פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 83)

וואי זה חותך.
כואב מאוד.. וכתוב נוגע מאוד

שלא יהיו עוד קורבנות

אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד
לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפְּחָדִים
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד
עִם רְסִיסֵי חַיִּים

אַל תְּפוֹצְצוּ לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה
וְתַשְׁאִירוּ רַק זִכְרוֹנוֹת
מִקּוֹלוֹת הַפְּצוּעִים, הַצְּעָקוֹת,
וְהַמֵּתִים בַּתְּעָלוֹת

אַל תַּחְזִירוּ אוֹתָנוּ לְשָׁם
לָמוּת שׁוּב בְּיַחַד אִתָּם
תִּהְיוּ חֲכָמִים וְתַקְשִׁיבוּ גַּם לָנוּ
הַפְּצוּעִים שֶׁקּוֹלָם נָדַם

כִּי אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם
בְּסֻגְ'עִיָּה אוֹ לְבָנוֹן
וְנִשְׁמָתֵנוּ לָעַד תְּדַמֵּם
אֶת מַשְׁבְּרֵי הַשִּׁגָּעוֹן

אֲנַחְנוּ הִקְרַבְנוּ הַכֹּל
שֶׁתּוּכְלוּ לִחְיוֹת כָּאן בְּשַׁלְוָה
אָז לָמָּה עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ
לִצְרֹחַ אֶל הַדְּמָמָה

בְּבַקָּשָׁה תִּהְיוּ רְגִישִׁים
בְּבַקָּשָׁה תַּרְגִּישׁוּ גַּם אוֹתָנוּ
שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ מֵתִים
נוֹשְׂאִים אֶת שְׁאֵרִית חַיֵּינוּ

אַל תַּהַרְסוּ לָנוּ אֶת שִׂמְחַת הַחַג
אַל תִּפְתְּחוּ אֶת הַצַּלָּקוֹת וְהַפְּצָעִים
תְּנוּ לוֹ לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט
לְלֹא רַעֲמֵי הַנַּפָּצִים

אני מכיר אפיקורוס מומחה לאפיקורסות, שזו הייתה צורת היחס שלו. בפועל הוא היה עסוק בלהסית אנשים דתיים (כמוני), שלא לשמור על עצמם על פי ההלכה. לא לשמור על ההלכה, איפה שזה עשוי גם לשמור על עצמם שלא בדרכים אפיקורסיות. ובאופן כללי, להשתדל בכל דבר שימנע אמונה בהלכה או בתורה או באלוהים, "גזירה" שמא ואולי מי יודע מה, יום אחד הוא יאמין באלוהים ייעשה איזה טעות.

אדם רשע מכל הבחינות. לפי אמות המידה הדתיות, האפיקורסיות, הרוחניות, והגשמיות.

*מדובר, כמובן, בטרול שלנו. הטרול הנודע.

תקשיב, זה חתיכת כואב, כמה ישיר, כמה מדהים, כמה עצוב..

וכתיבה מ-ד-ה-י-מ-ה

שקרי העולם וכועסיו \ עלי נמאסו

שטותיהם והבליהם \ כדונג נמסו

מצעקותיהם וחיציהם \ לא פסו

מוחי, ליבי וכליותי \ על זה כעסו

 

מתלהב כילד קטן \ מתי תגדל

שקוע בבועה שלו \ מתי תחדל

ראש מצומצם מרובע \ תכיר במעגל

וכשזה כבר יקרה \ אולי אמחל

 

אולי אסלח למצפצפים בקול \ ללא תוכן דברים

ולא אשכח במתק שפתיים\ למוות גוזרים

לא ירגשוני מנפצי גבעות \ עוקרי הרים

לא אחדל עוד לקרוא בקול \ וקולי להרים

 

