פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 595)

העולם ההוא.

הוא כ"כ קר.

הדמויות קופאות.

והמילים קופאים באוויר.

גושי המילים שנזרקים-

פוגעים חזק.וזורעים חורבן..

 

אז בואו נתחיל להתחמם.ונגרום לעוד אנשים לפעול,לתרום,להתחמם,לחמם,-

ולהמיס את הלבבות הקפואים...

 

אשמח להארות והערות...

לפני שבאת
העולם היה תמים ומתוק
היה לי טוב עד שהגעת.
הייתי עושה הכל מבלי לחשוב יותר מידי, מבלי לחפש מטרה, מבלי להתחשב בך.
הייתי אני.
לראשונה שפגשתי אותך, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר וכאב.
וכשהלכת פתאום הרגשתי כמה אני מכורה לך. מכורה.
וזה כואב.
כי את באה לי כל פעם בתחפושת אחרת.
והכאבים שלי תלויים בתחפושת הזמנית שלך.
אהבתי אותך, היית משכרת אותי.
הייתי דומעת איתך, צוחקת איתך, שרה איתך, הייתי עושה איתך הכל. הכל.
עזרת לי לצמוח, היית מקור הכח שלי בחיים.
וזה כואב, כי כשאת לא כאן, אני לא חיה כאז, כלפני שהכרתיך, אני מתה. אני רדומה. לא רואה טעם בחיים בלעדייך.
וזה כואב.
זה כואב, כואב שאת לא כאן.
אך יותר מכל, כואב לי שאני תלויה בך, אהבה.

אומר

עומד ומחייך ואורך שיערו

כאורך גלותי הנוכחית

אולי הוא יודע או שאולי הוא לא

לא ממש נקודה הכרחית

הוא עומד ומחייך שם, בכל מקרה

לא שוכח אבל לא זוכר

עומד ומחייך ומפיו שוב יוצא-

"אז מה אתה אומר?"

 

היא יושבת על אבן משוחחת בלהט

לא איתי, לעולם לא קרה.

אני כה רחוק, היא איננה יודעת,

לא מנחשת מכיווני את משב הסערה.

אני עומד כה רחוק

כמה פסיעות ומילה הן די והותר

ואז יד על כתפי, לא שהייתי הולך

"אז מה אתה אומר?"

 

אז מה אני אומר?

אומר הכל ולא כלום.

יודע טוב על השאר-

ודבר על עצמי האמיתי

על מה אני שומר?

הגחל לא עמום,

רק שוכן בתוכי,

בתוך כלוב שבניתי.

תפילה לשמחה גדולה

כתב: אליהו ק. (סמיילי...)

 

אלוקים, אבא, קבל את תפילתי באהבה וברצון ובאמת, ושלח לי ברחמיך העצומים שמחה אמיתית! המתפרצת מהנשמה!  וכך אני יוכל להתפלל לפניך ולעבוד אותך אבי, אלוקי. בשמחה! השם כתוב בתורה הקדושה "איש צדיק תמים" על נוח, ואני בזכות נוח הצדיק שניצל יחיד בדורו, אזכה ביחד עם יחידי סגולה השמחים להנצל מהעצבות הנוראה, האדישות הרצינות העוטפת את דורנו ודור אבותינו ברועה, מעשה שטן. הפעם היצר הצליח בדורו בחזק. אבא! אני רוצה לשמוח במתיקות! ולא למרר בעצבות.. אנה ממך! אדון כול המעשים! שלך לבנך (פלוני בן פלונית) שמחה אמיתית היוצאת מהנשמה בטהרה וקדושה, אזכה לשמוח, בתוך שאר שמחי ישראל, ברוך אתה אבי, מלך עולם הרופא לעצובי לב.

