בס"ד

צוות רפואי הוזעק לביתו של הרב מרדכי אליהו

הוחלט לפרסם את התמונה הזאת בגלל שמקורביו של זמביש משקרים שתקפו אותו ואת בני משפחתו, ובמאמרים בערוץ 7 הם מסלפים את מה שבאמת קרה. יראה הציבור וישפוט מה היא מחאה לגיטימית, ומי באמת הוא זה שתקף

לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונעם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי. "

"

כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלהמות הללו ביחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו". "

לג. 

גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית. 

לד. 

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. "ויעש דוד שם", "ודוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", - "ויואב בן צרויה על הצבא", "ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים, אלא שע"י הכונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כלם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה : בכל דרכיך דעהו. ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באמוץ הגופני ובכל החזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה ברור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה הולך ואור עד נכון היום. 

כצפוי עורר ספר חדשני ומהפכני זה ביקורת רבה, יצאו כנגדו עוררין וחלק קטן מחוגי החרדים אף אסרו לקוראו. הנקודות העיקריות שבהם חלקו החרדים על דבריו של הרב קוק, היו בנושא היחס לחילוניים ולתנועה הלאומית, הימצאות הקודש בתוך החול, ובכלל עניין זה היחס לעיסוקי חולין והיחס לגופניות.

הביקורת יצאה ברובה מקרב הקיצוניים. מכיוון מנהיגי החרדים המרכזיים נשמעה ביקורת מינורית לכל היותר, אף שחלקו על דבריו. אך עם חלוף השנים פשטו האיבה לרב קוק והחרמת ספריו בציבור החרדי כולו.

• בעניין הקודש שבחול היו שרצו לומר שישנה לכאורה מחלוקת בין הרב קוק לבעל הלשם:

"כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודווקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה". (אורות עמ' פ"ה, פסקה מו).

בעל הלשם שבו ואחלמה, הרב שלמה אלישיב, שהרב קוק היה כנראה "תלמיד חבר" שלו, והעריך את שיטתו של הרב קוק עד שאמר עליו "שהוא לעומת שיטות הקבלה הרבות הקיימות, שיטה כללית שכוללת את כולם", על פניו הסתייג ממנו בנושא הקודש והחול, כפי הנראה ממה שכתב בנושא זה (עוד לפני כתיבת ספר אורות):

"והנה יש בעולמות בריאה יצירה ועשיה קודש וחול, טהור וטמא. ומחויבים אנו ליתן הפרש והבדל בין זה לזה. מכש"כ דכש"כ דחיובי כל בחינות ההבדל אשר אמרנו לעיל בהדרגין דהאצילות. הגם ששם הם באמת כולם חד וכנז'. ואיסור גמור גדול הוא לכנות שם קדושה בכל דבר שלא קדשתו התורה ומכש"כ לומר ח"ו שיש איזה קדושה מלובש ח"ו בדבר שטמאתו התורה. הנה הוא איסור גדול מאוד והוא מאביזרהא דעבודה זרה רח"ל. ובפירוש אמרה תורה (ויקרא י'י'): "ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור" ושם (יא' מ"ז): "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", וביחזקאל (כב' כו'): "כוהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי. בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו". ובזוה"ק פ' פקודי (רכ"ז סע"א). "דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל". (לשם שבו ואחלמה ספר הדע"ה ח"א דרוש ה' סי' ז' אות ד'.).

ויש שטוענים שאין כאן שום מחלוקת, אלא רק הבהרה של בעל הלשם להבנת ההגדרות של הקודש והחול בצורה נכונה שלא יתושטשו, ולאמיתו של דבר גם הרב קוק עצמו בוודאי יודה שצריך בראשית הכל הבדלה בין הטמא לטהור ובין הקודש לחול, אלא מחדש הרב קוק שבאיזה מקום נורא נשגב ועליון הדברים הם לא הפכים אלא באחדות גמורה וזו היא כוונתו.

[עריכה] דעת המתנגדים

• בתגובה להוצאת הספר הוציאו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, מנהיגי העדה החרדית הקיצוניים, שזה מכבר התפלגו מרבנות ירושלים בשל בחירתו של הרב קוק, מכתב. לדבריהם, הם "השתוממו לראות לרב אחד מפה שכתב דברים גסים וזרים לתורת ישראל כולה כי יחולל חדשות לילך בדרכים עקלקלות אשר לא שערום רבותינו... וכי הפיץ כבר חוברות ברוח העת החדשה רוח הכפירה ו"תרבות" חדשה, אבל האחרון הכביד אשר בשם "אורות" קראה אותה מחוללה, ורעל מות בתוכה, יש בה הרבה דברים שאסור לשמען וכל שכן לכותבם ולהדפיסם.. (עמ' שג').

• החזיק החרה אחריהם, הרב יוסף מרדכי ידיד הלוי במכתב לרבי שלמה אליעזר אלפנדרי: "נא גבור איש אלקים קדוש הוא יעמוד לימין התורה הקדושה שנתחלל כבודה אשר בעוונותינו הרבים איש אחד קם להשתרר על עם ד' ובתחבולותיו ישב רב על עדה קדושה וגדולה עדת אשכנזים שיש רבנים וגאונים חסידים ואנשי מעשה, ולא יגיע בתורה אפילו לקרסולי רגליהם של הגאונים הגדולים ובפרט זקני הרבנים הגאונים הגדולים המפורסמים בתורה ויראה ובחסידות הרי הם מ"ע כבוד רבינו הגאון יצחק ירוחם דיסקין שליט"א והרב הגאון יוסף חיים זוננפלד שליט"א, ובעוונותינו הרבים זה האיש לרוב גאותו כי גבה לבו מאוד כמעט נטרפה דעתו וחיבר ספר אשר כתוב בו דברים של דופי ודברי אפיקורסות נגד תוה"ק והוא ודאי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה דברים שאסור לשומען כמו שיראה כת"ר במחברת הנ"ל הנקראת "אורות" אוי לאוזניים שכך שומעות... ובלי ספק שספר הנ"ל טעון שריפה שלא יהיו נגררין אחריו...(שם עמ' שה'). יש לציין שבמכתב אחר שפורסם פונה הרב אלפנדרי בכבוד רב אל הרב קוק.

