שרשור חדש
כריעהליבי
איש אחד וחולצה של איבוד עומד עם פנים לאספלט ומנסה להרגיש, הוא כמעט הצליח להוריד את החולצה כדי לשמוע את ניסים מיילל לי מתחת לארון.
(הוא לא הצליח לקלף, אז הוא לא הצליח להקשיב)
הוא חזר אל איבוד כי שם הרבה יותר בודד ומפוזר, ושם הוא כמעט יכול להרגיש שמחות בפחי זבל מתרוקנים.
וכוס מים הוא ישאב, ולו רק בשביל שהרגש לא יתייבש..
הוא כבר חצה את הכביש מזמן, אבל העיניים שלו עוד מתכווצות במחשבות על האספלט.
נפלאבקטנה
עבר עריכה על ידי בקטנה בתאריך כ"א בתשרי תשע"ד 00:42
רציתי להגיד משהו גדול מזה, אולי להמשיך ולשורר, אבל מה הטעם.
זה מיוחד. ומלא ביוטיים שאתה מצטער שלא אתה עצמך המצאת אותם. ונהנים מכל שורה וזה מדוייק וקולע.
השם מסביר ומבלבל כאחד.

כשתכתבי ספר (ואת תכתבי) שימי את זה בפרולוג. את גדולה מהחיים.
יפה
הכל מדהים חוץ מזה שאני לא מצליח להביןנפתלי הדג

כלום

אני אנסה עוד כמה פעמים...אבל זה כתוב כ"כ טוב..

תודה לכםליבי
בקטנה- תודה על תגובה מחממת לב, משהו במילים שלך גורם לי לרצות לכתוב ללא הפסקה.
תלמדי אותי קצת על היבט ליופי שבדברים הקטנים, אולי ככה אכתוב פעם ספר.

מיסטבורן2- לפעמים חוסר ההבנה היא שנותנת לך את השלווה לחזור לקטע שוב ושוב.
ואז מגיעה ההבנה.
וואוו.אאבבגג

זה אדיר.

הלוואי וידעתי לכתוב ככה

תודה, עצה קטנהליבי
תנסי להתבונן בסיטואציות בזוויות שלא היית בהן עד עכשיו ..
אני לא מצליחה להבין אתזהעכבר הכפר

אבל גם לא מצליחה להפסיק לקרוא אתזה שוב ושוב . אולי בסוף ההבנה תקפוץ לי .

היי , אני חושבת שהצלחתי |נרגש|עכבר הכפר

זה ענק . גדול מהחיים .

 

אין לי עוד מילים .

נוגע מאד.ככה פשוט
תודהליבי
מקסיםGrenduerאחרונה
כמה זמן לא ביקרתי כאן! מלא! - סיפור מתוק וקצר..סמיילי...
עבר עריכה על ידי סמיילי... בתאריך כ"ג בחשון תשע"ד 21:23

טוב נציג נוכחות..

 

סיפור קצר ומתוק..

 

כנהוגי, כמנהגי מימים ימיה, טיילתי ביום שישי בפארe שליד האגם הירוק. בספסל שחיד עץ האלון הצעיר ישבו שני זקנים קשישים מצודים במקל הליכה ופיליפינים ודיברו, היה לי מענין לדעת על מה מצאו להם זוג זקנים אלו לדבר, התיישבתי בספסל שלידם ושמעתי פליאה פלאים. "יוחאי, היו ימים זוכר?" יוחאי הזקן הביט בחברו "יוסף , אני חושב שהפסדתי את הימים" והיו מדברים ומדברים והנה עולה ויורד עשן מהשמיים ומושכם בחזרה והם מתנגדים חזור זמן רב עד שפרחה נשמתם ואת התשובה לא הספיקו לקחת.

 

ועוד אחד:

והאיש פתח את דלת ביתו וראה מפוחית זהובה ולקח אותה וחרב עולמו והחזיר אותה ותוקן עולמו, וחיי נצח היו לו לאיש. ואם יקח או לא יקבע גורלו. והאיש שמח מאוד על הנופל בחלקו והציל ימי נצח על פני ימי כלום.

