שרשור חדש
אורי | שירנפתלי הדג

אורי

ואז כשאמרת שאין עוד כיוון

היא הופיעה מעבר לפינה, מנצנצת

כשחשבת שאתה כבר נמצא באיבוד

הקצב חזר למקומו והשקט.

 

הוא חזר, כמו שכחת איך היה בעבר

הוא חזר כמו לא נשברת

כמו לעולם היה, לעולם לא נגמר

הוא כאן בין ידיך זולג כמו חול

מרחף מעל תוהו ובוהו כחול.

 

אורי וישעי,

לא אירא, אהיה.

רגע של חסד, לא שבט.

של דמיון ואוויר ואמת,

של אהבה ושל שקט.

 

והוא כאן, כאן עכשיו, בין ידיך זולג

מנטף במקום בו הדם רק הרטיב

את מישורי הרוח והאור של הלב

את שמי השקיעה עליהם ענן העיב.

 

הוא חזר, כמו שכחת איך היה בעבר

חזר כאילו לא נעזבת

ונזרקת לריק, בפה טעם מר

הוא כאן מקווה איתך ועוקד

את נשמתך אל עצמו- הוא השקט.

 

אורי וישעי,

לא אירא, אהיה.

רגע של חסד, לא שבט.

של דמיון ואוויר ואמת,

של אהבה ושל שקט.

אני לא יודעת מה להגיד.cookie_monster

שיר יפה כזה, עם עומק שאתה לא מצליח לפענח.

היו חלקים שלא הבנתי, אבל זה מה שהופך אותו למדהים כלכך.

יש לך את זה. מהמם

וואו! |חסר מילים| חרותיק

אני לא מצליחה להגיד!

זה מדהים מדהים מדהים!

התחיל מדהיםכפיר גולן5

ואז התמשכות הקטע הוא הלך ואיבד מזוהרו (לפחות עד הבית האחרון...)

מה גם שלמרות שניסיתי להבין אותו לא ממש הצלחתי

אולי אם תבהירי את כוונתך אוכל לנתח את השיר בצורה טובה יותר...

תודה וניתוחנפתלי הדגאחרונה

תודה... נחמד לקבל תגובות..

 

השיר מתאר סיטואציה שהייתי בה לא מזמן ותוך כדי כתבתי את השיר, הסתובבתי בישיבה. שקיעה, מזג אוויר נעים ופתאום נפל עליי השקט.

פתאום הבנתי שכבר כמה חודשים שלא הרגשתי שקט נפשי כזה, צלול כמו יין לבן.. את ההבנה הזאת, את המצב הזה השיר מתאר.

 

(וגם השיר הקודם 'ערפילים' שדי ייבשו לי בו את הצורה קורץ)

לך מקדישה בשירה ובניגון המתלווהבת של ה' יתברך

מדבר, לבד, ירח במרומים

דיונות חול באופק, והעקבות נעלמים

קור אימים, ורק עליך נשאר להישען אל חי העולמים.

 

לך הזמר לך השירה והתשבחות

לך האור לך החושך אדון הנפלאות,

לך הזמר לך התשבחות והשירה

כן אתה, בורא הבריאה.

 

ואנחנו הקטנים בין כל העולמות והגלגלים

הרחום שמשרה עלינו חסדים

למרות שיש פעמים שאין אנו ראויים.

 

לך הזמר לך התשבחות והשירה

כן, אתה בורא הבריאה

לך הזמר ולך השירה והתשבחות

לך האור לך החושך אדון הנפלאות.

 

עבר הלילה והעצבות התפוגגה לה,

ואתה מעיר אותי בקרני השמש העדינים

עורי בתי, עוד יום מתחיל במסע החיים

והנה אנו מתחילים..

 

לך הזמר לך השירה והתשבחות

לך האור החושך אדון הנפלאות

לך הזמר לך התשבחות והשירה

כן אתה, בורא הבריאה 

 

הכל שוקט לו , ואני מהרהרת

הזמן שעומד לו  מלכת.

