פורום חינוך מיוחד (עמוד 2)

ילד. בן שלוש.מפספס. מסרב ללכת לשירותים. הוא כבר קצת רטוב.
האמא כבר גוערת בו שילך. נעלב. בכי. אבא.אבא.

עשה פיפי. נעלב. בוכה. עצוב.

לקחתי אותו אלי. ופה מתחיל הסיפור.

ישבתי איתו לבד. אחזתי בשתי בובות.
ספרתי לו את הסיפור שקרה בעזרת הבובות.
אתה אמרת ככה. אמא אמרה ככה. כשהגעתי לקטע בו הוא בוכה. הוא התחיל לבכות שוב באמת. אחכ סיפרתי לו את אותו הסיפור. הפעם בדרך אחרת. איך הוא היה יכול להתנהג אחרת. הוא הרגיש אחרת תוך כדי הסיפור. אמר שפעם הבאה שירגיש שצריך. יפסיק לשחק. ילך לשירותים. שמח. אמא שלו אוהבת אותו. הלך להביא לה נשיקה.

תמיד חשבתי בעבודה מעשית שאם תלמיד שלי יהיה במצב רגשי עדין לא יהיו לי הכלים לעזור לו. היום המצב שונה. יש לי כלים שונים. שפה חדשה. שלא הייתה מוכרת לי.

תודה שאתם פה.
יש מקום לשתף.

חברה אשמח את העזרה שלכם. הילדים הם חינוך רגיל גיל 3-4 אך אפשר פעילות ברמה נמוכה יותר כי יש הרבה צעירים.

 

ד.א.. חשבתי שאם מבחינת התוכן של הפורום זה מתאים.. אפשר להעלות לכאן חומרים ורעיונות. 

@רק אמונה

אפשר להשתמש גם למעברים.
אולי זה יעזור למישהו

הפעם בכיתה א... צהרונים.

1. כשהגעתי לכיתה על הלוח משורטט : שלוש מדרגות. הראשונה חרטה. השניה וידוי. השלישית קבלה לעתיד. השארתי על הלוח. כמה תלמידים דברו בלי רשות במהלך קריאת השמות. דבר חמור בעיניי. בקשתי שיישארו בהפסקה שאוכל לדבר איתם. נשארו. למדתי אותם שתשובה מורהבת משלושה חלקים. וכל חלק בפני עצמו. ושמתי אטתם במדרגה לפני החטרה. ושאלתי האם אתה מתחרט? הוא אמר שכן. ופה נוצרה שיחה נורא מעניינת על ההבדל בין חרטה לוידוי. אחכ הילד עמד על קומת החרטה שאני מצביע עליה? והוא מתודה על מה שעשה. עחכ אמרתי לו שצריך קבלה לעתיד. מה יקרה בשיעור הבא? הוא אמר שהוא לא יעשה כך וכך. וגם פה נוצרה שיחה מעניינת. קבלה לעתיד מנסחים בחיוב. שאלתי אותו מה כן תעשה? הוא אמר אתנהג יפה. אבל,אני מאמן אישי,ואני יודע שגם אפילו אדם מבוגר לא יודע מה זה אומר להתנהג יפה, על אחת כמה וכמה צעיר בכיתה א. שאלתי אותו מה זה אומר בשבילו להתנהג יפה? הוא אמר אני לא אדבר. אמרתי לו חס וחלילה. אני רוצה שהוא ידבר. אבל ברשות ממני. וםה רמזתי לו מה עליו לרצות. והוא ניסח קבלה לעתיד. שכוייח!