בני עוולה הלכו חלפו \ בטלו מן העולם

כל השקר פרח נעלם לו \ איתו הלכו כולם

את מלבושי הלבן אלבש \ ראווה למולם

נלכדו בשקרי הבליהם \ נדבקו לקורם

עומד בין אנשים כעומד במדבר

משקיף מבחוץ על הבית המואר

מחכה שיגיע כבר יום המחר

בו מעפרי אהיה מנוער

 

בודד ויחיד בתוך ההמון

כל רואי נסעו, בנו להם ארמון

אשאר כשיכור, אתגולל בשיגעון

עד עת בא יום הפירעון

 

חשבון אצטרך לתת לנפשי הכאובה

למה הפקרתיה, השארתיה עזובה

בחושך בכפור, במים ובלהבה

מדוע שכחתיה, ואינה אהובה

 

מדוע שאגו עליה אריות טרף

מדוע כל עולמה הפנה לה עורף

מדוע ולמה היא לוקה ללא הרף

למה תבכה בקיץ ובחורף

 

אענה לה בדידות היא מנת חלקנו

לא מצאנו מקומנו בתוך עולמנו

רחוקים אנו מהגשם שליחותינו

נשב יחדיו ארצה ונבכה שנינו

 

אך דעי נפשי, כל העולם בודד

כל אחד לבד, נאבק, מתמודד

מרמה את עצמו, מנסה להתמודד

בתוככי נפשו יודע היכן הוא עומד

 

***

 

זאת עד עת אמצא לנפשי מנוחה

כלי רחב להכיל את רוחה

תתנער כארי, יתמלא כוחה

אינה עוד בודדת, עזובה ושכוחה

בשעתא חדא וברגא חדא

כשידו עולה ורגלי מעדה

עת סיום עבודת עבודה

עבדותי על כתפיי כבדה

כשמלכות מחליפה חברתה

והאוויר מתמלא עלטה

ומגיעה אשר התמעטה

ושלטון אחר שולט מעתה

ונסו הצללים והתחזקה נהמה

יושבת ומתייסרת בצד נשמה

מדוע עוד יום בזבזה והתמהמה

עוד אשר במזרח תעלה החמה

השקיעה אינה סיום כי אם התחלה

להדליק את האור ולגרש האפילה

מתחיל יום חדש מלא פעולה ותפילה

ואולי כבר היום תבוא הגאולה

פעמים שאדם רוצה להתחזק בעבודת בוראו

לירא, לאהוב, להשתוקק ולהדבק ביוצרו

לשעבד חושיו וגופו, לשבר את יצרו

להפסיק לשוב יום יום לעבוד את יאורו

 

‘מה קרה לך היום?’, תשאל הסביבה

מה אתה מתלהב, קופץ כך בלי סיבה

חרבות ינעצו בו, ימנעוהו מן התשובה

יורידוהו לטמיון ולא ירגיש עוד קרבה

 

אבל למה לנו לרצוח נפשות

להחליש ולהרפות נשמות קדושות

הרי בקירבנו נמצאות, מסביבנו רוחשות

אדרבה, נציע גלגל, אפילו משוט

 

לשוט, לעלות ולהתקרב בתוך ים החכמה

לעלות במעלות, לשבור את החומה

לנצנץ ולהאיר כאור החמה

כי בסוף הוא כמונו, פשוט נשמה

 

נשמה בדור של צאן ללא רועה

בו איש את אור ה’ בקושי רואה

ידיים כושלות נחזק, מים חיים נערה

ובניין בית א-לקינו בקרוב נחזה ונראה

אם תישא עיניים לשמיים
תראה
שיש רועים
שאינך רואה

כי היית עסוק בלהאמין בכשילות ידיים
ולא בלשאת עיניים לשמיים

לכן כתוב "חמושים יצאו" אל תחשוב, שהם יצאו, רק בממון רב, למען העושר, לא כך, הם יצאו, בממון רב רוחני, שהוא הזכות לצאת, והסיבה והכוח להמשך הדרך

