לפעמים הקבוצה שלך מפסידה
לפעמים הקבוצה שלך מפסידה
ארץ השוקולדאחרונה
מיונזבבוקר למדתי קצת ואז עשיתי את המבחן והיה טוב!
ואז תכננתי להתאושש מהמבחן, לשנוצ קצת ולשבת על שאר המטלות אבל ממש כשנכנסתי למיטה זכיתי לשיחה כיפית וארוכה עם חברה טובה שעשתה לי מלא שמח בלב![]()
אז שמחה וטובת לב נכנסתי למטבח לאכול א.ערב מוקדמת וזריזה ולגשת ללמוד אבל המטבח שקק חיים אז יצאתי ממנו אחרי הרבה זמן..
דיברתי עם אמא מלא, שיחה מגניבה ממש, ואז כשהתיישבתי על המחשב לעבוד בשעה טובה איכשהו התגלגלה שיחה עם אבא, שריגשה אותי שככה אכפת לו ממני.
ואז בניסיון אחרון ממש, אמרתי שלפחות נעשה קצת קצת - והופס.
אחי המתוק התקשר להציע לי בחור ומפה לשם הייתה שיחה משעשעת ביותר...
ממש יום המשפחה!
יהיה בסדר....מצליחים לכופף רק את הזרת בכף היד?
בונוס: בשתי הידיים?
לא הבנתי את התחביר של זה.
קרן פומלה לשירותך תמיד 
הקדימוני רבותיי
יהיה בסדר....(סליחה)
יהיה בסדר....
ריבוזום
יהיה בסדר....יכולת.
חדשכאןהליכה 40 דקות עם תיק כבר (ישר מהלימודים לתחנה)
השבוע הכי פחות ספורטיבי שלי מתחילת הקורונה. כל הבאסה
גומי אבטיח



הנורמלית האחרונהאחרונההנקודות שהכי מציקות לי אצל אחרים הן תכונות האופי המרגיזות ביותר שלי עצמי
לפחות השינוי לאורך זמן ברמת העצבים שאנשים שונים מעוררים בי יכול להיות אינדיקציה לאילו תכונות אופי מרגיזות כבר פחות או יותר מאחוריי.
בוזזה מעניין.
יהיה בסדר....אף פעם לא יצא לעשות את ההשוואה הזאת.
למה.
ריבוזוםאחרונהתודה!
את אינספשן ראיתי לפני המון שנים - זוכרת שחיבבתי אבל לא זוכרת הרבה מהסרט. מטריקס לא ראיתי, אבל מניחה שהייתי מחבבת.
האמת שבספרים אני יכולה להבין קצת את העניין. אני כן אוהבת סיפורים דמיוניים עקרונית, אבל יש תקופות שבהן אעדיף להימנע מדברים מדי פנטסטיים. ספרים זה הרבה יותר שואב ומשפיע מבחינתי, כך שעם סרטים פחות יצא לי לחוות את זה כנראה. זה אותו סיפור עם ספרים עצובים - סבבה בעיקרון, אבל תלוי בתקופה.
(סליחה)
הייתה לי חוברת נדירה של חידושים על מסכת קידושין, ראש הישיבה שלי ראה אותה ואורו עיניו (היא הייתה של הרב שלו) והוא ביקש שאמכור לו אותה. כשהוא ראה שאני חושב מה לומר יותר משנייה וחצי הוא אמר לי "עזוב עזוב, לא אשאל יותר".
"לא תחמוד" (לפחות לפי הרמב"ם) מוגדר כך: "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברֵעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים רבים, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תחמוד'"
של ט' חשבתי על 'לא תחמוד'.
אבל אמרתי לעצמי שאולי אם המפגש היה בקופה, יתכן שט' עדיין לא קנתה אותה בפועל ולא ביצעה פעולת קניין, ובזה לכאורה אין לא תחמוד.
אלא שעדיין יש לדון מדין עני המהפך בחררה.
הרי לא מעות קונות.
א. גם אם מעות אינן קונות אלא משיכה, ודאי א"א לומר שהמשיכה בדרך לקופה קונה (שהרי לכאורה אין כאן דעת מקנה), אלא זו שאחריה.
ב. אפשר ובימינו מעות קונות מדין סיטומתא.
א. לא ודאי לי, הרי ההלכה שאחרי הגבהה (שנעשתה על מנת לקנות, לכאורה זה המצב בתור לקופה) כופים את הקונה לשלם. ואם תאמר דעת מקנה - המקנה הרי עומד לקבל תשלום מהעומד בקופה, ההנחה היא ש'סיים קנייה' גם אם היום מקובל שאפשר להתחרט אפילו 14 יום אחרי הקנייה (ואפילו יש בזה נזק, כמו במקרה הזה שקונה אחר רצה לקנות).
ב. מסכים. שאלתי על זה פעם את הרב שלי ולא הייתה לו תשובה ברורה, ביקשתי מאבא שלי לשאול את הרב ערוסי וכזכורני הוא ענה שאנ"ה.
א. איני מבין, מכיון שהנוהג בימינו שהקנין נגמר רק בקופה, ודאי שאין כאן דעת מקנה בדרך לקופה.
ב. כך מוכח לכאורה בשו"ת הרמ"א סימן פז ע"ש.
ב' מסביר מדוע מעות קונות. א' מסביר מדוע הגבהה שלפני הקופה לא קונה. וזו טענה העומדת בפני עצמה, שאף אם נאמר שמעות אינן קונות מדין סיטומתא אלא משיכה או הגבהה, מ"מ לפי ד"ת בעינן דעת מקנה, ובימינו דעת מקנה אינה אלא לאחר הקופה, דהיינו הגבהה שלאחר הקופה (לפי צד זה שמעות אינן קונות).
שהגבהה ע"מ לבצע קנייה, ודעת המוכר למכור למגביה שהתעניין - זה הקניין שהתכוונו אליו חז''ל.
והרמה הזו של גמירות הדעת קיימת היום כמו שהייתה בזמנם - על אף שמחוסרת מסירת מעות - כאז גם היום.
זה שחוקית/חברתית הקניין מתבטא במעות - זה שייך לב'. ואני מניח שתפיסתית זו הייתה הגישה גם אז (למשל אצל אומות העולם).
בזמן חז"ל, ובכל הגבהה שקונה על פי דין תורה, ההגבהה היא לא על מנת לקנות לאחר מכן, או לשם התעניינות, אלא היא על מנת לקנות בהגבהה עצמה. וזוהי ג"כ דעת המקנה. משא"כ בזמננו שהגבהה היא רק פעולה טכנית שנעשית לשם הפעולה שאחריה שגומרת את הקנין.
כתבתי את זה למעלתה כי הסיפור שלה הזכיר לי את הסיפור עם הרב שלי.
("בשביל להראות את גודל מוסרך?" את זה בכלל לא הבנתי כי לא כתבתי כלום על עצמי)
לא עשיתי את רצונה ולא נתתי לה את מה שהיא ביקשה וגם אם הייתי יודעת מי היא לא בטוחה שהייתי נותנת.
ולא יצאתי מרוצה, יצאתי משועשעת 
ולא הייתי מבזה גם יהודי פשוט שהוא לא תלמיד חכם.
כל כך הרבה אנשים עבדו עליי כל כך הרבה שנים
מראות קשים. נשבר הלב.
איך זה שהחלק שנשאר מחובר זה דווקא המקום של הלשונית? 🤨
אני עוד לא.
וואי זה באמת מגניב 
כבר שיננתי את ההסבר של שמפ.


