פורום חשבתם שיהיה טוב?! (עמוד 292)

לפתוח את נב''ל ואין כאן שרשור של האתגר היומי.

 

היה לי ממש קשה היום, אבל ממש. והתגברתי והתאמצתי.

אז לא צריך מדליה, אבל מגיעה לי לפחות איזו מדבקה כמו שהרופא נותן אחרי בדיקת דם (רק אני עדיין מבקש?).

זה וחוסר מצב רוח כללי בתוספת תחושה שרוב המגיבים יודעים יותר טוב ממני מה לעשות)

בכל מקרה סחטיין! עשית לי חשק להתאמן גם למרות שתיכננתי לוותר

אני לא באמת צריך מדבקה, יש לי בבית מספיק.

 

אבל זה כן הוסיף קצת דירבון. אולי כן כדאי להמשיך (במיוחד לאורה עובדה שפורום חכם הרזים לא מתפקד. אהמ).

שכשאנחנו הקטנים מדברים על אנשים חכמים כמו איינשטיין, אנחנו מרגישים חכמים ומועילים כמותם

ואם ככה, אני לא נגד

Let the people have some feeling of self worth

רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא, שבקיה ואזיל לרב ששת. יומא חד פגע ביה, אמר ליה: אלקפטא נקטן ריחא אתי לה ליד, משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת? 

 

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צו עמוד ב 

גם הכיוון שלך מוליד תהיות פילוספיות לא קטנות.

מה זה יצר החשיבות, האגו הזה שבאדם, הדבר השטותי הזה לכאורה, שבגינו האדם מוכן לשרוף את זמנו וחייו.

לא הסכמתי איתך אז ולא מסכימה איתך היום

אני בטוחה שאמרתי את זה מליון פעם

אגב, אני סתם זקנה נרגנת, השרשורים האלו הרבה יותר איכותיים מהשרשורים שאני פותחת כל חמש דקות. המשיכו את העבודה הטובה!

(זה במקום להגיב ''(סליחה)'')

אני לא מתרעמת, רק חושבת בקול

כדי שתשימי לב שאני עומד בצד שלי בעיסקה.

בדרך כלל שני הצדדים צריכים להסכים לצד שלהם בעסקה, התחלת לקיים למרות שלא אמרת לי מה הצד שלי, ואני רוצה לוודא שזה משהו שהייתי מסכימה לעשות

''עד חצי המלכות''

אני לא מדברת על נזלת
זה אניוהוא

זה נקרא להזכיר כלאחר יד

אני מחכה לשמוע מה החלק שלי בעסקה

דברי טעם!!!

@ימ''ל משמאלך!


אבל בגלל שהתחייבתי אעמוד במילה שלי

מסכים שיש מניע של להתאבק באבק כוכבים.
אבל אני חושב שהרגשת החשיבות היא לאו דווקא מהתעסקות בנושאים שבהם עסקו אנשים גדולים, אלא מתחושה שמתעסקים בדברים גדולים.

ואני קצת חולק על המילה כלום. זה נכון שבטווח המיידי עדיין לא קם היריב שקם ואמר השתכנעתי וכל מה שאמרתי שטויות. אתה הצדיק ואני הרשע. ודברי הימים של האינטרנט יוכיחו, שהפורומים עמוסים לעייפה בדיונים מדיונים שונים מתחילת שנות ה-2000 ומעלה, בנושאי פילוסופיה, תיאולוגיה, פוליטיקה ומה לא, וכל אחד אומר כולה שלי, וכל הדברים יגעים אמר החכם באדם.
אבל, וכאן מגיע האהבל הקטן, שעל כל 'אבל' אומר האבל הגדול: לפעמים מתוך יערות של מלל יש איזה רעיון אחד ששורבב, שתופס איזה קורא והוא הולך ותוהה על קנקנו במשך שנים. ירידה זו צורך עלייה אשר כל זה הוא כדאי. כמו שהיו שווים כל אלפי השנים מיום בריאת האדם, וכל מליוני היצורים ה'מיותרים' שהילכו על פני הכדור עד שהאיר ממזרח אברהם. וכן כיוצ"ב.

