שרשור חדש
עִם זִכְרוֹן הַשּׁוֹאָה / נקדימוןנקדימון
הִתְנַשְּׂאוּ הַקִּירוֹת,
הִתְעַטְּפוּ בִּשְׁתִיקָה,
בְּקִרְבָּם הִתְקַבְּצוּ רַק קְבָרִים.
הַדָּבָר הַיְחִידִי שֶׁשָּׁקַע בְּלִבָּם
הָיָה רַק עוֹד קְבָרִים עֲמֻקִּים.

גָּעֲשׁוּ הַמִּכְסִים,
יְהוּדִים בָּם נַסִּים,
בְּבוֹרוֹת וְחַדְרֵי בִּיּוּבִים.
גַּם מִשָּׁם נִגְרְרוּ עֲלוּבִים לְהַשְׂבִּיעַ -
לִבּוֹת אַכְזָרִים רְעֵבִים.

רָעֲדוּ אֲסָמִים,
הִתְפַּלְּצוּ בִּמְקוֹמָם;
גַּל תֶּבֶן נִדְקַר בִּצְרָחָה.
מְהוּמַת מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים
הוֹתִירָה אֲדָמָה חֲרוּכָה.

הִתְפַּתְּלוּ הַשְּׁבִילִים,
הִתְלַבְּשׁוּ אֲפֵלָה,
וְתָלוּ בְּאֵימָה מְסִלָּה עַל קוֹצִים.
קְרוֹנוֹת אֲרֻכִּים שֶׁל צִלְלֵי בֶּן אָדָם,
רִבְבוֹת אֲנָשִׁים רְצוּצִים.

עָמְדוּ הַשּׁוֹמְרִים,
צֵל פְּנֵיהֶם - הַשָּׂטָן,
וְנִצְּחוּ בְּיָדָם עַל נִגּוּן הַמֵּתִים.
לִבָּם הַשָּׁחֹר שָׂשׂ בָּעַר בְּחֶדְוָה
עַל מַכּוֹת שֶׁהִלְקוּ אֱלוֹקִים.

שְׂרִידִים עֲשֵׁנִים,
סֻדְּרוּ בִּקְפִידָה,
בְּמַסַּע לִכְבוֹד בֶּן-הִנֹּם.
דָּרְכוּ הַכְּלָבִים, שָׂחֲקוּ לְמוּלָם,
עַד תִּשְׁקַע נְשָׁמָה בְּסוֹף יוֹם.

לֹא הָיָה אִישׁ נִסְמָךְ,
לֹא עַל בֵּן אוֹ עַל אָח,
אוֹ עַל אַבָּא זָקֵן אוֹ עַל אֵם.
יָדוֹעַ יֵדְעוּ כִּי סוֹפָם כָּךְ יָבוֹא:
סוֹף אַחֲרוֹן מְדַמֵּם.

כָּל בָּחוּר וּבְתוּלָה,
כָּל יוֹנֵק, כָּל שֵׂיבָה,
עוּל תּוֹרָה כְּמוֹ בֶּן הַתִּשְׁחֹרֶת -
עַל כֻּלָּם אֶת שָׁמַיִם הִקְדִּיר הַמַּשְׁחִית
וְהִצִּית כְּהַדְּלֵק הַנְּעֹרֶת.

וּבְהַגִּיעַ שְׁלִיחִים
לִגְאֹל עֲצָמוֹת,
מִנְּהַר דִּינוּר לְהַצִּיל;
אַף דִּמְעָה לֹא זָלְגָה, אַף חָלָל לֹא נִמְלָא,
רַק דְּמָמָה שָׁם יָכְלָה לְהָכִיל.

שְׁתֹק!
כָּךְ עָלְתָה לְפָנָיו מַחֲשָׁבָה.
שְׁתֹק! בְּלוֹם מִלִּים בֵּין שְׂפָתַיִם!
וְגַם הַשְּׁתִיקָה - לוּ יָכֹלְתָּ לִכְרוֹת,
לוּ הָיִיתָ כּוֹרְתָהּ בֵּנְתַיִם.
...רחל יהודייה בדם
אחח. חד וכואב.
והבית האחרון.. הלוואי שלעולם לא תבוא שוב רעה

💔
הבית האחרון הוא רק תשובה אחתנקדימון
התשובה שאני אוהב יותר היא זו שאומרת שפשוט אין לנו ולא היו לנו נביאים שיתריעו, לכן נדמה לנו שיש פה סוד מיסתורי (ואולי שרירותי). זו אחת הקללות הקשות של הגלות. לו היה נביא, אפילו אחד, היה קל יותר לקבל ייסורים בהשלמה.
כתוב יפה, מרטיט ונוגעפרצוף כרית


בזכותך החלטתי לכתוב שיר גם פרצוף כריתאחרונה


יצחק# 4לחייך
הרגע הראשון אחרי הזעקה- תמיד ריק.
כמו ילד כאוב שלוקח אוויר רגע לפני הצרחה.
ריק.
ואז..
הכול.
*****

הרב דני סיים את השיעור בבדיחה וביקש להשאר קרובים לבית המדרש למרות ההפסקה המיוחלת. הרב אביתר הגיע במיוחד כדי להעביר שיעור לעילוי נשמת אביו, לכן ייקראו לחזור.

"הבנת את הסוגיה?"
ישי נעמד מולו תוך רגע
"אה.. אולי.. כן.. לא בדיוק..אבל אני בסדר"
-"נו, בוא כבר.. אלי מסביר לכולם, גם אני לא הבנתי כלום"
-"אתה מצטנע"
-"הלוואי.. בוא, אני רוצה שתבין"

יצחק קם וניגש עם חברו לכיוון הספריה, שם הסביר אלי בהתלהבות ש"הריטב"א חולק על רש"י רק אם מפרשים את הוויכוח של אביי ורבא כמחלוקת בעניין דברי התנאים" ויצחק ניסה להקשיב למרות שרצה להתרכז בהיותו מאושר.

הוא לא האמין. אף פעם לא האמין שדבר כזה יכול לקרות. גם בפעם העשירית שקרה- לא יכל להאמין.
איך, איך זה יכול להיות, איך ייתכן שחבריו יבקשוהו, ירצו שיהיה איתם?.. לשם מה להם לטרוח למענו? סתם כך? בלי סיבה? כיצד זה ייתכן?

