תחזיק אותי קרוב
ואל תעזוב
תחזיק אותי קרוב
ואל תעזוב
מדברים פה המון על דובים באופן מוזר...
קרה משהו עם דובים לאחרונה ואני לא מעודכן?
מי לא אוהב דובים?!
ימח שם עראפתעת מבית איים האסון
אל העיר חברנו נקראו
וקורא להם שם הסזון
אל העיר חברנו נקראו
וקורא להם שם הסזון.
ימח שם עראפתמה גדול היום הזה, היום הזה,
אש בוערת בחזה, והמחרשה, שוב פולחת בשדה!
אש בוערת בחזה, והמחרשה, שוב פולחת בשדה.
ימח שם עראפתבסנוורים הכה חלום
סוחה על הריצפה- כנרת
אור מנורה- זיו שמש רום
סוחה על הרצפה כנרת,
אור מנורה זיו שמש רום.
ימח שם עראפתבשלוות המדרש ומשחק במגרש.
והיום, בית הספר מחסום,
ולבשנו מדים למפגש חיילים.
ליבנו הלם, כי השקר הוא חטא,
אנכי בן יח', כך העיד השפם.
אך שמא שם בקרב,
יפלח הכדור את חזה הבחור,
ונפל בן טו'.
הסו! אל דמע, אנחנו- חיל אלמוות.
תיל אנחנו הפכנו, הלאה המשכנו.
ואם בקרב פול אפולה,
רע אתה את נשקי לנקמתי תטולה,
הסו! אל דמע אנחנו- הלאה, המשכנו.
ימח שם עראפתמתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך, חיי.
ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך, חיי.
חיי, חיי, בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי.
ימח שם עראפתשערים פה נפתח!
למך, ולזקן-
אנו פה, חומת מגן!
ימח שם עראפתחכי לנו בשדות הלחם הרחבים
את שלום המחרשה נשאו לך בחורייך
היום הם לך נושאים שלום על הרובים!
פלוגה- עלי, עלי בהר,
פלוגה- כבוש תכבושי.
במקום, שם איש עוד לא עבר,
שם יעברו הפושי"ם!
ימח שם עראפתאם תעל אם תרד
בלהב המרד
שא אש להצית אין דבר.
כי שקט הוא רפש,
הפקר דם ונפש,
למען ההוד הנסתר.
למות או לכבוש את ההר-
יודפת מסדה ביתר.
ימח שם עראפתכיתת חבלנים כאן בסבך!
הגשר מלבין, שואל ואינו מבין,
למה רגשו בחורים?
הגשר מלבין, שואל ואינו מבין,
למה רגשו בחורים.
הכל כבר הושלם, דממה מסביב,
חבריה עוצרים נשימתם!
קול נפץ מחריד, את כל היקום ירעיד,
ברקים רעמים ועשן
ימח שם עראפתוהתן מיילל בגנים!
במשעול התלול, המוביל אל הכפר,
שוב צועדת, כיתת חבלנים!
התרמיל על גבנו, כבד המטען,
והדרך קשה וטרשים!
עוד שלושה קילומטר, מעלש! יא חבלן,
ואזי ידבר דינמיט.
ימח שם עראפתאך דם בנחליה כמים נוזל
ארץ אשר הרריה נחושת
אבל עצביה ברזל
ימח שם עראפתגנח אחד נפצעתי וידום
ענו רעיו בפה מלא עפר:
הגענו אל הסלע האדום.
אוהוהוהו! הסלע האדום.
האדום.
ימח שם עראפתאחרונהמבצר עיקש, וקישח.
עצי שקד ליד ביתי
עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר.
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי,
מביט בי מבקש נפשי.
אבוי לו מעוקצי ואבוי לו מדובשי,
אבוי למבקש נפשי.
ימח שם עראפתמן הקרב, פוסעים הם בגאון
רק כך את המדינה נכבושה
בחזון, מקלע וברימון!!!
ימח שם עראפת
ימח שם עראפתותותחינו מרעימים לך שיר מזמור
ורק דמעות הגאווה, שב-עי-נ-יי-ם
נוטפות דומם על המדים והחגור...
ציון, הלא תשאלי, לשלום בחורייך
ציון זה האושר שואג בחזנו פראי
למנצח מזמור, למנצח על מקלע, על מקלע ורימון בשערייך!!!
בדמנו חיי!! בדמנו חיי.
ימח שם עראפתארץ השמש הלוהטת כאש
ארץ, המארב ורובה הצלפים
ארץ הפנים השזופים
הנערים העייפים-
ארץ, המרדפים.
ימח שם עראפתרווח והצלה
רווח והצלה יעמוד ליהודים
יעמוד ליהודים
יעמוד ממקום אחר
ימח שם עראפתכתר יתנו לך ה'!!!
וואו, איך אני אוהבת את השיר הזההההההה
ימח שם עראפתאחרונה(בוכה)


