלי-
אני רוצה לגעת
בירח
לפענח,
את צפונותיו.
אני רוצה לדעת
את הירח,
את הצפייה ממרחקיו.
אני רוצה לצפות,
סתם כך,
בירח
ולדעת
את סודותיו.
לחכות באפלה
של הירח
לשמש שתזרח עליו
(ועליי).
אני רוצה להיות
הירח
מרוחק,
אך גם קרוב.
אני רוצה לדעת
את הירח
בעולם לצפות
ולאהוב.
אני רוצה לגעת בירח.
פדיחות עולם!!כישוף כושל
כתבתי כשהייתי בכיתה ה'
זה ממש מטומטם אבל אתם תסלחו לי נכון?
גיליתי את המתכון
לחיים שלווים לחיים יפים
גיליתי את המתכון
כן...
גיליתי את המתכון
האמונה שיהיה רק טוב
הידיעה שאין לדאוג
כי יש משהו מעליך שדואג לכל צריכך
שרוצה בטובתך
(ואז זה חוזר)
יש לזה אפילו מנגינה
|מסמיק|
משעשע להיזכר בזה
הראשון שלי היה בכיתה ד'נועם ה
חח זה משהו פדחני ברמות.
"במדבר
רוחות סער
סופות חול
במחול
גוועים
שם מצמא
כי הדרך לבאר ארוכה
נחשים
שם לרוב
ועל גמלים נרכוב (לא ידעתי דקדוק חחח)
עד שנגיע
לבאר
שום טיפת מים
לא תישאר..."
אל תשאלו אותי מה ההגיון בו כי אין. אבל אז בזמנו כולם התלהבו...
(אולי אעיז לתת לכם כאן טעימה בשביל שתמצאו את ההבדלים בין אז לעכשיו...
)אני חייבת לציין..מרב.
זה יכול להיות שיר ממש עמוק
ובשביל כיתה ד' זה מממשש יפה!!!
חח תכלס.. לא חשבתי על זה אפילונועם ה
זאת עמיקות שאין כדוגמתה מרב.
באלי לנתח את זה יומאחד
אצלי זה היה ממש לא צפוי...nermerאחרונה
1. פשוט מאוד - אבחון אצל פסיכולוגית בתחילת כתה ב'. היא ביקשה כחלק מהאבחון שאבחר תמונה מסדרת תמונות ואכתוב עליה סיפור. התמונה שבחרתי היתה אדם שמטפס על בנין בעזרת חבל.
2. אני הולך להגזים בילדותיות של הדבר הזה, אבל זה בערך היה ככה:
אדם הגיע הביתה, וגילה שהאינטרקום (כן, ידעתי לאיית את המילה) למטה נעול, ולא היה לו איך להכנס. אז הוא צלצל לשכנים, ואז הם פתחו לו, והוא עלה למעלה. כשהוא הגיע למעלה, הוא גילה שהוא שכח את המפתח, והוא לא ידע איך להכנס הביתה. אז הוא ירד למטה, וחיפש חבל. ואז הוא מצא חבל, ואז הוא זרק אותו למעלה עד לקומה שלישית כי הוא היה גר בקומה שניה. ואז הוא התחיל לטפס, והרבה קהל התאסף מלמטה. הוא הגיע כמעט עד הקומה השניה, ואז הוא איבד את התפיסה שלו בחבל, ואז הוא נפל. ואת הסוף כולכם יכולים לנחש... (נכתב במקור...)
החיוךמתחברת=)
אני רצה בעולם גדול
מחפשת ורוצה לשאול
קשה להרפות, קשה לשחרר
כל פעם כואב לי משהו אחר
ציפור נפשי קוראת לי לשחרר, לאהוב
תעשי רק מה שיעשה לך טוב
אז אני מדלגת בין נוף ושמיים
בין אנשים עם פנים חמוצות
רק לי מרוח חיוך על הפנים
ואני רואה את הבעות פניהם משתנות
אני אתן עוד לציפור לפרוץ החוצה
שעוד אנשים ירגישו את השמחה הטהורה
שבזכותה מרוח לי חיוך על הפנים
שעושַה לי טוב
רק תעביר את זה הלאה
תעשה גם לסביבה שלך טוב
זה לא כ"כ קשה לפרוש חיוך חיוך על הפנים
אחרי המעשים נמשכים הלבבות
ציפור נפשי קוראת לי לשחרר, לאהוב
תעשי רק מה שיעשה לך טוב
תרוצי, תדלגי, תסתכלי על העולם
תחייכי, תעבירי את השמחה לכולם...
