מהכתבה בפורום נוער למען ארץ ישראל
ערבים חסמו עם משאית את הדרך למתיישבים מגבעת האור שרצו ליסוע ליישוב, התפתח עימות והרכב הצליח ליסוע.
בעימות נפצעו 3 יהודים והגיע אמבולנס לפנותם , מח"ט הגזרה ברוב חוצפתו לקח לאמבולנס את המפתחות כדי שלא יסע כדי שיוכל לעצור את הפצועים.
נעצרו עוד 2 יהודים ועוד 10 מעוכבים.
כוחות רפואה ובטחון רבים נמצאים באיזור.
מי תהיה בגבעת האור השבת?
(בנות! לא בנים)
[זהו כמובן סיפור דמיוני, וכל קשר בינו לבין המציאות הוא על אחריות הקורא בלבד. הסיפור נכתב עוד כשעמיר פרץ היה שר ה"בטחון". אבל זה באמת לא משנה....]
שטח הפקר – סיפור
אי שם בדרום, כך מספרת האגדה, התגורר גרישה, עולה מרוסיה, עשר שנים בארץ. לבו הרחב וידי הזהב שלו חיבבו אותו על כל האנשים שהיו באים עם הרכב לטיפול במוסך הקטן שפתח בשדרות. הדבר האחרון שעניין אותו היה פוליטיקה. "בשביל זה משלמים כסף לאנשים שם למעלה, שידאגו לנו. זה לא עניין שלי. לי יש אשה וילדים, ובכל שבת אני הולך לבית כנסת. מה הבן-אדם עוד צריך?" היה אומר בחיוך רחב.
אך הימים השקטים חלפו ונעלמו. מידי פעם החרידו את האזור שריקות של טילים. בהתחלה זה היה נושא לבדיחות, ותמיד היה גרישה מסיים בחיוך ובנימה פטריוטית "איזה 'קליקרים'. עוד תראו איך אנחנו נכניס להם..". אבל משום מה, הקסאמים הוסיפו לנחות בעקשנות, וכמו ענן שחור מתקדר באופק היה ניתן לחוש בסערה מתקרבת.
בערב ישב גרישה מול הטלויזיה וראה את המיניסטר מאיים על משגרי הטילים ומבטיח ש"נעשה כל שביכולתנו". "את רואה", אמר גרישה לאשתו, "זה עם השפם כמו סטאלין הבטיח שיטפלו בהם. יעשו להם בית-ספר כמו שעשינו לגרמנים בצבא האדום". יום ועוד יום עבר, וגרישה התחיל להתבלבל, למה עוד מחכים?
הצבא האדום התמהמה, ובינתיים רחובות העיר החלו להראות שוממים יותר ויותר, ובין הבתים והחנויות אנשים דברו על עזיבה. הלקוחות במוסך התמעטו והאוירה הלכה ונעשתה כבדה. החיוך של גרישה איבד חצי סנטימטר, ומה שבטוח הוא שלח את המזוזות לבדיקה והוסיף קופת צדקה גדולה מול הכניסה. "קצת עקשנות ונעבור את הגל הזה" – הוא שינן לעצמו את המשפט ששמע מאיזה מישהו ש"הגיע לחזק" – אבל לא ממש היה משוכנע.
יום אחד התפרץ הבן הגדול של גרישה למוסך ופניו לבנות כסיד, "אבא, זה תומר, הבן של השכנים. הוא בדיוק עמד ברחוב, ועכשיו", ואז הוא התיישב ופרץ בבכי... למחרת היתה הלוויה, ושוב אמר איזה מישהו שנראה מאוד חכם "רק צריכים להיות חזקים. אנחנו השליחים של כולם". מישהו בקהל צעק "מפקירים אותנו", אבל מייד השתיקו אותו, "ששש.. לא יפה. באמצע ההלוויה". בדרך הביתה גרישה שמע את הצעקה הזאת שוב ושוב בתוך הראש, "מפקירים אותנו", ולא ידע מה לחשוב. החיוך נעלם.
