פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 595)

פתחי פצל"ש שלא ידעו שזה את

זה לא שיש לנו משהו נגדך.

הכל מאהבה!

יש עוד מה לתקן את זה.. לוידעת.. לעבוד קצת..

הבסיס מהמם.

אבל זה עשה לי משו חסר קצת.

אבל בחיאת שאנלא באמת מבינה בזה.. אז אנלא יודעת מה צריך לתקן

אני אוהבת כאלה..

רק היה לי מוזר הסיום.. לוידעת.משהו בו עצר את השיר..

ב"ה

אהבתי מאוד. התיאור מאוד מדויק ונוגע. "ובכאלה מומצאים של רגע" - חזק.

שכוייח.

ואוו- אני ממש לא במצב רוח של קריאה עכשיו ואני בטוח שאני אהנה עוד יותר בהמשך.

אבל מה שעשית פה עם המילים פשוט מדהים- כזה סגנון מפותח, כתיבה כזו משוחררת..

הלוואי עליי קטעים כאלו מדי פעם..

בהצלחה לכולנו

ישר מהלב פשוט בא ליכתוב ו... זה מה שיש ספר לי על זה 

שים לב קצת לחרוזים, יש כאלו שלא מתאימים לגמרי.

חוצמזה? מושלם!!

ושמחחח!

אני אשפץ. עוד משהו?

אני רץ מפה לשם
אני נוסע אל הים
אני ארוץ בין הגלים
ואז אצלול למרחקים

אני אנשום הכי עמוק
ואז אעוף הכי רחוק
השיר שלי נכתב לרוק
את השיר תוכלו לשרוק

יום מלא באהבה
יום מלא בגאווה
יום כזה מלא שמחה
לתת זה סוד ההצלחה

את היום הזה אנציח
לא כל יום אני מצליח
ביום הזה אני שמח
מיום כזה אני פורח

את המסר מעביר
שיר שמח שמאיר
ולכם נשאר לכתוב
שיר שמח בקרוב

שנזכה לשמוח תמיד.

מדיוק. זורם. מקסים!

העלת לי חיוך קריטי.

שיר עליז וחביב . ומעלה חיוך גדול

בס"ד

בעיקרון כשאני נכנסת אני קוראת אבל אני לא יודעת מה להגיב

אין לי הערות בונות או משהו, אני לא מבינה בכתיבה..

משתדלים להגיב.

אל תרגיש עלוב

אני בטוחה שהשירים שלך יפים.

פשוט... יש אנשים שלא יודעים מה להגיב.

זה לא פורום פעיל כמו נסיו"פ וכדו'..

אז פחות אנשים נכנסים, ובטח פחות מגיבים..

והאמת?

עכשיו הוא ממש השתפר, פעם לא היו כאן בכלל אנשים..

לאט לאט..

בעז"ה נשתדל.

אה ואגב, גמלי לא מגיבים הרבה..

לומדים להתבאס..

קשה לי לענות לך ספציפית.

כי אתה עמוק!

אני לא מצליחה לעכל את השירים שלך.

ובטח לא להגיב עליהם..

מצטערת..

סתם, סתם. אהבתי. זה יפה. והכי מצא חן בעיניי הבית האחרון, ה-2 שורות הראשונות. את זה מ-מ-ש אהבתי.

זה שאנחנו לא יודעים לבטע את עצמינו במילים מנוסחות בצורה מעצבנת מרוב שזה טוב אז אנחנו שמים מילים בלי יותר מידי קשר ועם הרבה עומק מדומה

רק כאב לי קצת ..

אבל יש יותר מדי פעמים את המילה 'כולם' ולי אישית זה קצת מפריע..

ב"ה

אני מאוד אוהבת את הבעיטה ששולח הבית האחרון - "לא רוצה להיות מושלם".

חזק.

ועכשיו שמתי לב שגם הבית הזה עומד בחלק מהקונספט של השיר

אבל לדעתי זה דווקא משתלב מצוין  

כי אם כן - זה ממש מעביר את המסר. הבית האחרון כבר מכביד על הנשימה! מפחיד.

כן צביקה, זה קצת מיואש ... אבל מקצת ייאוש ל'מכביד על הנשימה' הדרך ארוכה קצת, לא?!

בקטנה, תודה לך 

אהבתי תתבנית. והכתיבה. וההדרגה..

אבל זה כאילו משאיר אותך לבסוף לבד עם הכאב.

היה פה נסיון לעשות חרוזים בכח, לא?

אז מרגישים את זה.

תנסי לקרוא את השיר כמה וכמה פעמים,

ולכתוב את אותו נושא, אבל בזרימה.

כי זה נראה שמישהו בלם אותך בכתיבה.

והתוכן, מה קרה??

זה מבהיל ביותר!