דברי קהלת בן דוד אשר חזה על ירושלים: ויאמר אליי: בן אדם! הבל הבלים הכל הבל!
שלא יהיו ממש על הראש שלי, למה יש לי שם עקיצה וזה גם נשמע לי כבד אז חבל על הראש
זה ספר של איין ראנד
קוראים לספר "When Atlas shrugged", שהפירוש המילולי הוא "כשאטלס הביע אדישות וחוסר אכפתיות".
אטלס הוא הדמות מהמיתולוגיה שנענש מהאלים לשאת את העולם על גבו.
במיתולוגיה אטלס נחשב "נפיל", ולא אדם.
איין ראנד (יהודיה), ביססה את הספר שלה על המיתוס שלו, והשוותה את הגורל הטרגי של אטלס לשאת את העולם על כתפיו לגורלם של הגיבורים שלה, אנשים יחידים שמקיימים את העולם.
הכותרת מתארת את חוסר הנכונות של גיבורי הספר שלה להמשיך להיות עבדים של העולם, ולכן תרגום הספר הוא "מרד הנפילים"
אז... לא בטוח שהוא יוכל לספר

תובנה- שינה בשבת תענוג💤😴
החלק השווה של הבקעה נמצא בירדן
באו זרים במקדשי לגדע קרן ישראל
לאח שלי יש בר מצווה השבוע(שכחתם לספר לי, שמענו עליכם)
תל אביב של שנות השישים כנראה הייתה עיר ססגונית ומצחיקה שהייתי יכול לאהוב אותה, ולא כמו היום שאני מרגיש בה מאויים.
סתם היה משעמם
מילא בבית תמיד יש מה לעשות
תאמת שקראתי בשבת משו ממש ממש ממש יפה...
קראתי ב'ומתוק האור' על פנחס שהוא אליהו ובעצם הוא חי לנצח, איך זה יכול להיות? כי הוא כביכול לקח את השנים שנותרו ל-24 אלף נהרגים במגיפה, אז אפילו אם נשארה לכל אחד מהם שנה אחת-הוא כבר חי סוגשל לנצח, ונשאר להם יותר...
ככה מתיישבת השאלה של איך פנחס היה בזמן שיפתח היה שופט(עם בת יפתח והסיפור העצוב הזה...) ואיך הוא בעצם אליהו ולא מת ולא ימות לעולם...
התלהבתי על זה ממש...


