עדיין לא סיימתי בדיקות. בתחילת השבוע שאלתי את הרופא אם צריך למנוע- הוא ענה לי "החלטה שלך".
הייתן מונעות בכזה מצב?
עבורי זה לא היה נכון למנוע..
רוצה הריון ורוצה לתת לגוף לחזור לעצמו..
בהצלחה..
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
צריך לעשות אולטראסאונד אצל טכנאית ובדיקות דם מקיפות של הורמונים..
לכי לרופאה לבקש/אם יש לך תקשורת דרך המחשב תתארי את המצב ותבקשי את שני הדברים..
ייתכן והכל בסדר וייתכן ונשארו שאריות (לא תמיד מסיימים הכל בגרידה..)
המון בהצלחה!!
תחזרי לעדכן..
וזו תגובה טבעית לגוף לאחר גרידה.
אם בדקת את הנושאים הרפואיים, והכל תקין מבחינת שאריות ברחם-
כנראה שהגוף צריך לחזור ולהתאזן.
זה לוקח זמן, כל גוף והצרכים שלו,
כל גוף והזמן שלו.
תני לעצמך ולגופך זמן להחלים מהחוויה שעברת.
לאט לאט, זה יגיע.
ולפעמים לאחר טלטלה הורמונלית הגוף משתנה בצורה כזו שהדימומים כבר נהיים שונים.
(מכירה נשים שסבלו מכאבים לפני הריונות, ולאחר ההריון- פתאום כל כאבי המחזור נעלמו... או הפוך. או נשים שדיממו המון לפני כן ולאחר מכן הדימום פחת, והפוך... קיצורו של עניין- הגוף צריך את הזמן שלו לחזור לאיזון. היי קשובה אליו.)
חיבוקים על הטלטלות הגופניות והנפשיות
ציפי
לפעמים יש שאריות שרואים רק באולטראסאונד מיוחד או בבדיקות דם ספציפיות..
תבקשי מהרופא שייתן לך..
זו זכותך.. הם יכולים לא להסכים איתך אך עדיין צריכים לתת לך..
בהפלה שלי לפני חודש קיבלתי המלצה לבצע בדיקות מסוימות מרופא נשים חבר של בעלי.. הרופאה שלי אמרה שהיא חושבת שזה לא נחוץ אך נתנה בלי בעיות..
ומאחלת לך שלא תספיקי לעשות את הברור כמו שצריך ותכנסי להריון תקין..
בהצלחה.
את מגיעה עם בעלך (אם אפשר..)..
מספרת את המהלכים.. אומרת שאת לא רגועה.. ששמעת שלפעמים יש שאריות שרואים רק באולטראסאונד אצל מומחה ובדיקות דם ספציפיות.. ואת מבקשת את הבדיקות הנ"ל..
ייתכן והרופא יגיד שהוא חושב שלא צריך (וייתכן שיסכים אתך וייתן בלי בעיות).. ואת תגידי שאת מבקשת אותן כדי להיות רגועה שעשית את כל מה שניתן בכדי לסיים את העניין.. לדבר באופן מכובד ונחרץ.. לא מראה סימני קימה לפני שיש לך את הבדיקות בידיים.. חוזרת על משפטים פשוטים : אני לא רגועה.. אני רוצה את הבדיקות.. וכדומה..
בכל אופן, הלוואי שעד שתגיעי לרופא ועד שתעשי את הבדיקות תהי כבר בהריון..
בהצלחה.
ציפי כהןאחרונהבעיה רצינית שככה זה כאב![]()
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()

בגדול אם זה נראה לך תקופה ארוכה מידי כדאי להתייעץ עם רופא נשים, אולי יש שארית חלילה. מזדהה עם הדברים שכתבת..
נראה שלכולן חוץ ממני כ"כ קל להיכנס להריון מתי שהן רוצות ולא רוצות..
חיבוק גדול..
זה מגיע.. וודאי.. רק קצת עיכובים בדרך..
לשמור על אופטימיות ומצב רוח טוב עוזר לקדם עניינים..
בהצלחה.
ממש קופצים מול העיניים... ומכאיבים מאוד.
והמילים של האחרים מסביב,
והמבטים
או ההתעלמות כי לא נעים,
או השתיקות,
או דווקא האמירות (שיכולות כל כך לפגוע במקום רגיש לפעמים)
או הציפייה הזאת-
כל אלה מתווספים לכאב פנימי עמוק שגם כך נושאים בפנים,
גם כך הלב מדמם וכואב כל כך.
ההתמודדות הפנימית קיימת כל כך,
ונוספת עליה גם התמודדות חיצונית עם כל אלה-
זה באמת קשה.
יש נשים שבוחרות להתכנס ופחות לצאת,
יש נשים ששמות על עצמן הגנות ובכל זאת יוצאות,
יש כאלה שקשובות לעצמן ולפעמים יוצאות כי יש להן כח, לפעמים פחות יוצאות כי קשה.
יש כאלה שעונות תשובות,
יש כאלה ששותקות.
יש שמדברות על החוויות שלהן, אולי גם בוכות אותן,
יש כאלה שמפנימות ומסתירות הכל בפנים. שרק לא יידעו.
יש מגוון התמודדויות.
מציעה לך להקשיב ללב ולבדוק עם עצמך מה ההתמודדות הכי קשה לך,
ומה יכול לעזור לך בתוכה.
(לי אישית עזרה יצירה. כתבתי הרבה, וגם למדתי המון. ותמכתי בנשים אחרות שעברו דברים דומים, וניגנתי. וציירתי... יצירה מתוך הכאב הוציאה מתוכי הרבה. ממליצה. למי שרוצה).