גרישה לקח יום חופש. "אני חייב לנשום קצת אויר". הסתובב עם הרכב בכל שבילי העפר באזור, ולפתע מצא את עצמו ליד חורשה ובה סוללת ארטילריה, תותחים-מתנייעים מוסווים בין העצים. מתוך סקרנות הוא ניגש לחייל משועמם שעמד ושמר שם, והתחיל לגלגל איתו שיחה, "כל הכבוד לכם. בטח תפגיזו אותם רציני, אה? תגיד, כמה עזתים אתה מחסל בפגז אחד כזה?". אבל החיילצ'יק, ירון שמו, אמר "הי סבאל'ה, תרגע. מה, אתה לא יודע שאנחנו יורים רק לשטחים ריקים?"... גרישה נדהם, "אתה לא רציני". "רציני רציני", אמר ירון, "איפה אתה חי?"... "אז ככה אתם מפקירים אותנו?" שאל גרישה. "תראה, זה לא כל כך פשוט" ...
בערב בבית, גרישה לא נגע בארוחת הערב. הוא היה נסער, "את שומעת? כלום, פשוט כלום. אנחנו כאילו 'השליחים של כולם' וככה הם מתייחסים אלינו. בשר תותחים. תגידי, את שמעת פעם על מישהו שמתנהג ככה, נותן את הלחי השניה, זה נורמלי זה? הם פשוט מפקירים אותנו". שבוע ימים גרישה הלך כמו סהרורי, במוסך הוא הפסיק לדבר על ראש-מנוע וקרבורטור. רק על "ה-ה-בושה הזאת". קירות המוסך הסמיקו מהקללות העסיסיות ברוסית מדוברת שהשתלחו ב"כל הגווארדיה הזאת שיושבים על הכסא, ושולחים אותנו למות כאן. כל ערבי שהחלב עוד לא התייבש לו מהשפתיים עושה לו מַשגר ו-בום יורה עלינו קסאם, וכל הגנרלים של צה"ל הגדול לא מסוגלים לשלוח פצצה עלובה אחת לעזה"...
עד שיום אחד אמר לו יעקב, ההוא מהחנות ממול, "יאללה תפסיק לקטר, כל הרחוב כבר מלא עשן ממך. עזוב אותך מהפוליטיקאים, עזוב אותך מהצבא הזה שעושה רק מה שאומרים לו. אתה לא רואה ששום דבר לא יצא מהם. אם אתה היית בצבא האדום, תעשה משהו בעצמך. איך אמרנו בשבת בפרקי אבות, אם אין אני לי מי לי"... המילים של יעקב נכנסו לגרישה כמו יתוש בראש "תעשה משהו. תעשה משהו". כל שריקה של טיל נשמעה לו "פססס... תעשה משהו". וכל דיבור ברחוב נשמע לו "תעשה משהו"...
בחדר האחורי של המוסך, האור התחיל לדלוק גם בלילות. גרישה נסע במיוחד לתל-אביב והביא כמה מכונות חדשות, פרזול וריתוך וכאלה. וגם כמה שקים סגורים שאף אחד לא ידע מה יש בהם. "שום דבר מיוחד", הוא אמר לאלי השותף שלו, "זה תחביב שלי. אתה עוד תראה. אני אוציא על זה פטנט".
ויום אחד בבוקר, הוציא גרישה לחצר האחורית איזה מתקן מוזר, והתחיל לטפל בו. כמה קילומטרים משם, ברחוב השהידים בבית-חנון, נשמעה שריקה מוכרת. "הנה השבאב שוב יורים על היאהוד", אמר אחמד למחמוד בבית הקפה. אבל מחמוד הביט בעינים נדהמות לצד השני של הרחוב, "לא לא, יא אחמד. זה היהאוד, הם יורים עלינו".
אי שם בדרום, מאחורי מוסך קטן, גרישה הוציא עוד סיגריה מהכיס, ובפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, הוא חייך.
* הבהרה: כמובן שאין כאן כל כוונה לעודד מעשים פיראטיים המנוגדים לחוק, אלא להפנות אצבע מאשימה כלפי השלטון שאינו ממלא את חובתו הבסיסית, ובאזלת-ידו הוא אחראי למצב של הפקרות בטחונית – מצב שעלול להביא לידי אנרכיה. וד"ל.
בבקשה תתפללו לרפואת מרים רננה בת שולמית סוליקה - דחוף!!!!
ילדה בכיתה ח' שיש לה דלקת ממש מסוכנת במעיים היא בסכנת חיי'ם!!!!
