כ"ג שבט תשע"ב, 21:50, על הנדנדה בפרגולה.
איזה יום דפוק, בחיי.
שומדבר נורמאלי לא קרה היום. שונא אותם. גם את הימים האלו, הדפוקים, וגם את מי שגורם להם להיות כאלו.
נתחיל מזה שהמקלדת של הבלאקברי שלי חטפה איזה קריזה, והכריזה על שביתה כללית. אוווווף. וזה קרה לה בשיאו של השיעור הכי משעמם והכי דבילי - היסטוריה. ואנלא יכול לעשות את הדבר הבסיסי שמספק תעסוקות למקרים שכאלו - שליחת הודעות אנונימיות. כעע...תחביב משונה שלי.
ואחר כך בהפסקה, הייתה המורה המעצבנת ההיא שלקחה אותי לשחנ"ש. מה אני נראה לה, פרוייקט טיפוח? שתמצא לה פרוייקטים אחרים. כמו למשל קניית פאה חדשה. לא יכלתי להסתכל עליה. פאה של ליצן היא שמה על הראש שלה, האישה הזאת.
ועוד חושבת להטיף לי מוסר.
יאיר גם היה היום מוזר. התעסק באובססיביות באיזה מחזיק מפתחות חדש שהוא קיבל מהדוד שלו באמריקה.
לי אין דודים באמריקה, סבבה, אז מה.
כשחזרתי הביתה נרדמתי כל הצהריים, כי אתמול בלילה שרפתי את הזמן על המחשב. וגם על הפלאפון - זה היה לפני הקטע עם המקלדת.
ועכשו אני שוב יושב ושורף את הזמן על הנדנדה חסרת התועלת הזאת.
אימאאאא!!! עבר פה הרגע חתול.. או חתולה.. למי כפת. רק שהוא לא נכנס הביתה. יורד גשם.
אבל הייתי חייב כמה רגעים עם עצמי והיומן...
נראלי זה רק עניין של מצב רוח. מקווה לקום מחר על הצד הימני שלי, לשם שינוי...
לילה טוב! אכתוב שוב בקרוב.
)
), הוא טוב...