מחבקת. התמודדות לא קלה.
ציפי
כמה זמן עבר בין בדיקת הביוץ החיובית לבדיקת ההריון השלילית?
לא הבנתי את הבדיקות שעשית.. עשית בדיקת ביוץ שיצאה חיובית ואחריה הריון שיצאה שלילית?
עשית בדיקת הריון שלילית? או בדיקת ביוץ שלילית? אם עשית בדיקת הריון אז ברור שהיא תצא שלילית יום לאחר ביוץ. במידה ונקלטת תוכלי לבדוק רק שבועיים לאחר הביוץ..
שוב לא הבנתי. אם הביוץ היה בוודאות לפני שבועיים איך יכול להיות שיצא חיובי בבדיקת ביוץ אתמול?
הבדיקות מזהות שני הורומונים שונים. בדיקת שתן להיריון אמורה בהחלט להיות אמינה יותר. בכ"מ גם אם יצאה שלילית זה לא אומר שאת לא בהריון.. בהריון שאבד לי הבדיקה הראשונה הייתה שלילית ושבוע לאחר מכן חיובית. תבדיק שוב עוד כמה ימים ותבקשי בטא בדם כי בטוח.
בהצלחה רבה!
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
ממש מתסכל..
מבינה אותך..
הרבה כוח וסבלנות..
בלי לחץ.. זה לא מקדם ומעכב את העניין..
תנסי להעסיק את עצמך בדברים אחרים ולא להיות מרוכזת רק ברצון להיכנס להריון..
למצוא סיבות לשמוח מדברים אחרים..
שמחה ומצב רוח מביאים עוד שמחה..
להתמלא באופטימיות..
הכל יכול להתהפך בשנייה..
חיבוק גדול ובהצלחה.
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
ניתן להבין ולהתחבר מאוד למתח שלך.
את ממתינה למחזור ומקווה שלא יגיע... כדי שסוף סוף תוכלי להתבשר בבשורה המשמחת הזאת, בצורך האנושי הזה שלאחר אובדן מתעצם כל כך... בהריון.
כמה ציפיה את נושאת על כתפייך ובגופך, כמה תקווה ורצון
וכמה חוסר יכולת לשלוט במה שקורה לך!
המפגש עם חוסר האונים והרצון העצום יוצר מתח שאכן מאוד מאוד קשה לשאת.
והמתח יוצא, כן, גם לכיוון הילדים.
כי ילדים עלולים ליצור מתח גם ללא קשר למתח פנימי בתוכך... ילדים דורשים מאיתנו הרבה כוחות נפש. במיוחד כאשר אנחנו בעצמינו, ללא קשר אליהם, מצויים במתח פנימי.
זה מובן כל כך והגיוני.
ומה שקורה לך- שאת במתח פנימי, ויוצא לך שאת מתפרצת כי קשה לשאת,
ובנוסף לכל- את גם מאמשימה את עצמך על כך...
זה מעגל שאינו נגמר. את אינך אשמה באמת. את זקוקה לפריקת המתח בצורה כלשהי שתאפשר לך להיות עם הילדים, וגם לדרך לשאת את המתח בתוכך, כי זה באמת קשה מנשוא.
והקב"ה... הוא לא יעניש אותך על התנהגותך. ממש לא. אל תכניסי אותו לפינות הללו...
ואל תקראי לעצמך אמא נוראית רק בשל המתח שאת מצויה בו.
את נורמלית.
זה קורה.
ואני מניחה שזה לא קורה תמיד, כך שאם בבסיס ישנה יציבות בסך הכל, באופן כללי, עם מעידות פה ושם- את ודאי אינך אמא נוראית. רחוקה משם.
הצעות פרקטיות:
- כשאת מרגישה עולה על גדותייך דאגי שמישהו בסביבתך יסייע מעט עם הילדים ואת תוכלי ללכת לנוח/ לצאת להליכה/ לעשות משהו אחר מרגיע.
- בני כמה הילדים שלך? פעמים רבות אני אומרת לילדיי במצבי מתח : "אני עייפה וכנראה שאהיה עצבנית בקרוב אם לא אנוח קצת. אני הולכת לחצי שעה לנוח. אני לא רוצה לצעוק עליכם מתוך עצבים". הם מבינים זאת ואומרים לי ללכת כבר לישון... השיתוף הקטן והמודע הזה עוזר לשני הצדדים.
- נשימות מודעות פנימה והחוצה עוזרות להרגיע מתח פנימי.
- דברי על הקושי עם מישהו קרוב. שת]פי בקושי. אל תהיי לבד. (טוב ששיתפת פה, שתפי גם מישהו "אמיתי" שנמצא בעולמך, ולא רק דרך מחשב)
- עשי לעצמך משהו טוב בתקופה הזאת. חבקי את עצמך במקום להאשים. מגיע לך.
חיבוקים.
ציפי
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
שנה וחצי ניסיתי להיכנס להריון..
כשבחודשים האחרונים כבר הייתי ממש בתסריט שאת נמצאת..
ואז החלטתי שזה ממש לא טוב לי לבריאות הנפשית.. לקשר שלי עם בעלי.. להתפתחות הילדים שלי.. לזה שזה מבזבז לי את החיים לשווא..
והחלטתי/הצלחתי לצאת מזה.. וחודש אחר כך נכנסתי להריון (שנפל לצערי אבל לא קשור..).
הרגשתי ממש שהלחץ מונע.. ושהרגיעה מקרבת את זה..
בהצלחה.
נ.ב- את אמא נהדרת!! שרוצה לגדל עוד ילדים של ה'!! אי אפשר לפקפק בזה!!