כמה טוב , כמה טוב לשוב אליך

להיות שוב בחסות כנפיך.

פדיוןסמיילי...

מי יפדה לי בני

פדיוון הבן הוא

מצווה של קודש הוא

מי יפדה לי בני

מלך מלכי המלכים

בממלכת כוהנים

קטע קצר אמנם,אך כתוב היטבכפיר גולן5אחרונה

המשך להתאמן ולהשתפר ולהבא תנסה

לכתוב את הקטע כאדם המביט מהצד לכאורה ולא מנקודת מבט אישית

אני חושב שזה יעזור לכתיבה שלך להיות כנה ועוצמתית יותר...

"באמצע העליה"עץ נטוע
בתחילת המסע ,אדם נמצא בין יגון לרינה ,בין עצב לשמחה.

וכבר זה התחיל, והעלם הצעיר מחריש כליל. מבקש את

האמת את הכנות, את היופי ואת האומנות.

ובאמצע העליה ,נשבר הלב, ובכי התדפק על דלתו בכאב.

אך, למרות הכל עצמותו נשארה ,ליבו נפעם מרינה ,וכוחותיו

חזרו כאילו לא הייתה אף בעיה.עין לא נותרה ללא דמעה אחרי הקרע הנורא

נ.ב.ריבונו של עולם נתת לי ולמשפחתי שנים כה ארוכות ולא קלות ואחרי הרבה שנים זה התפוצץ במלוא עוצמתו

תן בנו את הכוחות להמשיך לעלות כי אנו כבר בעליה

ולסלק את תחושת הכאב והאי וודאות והגיהנום שעברנו
קטע מדהים,עוצמתי,מלבב ומרגשכפיר גולן5אחרונה

שילוב נכון ומדוויק של מילים עם רגשות,בדיוק במינון הנכון!

 

לעניות דעתי הסיבה שקטע זה לא צבר תגובות למרות קסמיו הינה

החלוקה המוטעת של השורות שמקשה מאוד על נוחות הקריאה וההבנה...

נפש צדיקהסמיילי...

לחברי היקר, צ.

 

משמיים למעלה יש נחת רוח

עליך ועל תורתך

 

בגמרא אתה עומל

בנחת רוח מדבר

נעים לבריות

אמונתך גדולה!

 

אשר אתה סוחב את עצמך בקדושה ובטהרה.

יש לך נשמה טהורה.

איזה שמחה!

תפילתך כתפילת רבנו הקדוש.

 

ואם נחשתם. צ. זה צדיק

כזה הלב שליחשבתי לי

אצבעותי רושמות מהר, מפחדות שיגמרו המחשבות לפני שאעלה אותן על הנייר, והדיו רוחש. העיניים מושפלות והלב מזרים למוח שירים, מלחין ומנגן בטונים נמוכים.


בשירים השמחים הוא חורט ספקות.
בשירים החמים הוא שוזר בדידות.
בשירים הכהים הוא מגלגל בעדינות מן חדות כזו, חודרת.
ולתוך השירים העצובים הוא מוהל טיפת שיכר.


כזה הוא הלב שלי, שובב שכזה.


פעמים, הלב רוגש מידי, והצלילים מדגדגים בבהונותי.
פעמים, הלב אדיש, רחוק, והצלילים מגיעים מארץ רחוקה,עם עצים גבוהים גבוהים ופירות כתומים וירוקים.
עיתים הוא כואב, עיתים שבע. עיתים לוחם, עיתים מוותר ונסוג.

כזה הלב שלי, אדום ופועם שכזה.

מהמםנועם ה
וואו! פשוט וואו. כתיבה קולחת וכיפיתסיהרא.

והתוכן, כ"כ נוגע ונכון לי.

תודה תודה.