כָּל אָדָם הוּא תֵּבַת סִפּוּרִים

מְלֵאָה רְגָשׁוֹת, פְּחָדִים וְזִכְרוֹנוֹת

לְכָל אֶחָד אֵינְסוֹף מִקְרִים

חַיָּיו דּוֹהֲרִים, כְּרַכֶּבֶת קְרוֹנוֹת

כָּל אֶחָד מַבְהִיק כְּאַלְפֵי סַפִּירִים

מַדְגִּישׁ יִתְרוֹנוֹת, מַחְבִּיא חֶסְרוֹנוֹת

כָּל אֶחָד שָׁבוּי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים

חֵלֶק נוֹעֵל, חֵלֶק פּוֹתֵחַ חַלּוֹנוֹת

 

וּכְגַלִּים מִתְנַפְּצִים בְּקוֹל רַעַשׁ אַדִּיר

בְּיָם הַסִּפּוּרִים מִלְיוֹנֵי רְגָשׁוֹת

מְמַלְּאִים כָּל חֲלַל מִקִּיר לְקִיר

פְּחָדִים, רִגּוּשִׁים, אַהֲבוֹת אַכְזָבוֹת

וְכָל אֶחָד עֹמֶק פְּנִימִיּוּתוֹ מַכִּיר

דּוֹקְרוֹת כְּמַסְמְרוֹת שְׁעוֹתָיו הַכּוֹאֲבוֹת

וְעַל כָּל אָדָם אֶפְשָׁר לִכְתֹּב סֵפֶר-שִׁיר

פְּנִינֵי רְגָעִים שֶׁאֵת פְּנִיּוֹתָיו מְלַוּוֹת

 

וְאֵין אֹזֶן קוֹשֶׁבֶת לְהָכִיל

הַדְּלִי מוּצָף עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

סִפְרוֹ נִנְעָל וְנִשְׂרַף כָּלִיל

בְּתוֹךְ עוֹלָם שׁוֹקֵעַ אֶל בּוֹרוֹתָיו

וְאָדָם שׁוֹקֵעַ בְּיֵאוּשׁ מַבְחִיל

אֵין לוֹ עוֹד טַעַם בִּסְפִירַת נְשִׁימוֹתָיו

אָז אֶקַּח לִי דַּף וָעֵט אוֹ שֶׁמָּא חָלִיל

אֲחַבֵּר אוֹת לְאוֹת אוֹ תָּו לְתָו

יפה ומעורר מחשבה.

אהבתי את הכתיבה.

ובשאר השירים יש אמת כזו חשופה חשופה,
שלא רואים הרבה.
זה יפה.

וואו פשוט וואו

ושני האחרונים הכי אהבתי 

אני שומרת לי בסיידר?

יפה מאו,ד , רעיון מדהים, כולנו בתהפוכות החיים

אאוץ', כמה כאב.

שיהיה תמיד טוב ורק טוב

אכן מהות החיים לסלוח לעצמנו, זה אחדהדברים הכי חשובים בחיים, היטבת להגדיר! ואהבתי בסוף עם החשוף ב-2 משמעויות אחד עלינו ואחד על הקב''ה.... מקורי יפיפיה וכה אמיתי ונוגע ללב! ריגשת!

טוב לראות אותך כאן.
אני אוהבת לקרוא אותך..

כתבת נוגע מעניין ומעורר מחשבה

איזה כיף לשמוע מילים כאלה

 

מאחל רק טוב והרבה כח

נשמע בשיר ההרגל לכאבים , דומה לכמה שירים קודמים

ולשון השיר - השפה - כתובה באופן כשרוני ומופלא, כמובן

זה יפה ומעורר מחשבה..

הרבה עומק.
נהניתי מאוד לקרוא

זה יפה ממש

עמוק וחכם

והרבה אמת בחרוזים היפים

 

אהבה זה היסוד של החיים , זה מה שמחזיק אותנו בחים - לאהוב את עצמך, את העולם, את האנשים סביבך, את מה שאתה עושה, בלי לאהוב - איך אפשר לחיות? הכל טכני? אי אפשר כמובן..