חרדה עצומה מהריון...
כל כך מוכר והגיוני!!
ניתן לשאת את שני הצדדים הללו בפנים.
יש רצון להריון- והוא בוודאי קיים.
ויש הפחד מההריון בגלל כל מה שעברת. הפחד שתחווי הפלה שוב הוא גדול.
ואולי יש פחדים נוספים?
היי מודעת למה שמפחיד אותך. היי מודעת למה שגורם לך לרצות הריון, וגם למה שגורם לך לפחד ממנו.
מודעות עוזרת להבהיר לעצמינו, הפחד יותר ידידותי כשאנחנו מתבוננים עליו ומתקרבים אליו. כך אנחנו גם יכולים יותר להתמודד איתו, כי יש לו צורה והוא מוגדר. הוא לא איזו מפלצת רחוקה חסרת שם...
אז אם את רוצה, כתבי פה ממה את מפחדת.
נעזור לך להגדיר.
ליל מנוחה.
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
וכן, את אינך אותו אדם מלפני כן.
איני יודעת מה עברת ועד כמה היה טראומטי, והאם את עוברת תהליך פסיכולוגי כלשהו. אלה שאלות שהייתי רוצה לברר.
אני שומעת שאת מקבלת קלונקס (זה טוב ולא טוב ביחד... כי זה כדור מרגיע ועוזר באמת, אך אם את לוקחת באופן קבוע לתקופה ממושכת הוא בהחלט עלול להיות ממכר)- האם זה אומר שאת בטיפול פסיכיאטרי, או שמא רופא משפחה נתן לך?
זה משמעותי לדעת, כי רופאי משפחה עלולים דווקא לתת מינונים גבוהים לעיתים, לעומת פסיכיאטרים שיודעים לדייק יותר.
אם ישנה חרדה שממש מפריעה לתפקוד היומיומי- במקביל לטיפול תרופתי המסייע לחרדה- מומלץ לעבור טיפול רגשי להפחתת החרדה ולעיבוד הטראומה שלך.
לעיתים אחרי אובדן יש תופעות הקושרות את הטראומה לתסמינים שנראים כמו פוסט-טראומה.
פוסט טראומה היא תופעה של חרדה בעקבות טראומה קשה של חשיפה למוות של אדם קרוב או לסכנת חיים לאדם עצמו. אם לאחר חודש מהאירוע- ישנן עדיין חרדות, קשיי שינה, פחד להיחשף לדברים המזכירים את הטראומה (מראות, צלילים, מחשבות, הבזקי זיכרון, אנשים, מקומות ועוד), זכרונות שפולשים לתוך המרחב המחשבתי ואינם נותנים מנוח, וניסיון להימנע מהזיכרונות הללו, עוררות גופנית גבוהה (זרמים, צמרמורות, קשיי נשימה, בהלה מרעשים או מאורות חזקים, רעד)-
כל אלה או חלק מהם יכולים להצביע על פוסט טראומה כתוצאה מחוויה טראומטית.
אם את חווה חלק מהתסמינים הללו במשך חודש ויותר- כדאי לפנות לעזרה.
לטיפול פסיכולוגי. יש מגוון מקומות בהם ניתן לקבל עזרה.
הצעות פרקטיות שלי להתקפי חרדה או לרגשות חרדה באופן כללי:
העצות יתחלקו ל-3 מישורים: מחשבה, דמיון ונשימה. בכל אחד ניתן לעשות עבודה רבה, ויש עוד הרבה אפשרויות אך זה דבר שאני צריכה להתאים לך באופן אישי ואיני מכירה אותך.
1- מחשבה- פעמים רבות החרדה נובעת ממחשבות שאנחנו חושבות, או פחדים שאנו מגדילות ומעצימות בתוכנו, עד שהם הופכים למפלצת גדולה ומאיימת. מצד האמת, אילו היינו יכולות לבחון את המחשבה באופן הגיוני- היינו מגלות שלא תמיד יש בה הגיון.
אני מזמינה אותך לחשוב על המחשבות שלך, לצפות בהן כאילו היו על מסך. בחני אותן אחת אחת- ושימי לב שלעיתים אלה מחשבות שאינן רלוונטיות או שאת מגדילה אותן. עשי להן "זום אאוט" וצאי מהן. התבונני ממרחק. גלי בהן את ה"חורים" המחשבתיים, ונסי לתקן אותן למקום יותר הגיוני.
לדוגמא: "אני אף פעם לא אצליח ללדת יותר".
האם מחשבה זו אמיתית? האם אני יכולה לדעת אם אלד או לא? האם מישהו אמר לי זאת? וגם אם אמר, האם לא חסרים מקרים בעולם שקרה הפוך? האם ביררתי עם מספיק חוות דעת כדי להבין באמת מה עומד בפניי? האם אני רק מפחדת כל כך ממה שקרה, אבל לא באמת יודעת מה יקרה- ולכן אני מגזימה...?
המחשבה קטנה ככל שאת מתבוננת עליה ושואלת את עצמך שאלות עליה.
2- דמיון. חפשי מקום שקט, נעים ובטוח שישרה בך תחושה שלווה, נעימה ולא מורכבת מדברים רעים. היי עם המקום הזה לזמן מה בכל יום.כאשר את נמצאת בתוך סערה גדולה של חרדה- קשה לעשות זאת, כי באופן טבעי את בסערה וקשה לך לצאת ממנה, לכן עדיף שכאשר את רגועה ונח לך תרגלי שוב ושוב הליכה למקום בטוח. עצמי עיניים ודמייני אויר, את שעת היום, את האוירה במקום. הריחי ריחות, ראי צבעים, ראי את העצמים או האנשים שאיתך. מהם הרעשים שאת שומעת סביבך? היי עם הפרטים.