בזמן האחרון מאז ומעולם היא לא מבינה

הולכת בין מחשב שמטרטר באות חיים רם יותר ממנה לעוגיות שמחייכות חיוך גדול מדי, בולעות את השקט שלה וממחזרות אותו ועכשיו גם להן היא עושה עוול

ההצגה הזו עושה לה עיניים גדולות ותמיד היא נראתה כמו סינית

עטים מכתימים נקודות חיים שלה כתמים שלא בדרך הטבע בצורות שעושות לה רע כמו דובי פנדה דרוסים מועתקים לניילון

ומה אם היא תצרח את עצמה למוות

איש אחד וחולצה של איבוד עומד עם פנים לאספלט ומנסה להרגיש, הוא כמעט הצליח להוריד את החולצה כדי לשמוע את ניסים מיילל לי מתחת לארון.
(הוא לא הצליח לקלף, אז הוא לא הצליח להקשיב)
הוא חזר אל איבוד כי שם הרבה יותר בודד ומפוזר, ושם הוא כמעט יכול להרגיש שמחות בפחי זבל מתרוקנים.
וכוס מים הוא ישאב, ולו רק בשביל שהרגש לא יתייבש..
הוא כבר חצה את הכביש מזמן, אבל העיניים שלו עוד מתכווצות במחשבות על האספלט.

טוב נציג נוכחות..

 

סיפור קצר ומתוק..

 

כנהוגי, כמנהגי מימים ימיה, טיילתי ביום שישי בפארe שליד האגם הירוק. בספסל שחיד עץ האלון הצעיר ישבו שני זקנים קשישים מצודים במקל הליכה ופיליפינים ודיברו, היה לי מענין לדעת על מה מצאו להם זוג זקנים אלו לדבר, התיישבתי בספסל שלידם ושמעתי פליאה פלאים. "יוחאי, היו ימים זוכר?" יוחאי הזקן הביט בחברו "יוסף , אני חושב שהפסדתי את הימים" והיו מדברים ומדברים והנה עולה ויורד עשן מהשמיים ומושכם בחזרה והם מתנגדים חזור זמן רב עד שפרחה נשמתם ואת התשובה לא הספיקו לקחת.

 

ועוד אחד:

והאיש פתח את דלת ביתו וראה מפוחית זהובה ולקח אותה וחרב עולמו והחזיר אותה ותוקן עולמו, וחיי נצח היו לו לאיש. ואם יקח או לא יקבע גורלו. והאיש שמח מאוד על הנופל בחלקו והציל ימי נצח על פני ימי כלום.

וכל פעם מחדש הופתעתי לגלות
שישנן עוד מילים שאיש לא השכיל לחבר
ובחוצפה שיש רק לעפרון
חיבר הוא את אותן המילים,
כי יש משפטים שחייבים להכתב.

והים הלך.

ואני לא ידעתי

איך להישאר לבד

מיתר קרוע

לא יודע להיות ביחד כדי ליצור שיר

צליל לא צליל

ריקוד בלי מילים

אקרוסטיכון חסר בתים

שחף על שדות

דואה

פוגש לא פוגש

בית

והאחד מכולם

משורר כותב זמר מטורף ונוגה.

 

והצעקה נשארת

וממלאה עד אפס מקום

ואין מקום

אין מקום.

אז היא ממלאה את העוברים ושבים

וגם להם לא נשאר מקום

או שאולי לא היה מעולם מין דבר כזה

וכך הלאה

והלאה

עובר מכל אין מקום

לאין מקום אחר

לחיות בו.

זה כמו ליטוף

מין נעימה

עדינה ומרפרפת

וידייך

כמו ענן

שנראה

אבל הוא כלום.

וברחוב החשוך בחוץ

יש עוד מכונית אחת מדוממת מנוע

ותנים מייללים

וצללים

שדומים לך.

 

זה כמו חלום

מנופץ

שמלטף אותי

וקורע

בשקט.

 

 

 

הם לא פה,
הם אבודים.

כשאני לא מצליח לכוון, אני חושב על הצד ה"שירי"

שבה. זה עוזר לי להתחבר מחדש ולהחזיר את

הכוונה לתלם.

 

רק אני? 

המון חלומות.

המון שברי חלומות.

המון רסיסים.

השברי חלומות פוצעים את הלב.

חותכים בבשר החי

לבינתיים

הרסיסי זכרונות נכנסים עמוק

מסרבים לצאת

והפצעים...