עמוק יפה ומעניין.

אהבתי

שני המכחולים טובים רק שאנחנו לא מבינים שזה טוב

אני מאמין שריבונו של עולם ברא גם רע. ושניהם כלים לחוכמתו.
"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה".

מסכים שהתכלית של הכול טוב?

אני מסכים שריבונו של עולם בוחר להתגלות בעולם דרך הטוב, כך עולה בבירור מהתנ"ך ומהתורה כולה.

אני גם יודע שנאמר בשם המקובלים שהכל טוב גמור. חווייתי את העולם היא שיש בו רע, וזה כשלעצמו לא רע בעיני (למרות שאיני רוצה שהרע ייגע בי).

אגב, שימי לב שגם אם התכלית היא טוב הרי זה לא סותר שהדברים עצמם הם רעים.

איוב סבל הרבה מאוד רע למרות שהתכלית הייתה להיטיב לו עוד יותר. התנ"ך לא מטשטש.

בני ישראל תחת מצרים סבלו התעללות, למרות תכלית הטוב, הרי שהמצב היה רע.

ויש דוגמאות לרוב כשלל של מצרים על חופי ים סוף.

 

השיר, אם כבר אנחנו דנים, נכתב בעקבות פרק שקראתי בספר של הרב יונתן זקס.

השיר הוא אמירה שאין שני "אלים" שנלחמים ביניהם (כמו שחשבו עובדי אלילים), ואין קפריזה אצל אלוקינו (כמו שחושבים מיני אפיקורסים) אלא אלה שני כלים שהקב"ה ברא והוא עושה בהם כחוכמתו. צריך לזכור שהקב"ה ברא גם את הטוב, כשלעצמו הוא בפשטות מתעלה מכל הכל ממש.

ודווקא המשל של הציור נועד ליצור קונוטציה של אווירה טובה, כך שזה מקיף את השיר ממילא.

מצבים קשים נתפסים כרעים בעינינו.

אבל באמת באמת זה לא רע אלא טוב גמור.

לדעתי מה שהופך דבר לרע/טוב זה התכלית שלו.

מסכימה שיש קשיים ודברים שנראים רעים אבל לדעתי צריך להסתכל בצורה יותר רחבה ונכונה.

כמו הדוגמא של הרופא שמנתח אדם בשביל רפואתו זה נראה רע שהוא חותך בבשר וכו' אבל באמת אם מסתכלים נכון רואים שזה הדבר הכי טוב בשבילו.

 ככה נדמה לי..

השואה היא דבר רע. כך גם ניסויי מנגלה.

מסתמא הייתה להכל תכלית טובה, ובכל זאת זה רע צרוף.

כשלעצמם דברים יכולים להיות רעים, אבל במצטבר ליצור איזה שהוא טוב.

 

אגב, גם בשיר, אנחנו לא יודעים איזה מכחול מצייר מה. שימי לב לזה.

ראי כאן: ... - פרוזה וכתיבה חופשית

העלה לי ישר מחשבה על מישהו שמת

זה נעים נוגע ויפה.

אהבתי

*המכתב נמסר (ולא הנמען)

 

כתוב מהמם ולא בטוחה שהבנתי הכל, אבל חידה יפה וממש רעיון מופשט ונחמד

נראלי זה בעיקר בשבילי לבטא משהו פנימי בצורה קצת מוסתרת כזאת... 

זה קסום.
ציורי כזה ויפה.. עדין

כמה יופי.. מרגיש כאן משקלים יפים כאלה כשקוראים.
מאוד אהבתי

אהבתי שצריך לנחש וכו' והתיאורים מאוד יפים ונעימים, לא כבד אלא קליל ומאוורר, נעים לקריאה 

משרה אווירה טובה של רוגע ונעימות, זרימה

וזה באמת היה הרעיון לבטא משהו שהוא רוחני ומופשט בתיאורים האלו...