תודה..חשבתי לי

אתם לא יודעים כמה שזה חשוב לי לקרוא את זה..

מקסים.חרותיק

הלב של כולנו כזה

פועם לכאן ולכאן..

יפה מאוד!צוטלית
השורה הראשונה הייתה מדהימה..!!!כפיר גולן5אחרונה

בשאר הקטע קצת איבדתי אותך,הירידה במשלב הלשוני

הניסיון להתחבר יותר אל הקורא ולכתוב דברים ישר מהלב

 גרמו לפי דעתי לקטע קצת לאבד מזוהרו...

 

 

אבל בכללי הקטע נכון וערוך בצורה יפה מאוד מאוד!

תודה על הכנות והשיתוף

אחד חדש...כפיר גולן

ואחרי ככלות הכל/כפיר גולן

 

 

 

ואחרי ככלות הכל

לבדי אמלוך,נורא

נורא הוד,מלא תפארה

רודה בנתינים תחת שבט המלוכה

 

את אשלוט אנתץ גילולי עגלה

אז אבוא משכני,רוממה

עת אשן על משכבי בשלווה

אז אדע ייסורי כאב השכחה

 

את האהבה אוריד,אפגיע

למען שם משאלתי האחרונה

למען דור אשר ישכון לבטח

מבעד לשאול עמק האלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בא לי הסבר...נועם ה
אני לא מצליח לבטא את עצמי במיליםכפיר גולן5אחרונה

אז אני עושה זאת באמצעות שירים...

 

אני ממש מצטער אבל את השיר הזה ספציפית אני לא יכול להסביר

תנתחי אותו לפני הבנתך...

פרי גניכפיר גולן
ימלא פי, תהלתי
לעת זקנה,ככלות כוחי
עת שם זעקתי,חיפשתי קולי
עת שם נשאתי,בדומיה כאבי

אל תשליכיני אבי,אל תרחק ממני
עת נערמו זאבים,עלי לטורפי
בינות למשבר,כותלי נשמתי
שאלתי,חיפשתי את רצוני

בעת אנצור טללי תאני
בעת אנדור,אבד עווני
עת שם בכיתי,מבעד אישוני
עת שם נפלתי,קדשתי שמי

את פרי גני,מצר מצוקתי
לך הביא,מתוך צליל רינתי
בעת אבוא,תחת צל אביוני
בעת אזכור,שדה לחישתי
ווווואווו!! זה מהמם!!!! אתה כתבת??נועם ה
זה ממש ממש יפה!!
יא מוכשר!
ואוו.ככה פשוט

זה יפה ומפחיד עד ככה אתה כשרוני, וכתוב מאד טוב ובצורה נכונה.

 

תודה רבהכפיר גולןאחרונה
מחכה לביקורת אני 2
"עבר הווה עתיד"
רוח נושבת, עלים מרשרשים
מן העצים
השמש עולה מן המזרח,
מגיחה לה מן הפתחים .
קורא התרנגול נשמע שאומר
התעורר, התעורר
סדר יום חדש מתחולל
ואני קם להתפלל .
מודה על הלילה
שעבר בשלום,
על השלוה שהיתה בחלום.
מסתכל במראה
ואין אותו אדם שהיה.
הקרבות הותירו בי זקנה,
חי הכל שוב כמו מתוך סרט נע.
הכל דומם שקט
ועומדים להם
אני והחלק שבי מת.
מחייך לעולם, מנסה להראות לכולם
שהכל נחלת העבר
אך מראות הכל העיניים
שהמבט מיוסר ורק מחכה לעבור
את המחר..
כל כך מכירה את זה..צמאה נפשי לה'אחרונה

אם זה מהלב- אז יש לזה פיתרון..

מכירה תהרגשה.. ממש כואב..

אבל ככה זה אנשים גדולים.. 

שיר חדש שלי..אורושקוש

חברה שלי גם הלחינה אותו.. לחן מהמם חבל שאין לי איך לשלוח אותו..

