זה מתחיל מאמצע הסירטון.
)
30 שנה לגירוש הראשון מארץ ישראל – חצר אדר
בז′ באדר יציינו שלושים שנה לפינוי חצר אדר שבסיני. הרב איסר קלונסקי,רבה של גבעת מרדכי, מי שהיה הרב של חצר אדר, יגאל קירשנזפט ומיכאל בן חורין מספרים על הימים ההם והתובנות שבעקבות הגירוש הראשון. מרתק.
טירוף חושים
כדי להבין את עוצמת השבר שהיה בגירוש הראשון של יהודים מחצר אדר בסיני לפני 30 שנה, ראוי לצטט את דברי מפקד הפינוי בחצר אדר עודד טירה, "עד אז יישוב הארץ היה ′קדוש′ בעיני הקיצונים, ובעיני הפחות קיצונים הוא היה ′חשוב′. ופתאום אומרים לך: ′עצור′, לך אחורה, בשביל ערך אחר. אומרים לך ′אל תתיישב′, וגרוע מכך: ′תעקור את מי שכבר התיישב′. זה היה טירוף חושים.. מתיישבי החבל אמרו לי שפינוי ימית יביא בהכרח לפינוי יהודה ושומרון, כי נסיגה בערכים לא מפסיקה".
"בוגרי חצר אדר", אומר לנו יגאל קירשנזפט, שיחד עם רעייתו גב′ ציפורה היו מהכוחות הדומיננטיים בחצר אדר, נמצאים היום במוקדי העשייה של ההתיישבות בכל מרחבי יהודה ושומרון, חברון והגולן. היכן שתשים את האצבע תמצא את אנשי חצר אדר. היינו חבורה איכותית ואידאליסטית מאוד, שלא מוכנים לוותר, הוא אומר לנו. לימים חוותה משפחת קירשנזפט את הגירוש הנוסף מגוש קטיף.
יותר מהחלוצים
הרב איסר קלונסקי, רבה של גבעת מרדכי, מי שירד לחצר אדר לחזק את ההתיישבות ושימש רב המקום, מספר על הימים ההם: "רצינו לחזק את התנועה לעצירת הנסיגה מסיני. באתי עם שני ילדיי. ההתלהבות הייתה גדולה, אווירה מקסימה. בחצר אדר חיו בתנאים הכי מצומצמים. בקושי שתי ארוחות ליום. באו לבקר אותנו אנשים מכל הארץ. הייתה תמיכה עצומה. שימשתי רב במקום ולמעשה תפקדתי כחצי מנהיג. דאגנו לעירוב, שיעורי תורה וכו′.
"בכלל חיינו בהרמוניה מדהימה. היו ויתורים ללא הרף. מי שלא מצא מקום לינה ישן בכל מיני מכוניות. היינו צריכים להביא מורים ומורות לאולפנה שהייתה במקום. הבחורים עבדו בחקלאות. מים היו לנו בדוחק רב. זה היה הרבה יותר מהחלוצים שלפני 100 שנה.
יגאל קירשנזפט, מה אתה זוכר מחצר אדר?
אווירה מיוחדת במינה. עד היום אנשי חצר אדר מאוחדים ונפגשים כל פעם בשמחות. כל בוגרי ההתיישבות הם אנשי חצר אדר שהיו חדורים באהבת ישראל וארץ ישראל. הקמנו מוסד חינוכי במקום. גם את אשתי ציפורה הכרתי בחצר אדר ומשם הלכנו ליישב את נווה דקלים בגוש קטיף, שמשם גורשנו פעם נוספת.
והקטע של הגירוש, כבוד הרב קלונסקי?
"האמנו עד הרגע האחרון שזה לא יקרה. ראש הממשלה מנחם בגין הבטיח שלא יחזיר וביקש שישמרו לו דירה בנאות סיני, יישוב אחד ליד חצר אדר. וכולנו ראינו מה היה הסוף, ומה שווה כל השלום המפורר הזה, שמפוצצים לנו כל היום את צינורות הגז.
פריצה לפנות בוקר
"הגירוש היה בז′ באדר. הצבא בא והשתלט על העניינים. הכניסו אותי למעצר על כלום. כשמפקד הגירוש עודד טירה הגיע, יצאתי לקראתו. לא אשכח עד היום איך בארבע וחצי לפנות בוקר הם פשטו על היישוב. הם פרצו צריף אחרי צריף. אותי עצרו כנראה בגלל ששידרתי לעצמונה שחצר אדר נפלה.
יגאל קירשנזפט, מה אתה זוכר מהגירוש בחצר אדר?
ביום הפינוי אריק שרון היה שם לגרש אותנו. פרצו אלפי חיילים, שברו את הגגות על הראשים של האנשים, דלתות נעקרו. חלק נפצעו. חלק מהחיילים לא השתתפו בפינוי וסירבו פקודה. כשבאו לגרש אותי מחצר אדר הייתי בתפילת שמונה עשרה. עם תפילין זרקו אותי לג′יפ ופצעו אותי. עד היום יש לי סימנים מהפציעות מגדרות התיל. אין ספק שהציונות קיבלה ממד חדש מאז פינוי חצר אדר לפני 30 שנה. במקום לבנות ולהיבנות הם נהפכו לתנועה מהרסת ומחריבה וזה נמשך עד היום הזה. כל יום שומעים על הרס מקום אחר.
ואחרי הגירוש?