כך תרגלי לפחות פעם ביום, בזמנים רגועים. תוך כדי נשימה.
כאשר תיכנסי למצב חרדה- יהיה לך המקום הזה רגוע ובטוח ללכת אליו. לכי אליו ושבי בו בדמיון. נשמי עמוק. היי במקום הזה לזמן מה.
3- נשימה. כאשר את מתמקדת בנשימה- בדרך כלל היא הופכת להיות רגועה יותר.
עצם שימת הלב לנשימה מאפשרת לה להרגיע אותך. הדופק פוחת.
שימי לב לנשימה- עד כמה היא שטוחה/עמוקה? לאן היא מגיעה? נסי להעמיק אותה עד לבטן.
נסי לספור עם הנשימה שלך: ספירה עד 5 בשאיפה, ספירה עד 8 בנשיפה. העיקרון הוא שהנשיפה תהיה ארוכה יותר מהשאיפה. היי עם נשימה כזאת כמה פעמים. עשי זאת עד שתרגישי שהגוף מרפה.
אלה תרגילים שאפשר לעשות מהבית.
יש עוד הרבה אך בינתיים אסתפק באלה...
לעיתים מספיק לעשות עבודה עצמית פנימית ולעיתים צריך הנחיה וטיפול כדי להרגיע.
ספרי לנו מה שלומך ומה עזר לך?
ברגע שהבהרת במילים את כל חששותייך אפשר לפרק אותם ולהתמודד איתם בנפרד.
את אישה שלמה!!
מושלמת!!
נהדרת!!
שעדין לא קיבלה את מבוקשה (שמתבקש על ידי רוב הנשים.. כולל האמהות..)..
חיבוק ענק..
בוכה איתך..
ומתפללת עליך..
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
הרמיזות האלו הכי קשות..
לא ככ הבנתי את מהלך האירועים. היה הריון והפסיק טבעי ומאז חלפו 3 שנים ואין היריון?
טוב שבאת ודיברת..
זה חלק מתהליךהריפוי..
הקב"ה יכול הכל.. בשנייה.. צריך לבקש.. להתחנן.. לדרוש.. ולהאמין שהכל אפשרי..
אל תתייאשי.. כבר נכנסת פעם אחת.. זה מראה על יכולת..
נשמח ממש אם תיידעי אותנו כשזה יקרה..
שבת שלום
אישה אמיצה שהחליטה לעבור מסע.
את עוברת יומיום לא קל, אובדן ההריון הראשון מכאיב ביותר. והתזכורת של החג, כל שנה מחדש מאז- מרגיש כאילו יום העצמאות הוא סוג של יום אבל עבורך בכך שמאז את מקבלת מחזור בקביעות, ללא שינוי. כאילו יום העצמאות הוא יום הבשורה הגורלית, כבר 3 שנים, שמחזקת את אמירות הרופאים. כמה כאב!
חגים זה זמן שמחזק את תחושות האובדן והכאב סביבו.
במיוחד אם יש משפחה והם רומזים או אומרים אמירות ברורות, שעושות חשק בעיקר להיעלם... או לתת איזו מכה במקום (מחילה, גם זה חשק שמתעורר, ולגיטימי...)
אני קוראת את אמירות הרופאים ושואלת את עצמי המון שאלות כמו-
אצל אילו רופאים הייתם ומי אמר לכם אמירה כה נחרצת?
כמה התייעצויות עשיתם?
מה גרם לכם לחשוב שאין תקווה ושתשארו זוג ללא ילדים ככל הנראה?
האם אתם מאמינים ביכולת לשנות? האם אתם רוצים לנסות בשיטות שונות שבכל זאת יהיו לכם ילדים?
האם חשבתם על האופציות השונות העומדות בפניכם, מלבד הטיפולים- אותם החלטתם לא לעשות?
הרבה שאלות מתרוצצות בי, ואני שואלת אותן לא בשביל מענה פה דווקא, אלא יותר בשביל התבוננות פנימית שלך.
ואת מוזמנת כמובן לענות על מה שיתאים לך, כדי שנוכל לדעת תמונה רחבה יותר, ואולי לתת כיווני מחשבה.
רק אם מתאים.
אני רוצה לומר לך שהתקווה לילדים אינה שבה ריקם לעולם, שתמיד יכולים להיות ילדים בבית- בין אם יהיו מהבטן שלך ובין אם יהיו מאומצים/אומנה או מכיוונים אחרים. השאלה היא שאלה של בחירה, ועד כמה רחוק את רוצה לבחור ללכת בשביל להגשים את החלום.
מחבקת אותך, על כל ההתמודדות.
אנחנו כאן איתך. תודה ששיתפת.
ציפי
עשינו בין היתר בדיקת זרע.
אין זרע, ליתר דיוק יש, אבל חסר תנועה...
הכל איתי תקין
זה שנכנסתי להריון בהתחלה זה נס...
צריך ללכת לIVF
וזה משהו שאני לא עומדת לעשות (אחרי התייעצות רפואית+פסיכולוגית)
לא בעתיד הנראה לעין, בכל מקרה...