אבל הנקודה הכללית שלי שונה-
אני טוענת לא המדרש עיקר, אלא המעשה.
למה כל זה מוביל?

מה התחיל את הפילוסופיה והמחשבות האלו?
אדם שהיה לו הכל, שהחליט ללכת ולשבת בתוך חבית.

מה התחיל את הבודהיזם?
נסיך משופע בכל טוב שהיה לו הרבה זמן פנוי.

אני חושבת שעצם היכולת לחשוב ולהסיק ולהגיג זה מותר האדם מן החי, אז אני לא נגד, אני רק תוהה לאן זה מוביל, מה זה עושה, בסופו של דבר?

אבל אין טעם להסביר, זה הרי ממילא סתם להרבות מלל.

יש הבדל בין לדבר סתם לבין להסביר משהו למישהו ששאל שאלה

ואני גם לא נגד להתפלסף סתם, אני תוהה בכללי על מטרת הפילוסופיה ומה היתרונות שהיא תרמה לאנושות

אף אחד לא נתן לי תשובה שמספקת את הדעת, אז אני מסתפקת בתשובה שלי לעניין

א. אני חושב שהיכולת לחשוב (סטיגידיש) היא לא רק יכולת, היא גם צורך. כשאדם מתפלסף ומנסה להבין  איפה הוא חי ומה זה כל היקום הגדול הזה, הוא קודם כל מספק לעצמו את הצורך הזה. כמו שיש אינסטינקט לאכול ועליו לא שואלים לאן כל זה מוביל, למרות שאם תישאל השאלה, האוכל אכן יכול להצטייר כמגוחך, כך גם בנושא החשיבה. זה יצר אנושי בסיסי.

 

ב. שוב, בנושאים כאלו ההשפעה היא לא בטווח המיידי. לפעמים היא בטווח של מאות ואלפי שנים. מדיי דור נזרקת איזה עצם טעונה לחלל האוויר, והיא מייצרת המולה של מחשבות והגיגים, זה בונה וזה סותר, עד שלאט לאט מתוף כל הכאוס עולה ומזדקקת לה איזו אמת (שיתכן שבעתיד יתברר שגם היא היתה אמת לשעתה). האמיתות האלו הרבה פעמים כן הועילו לאנושות.

קחי לדוגמא את בשורת היהדות למונותיאזם. אני חושב שחלק גדול מכך שזו הפכה להיות אמונה כלל עולמית הוא בגלל כל ההתפלמסויות הדתיות של היהדות הנצרות והאסלאם שלאט לאט חילחלו את הרעיון הזה. אם היינו עוצרים את שעון הזמן אי שם לפני מאות רבות של שנים, והיינו עוצרים באיזה ויכוח דתי סביב השכל הפועל, ושואלים מה העבודה הזאת לכם, אז באמת באותו זמן השאלה היתה נראית כנכונה.

אני פשוט לא רואה תיאולוגיה כדיון פילוסופי עקר 😅
אבל אם מסתכלים עליהם באותו אופן, יש הרי כאלו שעבורם הפילוסופיה היא הדת, דרכה הם מזקקים את המוסר ודרך ההתנהגות שלהם, ואם ככה זה באמת נחוץ

שינויים חברתיים,
שינויים פוליטיים,
שינויים כלכליים
ועוד
דוגמאות: הקמת המדינה, הפמניזם,
בכל פעולה רצינית- יש את הוגי הדעות ואנשי הדיבורים ויש את אנשי המעשה.

הנה תשובה יפה

גם אם אתה יודע מראש שאלו דיבורין בלי תכלית, ושדעתו של אף אחד כנראה לא תשתנה.

לוידעת אם שאלתי פעם, מה יש לך נגד קרנפים?
קרנפים הם חמודים!

(יש פה מישהם שזכו לתמונת ניצחון)

התחילה העונה

מזכיר לי שסיפרו לי שבעבר במכינת עצמונה היה שלט של "גזירת השמד לזבובים" עם חישוב כמה צריך לחסל מדי יום על מנת שהם ייעלמו

זה בהחלט ראוי להערכה

מוכרת התזה המסבירה באופן פנימי את שרשרת המזון הכללית בטבע, שהיא פועלת במגמה של עילוי הנבראים: הדומם מצמיח את הצומח שנאכל על ידי החי שנאכל על ידי האדם (חד גדיא חד גדיא).