כיף שהרגשת את זה

אהבתי את הניגודיות פה ושם, וגם התנסחות נהדרת.

זה מתוק.
מרתק כזה, ציורי
מכניס לאווירה.

ביטוי מאוד מיוחד בעיניי
לנושא "נדוש".

כתיבה יפה מאוד

מעניין ונוגע.

טוב שהעלית את זה גם כאן, כי רציתי להגיב.
תמיד יש משהו מרגש בלראות את היכולת הזו לתאר משהו מנקודת מבט אחרת. לנהל איזה דיאלוג או רב שיח פנימי כזה, שמעיד על יכולת רחבה מאוד להכיל ולכלול בתוכנו קולות שונים וזוויות הסתכלות שונות. במיוחד של מקומות עמוקים בנפש של האחר, בהתמודדויות שלו ובהתנהלות שלנו מולן. לצפות כמה צעדים קדימה מנקודות מבט שונות, ולהפתיע שם.

זה קצת כמו לשחק שחמט או איזה משחק אסטרטגיה אחר, רק במילים.
זה יפה.

אני מרגיש שאותי זה לפעמים קצת משחרר מעצמי.. שאתה לא כותב מהמקום שלך פתאום אתה נפתח לעוד מרחבים..
אבל תמיד השאלה דווקא בגלל שהכתיבה צריך להיות מדוייקים אם מצליחים לדייק דברים שבעצם בעצם אף פעם לא חווית...

הסיבה שזה מרגש. כי רואים רצון להתרחב מחוץ לגבול הטבעי, להשתחרר מתפיסות, מאיזה קיבעון למחשבה העצמית, לנסות לקלוט ולהרגיש דברים שהם אחרים, ''לחוות'' דרך הניסיון הזה במידת האפשר את המעבר.
וזה בסדר גם להיות לא מדוייקים. זה גם הגיוני שנהיה לא מדוייקים, כי גם הניסיון לתאר חוויה אובייקטיבית וחיצונית לנו, תמיד עוברת דרך הפילטר האישי שלנו. ככל שלומדים ונפגשים עם מי שבאמת נמצא במוקד החוויה שמנסים לתאר, ומפנים מקום בתוכנו להכיל את החוויה האמיתית של האחר, והקסם קורה, ומצליחים לתאר באותנטיות. כשמצליחים להגיע הכי קרוב לדבר האמיתי, אני חושבת שמבינים את זה כשפוגשים את התגובות המתפעלות כמו שכתבו בשרשור השני.

(ורק מחזקת מה שכתבו, שבמציאות אולי נכון לשאול מה הצד השני צריך במצב כזה. גם אם חושבים שיודעים מה הנכון ומה רוצה, תקשורת יכולה לתת המון במצבים כאלו.)

כשאני מרגיש שאני מצליח לחוות חיים אחרים ודברים אחרים זה באמת קסם.. ללא ספק..
צריך לזה גם הרבה ענווה..

ולגבי הסוגריים- תקשורת זה הכי חשוב!
הלוואי שאני אצליח..
גם במקרה הזה וגם בדרך כלל אני לא כותב על מקרה ספיציפי ואם זה היה מקרה ספיציפי לא הייתי כותב את זה פה🙈

ענווה. זה המפתח.
אשריך שזכית.

(ברור לי שלא היה מקרה במציאות, לכן זה היה בסוגריים...רק הארת ביניים על המרחב שבין הסיפור למציאות).

ומה מעניין דווקא בחיבור לשחרור מתפיסות?

כי על פניו הייתי אומר שזה שאדם יודע לתאר מישהו אחר טוב זה לא אומר שהוא ידע להכיל אותו ואולי אפילו עוד יותר להבין אותו (להבין לא במובן של החוויה אלא במובן של הרציונל כאילו..) והרבה פעמים תפיסה היא מאד קשורה חוץ מלחוייה גם לרציונל..