ציפור נפשי קוראת לי לשחרר, לאהוב
תעשי רק מה שיעשה לך טוב.
האמת שגם הלחנתי את זה וזה נתקע לי בראש
קצב טוב, תוכן מעולה !! אהבתי רוש לילה.אחרונה
העיקר שתמשיכי לחייך 
למענך.הדובדבן שבקצפת
על מרבד השלג המפריד בינינו
ישפך דם ליבי
ויחמם עבורך את הכפור
ויצבע בשני לשטיח אדום
למרגלותיך.
דם ליבי
יפריח לך פרחים
בצידי הדרך.
למענך
אקריב עצמי,
כי אהבתיך.
וואו!! איזו תמונה! איזה איכות!!יעלה אביגד.
אין לי מילים..
אהבתי מאוד מאוד את המשחק הלבן-אדום,שהופך את זה לכל כך חד..
והפרחים, פשוט איכות!!
האהבה..כואבת!
יישר כח!!
^^^ אין מילים פשוט :Oרוש לילה.
מסכימה עם כל מילה של יעלה.
ווואו.מרב.אחרונה
גם לי אין מילים.
זה מדהים.
מצליחים כ"כ כ"כ לראות את זה.
|חסר שם|רוש לילה.
כ"כ הרבה זמן לא קראתי משהו שחדר לי ככה..אאבבגג
כיף לך שהדבר המדהים הזה שלך..
מהמם.קריצה.
תודה. (:רוש לילה.
ואי.ככה פשוט
כתוב עם ככ הרבה כאב במילים פשוטות שנוגע פוול.
ישנו קו דק מאוד שמפריד בין עצב לעומקכפיר גולן5
מעטים הם אלה שמצליחים לראות אותו...
הדרך שלך לקחת את העצב ולהפוך אותו בעזרת שירך לכוח של חיות
על ידי שירי עומק זה משהו מדהים ביותר!
ישנם ענקי רוח שהצליחו לכתוב קטעים עמוקים ביותר מתוך שמחה (הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל)
אך בדורינו איני חושב שדבר כזה אפשרי... אני חש שתפקידנו עתה הוא להפוך
את העצב לעומק,לתת לעולם הזה קצת יותר משמעות...
ההתחלה הזכירה לי את השיר "תחרות כלבים" וגם קצת את "כמו משחק"
לא יודע למה...
אשרייך על שאת נושאת בגאון את דגל העומק...
מדהים!יעלה אביגד.אחרונה
פשוט ככה
אהבתי מאוד את הכתיבה שלך
על רמה!!
אנשים, תגידו,הדובדבן שבקצפת
הייתם רוצים שילחינו את השירים שלכם?
אני בדיוק חשבתי על זה לאחרונה..צמאה נפשי לה'
יש משהו ממש כייף בזה שמלחינים את השירים שלך כי אז אפשר ממש לשיר את הרגשות שלך,
מצד שני זה גם קצת מאבד מהפרטיות.. זה נהיה של כולם כזה..
אז אני לא יודעת :/
אני אוהבת להלחין לעצמינועם ה
אף אחד לא יודע להתאים לך את הלחן למה שהרגשת באמת בעת שכתבת את השיר...
לאיוני
כן, אני רוצה להלחין.הדובדבן שבקצפת
בעיה עם זה?
כבר הלחנתי שיר אחד מפה (כמובן באישור המשוררת).
אבל לא בגלל זה אני שואלת. חשבתי לעשות שיתופעולה עם פורום צלילים ומוזיקה
ולעשות פרויקט של הלחנת שירים אם אנשים רוצים להשקיע.
רעיון מגניבנפתלי הדג
אני זורם- בהצלחה
מאוד מאוד!נפתלי הדג
הלחן מוסיף לשיר עומק ופירוש אחר- גם כזה שלא בהכרח חשבת עליו בזמנו. הוא מוסיף לו את הרובד הסופי שהופך אותו לעמוק הרבה יותר.
בהחלט. מלחינה לעצמי cookie_monster
האמת?נגד הרוח
ממש לא.
כי זה שלי, וזה פרטי, וזה הכי אישי בעולם..
לא רוצה הלחנה.
לא רוצה.
זה מיוחד כמו שזה, כי זה שלי בלבד. בלי דברים מסביב
חחח אני נשמעת קנאית
אהבתי את הרעיון.. מעניין לראות מה יצא מזה..אורושקוש
טוב,הדובדבן שבקצפתאחרונה
כל מי שרוצה שילחינו לו שירים- שיכתוב.