וואהו מזכיר לי סיפורי מעשיות של רבי נחמןבת גילואחרונה
רק שאני לא מבינה את הנימשל
מעניין
אולי הסיפור השני זה על עץ הדעת?
ממש מעניין אותי לדעת מה תגידו על הקטע הזה..אורושקוש
וכל פעם מחדש הופתעתי לגלות
שישנן עוד מילים שאיש לא השכיל לחבר
ובחוצפה שיש רק לעפרון
חיבר הוא את אותן המילים,
כי יש משפטים שחייבים להכתב.
מגניבנפתלי הדג

חיברת את המילים שהיו צריכות להיכתב.

צריך לבנות פארק ענק שיהיה בו פינות לכתיבה ובאמצע פסל ענק שעליו יהיו חקוקות המילים האלו.

אני חי את זה.

השימוש במילים טוב ונכון וזורם- הפתעה חוצפה- בדיוק מה שהיה צריך כאן.

מאוד נהנתי.

שנון ומעולה...אחת-קטנה

יש פה איזו שנינות קלילה וכ"כ יפה.

תודה לךאורושקוש
הגבתי לך בפסיפס (:רוש לילה.
ארספואטיקה- כתיבה על כתיבה..יעלה אביגד.אחרונה

יפה מאוד!! הרעיון חמוד מאוד!

דואה.ככה פשוט

והים הלך.

ואני לא ידעתי

איך להישאר לבד

מיתר קרוע

לא יודע להיות ביחד כדי ליצור שיר

צליל לא צליל

ריקוד בלי מילים

אקרוסטיכון חסר בתים

שחף על שדות

דואה

פוגש לא פוגש

בית

והאחד מכולם

משורר כותב זמר מטורף ונוגה.

 

קולע.נפתלי הדג

משקף בצורה מצוינת את ההרגשה. מרגש - ונוגע עמוק מאוד בכל אחד שהרגיש וכתב.

ממ..חרותיק

דימויים טובים.

אבל אתה מערבב כמה סוגים.

אם הלכת על הים, אז עד הסוף.

ואם על צליל וריקוד- אז גם..

 

קצת מבלבל המעבר הזה.

 

מצד שני,

אם רצית להעביר תחושה של בדידות ובלבול

הצלחת ביותר!

וואו! כתיבה טובה. קולחת גם אם לא מובנתסיהרא.
אדיר.רוש לילה.אחרונה

טוב ממש.

מקום אחרככה פשוט

והצעקה נשארת

וממלאה עד אפס מקום

ואין מקום

אין מקום.

אז היא ממלאה את העוברים ושבים

וגם להם לא נשאר מקום

או שאולי לא היה מעולם מין דבר כזה

וכך הלאה

והלאה

עובר מכל אין מקום

לאין מקום אחר

לחיות בו.

וואי!!! ממש מזכיר לי שיר שכתבתי!!נועם ה
עבר עריכה על ידי נועם ה בתאריך כ' בחשון תשע"ד 23:52
וכתבת מדהים!!
ממש יפה אהבתי!! נתת לזה קצב ממש טוב..רוש לילה.אחרונה
זה כמו ליטוף..אאבבגג

זה כמו ליטוף

מין נעימה

עדינה ומרפרפת

וידייך

כמו ענן

שנראה

אבל הוא כלום.

וברחוב החשוך בחוץ

יש עוד מכונית אחת מדוממת מנוע

ותנים מייללים

וצללים

שדומים לך.

 

זה כמו חלום

מנופץ

שמלטף אותי

וקורע

בשקט.

 

 

 

ואי.ככה פשוט

ממש אהבתי את הכותרת. ואת הצללים שדומים לך. וגם מהמם שחזרת עוד פעם 'זה כמו חלום'

 

יהה... ילדה, נגעת לי בלב .רוש לילה.אחרונה


אנשים אבודים (נסיוני)ייחור













הם לא פה,
הם אבודים.

