פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 189)

או פחות משעמם.

לא תמיד אתה מספיק מוצלח בשביל שהוא ירצה אותך

ובאמת כשחשים כאב קשה להבחין בדברים האחרים שיש.

אבל יש גם הנאות שניתן למצוא, קשה למצוא אותם אבל שווה לחפש.

המון בהצלחה

להירדם ולישון כמה שעות ברצף, יקיצה טבעית בלי מיון הפרעות בדרך...

ויש עוד, בהצלחה במציאתם💪

לפעמים אנחנו עובדים קשה למצוא דברים, אבל תחשבי כמה היית משקיעה בחיפוש ארנק עם סכום בעל משמעות, וקל וחומר לדברים כאלה

פעם אחותי אמרה לי שמי שמצליח לכופף את כרית האגודל לאחור הוא אדם חברותי, והיא מאד שמחה כי היא הצליחה ואני לא

זה מצחיק אותי עד היום, היא לא אדם חברותי בכלל

ולעשות גלים עם הגבות! ~_~

לא הבנתי את התחביר של זה.

!';"!:.,+';_!'!".,;";";'

בהצלחה

אני יכולה לעצום עין אחת בכל פעם, ולבצע פעולה זאת לסירוגין עם שתי העיניים

קרן פומלה לשירותך תמיד

הקדימוני רבותיי

אלא אם אני נעזר ביד השנייה /רמאי/

זה הבונוס

בעצם מצליחה בשמאל
אבל זה כואב ולכן אני לא אעשה את זה שוב

(סליחה)

ביד אחת כן, ביד שניה חצי.

מה שהוא מראה מצד ימין זה נקרא כיפוף.

אני יכולה ככה בכל האצבעות בנפרד בשתי הידיים

מעניין

יש לך עוד שמות כאלה?

גל

ויובל

וכנרת כמובן

9 ילדים, כולם עם שמות של בית המקדש חוץ מאחד.

זה בקטע של כבשה שחורה
למה ככה

היום התוודע לי שצבע קאמל זה צבע גמל.

רק לא קישרתי.

או צבע קמל.. חחח כמו המדבר שכל הצמחים בו קמלים

התשתם כוחי כנקבה (משה רבינו, שם, שם)

לפי מה מקבלים???

מי שעשה אתמול מקבל היום.
וכמובן טעיתי אצלך.. לא נורא🙂

הגיוני ביותר

יכולת או יכלת?
@יהיה בסדר.... (תוייגת בעל כורחך)

יכולת.

תודה על השירות האדיב🤗

ואני מפעם לפעם בקטנה.

מנסה להיכנס למודעות בתחום...

🥵

הליכה 40 דקות עם תיק כבר (ישר מהלימודים לתחנה)

הליכה חצי שעה
לא ריצה כי הייתי עם משא וחצאית ארוכה

אז עמדתי באמצע החושך כדי לצפות בכוכבים ובעוד אני מרימה ראש אנשים מרימים גבה
(לא הצלחתי למצוא את העגלה הקטנה, עם זאת רק מרימים את הראש ורואים את הגדולה, ובעזרתה כמובן גם את כוכב הצפון)

זהו מתי אני מתגייסת? ממש בזבוז
מתאים לי מדים וחברה ומסגרת הא וכן גם לשרת קצת את המדינה
יס סר!

השבוע הכי פחות ספורטיבי שלי מתחילת הקורונה. כל הבאסה

הרגע הזה שיודעים על מה הבנאדם מדבר

זה מעניין.

ולומר "זה מעניין" בלי לפרט זה, אהמ....

אף פעם לא יצא לעשות את ההשוואה הזאת.

למה.

לא זוכרת מתי נתקלתי בכתיבה כזו איכותית.

@(אהבת עולם) נראה לי שאת יכולה להנות מזה גם.

תודה לשתיכן.

(אנחנו צריכים לשבת לראות סרט מצויר שוב! האחרון היה "הסיוט שלפני חג המולד" - קיבלתי עליו המלצות חמות מאוד. לדעתי אפילו ציינתי פה שהוא מאוד מאוד מוזר.)ר

פעם ראיתי איתו סרט מצוייר וכל הסרט היה על היצירתיות של הבמאי והאומנות של היוצרים.