אפשר גם רק חלק, או רק שיר אחד, או מה שאתם רוצים.
נשארתי אני.רוש לילה.
שמח יותר
וואו . מוחץ .עכבר הכפר
זה עצוב ויפה ושקט וכואב . יש פה מן קלילות למרות הכאב . מקסים 
אך לא ציפיתי שהגלים ימחקו אותך
באותה מהירות שהזמן עובר .
וואוונגד הרוח
הותרת אותו חסרת מילים..
נוגע מאד.
..חרותיק
מעולה.
כ"כ מעולה
שהרגשתי שנכתב בדיוק בשבילי.
איתך אחותי.
ואוווו!!! איזה כישרון! איזה אוצר מילים! |מתמוגג|כפיר גולן5
הדרך בה בחרת להביא דרור ופורקן לרגשותייך,
לתת לנו צוהר אל תוך ליבך... מדהים!
כבר ברגע שראיתי את שם הניק שלך הייתה לי הרגשה טובה לגבייך
אני ממש שמח לראות שלא התבדתי...
אכן,בהחלט כואב להרגיש את הכאב הניבט מתוך מילותייך
אני יודע האם כוונתך לחבר שנטש או לקרוב שנפטר
השיר הזה מרגש! אני חושב שהיטבת לתאר זאת בצורה ממש נוגעת ללב.
תודה לך...
הוא מהמם :}בת של ה' יתברך
תודה לכולכם!! האמת שריגשתם אותי.. רוש לילה.אחרונה
הבילבלוצמאה נפשי לה'
הבילבלו הוא מין עוף מוזר
הבילבלו אוהב להחליף צבעים
הוא אוהב לקחת לבן ושחור ולערבב
הוא אוהב לקחת צהוב ולהוסיף לו אפור ושחור
הוא לא אוהב אף אחד
ואף אחד לא אוהב אותו
הוא אוהב לפוצץ בלונים
ולפזר חול על השבילים
הוא בא לבקר אותי אתמול,
בצורה של טוב
ואז רע
ושוב טוב
ושוב רע
ועכשיו- אין כבר דרך חזרה.
הוא עטף אותי מכל הכיוונים,
לא משאיר לי פתחים לנשום
אהבה חונקת כך אומרים
אז זה נכון רק בלי האהבה
ולבסוף כשהוא הלך לו לביתו
הוא גנב לי את כל הצבעים
השאיר אותי עם האפור
בכל גווניו
וזהו
אני שוב בודדה
בלי כלום ובלי אף אחד
כי קיבלתי את האורח
הבילבלו .
אדיר. פשוט חזק.קריצה.
וואו.זה מעולה. ממש אהבתי.
כפי שאמרתיכפיר גולן5
יש לך כישרון ענק שעצור בתוכך
את צריכה לתת לו לפרוץ החוצה...
תודה צמאה נפשי לה'
אני משתדלת..
עובדים על זה ;)
כרגע זה בא במוזות.. אז אני זורמת ;)
אולי מזה נובעת הטעותכפיר גולן5
אני לא יודע אם אצל כולם זה ככהנפתלי הדג
אבל אצלי המוזה והצורך באים ביחד. כלומר- יש מן רתיחה של רגשות שבסוף מתפרצת על הדף. כמו מים בקומקום שמבעבים עד שמתנקזים בקיטור.
גדול!נפתלי הדג
אמיתי כל כך ונכון כל כך עם סוג של מבט ציני כזה על המצב. השימוש במילים, בצבעים ובדימויים מושלם והריקוד הזה מסביב לנקודה הוא מדויק.
וואי יפה!נועם האחרונה
הדחף הנעלםצמאה נפשי לה'
יש לי מן דחף כזה..
לא ברור, אני הוזה
אני מחפש בתוך ההמון
לא מוצא אותך
מחפש את טיפת השלג הצחור
שיחמם את ליבי בעת הכפור
אני יודע שאתה שם רחוק בערפל
ומנסה אליך להתפלל
אך מה זו תפילה?
מי הוא אתה?!
מי הוא אני?!
ולמה קיומי????
האושר רחוק ממני
אני שקוע בעולם של כאב
השמחה גם היא נעלמה לי
ואני רוצה לומר אני אוהב
רוצה להכיר, רוצה להבין,
מי אתה
רוצה להרגיש, רוצה להתחבר,
אלייך
רוצה שתעביר את כל הרע,
שאדע כבר אושר ושמחה
רוצה את התקווה שלאחר הנפילה
רוצה אותך
והכל- זה הדחף הזה
הדחף שבתוכי קורא
הכל- זה הדחף שבוער בי
הדחף למצוא אותך.