בע"ה ית'!
שנזכה לראות בבניין המיקדש השלישי עוד השבוע!
ובבנית א"י!-כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ! עמ"י-קום וחיה!!!!!
שנזכה לראות ישועות ונקמות במהרה!
א"י בדם ואש!
הכול הבל הבלים! א=י=ן-ע=ו=ד-מ=ל=ב=ד=ו!!
ט=א=ט=ע=ע=ע=ע אוהב אותך!
אני הקטן!(=
זוכרים את זה?
בלילה כנראה היתה דליפת גז בביתם, ובבוקר הגז גרם לפיצוץ. בעקבות הפיצוץ, כל המשפחה סובלת מכוויות בדרגות שונות.
הילדים במצב הקל ביותר, ויהיו בסדר תוך כמה ימים בע"ה.
טל ובעלה סובלים מפגיעות נרחבות הרבה יותר [טל עם 80% כוויות] ומורדמים ומונשמים בטיפול נמרץ בהדסה עין כרם.
כרגע, אין לנו הרבה במה לעזור, אבל חשוב לדעת שזה הולך להיות שיקום ארוך ומורכב, וודאי שנוכל לעזור בהמשך.
מה שכן אפשר לעשות וחשוב לעשות זה להתפלל לשלומם:
טל בת שלומית יהודית
אביחי בן רבקה
מרדכי לביא בן טל
חן רחל בת טל
רוצים לארגן חלוקת ספר תהילים כדי שנוכל לעזור להם קצת?
יום ראשון -
א'-י' - ?
יא' - איפה שבא לכם... מי רושם את עצמו??
ומי שגומר ומוכן להמשיך ולרשום את עצמו זה עוד יותר טוב.
יישר כח!
גם למי שזה עדיין מעניין אותו גם אחרי כל הטחינה הזו-
זה לא יעיל לקבל ככה עצות כי תכלס אנחנו לא מבינים יותר מידי
גם אם אנחנו חושבים שרכשנו ניסיון של עורך דין
כל תיק ומקרה זה משו אחר לגמרי!
אפילו שני אנשים שנעצרים יחד לא נמצאים בכלל באותו מצב.
אז חבל שהמסובכים יקחו עצות פה ברצינות ויפעלו על פיהם כי זה יכול ממש להרוס!
וחוצמזה-זה כבר משעמם וטחון (אולי כי אין לי תיק...)
ואם כבר מדברים על עצורים-אפשר לשלוח לצביה מכתבים
אז קדימה!
זה מאוד משמח גם אם היא לא מכירה אתכם
זה דורש 5 דקות מעטפה ובול-עבור צביה שריאל בית כלא נווה תרצה רמלה.
בע"ה ית'..!
אני מיתלבט איפה להיות שבת..... 26,ג.האור,מ.אסתר,ו.... בבית!!!!!.... לאידע....מאתם ממליצים?........................
תכלס, המצב במדינה לא נראה כ"כ מזהיר, אומנם הכלכלה פורחת והכל נראה טוב ויפה.
אבל....., יש לנו מיליוני פלסטינים! הצרה היא לא ערביי ישראל (מבחינה דמוגרפית הם כבר לא מהווים סכנה)
הבעיה היא הפלסטינים! הם כאן! הם איתנו! הם לא הולכים בדיוק להיעלם מחר בבוקר...
מדינה יהודית לא יכולה להתקיי כך לאורך זמן.
קיצר, תקתקו תשובות, אולי אני אפסיק להיות פסימי...
למאמר "רבותי מהפך"
הבאתי כאן את הקטעים העיקריים- חתכתי את האמצע:
אסור שמרוב "חשש לגזענות" נאבד את המדינה היהודית.
מנגנון הגנה ידוע בפסיכולוגיה הוא מנגנון ההכחשה. נוצרת בעיה מאיימת. הבן אדם מתכחש לבעיה לתקופה מסוימת, אבל בסופו של דבר היא מתפוצצת לו בפנים.
עם ישראל נמצא בהכחשה טוטאלית בנוגע לבעיית ערביי ישראל. לאחר שצפיתי בסרט וידיאו על הפגנה של ערביי ישראל בעיר חיפה, החלטתי שהגיע הזמן להעלות את הבעיה ביודעין שמדובר בנושא שרבים מפחדים לנגוע בו.