בהצלחה

תי..(אני רוצה לכתוב ולא יודעת מה זה ליטוש..ניסיתי פעם לכתוב משו.ואמרו לי ללטש..אין לי שמץ מה זה!!)

סליחה מפותחת השירשור שאני גונבת לך ת'במה...

ואז יהיה מושלם.

המקום מובן והגיוני אבל מייאש כ"כ. 

מה עם קצת תקווה באופק? עזבי את מה שכולם חושבים ואומרים נסי לחשוב בעצמך- לתת ביקורת עצמית ומדי פעם להתעלם מביקורות הזולת (במצב שהן רק מזיקות)..
בכל מקרה קטע יפה.מבחינה סגנונית הביטוי מי מנוחות נראה לי קצת מאולץ פה (לא מתאים לסגנון הכתיבה) אבל מבחינה תוכנית הוא מתאים- אולי לנסות למצוא ביטוי אחר?

לא הבנתי למה מיי מנוחות מאולץ?

מרגישים את תחושת המלכוד בכלא ההוא...

אני אוהבת את הדימוי של מערבולת ההאשמות ואז ההגעה למי מנוחות. זה הופך את הקטע למצויר, וזה יפה מאוד לדעתי.

כייף לישמוע שהצלחתי להעביר את הרגש..

ב"ה

משמח ומעלה חיוך גדול

תודה

נכון מאוד.

גם אני בדיוק באותה בעיה..

וזה גם די הגיוני שכשאתה כותב יוצאים דברים ממקומות יותר פנימיים מהמקומות שאתה נמצא בהם ביום יום.

מה שגיליתי בכתיבה שלי זה את הנוכחות המטורפת של הקב"ה בחיים שלי, דבר שבאמת לא הייתי מודעת אליו עד עכשיו.

ככה אתה לא מוציא את זה על אנשים.

אלא בכתיבה, שיכולה בעצם ללכת לעזאזל.

זה סוג של פריקה.

ותדע, שאם אתה ממש שמח, גם שירים שמחים יכולים לצאת לך!

ו.. אנלא חושבת שאתה בחור דכאוני.

אתה יודע, אם תראה אותי סתם ככה- אני אחת הילדות ש.. איך נגדיר את זה? כל היום עם

חיוך, צוחקת בלי סוף, אופטימית מאד-מאד ומוצאת בכל אדם מלא מלא נקודות אוור. 

אז אתה רואה אותי ואתה חושב, וואו, איזה שמחת חיים, וזה ..

ואז אתה קורא את השירים שלי ואתה כאילו 'בום'. מזה העצב הזה? מזה הדיכאון הזה? מאיפה זה בא בכלל??

אז בוא אני אסביר לך משהו, זה שהשירים שלי\שלך עצובים או דכאוניים זה לא מראה על בן אדם עצוב שמסתתר מאחוריהם.

לא. אנחנו לא רובוטים, גם לנו יש נקודות כואבות. ואם אני שמחה כל היום זה אומר שאין לי דברים שכואבים בי? לא. זה אומר

שאת העצב אני משליכה למקום אחר, במקרה הזה- לכתיבה שלי(:

אני יודעת שקצת חפרתי. מצטערת.. גם זה קורה לפעמים

מקווה שהבנת

לא כל כך טוב לי עם ה שמה שאני מוציא החוצה הוא החלקים היותר דיכאוניים, או לא חברותיים שלי (גם  בשירים לא דיכאוניים) וזה יכול לקרות גם בזמן שמח- למרות שכשטוב לי  אני כותב פחות...

אצלי, אני כותבת על מחשבות שעוברות במוחי.

דכאוניות? אין לי מושג..

אבל זה גם סוג של פריקה..

כי בכתיבה אפשר לפי דעתי להתבטא הכי טוב.

למה?

כי כשאתה מדבר עם בנ"א אתה מסתכל על ההבעות פנים שלו,

תגובותיו,

וזה הרבה יותר מקשה לומר באמת..

ודף? אתה תשפוך, תוכל למחוק אח"כ.. (בשונה ממילים שאם הן נאמרות אז הן נאמרות),

תוכל לשמור..

לא יודעת..

שתעבוד בהם על כתיבה שמחה יותר.

תבחר נושא שמח או מילה או כל מה שבא לך שתהיה חייב לכתוב עליו בסגנון שונה ואולי עם הזמן הכתיבה תשתנה..

וזאת סתם הצעה אין לי מושג אם זה יעבוד ואיך בדיוק תעשה את זה.. סתם מחשבה

ועוד משו- אני חושבת שבכתיבה עצמה יש משו עצוב, אולי לא עצוב- רציני. לא משנה איזה שיר תקרא(אם הוא בלי מנגינה) הוא ישמע רציני כזה אולי קצת עצוב..