דברים חריפים נוספים על הספר כתבו גם הרב יעקב חיים סופר (בעל כף החיים), הרב יוסף יהודא ליב בלאך (אב"ד וראש ישיבת טלז) ורבנים אחרים.

• האדמו"ר מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, המתנגד הגדול לציונות ולציונים, אף הכתיר את הרב קוק בתוארו של המן ממגילת אסתר: "איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר הרחיב גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה... (שו"ת דברי יואל חו"מ סי' קל"א ודברי יואל מכתבים ח"א מכתב סה).

אף שההתנגדות לספר מנומקת בתיאורו כספר כפירה, האיבה לרב קוק החלה עוד הרבה לפני הוצאתו לאור. העדה החרדית נוצרה למעשה, בשל הסירוב לקבל את רבנותו בירושלים. רב העדה, הרב זוננפלד, התעקש גם לאחר שנבחר הרב קוק לרבה של ירושלים, בידי רוב רבני ירושלים ועסקניה, לכנותו בשם "הרב של יפו". הרדיפה כלפי הרב קוק הגיעה עד כדי כך שלא יכול היה להסתובב במאה שערים מבלי שקיצוני החרדים יגדפוהו ויקראו לו אפיקורס מאחורי תריסים מוגפים.

[עריכה] דעת התומכים

• הרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים וידידו הקרוב של הרב קוק עוד מתקופת וולוז'ין, כתב במכתב עידוד והסכמה להוצאת כתבי הרב קוק, בכ"ח אב תש"ה. (מובא בליקוטי הראי"ה עמ' 246)

"...במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גודלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה בו", שלדבקותו בד' ותורתו, אין מילים להעריך את ערכו. ראוי לתלמידיו ומוקירי שמו ללמוד ממסירותו בכל לבבו באהבת ד' וישראל עמו, ותשוקתו העצומה לזכות את כל אשר היה ביכולתו להשפיע עליו, בין בדבריו החוצבים להבות אש בדרשותיו ובין בספריו הגדולים... וראוי לתחזק ולעשות רצון הצדיק, לגמור ולהוציא את כל ספריו הגדולים, אשר עמל עליה ביגיעה עצומה."

• הרב צבי יהודה הכהן קוק בנו של הרב קוק ועורך רוב ספריו, בהם'אורות', כתב אל מול ההתנגדות שהספר עורר, שאורות הוא קודש קודשים - (ראשי תיבות קו"ק).

• תלמיד הרב קוק, הרב יעקב משה חרל"פ הוציא חוברת בשם טובים מאורות, שבה ביאר ופירש כמה מפרקי ספר אורות וניסה להדוף את הקטרוגים כלפיו. הדים להגות של ספר אורות אפשר למצוא בסדרת ספריו מי מרום, שנערכו על ידי בכיר תלמידיו, הרב יוסף לייב זוסמן.

• רבי יוסף משאש מראשי רבני מרוקו, קיבל בהיותו במרוקו חוברת גינוי על ספר אורות מאנשי סאטמר, ולאחר שניהל חליפת מכתבים עם הרב קוק, שבהם קיבל הסברים מהרב קוק לגבי הכתוב באורות, כתב דברים חריפים ביותר כנגד משמיצי ספר אורות והרב קוק. (אוצר המכתבים של הגר"י משאש).
• האדמו"ר מצ'ורטקוב שהתבקש לחתום על הפשקוויל נגד הספר התנגד ואמר:

"אין בספר הזה מילה אחת שאינני מסכים איתה"^{[דרוש מקור]}

• הלל צייטלין בספרו ספרן של יחידים (עמ' 237) כותב:

"מרן הראי"ה אינו בא ב"אורות" וב"חכמת הקודש" לפרש כתובים או מאמרי חז"ל, מאמרי הזוהר ומשליהם של גדולי המקובלים, אבל כל המאמרים המובאים בספרים הנזכרים בדרך אגב, או שבהם מסתיימים הסעיפים המיוחדים, מתפרשים ממילא על ידי הרעיונות והסמלים - שהוא מרן הראי"ה - מביע, והקורא מתחיל לראות את אותם הכתובים או המאמרים עצמם באספקלריה זוהרית, שלא ראה אותם מעולם... החידוש הוא כאן בעצם לא בפירושם של הכתובים, אלא באור השפוך עליהן."

• מנימוקי חבר השופטים של פרס ירושלים לספר "ניצוצי אורות" על אורות:

"תכונה זו של קיום רבדים רבים של גילויי תורה במשנתו של הרב, היא גם המאפיינת את לשונו וסגנונו של הרב בכתביו. שפתו כוללת במפורש או במרמז, כמה קומות של המחשבה היוצרת, וכאן גם מקור לשונו הפיוטית. כמעט כל דבר שיצא מעטו, ניכר ונרגש שיש בדברים שיטין ובין השיטין - פשט וסוד ביחד. משום כך יש בחיבורי פרשנות על משנת הרב תועלת מרובה לגילוי האורות הגנוזים בספריו."