...
ואם נמשיך לשתוק, מה יהיה בעוד עשרים שנה? האם מישהו מתייחס לשאלות האלו? אומרים לנו בשמאל שעלינו "להיפרד" מיהודה ושומרון כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית. אבל זו פרופגנדה שקרית של השמאל האנטי - יהודי שחולם על חורבן ההתיישבות היהודית ביש"ע סתם מתוך שנאה למתנחלים, ומנסה לקדם את חלומם בהפצת סיסמאות ריקות מתוכן. ערביי יהודה ושומרון אינם מהווים איום על מדינת ישראל, הם הרי אינם אזרחים, אלו דווקא ערביי ישראל המאיימים על ישראל כמדינה יהודית. למה אין אף אחד במחנה שלנו המוכן להציע פתרון לבעיה של ערביי ישראל במדינה הרוצה להיות מדינה יהודית? היוזמה הישראלית של הרב בני אלון מתייחסת לערביי יש"ע, ואילו את רעיון "חילופי השטחים" של אביגדור ליברמן יש לדחות על הסף מכיוון שהיא מדברת על מסירת חבלי ארץ ישראל לערבים.
היחידי שהעז לנגוע בנושא היה הרב מאיר כהנא הי"ד זצ"ל. בשנת 1980, בהיותו בכלא רמלה, כתב ספר בשם "לשיכם בעיניכם". מתוך הפסוק בספר במדבר "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה".
בהתבסס על ההלכה היהודית ובתמיכת עשרות דוגמאות היסטוריות של עמים אחרים שנאבקו במיעוטים עוינים שחיו בתוכם, מציע הרב כהנא להיפרד מהערבים. רק כך תוכל ישראל לשרוד כמדינה יהודית. פרטי התוכנית ודרכים ליישומם מפורטים בספר. למרות שהספר נכתב ב1980, הוא עדיין אקטואלי ביותר.
אפשר לקבל או לא לקבל את דברי הרב כהנא, אבל דבר אחד ברור: אסור להמשיך להתעלם מהנושא. אם נמשיך לטמון את הראש בחול, נתעורר יום אחד אחרי הבחירות ונשמע את הקריין מודיע במהדורת החדשות: "מהפך. לאחר שלפני כמה שנים נבחרו ראשי עיר ערבים בחיפה, בבאר שבע ובירושלים. היום נבחר ראש ממשלה ערבי למדינת ישראל. מברוק וסלאם-עליקום"... ואז מה נעשה?
נכון שרבים מפחדים לנגוע בנושא מחשש שיואשמו ב"גזענות", אבל אסור שמרוב "חשש לגזענות" נאבד את המדינה היהודית. הרי, אם לא מאשימים בגזענות שר בישראל המקים עיר ערבית נקייה מיהודים ואף לא האשימו בגזענות את כל חברי ממשלת שרון שגירשו את אחינו מגוש קטיף וצפון השומרון רק מפני שהם היו יהודים, אז בטוחני שלא יאשימו בגזענות את אלו המציעים להפיל את הממשלה הנוכחית ולהקים במקומה ממשלה שתקדם את רעיון המדינה היהודית באמת....שזה אומר: ריבונות יהודית על כל ארץ ישראל ושליטה יהודית על ייעודה. מכיוון שדבר כזה לא ימצא חן בעיני המיעוט הערבי העוין, יבינו כולם בסופו של דבר שהפתרון היחיד הוא הפרדה.
היהודים בארץ ישראל, ואילו הערבים בארצות ערב.
צריך שיהיה במאהל כל הזמן אנשים! למאהל באים תושבי שדרות כדי להפגין ולהתחזק, צריך שיהיו הרבה נוער שישמח ויחזק אותם (ולא יזיק לנו גם להתחזק מהם)
מידי פעם באה התקשורת (היום היה תורם של גל"צ) וזה דיי מפדח אם הם נכנסים ורואים מעט אנשים.