בגדול מה שאנחנו רואים ביחד זה דברים ריאליסטיים יותר כמו המרגל אלי כהן, זהות בדויה וכו'.

את מה שהזכרת אני לא מכירה
ואת כן חובבת דמיוני?

שכחו אותי בגלקסיה
סתם הורדתי לראות מה זה, נשארנו לראות עד הסוף איכשהו
הפך להיות מלא דיבורים על אנימציה וכו'

בגדול למשל הסרט התחלה מאד יפה בעיניי למרות שהוא דמיוני, או המטריקס.
בעלי ממש לא אוהב

תודה!

 

את אינספשן ראיתי לפני המון שנים - זוכרת שחיבבתי אבל לא זוכרת הרבה מהסרט. מטריקס לא ראיתי, אבל מניחה שהייתי מחבבת.

 

האמת שבספרים אני יכולה להבין קצת את העניין. אני כן אוהבת סיפורים דמיוניים עקרונית, אבל יש תקופות שבהן אעדיף להימנע מדברים מדי פנטסטיים. ספרים זה הרבה יותר שואב ומשפיע מבחינתי, כך שעם סרטים פחות יצא לי לחוות את זה כנראה. זה אותו סיפור עם ספרים עצובים - סבבה בעיקרון, אבל תלוי בתקופה.

 

 

הייתי מתחפשת אליה ויש לי גם כובע מתאים, אבל עוד לא מצאתי מחדד לפרצוף וכל עוד אני זורחת כלבנה במילואים זה לא ילך

לא יפה ככה לרדת על אנשים

היא מרצה בחסד עליון

(סליחה)

לוותר על חצאית שקניתי כשנפגשנו בקופה.
היא ראתה מה בחרתי ורצתה גם אבל זו היתה האחרונה.
הקופאית עשתה לי פרצופים צופני סוד ותקעה בי עיניים מפלבלות לכיוון הגברת שעמדה לידי...
התנצלתי בחיוך לא מבין וכשבאתי לצאת היא ברכה אותי בשפע וכל טוב סלה.
אמן. אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

כשיצאתי מישהי תפסה אותי בהתרגשות שזכיתי לברכה מאת גדולת הדור בכבודה ובעצמה..
ואז הסתבר לי מי הגברת וכמה היא לא הדיוט.

וול

חרשתי על החצאית הזו שנים ארוכות עד שפג תוקפה.

הייתה לי חוברת נדירה של חידושים על מסכת קידושין, ראש הישיבה שלי ראה אותה ואורו עיניו (היא הייתה של הרב שלו) והוא ביקש שאמכור לו אותה. כשהוא ראה שאני חושב מה לומר יותר משנייה וחצי הוא אמר לי "עזוב עזוב, לא אשאל יותר".

 

"לא תחמוד" (לפחות לפי הרמב"ם) מוגדר כך: "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברֵעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים רבים, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תחמוד'"

של ט' חשבתי על 'לא תחמוד'.

אבל אמרתי לעצמי שאולי אם המפגש היה בקופה, יתכן שט' עדיין לא קנתה אותה בפועל ולא ביצעה פעולת קניין, ובזה לכאורה אין לא תחמוד.

אלא שעדיין יש לדון מדין עני המהפך בחררה.

הרי לא מעות קונות.

א. גם אם מעות אינן קונות אלא משיכה, ודאי א"א לומר שהמשיכה בדרך לקופה קונה (שהרי לכאורה אין כאן דעת מקנה), אלא זו שאחריה.

ב. אפשר ובימינו מעות קונות מדין סיטומתא.

א. לא ודאי לי, הרי ההלכה שאחרי הגבהה (שנעשתה על מנת לקנות, לכאורה זה המצב בתור לקופה) כופים את הקונה לשלם. ואם תאמר דעת מקנה - המקנה הרי עומד לקבל תשלום מהעומד בקופה, ההנחה היא ש'סיים קנייה' גם אם היום מקובל שאפשר להתחרט אפילו 14 יום אחרי הקנייה (ואפילו יש בזה נזק, כמו במקרה הזה שקונה אחר רצה לקנות). 