הם מסרבים להרפא

 

בסוף זה יקרה

תמצא תרופה

 

עד אז אני אמשיך לדמם

ולצרוח

בשקט

 

 

[אל תרגישו צורך להגיב. אני הרגשתי צורך לשתף]

מה אני מרגישה? אני מרגישה כאב, כאילו הלב שלי רוצה לצאת מהגרון, להשאיר בדרך פרוסות שלו ולצאת לאוויר הקר שמחוץ לחזה, ושם אולי הוא יצטנן קצת וירצה לחזור.

.

אני מרגישה חולשה, הידיים שלי כבדות והעיניים רטובות ובהונותי יצוקות מפלדה.

.

אני מרגישה עייפה. עייפות שאי אפשר להשביע בעוד דקות שינה, עייפות שרוצה קבר, כי רק בקבר נחים.

.

אני מרגישה נבגדת, לא נאהבת.

.

 זה לא מה שהבטיחו לי.

כשהנשמה הזאת, שמתחת לעצמות החזה הקשות האלה, ירדה למטה לגוף הכבד והחסר הזה, הבטיחו לה משפחה אוהבת.
 שני הורים בריאים שאוהבים זה את זו, אחים ואחיות שישמחו להשביע את רעבונה במעט חיוכים ומבטים מלאי משמעות.

...

שיקרו לה, שיקרו לי.

.

קיבלתי זוג הורים הסולדים זו מזה.
קיבלתי אחים שמאמינים בשדים, כי אחת מהם ישנה סמוך לראשם.
קיבלתי שנאה הדדית, ושליפות סכין ממגירת הבשר באיומים וצעקות "זונה" "שטן קטן" "ואני שונאת אותך".

...

למה שיקרתם לה? למה בדיתם לי?

.

אני עוצמת עיניים. מנסה לדמיין עולם אחר לחיות, לא צולחת. גלגלי עיניי שחורים גם מבפנים.

.

למה שיקרתם לי?

למה?

וללכת בין קולות רועמים

וללכת ולהשפיל ראש

לנוע ולנוע

 

וללכת, ורק לקוות

וללכת, ורק לנסות

 

ונבקעו השמים

סדקים 

והופיעו קולות של חיים

קולות רועמים, אך בצהלה

ומים חיים שוטפים

 

יגעת ומצאת,

תאמין.

ללכת לאן שהדרך מובילה

ללכת אל עצמך

ללכת בדרך הרגילה

אל עצמך

תעוף, אני אומרת

לך למצוא את כל היכולות

שאולי אבדו מזמן

תעוף.תקח אותי אליה.

ביחד

ניצמד לבעיות שלך

כמו שתי ציפורים חגות

על מעגל קסמים אחד רחוק.

תתעורר.ותצעק את כל מה שתבין

תשמר. ותמצא את עמצך מספר

למה ולא ובכלל

תעוף.אני אומרת. אל כל החלומות

שלך.תתעורר,

ותבין את כל מה שאתה

כי אולי כל מה שחסר זה קצת געגוע

ואוסף של מילים וחלומות.

אולי אתה נכבה בי.

ואוסף של מילים בלי קשר לבכלל

ה mistborn 2, החלפתי את הניק...

נפתלי הוא לא השם הפרטי שלי..

מקור הניק בשיר המופלא של ברי סחרוף-

 

הנה נפתלי, נפתלי הדג 
הפה קצת פתוח לא מוציא אף מילה. 
מתחת לפוני עיניים כחולות 
הרופא אמר שהטבע עושה טעויות. 
וכולם הסתכלו עליו וצחקו .

מבוקר עד ערב עושה פרצופים 
מתבלבל בידיים מלכלך ת'סדינים 
וכולם הסתכלו עליו וצחקו,
כולם צחקו עליו והתרחקו.

קשה, קשה להיות בן-אדם 
נפתלי רוצה לחזור אל הים.

לפעמים קירות חשופים זה מראה מלבב ,
כמו מסך שקוף שמכסה את הפגמים. 
חיוך שמתוח עד כאב ,
בעולם המופלא ללא מלים 
שקט, שקט שאפשר למשש 
כחול בעניים זה מה שיש. 

קשה, קשה להיות בן-אדם, 
נפתלי רוצה לחזור אל הים.

היום נתקלתי בספר "חרוזי תורה"

שזה פירוש על פרשת השבוע בדרך של שירה וחרוזים

מישו מכיר? ממליץ?

ולפעמים הכל כל כך שונה