2.
מכירים את זה שהם מחליטים להרוס את השיעור.
שלושה ילדים. שניים מהם מחפשים יחס ובודקים גבולות. אחד לא מסוגל לשתוק. שאר הכתה צוחקת. אני, צריך להעביר שיעור משנה. חושב. מה כדאי. מסביר להם שמותר לדבר ברשות. תהיו בשקט. לא עוזר. אוקיי. הפרד ומשול. לכו לשבת בצד. יש ספסל קטן בצד. לכו שבו שם. תחזרו כשתרצו להיות חלק מכולם. יושבים בצד. מפריעים שם. הילד השלישי ממשיך להסתובב לעשות רעש, התעלמות מוחלטת שלי. ני מתחיל להעביר שיעור עם הדיבורים שלהם. תופס טוש. כותב את השמות בענק. במרכז הלוח. של התלמידים שמשתפים פעולה. הם כבר משלבים ידיים. מחכים שארשום שמם על הלוח. הם ממשיכים לדבר.אני ממשיך בשיעור עם רוב הכיתה. בשלב מסויים כשאמרתי את המסר של השיעור. עצרתי. פניתי אליהם בקול רם וברור. אנחנו לומדים תורה! בזכותכם העולם קיים! דברי אלוקים חיים!איך אתם מעיזים להפריע? ! הייתי מופתע. הם שתקו. אמרתי את המסר. הקשיבו. חלקתי דפי עבודה. המשיכו להפריע. המשכתי בשיעור. הם באו אלי. אנחנו רצים לחזור. נזפתי בהם. מה שאתם עושים לא מקובל. הם צחקו. אמרתי להם שהם מתבלבלים. ואני לא צוחק. וההתנהגות שלהם לא מקובלת. הרי אני רוצה לחנך אתכם!והכללים שלי הם בשבילכם. בשביל שתהיו ילדים מחונכים. אתם חושבים שהכללים הם בשבילי? הם אמרו כן. אמרתי להם שחבל, בגלל זה קשה להם. תבינו שאם אתם רוצים שיהיו לכם חברים אתם צריכים ללמוד להתאפק. וזה מה שאני מלמד אתכם. איך להתנהג. איך יהיו לכם חברים. איך להיות מחונכים. הושבתי אותם חזרה בספסל. ובקשתי מהם להתחייב לשתף פעולה על מנת לחזור לשיעור. הלכתי להביא צ'ופר לשאר הכיתה(צ'ופר קבוע לסוף שבוע). הם הגיעו להתנצל לפני שידעו שאני מחלק. בקשתי מהם לנסח בצורה חיובית איל מתנהגים. ניסחו. לאחד אמרתי שאני רואה שהוא נגרר אחרי השני והוא ילד טוב. וזה לא מתאים לו. השלישי לא קבל יחס. הם בקשו את הדף ועשו עם כולם.
חלקתי צופרים והם לא קבלו. הם גם לא באו לבקש. הם הבינו.

דברתי עם האבא על השלישי. הוא הנהן. מכיר את הבעיה. אמר שידבר איתו.

שבת שלום.
שבוע טוב!
גמר חתימה טובה!

רוצה לחלוק - חינוך מיוחד

בהמשך לשרשור על הילד בכיתתי שלא משתף פעולה (פה למעלה בקישור).

דברתי עם המחנך. המחנך אמר לי בקול ברור:"תעזוב אותו! לא ברור אם הוא ממשיך פה איתנו. ההורים שלו מגיעים שבוע הבא. אם הוא יהיה בכללים שלנו יוכל להשאר. אם לא. מעיפים".
עם ההצהרה הזו נכנסתי לכיתה. ללמד.
הבחור, איננו.
רשמתי לו העדרות. בקריאת שמות.
לפתע, נכנס, מתיישב. אני כבר התחלתי להסביר מה נעשה בשיעור. הוא מתחיל לשחק עם המזגן, קר לי חם לי וכו. אני ממשיך בשלי ומתעלם.
הכנתי להם דפים לשיעור ורציתי לחורר אותם. הוצאתי את המחורר ורציתי לעשות את כולם. לפתע חשבתי על רעיון. נגשתי למר בחור, ובקשתי ממנו עזרה. בקשתי ממנו לחורר את הדפים. למדתי אותו שיטה איך לעשות שהחורים יהיו מדוייקים במרכז, וגם בקשתי ממנו, לחורר כל דף בנפרד. אחד אחד.
הוא הסכים. ונתן לי 7 דקות של שקט.
הוא סיים לחורר, חלקתי לו דפים כמו כולם, והסברתי לו באופן אישי מה עליו לעשות. הוא אמר שהוא לא טוב באנגלית, אז בקשתי ממנו שיעתיק מהלוח כאילו זה ציור,לא מילים
וזהו, הבחור עבד עד סוף השיעור. מילא את הדף. ואמר בסוף השיעור שהוא למד לכתוב מילה חדשה באנגלית.