"תלמידי החכמים מוזמנים לבית המדרש, הרב אביתר מבקש אתכם"
קריאתו של הרב דני קטעה את הסברו המעמיק של אלי ואת הרהוריו של יצחק גם יחד (למרבה ההפתעה, אולי הבין..) והם נכנסו לבית המדרש.
יצחק קיווה כי פניו אינם מסגירים את שמחתו. אחרי הכול, שיעור ביום השנה לפטירת אדם קרוב אינו אירוע של שמחה, אבל.. הלא זהו הרב אביתר, וכיצד אפשר שלא לשמוח? מעניין מה האגדה שיבחר..

הרב אביתר התיישב, המתין בסבלנות לשקט (שלא איחר להגיע לאחרונה) ופתח בשיעור
"רבי יוחנן היה רבו וחברו של ריש לקיש. יום אחד, בעת ויכוח לוהט בלימוד, הזכיר לו את עברו כשודד, ורבי שמעון בן לקיש הצטער מאוד. מצערו- מת.
יום אחד פגש רבי יוחנן את בנו הקטן של רבי שמעון, שהיה אחיינו למעשה. הילד הרשים אותו בחריפות ובחכמה. ראתה אשת רבי שמעון שהרב נותן עינו בילד, ואמרה לו- 'לך ממנו, שלא יעשה לך מה שעשה לאביך' "
הרב אביתר המתין לרגע, נותן לחיי החכמים לחדור. הוא העביר את עיניו על כל אחד מהתלמידים
"אני מבקש שתעצמו עיניים. דמיינו אותה. דמיינו אותה רואה הכול, וזועקת. דמיינו אותה עוטפת את הילד בידיים, נקרעת בינו ובין זכרון בעלה, ובין אחיה, ומטיחה בו, באחיה הגדול ממנה בחכמה, בילדה, אוצר שאין למעלה ממנו- 'לך. אחי הוא, ועם זאת- לא אתן לו. לא אניח לפחד שמא גם אותך יגרום לקב"ה לקחת ממני'

דמיינו את הזעקה שלה. בין אם נאמרה בקול או זעקה ביציבות ובשקט. דמיינו אם מגוננת על בנה"

הוא המתין. הניח להם לדמיין. ידע שיישמעו לו. שיאמינו. רק בזה רצה.

"תפקחו עיניים". הם הביטו בו, והוא הביט בהם "רבי יוחנן היה צדיק גדול. את כל תורתו חייב לו ריש לקיש. אין כוונת הגמרא להשניא אותו. אין כוונת הגמרא לומר כי סיפוריה היו ונשמעו כפי שהינם ,תמיד. לא זאת ביקשתי שתלמדו היום.

רציתי לומר כי כולנו, כולנו ילדיו של ריש לקיש, לשני הורינו גם יחד, ולקב"ה"

יצחק החל להרגיש חוסר נוחות בלתי מוסבר. בעצמו לא הבין מדוע הצורך ההולך ומתגבר לקום ולברוח. הוא רצה לאותת ליהודה, להתעלם, אבל הוא לא שמע. הרב אביתר המשיך

"דמיינו את עצמכם לפני שנים. מה הייתם אז? ילדים. אנשים קטנים בסך הכול. קטנים וגדולים כל כך.. דמיינו את התקרה. את האדם המגן עליכם, ולא נותן לחיים לפגוע. דמיינו את העולם כפי שחוויתם. מלא בהגנה, שייכות ויופי. היינו שייכים פעם. ידענו שיש תקרה שהולכת איתנו לכל מקום.
אוהבים אותנו, אתם מבינים?"
*****

השאגה הנוראית זעזעה את החדר כולו

הוא לא ידע האם זו אשמתו או שההגיון לא שאל. לא ידע שכולם עומדים להסתובב בחדות כזו.

בשבריר השניה של השקט הראשון- הבין שהרגע ההוא, השתיקה- היא חסד. מתנה של רגע, לפני שהחיים עומדים להשתנות. רגע אחד, ריק מכל, להבין, לנשום, לפני שנופלים למטה.

הוא לא ידע מה עושים. עומדים? מורידים את הראש? רצים החוצה מבית המדרש?

הדלת היתה מאחוריו.
לא צריך לבחור.
*****

השמש כמעט שקעה.
השמיים נצבעו בכתום.
גם הדמעות. צורה לו, בוכה.. די. הפסק. אין בזה צורך.

יהודה הזיז את הגבעולים ברגליו בכוונה כשהתקרב. כך לא יופתע יצחק.
יהודה התיישב לידו.

דקה של שתיקה יחד היא מתנה מבורכת. בייחוד בשקיעה, בשדה, כאשר השכל נעלם לעומת הרגשות.

"כשהייתי בן שמונה" יהודה פולט "שכחתי את הסוודר שלי בבית. סוודר יפה, כחול. באותו היום היה קר. שש מעלות, או שבע. לאיתי, החבר שלי, היה סוודר יפה וכחול. החולצה שלי היתה דקה. הוא הסתובב וסיפר לכולם איך קנה אביו את הסוודר בחרמון. כעבור כמה רגעים שמעתי את עצמי צורח נוראות. הכיתי אותו, וברחתי"

יצחק שותק.

הוא שותק בקול. צורח, כמעט בדממה.
"היית ילד"

יהודה מביט בו "ומה זה ילד, יצחק, אם לא האמת?"
הם שותקים. הוא מסכים. מנסה לשמוע.

"האמת ילדית? חשבתי תמיד שהיא מבינה"
-"היא מבינה הכול, האמת. לכן היא מודה בכול. למדנו לשתוק אם חסר לנו משהו. אפילו לשכוח כמה חסר.
ומי שלא שוכח- אינו יכול לחנוק את הזעקה"
-"וכי מה הרווחתי מכל זה? כולם ידברו. על בשרי אחוש, שהם מדברים. גם בלי לומר כלום"
-"ידברו, כי אינם יודעים. אם היו יודעים- היו נותנים לך לזעוק, וזועקים בעצמם. וכי לרצון הוא לה, לנפש, שיחניקו את זעקתה לטובת המירוץ.. המירוץ הארור הזה.."