מאיך שהצגתי את זה בתגובה הקודמת כן יש קשר בין הבנת הראש והרציונל להבנת החוויה.. זה ברור..

יש הבדל בין להבין ליכולת להכיל. כי הבנה קשורה בראש ובנקודת הסתכלות ותפיסה, הכלה למימד נפשי-רגש, ולכל אחד מהם יש כלים אחרים לעבוד איתם.
אני חושבת שהיכולת להכיל ולהתחבר לחוויה בעומק, מתחילה לרוב ביכולת להבין, או אפילו לנסות להבין, שיש כאן מישהו שפועל אחרת, חושב אחרת תופס את המציאות אחרת. ההפתחות הזו להסתכלות דרך נקודת מבט שונה, מלמדת על יכולת נפשית להתגמש. וגמישות, הן המחשבתית והן הפנימית יותר, היא אחת מהתכונות שמתחברות ליכולת להכיל רגשית ונפשית.

(מקווה שברור ושהבנתי נכון את הכוונה..)

וכנראה זה באמת קשור כמו שכתבת קודם ועכשיו.
אבל לדוג' מישהו שיצליח לתאר רוצח מדהים זה אומר שהוא בהכרח מבין למה לרצוח? אני לא בטוח.. זה נכון שיש לו יותר מגע עם זה..
אני לא בטוח שמישהו שכותב טוב הוא בהכרח יהיה גם פסיכולוג טוב למרות שהוא מאד מצליח לתאר ולהיכנס לשני..
בדיוק כמו שצייר לא יהיה פסיכולוג טוב למרות שהוא מצליח לצייר את העולם בדיוק גדול.
גם אני לא יודע אם מישהו שכותב טוב הוא יהיה בהכרח איזה מין פילוסוף גדול שמבין לעומק כל מיני תורות.
מסכים שברור שיש מגע.. ואולי עצם זה שהאדם חי זה כבר נותן לא את המגע..
מה את אומרת?

הדוגמאות הבהירו לי יותר למה התכוונת.
נכנסת קצת לשיח פלספני...

אני חושבת שנכון לייצר הפרדה בין היכולת להתבונן, לתאר, 'להיכנס לראש' של דמות אחרת בצורה טובה עד כדי יכולת לתאר בצורה קרובה למציאות, לבין ההכלה בתוכנו של אותה דמות. לא רק במובן של להכיל אותה עצמה רגשית, אלא להכיל את מה שהיא מחזיקה בתוכנו כפשוטו, כמדד ליכולת שלנו לתאר את אותה דמות בצורה הכי קרובה למציאות.
בעיניי, אין הכרח שהם יבואו יחד יכולת ההתבוננות וההכלה במציאות. אפשר להכיל רעיונית גם אם לא רגשית. אבל ברור שליכולת להכיל רגשית תהיה השפעה על מידת האמינות והקרבה למציאות.
במובן מסויים, אני חושבת שלכותבים יש גם יכולות של שחקנים רק על במה דו-מימדית, ויכולת לייצר, להראות, להשמיע ולרקוד על דפים (או תווים מוקלדים). אפשר להעביר חוויות מכל סוג רק דרך מילים.

זה כמו שאפשר לומר למישהו אני יכול להבין למה פעלת בצורה מסויימת, ולהבין את המקום שממנו אתה פועל, אבל אני לא מסכים עם הדרך. אני לא מכיל אותה בתוכי.
(זה, למשל, מה שמאפשר לנו בעומק לסלוח למישהו על מעשה ולא להחזיק את הרגשות שנבעו מהפגיעה ופוגעים בנו בעיקר, כי יוצרים הפרדה בין שלילת המעשה עצמו והתגובה הנכונה ביחס אליו, ל*הרגשה* שלנו ביחס אליו.
אותו דבר גם כאן.)
היכולת של מישהו לתאר בצורה טובה מלמדת על היכולת שלו להתגמש מחשבתית ונפשית, לפנות מרחב בתוך עצמו, על יכולת ההתבוננות
וההבנה שלו ועל הכישרון שקיבל להצליח לבטא במילים את מה שקלט ועיבד בתוכו.