וואו. אדייר.נגד הרוח
העברת בי מין צימאון כזה...געגוע..
תודה.
זה מדהים
תודה צמאה נפשי לה'
משלב לשוני גבוהכפיר גולן5
לכאורה אמור להיות השיר המושלם
אך עם זאת משהו חסר לי...
אולי זה חוסר ניסיון?
או פשוט אי התאמה של המשפטים בצורה הנכונה...?
אני לא יודע בדיוק,אבל יש פה משהו שגורם לשיר להרגיש ממש לא בשל...
אני יגיד לך למה..צמאה נפשי לה'
כי ניסיתי רק לפרוק, בלי להתייחס בכלל לעקרונות של שיר, משלב, חרוזים וכו...
להעביר גם את ההרגשה הזו של חוסר הביטוחן. כל השיר הזה מלא חוסר ביטחון...
זו היתה ההרגשה שלי, ולכן לא רציתי שזה יהיה השיר המושלם..!
מבין?
ותודה בכל אופן
אהבתי הרגשתי והתחברתי כ"כ למה שנאמרבת של ה' יתברך
אני פשוט אוהב איך שאת כותבת!נפתלי הדגאחרונה
שלושת הבתים הראשונים פשוט מדהימים, מכיניסים פנימה והשימוש במילה דחף..תמיד גורם לי להרגיש על קצה של צוק... השימוש במין זכר הוסיף אספקט מאוד מעניין, מאוד שונה שיצר בלבול מתוק. ההמשך, מבחינתי קצת דעך- הנושא קצת השתנה וזה קצת התבחבש בתוך עצמו עד הבית האחרון המעולה.
משחק יצירה.. אני מתחילה ואתם ממשיכים?.?אני 2
זה יהיה מגניב לראות למה זה יתפתח ..
בין פסי הרכבת הולכת ולא ליפול משתדלת
מגיעה לתחנה ובקוצר רוח ממתינה.
מזוודה בידי - אני נוסעת
הולכת ממך, מכם ממני
את שומעת
השמש במערב - שוקעת
ואני פה ביגוני -טובעת
זועקת אל המרומם
אימתי יגיע סוף היום.
אנשים תזרמו..טוב,מי הראשון לקחת את הכפפה ליד?..
מה אמורים לעשות 
נפתלי הדג
להמשיך את הקטע ..מה שעולה בדעתכם..אני 2אחרונה
לא לומדיוני
מכניס ת׳יד לפה
מגמגם, כואב
האם יד אלוקים היא זאת?
או שאני לעצמי מביא מכות?
אם יד אלוקים בזה, מה אני לומד מזה?
אם אני לעצמי עושה, האם אני לומד מזה?
נשרט
את הפצע לא מחטה
מדמם, כואב
האם יד אלוקים היא זאת?
או שאני לעצמי מביא מכות?
אם יד אלוקים בזה, מה אני לומד מזה?
אם אני לעצמי עושה, האם אני לומד מזה?
נופל
לצאת מהבור לא רוצה
חשוך, כואב
האם יד אלוקים היא זאת?
או שאני לעצמי מביא מכות?
אם יד אלוקים בזה, מה אני לומד מזה?
אם אני לעצמי עושה, האם אני לומד מזה?
נשבר
את השברים לא מוצא
בוכה, כואב
כתבתי את זה לפני כמה לילותיוני
רציתי למחוק כי בבוקר כבר הרגשתי יותר טוב וגם רציתי לערוך ולעבוד על זה, אולי להגדיל את הבתים ולקצץ בפיזמונים. אבל לא יצא
בכ״מ אני מפרסם את זה כאן כי עוד פעם לילה ועוד פעם אני מרגיש את הכאפות שאני מקבל לפנים ואני פשוט לא מבין ולא יודע..
זה יפה.. וההרגשה כ"כ מוכרתבת של ה' יתברך
מדהים! אתה מוכשר! אתה ממש מתבטא יפה!נועם ה
התחברתי ;) .. יצא לך ממש יפה ..Just SmileX
מאוד מיוחד. מאוד יפה. מאוד ממצה.נפתלי הדגאחרונה
אהבתי מאוד את הדימוי של משה..מת על שימוש מהתנ"ך..