יצחק רוצה לנוח. להשתרע על מיטתו ולהתרוקן. יהודה מרגיש אותו( והוא, משתדל רבות להרגיש את ליבו של יהודה)
"מותר לכאוב"
-"קשה"
-"וודאי קשה. אך אם לא עכשיו- אחר כך. הכאב אינו שואל האם לבוא. מוטב להביאו עכשיו, ויילך"
-"הרי לא יילך.. לעולם לא"
-"הוא יהיה אחר. לא נגדנו, כי אם איתנו. גם הוא ילד כמונו, הכאב הזה. יושע שעליו לחיות איתנו, ומכה אם מגרשים אותו"

יצחק מביט לשמיים. על הציפורים. הן קוראות.
-"גם הוא צורח?"
-"אולי. אם זורקים אותו ממקומו, לא נותנים לו תקרה, וודאי צורח"
-"איני רוצה בו"
-"לכן הוא צורח, יצחק. כמוך. כמוני. כמו כל אחד אחר. הכאב הזה הוא אנחנו. חלק מאיתנו, ולא יעבור. בידינו הדבר, האם לגרשו ולשמעו מכה בנו וצורח, או שמא.. לעטוף אותו"
יצחק לוחש
"להראות לו שיש חיים. יש תקרה"
-"כן"

השמיים והציפורים מלווים אותם בקומם, בחבקם זה את זה ובלכתם יחד.

...רחל יהודייה בדם
מדהים מאוד.
כמה עומק יש בך.
כתוב יפה, לצערי לא זכיתי להבין..אני הנני כאינני


תודה רבה!!לחייך
אשמח ממש לשמוע מה לא הובהר, הרגשתי שבאמת יצא קצת מסתורי..
..אני הנני כאינני

מה הקטע של הרב אביתר? למה הוא שואג באמצע החיים? למה אח"כ הוא בוכה? (בושה?) למה שישנאו אותו שוב? מה יוצא לו מהדיבור עם יהודה?

אה, מקווה שהבנתי. מסבירה.לחייך
זה לא הרב אביתר צורח, זה יצחק (ואוי ואבוי לי אם לא הבהרתי את זה..)

למה הוא שואג- בגלל הדיבור של הרב אביתר שמזכיר לו חיסרון קשה מאוד.
בוכה- מאותה סיבה, סוג של התפרקות, הלם..(בושה בעיניו, בעיני לא..)
מהדיבור עם יהודה הוא מבין שמותר וצריך לכאוב וזעקת כאב אינה בושה. להחניק כאב ולהעמיד פנים שאינו קיים- זה כבר בעייתי.
לא... הבנתי שזה לא הרבאני הנני כאינני

רק תהיתי על התכנים שהוא מלמד...

לעניין השאגה - איזה חסרון? זה נעלם מעיני.

עונהלחייךאחרונה
הרב אביתר מלמד אגדות חז"ל(נאמר בפרק הראשון). הפעם השיעור לע"נ אביו לכן בחר באגדה על הורות. אנחנו לא יודעים מה היה המשך ההרצאה המתוכנן כי...


לעניין השאגה- החיסרון לא כתוב, האמת שאפשר לקחת להרבה מקומות, לא רק מה שחשבתי עליו
....תות"ח!

וואו.

עמוק ויפה.

אהבתי מאוד את הכתיבה, הסיפור כתוב בצורה מאוד טובה ויפה.

והמסר חד וחשוב.

תודה!!לחייך
גם לתות"ח וגם לרחל !!
איזה כיף לשמוע
ותגדל רווחתי על כל אנחתיTsurie

ואני חי

וחיי טובים

ואני אוהב

והשמים כחולים

 

ויחשך האור

ואני מתחזק

והטעם מר

ואני מתמתק

 

ואקווה להקלה

והנה מועקה

והשעה דחוקה

ובחוץ בהלה

 

אך באלוהי בטחתי 

ולא תש צורי

ויוסיף עוצמה לי

והוא נר לרגלי

 

ונשמתי מאירה

באור של אמת 

ותשוקתי כבירה

ותקוותי אדירה

 

והשלום בא

ומציץ מכל פינה

זיו עדין ונעים

ושורה שכינה

 

והמעיין מפכה

והנחלים זורמים

והמתים חיים

והחיים שרים

 

...רחל יהודייה בדם
עבר עריכה על ידי רחל יהודייה בדם בתאריך כ"ו בניסן תשפ"ב 15:31
זה נעים מאוד.
עושה משהו נעים כשקוראים.
ואמונה פשוטה כזו, כאילו אחד שהוא וה' מאוד מחוברים.

אהבתי..


לא כתבת כאן הרבה זמן כמדומני,
טוב לקרוא אותך שוב
תודה רבה!Tsurie

כיף לכתוב פה! ונכון באמת הרבה זמן

במילה אחת - נהדר. תודה על זה.אני הנני כאינני


תודה רבה!Tsurieאחרונה


בטעות פעמיים, מחילה....תות"ח!

נערך

..אני הנני כאינני

בטעות פעמיים,

מחילה... נערך

מה היום מיומיים?

זה קורה, קצת ברח

(אז תשתה עוד כוס מים

אל תהיה, מצוברח

זה קורה, ובינתיים

תשתדל, אל תמרח).

 

[לוחץ על "שלח"]

מוצלח?אני הנני כאינניאחרונה


..Self Love.
(החלטתי למחוק.)
..אני הנני כאינני

מילים זה לא צחוק,

אולי הלכתי רחוק

או הפרתי עוד חוק

 

 

 

יש צד גדול, אני לא מכריח, אבל יש צד גדול-נחמיה17

שהסוגריים הללו הם שירה נפלאה...

..Self Love.
עבר עריכה על ידי Self Love. בתאריך כ"ה בניסן תשפ"ב 20:06
מעניין,
פחות הבנתי איך בעצם הסוגריים יכולים להיות שירה נפלאה?
אתה יכול אולי להסביר יותר למה אתה מתכוון?

תודה.
אני כבר פתחתי פתח ;)אני הנני כאינני


..Self Love.
לא ממש הבנתי,
אתה יכול אולי להסביר יותר למה אתה מתכוון?
תודה
(זה לא נחמיה כן...)אני הנני כאינני

.. | ערוץ 7 כבר פתחתי לך כמה שורות להתחיל לעשות מזה שיר....

..Self Love.
אה עכשיו הבנתי,
רעיון מעניין.
תודה
בזמנואני הנני כאינני

במקום אחר ובזמן אחר הייתי עושה המון "דואטים" בכתיבה, פותחים צ'אט או שרשור וכותבים כל אחד בית או שורה, כמובן שצריך להיות קשר, אבל כל אחד יכול במילה אחת להזרים את זה לכיוון אחר. זה יוצא ממש מגניב..

..Self Love.
נשמע מגניב

(אולי אפשר לנסות את זה כאן?
למרות שלא בטוחה אם זה יצליח.)
אז אני הנני כאינני לא כיוונה למה שאמרתינחמיה17

אני התכוונתי שלשים בבמה שנועדה ליצירה שום כלום ולומר החלטתי למחוק זה מסר חזק ממש.