 

ב. מסכים. שאלתי על זה פעם את הרב שלי ולא הייתה לו תשובה ברורה, ביקשתי מאבא שלי לשאול את הרב ערוסי וכזכורני הוא ענה שאנ"ה.

א. איני מבין, מכיון שהנוהג בימינו שהקנין נגמר רק בקופה, ודאי שאין כאן דעת מקנה בדרך לקופה.

ב. כך מוכח לכאורה בשו"ת הרמ"א סימן פז ע"ש.

ב' מסביר מדוע מעות קונות. א' מסביר מדוע הגבהה שלפני הקופה לא קונה. וזו טענה העומדת בפני עצמה, שאף אם נאמר שמעות אינן קונות מדין סיטומתא אלא משיכה או הגבהה, מ"מ לפי ד"ת בעינן דעת מקנה, ובימינו דעת מקנה אינה אלא לאחר הקופה, דהיינו הגבהה שלאחר הקופה (לפי צד זה שמעות אינן קונות).

שהגבהה ע"מ לבצע קנייה, ודעת המוכר למכור למגביה שהתעניין - זה הקניין שהתכוונו אליו חז''ל.

 

והרמה הזו של גמירות הדעת קיימת היום כמו שהייתה בזמנם - על אף שמחוסרת מסירת מעות - כאז גם היום.

 

זה שחוקית/חברתית הקניין מתבטא במעות - זה שייך לב'. ואני מניח שתפיסתית זו הייתה הגישה גם אז (למשל אצל אומות העולם).

בזמן חז"ל, ובכל הגבהה שקונה על פי דין תורה, ההגבהה היא לא על מנת לקנות לאחר מכן, או לשם התעניינות, אלא היא על מנת לקנות בהגבהה עצמה. וזוהי ג"כ דעת המקנה. משא"כ בזמננו שהגבהה היא רק פעולה טכנית שנעשית לשם הפעולה שאחריה שגומרת את הקנין. 

כתבתי את זה למעלתה כי הסיפור שלה הזכיר לי את הסיפור עם הרב שלי.

 

("בשביל להראות את גודל מוסרך?" את זה בכלל לא הבנתי כי לא כתבתי כלום על עצמי)

לא עשיתי את רצונה ולא נתתי לה את מה שהיא ביקשה וגם אם הייתי יודעת מי היא לא בטוחה שהייתי נותנת.

ולא יצאתי מרוצה, יצאתי משועשעת

 

ולא הייתי מבזה גם יהודי פשוט שהוא לא תלמיד חכם. 

 

כל כך הרבה אנשים עבדו עליי כל כך הרבה שנים

מראות קשים. נשבר הלב.

איך זה שהחלק שנשאר מחובר זה דווקא המקום של הלשונית? 🤨

אם תתמקד תבחין שהמכסה בעצם מונח שטוח על שפת הפחית עם נטיה פנימה בצד ימין לתוך הפחית, ועולה בצד שמאל.

אני עוד לא.

וואי זה באמת מגניב

כבר שיננתי את ההסבר של שמפ.

אבל זה רק מביך אותי עוד יותר

חוכא ואיטלולא, בוקה ומבלוקה.

|מתייאש מראש מהחיפוש|

מזכיר לי זמנים קשים
ואותי זוחלת למטבח באמצע הלילה ואוכלת פחית תירס

😬

זה נוח עם חד"פ?

איך הגעת למצב הזה?

ומה קרה לתה צמחים?
ההשפעה פגה מהר..

בעיקר על דברים בעבודה.
לפעמים אני נתקלת בדברים שלא עשיתי נכון והיו נראים לי מאד נכונים דאז.

גם דולי.

הוא כבר עושה רק בסיר!!!

למה להשתמש בסיר אם יש שירותים? זה סתם מלוכלך ומתכון לצרות.

 

מזכיר לי את הסיפור של רפול שבאחד הלילות שהוא והחבר'ה מהפלמ''ח היו במארב הם היו רעבים אז הם הלכו לחצר של איזה איכר וגנבו מספר ארנבות וסיר ובשלו לעצמם ארוחת ערב. בינתיים האיכר התעורר והם נמלטו, מרחוק הם שמעו אותו צועק "בסדר קחו את הארנבות רק תחזירו את סיר הלילה שלי".