ואוו.נפתלי הדג

ברצינות- לא ציפיתי לדבר כזה.

זה הפך לי את הבטן בצורה מדהימה.

השילוב של המילה והויזואליות- זה כ"כ כלום אבל זה הכל.

^^ . וזהו .עכבר הכפר
^^ ממש כך. אין מילים.אחת-קטנה
:0אאבבגגאחרונה

 

לפעמים, בתפילה,לך דומיה תהילה

כשאני לא מצליח לכוון, אני חושב על הצד ה"שירי"

שבה. זה עוזר לי להתחבר מחדש ולהחזיר את

הכוונה לתלם.

 

רק אני? חיוך

בתהילים זה מדהיםנפתלי הדג

המשקל של הפסוקים והקצב בפרקים הוא מדהים.

כמובן שיש גם את הקטעים המכוונים (אל אדון בשבת לדוגמא) שהם שירים גדולים בפני עצמם.

כל ספר התהלים הוא ספר שירהאילת השחר

והוא כל כך מדויק...

בעיני שיר טוב הוא כזה המצליח להעביר את התחושות של המשורר,

ולא רק אלא גם להצליח לעורר את אותן התחושות בקורא, כך שהוא מרגיש
כאילו מישהו נכנס ללבו ולמוחו, זרק בפנים מבט וסידר את הכל במחרוזת מילים מלבבת.
עכשיו התחושה ברורה יותר. והנשמה מוצאת מרגוע. 
כי היא מבינה עכשיו. יש לה מקור לנחמה.

 

כל פעם שאני קוראת בספר השירים המופלא של נעים זמירות ישראל - זו התחושה שלי.

גם אצלי...אילת השחראחרונה

 

יש משהו בעצם זה ששרים מילים ולא סתם קוראים אותם
(אפילו אם זה רק יצירת מקצב וחריזה, ולא דווקא קטע תפילה שבאמת שרים אותו).
מילים יכולות להמם אותנו.
וקישוטיהן- מכפילים ומשלשים את העוצמה.

 

סתם חשבתי על זה, שמילים תמיד יש סביבנו, וחלקן יום יומיות. חסרות ייחוד לפעמים. 

ובשעה כזו של תפילה שלא מספיק רק לומר - צריך משהו שיטלטל אותנו.
להוסיף את הדבר הזה שלא מאפשר לנו להתעלם מהמילה שאומרים.
כאשר האוזן הפנימית שומעת משהו אחר מהרגיל - האופי השירי משפיע.

 

(נקודת נוספת למחשבה - גם התורה נקראת שירה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים ל"א י"ט),

יתכן שיש לזה מקור ואולי זו סתם מחשבה שעלתה בראשי - אולי בגלל כוחו של השיר להתחבב על שומעיו, היא נקראת כך..

ומקבילת כל חמשת חומשי התורה - חמישה ספרי שירה בתהלים)

כאב.מרב.

המון חלומות.

המון שברי חלומות.

המון רסיסים.

השברי חלומות פוצעים את הלב.

חותכים בבשר החי

לבינתיים

הרסיסי זכרונות נכנסים עמוק

מסרבים לצאת

והפצעים...

הם מסרבים להרפא

 

בסוף זה יקרה

תמצא תרופה

 

עד אז אני אמשיך לדמם

ולצרוח

בשקט

 

 

[אל תרגישו צורך להגיב. אני הרגשתי צורך לשתף]

איזה מתוק!! פשוט הרגשתי צורך להגיב..~moriya~

קרעת לי מיתר בנשמה!

זה פשוט יפייפה!!

הוקסמתי ממש- המבנה, התוכן, החזרה.. תודה!

 

נ.ב:

מבחינה לשונית-

השברי חלומות פוצעים את הלב.--> שברי החלומות...