אדם שלבו פתוח ובא לקרוא שירה בוסרית כמו כאן ופתאום רואה כנות כזו זה ממש חזק. בפרט שיש פה המון קטעים ושירים שנראה שנכתבו כבדרך אגב, בלי הרבה תשומת לב וכד'. ופתאום הדיוק הזה, בשתי מילים לשתוןק את עצמך לדעת. זה יפה מאוד.

אכן. מסכים לדברים.אני הנני כאינני

(לא ניסיתי להסביר אותך. אה, ואני בן..)

זה מזכיר לי איזה שיר שניצח בתחרותאני הנני כאינני

שהתמודדתי בה. הוא קיבל מקום ראשון בקטגורית שירי אהבה. זה הלך ככה, אני מצטט (באמת!!):

 

רציתי לכתוב על אהבה אבל זה מסובך מידי אז וויתרתי.

 

(טוב, אולי החסרתי או הוספתי מילה)

..Self Love.אחרונה
עבר עריכה על ידי Self Love. בתאריך כ"ז בניסן תשפ"ב 20:27
.
יש אנשים ויש אנשיםפרצוף כרית

אז יש אנשים 

שלידם

אתה מרגיש אפס

לא מענין

שקוף

יותר מחלון ראווה הכי מבריק שיש

 

ותמיד

אחרי מפגש איתם

(ולא משנה כמה שנים עברו)

תרגיש 

מה לא בסדר איתי

ומה עשיתי להם

ולמה ככה מגיעה לי הקרירות הזו

 

והדבר בולט עוד יותר

בקרבת אנשים שאיתם הם לא מפסיקים לדבר

אבל דווקא 

אליך

הם בוחרים להתיחס ---

כשקוף 

ולעבור דרכך - -   כמעט..

 

מתי

מתי

אלמד

להתעלם להחליק

שזה לא ישפיע עלי

שזה לא יזיז לי משהו בלב

שלא אחשוב שמשהו בי לא מספיק טוב

 

שלא אנסה שוב לפתח שיחת ידידות ולהתאכזב שוב

שלא אנסה אפילו....

שלא אנסה לייגע

ולהלאות את מוחי שוב

ושוב 

ושוב

 

למה

מה 

איזה פגם הם מצאו בי ולמה

 

ויש 

לעומתם

ויש אנשים

שתמיד תמצא איתם

שפה משותפת

פתיחות וכנות

 

שתמיד תוכל להרגיש בנוח לשתף

ולספר גם דברים קצת פחות מוצלחים או מדהימים

 

ויש בפניהם

אור כזה

אינסופי

מהמם

ואנושי

הו, כה אנושי

 

וכמה מאיר

וכמה טוב

ויהי רצון

שאזכה להיות גם אני כזו

להאיר באמת מכל הנשמה

לכל אדם שסביבי

 

 

 

 

 

תודה על התגובהפרצוף כרית
...רחל יהודייה בדם
הלוואי ...

יש אנשים טובים בעולם.
תודה על התגובהפרצוף כרית
מענין אן אני היחידה שזה קורה לה, או שיש עוד אנשים שמרגישים ככה?
...רחל יהודייה בדם
מניחה שזה קורה לכולם או לרוב
מקסים ממששואל כדי ללמודאחרונה
נוגע
וגם ככ מדוייק
מזדהה מאוד

כתבת ממש יפה
אחת אחת אחת שתיים?נחמיה17
הפורום פעיל אפשר לשתף? מפדבקים פה יותר מרק "יפה!"?
איפה יש במה דתית לכתיבה? איםה יש מקום לפיתוח הכתיבה לדתיים? שלום? יש פה מישהו?
אחת ואחת
אחת ושתיים
להעלות שיר? יש לאן?
..Self Love.
עבר עריכה על ידי Self Love. בתאריך כ"ד בניסן תשפ"ב 15:15
כן בטח,
למה לא להעלות?

יש פה אנשים ממש נחמדים,
וכיף לקרוא את מה שאנשים מעלים לכאן.


אתה מוזמן לעלות לכאן שיר בכיף (:

הו שלום! בטח, מוזמן להעשיר גם בכתיבה שלךבין הבור למים
אני לפחות, משתדלת להגיב, לתת פידבק יותר נרחב וכולל.

שתף בשיר(:
הכי טוב לבדוק בעצמךנקדימון
גלול את העמוד ושוטט בו. מה שתראה זה מה שיש כאן.
אם תאהב - תישאר, ואם לאו - תמשיך לחפש. אם תמצא מקום אחר נשמח לשמוע גם עליו.
ויחד עם זאת, חשוב לומר שהאווירה בפורום משתנה גם לפי הכותבים והקוראים בו. מה שהיום אינו מה שהיה לפני שנתיים או לפני ארבע ושש.
כיום המקום מתנהג יותר כמו לוח מודעות לפרסום. אתה בעיקר מפרסם, ופחות בונה על תגובות מרחיבות או ניתוחים ספרותיים. יש לזה חסרונות וגם יתרונות, אבל זה מה שזה כיום. אולי נוכחותך תוכל להזריק חיים אחרים לכאן.
בהצלחה
איזה כיף לקבל תגובותנחמיה17

בפרט @בין הבור למים ו@נקדימון שזכרו לי חסד נעורים...

אעלה תכף שיר בל"נ.

אשריכם

מחוץ לפורום אני חושב שיש את ברארץ השוקולדאחרונה
מוזמן לחפש עליהם באינטרנט

בהצלחה
יש לי ביאני הנני כאינני

יש בי אש ויש בי רוח

יש בי שיר שלא נותן לי לנוח

יש בי שקט שצועק לפעמים

ויש רעשים שכלאתי בפנים

 

ויש לי משפחה ויש לי הכל

והכל שלי הוא כלום מול אלקים הגדול

יש לי דרך ואמונה ומילים

שלעיתים קצת בורחות למשפטים משונים

 

ואת פה יושבת, על המיטה הכחולה

בין ברכי את מבטת על עיני החולה

חולה אהבתך, אני לוחש לך, בִּתִי

צניפת התחבושת לא מכסה לך אותי.

 

כך שיש לי אותך ויש לי אותנו

ויש לי את כל הזמן שבעולם

עד אחרי הרגע הזה.

...רחל יהודייה בדם
מתוק ונעים
יש כאן מילים ממש יפות.