את עוד מאמינה

שאם תמשיכי לחשוב,

שאם תמשיכי לאהוב,

עוד יבוא טוב.

 

ואת אומרת שאולי

גם אני יכולה,

לפתוח את ידיי

כדי להכניס אמונה.

 

אז תלחמי בשבילי,

בשביל אלה, הגמורים.

כי את יודעת שהעולם

סובב במעגלים.

אז אל תסתחררי

תעמדי יציבה,

אני אשלח לך את הכוח

מעיניי, התולות בך תקווה.

 

אז אני שוב כאן

מחכה שתעזבי

שתביני שאולי

זה לא בשבילי.

 

אבל איך זה שאת

לא מוותרת,

גם כשנדמה

שאני מיואשת.

 

אז תלחמי בשבילי,

בשביל אלה, הגמורים.

כי את יודעת שהעולם

סובב במעגלים.

אז אל תסתחררי

תעמדי יציבה,

אני אשלח לך את הכוח

מעיניי, מלאות האמונה.

וואו . חבל שאי אפשר לשמוע ת'מנגינה .עכבר הכפר
וואו השיר ממש מרגש נוגע ללב.חנהלה החבדנקיתאחרונה
רמוז ההחלטה.סמיילי...

מוזמן הוא  לבוא עין שלו וידו תבואו?

ברמז זה מן נראה שהקטע אינו ידוע נלך ונחזור ידוע דעת ובינה ענק צריך רק יוסיף חתול לבוא ההחלטה חזקה לא יודע טוב.

תרנגול תורם פה לקום לא למה ההוא שאתה מה ויתרום יתקדם ויתקרב שזמן יודע עני תפילתו תתקרב פה להשם להחליט בינה חבד  ידעוך נראה מה ומה ללכת אני לא חיב ידוע נלך משם.

 

ובסוף נגיע.  אות ראשונה בכול מילה ונגיע. 

 

 

כי משיח מתקרב.

 

 

בר"נ נל"ש נ"א כי כך ד"ז

רציתי להראות לכם משהו שכתבתי שבוע שעבר...צמאה נפשי לה'
השד השחור:
 
השד השחור הולך ומתפשט,
הוא אוכל הוא נושך הוא שורט
וכל מה שנותר לי לעשות,
זה לנגב את הדמעות..
 
כי אין לי שליטה עליו,
פתאום הוא מתפוצץ..
אני יושב לי נעלב,
והוא את הדם שלי מוצץ..
 
את טיפת הרגש האמיתי,
את החום שמילא אותי,
הוא מוציא ומסלק בשניות
שופך עליי רק דיכאונות.
 
מכל דבר את הטוב הוא מוציא
כל דבר פתאום נהיה שלילי
אני מרגיש כמו גוש שחור
ללא תחתית נופל לבור
 
הכעס האימה והכאב
בערבוביה מלאת עצב
אין כבר כוח להתאמץ
כי אין בשביל מה להתלוצץ
 
וכולם,
לא מבינים
וכולם,
בעולמם שוקעים..
 
רק אני לבדי
כה בודד ואומלל
מחפש לי תקווה
כשהכוח אזל
 
לבד
שינוי המבנה באמצע מאוד הוסיףנפתלי הדג

התחושה הזו של ההדרגתיות (השד הולך ומתפשט) יצרה תחושה אמיתית.

 

קצת הפריע לי שהשתמשת ב.., זה לא כ"כ מתאים לשיר, דעתי.

וצריך קצת ללטש את החריזה.

תודה על ההערותצמאה נפשי לה'

אקח לתשומת ליבי..

אבל הרבה יותר אכפת לי המשמעות, וזה נכתב ברגע של ייאוש גמור,

אז תאמין לי שלא חשבתי אז על החריזה..

ממש מוכר השד.ככה פשוט

יפה, ואהבתי שהוספת בסופ

את המילה

לבד

זה חד יותר ככה. מהמם.