לגבי החיבורים שעשית שם בין פסיכולוג ליכולת כתיבה או ציור מדוייקים, זה באמת לא משהו שיכול להעיד על יכולת אחרת, כי מדובר במרחבים שונים וכלים שונים לביטוי שלהם. זה לא שולל את האפשרות שמי שיש לו יכול לדייק בציור או בכתיבה זו יכולת זהה בשורשה ליכולת לדייק בהבנת נפש האדם וכדו'.
הכישרון יכול להיות זהה בשורש, ביטויים שונים שנובעים ממכלול רחב יותר של האדם מתנותיו וכשרונותיו.
אמנות, ובכללה גם להבין בנפש האדם ולדעת להגיב נכון, גם זו אמנות, היא עבודה אישית וקשורה ביכולת של כל יוצר ובפילטרים שלו שאין לאף אחד אחר מלבדו.

מקווה שהצלחתי להסביר את מה שרציתי לומר בצורה ברורה.

נראלי שהבנתי.. החכמתי! תודה!

וזה מעניין שחיברת את זה גם ללהשתחרר מתפיסות..

איזה כיף היה לקרוא את זה.

עם כל התסכול, דווקא נותן תקווה לקשר חי.

שתדעי, שכמה שכואב לך, הוא גם מושפע ממך וכמה שטוב לך, הוא גם מושפע ממך. 

וגם כשהוא נראה אדיש ושהוא טוב אלייך, זה מושפע ממך.

אז את כנראה עושה לו הרבה מאוד טוב ואושר בחיים אם הוא כך עושה לך טוב..

והסיפור לא היה באמת..
סתם סיפור..
אבל תודה!

אתמול בלילה🙈

מסקרן מה היה לך להגיד..

בקצרה,
זה לא נשמע כמו קשר בריא בכלל.
והייתי ממליץ להיפרד

פפ, ישלי דמעות בלב

"השמיים בוכים. מזדהים ברגעים אלו עם כל הדמעות בעולם, שמתגלגלות בסתר או בגלוי על לחיים עצובות"
את ככ חכמה, כותבת ככ טוב, ככ נכון

ואיזה כיף שיש את אור, אני אוהבת את אור

תודה עלייך ילדונת. את מיוחדת לי ככ

יפה מאד. 

הפתיחה וואו. 

 

תודה לך

תודה (:

תודה (:

ילדה אהובה שלי

קראתי.קראתי כמה פעמים.הדמעות לא מפסיקות לרדת מהעיניים.

את כותבת פלאי.אבא כמה את פלא.

טוב לקרוא אותך.עושה נעים בלב.עושה חם.בלב.

את..את כוח.אבאלה.

אני גם סבתא טוב?את יודעת שאני סבתא נכון?באלי לחמם את אור.אני ככ רוצה שיהיה לה חם.שכבר לא יהיה קפוא.שיהיה לה אוויר חם ונעים.

כמה אני אוהבת אלוהים.את ככ אצלי בלב.

תודה עליך.תודה כל כך.

אל תפסיקי לכתוב.את תענוג.זהו.

האהבה שלי בחיים את.

תודה ממש על המילים שלך.

ברור שאני יודעת. אני לא שוכחת אפעם. 

ושתדעי שאת מחממת. גם מרחוק ככה, את מחממת מאוד.

תודה לב, הרבה בזכותך נכתב שם למעלה.

אני אוהבת אותך

אךךך כמה אני אוהבת.אין סוף לאהבה.

תודה עליך אהובת לב.

