יש פה שירים כל כך יפיפים שאני לא מסוגל להגיב עליהם

רק באיזושהי תגובה סתמית להרגעת המצפון,אלא בתגובה ארוכה ומנומקת

אך כיון שאני:

 

א. עצלן

ב. עסוק

 

זה לוקח לי הרבה יותר מידי זמן...

עימכם/ן הסליחה

 

כפיר גולן

מבט אחד לשמיים

מגלה

מה מצב הרוח, הטמפרטורה והגשם.

מגלה

מי אני היום.

 

מעונן חלקית,

חלק כאן

חלק שם.

בלבול.

 

שמיים בהירים

רואה את האופק

וצועדת קדימה.

צלילות.

 

סופות רעמים

נאבקת במערבולת,

נא להתרחק.

כעס.

 

רוח קלה,

חסרת תוקפנות

רגועה ומלטפת.

שלווה.

 

עננות גבוהה,

אי אפשר לעבור,

אני חסומה.

אטימות.

 

חם מהרגיל בעונה

מצב רוח מיוחד,

קופצת בלי סיבה.

שמחה.

 

התקררות קלה

לא מתעניינת,

חסרת התלהבות.

אדישות.

 

גשם מקומי,

כאן עד הסוף,

ממוקדת מתמיד.

ריכוז.

 

לחות גבוהה במיוחד,

הרגשה רעה שנדבקה,

לא נותנת להמשיך.

מועקה.

 

בחוץ סוער, יש ערפל וקר,

כ"כ קר.

אבל היום החלטתי-

היום יהיה לי יום טוב.

אני מזמין אתכם לבדוק ת'ערוץ החדש שלי ביוטיוב ששמו ראדו גורן או HebrewRap 

יש בו למעלה מ100 שירים של ראפ ישראלי אמיתי מכל הזמנים וגם חומרים נדירים של אמנים מחתרתים

אני מבטיח לכם שתתפלאו על מה שקיים שם ומהו ראפ אם לא כתיבה חופשית וביצוע שלה בצורה חופשית

 

https://www.youtube.com/user/HebrewRap?feature=watch

 

 

ושם ראיתי ביצוע יפיפה של איתיאל זינו לשיר "פרי גנך"

ראשית לא הכרתי לפני כן את השיר והוא פשוט הקסים וריגש אותי!

מה גם שהביצוע עצמו היה פשוט יפיפה!

מאז יצא לי להסתכל מספר פעמים על אותו ביצוע

והיום כתבתי שיר שמבוסס על השיר "פרי גנך"

אך לוקח את הסיפור לנקודת מבט שונה...

 

 

ליל כוכבים/ כפיר גולן

 

ליל כוכבים בינות לאפלה

שם נערתי יושבת ומחכה

עוד מעט עוד שניה

עת אגיע אל תוך ליבה

עוד מעט עוד שניה

עת אחדור אל תוך נשמתה

 

 

את אהבתך לי את תזעקי

עת אליך אבוא עת לך אשיר

יפה כפנינה הצחורה בעדרים

רוצה לבקש רוצה להמתין

והנה קרבה לה אותה השעה

בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה

והנה קרבה לה אותה השעה

בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה

 

 

בדממה ציוץ לא נשמע

רק מלאכים לוחשים שרים בערגה

שעה חולפת עודך ממתינה

מביטה בחלון ולי מצפה

שעה חולפת עודך ממתינה

עת בושש לבוא שכח עזבונה

 

 

את אהבתך לי את תזעקי

עת אליך אבוא עת לך אשיר

יפה כפנינה הצחורה בעדרים

רוצה לבקש רוצה להמתין

והנה קרבה לה אותה השעה

בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה

והנה קרבה לה אותה השעה

בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה

4-5 חודשים וכלום, פשוט כלום!!

אני מרגיש כל כך מוגבל!

מה עושים עם זה?

אני כמו פרך בגנך.

שתולה אבל לא קשורה.

צומחת ולא פורחת.

מקבלת אבל לא נותנת.

מכירה ולא מוקירה.

נובלת ורק אז עוזבת...

 

אשמח ממש להארות והערות לתיקון שיפור,וסתם בכללי!!

תודה מראש...

ב"ה

 

עדיין קפואים

חיוכים

בתמונות של אחרים.

היו זמנים

וכמה מילים

בחיים של אחרים.

צליל גווע, ואז

שתיקה

בשירים של אחרים.

אפור לבן שחור

כמו חסר צבע

בציורים של אחרים.

געגוע שלא כאן

דמעות,

בכאב של אחרים.

ואני, אני אני

אך אני גם

אחרת.

כשהאור הולך ונעלם

והחושך אט אט נכנס,

אני חושבת לרגע אחד

שאולי הגיע סוף העולם.

 

לא יום, לא לילה,

רק זמן מחשבות,

כמה דקות לבכות,

זמן לשאת תפילות.