ולדבר שהכי מפריע לי, היתה כתבה בYNET והכותרת שלה היתה משו בסגנון- שדרות, צבע כתום או אדום? בתקציר סופר על זה שיש הרבה נוער "כתום" במאבק הזה. עד כמה שזה תעודת הצטיינות לנו- המאבק הוא של כל העם. ללא הבדלי מין ו"צבע". לכן, אתם מוזמנים להביא חבר'ה לא מחוזקים (או אם יש לכם שיחות חינם- לפתוח ספר טלפונים ולהזמין אנשים למאהל)
מאהל הזעקה ליד גן הורדים מול ביהמ"ש העליון
כוחות רבים של צבא ומשטרה הגיעו הבוקר עם שופל והחריבו את הבית והאהלים שהיו במקום.
נעצרו 3 בחורים, אחד השתחרר בלי לחתום על שום דבר, נשארו 2 בחורים (בגיל 14) הוריהם שלחו מישהו לחתום עליהם, והמשטרה לא מאפשרת לו לחתום או אפילו לדבר עם העצורים בטענה שהוריהם צריכים לבא.
היום בערב בשעה 17:00 חוזרים ובונים במעוז אסתר, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ!"
בס"ד
חיזבאללה!!
----
עימאד מורנייה, בכיר החיזבאללה חוסל ביום כשנסע ברכבו בדמשק. כך דיווחה רשת הטלוויזיה של החיזבאללה. החיסול אירע בפיצוץ שבוצע במכוניתו.
בארגון מייחסים את החיסול לישראל. מנגד בישראל אין כל התיחסות לאירוע.
בדיווח הטלוויזיוני הוגדר מורנייה כ"גיבור ג'יהאד מלא הישגים שמת על-ידי הישראלים הציונים".
יצויין כי בזירת החיסול נפגעו רכבים ומבנים. האזור כותר בידי אנשי כוחות הביטחון הסוריים ונמנעת גישת עיתונות ואזרחים למקום.
מורנייה מוגדר כמספר שתיים בארגון החיזבאללה, אך מהווה הזרוע הביצועית הראשונה במעלה של הארגון. במשך שנים ארוכת עמד בצמרת מבוקשי המוסד הישראלי וה-FBI האמריקאי.
בתגובה לפניות כתבים ע"י יועץ התקשורת של ראש הממשלה אהוד אולמרט נמסר ממשרד ראש הממשלה כי "ישראל מבררת את הדיווחים מלבנון ומסוריה באשר למותו של בכיר החיזבאללה ולומדת לראשונה את הפרטים העולים מהם כפי שנמסרים בתקשורת בשעות האחרונות". כך מוסר כתבנו חזקי עזרא.
עוד נמסר כי ישראל דוחה את הניסיון של גורמי טרור לייחס למעורבות כלשהי באירוע הזה. "מעבר לכך אין לנו מה להוסיף", אמרו במשרד רה"מ.
ארץ השלום
א. ישנה ארץ קטנה ונושבת לעם
שקיווה לדרור אלפיים שנה
לחיות חיים יפים, לחיות חיים שלוים בלי דם
זאת הבטיח לנו אל במתנה
פיזמון: יש אומרים "נחלק הארץ"
"נעשה לכם פה שלום"
בשל כך עובדה כואבת
יהודים נהרגים יום-יום...בכל מקום.
ב. זאת ארצינו איך בנינו את הכל בלי לעצור
בנינים, שדות נראים בכל פינה
אם תחשוב לרגע קט, ותראה את האור
אז תבין היטב איך קמה המדינה
פיזמון: יש אומרים....
ג. היי, אחי שלי תביט ותראה אוייבים סביב
במהירות גדולה הכל פה השתנה
מול צרות וסכנות נתחזק עם בוא אביב
נתעודד בסוף, צריך קצת אמונה
פיזמון: זאת הארץ היא מולדת
נגשים בה כל חלום...
ולתמיד היא קושרת
את חיינו עד הלום..בכל מקום.
ביום רביעי י"ב אדר ב' בשעה 16:00 אחרי-צהריים. יתקיים בישיבה התיכונית קרית ארבע (יעני י.ת.ק.א)
שוק פורים מטורף, ובסופו.... הגרלת ענק!!!! אופנוע!! מחשב נייד!!! מערכות סטריאו!!!!!
בקיצור, משהו שווה לפנים!!!! ומטורף לגמרי!!! לפרטים- אפשר לכתוב תגובה..
(השוק בחסות מחזור ט"ז הקדוש!)