יש! איזה כיף.
הוא לא קיבל צלש.
הוא עשה מה שכולם עשו. וקיבל יחס כמו כולם.
נראה מה יהיה איתו אחרי השיחה עם ההורים.

מקווה שלא יהיה מידי הרבה בלגאנים... גם תחילת שנה גם גן מורכב וגם ממלאת מקום.

 

מי ומי איתנו השנה?

אני מורה חדש. 

יש לי תואר בחינוך מיוחד ותושב"ע.

שמו אותי מורה לאנגלית בכיתה ט' מקדמת.

 

נכנסתי לכתה, עם הרבה אומץ, והרבה חששות. 

 

מתוך 12 ילדים, היה תלמיד אחד, שהחליט משום מה שהוא לא מוכן רוצה לקבל חוברת עבודה שחלקתי.

הוא אמר שאין לו כח, ושהוא לא אוהב, וכו'. 

 

אמרתי לו, שאני מצפה ממנו שהוא ייקח אחריות על הלמידה שלו. והמשכתי ללמד.

אח"כ חשבתי שאולי המשפט הזה קצת מופשט בשבילו, אז חזרתי אליו ואמרתי לו שכשאני אומר שאני מצפה ממנו לקחת אחריות על הלמידה שלו, זה אומר שאני מצפה שהוא יבוא ויבקש לקבל את החוברת. הוא עדיין לא הגיע. והוא לא עבד בשיעור כמו כולם, והוא מדי פעם עבר בין תלמידים לדבר איתם. לא נכנסתי איתו לעימות כלל, רציתי קודם לבחון עם מי יש לי עסק.

 

בסוף השיעור, אני עושה סיכום בין כולם, ושואל, מה למדת השיעור?

והוא אמר כלום. אכזבה.

היה לי עוד שיעור איתם באותו היום, הוא לא הוציא ציוד כמו שביקשתי, ולא ביקש חוברת. לא דברתי איתו יותר מדי. שאלתי אותו, מדוע אין לו חוברת, הוא אמר כי לא הבאת לי, אמרתי לו שאני מצפה ממנו שייקח אחריות על הלמידה שלו, וזה אומר שהוא צריך לבקש ממני ספר. הסייע שהיה שם בכיתה, אמר לו:אתה רוצה שאני אביא לך ספר?' הוא ענה שלא, והמשכתי בשלי. 

בסוף השיעור שאלתי מה למדת, הוא אמר שהוא למד איזה משהו שעשינו בשיעור. .התקמדות.

 

זה היה אתמול.

היום היה לי שיעור איתם.

והוא לא ביקש חוברת, אבל הוא היה שותף מלא לנעשה בשיעור, שאל שאלות, ענה תשובות, וכאשר הגעתי לסיכום השיעור, הוא ענה משהו מאוד מרכזי שהיה בשיעור. עוד התקדמות.

 

 

מקווה שאני פועל לטובתו. 

 

אם כן אשמח להפניה. 

עכשיו- מאיפה מתחילים?
חינוך כיתה ד' מקדמת.. מה הדברים שאני צריכה לבקש מהמורה הקודמת שלהם אם בכלל?
מכינים שיעורים מראש או רק אחרי שמכירים את התלמידים?
וכל עצה או טיפ אחר יתקבלו בברכה..
תודה!

היי !!
בעז"ה מתכוונת ללמוד בקרוב תואר בחינוך מיוחד עם הוראת אנגלית ,
רציתי לדעת ממישהי/מישהו שלומד או למדה מהי רמת הקושי והאם מי שלא יודע אנגלית שוטף יכול להצליח בלימודים האלה ?
תודה רבה !!

מישהו שמע על השיטה הזו?
אשמח לשמוע פרטים.
תודה מראש

האם מקובל להביא מתנה לצוות שעבד איתך (גננת/סיעת/מורה) במסיבת הסיום? (אם בכלל) או ביום האחרון? והאם מקובל לקנות מתנה לגן/ביה"ס (לדוג' ספר או משחק עם הקדשה)?