 

זאת שעה שאני לא יודעת,

אין לי הוכחה שישוב האור.

זאת שעה שכל כולה-

חוסר ודאות ואמונה.

 

כשהשמש כבר ממש עוזבת

ואני פתאום מפחדת,

הוא זורח, הירח,

 

ואני נזכרת למה אני מחכה.

בואו ונמצא ביחד

מקום בו נעלם הפחד,

מקום שלייאוש אין כניסה

אי, של תקווה...

 

אי קטן, מקום נסתר,

שם יש הכל, אך אין דבר,

אין דבר מלבד תחושה מדהימה,

הרגשת תקווה....

טרי. רחוק מלהיות מושלם. נא לקרוא פעמיים..

 

צומת

 

מנסה לפתוח המחברת, עובר דף אחר דף

מוציא את העט ולוחץ על כפתור.

אוהב את הקמט שנראה כמו נרדף

ותולש את האחד מאחור.

עמוד.

 

מנסה להישען בלי שום און, מנסה להסדיר

ולהאט את נשימתי הדוחקת.

אני על סף שיגעון, אי אפשר להסביר

רק נאחז בו כשמערבולת שוקקת.

עמוד.

 

מנסה לא לשבור את הראש על הדף,

לא להפיל את מה ששכחתי.

כמו פרפר קצת שיכור, לא זוכר לאן עף,

רועד בין השורות- כמעט שנלקחתי.

עמוד.

 

מנסה לגדל בתוכי את מה שחייב-

מגדל בבל, מחלפות, תיבת נח.

מנסה ללמוד איך להיות נאהב.

איך לשחרר אבל גם לא לברוח.

עמוד.

שידרה.

 

לולי לולי לולי פופ 

המצב הוא לא פשוט

לא יודע מה עושה

לדבר איתך אני רוצה

 

אך את עכשיו כבר ישנה

על הסדין והשמיכה

צוברת כוחות לקראת מחר

אך אני ער עד מאוחר

 

לך מבחן ולי בקשה

שתעבור! כי היא חרשה

מחכה לבוקר שנוכל לדבר 

מחכה לבשורה הטובה ביותר

 

 

 

ללולי מלולו

לא יודע מה, מרגיש כה מבולבל

מהשמים היא נפלה עלי, ממש כמו טל

אותי היא בלבלה, שיחקה ברגשות

אך היא כל עולמי, בשעות הקשות

 

היתה שם אחת שאליה נכספתי

אך היא הגיעה ו, אותה כבר שכחתי

אותך אני אוהב, ממש מכל הלב

יודע שגם את, אוהבת עד כאב.

 

לא יודע איך הדבר כאן התגלגל

דבר אחד בטוח, אותי זה כבר בלבל

יודע שגם את דואגת לי מאד

נתת לי כבר הכל אך אני רוצה עוד.

 

איזה נסיכה את נכנסת כך לחיי

יודע שגם לך קשה- אולי לא כדאי.

אך זה נראה כה אמיתי שזה מדהים

מפחד מהטעות שתתברר אחרי ימים

צללים צלילים וצילצולים
אורות צבעים מתערבבים
נעים יחדיו במחול מטורף

העצמות היבשות חזרו והתאחדו עכשיו
האם כך יכול גם הלב המרוסק

ואל תשכח את האיש שמלמטה קורא לשמוע צעדך
ומבקש ומתחנן עכשיו לדעת את רזיך

הכל בוער וזה כואב
שהזמן במרוצו ממשיך
לא נעצר לרגע לא נדם הפגע
במין אכזריות דתית

והכאב אינו נתן למדידה
רק דמיון נשאר למחשבה
על מה היה ואיך שגינו
כך לחשוב על עתידנו

אז רק תדע
שהאל למעלה ששומר
עוד לא גמר את תלאותייך

ומחיוך ישאר רק טעם מר
של ילדות נשכחת מאכזר
וגם אם לחשוב תמשיך ביחד
שוב הגל יבוא וינפץ

אז תניח תן לזמן לשמור
את שארית חורבת אנושיותך
ואז תדע שבאמת אתה בודד נורא
ותשאל את עצמך איך הגעתי הלום
ואם אפשר עוד להמשיך לדעת

במקצב ללא רון
בצלמוות שנוגעת
תמשיך בדרכך
אל קרקעית הצלחת

 

 

 

 

(במנגינת מורה לחיים,עמיר בניון)

עכשיו הכל נגמר
עכשיו יושב ושר
על מה שהיה ומי שהיינו
על מה שנשאר ואיפה טעינו

לבד,לבד
נופל,נפרד
מתייאש,מתייגע
ואז שוב משתגע

מנסה קצת לחזור
לעצמי,לעשור
הקודם של חיינו
עת צחקנו,אהבנו

והכל כה קודר ושחור
והשמש שהאירה לי אתמול
שוב כיסתה את פניה
ואני אובד,מחפש את שביליה

הכל נמוג
ואין שום תקוה
השלהבת כבתה
ונשארה רק תוגה



"הֲכִי בָּרוּר כְּשֶׁקְּצָת שָׁבוּר
הֲכִי בָּרוּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
כְּשֶׁזֶּה מְעַט שָׁבוּר אָז שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
אֲבָל חַיָּב תָּמִיד לָשׁוּב"

(טבעות,עמיר בניון)

השיר היה מוכן אבל אז נמחק לי הS2, השתדלתי לשחזר את השיר כמיטב יכולתי...