וכנ"ל-

הרסיסי זכרונות נכנסים עמוק--> רסיסי הזכרונות...

 

מתוק מדבש!!

תודה מרב.
אני יודעת. זה בכוונה.
ניתוח מהנה
מדהים ממש!!נגעת לי במקום עמוק.(והזזת שם משו..)במבה!!!
וואו.אווזה.

בדיוק.

נכון את סולחת לי שאני לא מגיבה?חרותיק

פשוט מרגישה את השיר חזק מדי.

הי את,הכל מטפורה.כן?רק טוב יקירתי במהרהשתיקה1
ממ ישמצב.מרב.

אולי.

מרב.אחרונה
מנומנמת. תחושות.מנומנמת

מה אני מרגישה? אני מרגישה כאב, כאילו הלב שלי רוצה לצאת מהגרון, להשאיר בדרך פרוסות שלו ולצאת לאוויר הקר שמחוץ לחזה, ושם אולי הוא יצטנן קצת וירצה לחזור.

.

אני מרגישה חולשה, הידיים שלי כבדות והעיניים רטובות ובהונותי יצוקות מפלדה.

.

אני מרגישה עייפה. עייפות שאי אפשר להשביע בעוד דקות שינה, עייפות שרוצה קבר, כי רק בקבר נחים.

.

אני מרגישה נבגדת, לא נאהבת.

.

 זה לא מה שהבטיחו לי.

כשהנשמה הזאת, שמתחת לעצמות החזה הקשות האלה, ירדה למטה לגוף הכבד והחסר הזה, הבטיחו לה משפחה אוהבת.
 שני הורים בריאים שאוהבים זה את זו, אחים ואחיות שישמחו להשביע את רעבונה במעט חיוכים ומבטים מלאי משמעות.

...

שיקרו לה, שיקרו לי.

.

קיבלתי זוג הורים הסולדים זו מזה.
קיבלתי אחים שמאמינים בשדים, כי אחת מהם ישנה סמוך לראשם.
קיבלתי שנאה הדדית, ושליפות סכין ממגירת הבשר באיומים וצעקות "זונה" "שטן קטן" "ואני שונאת אותך".

...

למה שיקרתם לה? למה בדיתם לי?

.

אני עוצמת עיניים. מנסה לדמיין עולם אחר לחיות, לא צולחת. גלגלי עיניי שחורים גם מבפנים.

.

למה שיקרתם לי?

למה?

כואב.מוריה^^^
^מאוד.קריצה.
וואי!! ממש כואב!נועם האחרונה
תוכלי לדבר איתי באישי אם תרגישי צורך!
|חיבוק|
באמת קשה! מחזיקה לך אצבעות נשמה!
לא שיקרו לך, את בעז"ה תראי ישועה גדולה
שחרור(קטע,שיר,או משו באמצע)צהלת החיים

וללכת בין קולות רועמים

וללכת ולהשפיל ראש

לנוע ולנוע

 

וללכת, ורק לקוות

וללכת, ורק לנסות

 

ונבקעו השמים

סדקים 

והופיעו קולות של חיים

קולות רועמים, אך בצהלה

ומים חיים שוטפים

 

יגעת ומצאת,

תאמין.

פחות על הצד הטכני.L ענק

 

אני פשוט עדיין זוכר לך אותם-

/Mosaic/Read/23831

/Mosaic/Read/23530

 

 

ממש ממש שמחתי לראות קטע שלך שכתוב בו טוּב.

אני יודע שמאז היו לך קטעים אחרים, אבל לראות שהשמיים נפתחים בשבילך

ולכתוב את זה

זה בהחלט ראוי להערכה.

מצויןנפתלי הדג

אהבתי את הזרימה ואת ההדרגתיות.

באמת מעודד ומעורר תקווה, והמשפט האחרון...

תודה רבה!שימחתםצהלת החיים
אוליליביאחרונה
כי אני זוכרת לך טת התהליך כמו שצור ציין, אולי כי אני שומעת מהמילים שלך נשימות. אולי כי אני יודעת על האנחות ..

