פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 82)

אני אוהב אותך!?

שלוש מילים מפחידות

שלוש מילים אוהבות

מתי להגיד? איך לומר?

הוא או היא יהיו פה מחר?

שלא ילכו פתאום בלי התרעה

שלא תישמע באוויר העולם צרחה של אהבה

השריטות בלב הם שריטות של אהבה

מישהו מישהי באו ועשו אחת אחת מתוך כוונה טהורה.

גוש קטיף שלנו.

זוכרת.

"השיר הוא יותר מילים או מנגינה?", שאלתי,

"ממזרח בורח או אל מערב נפנה?"

"איני יודעת", אמרה לבנה, "קרניו מגיעות לארץ?".

הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ נִבָּט

מִכָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר

מִכָּל צְלִיל מְכֻוָּן

אוֹ גִּיטָרָה חוֹרֶקֶת

מִכָּל רַעַם שֶׁרוֹעֵם בַּמֶּרְחָק

אוֹ נְשִׁיקַת אוֹהֲבִים חִוֶּרֶת

כְּמוֹ סְעָרָה עֲטוּפַת שְׁתִיקָה

קוֹדֶרֶת, חוֹנֶקֶת

הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו

מְחַיֵּךְ לִי מִפִּנַּת הַחֶדֶר

עָזַבְתְּ אוֹתוֹ וְהִשְׁאַרְתְּ

רַק רֵיקָנוּת מְהַדְהֶדֶת

אֶת הַבְּדִידוּת, וְהַשִּׁגְרָה

אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁחָמַק

כְּמוֹ צְלִילִים שֶׁל שַׁלֶּכֶת

אוֹ סִיגַרְיָה אַחְרוֹנָה

כְּמוֹ סַפְסָל בְּעֶרֶב גָּשׁוּם

שֶׁמַּסְתִּיר אַכְזָבָה

וּלְוַאי וְלֹא הָיִינוּ

מַכִּירִים לְעוֹלָם

וּלְוַאי וְהָיִינוּ

נִשְׁאָרִים כֹּה לְבַד

נְעוּלִים בְּחִבּוּק

שֶׁל בְּדִידוּת מְשַׁגַּעַת

אֶת אַחֲרוֹן הַצְּלִילִים

מַדְחִיקָה וּבוֹרַחַת

לְוַאי שִׁמְשֵׁךְ

לֹא הָיְתָה מַפְצִיעָה בְּחַיַּי

מְגַלָּה לִי שֶׁאוֹר

הוּא יוֹתֵר מִמּוּאָר

שֶׁהַחֹשֶׁךְ בּוֹ חָיִיתִי

לֹא הָיָה כֹּה שָׁלֵם

מְנַפֶּצֶת חַיַּי

בֵּין דִּמְיוֹן לַעֲרָפֶל

לְוַאי בַּלֵּילוֹת

לֹא אֶשָּׂא עוֹד דְּמוּתֵךְ

חֲרִישִׁית, אֲפֵלָה

כְּמוֹ מָסַךְ עֲרָפֶל

לְוַאי לֹא אֶשְׁמַע

אֶת בִּכְיֵךְ הַדּוֹמֵעַ

הַמַּשְׁאִיר צַלָּקוֹת

בְּלֵב כֹּה פָּצוּעַ

לְוַאי לֹא הָיִינוּ

בִּכְלָל מַכִּירִים

לְוַאי אֶת לִבֵּךְ

הָיִית נוֹתֶנֶת לַאֲחֵרִים

שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים

לֶאֱהֹב, וְלָגַעַת

בְּמַכְאוֹב כְּאֵבַיִךְ

הַקּוֹדְרִים כְּמוֹ קַדַּחַת

לְוַאי וּשְׂפָתַיִךְ

רַק אֹשֶׁר יֵדְעוּ

וְרַכּוּת לְשׁוֹנֵךְ

אֲחֵרִים יְלַטְּפוּ

לְוַאי אֵי אָז

תִּזָּכְרִי גַּם בִּי

הַבּוֹהֶה נְכוֹחָה

בַּחֲלוֹם חֲרִישִׁי...

אז מה

אז מה אם יש לך יותר בטחון עצמי

זה לא אומר שאת יכולה לרדת על אנשים אחרים שאין להם

ועוד לומר להם בחריפות

דיבורים דיבורים

גבוהה גבוהה,

הולכים ומתעצמים

רעיונות של אחרים.

ואני עם קטנותי 

ואני עם רצוני,

ניצב שפל ובזוי 

כמו לא חפצתי בי

והרי את פחדיי אני אוהב

יותר מגבורת הגיבורים

את חולשתי אאמץ-

היא עודנה בי

הנני

חסר הקשר, אבל כן ביטאתי את עצמי טוב לדעתי...

ראיתי אותך, מדריך.

אני יודעת שאתה עושה שטויות. רק לאחרונה, אבל אני יודעת. 

ואני חושבת עכשיו על האח היחיד שלי, המתוק הזה, שאתה מספר לו ומייצג בשבילו עולם, וכל שכן תנועת נוער - דתית.

זה מה שהוא עושה אחר הצהריים.

ויש לך חברה, אני יודעת. ועוד כמה דברים.

יום אחד הוא יראה אתכם ביחד ברחוב, ואז הוא יפרוש מהסניף כנראה ויתאכזב ממך, אבל תחשוף אותו לעולם אחר.