והכי שווה לי❤️

וואו. זה מיוחד.
עדין עמוק ויפה.

הכתיבה והחריזה.
לי ספציפי לפעמים קשה עם חריזה, יש לי פרדיגמה לפיה היא לפעמים פוגעת באיכות
כאן, היא השתלבה מרשים.
אפילו לא שמתי לב בהתחלה שיש כאן חריזה.
אהבתי

אני מאוד אוהב מבנה וחריזה ומשקלים, בעיניי זה הדבר בה"א הידיעה שמעניק לכתיבה כל שהיא את הזכות להתהדר כשירה. זה אכן לא הכרחי, ויש שירים נהדרים גם בלי זה, אבל אצלי זה כמעט מאסט.
מה שכן, אני מאוד מסכים שלפעמים החריזה היא כבידה או מסורבלת ומעייפת את הקריאה. זו אכן אומנות בעיניי.
שמח שכאן הצלחתי לעשות את זה טוב. תודה

קצת מרדני.. מעניין.

מעניין שאתה רואה את זה כמרדני. בעיניי זה לא ככה. למרות שאין לי מילה אחרת לתאר את הישירות שיש שם.

וכן, זה לכבודו להתחתן

חתונה היא עבודת המידות להתרגל לחיות עם עוד אדם, זוגיות היא עבודת מידות אחרת מאשר כל קשר עם כל אדם אחר - הורים/ילדים - זהו קשר קרוב ביותר ולכן בונה את הקומה ואת האישיות אם בונים את הבית נכון! 

השאלה האחרונה היא אכן רטורית. אלוהים לא אמור להיות לבדו בלי לדבר עם ישראל.

השיר הוא קריאה לחזרת הנבואה וההתגלות

שם, בעולם הנשמות
יש כל מיני סוגים של מהויות
יש מהות של יש.
אלו המאירים, החיים גם במוות ומהותם חיים.
יש את אלו שהאין אחז בהם וגם בחייהם,
מתים הם.
אבל שם, כולם שלמים.
כולם אהובים.

שם הכל טהור ושלם.

עולם הנשמות, השאל נא לנו מעט,
מהאהבה, הפשוטה.

 

את מדהימה.

 

אני,?

תודה

כתיבה מדהימה..
עדין. המטפאורות והדימויים יפים ונעימים.

וזה מלפני שש שנים. יפה..

לא שנים אלא ימים, ולא לפני אלא במשך.

סורי על הפדיחה..

רחל לא מתאים לך! מה זה?  

לכי דחוף לרופא עינים : )סתם 

הקודם פחות זורם לדעתי אחרי הבתים הקודמים לו, כאילו משהו קצת נתקע, אז ניסיתי לסגנן בית חדש עם אותו רעיון. נסו וספרו לי

וחלום אחר חלום בי בלילות אוחזים
פרקי אמון ואמונה בתוכי לשים,
ולהרים מבט מליל הכלולות
עד שתיקותיה של זקנה בשעות.

פשוט ונכון.

התחלתי בכך שאגרתי שורות יפות שעלו במחשבה, ואז התחלתי לכתוב תוך כדי שיבוץ.

חלק מהביטויים נוסחו מחדש, חלק בוטלו, וחלק היו חדשים לגמרי וספונטניים מתוך הזרימה של הכתיבה.

וחשבתי, הרבה.. גם על הקשרים בין הבתים. שיהיה קוהרנטי לגמרי.

6 ימי עבודה, וכנראה קרוב ל12 שעות במצטבר.

 

שמח שיצא טוב 

התחברתי

זה נעים. ניחוח כזה של פשטות של פעם

סבא וסבתא שלי באמת נולדו פעם

אין כמו סבא וסבתא בעולם! כל אחד םע סבא וסבתא שלו...החוכמת חיים שלהם, הסבלנות ואורך רוח , חום, נסיון חיים וכן הלאה כיו"ב....

זה פשוטו או אמור להיות משל?