אז מתפללים... ועושים מה שאפשר מעבר (באמצעות תזונה ותוספים בעיקר)
ובינתיים- אני משקיעה בעצמי, לומדת דברים שרציתי וכולם אמרו לי לא ללמוד כי אי אפשר לעשות אותם עם ילדים
וגם הוא- גדל בתורה, ואנחנו לא לחוצים על משכורת גבוהה יותר
ורק כשמגיע משהו קשה
כמו לידה שניה או שלישית של מישהי שהתחתנה איתי, או לידה של מישהי שנשואה פחות משנה, בטח כשהיא באה לבכות לי שהיא לא רוצה את הילד בכלל, ורוצה להפיל כי היא רוצה לחכות קצת עם הריון- אני בולעת את הרוק, ונמצאת עם כולם, עם המסיכה הזו שלא רואים כלום מתחתיה...
ולפעמים, לפעמים מתפרצת
אבל כמעט ולא
אבל שתדעי שאם הבעיה היא אצלו ויש זרע, רק חסר תנועה - הסיכוי להצליח בIVF הוא די גבוה.
מנסיון שלי, וגם של כמה זוגות שליויתי, שעם כמה שהטיפולים האלה לא תמיד קלים - זו הדרך שלנו להביא ילדים לעולם.
הבנתי שהתייעצתם מבחינה רפואית ופסיכולוגית ולכן יכול להיות שזה באמת לא רלוונטי כרגע וזה בהחלט מאוד קשה.
בכל מקרה, אם כן יהיה רלוונטי ואם תרצי יותר לשמוע, אני אשמח לדבר איתך בפרטי ואפילו בטלפון.
טיפולים זה לא סוף העולם. נסיונות חוזרים שלא מצליחים - זה כבר הרבה יותר קשה, גם בגלל הזמן שחולף ללא ילדים וגם בגלל ההשפעות הנפשיות והפיזיות של הטיפולים המרובים. אבל זה ממש לא כך אצל כולם.
אני לא אומרת שהכל בדרך דבש, אבל זה בהחלט אפשרי ושווה את התוצאות.
וכמו שאמרה מתחדשת - יש גם עוד אפשרויות אם רואים שזה לא אפשרי.
הרבה הצלחה ואל ייאוש - גם אם המצב נראה מייאש מאוד כרגע.
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
ולפעמים סביב הוסת יש כל מני דברים שלא היינו רגילים אליהם.
יכול להיות שזה קשור לשינויים הורמונליים סביב ההפלה, ואולי זה דברים אחרים.
אם את רואה שזה קורה שוב- אני ציעה כן לבחון זאת עם איש מקצוע מתחום הרפואה (הקונבנציונלית או המשלימה)
מאחלת הרגשה טובה מעתה.
ציפי
מתסכל, לפעמים גורם לשבר גדול באמונה ובאמון בגוף, ולתחשות רבות נוספות.
תקופת ההמתנה מורטת עצבים וכל חודש מאכזב מחדש ומקשה כל כך!!
חיבוק על הניסיון הקשה.
אני שמחה לשמוע שעברת את בדיקות הקרישיות וכל שאר הבדיקות (חתיכת פרוצדורה לעבור..)
וכל כך מצטערת לשמוע על הצורך באסטרופם....
כמה הרבה בשביל הריון!!!
שני דברים יש לי- הראשון המלצה על רופא, והשני אמירה נפשית-רגשית.
1- מהיכרותי ישנם מספר רופאים מעולים שמטפלים בבעיות הפלות חוזרות בהצלחה רבה.
הראשון הוא פרופסור קופרמינץ, מבית החולים איכילוב בתל אביב. (גילוי נאות: טופלתי אצלו בהצלחה לאחר שעברתי לידה שקטה.) הוא מטפל בהמון מקרים של הפלות חוזרות, בהצלחה רבה. שיטתו מצליחה ברמה הקלינית (הוכחות של מאות נשיםשהשיטה שלו הצליחה איתן). הוא ממליץ לקחת קלקסן (תרופה לדילול דם) לפי משקל האישה.
ניתן לפנות גם לפרופסור קרפ, הוא מקבל בתל השומר.
בירושלים פרופסור סמואלוב מקבל בשערי צדק. איש מקסים ומיוחד שדואג למטופלות שלו.
אם את מעוניינת ללכת על מי מהם- פני והתייעצי איתם. כולם מומחים בתחום ההפלות החוזרות.
2- החרדה של לפני ההריון, והמחשבות על "מה יקרה אם-" אלה דברים משתקים לפעמים. וקשים מאוד מאוד!!! אני ממליצה על דמיון מודרך רגוע בכל ערב: דמייני את עצמך בהריון. תקין. מתקדם. העובר זז ובועט בתוכך. ואת בריאה ושלמה ומאודרת. או דמייני את עצמך עם תינוק בדיים. או דמייני שאת עוברת את השבועות של ההריונות שאיבדת. מה שמתאים לך. אך חשוב שתהיה לך תמומה פנימית שנותנת תקווה.
אולי בהתחלה זה נשמע לא הגיוני לדמיין את זה בכלל, אבל לאט לאט זה באמת ייכנס לראש וזה אפשרי.
לדמיון יש כח. נסי זאת.
ואם קשה לך מאוד ואת חשה חרדהה קשה- אולי כדאי לפנות לטיפול, ישנם טיפולים קצרי מועד (12 מפגשים הכי הרבה) מאוד מועילים לתחום החרדה.
מחבקת ומאחלת תקווה ושמחה בהווה ובעתיד.
לאבד שוב, ומתוך הגנה על הנפש.
אכן, לאחר האובדנים הללו התמימות נעלמת, ומפנה מקום להבנה מפוקחת שקשה לנו לגמרי לסמוך על עצמינו בלבד, או יותר נכון- שלא תמיד הכל פועל מאה אחוז כפי שהיינו רוצים...