כתיבה פשוט נעימה ושפה מקסימה.
תודה..אני הנני כאינניאחרונה


יש לאןשושומושו.
עבר עריכה על ידי שושומושו. בתאריך י"ט בניסן תשפ"ב 11:22
גם
באיזור
שם
שורר הקור,
הבדלים
ניתזים
כל כך אחרים
ברעם
גועשים
למרות ואולי,
בגלל
שעלי
לזכור
דווקא מכאן
בצמתי הדרכים;
טוב
שיש לי
לאן
לחזור



...רחל יהודייה בדם
מתוק. שפה יפה ונעימה
תודהשושומושו.אחרונה
..אני הנני כאינני

נבל בל למ"ד צדק, קץ קו"ף אדם. אם אל"ף ראו או וא"ו בין בן בי"ת.

אשמח לביאורנקדימון
ברמת העיקרון רעיון שלא צלחאני הנני כאינני

הרעיון הוא להחסיר כל פעם אות כך שמגיעים לאות יחידית ופותחים אותה למילוא שלה. ק' - קו"ף.

 

נבל (פחות נ') בל [כלומר - לא] (פחות ב') למ"ד (ל').

...רחל יהודייה בדם
הבנתי.. אבל עצם הרעיון הוא מעניין.
...רחל יהודייה בדם

כשאתה ריק, והכל ריק
והאופוריה היא באין
כשהלב שיכור, שיכור מאהבה
מת מאהבה. מת מאהבה.
אבל דוחה את המוות.

מורכבת היא האהבה,
כמו הגעגוע.
יפה היא האהבה, כמו החורבן.


מורכבת היא האהבה,
ומי יכול לה.
יפה היא האהבה, כמו סם
כמו חורבן שנברא מתוקן.

🔹

תודה..רחל יהודייה בדםאחרונה
אני מתאימה לכאן?Self Love.
יש רגעים שבהם אני מרגישה שמה שאני כותבת- זה לא מספיק טוב.

ופתאום חשבתי על זה-
אולי אני לא מספיק טובה לכאן? לפורום הזה?

כמובן שאני אמשיך לנסות לכתוב,
אבל אולי פחות להעלות לכאן?



אני רק רוצה להגיד לכם-
שכולכם כותבים בצורה כל כך יפה ואמיתית.
וממש כיף לקרוא את מה שאתם כותבים.
אז תודה לכם (:
אבל..לחייך
למה זה משנה מה הרמה? יש כאן הרבה כותבים, כל אחד בגיל שונה, ניסיון שונה..
בסוף מה שמשנה הרבה פעמים זה אפילו לא השפה הגבוהה או המחשבה.. הרבה פעמים משנה מה עשית לאדם שקרא את זה.
אל תבהלי מאחרים!! תכתבי מה שאת רוצה ותעשי את התהליך שלך, וכאן יגידו לך תגובות, כמו לכולם..זה מצמיח
...רחל יהודייה בדם
אני שמחה לקרוא אותך.

מבחינת רמה, כל הזמן משתפרים.. ככל שכותבים יותר וקוראים יותר כתיבות של אחרים, מניסיון.
ומחפשים השראה, ערים לדברים שקורים ודברים נהיים טובים יותר ויותר.

ובאופן כללי, על החיים, אני אגיד לך,
לכל בן אדם יש תרומה ייחודית לעולם , משהו שרק הוא יכול לעשות ולא אף אחד אחר.
רבות סגנונות בלב פורוםנקדימוןאחרונה
זה הכל. אם את מרגישה צורך להשתפר, עשי זאת למענך. אם בכלל יש צורך באמת.
לפעמים מה שנדרש זה רק עוד כתיבה ועוד תרגול, ועוד קריאה ועוד השראה. רק לא לכתוב מתוך בולמוס.
רבות סגנונות בלב פורום. כתבי וכתבי
..Self Love.
עבר עריכה על ידי Self Love. בתאריך כ"ד בניסן תשפ"ב 15:35
"צריך שכל איש יידע ויבין שנר דולק בתוכו
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין בו נר

וצריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות
לעמול ולגלות את אור הנר ברבים
ולאבוקה גדולה להדליקו

ולהאיר, להאיר, להאיר, להאיר את העולם כולו
ולהאיר, להאיר, להאיר, להאיר את העולם כולו."
(הרב קוק זצ"ל)











............................................................................................
כמה שהמילים האלו מחזקות.
כמה שהן נכונות.

בכל אחד יש נר.
בכל אחת יש נר.

בכל אחד יש אור.
בכל אחת יש אור.

כל אחד מאיר את העולם.
כל אחת מאירה את העולם.

כל אחד מוסיף מעצמו לעולם.
כל אחת מוסיפה מעצמה לעולם.

כל אחד הוא נשמה טהורה.
כל אחת היא נשמה טהורה.

נשמה שרוצה להאיר את העולם כולו.
לעשות טוב.
לעזור לאחרים.

כל אחד ייחודי.
כל אחת ייחודית.

כל אחד אהוב.
כל אחת אהובה.

כולנו רוצים לעשות טוב בעולם.
כולנו רוצים לעזור אחד לשני.

בכולנו יש אור גדול.

כשאנחנו ביחד,
אנחנו אור אחד גדול.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
מילים יפות יש לרב קוק..
פעם ראשונה שיצא לי לקרוא אותן.

את כותבת דברים שכולם יכולים להתחבר אליהם..