של חברה, ושל משהו שהוא לא רוצה אבל הוא גם יצלק אותו אם הוא יפגוש בו. גם ככה אני יודעת שאתה מן דתי בקטנה כזה.

תעשה מה שבא לך- ויקפוץ העולם.

רק חבל לי שאני צריכה להתלבט אם להוציא אותו מהסניף, בגללך.

זאת לא ההשפעה שרציתי לקבל עליו.

בחרת להיות דמות חינוך, בחרת להיות מדריך.

בבקשה, תעמוד בזה.

"להתראות" הוא אמר "זה נצרך, המוות."

הוא צדק, והייתי חייבת לחייך. וגם הוא. והיינו כל כך רחוקים, וכל כך קרובים.

השמיים הביטו בי במלא יופיים, יופי של טבע, של אושר ושל חיים.

ונגעתי בהם, בשמיים, וכל כך רציתי להיות במקומם.

יש פה שתי אתגרים ;)

מה מה את מחפשת?

חיפוש

כל חיי אני יחפש

יחפש

את ה' בחיי 

בהכול

ירגיש משהו חסר

ריק כזה 

שרק הבורא

יכול למלא

***

"אבא אבא טוב
רוצה להיות קרוב אליך.."
השיר מתנגן
והמחשבות רצות
טאטע אני כלכלך רוצה
אותך!
כן
רק אותך
לא רוצה בעולם הזה כלום
הכל הבלהבלים..
כלום.שקר.הסתר.
בלעדיייך אני כלום
בלעדיך ריק
אין כלום אבאלה אני צכה אותך
ורוצה
עם רוצה אותך
זה גם תתורה שלך
ומה שנתנת לי
חיים
נסיונות
חברות
משפוחה
הכל
אז אני רוצה
ישלי רצון
טהור

(ואנלא מתיאשת מכלום
אני עיורת
לא מסוגלת לראות תטוב..
הכל זה רק זמני
חולף
הסתר
הטוב מוסתר)
 

(האחרון כתבתי פעם..)

חשבתי עלייך היום אתה יודע?

בעצם למה שתדע, אתה בקושי מכיר אותי... רק זורק עלי דברים מלמעלה ומקווה שאני יעבור אותם.

אני כבר לא בטוחה שאתה בצד שלי, כמו שתמיד אמרו לי...

תמיד אמרו לי תתפללי אליו הוא יהיה איתך, הוא יעזור, הוא יחייך מלמעלה ותרגישי את זה.

ואיך אני יגיד את זה? כשאנשים לא מחייכים אלייך, אז כנראה שגם הוא לא כל כך...

אולי הוא בכלל היא? הוא הרי חסר מגדר. לא מצליחה לראות אישה מנהלת הכל בכזאת קשיחות.

אם זאת היתה אישה זה היה עם הרבה יותר חיוך ואהבה אבל אז זה גם היה מתפרק אולי יותר מהר.

אני מכירה אישה אחת כזאת, קשוחה צועקת בקול, כולם רועדים מפניה, היא הבוסית שלי אבל אף פעם לא זוכרת איך קוראים לי.

וכל פעם שהיא שואלת מה שמי, משהו בי נובל שוב, עוד דקירה בלב, השם שלך לא חשוב מספיק...

את כאן מסתובבת פה במזדרונות, הולכת פה ברחובות אבל לא חשובה מספיק.

אפילו לא חשובה מספיק כדי שיתייחסו אלייך, רק כדי שיתעלמו ממך... באדישות שכזאת.

כן ככה הוא מתייחס אליי, באדישות. וזה תמיד היה ככה! זה אף פעם לא היה שונה.

הוא כל כך אדיש כלפי החלומות שלי והבקשות שלי, ואני משתדלת כל כך, מוותרת על כל כך הרבה.

אני טובה מדי, מפחדת להיות כפוית טובה כמו המילים האלה שאני כותבת עכשיו, מפחדת להיות אמיצה.

ואז מי שאני נעלמת, מתמוססת. כל החלומות, כל מי שאני באמת נעלם.

ואז כל מה שאני זוכרת מהבחורה שאני או מהילדה שאני, זה חיפוש עצמי, תסכול ומחשבות בלתי פוסקות.

כי הדברים שכתבתי אז ביומן הם מי שאני אבל אני לא מספיק אמיצה בשבילם.

אין מי שיתן לי כוח, אין מי שידבר איתי, אני רק יכולה לראות את מי שיכלתי להיות נעלמת. 

מתבאסת עם כל יום שעובר, עם כל יום הולדת על כך שאני לא מי שאני רוצה.

ואני שונאת את זה! באלי לצרוח את חיי, לעמוד ברחוב בגשם הנורא שיש עכשיו ולצרוח עד כלות.

אבל אני לא מצליחה לפתוח את הפה, להוציא קול או לדבר. כנראה מה שיש לי להגיד לא חשוב מספיק...

לפחות אפשר לנשום דרך האף, זה עוזר לי להמשיך לחיות, להמשיך הלאה. 

בתקווה שעדיין איפשהו בפנים קיימת, שיהיה טוב יותר.

שאני יוכל להסתכל על הימים האלה לנשום עמוק ולהגיד שעכשיו זה כבר לא אותו דבר.

ולשיר בקולי קולות אל מול קהל גדול של אנשים שאוהבים אותי, ואתה תמחא לי כפיים או תמחה דמעה מאחורי הבמה.

סיפור חיי.