זהו. זה סופי.
עכשיו הסניף הולך איתי לכל מקום.
איך הגעתי למסקנה הזאת? בקצרה:
הכל התחיל במכתב תמים למראה שנחת לידי ובו ההודעה המשמחת שהתקבלתי לישיבה בה אני רוצה ללמוד בשנה הבאה.
עד כאן הכל בסדר.
חכו חכו.
הערה קטנה בצד הסבה את תשומת ליבי לעובדה המסקרנת שעומדת להתקיים שבת גיבוש לכל השבוש"ים הטירונים.
שבת גיבשו קלילה בה נכיר כל אחד את חבריו לשיעור החל מחודש אלול הקרוב.
לקח לי שעה וחצי להבין שאין לי צורך להכיר או להתגבש עם אף אחד מהסיבה הפשוטה שאת כולם שאת כולם הכרתי ועם כולם התגבשתי באותו קראוון רעוע בלי מים חמים או מיזוג בחורים הכי נידחים על פני ארצנו הקדושה.
הסמינריונים של התנועה פשוט הספיקו לי.
על מה אני מדבר? הנה על מה אני מדבר.
להלן רשימה חלקית מאד של נושאי השיחה בזמן האוכל:
-המחנה האחרון
-הסמינריון האחרון
-רכז הסמינריון האחרון
-חבילת טיסה לחופשה משפחתית ליון במחיר של הרגע האחרון.
-סתם סתם.פשוט זה גם נגמר ב"אחרון".
וכך מצאתי את עצמי שבת בהירה אות יושב ומשחזר את כל חוויותי,מכאובי ונוסטלגיותי עם חבורת חסרי מזל שיתקעו איתי באותה הישיבה בשנים הקרובות.
הם ישרדו אני בטוח
), הוא טוב...