זו תזכורת לחוסר היכולת שלנו לשלוט בהכל, ולכך שלא תמיד הולך חלק.
צר לי על אובדן התמימות, ועל התזכורות הכואבות.
עם זאת, ישנם הרבה דברים שכן יכולים ללכת בסדר, וכאבי בטן אינם תמיד הריון חוץ רחמי או אינם מעידים בהכרח על דברים קטסטרופליים אחרים.
נסי להכניס לעצמך מחשבות טובות,
בעזרת מוזיקה טובה ודמיון נעים של עצמך במום רגוע וטוב
מאחלת שלווה כמה שניתן שתאפשר רוגע נפשי ומתוך כך רוגע פיזי.
אני גרה בפריפריה ובאמת הרופאים בבית חולים פה לא משו... אני הכתבתי לרופא איזה בדיקות מקיפות עכשיו כדאי שאעשה, כל פרט אני חייבת להחזיק ראש שלא אאבד בתוך ים הבדיקות. מתלבטת אם גם היסטרוסקופיה לנסוע למרכז כדי לעשות ואולי לא לסמוך עליהם כאן,מה אתן אומרות?
תכתיבי לרופא... (נשמע קצת הזוי שאת "מחזיקה" הכל).
זה משמעותי שאת יודעת הרבה מידע רפואי ושאת חוקרת ובודקת ויודעת מה כדאי, ועם זאת- לרופאים צריך להיות הידע המקצועי ואם הרופא אינו אדם עם ידע מקצועי מספק- שווה ליסוע ולהשקיע להגיע לרופא מקצועי.
אישית, כשהייתי בשמירת הריון, נסעתי מספר פעמים לקופרמינץ בשביל ייעוץ. זו היתה טירחה גדולה (ופעם לא הספקנו להגיע בגלל פקקים וחזרנו במפח נפש הביתה כי הוא לא יכול היה להמתין והלך לנתח כבר מישהי בבית החולים...)
אך זה היה שווה את זה. יש לי בת קטנה, שבעיניי הוא בהחלט שותף מרכזי בהבאתה לעולם, לאחר שהרבה רופאים אמרו שלא אוכל להביא עוד ילדים לעולם...
אז כדאי.
קופרמינץ-המספר במשרד שלו: 03-5717877.
(אני לא מקבלת אחוזים... רק ממליצה. לי הוא סייע. מעבירה הלאה.)
רק לדעת- כשהוא מקבל בפרטי המחיר בהתאם. (בערך 800 ש"ח לפגישה. יש הנחה בקופ"ח השונות בביטוחים המשלימים- זהב, פלטינום וכדומה. בררו עם המזכירה שלו.)
כל כך לא קל, נאבד האמון בגוף שלך... מאחלת לך בקרוב הריון תקין ומשעמם, זה כל כך לא קל גם כל העניין של הבדיקות והבירורים, מבזבז ימים שלמים
לא נותנים תחושה נעימה, לפעמים אני רק חלק מעוד שורה של מטופלות, או רק חלק ממחקר.
לפעמים היחס קר או מנוכר או לא מספיק רגיש...
זה קורה פעמים רבות.
יש רופאים שמתיחסים אחרת ואליהם שווה ללכת.
ויש פעמים שצריך לפנות דווקא למומחים, שלעיתים הם פחות נחמדים, אבל לדעת איך לגשת.
מהנסיון שלי, עזרו לי מספר דברים מול רופאים כאלה:
1- באתי עם מחברת שבה היו מפורטות כל השאלות שלי ובידיעה שאצא משם לאחר ששאלתי את הכל וזה יהיה ברור לי.
2. פתחתי במבט ישיר אל עיני הרופא (פנייה לאדם שבו...) ואמרתי משהו כמו: "היי. אני ציפי. עברתי הרבה דברים קשים עד שהגעתי לפה, חיכיתי לתור הזה זמן רב ואני ממש מבקשת אם אפשר שתתן לי מענה לשאלות שיש לי. זה משמעותי לי. ממש" בדרך כלל פתיחה כזו יכולה לרכך ולאפשר הקשבה יותר נקייה של האדם שמולך. (הוא מקבל הרבה נשים ביום,זה לא קל להישאר אמפתי כל כך הרבה זמן, יום אחרי יום. זה שוחק. צריך להזכיר לו שאני בנאדם מפעם לפעם.)
דבר נוסף ואחרון- לגבי התחושה שלך שהדברים לא עזרו והבלבול שאת חשה- זה הגיוני ומובן. ואכן מבלבל מאוד. לא תמיד יש תשובות ברורות וחד משמעיות. זה קשה.
אני מציעה להתייעץ גם עם פרופסור קופרמינץ מאיכילוב. טוב לשמוע עוד דעה של מומחה. והוא סייע לנשים רבות.
מאחלת לך תהליך קל יותר מעתה.
ציפי
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
יש כאבים אח"כ?
איך ההרדמה וההתאוששות ממנה?
ישנו דימום אח"כ?
כמה זמן מצליחים להיטהר לאחר מכן?
האם הייתן ממליצות לעבור גרידה או לנסות לחכות כמה שיותר לתהליך טבעי?
האם היו גברים (בעלים אחרים) שראו אתכן בהתאוששות, כשהתעוררתן מההרדמה?
מתלבטת כ"כ..
התחיל דימום לבד.. הבנתי מעוצמתו שהריון כנראה לא יצא מזה..
הלכתי לרופאה שאשרה שההריון נגמר..
המליצה על גרידה או מעקב צמוד (אולטראסאונד ובטא..)
התלבטתי רבות אם לעשות גרידה ולסיים את זה ישר (רוב הסיכויים למרות שגם להם יש פדיחות..)