אספרגר מתוק שלי אח קטן!!!!

איך מבינים אותך?את מה שאתה באמת חושב ורצה להבין ולהגיד?

איך אפשר לקרוא אותך מאחורי הריחוק, הכאס, העצבים, ההקשנות, ההתעלמות, חסור ההתחשבות 

והאדישות לצרותיהם של הסובבים אותך?

איך אפשר להבדיל בינך לבין האספרגר? מה אתה אח קטן ואהוב? מה האופי שלך?

מה היית אם לא הייתה נולד ככה- אם אספרגר?

 

אני באמת אוהבת אותך גם כשזה קשה! וזה קשה, אבל זה לא משנה.. 

זה ניסיון שהקב"ה הביא עלינו, עליך, על אבא ואמא, עלי ועל כל המשפחה!

ואיך אפשר להסביר לאחרים את ההתנהגות שלך? אי אפשר כי הם לא יבינו במיוחד כשאנחנו לא מפרסמים את זה.. 

אבל אפילו אם נגיד אספרגר לא יבינו כי אפילו אני אחותך לא מבינה!

מה עובר עליך? מה אתה מבין בראש האספרגרי והגאון שלך? מה לא?

אתה מבין שאתה לא מצליח לקשור קשרים עם הסביבה או לא? 

אם כן זה בטח ממש מתסכל, אבל אולי אתה לא מבין.. מה יותר טוב????? נראלי רק ה' יודע... אני לא...

מה שבטוח אתה ילד שרוצה אהבה וכוסף עליה, אני יודעת שאתה אוהב את המשפחה ואת אבא ואמא ואותי

אבל האם האהבה שאני קוראת לה אהבה היא אותה אהבה שאתה מבין ומרגיש?

 

אספרגר זו מילה כ"כ גדולה אבל בסוף היא מבטאת חלק ממך אח קטן, אפילו חלק גדול.

אמא אומרת שאתה יכול לצאת מזה.. האומנם?? מה יהיה הלאה בחיים? איזה עתיד יהיה לך?

הלוואי הלוואי שטוב!!!!!! הלוואי....

 

אני באמת אוהבת אותך. באמת! אבל כולם מצליחים?

כולם מצליחים להתבונן מתחת למחיצות ולקשיים על העניים היפות שלך? הנפש שמסתתרת איפה שהוא בפנים 

מאחורי המחלה? אני מצליחה?

 

 

 

אני אוהבת אותך מאוד אספרגר מתוק שלי אח קטן!

 

אני רוצה אחות רגילה
כזאת שיהיה אפשר לצחוק איתה והיא לגמרי תבין, להקניט אותה והיא לא תיקח את זה ברצינות, לשנות משהו שאמרתי לה והיא לא תתעקש שמקודם אמרתי אחרת ובדיוק כך זה צריך להיות.

אני רוצה אחות רגילה
כזאת שבית הספר יקבל אותה בלי בעיה, שהחברות יאהבו אותה כי היא מהממת ולא כי היא מסכנה, שהמורים יתייחסו אליה כי מגיע לה יחס ולא כי אמא שלי עומדת להם על המוח, שתקבל 100 במבחן כי היא ענתה על הכל ולא כי העלימו עין מ7 שאלות שהיא לא ענתה עליהם בכלל.

אני רוצה אחות רגילה
כזאת שתוכל להיות עצמאית, שתיסע לבד באוטובוס ותקנה לבד במכולת, שלא נצטרך לפחד שתסתבך עם העודף בחנות או שיעבדו עליה כשתבקש עזרה, שלא נפחד לשלוח אותה לגן שעשועים כי יש שם ילדים ואנשים רעים שינצלו את התמימות שלה, שנוכל להשאיר לבד בבית בלי דאגה.

אני רוצה אחות רגילה
כזאת שלא אדע מגיל קטן שיום אחד אני אהיה האפוטרופוס שלה, שלא אדאג כי אולי גברים יברחו ממני כי הקשר שלי איתה חזק וחשוב מידי, שלא אוותר על חוויות שלי בשבילה או בגללה, שלא תיקח את כל תשומת הלב של אבאואמא ואני אצטרך להיות אבאמא לאחים הקטנים.