איה מקומם של הצמחים הטורפים בתזה הזאת? לכאורה הם יוצרים נסיגה - מחי לצומח. ואולי אלו בעלי חיים שלא תוקנו כראוי, או שעשו קפיצה, ויש צורך להחזירם לצורתם הקודמת. בקיצור לא יודע. ועי' ברש"י חולין (ס.) שגם בבע"ח יש מושג של שכר ועונש, ובב"ק (יט: ) יצרא וכו',  וברמב"ן פרשת נח ועוד ועוד. ואכמ"ל.

בס"ד

בכיתי את חיי אחר כל מזעזוע על זה

עלייך להעפיל לגובה רם ונישא שממנו תראי את האלוקות שבכל ברייה היותר שפלה, ואף פרעושין צרעין ומקקין, ותחוסי עליהם לבלתי המיתם כי אם תשלחי אותם חופשיים לנפשם, למען ימלאו שליחותם עלי חלד, והאהבה תהיה מלאה בלב לכל, וכרבינו הקדוש שריחם על אותם בני החולדה וריחמם וחס עליהם לבלתי גרשם מעל פני אדמת ביתו. וכל המרחם על הבריות, המקום ירחמהו אמן ואמן.

 

השעה..

 

 

אבל דבריי רציניים המה עד מאוד.

ומעולם לא עקצך יתוש?

אקנאה!

ומעתה תחוס ותרחם על הבריות השפלות שאינן עוקצות ואינן עושות מאומה

מישהו קרא לי? /רש''י אומר בקול צרפתי/

הן הכתיבה והן האמירה

בס"ד

אפשר להמציא דת ושתכתבי לה תנך?

לא כל כך מהר

אאוריטה?

זה נחמד שיש מילים שהן כמעט כמו באנגלית אבל עם ר' מתגלגלת

"ומי יסדר את כל זה אחר כך?"

החברה רציניים שם! לא תגידי שורה או שתיים.

למשל המזרונים... מאות אנשים! אני בשוק

הפתגם הזה מקורו בטעות;

הגמרא אומרת שתפילה בציבור (מניין, לשאלתך כמה זה רבים) היא עת רצון מביאה פסוק שלכאורה מלמד זאת "אל כביר ולא ימאס".

ורש"י מפרש: "כביר לא ימאס - תפלת הרבים לא ימאס", כלומר שלא ימאס 'כביר' שזה כמות.

העניין הוא שרש"י מצטט מהגמרא (מה שנקרא 'דיבור המתחיל') ואז מפרש, ולא תמיד ברור מתי נגמר הציטוט ומתי מתחיל הפירוש (כי בכתב יד לא היה כתב מודגש כמו לעיל). וכך קרה שפשוט קראו את זה כמשפט אחד "כביר לא ימאס תפילת רבים".

 

יש כמה דוגמאות כאלה שערבבו בין דיבור המתחיל לפירוש, ולפעמים זה ממש משנה את המשמעות.

אבל המשמעות נשארה אותה משמעות

אמנם החליפו את המושא של 'כביר' אבל הרעיון אותו רעיון.

לכל אחד יש את הפגמים שלו שבגללם ראוי למאוס בתפילה שלו. אבל ציבור - הציבור נידונים כקולקטיב ולכן התפילה שלהם מתקבלת יותר.

זה ההסבר.

תודה

האמת שבהתחלה היה משהו בשם שקרץ,

אבל לאט לאט הבנתי שזה בסה"כ פלטפורמה לממורמרות, עצבניות, ציניקניות ושאר מרעין בישין, וכל המרבה הרי זו משובחת.

מדי פעם יש פה משב רוח מרענן, ובשביל זה אני כאן. וגם בגלל דשבשתא כיון דעל, על.

סדרה מעט מטופשת אבל משעשעת וסלט קדחה לי במוח אז אני צופה בה עכשיו "אני לא רובוט"

וסלט צופה בסדרות קוריאניות??

הורשמתי.

