כדאי לחשוב על הסיטואציה קצת לעומק. הרבצ"ר עושה עבודה מצוינת, הוא מקעקע את סמכותהּ של הרבנות הצבאית. הוא שולל ממנה את הלגיטימציה שאותה בנו אותם הרבנים, לגיטימציה שמטרתה להשפיע בתהליכים חברתיים עמוקים ובפעולות גרנדיוזיות כמו הגירוש – ולא להתבזבז על עימותים סופיסטיים כמו נושא שירת הנשים. צריך לזכור שהרבנים שאחראיים לגירוש הם לא קציני דת צעירים מגולחי פנים, אלא רבנים מוערכים, מוערצים ובעלי זקן ארוך ומסודר להפליא. כמה מהם מופיעים בכתבה.

מאז ומעולם הסכנה האמיתית לא הגיעה מהליצים שהתמסרו לחלוטין לכפירה, אלא מהחכמים שמהלכים על הקו הדק בין היהדות לבין הכפירה. זה היסוד של אליהו בהר הכרמל. קחו למשל את אותו האיש שמוזכר בכתבה ולפשעיו אין קץ: יש לו הדרת פנים, הוא משדר רטוריקה שגם אוהבי התורה אוהבים לשמוע (צניעות, תורניות) – אבל לעולם כשזה מגיע לפעולות, הוא מחזק את הסיטרא אחרא בכל כוחו. נכון, לפעמים הם עושים הצגה ועושים פוזה של "עמידה איתנה" למען התורה. אבל זה תמיד בנושאים הכי שוליים. זה חלק ציני מבניין הקרדנציות. אין בהם שום אמת, הכל תרמית, ערטילאיות וזריעת ספקות.

אני לא מפחד מרפי פרץ. הבילבול והעירפול של הרבנים הממלכתיים מפחידים אותי הרבה יותר מליצנות.