אני רוצה אחות רגילה
כזאת שתוכל להתחתן, ולהביא ילדים, ולחיות לבד, ולנהל חשבון בנק, ולהרוויח כסף, ולגדל ילדים, ולעבוד בעבודה מכובדת, שלא תפסיק לחלום ותגשים את כל החלומות.

אני רוצה אחות רגילה
אבל יש לי אחות מיוחדת.
ולמרות הכל, לא הייתי מחליפה אותה באף ילדה אחרת.
מאוהבת בה באמת.

אני עושה שירות בגן חינוך מיוחד, ויש לי בגן ילד בן 4.5 עם הפרעת התנהגות. כשהוא הגיע בתחילת שנה הוא התנהג בצורה ממש פראית ואלימה והפר את כל הכללים של הגן בכוונה, הציק לילדים וכו', אבל מהר מאוד ההתנהגות שלו ממש השתפרה בעקבות עבודה של הצוות וגם של ההורים שלו על הצבת גבולות, וגם בקטע של ויסות חושי. העניין הוא שלאחרונה יש ממש רגרסיה בהתנהגות שלו והוא מתנהג אפילו יותר רגוע מאשר בתחילת שנה..הוא מקבל המון עונשים ונראה שזה לא כ"כ מפריע לו וממש משתולל. הצוות משער שזה בגלל המצב בבית שלו, קורה שם משהו ,כנראה בין ההורים אבל לא יודעים בדיוק מה.. ונראה שמבחינה רגשית (ואולי גם נפשית) הילד עובר משהו. ובתור בת שירות אני זו שסובלת יותר מההתנהגות שלו, כי הוא מבין שאני לא דמות סמכות כמו שאר הצוות-שמהם הוא מפחד ומקשיב להם בד"כ, ולכן כששאר הצוות לא איתנו/לא מסתכלות הוא מרשה לעצמו להשתולל ולעבור על החוקים. ואני צריכה להיות זאת שסופגת את זה ושצריכה למשמע אותו ואין לי מושג איך עושים את זה.. כשאפשר אני כמובן אומרת לצוות מה הוא עשה והן מטפלות בזה, אבל כשלא (למשל כשהגננת יצאה לרגע מהחצר) אז אני מרגישה ממש חוסר אונים מולו.. גם לא נעים לי כל שניה לקרוא לצוות, אז לפעמים אני מאיימת שאני אגיד להן מה הוא עשה ואז הוא מפחד אבל זה משהו מאוד זמני ולא פתרון לטווח הארוך כי זה מייד מאבד את ההרתעה של זה (כשהוא רואה שהן לא נמצאות או שאני מוותרת לו בסוף ולא קוראת), ואני מרגישה גם שהוא קולט את חוסר האונים הזה והפחד ממה שיעשה ומנצל את זה להתנהג איך שהוא רוצה..  אני מרגישה כבר שקשה לי לאהוב אותו (למרות שבעיקרון הוא ילד נפלא, רגיש וחכם) כי הוא ממש סוחט אותי רגשית, וההתנהגות שלו יכולה ממש לבלבל, הוא יכול להיות ממש עדין ומתחשב, אבל גם ממש אכזרי אפילו לפעמים.. לדוג' הוא יכול להציק לילדים ללא סיבה, למשוך להם באוזניים,להרביץ,להרוס מה שבנו.. או להציק לבע"ח בחצר.. פעם אחת הוא דרך על חילזון שהילדים שיחקו איתו, ממש בשלוות נפש.. למרות שלפני כמה זמן כשמצאנו חילזון הוא ממש דאג לו והיה רגיש אליו..  בקיצור, אני ממש אובדת עצות...   אשמח מאוד לעצה ממי שמכירה את התחום.. תודה רבה!!

אם בבית ספר שאת עובדת בו מחפשים מורה אשמח לשמוע.. גם גנים רלוונטי. כרגע פתוחה לסוג הלקות
תודה!

את הימים.

הם היו שונים כלכך.

אם היא לא היתה אוטיסטית

והם לא היו חולות בגן הדפוק הזה

והוא לא היה היפר קשה.