ביקשתי שלום וקיבלתי
רק אבן שנזרקת
בשנאה ובפחד
רסיסים משלחת
אל תוכי ליבי הדואב


חיה ותן לחיות
כך אני זועק
רק רוצה לשמוע
רק רוצה לתת


אז חיה ותן לחיות 
זה מין קול שקט
שרוצה לשמוח
שזועק אמת


למה שנאה שכזאת
אני שואל אך יודע תתשובה
כי העם היהודי
הוא העם הנבחר
ולגווים זה גורם קנאה


הם יבואו עם מקלות
בתופים ובמחולות
להעיף אותנו אל הים
והם לא מבינים, הבנים שבים
אל ארץ אחוזתם


חיה ותן לחיות
כך אני זועק
רק רוצה לשמוע
רק רוצה לתת


אז חיה ותן לחיות 
זה מין קול שקט
שרוצה לשמוח
שזועק אמת


ביקשתי שלום וקיבלתי
רק אבן שלועגת
על שברו של חלום
במקום ריב ומדון
על אמת לוחשת

 

 

 

 

 

 

 

השיר נכתב בכוונה ברמה אמונתית נמוכה

ובסגנון קליל דווקא בגלל הנושא הכל כך כאוב וטעון שמדובר בו...

 

יום חג הוא חג הגאולה

האדמור הזקן השתחרר מהצרה

לנו שמחה ווששון משתה וברכה

וזה הוא חגנו, חג הגאולה!

לא כותבת כלום חוץ מאיזה סיפורים כדי להרגיע את עצמי ולנקות את הראש.

לא שירים,

לא קטעים.

נאדא.!!!!!!

 

יואוו! אני רוצה לכתוב אבל לא הולך לי

הכל מתחיל בעוד יום

שאני מנסה לנצל עד תום

מתיישב רואה את השקיעה

ושומע כלב נובח בתלונה

השמש יורדת באור זהוב

והירח והכוכבים עולים שוב

מה בעצם עשיתי היום

שיחקתי, למדתי, עבדתי בחום

 

מה ישאר אחרי הכל?

רק קצת עפר וחול

בעולם הזה זה הכל

ובעולם האמת זה החול

רק התורה והמצוות

שנחזיק לדורי דורות

הם שם הזכויות

שלעולם לא נמחקות

 

שומע תן קורא בקול

עוד גל מתנפץ על החול

עננים מכסים את הירח

אבל את התווים לא שוכח

הם נכנסו לי עמוק בנפש

יחד עם המילים ועם כל הרגש

פותח את הגמרא לומד עוד שורה

וכבר נכנס לעובי הקורה

 

מה ישאר אחרי הכל?

רק קצת עפר וחול

בעולם הזה זה הכל

ובעולם האמת זה החול

רק התורה והמצוות

שנחזיק לדורי דורות

הם שם הזכויות

שלעולם לא נמחקות

עצב שכזה.

משו לא מוגדר. מין הרגשה מתסכלת.

שירי דיכאון ברקע.

התפרקות של הנפש.

 

זכרונות וגעגועים לעבר, כשהכל היה ככ פשוט וקסום.

ועכשיו? הכל מסובך.ופצוע.

דם ניתז לכל עבר, ואני נאבקת בניסיון לנקות אותו

 

מעונן, גשם על החלון
כביש ריק, פה ושם מכונית עוקפת
בטרמפיאדה הקרובה דמות במעיל
ידיים מנפפות באויר. עברנו
לא יודע אם זה בגלל המזג אוויר או שסתם אין לו שם תחנה
מעונן, גשם על החלון
כביש ריק, פה ושם מכונית עוברת ממול
בצומת הקרובה כלב מורעב
קר לו, הוא נובח. עברנו, הוא בורח
לא יודע אם זה בגלל המזג אוויר או שהוא סתם מפחד
מעונן, גשם על החלון
כביש ריק, פה ושם מכונית משטרה צופרת
ביציאה הקרובה רכב וגרר
הוא תקוע, הנהג מתוסכל. עברנו
לא יודע אם זה בגלל המזג אוויר או שסתם נגמר לו הדלק
העננים מתפזרים והרוח מיבשת את החלון
כביש פקוק, פה ושם רמזור מתחלף
בתחנה הבאה עומדת אישה
לוחץ על ה׳עצור׳, אני מחוייך. עצרנו
לא יודע אם זה בגללה או סתם בגלל המזג אוויר