 

 

תודה רבה צמאה נפשי לה'אחרונה
אממ...נגד הרוח
עבר עריכה על ידי נגד הרוח בתאריך כ"ה בחשון תשע"ד 17:29

כתבתי את זה לפני שנה .. כשחברה טובה שלי נפטרה.

מה דעתכם?...

 

 

חוף הים . שעת לילה מאוחרת .

אין נפש חיה .

רק אני . והוא למעלה .

 

אני מסתכלת על הגלים,

רוצה להיסחף איתם . להרגיש חלק מהם .

הכאב קורע אותי .

מרגישה שאין בי שום דבר חי .

הכל שחור ומת.

 

חיוורת ורועדת , טובלת את רגלי במים .

שערי מתבדר ברוח .

אני פותחת ידיים , נותנת לרוח לעבור בתוכי .

 

הגלים מפרים את הדממה.

חוזרת לחוף

הזיכרונות מכים בי..

מרגישה אותו יותר מתמיד.

חודר בתוכי, מכאיב לי.

 

הכאב ממלא כל סדק ופינה בתוכי.

הוא פורץ החוצה, והופך לבכי עז.

בכי של כאב.

כ"כ כואב ואמיתי!ארמונות בחול
מענין שהים ( חשבתי על זה בפעם האחרונה שהייתי בו) מסמל לנו את הדברים הקשים יותר בחיים.
כן, הים מסמל את הדברים הקשים,ירוקהאחרונה

אך מצד שני, גם את הרוגע והשלווה..

 

השיר מאוד יפה, ומשאיר רושם חזק.

ארמון בחולארמונות בחול
היי, פעם ראשונה שאני מעלה משהו שכתבתי..
אשמח להערות/הארות.

נבנה לו אי שם
סמוך אל הים
על החוף, בין חולות וצדפים.

גבוה ורם
התנשא על כולם
ארמון, יפייפה ומרשים.

מחסה לי נתן
את עצבוני הוא ניחם
הגן בלילות הקרים.

חלומתי הוא טיפח
לחיי הוסיף טעם וריח
נתן דרור לקשיי הרבים.

גבוה ורם
התנשא על כולם
ארמון, יפייפה ומרשים.

אך כשעל החוף התנפצו הגלים
התנפצו חלומותי לרסיסים.
נותרתי חשופה כעץ בשלכת
הרגשתי בתוך אגדה מהלכת.

בליבי אין מתום
נותרתי יתום
חותם השאיר בי לעד.

כן זהו סופו
של ארמון על החול
כבר לא יפייפה ומרשים.
מקסים.אורושקוש

אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאהבתי מאוד, אבל הגבתי שתדעי שקראתי את זה

המבנה פשוט מדהיםנפתלי הדג

כמו גלים שקטים שבאים לאט לאט, ואתה כבר יודע מה יקרה בסוף..ואז הבית הארוך שמתאר את השבר או גל גדול- ואז שוב שקט שאחרי הסערה.

זו פרשנות יפה..ארמונות בחולאחרונה
לא חשבתי על זה כשכתבתי(;

ותודה!
מעניין מה תגיידו ... נגד הרוח

בס''ד [=

 

 

 

 

מדבר ,

הכל חשוך ודומם ..

מין הרגשה של שקט אינסופי שכזה...

אפופה בשלווה המרגיעה את נפשי

 החפצה במעט שקט ...  .

מוציאה גיטרה ...

ומתחילה לנגן ...

כל פריטה פורקת מעלי עול כבד ...

אני עוצמת עיניים ,

ונסחפת  בקסם הניגון ...

מחשבותיי נדחקות ...

ליבי נפתח למעלה , לריבונו של עולם ...

אני מקדישה לו שיר קטן...

מרגש ועוצמתי... –

 

"אבאל'ה  שלי , תעזור לי להתקדם הלאה !