חלומות זה עסק משונה מאוד.
(כאן הושמטו הגיגים משונים)

אפעם לא חלמת נגיד שאת נלחמת עם חבורת אנשים בתחרות קראטה למשל?
|נותן דוגמא מהחלומות שלו כי לא רוצה להניח הנחות|
זה כואב לפעמים!
או שנפלת מסוס, או שסתם הוא דרך עלייך?
זה כואב בחלום
או דוגמא יותר מצויה אולי, אפעם לא חלמת שאת רצה ונופלת וכואב לך?
הנקודה שלי היא שיש תחושות בחלום
אנשים מניחים שהם חולמים, אבל מי שסביבם ער, ולכן אם מי שסביבם יצבטו אותם הם יתעוררו, שזה מגוחך, הלא כן?

אבל לרוב אני לא זוכרת חלומות.
חוץ מ העקרוניים ביותר שהם-חו"ל חו"ל וחו"ל.

יש לו הסבר פסיכולוגי שאני לא כ"כ זוכר. אולי חשש מאיבוד שליטה או משהו דומה.

אנחנו פשוט מעדיפים את המציאות העגומה על פני חלום ורוד.

אבל זה לא סותר אתזה שבנאדם יכול לחלום שמשו כואב לו ולא יתעורר מזה
תחשבו על דרכים אחרות להתעורר
למשל ליפול מגשר |נזכר פתאום בסרט ההתחלה|
אם כי אני מבינה למה לצבוט את עצמך זו אפשרות פחות מסוכנת למקרה שאתה מגלה שזה אכן לא חלום...

לא מכירים לא את טיסה 5325, לא את החיקוי של אנדרדוס, ולא את מה שכותבים בנסיו"פ.

נמוך מזה כבר לא יהיה אפשר בדור בזה.

בדור הבא ילכו מדחי אל דחי, ואפילו את אנדרדוס לא יכירו. ובדור שאחריו ימחה שם נסיו"פ מפיהם. 

לפשוטי עם הייתי אומר שהם כנראה הגיעו לנסיופ מאוחר מדי, אבל לגביך אני חושש שפשוט עזבת את נסיופ מוקדם מדי

נמצאת תקנתו, קלקלתו.

 

האמת היא שלא זה ולא זה. לא הגעתי מאוחר ולא עזבתי מוקדם. לא הייתי שם. הפעמים הבודדות שנכנסתי לשם זה כדי לדעת איך עושים אימוגי בכותרת. היו שם כמה שרשורים כאלו. חוץ מזה הבנתי בזמנו שזה משכנם של המבודדים והמשועממים למות עוד טרם עידן הקורונה. יכול להיות שהזמנים השתנו.

זה אכן משכנם של המבודדים והמשועממים (לא בדיוק משועממים, אבל נניח לזה), אלא שגם נב"ל וצמ"ע עונים להגדרה הזאת וממילא רוב מי שמגיע לשם עבר מתישהו בחייו בנסיופ

ועכשיו אני מחלקת חפירות

בא לי לטוס

ובייחוד את לה-פרוטה האגדית!

לה פרוטה אה פרסקה טומבלרה יההה

וניל עוגיות!❤

כל גלידה עלולה להיות נטולת טעם אם היא לא עשויה היטב
ללא הבדלי שם, צבע או תכנון מקורי

וזו כבר פעם שנייה שאני אומרת לך את זה.

 

מה יהיה בפעם השלישית?

זו כפירה!

ולחשוב שעד עכשיו הערכתי אותך.

 

אי אפשר לתת אמון באנשים, אי אפשר

מואהאהא

לא באמת טעמתי, ולא באמת יודע מה זה.

יש לי חלום. להיות ראש ממשלה.

צבטתי את עצמי. סטרתי לעצמי, פעמיים לא קרה כלום. 

בפעם השלישית התעוררתי בצרחה (תיקים, חקירות וזה). לא אהיה.

שלושה שוקולדים
לוטוס זה גם טעים (אבל נראלי יש כאלה רק בגלידריות)

והפרווה היחידה הטעימה - פיסטוק מוקה 😋 והיא שווה.

זה נשמע לי כמו הדבר הכי שמיימי עלי אדמות.

ואז זה קצת איבד את זה