וכשכן זה לא יוצא טוב

יש לי כל מיני שירים שאני כותבת נגיד על אנשים אחרים, או שסתם אני מתחילה משפט ופתאום עולה לי בראש משפט שממש מתאים להמשך, אז אני כותבת אותו גם אם הוא ממש לא קשור לסיבה שבגללה אני כותבת ולא קשור בכלל לאישיות שלי... אז יוצא לי שיר אחר לגמרי ממה שכתבתי בהתחלה.....

ואני לא חושבת שצריך לעשות תרגילים. גם כי אני שונאת תרגילים וגם כי נראלי שהכתיבה צריכה לבוא מהמקום שלך.

מה שאתה כן יכול לעשות -אם אתה רוצה לשנות את זה- זה תוך כדי הכתיבה לנסות לחשוב על משהו שמח, או על מה שאתה רוצה שיצא לך...

בהצלחה!

היה לי גם סוגשל סדנת כתיבה.

אבלאבל..

כתבתי מונולוג מוזר קצת.. של יוסף הצדיק :ג

חח איזה יום מבדר זה היה.

בס"ד

רק מילים ואמרו לכתוב מה שיוצא

ולא התבקשנו לחרוז אבל בתור סיום ביקשו ממנו לכתוב או על קול כלשהו או על משהו שקשור לחוש המישוש (זה היה קשור לחמשת החושים וכו') אז החלטתי לכתוב על חוש השמיעה וכתבתי שיר ששילבתי בו צלילים כביכול...

והחרוזים יצאו לי מאולצים .

אפשר פעם לעשות סדנת כתיבה יוצרת במפגשים

זה אחד הדברים.

בס"ד

אני מכונה לשקול אפילו להעביר אותה בעצמי...

על מה ולמה את שמה תמרים בפרוזן?

זה מגעיל!!

בס"ד

(הדבר המצחיק הוא שהמנגו שהזכיר לי אדם מסוים- אז אותו אדם בכלל לא אוהב מנגו )

הטעם שלו משתלט פול, ותמר זה בכלל לא טעים גםככה.

החלום שלי זה להצליח לכתוב שיר כזה יפה על נושא משעשע..

קליל , כף לקרוא , מעלה חיוך והעיקר - שינוי מרענן ביחס לשאר הקטעים והשירים פה

העלת חיוך משמעותי. אשרייך

ומצחיק.

טוב!!

המיקס בין המשלב הגבוה לתוכן ה...יומיומי עושה פלאים

הקטע כל כך יפה ומדהים.

חזק, עמוק, כתוב היטב ואתה ממש מרגיש איתה.

אבל.. אז באות שתי השורות האחרונות...

יש בזה משהו ממש מתוק!

אבל את הקטע הזה ספציפי, הייתי מעדיפה רציני,

רק כי הוא מדהים..!

בכל זאת הוא מקסים!!

אבל כתוב יפה

אבל זה טוב, רק.. אפשר כמה הערות ושאלות?

מה באה להגיד השורה הראשונה? למה היא ראשונה ולא רביעית, היא מתארת את המסע, זה צריך לבוא אחרי שהיא מתחילה ללכת

למה נתפסה בו אימה? כשהיא הגיעה?

היא גם חיפשה אותךו, נכון היא הלכה לה בשדה האושר והוא, זה שחיפש אותה הגיע מולה, אם כן אולי כדאי להבהיר את זה קצת.

אולי שהיא תלחש לרוח שהוא סוף סוף הגיע או משבהו כזה. עכשיו זה קצת מבולבל.

עוד הערה, הפסיחות שלך לא ממש מסודרות.

ואז הוא מצאה/את הנערה בשדה הסערה. נרקמה לו/דמותה. קרנה בשיא/יופיה

כל אלו הם פסיחות שלא מוסיפות לקטע אולי הפוך הם גורעות ממנו.

תנסי לעבור שוב על כל הישר, לבדוק שוב אם את רוצה את המבנה הזה, סדר של משפטים, כפל של מילים (אימה בו נתפסה/הכתה בו כמהלומה. בששון שמחה גיל ורעדה. כמה ציפה/כמה קיווה- כל אלו כפילוית, שלא בטוח שחייבות להיות.)

אבל..איך הילד מאושר?

רצף. רצף קסום.

ממש אהבתי .. נשמה זה מהמם (:

השיר מאוד ציורי וכך הוא יותר משמעותי, יותר נכנס ללב.. 

תגדירי 'משהו'..

הבית האחרון מציק לי.

אבל אני לא מצליחה להבין למה.

אהבתי מאד. משפטים שנסגרים בנקודה מראים על עוצמה מסויימת (או לפחות כך זה נראה בעיניי). ובכלל, הרגשות מובנים מאד, לראשונה אחרי קטעים רבים מאד שקראתי גרמת לי להזדהות.

תודה לך. זה יפה (: