מה אני מרגישה? אני מרגישה כאב, כאילו הלב שלי רוצה לצאת מהגרון, להשאיר בדרך פרוסות שלו ולצאת לאוויר הקר שמחוץ לחזה, ושם אולי הוא יצטנן קצת וירצה לחזור.
.
אני מרגישה חולשה, הידיים שלי כבדות והעיניים רטובות ובהונותי יצוקות מפלדה.
.
אני מרגישה עייפה. עייפות שאי אפשר להשביע בעוד דקות שינה, עייפות שרוצה קבר, כי רק בקבר נחים.
.
אני מרגישה נבגדת, לא נאהבת.
.
זה לא מה שהבטיחו לי.
כשהנשמה הזאת, שמתחת לעצמות החזה הקשות האלה, ירדה למטה לגוף הכבד והחסר הזה, הבטיחו לה משפחה אוהבת.
שני הורים בריאים שאוהבים זה את זו, אחים ואחיות שישמחו להשביע את רעבונה במעט חיוכים ומבטים מלאי משמעות.
...
שיקרו לה, שיקרו לי.
.
קיבלתי זוג הורים הסולדים זו מזה.
קיבלתי אחים שמאמינים בשדים, כי אחת מהם ישנה סמוך לראשם.
קיבלתי שנאה הדדית, ושליפות סכין ממגירת הבשר באיומים וצעקות "זונה" "שטן קטן" "ואני שונאת אותך".
...
למה שיקרתם לה? למה בדיתם לי?
.
אני עוצמת עיניים. מנסה לדמיין עולם אחר לחיות, לא צולחת. גלגלי עיניי שחורים גם מבפנים.
.
למה שיקרתם לי?
למה?