 

כמו כן:

אני צריכה לקנות אסלנון באמת
(אסלנון זה לא האריה מנרניה?)

כמו כן
ארנבות? זה מה שהם בחרו לבשל? ארנבות?

ופויה

זה מוזר? זה לא שהם היו דתיים.

 

כמדומני שגם אריאל שרון היה מגדל ארנבות למאכל.

כי ארנבות זה לא טעים! למה לא כבש?

טעמת?

פיחסה

טוב ננסה מחר בלי סיר
אם הוא טובע זה עליך

טוב בסדר צודק אולי ארנבות זה טעים
אני לא ששה על זה אבל סבבה

שיש להן טעם של חזה עוף. או מרקם. לא זוכר.

אנשים צריכים לקבל הערכה על מה שהם עושים.

אני זוכרת שפעם עשיתי משהו מאד מושקע וסירבתי לקבל כל קרדיט, ואז מישהו אחר זכה להמון הערכה ותשואות וזה החמיץ לי את הלב קצת.

זה לא שאני מצפה לקבל שירות ותשבחות על כל דבר שאני עושה, אבל נחמד לקבל פידבק חיובי מידי פעם. עוזר לי להמשיך בעשייה.

זה ממריץ ובנוסף לספר לפעמים לגרום לאחרים ללמוד ממך ולעשות ככה גם.
אני אחת שמאד צריכה תמריצים, לא אומרת שלא
זה טבעי ומובן..
אבל עדיין, בעיני להיות מסוגלים לעשות את זה בלי זה, בסתר, זה ממש מטורף וגדול בעיני.
כמו למשל סנייפ, או יוסלה קמצן קדוש

1. זה מכיר את הערך שלך בעיני האחר, לפעמים זה הכרחי ביותר.

2. זה נותן השראה ורעיונות לאחרים.

3. כשזה נעשה בצורה חיננית ונורמלית זה יוצר קשר בין אנשים.

מופיעים הרבה בספרי המוסר, וכמדוני בשם הח"ח בעיקר, שפרסום מעשיו הטובים כמעט וגורע מכל האפקט של המצוה (דומני שהוא דיבר לעניין שכר, אבל השכר הוא אינדיקציה לאיכות).

 

ויש לציין גם את ההיבט ההלכתי. המגן אברהם הביא בשם תשובת הרשב"א שמותר לפרסם עושי מצוה אם כוונתם לשם שמים, כדי שילמדו מהם אחרים וכן יעשו.

 

שוב שלחו מכתבים לכתובת הלא נכונה למרות ששיניתי את זה בכל מקום
ינעל העולם שלי 2

בחיי שלא מצליח

ב. כי אלה רבנים שאני מאוד מאוד אוהבת ולא נראה לי שיש שיעורים שלהם בעידן המקוון.
ג. כי אי אפשר להשתתף בשיעור דרך המחשב.
ד. כי אני פוגשת חברות ולפעמים זה נחמד לי.

אפשר לסכם שאני ולימודים מקוונים זה ביג נו נו

מכל מה שהוכנס לתוכו.
אני די מרחמת עליו ועל זה שהוא בקושי מצליח להכיל עד כדי כך שהוא מכאיב.

העולם: תפסיקו להחליט בשבילי /עצבני/

יאוש אחד גדול
יאוש אחד גדול
יאוש אחד גדול




בא לי גומים
וגמרתי הכל

פשוט צריך לחבר את הנקודות וליצור את הדרך הנכונה שלך

לוקח מסור וחותך מה שבא לו ועושה סמטוחה

(את צודקת)

משמע כולנו טועים וכולנו צודקים.

לי זה מרגיש די יהיר. אני חושב שלפני שמפרקים שיטה ובוחרים אילו נקודות לקחת ממנה, צריך להבין את השיטה. להבין למה היא דוגלת בשאר הנקודות חוץ מהנקודה הזאת. להבין את התשובה שלהם לקושות על שאר הנקודות.

אני לא חושב שאני מסוגל להבין ככה מספיק שיטות, ואז עוד לדעת לפרק אותם ולהרכיב מחדש.

אבל מצד שני, אין גם שום הצעה אחרת. בנתיים אני נשאר בשאלה.