הרב קלונסקי: אחרי הגירוש בז′ באדר הייתה עצרת ענקית בכותל בהשתתפות אלפים רבים. שם ביקשו ממני לעלות שוב לחצר אדר ועלינו שוב. הייתי צריך אמנם לתמרן בין הרבנות בירושלים לחצר אדר אבל בכל זאת המשכנו. בערב פסח עלינו לחצר אדר לעשות עם המשפחה את סדר הפסח, והייתה אווירה מרוממת מאוד, קשה אפילו לתאר את עוצמת ההתרגשות.
כיצד הסתיימה העקירה?
הרב קלונסקי: נשארנו למעשה עד סוף ניסן בחצר אדר בעלייה החמישית. לפני הגירוש הסופי מסיני, כל האנשים עלו על גג מבנה, וקשרו את עצמם בשלשלאות אחד לשני, במטרה להקשות על הצבא. ביקשו ממני לומר כמה דברים, ואמרתי שלושה דברים: לאנשי חצר אדר, לאדמה ולחיילים. לתושבים אמרתי, אל תבכו, אנחנו עוד נחזור לכאן. לאדמה אמרתי, זאת ארץ ישראל ואני מבטיח שנחזור ליישב אותך. לחיילים אמרתי, אתם מוזמנים לשתות אתנו קפה בפעם הבאה שנקים מחדש את חצר אדר.
כבוד הרב, מה התחושות כמי שעבר את הגירוש הראשון מארץ ישראל?
יש בארץ מאבק קשה. יש שכבה מאוד שתלטנית שמגובה על ידי גורמים שליליים בשביל להרוס כאן כל חלקה טובה, הם חודרים למעוזי השלטון ולבתי המשפט. ארגונים עם הרבה כסף והרבה זדון עם שיטת בלוף של זכויות אדם, ותחת המטרייה הזאת הם מחריבים את המדינה. באין חזון ייפרע עם.
הליכוד חסרי חוט שדרה
למה כל הגירושים מתקיימים דווקא בשלטון הליכוד?
הרב קלונסקי: הליכוד הוא שלטון חלש ורופף. גם בגין היה כזה וכיום גם נתניהו. הם חסרי חוט שדרה. למפא"י ההיסטורית הייתה אהבה עזה להתיישבות, היו להם ערכים להתיישבות, אהבת אמת. גם אצל מו"ר הרב צבי יהודה קוק ראו מה זה אהבת אמת להתיישבות. לליכוד מעולם לא היה את הערך של ההתיישבות וזה הביא לתוצאת הגירוש מסיני ומאוחר יותר מגוש קטיף. דיברו על ארץ ישראל מהשפה ולחוץ. אני לא יכול להבין איך בגין ששר שתי גדות לירדן עקר יישובים בארץ ישראל. לבסוף גם גדה אחת הוא לא השאיר לנו. זה פשוט טירוף מערכות. בגוש קטיף זה בכלל היה על ידי אדם מושחת כשרון כשכל המטרה בגירוש הייתה לדפוק את הציבור הדתי לאומי.
ואתה חושש לעתיד?
מאוד. מי שעשה את זה פעם אחת יכול לחזור על זה. כיוון ששנה נעשה לו כהיתר.
"אני יורד מנוב שבגולן לעצור את הנסיגה מסיני"
מיכאל בן חורין מתאר את העלייה לחצר אדר
"בצהריים מגיעים אליי שני בחורים צעירים, תלמידים בישיבת ההסדר שבימית: יגאל קירשנזפט וברוך מרזל, ומודיעים לי, בשמו של הרב ישראל אריאל, שאני מוניתי למרכז היישוב חצר אדר, שעליי להקימו יחד אתם, ושכל חברי הגרעין ממתינים לי ויפגשוני במוצאי שמחת התורה, יום שלישי בערב, בימית.
"בזמן ההקפות לוקח אותי הצידה הרב ישראל אריאל ומבשר לי בלחש: "גש לבית מסוים בימית, שם יפגשך איש הקשר של הגרעין". מגיע למגרש החניה. חובר אליי בהסתר יהודי בעל מבטא רוסי כבד בשם שמואל וולפמן: "תתניע, נוסעים". נוסעים למקום אחר, שם מחכה עוד בחור ועוברים למקום שלישי. עולים לדירת מסתור שבה התכנסנו. פגישת היכרות קצרה בשעה שתיים בלילה, ונוסעים 20 ק"מ מימית לעצמונה המוכרת לנו.
"מנקים את המבנים שיהיו ראויים למגורים ואני כותב ב′ספריי′ באותיות גדולות: מוסך. כדי לעבוד על הצבא המשוטט באזור. הרב אריאל בא לבקרנו ומברך אותנו להצלחתנו, ואנו מתפללים יחד אתו בקול גדול ′מזמור שיר חנוכת הבית לדוד′. למחרת מבקרנו בחצר הרב בצלאל סמוטריץ′, מכרי מבית המדרש שעבר עם משפחתו לחזק את עצמונה.
"קראתי ליגאל קירשנזפט לבוא אליי לנוב שבגולן, כדי לעזור לי להוריד את הטרקטור שלי ′מסורת′ הרתום לעגלה ′חזון′ כדי להורידם דרומה לחצר אדר. יגאל מגיע כפי שביקשתי. ג′ בחשוון תשמ"ב. מעמיסים את העגלה בכלי עבודה ובחפצי בית, לכל אורך העגלה פורשים שלט מרשים שעליו כתבתי בגדול: "אני יורד מנוב שבגולן לעצור את הנסיגה בסיני", ובשעה ארבע אחה"צ יוצאים לדרך. אני עולה על הטרקטור ויגאל קירשנזפט נוהג בפז′ו שלי...