בינתיים מחכה בסבלנות (ממש) לראות מה קורה..
מקווה שלא יימשך לנצח (יש לי תחושה חזקה שזה מה שיקרה..)..
מצב רוח משוגע, בוכה בלי שליטה, גלי מצבי רוח, משגע ממש.. מקווה שכשהבטא יתאפס המצב רוח יתאזן כי קשה לי לתפקד ככה.. בינתיים לקחתי חופשת מחלה..
ומה שהכי משגע בסיפור זה ששום החלטה שתחליטי לא מחייב שהיא הנכונה (לחכות להפלה טבעית מסתיים ברוב המקרים בגרידה (60%), הכדורים לא תמיד עושים את העבודה וגם גרידה לצערי לפעמים צריך פעמיים)..
סליחה על התסכול..
א. מצבי הרוח קשים לקריאה, נראה שהמצב באמת מטלטל אותך חזק. היי עם מה שקורה לך, עם הבכי הכאב והאבל החזק על האובדן הזה. זה הזמן וזה המקום ואל תחושי אשמה על רגשותייך. זה באמת במקום לבכות על זה ולהתחבר לכאב. זה טבעי ובריא. אף שלא קל בכלל...
ב. אכן, אי אפשר לדעת מה נכון לעשות בהקשר של הטיפולים
יש נשים שבוחרות לסיים את ההריון מהר ככל שניתן, ובלי להרגיש, ובוחרות בגרידה.
יש נשים שבורחות לעבור תהליך טבעי ללא התערבות רפואית, וממתינות להפלה טבעית, בידיעה (או לא) זה יהיה כואב יותר ועלול לקחת זמן.
יש נשים הבוחרות לקחת ציטוטק ולעזור כך לרחם להתנקות.
כל שיטה והיתרונות והחסרונות שלה, מה שבטוח- אף שיטה אינה קלה. וגם אין "אמת" מוחלטת אחת. לכל אישה מתאים משהו אחר בזמן אחר וכל חויה היא ייחודית בפני עצמה.
ההחלטה אינה פשוטה וכרורכה במאמץ נפשי לא קל.
מצאי לך מי שיתמוך בך ואולי מי להתייעץ איתו/ה על העניינים המטרידים אותך כרגע.
ושוב, אל תתנצלי. את לגמרי בסדר.
חיבוק.
טבלתי בערך שבועיים לאחר הגרידה עצמה. עשיתי בטא שבוע שעבר.. כרגע שלילי..
לחוות כזו חוויה.
ממה שאני קוראת בדברייך- הרופאים שללו הריון כרגע, וכך גם הבדיקה.
פעמים רבות לאחר שעוברים הפלה או גרידה- הגוף עובר טלטלות ושינויים הורמונליים ולוקח לו זמן להתאזן. פתאום מופיעים דימומים לא מוסברים (שגם לרופאים אין הרבה הסברים עליהם...), המחזור עלול להקדים או לאחר, והבגלל ההרגשה היא שהגוף קצת "התחרפן"... זה מוכר ומובן, ומאוד מעצבן. במיוחד כשמצפים למחזור שלאחר הגרידה (שכדאי שיבוא, לנקות את הגוף). ובמיוחד כשרוצים כבר הריון נוסף.
קחי אויר, נשמי עמוק והמתיני עוד כמה ימים לבדוק מה קורה עם זה.
קשה אבל אפשרי.
מקוה בשבילך שהגוף יתנקה ותוכלי לחזור לשגרה של גוף מתפקד ופורה.
חיבוק על תקופת ההמתנה.
זה נשמע שיש כל כך הרבה דברים שמדגישים עד כמה ההריון אבד,
הווסת שכל חודש מגיעה, התל"מ שמתקרב, הנשים שבהריון וצריכות ללדת מתי שאת היית אמורה.
כשאנחנו מתכוננים לעשות משהו "המערכת" שלנו מכוונת כולה להשלמת התנועה וכשהיא נקטעת כל המערכת מחפשת דרך להשלים את התנועה כמו שאמרת, הבטן היתה אמורה לגדול, היית אמורה להרגיש תנועות...
ואז יכול לעזור למצוא משהו שימשיך את התנועה ההיא, לפעמים הריון חדש מספיק כדי להיות המשכה של התנועה אבל זה גם לא ממש בשליטתנו וגם לא תמיד זה מספק אז אני מציעה לחשוב מה את יכולה לעשות כדי להשלים את התנועה?
יש נשים שידליקו נר, יש שישמרו בקופסה את מה שיש להן מההריון שאבד, אפשר לכתוב מכתב לעובר שהיה..
מה את אומרת?
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
את לא מאמינה שזה כבר יקרה..
ואז פתאום זה קורה..
לא מקבלת.. עוד יום לא מקבלת.. מעזה לחשוב שאולי הפעם זה קורה.. לא בודקת כדי לא להתאכזב.. ואז בודקת..
וזה קרה..
אל תתייאשי..
זה שנכנסת כבר להריון זו בשורה טובה..
זה עניין של זמן שזה יצליח..
תחשבי טוב, תתמלאי אנרגיות טובות, מניסיוני זה מגיע אז.. כשאת אופטימית ורגועה..
בהצלחה!!
הימים שלפני המחזור קשים מאוד בגלל המתח האם תקבלי, ונשמע לי ברור שאת כבר מנבאת רעות ובוכה שתקבלי עוד מעט, בגלל הנסיון המר עם בגידת הגוף בכל החודשים האחרונים. שוב ושוב המחזור חוזר, שוב ושוב להתאכזב... וגם בגדית הגוף בשל ההפה- קשה להרגיש אמון חזרה בגוף.