שיהיה לך טוב, את נהדרת
ללכתחידניסטית

ללכת לאן שהדרך מובילה

ללכת אל עצמך

ללכת בדרך הרגילה

אל עצמך

מקסיםאחת-קטנה

לי הוא עשה צמרמורת כזאת, פשטות נוגעת נוגעת. תודה.

טוב. פשוט טוב!חרותיקאחרונה

ממש אהבתי!

לכתוב את זה?פיתה פיתה

תעוף, אני אומרת

לך למצוא את כל היכולות

שאולי אבדו מזמן

תעוף.תקח אותי אליה.

ביחד

ניצמד לבעיות שלך

כמו שתי ציפורים חגות

על מעגל קסמים אחד רחוק.

תתעורר.ותצעק את כל מה שתבין

תשמר. ותמצא את עמצך מספר

למה ולא ובכלל

תעוף.אני אומרת. אל כל החלומות

שלך.תתעורר,

ותבין את כל מה שאתה

כי אולי כל מה שחסר זה קצת געגוע

ואוסף של מילים וחלומות.

אולי אתה נכבה בי.

ואוסף של מילים בלי קשר לבכלל

תגיבו.טוב?פיתה פיתה

אני אוהבת את השורה הראשונה.ואנ מפתחת פצל"ש

אני אוהבת את השורה האחרונהבקטנה
רק.אם.אפשר.רווח.אחרי. ששמים. נקודה, או פסיק.
ופסיחו
ת

פסיחות.
לפרגן

מעט

באנטר.
וזה נפלא
וניקוד ייפה את זה ויעדן וזה יכול להיות מקסים.בקטנה
יפה ומעורפל, ארבע השורות האחרונות מאוד טובות ויפותנפתלי הדג


יפה מאד! אהבתי את המגוון של המילים...רק אלוקים

ואת הסגנון בכללי - התחברתי.

אם תפסקי לפי 4 שורות זה יהיה יותר יפה

 

תודה על השיתוף, מחכה לעוד

את מוכשרתצבי-ליזציה
אני חושב שיש קצת טעויות בניסוח אבל זה קטע שלך . והוא מקסים!
זה טוווב .עכבר הכפר

תעוף. אני אומרת. אל כל החלומות

שלך.

 

אהבתי שירדת שורה . זה מדגיש לי את ה"שלך" . תעוף לחלומות שלך .

 

מקסים

אני ממש אוהבת את הסגנון כתיבה שלך.קריצה.
תודה.פיתה פיתה

באמת.

זה כזה יפה ונוגע בתוךמוריה^^^אחרונה
החלפתי ניק..נפתלי הדג

ה mistborn 2, החלפתי את הניק...

נפתלי הוא לא השם הפרטי שלי..

מקור הניק בשיר המופלא של ברי סחרוף-

 

הנה נפתלי, נפתלי הדג 
הפה קצת פתוח לא מוציא אף מילה. 
מתחת לפוני עיניים כחולות 
הרופא אמר שהטבע עושה טעויות. 
וכולם הסתכלו עליו וצחקו .


מבוקר עד ערב עושה פרצופים 
מתבלבל בידיים מלכלך ת'סדינים 
וכולם הסתכלו עליו וצחקו,
כולם צחקו עליו והתרחקו.


קשה, קשה להיות בן-אדם 
נפתלי רוצה לחזור אל הים.


לפעמים קירות חשופים זה מראה מלבב ,
כמו מסך שקוף שמכסה את הפגמים. 
חיוך שמתוח עד כאב ,
בעולם המופלא ללא מלים 
שקט, שקט שאפשר למשש 
כחול בעניים זה מה שיש. 


קשה, קשה להיות בן-אדם, 
נפתלי רוצה לחזור אל הים.