תעזור לי להיטהר .. להתקדש ולשמוח ! ."

 

מניחה את הגיטרה ...

נותנת לפרץ דמעותיי לצאת החוצה ... לאוויר העולם ...

 

ואבא מסתכל עלי מלמעלה ..

לא יכול להתעלם מדמעות של ביתו האהובה ..

 הוא מלטף אותי , ומחבק באהבה ובחום ...

 

 

ואני משעינה את ראשי בבטחה על ידיו הנעימות והטובות ,

ושוקעת בשינה מתוקה .

 

 

 

קמה בבוקר ,

לא זוכרת כלום מאירועי הלילה אתמול ...

מתאמצת להיזכר ,

נוברת בזיכרונותיי ,

ובלי הצלחה...

אור גדול ממלא אותי לפתע ...

חיוך גדול עולה על שפתי

"משו טוב קרה אתמול , זה בטוח" אני לוחשת לעצמי

ורצה באושר עילאי במרחבי המדבר .

|חיבוק ענק| את חמודה ממשנועם ה
מעניין אותי אם זה עושה לך טוב לשתף את זה.
לפעמים נראה לי שכדאי לשתף רק דברים מבאסים. כי כל דבר שאתה משתף אתה הופך אותו לפחות דרמטי/משמעותי/אישי וכדו"...

אבל אם זה עושה לך טוב, אז תהני
קטע יפהאורושקוש

בעיניי כל השלוש נקודות האלה שיש כמעט אחרי כל משפט פוגעות מאוד באיכות הטקסט.

אני מבינה את הצורך להשתמש בנקודות האלה, את שמה אותם כי את באמת מרגישה שרק ככה יכול להגמר המשפט- אבל זה הורס.

 

חוץ מזה- יפה מאוד!

מיוחד!!יעלה אביגד.

הרעיון יפה מאוד, ויש בו משהו שקט-איכותי...

הייתי ממליצה קצת להעצים אותו, להכניס יותר מילים גבוהות, "מחביאות"..

ומשו קטנטן- הריבוי בניקוד קצת הורס.. אפשר לצמצם קצת..

 

חוצמזה ^ אחלה קטע! אמיתי מאוד ונותן את השחרור הזה..

     בהצלחה..

ואני מקוה שההערות מתקבלות רק בהבנה, וכביקורת בונה, ולא להיפך ח"ו!!

תודה נגד הרוחאחרונה

ותודה גם על הביקורת הבונה (;

 

 

 

 

אגב , כתבתי את זה לפני שנתיים

עצב ובדידות. משו שכתבתי עכשו.קריצה.

שוב הם הגיעו.

שניהם ביחד. חזקים. מקיפים אותי.

בדידות מימין ועצב משמאל.

אני מנסה לומר להם שילכו ויעזבו אותי בשקט.

עצב מניח את ידו על כתפי ובדידות רק מהנהן בראשו.

הם סוגרים עלי ומוחקים ממני את טיפת האושר שעוד נותרה לי.

בדידות שואל אותי איך זה שאני שוב לבד, למרות כל המאמצים.

ואני שותקת, נותנת לעצב לעטוף אותי במבטיו החודרים ובידיו הכבדות.

אני קמה, מתנערת. הולכת לבית. רוצה שיעזבו אותי וישארו שם, רחוק, מאחורי.

אבל הם באים.

מלווים אותי.

אני נועלת את הבית, מנסה להילחם בהם.

הם מצליחים להכנס, כי עצב הוא נורא חזק.

ואני כנועה. אין בי כח.

עצב מתיישב על הספה ומפזר בחדר דיכאון מחניק,

ובדידות משתלט לי על המיטה.

אני נאלצת להבין, שגם הלילה שוב יהיה לי קשה לישון

ולנשום.

 

וואו, זה ממש ממש יפה!!רוש לילה.

עצוב

 

אבל אולי זה מה שעושה את הקטע טוב כל כך.