הייתי אומרת לך אולי טיפה לצאת מעצמך..
לכתוב על עוד דברים, מעוד נקודות מבט..
כדי שזה לא יחזור על עצמו
קריעתימסוף/קריעתימסוףגעגוע~
מעיין מנשקת את הסידור ומסתובבת לרדת מהגג.
בום.
היא משפשפת את המצח שלה שנתקע בקצה חד של מגרפה שאמורה להיות בחצר בכלל.
עקיבא עומד מאחוריה. משועשע נורא.
''מה אתה עושה פה?'' היא ממלמלת.
''לי דווקא יש סיבה הגיונית. שמעתי רעשים בגג ובאתי לרצוח את הפורץ.'' הוא צוחק ואז חותם את שפתיו בהבעה קשוחה. ''השאלה מה אחותי הגדולה עושה בגג בארבע לפנות בוקר?''
''אני..'' מעיין נתקעת לרגע. ''יש סגולה בעלות השחר לומר שירת הים ולבקש---'' ניצוץ מרחם נראה בעיניים של עקיבא והאש הקטנה הזאת, מכבה את מעיין. היא משתתקת.
''אתה לא אוהב סגולות, נכון?'' היא שואלת אחרי כמה דקות. מרוקנת. כמו בלון שהוציאו לו את כל האוויר. את כל התקווה.
''בכלל לא.'' עקיבא בורר את המילים בזהירות. ''אבל אני גם לא מזלזל במי שכן.'' הוא מרים אליה עיניים. ''אני לא חושב שזה שטויות."
מתרווח למעיין טיפונת.
''פשוט נמאס לי, אתה מבין?'' היא מתיישבת על הרצפה של הגג, נשענת על המעקה. עקיבא מתיישב לידה. ''נמאס לי להיות לבד. ואני עושה השתדלות בלי סוף, אבל זה כאילו שמשהו חסום.'' היא שותקת שניה, מהססת. ואז אומרת מהר. ''לפעמים אני בכלל חושבת שאולי בכלל היה עדיף להשאר איתו ולשתוק קצת.'' ולסבול הרבה. היא רק חושבת בלי לומר. ''אבל לפחות לילדים היה אבא, לא?'' היא יודעת שלא. אבל זה לא מונע ממחשבות כאלה להמשיך לשטות בה.
''גם בני ישראל על הים חשבו ככה.'' עקיבא אומר בשקט. '' תחשבי רגע, הם השאירו מאחוריהם שנים של שיעבוד. עינויי גוף ונפש. ועדיין אפשר להבין אותם. כשהם עומדים מול ים סוף אינסופי - אפשר להבין שחלק מהם רצו לחזור לפרעה, להתנצל ולהמשיך להרמס.''
''נכון אפשר להבין.'' מעיין נאחזת במילים האלו. היא בסדר, אפשר להבין. אפשר.
''אבל בסוף נקרע להם הים.'' עקיבא מחייך חזק. ''גם כשהכל נראה חסר סיכוי, יש מוצא. יש השם יתברך.''
מעיין מהנהנת. היא יודעת.
''לא מספיק לדעת.'' עקיבא יודע שהיא יודעת. ''צריך להאמין, גם לי יקרע הים. גם לך. גם לכולנו. כולנו נגיע בסוף לארץ ישראל שלנו.''
מעיין משחקת בקצוות המטפחת. ''כבר נקרע לי הים פעם.'' היא לוחשת. ''אבל אז גיליתי שאפשר להגיע לארץ ישראל ושוב לגלות ממנה, ואפשר לבנות אמונה מפלדה ושוב להתרסק.''
עקיבא מחייך. ''עבודת פרך כזאת. אתה בונה וזה מתפרק, בונה ומתפרק.'' הוא מהנהן. ''אני מכיר את זה מדי. את ההתקרבות-התרחקות הזאת.'' רגעים כאלה שאת רץ לחבק את השם יתברך והוא מנער אותך ממנו. מתעלם.
''רבי יהודה הלוי כתב פיוט מתוק לשביעי של פסח.'' הוא נזכר פתאום. ''ובין כל ההלל והשירה על הנס הוא מדבר את התפילה הזאת, הרצון לגאולה שהיא שלמה.''
עקיבא מתחיל לזמזם לעצמו בניגון לא מוכר. '...ותלקט פזורים כמלקט שיבולים---''
הוא נעצר פתאום וצוחק. ''אני לא באמת הולך לשיר הכל בשעה הזאת אבל יש שם בית אחד מופלא במיוחד שבו רבי יהודה הלוי מדבר את הכמיהה הזאת של כל המגורשים. את תמצית הגלות. הוא פונה לקב''ה ומבקש 'שוב שנית לקדשה, ואל תוסף לגרשה.'' עקיבא פורש ידיים לצדדים. ''ככה פשוט. דיי. בוא אלינו כבר לתמיד. נמאס לנו להתקרב ולהדחות שוב.''
'' אבל זה לא אמור להיות ככה. אנחנו לא אמורים לרצות לחזור למקום שגרשו אותנו ממנו. למה אנחנו עוד משתוקקים אליו, אחרי כל הגלויות האלה?'' מעיין שואלת. כאילו היא לא עושה את זה. כאילו כולנו לא. חוזרים שוב ושוב לאותם מקומות שמכאיבים לנו. שפוצעים בנו.
''כי מיום שהשם יתברך קידש אותנו באהבה, הוא אף פעם לא הפסיק לאהוב אותנו.'' עקיבא מדבר קצת למעיין והמון לעצמו. ''גם כשנדמה לנו שהוא בועט אותנו מכל המדרגות והולך - הוא עדיין כאן, אחר כתלנו. מחכה שנבין שהוא אוהב אותנו בכל גלות שאנחנו, וכשיש אהבה יש הכל.''
''אם יש הכל, אז למה זה מרגיש כל כך חסר?'' מעיין שואלת.
''כי עכשיו זה בחושך. זה הכל נמצא כאן אצלנו אבל העיניים שלנו עייפות מכדי לראות את זה.'' עקיבא מחניק פיהוק. ''משיח יאיר את זה. משיח יראה לנו איך כל המדבר העצום הזה הוא בכלל דרך של ארץ ישראל.''
קרניים של שמש חודרות דרך הרוח הקרירה, מזכירות לעקיבא שאם לא בא לו לחנוק פיהוקים כל היום הזה, כדאי לו לחזור למיטה לקצת זמן. הוא מתרומם ואז נזכר. ''רצית סגולה, מעיין?''
מעיין צוחקת. ''אז אתה כן אוהב סגולות?''
עקיבא מושך בכתפיים. ''אם זה גורם לי לשבת עם אחותי העסוקה לשיחה של בוקר..'' הוא צוחק גם. ''טוב נו, זו לא בדיוק סגולה. יותר מנהג קדוש אבל לא אכפת לי שנקרא לזה סגולה. או וורודה. או איזה צבע שאת אוהבת.''
''שובב אחד.'' מעיין מתעצבנת. ''נו, מה הסגולה?''
''מחר בשביעי של פסח לפנות ערב, מאיר גילוי מהארת משיח. וזה זמן לשבת עם עצמך, עם הילדים ולדבר על משיח, להציף את הכיסופים אליו.'' העיניים שלהם נפגשות, ימים עמוקים בלי סוף שנמאס להם להיות בחושך. ''ובעיקר תתפללי.'' עקיבא לוחש. ''תתפללי שהאור הזה של משיח יאיר עלינו לתמיד.''
ונסו הצללים.

