פורום שריטות ליליות (עמוד 38)

כמה ישות יש לו, הישות שלו גדולה אפילו מהישות שלי, אני מרגיש ענו לעומתו!

מזל טובבבבב

איזה יום🥹

מאחלת לך בעזרת השם שיהיו לך כוחות לעמוד בכל משבר, כמו הניצולים ששרדו הכל.

תאמין שלא סתם זה היום שנולדת בו. אין לי מושג מה העדה שלך, אבל בין אם אתה רוצה ובין אם לא, אתה ממשיך את הנקמה בגרמנים, בעצם זה שאתה חי.

תהיה חזק 💪

🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱

תודה רבה!

אני חצי תוניסאי חצי אשכנזי ושני הצדדים ענדו טלאי צהוב בזמן השואה

מאחלת לך שמחה תמידית

שתמשיך לכתוב בגאונות

ותמשיך להיות אדם טוב וישר

ושתתחתן עוד השנה עם בחירת ליבך

וזהו בהצלחה בהכול!

ביום חגך אנו מרימים כוס של שמחה,

לחגוג אדם נדיר – עמוד של ענווה וחכמה.

הניק שלך מספר סיפור של עומק ושל אור,

של נשמה זכה, לב פתוח, ודרך של כבוד ותפארת בתוכו שזור.

שתזכה לשנים רבות של ברכה ונחת,

שכל צעד במסע יהיה מלא שמחה ותקווה תחת.

שתמשיך להאיר סביבך באורך הייחודי,

ולזכות לפירות טובים מכל מעשה ידיך והליכותיך באורך השקט והאמיתי.

מזל טוב גדול – ושכל חלום יהפוך למציאות מתוקה!

(שותף לברכות, ידידנו ChatGPT )

אבל בנוגע לתפילה.אני חושבת שיש גישה כזאת ביהדות. 

הרגע שחררתי לך שאתה פתית שלג ואתה מגיב עם המכונה הזו?

תודה על השיתוף.

הטקסט שהועבר מציג תבנית ברכה חגיגית תוך שימוש באלמנטים פואטיים מקובלים.

הוא כולל מבנה של ארבעה בתים, חריזה עקבית, ושפה חיובית עם נימה רגשית גבוהה.

המסרים המרכזיים כוללים:

הבעת הערכה לנמען (אדם נדיר, נשמה זכה)

איחולים לעתיד (ברכה, נחת, שמחה, מימוש חלומות)

עידוד להמשך עשייה חיובית (להאיר, להניב פירות טובים)

הנוסח מאופיין בשימוש בשפה כללית ומכבדת, עם מטאפורות כגון "להאיר באורך הייחודי" ו-"דרך של כבוד ותפארת", אשר תורמות לאפקט החגיגי של הטקסט.

סיכום: הטקסט עונה על הדרישות הסגנוניות של ברכה חגיגית כללית, תוך שמירה על קוהרנטיות לשונית ותחבירית, ומתאים לשימוש באירועים בעלי אופי אישי או טקסי.

אידיוט שמסביר שהאוכל בארה"ב בעייתי כי ב1993 שיכנעו את הממשלה ומאז מרססים אותו ב...

חכו לזה...

עזבו, זה מטומטמם מדי. אני באמת מרגישה מפגרת אפילו לכתוב כזה דבר כדי לצחוק עליו 🤦🏻‍♀️

ממחקרים שיצא לי לקרוא - חינוך מיוחד

(וכן. אני יודעת שזה מתייג אותה.

בעצם לא, כי אנונימי. אז עדיף)

אז ניפגש בדימונה?

אין כאן איזה ברסלב?

אבל כבר ציטטתי את השיר הנכון...

.. - שריטות ליליות 

אני מנסה לזהות את השיר זה לא הולך....

אתמול שמרתי כל הלילה, אז ישנתי רוב היום.

מה כן עשיתי? כלום, בעצם. אתמול היה יום של עשייה, היום היה יום של מנוחה.

איפה למדת את העובדה הזאת?

יגלָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֤י ׀ יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֹֽשׁוּ׃ ידהִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ׃ טווְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִֽיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְלַעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר׃ טזאֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵעֵינָֽי׃ יזכִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֤א תִזָּכַ֙רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב׃ יחכִּֽי־אִם־שִׂ֤ישֽׂוּ וְגִ֙ילוּ֙ עֲדֵי־עַ֔ד אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י בוֹרֵ֑א כִּי֩ הִנְנִ֨י בוֹרֵ֧א אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם גִּילָ֖הֿ וְעַמָּ֥הּ מָשֽׂוֹשׂ׃ יטוְגַלְתִּ֥י בִירוּשָׁלַ֖͏ִם וְשַׂשְׂתִּ֣י בְעַמִּ֑י וְלֹא־יִשָּׁמַ֥ע בָּהּ֙ ע֔וֹד ק֥וֹל בְּכִ֖י וְק֥וֹל זְעָקָֽה׃ כלֹא־יִהְיֶ֨ה מִשָּׁ֜ם ע֗וֹד ע֤וּל יָמִים֙ וְזָקֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְמַלֵּ֖א אֶת־יָמָ֑יו כִּ֣י הַנַּ֗עַר בֶּן־מֵאָ֤ה שָׁנָה֙ יָמ֔וּת וְהַ֣חוֹטֶ֔א בֶּן־מֵאָ֥ה שָׁנָ֖ה יְקֻלָּֽל׃ כאוּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָכְל֖וּ פִּרְיָֽם׃ כבלֹ֤א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֤י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי׃ כגלֹ֤א יִֽיגְעוּ֙ לָרִ֔יק וְלֹ֥א יֵלְד֖וּ לַבֶּהָלָ֑ה כִּ֣י זֶ֜רַע בְּרוּכֵ֤י יְהֹוָה֙ הֵ֔מָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם אִתָּֽם׃ כדוְהָיָ֥ה טֶרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע׃ כהזְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכׇל־הַ֥ר קׇדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

   השִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה הַחֲרֵדִ֖ים אֶל־דְּבָר֑וֹ אָמְרוּ֩ אֲחֵיכֶ֨ם שֹׂנְאֵיכֶ֜ם מְנַדֵּיכֶ֗ם לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ יִכְבַּ֣ד יְהֹוָ֔ה וְנִרְאֶ֥ה בְשִׂמְחַתְכֶ֖ם וְהֵ֥ם יֵבֹֽשׁוּ׃ וק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהֹוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃ זבְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃ חמִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ׃ טהַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃

 　ישִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כׇּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כׇּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃ יאלְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבוֹדָֽהּ׃

 　יבכִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶ֠יהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשׇׁעֳשָֽׁעוּ׃ יגכְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירוּשָׁלַ֖͏ִם תְּנֻחָֽמוּ׃ ידוּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה וְנוֹדְעָ֤ה יַד־יְהֹוָה֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו וְזָעַ֖ם אֶת־אֹיְבָֽיו׃

 　טוכִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהֹוָה֙ בָּאֵ֣שׁ יָב֔וֹא וְכַסּוּפָ֖ה מַרְכְּבֹתָ֑יו לְהָשִׁ֤יב בְּחֵמָה֙ אַפּ֔וֹ וְגַעֲרָת֖וֹ בְּלַהֲבֵי־אֵֽשׁ׃ טזכִּ֤י בָאֵשׁ֙ יְהֹוָ֣ה נִשְׁפָּ֔ט וּבְחַרְבּ֖וֹ אֶת־כׇּל־בָּשָׂ֑ר וְרַבּ֖וּ חַֽלְﬞלֵ֥י יְהֹוָֽה׃ יזהַמִּתְקַדְּשִׁ֨ים וְהַמִּֽטַּהֲרִ֜ים אֶל־הַגַּנּ֗וֹת אַחַ֤ר אחד אַחַת֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֹֽכְלֵי֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר וְהַשֶּׁ֖קֶץ וְהָעַכְבָּ֑ר יַחְדָּ֥ו יָסֻ֖פוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ יחוְאָנֹכִ֗י מַֽעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת־כְּבוֹדִֽי׃ יטוְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִ֠ים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃ כוְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כׇּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכׇּל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ מִנְחָ֣ה ׀ לַיהֹוָ֡ה בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶ֠כֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קׇדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִ֩יאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ כאוְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ כבכִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁ֠ים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם׃ כגוְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ כדוְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכׇל־בָּשָֽׂר׃

או שיהיו דראון אך רק באופן זמני

וגם זה סברה וודאית שמה' מושלם יהיה עולם טוב לגמרי.

וגם המקובלים אומרים שבסוף לכל הרשעים יש תיקון.

כמובן אפשר לפרש את הנביא שהאש תבער בגוף הרשעים ויהיה להם גוף חדש. ובכלל לא כתוב שזה יהיה לנצח

בסוף אין לו בחירה חפשית בעולם הנשמות.

הכוונה שה' מסדר כבר על הצד הטוב ביותר

ולא הסתמכתי על עצמי.

אבל הדיון בביסוס על פי המקורות הוא לחכמים ממני ומי שנכון לו יביא מקורות.

חחחחח איזה שנון ומצחיק אני

עזים - צעירים מעל עשרים

על מכת העכברים

סתם לא

אז הנה זה . ונתקן את זה אחר כך

קצת נוסטלגיה (:

זה מסוג השירים שזכורים לי שהיו מתנגנים בעבר ברקע,

אבל לא מספיק הרבה עד כדי שאדע את המילים והשם של השיר.

אז עכשיו יודעת 😊

בין הכתבה, הציטוט מהגמרא והתמונה

אני מדוכדך

קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. מה שישמח אותי זה קרבת אלוהים, אם אין אני לי מי לי ואין הדבר תלוי אלא בי

אבל החולשה גדולה, ו"כל האנשים דומים כשהם זקוקים לאהבה" (אביב גדג')

צריך קצת חסד שיבוא במדויק ולא יהיה תלוי בי

אני רוצה אוכל אמיתי! לא מצה עם שוקולד!

אז הפתרון ההגיוני הוא לא לאכול כלום

כן. אני גאון לפעמים 🤦🏻‍♀️