והייתי שמח לפתוח כאן דיון על השיר בהזדמנות.
על מה לדעתכם הוא מדבר?
שאלה לכותביםעץ נטוע
היום נתקלתי בספר "חרוזי תורה"

שזה פירוש על פרשת השבוע בדרך של שירה וחרוזים

מישו מכיר? ממליץ?
בדר"כ חרוזים לא יוצאים טוב.L ענק

אם מראש מחריזים "אני כותב בחרוזים" משהו מתפספס.

המילים יוצאות מאולצות, הדימויים קלושים.

חרוזים טובים באמת קשה למצוא.

חרוז בלי משקל זה הוא אולי חרוז אבל לא ממש מתחרז (-דוגמא נהדרת לאיך לא אמור להיראות חרוז.)

לL ענק~מישי~

זה נכון שהיום קשה לרוב האנשים לעשות חרוזים טובים ולא מאולצים אבל אני לא מסכימה עם הקביעה הכללית שלך.

החרוזים של משוררי ימי הביניים לא טובים? לדעתי הם גאוניים. באמת. ואפילו בלי להסתכל כ"כ רחוק.. קח נגיד את לאה גולדברג יש לה שירים עם חרוזים באמת מדהימים וגם כיום יש משוררים שכותבים ממש יפה בחרוזים, קח שהבד"כ הזה אני לא יודעת מה מקורו. מעבר לכך זה שזה קשה זה לא אומר שצריך לפסול את השיטה של להחליט לכתוב בחרוזים. אדם שזה לא הולך לא עדיף שיכתוב ללא חרוזים כי אחרת זה סתם מאולץ  חוץ מזה שאפשר לכתוב חרוזים עם משקל..

לגבי שאלת השואל- אני לא מכירה. זה דבר שיכול להיות מאוד מוצלח ויכול להיות לא. אולי תנסה לברר אם כתב אותו..

אני חושב שהוא התכווןנפתלי הדגאחרונה

שלאלץ טקסט אל תוך חרוזים יוצא מאולץ- כלומר לקחת סיפורי תורה ולהגיד"אני עכשיו חורז הכל" במקום לחרוז חלקים שאתה מרגיש קשור אליהם.

בא לי לשתף אתכם4210

ולפעמים הכל כל כך שונה

העולם נראה אחר
פוסע וחושב
מוותר על ההרגל
 
הרגשות צפות בי מחדש
רוצה להתחדש
בעוד כוחות להתמלא..
 
את הפסגה רואה מכאן
אך הדרך לא מוכרת 
בשבילים אין סימנים
ואין מי שיאיר כשיחשיך
 
ומי שעבר כאן והגיע ..
יוכל להבין
ידע להנחות
ואותי להוביל
 
אינני רוצה להישאר 
בתחתית ההר
ובשביל להציב למעלה דגל
צריך את היד התומכת
                   האוהבת...
ברוכה הבאהעץ נטוע
השיר מאד יפה.הוא נכתב ממקום אישי של כאב.לדעתי

והרבה פעמים דוקא החויה של אדם שעבר אישית משו וכתב על זה.זה עוצמתי פי כמה
ביקשו ממני להעביר את השיר הלאה אני צריכה משוב4210אחרונה

מחברה מבינים

שאלה/ סקר (עלה בעקבות מפגש היוצרים)בקטנה
מי פה כותב גם בביכורים?
אני חושב להתחיל כי בפסיפס אין תגובות...נפתלי הדג

שם יש?

תלוי מה תכתוב ואיך אני מניחה. כמו בכל מקום.בקטנה
כתבתי בעבר. לשם שלחתי קטעים שלפי דעתי יכלוL ענקאחרונה

קצת יותר לפגוע באנשים. את האימה, (ובאמת היה קטע אחד שגם הם הורידו.)

 

סוכה.יעלה אביגד.

יושבת בסוכת מכאובי. ומקשיבה

לבדידות הזועקת ממרחבי אדם.

נפשי כלואה בדפנות גופי 

שנכלם ומתכווץ מפני

קרירות חגיגית של חורף 

קרב.