***

הבעל שם טוב הקדוש היה נוהג לערוך סעודה מיוחדת באחרון של פסח לפנות ערב והיה קורא לה 'סעודת משיח', כי ביום הזה מאיר גילוי אורו של משיח.
- זה מנהג יפהיפה. אין כללים מסויימים, רק להתאסף עם המשפחה/חברים ולדבר ממשיח.
(יש כאלה שנוהגים לאכול מצות ולשתות ארבע כוסות כדי להכניס את האור העצום הזה לתוכנו, שלא ישאר ברוחניות. אבל מי שזה קשה לו, לא חייב. העיקר שנזכה כולנו להארת משיח)
חג שמייח
ראשון להגיבאני הנני כאינני

ראשון להשאר עם פה פעור וחצי חור בלב. יפיפה. נגעת בהמון נקודות שעלו לי בנושא של שביעי של פסח וקריעת ים סוף. שנרצה ונזכה. חג שמח ותודה רבה.

תודה!געגוע~
משמח לשמוע.
הוו וואויש סיכוי לאהבה?

בול בזמן, תודה ככ

איזה כתיבה

נוגעת

 

את עושה טוב, בכתיבה שלך

תודה שאת אומרת את זהגעגוע~
זה נותן כוח⁦❤️⁩
...רחל יהודייה בדם
מדהים.
טוב לראות אותך כאן
...געגוע~
⁦❤️⁩
במקרה נכנסתי לפה לפני החג0x1694

מעדכן שבזכות הסיפור הזה הלכתי לסעודת משיח בבית חב"ד פעם ראשונה 

איזה יופי.געגוע~אחרונה
**אנה.
אַתְּ הַדּוֹר שֶׁל הַיּוֹם
כָּכָה אוֹמְרִים לָהּ.
תִּתְקַלְּפִי, מוֹתֵק
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מָה יֵשׁ בִּפְנִים.
תּוֹרִידִי אֶת כָּל הַשָּׁחֹר הַזֶּה



יַאלְלָה יַאלְלָה
בּוֹא נִרְאֶה אֶתְכֶם מִסְתַּדְּרִים בָּעוֹלָם הַמְּפַגֵּר הַזֶּה.
אֲנִי יַלְדָּה שֶׁל אַהֲבָה
וּתְמִימוּת
תִּרְאוּ מָה יוֹצֵא מִמֶּנִּי.
זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת כָּכָה
כָּכָה
זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת
**אנה.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת הַרְבֵּה עַל הָעוֹלָם הַזֶּה.
מָה זֶה בִּכְלָל
מָה אֲנִי קְשׁוּרָה
מָה הַקֶּטַע שֶׁל כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה.


וְכֻלָּם עֲדַיִן קָמִים בַּבֹּקֶר וְהוֹלְכִים לַעֲבֹד וְכוֹעֲסִים כְּשֶׁיֵּשׁ פְּקָק
**אנה.
אֲנִי בּוֹכָה עָלַי בִּדְמָעוֹת
עַל יַלְדוּתִי שֶׁנִּקְטְעָה
וְעַל בְּגִידָתֵךְ
אֲנִי בּוֹכָה
עָלַי
עַל הַתְּמִימוּת שֶׁלִּי וְהָרֹךְ
שֶׁרָמַסְתְּ בְּאַכְזָרִיּוּת,
מִבְּלִי לְהַבִּיט לַצְּדָדִים.

אֲנִי שׂוֹנֵאת אוֹתָךְ
**אנה.
רָצִיתִי לִכְתֹּב עַל הַשִּׁגָּעוֹן הַזֶּה
אוֹ בִּשְׁמוֹ הַנִּרְדָּף: עוֹלָם
רָצִיתִי לִכְתֹּב עַל קֵהוּת הָרֶגֶשׁ וְהַמַּחְשָׁבָה, עַל יָמִים שְׁלֵמִים מְלֵאִים בֵּרִיק וּקְמִילָה
רָצִיתִי לִכְתֹּב עַל הַשָּׁעוֹת שֶׁאֲנִי מְיַחֶלֶת אֵלֶיהָ
וְעַל הַכְּמִיהָה לָשׁוּב אֵלַי;
לֶאֱהֹב.

אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה
**אנה.
מִלִּים הֵן
הִתְגַּלְּמוּת הָרֹךְ וְהַשְּׁתִיקָה
הַיֹּפִי וְהַתֹּם
וְהָעֶצֶב הַנִּשְׁקָף מֵעֵינֶיהָ הָעֲיֵפוֹת.
...רחל יהודייה בדם
עצוב...

שיהיה תמיד רק טוב
--שלכת~אחרונה

וואו. את מדהימה ממש. 
והכתיבה בכלל, נוגעת, אמיתית וטובה כלכך. 
תודה על זה.

לשחקחלילוש
''תחזיק מעמד'' הוא מעודד
והוא מוסיף בודאות- ''יהיה בסדר''
ואני מהנהן ומאשר בהסכמה,
אך בליבי ספק.
ספק כזה שברא השטן
ספק של יאוש ורפיסות,
חולשה, תשישות ומאיסה בחיים

ואם לשחק את המשחק נדרש-
אעשה זאת
אך אם לחיות את החיים נדרש-
לא יודע אם אוכל
וואו... חזק.אני הנני כאינני

כ"כ אני לעיתים.

באסהחלילוש
...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה ועמוק ..
נוגע ומעניין

...בננה8

מה קורה אנשימים???

שנים לא הייתי בפורום פה...

יש פה מישהו שאולי יכול להלחין שירים? או מישהו שיודע על מישהו שמלחין שירים

אני ממש אשמח למלא תשובות!!!!!

אני הלחנתי כמה שיריםאני הנני כאינני

לאחת מפה ולעוד אחת ממקום אחר. הלחנתי גם כמה שלי. דבר איתי בפרטי..

איך מלחינים?פרצוף כרית

ע"י כלי נגינה או ע"י שירה בפה?

מענין איך יוצרים לחן..

לפעמים ככה ולפעמים ככה.אני הנני כאינני


אני הנני כאינניבננה8אחרונה

בוא לפרטי

 

**אנה.
לָהּ וְלַיָּרֵחַ יֵשׁ שְׂפַת סִימָנִים אִישִׁית
כָּל לַיְלָה הוּא מַבִּיט בָּהּ
וְהִיא בּוֹכָה לוֹ בִּדְמָמָה
הוּא לוֹחֵשׁ לָהּ:
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
הִיא צוֹעֶקֶת:
אֲנִי לֹא

וְכָךְ הֵם מַמְשִׁיכִים יוֹם יוֹם,
וּמִדֵּי פַּעַם
בְּלֵילוֹת קְסוּמִים וּנְדִירִים
הוּא זוֹכֶה לִרְאוֹת אוֹתָהּ צוֹחֶקֶת
וְשׁוֹקַעַת מֵחָדָשׁ בַּתְּהוֹם
**אנה.
בְּלֵילוֹת קְסוּמִים וּנְדִירִים הִיא לוֹחֶשֶׁת לוֹ:
הַמֶּרְחָק הַזֶּה כּוֹאֵב לִי.
בְּלֵילוֹת אֲחֵרִים הוּא לוֹחֵשׁ לָהּ:
יוֹם יָבוֹא וְיִהְיֶה בְּסֵדֶר.