לאט לאט המון יחזור, הלב יפעם ויקבל רווחה, וכל דבר יבוא בקצב שלו.
את יודעת זאת עמוק בפנים, ובכל זאת קשה להתמודד כל פעם חדש.
זה כאוב,אני יודעת ומכירה זאת היטב.
ממליצה להקדיש זמן מסוים ביום לאבל, מחשבות, בכי אם צריך ועוד רגשות קשים סביב אובדן ההריון והקושי סביב המחזור החוזר (אם חוזר), ובשאר הזמן להתעסק בדברים משמחים ובונים עבורך.
להרגיש שיש משמעות אחרת לדברים שאת עושה- מלבד האובדן והפחד מחזרת המחזור.
ושיר שאני מקדישה לך- מקוה שייגע במקום המתאים- מחכה. מילים: ריטה, לחן: עידן רייכל.
אצלי פעם אחת גרידה כמעט שבוע 15 לקח שלוש שבועות
ופעם אחרת שבוע 13 לקח שבועיים
בכל שבעת הנקיים הלכתי עם תחתית לבנה על תחתונים לבנים כי היא מקבלת פחות טומע
והרב אמר לעשות שלוש בדיקות ראשונה שנייה ושביעית
אנחנו היינו בקשר עם מכון פועה וקבלנו הדרכה
מקווה ומאחלת לך בפעם הבא לצאת בידיים מלאות
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
זה חשוף והנושא כה רגיש, ויש צורך לכתוב דברים אישיים- ולקבל תמיכה, ולא מפונקציית "אנונימי" אלא מניק מוכר. ואף לכתוב אולי כניק מוכר. זה אחרת.
אולי יש מי שחוששת לספר דברים או לפתוח, אפילו באנונימי, מחשש לחשיפה מול גורמים שאינם רלוונטים לפורום זה.
יש מגוון סיבות לרצון לפתוח פורום סגור.
מהצד השני- פורום פתוח נותן מענה לנשים שחוות את האובדן ורוצות לקבל תגובות מיידיות, ולא יהיו מעוניינות להמתין תקופת זמן עד שנכיר אותן וניתן להן אישורי כניסה לפורום הסגור.
התלבטנו לגבי זה, הוחלט שכרגע ייפתח כפתוח, עם אופציה לאנונימי, ואם יעלה צורך משמעותי- נעביר אותו לפורום סגור.
אני מזמינה אותך לשתף כמה שאת זקוקה וחושבת שיעזור לך.
ואם יש צורך אישי ניתן לפנות אלי/לתחיה דולה באופן אישי ונשתדל לתת מענה ככל שניתן.
בזמנים שכן מציפים או מוצפים (ויש כאלה, בודאי) את מוזמנת.
מצטערת לשמוע על עברך.
נשמח שתהיי חלק.
ומהו הטיפול שאת עוברת?
אני מודה שלא שמעתי על כך, אולי יש פה נשים שחוו.
חיבוק על ההתמודדות.
ציפי
נסי לחשוב- האם יש משהו שיכול היה לגרום לפריחה הזו באופן רגשי? האם משהו הבהיל/הטריד אותך במהלך ההריון?
פעמים רבות הגוף מגיב תגובות אלרגיות שונות בעקבות חוויות רגשיות.
רעיונות לפתרונות:
1- נסי לפנות לאפיק של ליווי/טיפול רגשי, ולבחון את האופציה שזה משהו רגשי שמשפיע עלייך, ובוודאי שטיפול רגשי יכול לסייע לך באופן מיידי עם החרדות שלך.
2- שווה תמיד לבדוק דעה נוספת של רופאים. התייעצת עם אחד ואמר לך חוות דעת? לכי לרופא נוסף באותו מקצוע, ושמעי מה יש לו לומר. לפעצים יש דעות שונות וזה משמעותי.
3- גם טיפול אלטרנטיבי כמו דיקור סיני/ רפלקסולוגיה יכולים להועיל. כדאי לנסות.
תרגישי טוב. נשמע מאוד מטריד וקשה, אכן גורם לחששות.
בזמן יחסית קצר ולתת מענה מיטבי לנפש ולגוף.
ראשית - חיבוק אדיר, מגיע לך!
שנית, אני מכירה את נושא הרגישויות, כבת ונכדה למי שהתמודדו איתן, וכמי שמתמודדת בעצמי. יש רפואה משלימה שנקראת IPEC - אייפק. כל מהות הרפואה הזו היא לנטרל\לבטל רגישויות. הן רגישויות שנובעות מגורם פיזי והן רגישויות הנובעות מסיבה רגשית. בשיטה הזו לא מבדילים, אפשר לטפל בשני הגורמים בו זמנית. שיטת האייפק היא פרי המצאתם של שני ישראלים שלקחו את הידע שלהם ברפואה סינית, בפסיכולוגיה ובשיטות ריפוי אחרות, הוסיפו סיעור מוחות יהודי, והתוצאה מדהימה. גם מעביר טראומות. יש מטפלים ומטפלות בכל הארץ, אם מעניין אותך.
גם קרניו סקרל יכול לסייע להעלים רגישויות.
וכמו שכבר אמרו - גם הומיאופטיה (ואולי עוד שיטות רפואה משלימות).
יתכן שהדבר החשוב ביותר בבחירת מטפל\ת היא הזמינות שלו\ה אליך, וכמובן גם הכימיה בינכם והעלות.
אם מעניין אותך, את מוזמנת ליצור קשר.
בהצלחה ורפואה שלמה!!!!