יהיה בסדר....אבל זה רק מביך אותי עוד יותר 
חוכא ואיטלולא, בוקה ומבלוקה.

שיתגלו לי רק בעתיד.
גם דולי.

למה להשתמש בסיר אם יש שירותים? זה סתם מלוכלך ומתכון לצרות.
מזכיר לי את הסיפור של רפול שבאחד הלילות שהוא והחבר'ה מהפלמ''ח היו במארב הם היו רעבים אז הם הלכו לחצר של איזה איכר וגנבו מספר ארנבות וסיר ובשלו לעצמם ארוחת ערב. בינתיים האיכר התעורר והם נמלטו, מרחוק הם שמעו אותו צועק "בסדר קחו את הארנבות רק תחזירו את סיר הלילה שלי".
כמו כן:

זה מוזר? זה לא שהם היו דתיים.
כמדומני שגם אריאל שרון היה מגדל ארנבות למאכל.
טעמת?
שיש להן טעם של חזה עוף. או מרקם. לא זוכר.
מופיעים הרבה בספרי המוסר, וכמדוני בשם הח"ח בעיקר, שפרסום מעשיו הטובים כמעט וגורע מכל האפקט של המצוה (דומני שהוא דיבר לעניין שכר, אבל השכר הוא אינדיקציה לאיכות).
ויש לציין גם את ההיבט ההלכתי. המגן אברהם הביא בשם תשובת הרשב"א שמותר לפרסם עושי מצוה אם כוונתם לשם שמים, כדי שילמדו מהם אחרים וכן יעשו.
בחיי שלא מצליח


פשוט צריך לחבר את הנקודות וליצור את הדרך הנכונה שלך
משמע כולנו טועים וכולנו צודקים.
לי זה מרגיש די יהיר. אני חושב שלפני שמפרקים שיטה ובוחרים אילו נקודות לקחת ממנה, צריך להבין את השיטה. להבין למה היא דוגלת בשאר הנקודות חוץ מהנקודה הזאת. להבין את התשובה שלהם לקושות על שאר הנקודות.
אני לא חושב שאני מסוגל להבין ככה מספיק שיטות, ואז עוד לדעת לפרק אותם ולהרכיב מחדש.
אבל מצד שני, אין גם שום הצעה אחרת. בנתיים אני נשאר בשאלה.