 

אהבתי ממש את הדימוי שלך, איך שהפכת רגשות לאנשים. זה אדיר ^_^

 

הסוף שלך מעולה. בהתחשב בזה שכתבת שורה לפני כן ' ומפזר בחדר דיכאון מחניק'

 

ואז סיימת את הקטע שלוש שורות אחר כך עם חזרה לשורה הזאת ב'ולנשום' זה טוב. זה סיום מוצלח מאד.

 

אהבתי.

תודה לך.קריצה.
זה מדהים!אחת-קטנה

אני מאוד אוהבת את האנשה. גם אני כותבת ככה לפעמים.

מזדהה, וזה קטע מעולה.

וואי אחותי יש לך את זה בגדול!!נועם ה
זה מהמם!! ונוגע ממש! :-*

והאנשה ממש מבטאה את זה בצורה ממשית כזו.

דרך אגב, נכון לאמר 'הביתה' במקום 'לבית'..

ממש ממש יפה!
ישר כח
זה נוגע. עצוב. ויפה. את גדולה!נגד הרוח
תודה(:קריצה.

נועם ה - אני לא אוהבת את המילה הביתה לכן לא כתבתי אותה. זה משנה אם לבית או הביתה?

גדולנפתלי הדגאחרונה

גדול גדול.

מזמן לא ריגש אותי קטע כל כך.

האנשיות, האמת, התיאור המדויק..

אני על סף דמעות (מזל שאני גבר אפאטי)....

 

ולי אישית זה הזכיר קטע של ניל גיימן.. (למכירים)

פעם ראשונה כאן..אני 2
השיר/אני והם..
מנסה להשתלב ופעמים מוותרת על זהותי
כדי להיות חלק מי...

אני והם...
עומדת מהצד ומביטה ..
אני והם
קרובים עד למרחק נגיעה..
אני והם..
אך עם זאת רחוקים ולובשים חזות קרה..

שריפה מתחוללת האם זה הכעס או הכאב..
אהבה בוערת אליהם מתוך הלב..
רוצה תחושה של שייכות
אך בינתיים יש רק עצבות..

לצעוק עד מעבר לרקיע
ואת הנשמה הבוכיה להשמיע...
עד מתי.. כן עד מתי ההסתר
החוסר, העמימות והשקר..

מחכה לביקורות...



זה נכתב ותוקן תוך כדי הכתיבה אותו לכאןאני 2
פינג פונג יפהנפתלי הדגאחרונה

האני והם כתוב טוב מאוד- מפריע לי שימוש של .. שלדעתי מעגל את הפינות- וזה חבל בשיר כזה.

מין שיר כזה.איזבלה

החושך הזה

שקרא לך

אליו

היה ככ מזמין

ובטוח

כיסה את עצמו

באלפי מנורות

כחולות

וצהובות

וורודות

שקרצו לך

בחגיגיות

ואת רצת לשם

בכל הלהט

והתום

וכשהבנת

היה מאוחר מידי.

 

 

 

אני יודעת שהוא יצר מוזר. אזמה

וואי ממש! אהבתינועם ה
אהבתי שברור למה התכוונת למרות שלא הסגרת את סוג 'החושך', ה'מנורות' ו'התום'.
מזדהה..
אבל רק אל תשכחי שלעולם לא מאוחר מידי. וזאת לא סיסמה. זה מניסיון
מושלםם אאבבגג

את דעתי כבר אמרתי

וואי אמאלה עשית לי צמרמורת..צמאה נפשי לה'

אני לא יודעת על מה כתבת את זה..

אבל הייתי שם.

מעולה!נפתלי הדגאחרונה

מתאר כל כך נכון את הפיתוי.. החושך כיסה את עצמו בנורות- שימוש מרהיב במילים- והעברה חדה של המסר.

מוזר זה הכי טוב!

אשמח שתתנו סימן שקראתם פצל"ש שירים

שיר לאהובי.