אני לא חושב שהוא מבטא ממש עצב, אלא יותר מרמור. במקרה דידן הוא שימש בשביל להודות שהגזמתי
שנינה לאין קץ
הידע שלי בהיסטוריה של WW2 דל.
למדתי בעיקר על הקומוניזם דרך לימודי הפיחוסופיה, כלומר על אנגלס ומארקס. אני לא יודע מה הולך עם לנין ומה בין סטאלין לטרוצקי
הייתי בחנות בגדים שמתי את המעיל שלי באיזה פינה בחנות בזמן שאני מודדת בתא ההלבשה ואז פתאום אני שומעת את המוכרת שואלת של מי זה? ואז אני כזה מסתכלת רגע ומבינה שמדובר במעיל שלי ואני כזה זה שלי! ואז פתאום אני רואה לקוחות שמסתכלים על המעיל וחושבים הוא חלק מהחנות ואז כששמעו אותי הן כזה אהה באמת התפלאנו שיש מעיל כזה יפה בחנות הזאת ואז אני פשוט חייכתי אליהן ולקחתי את זה אלי.
עד כה סבבה.
אחרי כמה סיבובים בחנויות אני חוזרת לביתי ומה אני קולטת? שכחתי משהו! את מה? את המעיל שלי! איפה? בחנות אחת.
אז זה מצחיק שהחמיאו לי על המעיל ובאותו יום שכחתי אותו ואני לא יודעת מה גורלו.. התקשרתי לחנות ששכחתי שם את המעיל ולא עונים לי
נקווה שלא יזרקו.
ימח שם עראפתזה מזכיר לי שאיבדתי את המעיל שלי גם כן, אבל אין לי מושג איפה.
יכול להיות שהוא סתם בבית איפשהוא
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
תודה):
ימח שם עראפתגם אני איבדתי מלא דברים...
אבל דבר אחד, לא משנה כמה פעמים איבדתי אותו- תמיד חזר אליי.
הפלאפון נוקיה 105 המיושן שלי.
נפל לי בטרמפ- מישהי מרבבה, קיבלתי אותו שבוע אחר כך.
נפל לי באוטובוס- דוד שלי הביא לי אותו ממחלקת אבדות באותו יום.
נפל לי במרעה- רועה אחר מצא אותו אחרי שבועיים.
נפל לי בטנדר- מצאתי אותו אחרי שעה.
נפל לי לתוך בלה של חציר- חבר שלי מצא אותו אחרי דקה.
נפל לי לתוך בלה של זבל- חבר שלי מצא אותו אחרי רבע שעה.
בכל הרשימה לא שמתי לב שהוא נפל, עד שחיפשתי אותו והוא לא היה. אבל ברוך ה' הפלאפון שלי חוזר אליי כל הזמן, לא משנה כמה הוא מיושן
כל פעם שהטלפון נופל למקום מגעיל אתה שולח את חבר שלך למצוא אותו?
מסכן החבר!
אבל לא כזו טעימה תכלס
יש לך סופגניה😋
ועוד עם ריבת חלב😋😋
איך היא יכולה להיות לא טעימה?
נחטפו בן רגע 
איפה גבעתי? שריון???

שצריך לאכול את החטופים?! 😾
אפילו לא בצחוק, ניהילסט
אם זה מסמל הפגנה- אז נראה בקרוב סופגניות של הכיבוש משחית (כמובן עם ריבה מבצבצת), או של ד-מו-קרט-יה.
אם זה מסמל אמפתיה- אז קודם כל זה מוזר, ונראה בקרוב סופגניות עם תיל וטלאי שחור, או עם מרציפן של נר נשמה.
שניהם הזויים
וגם המצולם
אמא שלי קנתה לי סופגניה עם וניל ביפנוך ושוקולד בחוץ וקצפת ועדשים😋😋
אההה איזה שיר יאללללה
זה מסמל את יצר הרע...
לדוגמה
ובשיר החדש כנראה מבטא את תאוות הממון
טוב שיש יהודי שמחפש אחריו, ושיש המשך
אפוקליפסה = חורבן העולם. בעיניי זה ז'אנר מאוד מוזר, שמעיד על התדרדרות ברמה, הן של המוזיקה והן של התוכן (והן של הקודש).
כיפי = גילטי פלעז'ער; אני נהנה אפילו שהייתי מעדיף שלא ליהנות


ימח שם עראפתאחרונהמקסימום תרדי, העולם לא יקרוס...
אולי...
יהיה טוב❤
ימח שם עראפתאחרונהדמעות...
מן הסתם
ימח שם עראפתאחרונהזה הכי מצחיק בארץ.
ההשגחה פרטית זה משהו מעל לציפיות.
בקטע מוגזם.
סוף פריקה.
עוזר?
יש עוד שירים שאני שרוף עליהם, אבל מה את רוצה שאני אצטט?
"רק כך את המדינה נכבושה, בחזון מקלע וברימון"?
"בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום"?
"חיים אנחנו במחתרת, בטחב אפלת מרתף"?
"בום בובום בובום בום, הלילה לא ננום"?
"ארץ הקלשניקוב והמוקש, ארץ השמש הלוהטת כאש"?
"שארם א שייח' חזרנו אלייך שנית"?
"עם שופר ועם קפוטה הוא מיהר אל הדקוטה"?
כל שירי המחתרות שלי לא ממש מתאימים לציטוטים פה ושם
אבל כל שאר השירים שלו די מעפנים
כולם מבינים
ובית ה' חרב, והחזון שלנו הוא לבנות אותו
כזכור:
התרגלתי לבכות,
התרגלתי לחכות,
התרגלתי לעשות -עד החומות,
ההגיון הפך לשגעון,
והעוון הפך לחזון!!!!