 

תחת סכך צפוף מחשבות

יבשות, המחביאות מרחבי נפש 

פזורים, שמבקשים למצוא עצמי

בפנים.

 

 

וואו. לקחת את הסוכה למקום אחר.אורושקוש
מקום שלא נראה לי הייתי רוצה להיות בו.

אבל יפה ומקסים ו.. מחניק.
וואו. לקחת את הסוכה למקום אחר.אורושקוש
מקום שלא נראה לי הייתי רוצה להיות בו.

אבל יפה ומקסים ו.. מחניק.
מאוד יפה.נפתלי הדגאחרונה

מעניין מה שעשית עם הסוכה הארעית שהופכת פתאום לסוג של כלא קבוע.

מוסיף הרבה למה שתיארת.

על האובדןפשוט אני?.

על יד מיטתה

כמו זוג צוללנים במעמקים
עיניים וידיים בתקשורת מלאה
הכל ככ
שאין צורך במילים
 
על יד מיטתה
כשלמדנו מרחבי זמן
שניות שהופכות נצח
לצליל המוניטור
וערב שחולף בהרף עין
כשהגוף הזה
עת חסד נותן
ומחזיר לנו אותה
טיפין טיפין
 
על יד מיטתה
כשהנפש
בריצה איטית
פרועת איברים
הולכת ומתרחקת מאיתנו
מרחקים חסרי גבול מצטמצמים
כשהשכנה הערביה 
מתפללת לשלומה
ועובדת זרה פיליפינית
עם חולצה שעליה כתוב
והעץ היה מאושר (אין קץ לאבסורד)
 
ולנו
נותר רק לצפות
איך בזליגה איטית
עולמות מתחברים לרגע
ושוב נפרדים
ואין
אין מילים.נפתלי הדגאחרונה

מדויק, חותך כמו איזמל.

הבנייה והקצב כל כך יחויים והדרגתיים- הסיפוריות ביחד עם המעברים בונים הדרגה שבאמת מחברת לריק שבסוף.

"בין העדרים"עץ נטוע

ברחובות העיר הישנה .בדמדומי הכפר.עם הסוס והעגלה

ומה שנשאר.

עומד האדם שמסעו תם, אך ליבו חי וקיים

מציץ בין השבים, מפריח חיים, ושובה המונים,

כברת דרך עבר האדם אך אינו נשאר כבריאת העולם.

בסוף המסע,במחזה אשר בוא נמצא הגיע סוף השביל

ותם המסע, ים יבשה ארץ וימים ,כל הבריאה אומרת שירה

לבורא עולמים.

זכנו להיות מהנאהבים ולא מהמלעיגים, ולואי ופינו וליבנו

יהיו שווים.

פשוט טובאחת-קטנה

המשפט הראשון כ"כ נכון ומתאים.

מרגיע ושובה לב

מאוד יפה ובנוי בצורה כוללתנפתלי הדגאחרונה

מאוד מפריע לי אישית הרווחים הגדולים בין השורות בדברים שאת כותבת..אני לא מצליח להתרכז בזה כקטע אחד..

היא והוא.קריצה.

אל תתפרק, תשחרר

תצעק את זה החוצה

תודה באמת, אל תפחד

בסוף היא תגלוש החוצה

 

זה המון שקרים שמפוזרים או שזה שקר אחד שהתנפץ

אל תשבר לרסיסים רק גנוז את החלום הנוצץ

 

הזהר לא להיפגע מהדמיון

שלא נותן לך לישון

העייפות הנפשית אותי סוחפת

ואיך זה שבסוף את מתקרבת

 

זה המון מילים שמפוזרות או שזה משפט אחד שהתנפץ

אל תקרעי אותי לחלקים פשוט זרקי לאש

 

(אני אשמח ליחס..)

יאו.פיתה פיתהאחרונה

מילים מסודרות בבאלגן.התפרצות.

 

אהבתי