והיינו

סתם משפחה רגילה וחביבה

ולא היינו מוצאים בחודש אלפי שקלים על תרופות

והכסף הזה היה יוצא על דברים אחרים

יותר טובים ומהנים.

והם היו מסכימים לבוא אלינו

גם כשהם בבית

והיינו יכולים תמיד לבקר אצל סבא וסבתא. כמו כולם.

ולטוס לא היה ככ מורכב.

ולא היינו צריכים לתת תירוצים למה לא לבוא אלינו

ולמה דווקא בית מונגש

ולא היינו צריכים להסביר לזאטוטים השכנים

למה לא הלתעצבן עליו ולכפכף אותו.

ולמה יש לנו כיסא גלגלים למקרה חירום והליכון

ונסיעה משפחתית לא היתה סיוט משפחתי

ולא היינו מכירים את חצי מהבתי רפואה בארץ

ומעורים היטב איזה רופא יותר טוב ובאיזה שעות יש להם קבלת קהל.

והיינו מטיילים גם במקומות עם מדרגות

ולא מסבירים לעוברים והשבים שהיא משתוללת כי היא ילדה מיוחדת

וכן אנחנו יודעים שהיא תולשת שערות.

והם היו לומדות כמו כולם בגן רגיל

ובכלל לא היה שיקולים לאיזה בי"ס להכניס אותם

היו נכנסות כמו כולם.

וילדות רגילות.

ולא היינו צריכים לפחד

ממה יקרה מחר

ושלא יהיה עוד התדרדרות

ולא להגיד שיש לך ככה וככה אחים מיוחדים

ולא לשמוע הערות ונסיון לתת עצות.

(ואגב קחו עיצה לחיים. אתם לא טובים יותר מהמשפחה שמתמודדת אז עדיף שתשתקו)

ולא לשמוע שוב שוב "וואו שתדעי לך שילדים מיוחדים זה נשמות צדיקות וטהורות"

כן נשמות, נכון והכל. אז למה שלא תאמצו אותם?

 

ופעם היה לה שיער חלק בצבע חום ארוך ויפהפה

ופרצוף מתוק

בלי עיוותים שיש למיוחדים

היא היתה ילדה מההמת

קרן בה האושר

והיום היא סתם מתוסכלת

על 200 תרופות 

ומאבדת עשתונות

ואנחנו משפחה

שכולם יודעים

שהיא לא רגילה

יש התמודדויות ונסיונות קשים

ביקורים אצל רופאים ושיחות עם מבינים

זה שגרה

להגיד שאחותך חומדת בבצפר לא דתי.

כי הוא היחיד שמותאם לצרכיה באזור

ולהפריד מכות בין אחיך לאיזה ילד שמנסה לשחק תצמו גיבור.

ולעזור כמעט היחידה בבית

כי הם לא יכולים. ותגידי תודה שאת בריאה(אלף פעמים תודה)

ועוד אינספור דוגמאות.

 

ואבא ואמא

עושים הכל

וסדר יומם עמוס יותר מכל הורה אחר

לטובת הילדים

הם דואגים בלי הפסק

ועובדים כפול

אוהבים את כולם

ומשקיעים כמה שאפשר.

 

אבל עדיין המחשבה אילו זה לא היה ככה.

ואילו משיח היה כבר מגיע מזמן.

ואילו כך וככה.

 

מייאשים. אבל נותנים מקום חזק כמעט מכל האחרים. 

להודות לאלוקים שאנחנו בכלל בחיים.

ושאנו משפחה שחיים על ניסים.

 

 

(ואם קראתם, רק תכתבו)

 

 

 

 

#גם אני אוהב תסמונת דאון. (למרות שלפעמים הם עקשנים מעצבנים)

הבת שלי מעוניינת לעבוד בהמשך בחינוך מיוחד, אך לא מעוניינת ללמוד חינוך מיוחד (בגלל הכלליות של הנושא כשאותה מעניין עיסוק באוטיזם בלבד). האם תעודת הוראה במקצוע אחר (נניח אמנות) תופסת גם בחינוך המיוחד? חשוב לציין שהיא מטפלת ABA מוסמכת.