 

האם אתה רואה אותי תמיד

האם אתה חושב עלי

גם כשאני שוכחת

אותך

האם אני לך כבן יחיד

האם אתה אוהב אותי

גם כשאני בורחת

ממך

האם אתה מבטיח לי עתיד

האם אתה שומר עלי

גם כשאני שוברת

אותך

האם אתה יודע להפריד

את הדמעות המלוחות

גם כשאני דומעת

איתך

האם אתה אוהב אותי תמיד

שוב אלי, אשוב אליך

הרי אני כוספת

לך.

 

 

 

 

 

 

שכחתי לציין, זה לא נכתב לבשר ודם...פצל"ש שירים
מהמםםצמאה נפשי לה'

נהניתי מאוד..

מאוד יפהנפתלי הדגאחרונה

ומתאר טוב מאוד את הזוגיות..

קצת הפריע לי שזה בלשון נקבה אבל את כותבת "כבן יחיד"..

ערפיליםנפתלי הדג

זה אחד שונה..

 

 

ערפילים

אני מכור לשקט,

היורד על נפשי כמו מסך

כמו ערפל של בדידות רטובה

השומרת על נפשי מפני ציפורים טועות.

 

יש שקט של עצמי,

שאני יכול לרחוץ בו גם

כשהכל מסביבי שוצף צעקות.

גם כשקופץ עליי ילד,

או קוצפים מסביבי אנשים.

 

יש שקט של הכלל.

שקט נח- אמיתי לא רעש

במסווה של אי דיבור,

בו יושבים אחרים

ואני ושותקים

מנסים להעביר

את הפועל אל הכח.

 

ויש שקט שלנו

שבו אני מדבר

וגם הוא

ושנינו קוראים

זה לזה ולעצמנו

בדממה.

 

ויש שקט שלם

שלום, שלי

שהוא השקט מכל

וגם השמור מכל

וגם השומר מכל.

וואי הלוואי שתסביר לי...נועם ה
זה נורא יפה ועמוק!
משהו ספציפי או שזה היה כללי?נפתלי הדגאחרונה
"אבא(?)"עץ נטוע
חבר אמר לי לכתוב שיר עליך .על כל הרוע שעשית בחייך.

על הצער והיגון שגרמת,ועל כל השנים ששרפת

אין כפרה לבושה שגרמת.אין תקנה למחדל שעשית.

על הידים שמדי פעם הרמת, על השקרנות שיצאה מפיך.

ועל חוסר צדק שנגרם בגללך.

לך מחיינו ואל תחזור.נזק בלתי הפיך נגרם ממך

נצר נקמנות יש בתוכי כנגדך.

לעולם לא אשכח חלאה שכמותך כמה שקרים ורמאויות

עשית.

אין מחילה .מבנך שכבר הפסיק לקרוא לך אבא
...רוש לילה.

הכתיבה טובה, אבל ממש מרגישים את הרגש כאן ולכן זה קשה לקרוא. כל כך הרבה כעס בכמה שורות..

 

זה אמיתי ?

טוב אממ.חרותיק

סליחה על מה שאני אגיד.

 

זה השיר הכי טוב שלך שיצא לי לקרוא אי פעם לדעתי.

מבחינת הכתיבה!!!

 

מבחינת התוכן, כמעט פרצתי בבכי.

כואב ממש.

אני מניחה שאם זה לא היה אמיתי זה לא היה נכתב ככהבקטנה
כואב..יעלה אביגד.

קצת קשה להעיר על דבר כזה..

  זה נרגיש שפוגע במקום רגיש מדי..

אבל זה שהרגש כל כך הועבר- מראה על איכות כתיבה..

      בהצלחה!

וואי עצוב מאוד מאודצמאה נפשי לה'אחרונה

אשמח תמיד לנסות לעזור, אפילו אם זה רק להקשיב..

והמון המון בהצלחה