הוּא מַמְשִׁיךְ לְהַבִּיט בָּהּ עַד שֶׁנִּרְדֶּמֶת, וּכְשֶׁהַשַּׁחַר עוֹלֶה
הוּא לוֹחֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ:
הַלְּוַאי וְתַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לוֹחֶמֶת.

הִיא עֲדַיִן מִתְלַבֶּטֶת.

וּבְאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ פָּגַשְׁתִּי בָּהּ,
הִבַּטְתִּי בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת
וְעָמֹק עָמֹק בִּפְנִים,
רָאִיתִי יָרֵחַ
ממשekselion

קסום ועמוק

אהבתי ממש

..אנה.
תודה רבה רבה
מצטרף. מילים מדויקותאני הנני כאינני


..אנה.
תודה רבה
..רחל יהודייה בדם
נוגע.. כתיבה יפה, מלא רגש
תודה❤אנה.
**אנה.
וְזֶה קוֹרֶה לָהּ בַּלֵּילוֹת
אוֹרוֹ הַכָּסוּף מַשְׁקִיף מֵעָלֶיהָ
וּמוֹרֶה לָהּ: זֶה הַזְּמַן לִבְכּוֹת.
אֲבָל הִיא כְּבָר מִזְּמַן אֵינָהּ בּוֹכָה (רַק דְּמָעוֹת בְּתוֹךְ הַלֵּב, אָז הִיא לֹא בְּטוּחָה שֶׁזֶּה נֶחֱשָׁב. דְּמָעוֹת סְתוּמוֹת. סוֹתְמוֹת.)
וְלִפְעָמִים אוֹרוֹ מַבְלִיחַ וְהִיא כְּבָר אֵינָהּ יוֹדַעַת הֵיכָן נִגְמֶרֶת הַמְּצִיאוּת וּמַתְחִיל הַתַּעְתּוּעַ, וְהַשִּׁגָּעוֹן.

בַּלֵּילוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁעֵינַי פָּגְשׁוּ בְּעֵינֶיהָ,
רָאִיתִי אֶת אֵינְסוֹף הַמֶּרְחַקִּים הַבּוֹעֲרִים בָּהּ, אֶת הַשֵּׁדִים הַמַּקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל עֵבֶר. אֲבָל לֹא רָאִיתִי שׁוּם דִּמְעָה, גַּם לֹא אַחַת קְטַנְטַנָּה בְּתוֹךְ הַלֵּב
**אנה.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ.
לִפְעָמִים זֶה מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַבִּיט בָּעֵינַיִם. וְלָהּ יֵשׁ שָׁם אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, חֲזָקָה, מְכַלָּה. (זֶה קָשֶׁה לִי מִדַּי, אָז אֲנִי רַק מִסְתַּכֶּלֶת מֵהַצַּד בְּמַבָּטִים שֶׁהִיא מַחֲלִיפָה עִם הַיָּרֵחַ)

בְּלֵילוֹת קְסוּמִים אֲנִי רוֹאָה אֶת אַהֲבָתָם מְנַצְנֶצֶת בַּמְּרוֹמִים, מַדְלִיקָה כּוֹכָב בָּאֹפֶק.
**אנה.
בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין כְּלוּם
רַק אַהֲבָה
וְהִיא שׂוֹרֶפֶת וּמְכַלֶּה וּמְקַיֶּמֶת
וּמַטְבִּיעָה
וּמְחַבֶּקֶת
**אנה.
הֵם מַבִּיטִים זֶה בָּזֶה לֵילוֹת שְׁלֵמִים,
הַשֶּׁקֶט מְנַגֵּן לָהֶם בַּעֲדִינוּת.
הַכּוֹכָבִים וַאֲנִי שָׁם, מְחַכִּים.(אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדַעַת לְמָה בְּדִיּוּק. אֲבָל זֶה יַגִּיעַ)

אֲנִי מְחַכָּה לַיּוֹם בּוֹ אֶלְמַד לְנַחֵם כָּמוֹהוּ, לַיּוֹם בּוֹ אֶהְיֶה עוֹמֶדֶת לֵילוֹת שְׁלֵמִים וּמְלַטֶּפֶת יַלְדָּה אַחַת שֶׁבּוֹכָה בִּדְמָמָה, בְּלִי שׁוּם טִפָּה נִרְאֵית לָעַיִן
**אנה.
עַלִּי יַלְדָּה
עַלִּי
הַבִּיטִי מַעְלָה
כִּי עֵינַיִךְ הַטּוֹבוֹת כְּמוֹ מַרְפֵּא הֵן לִי
וְלִבְּךָ הָאוֹהֵב צָמֵא לְנֶחָמָה
וואייייבתאל0
מדהים ברמות אחרות.
תאירי לנו מהנביעה שבך♡
..אנה.
תודה רבה לך
מקסים.בין הבור למים
ובכלליות יש כאן סיפור שקט וחודר עמוק.
זה נפלא לדעתי שהוא נמשך, נכתב בימים ושעות אחרות, כל פעם חושף מעט יותר. מרכיב תמונה.

יש בכתיבתך עדינות שובה וייחודית (:
...אנה.אחרונה
תודה רבה!!
❤
שימחת
יפיפה.אני הנני כאינני

אהבתי מאוד.

..אנה.
תודה רבה
כבר הפסקתיאני הנני כאינני

כבר הפסקתי להבחין אם צועקים עלי

או שנותרתי רק אני צועק על עצמי

 

כבר הפסקתי להאמין בדרך, ב"אולי"

גם הריאליסטיקה תפסה לה מקום בחלומי

 

כבר הפסקתי לחשוב על כל הרע ואללי

אילוסטרציה של אמת מעוורת את יומי

 

כבר הפסקתי מליון פעמים, צעקתי: שקט! מספיק! ודי

ואולי, היכן שהוא בסתר, מונחת קופסא עם נשמתי

 

אבל אני בספק אם ברצוני למצוא.

 

כי

 

באמת

 

כבר הפסקתי.

...רחל יהודייה בדם
יפה, נוגע ומעורר מחשבה
ועצוב משהו.
אמת.אני הנני כאינניאחרונה