פורום אבדן הריון (עמוד 46)

חיבוק

עשיתי ברור והכל...אחרי הפעם השלישית ולצערי הפלתי גם בפעם הרביעית...
מחככ לישועת ה'

מה העלה הבירור?
)מכירה מקרוב ויכולה לנסות לעזור בהמלצות על רופאים ועוד...)

עשיתי אצל ד"ר כארפ..
שבסוף הביא לי זריקות פרגניל בהריון השלישי , זה לא עזר וגם זה נפל, הוא לא מצא את הבעיה אחרי כל הברור ואמר שבהריון הבא אקבל פרוגרסטרון ישירות, ממש לא אהבתי את הגישה שלו, מרגיש כאילו את חלק ממחקר ולא מטופלת...עזבתי אותו אבל בהריון הרביעי לקחנו בהמלצתו את הנרות וזה שוב נפל...עכשיו קצת מבולבלים כי ב"ה הכל תקין..אם יש לכן עוד רעיונות לברור שניתן לעשות אשמח לשמוע!
יש כמה ילדים תודה ענקית לה' הטוב

לא נותנים תחושה נעימה, לפעמים אני רק חלק מעוד שורה של מטופלות, או רק חלק ממחקר.

לפעמים היחס קר או מנוכר או לא מספיק רגיש...

זה קורה פעמים רבות.

יש רופאים שמתיחסים אחרת ואליהם שווה ללכת.

ויש פעמים שצריך לפנות דווקא למומחים, שלעיתים הם פחות נחמדים, אבל לדעת איך לגשת.

 

מהנסיון שלי, עזרו לי מספר דברים מול רופאים כאלה:

1- באתי עם מחברת שבה היו מפורטות כל השאלות שלי ובידיעה שאצא משם לאחר ששאלתי את הכל וזה יהיה ברור לי.

2. פתחתי במבט ישיר אל עיני הרופא (פנייה לאדם שבו...) ואמרתי משהו כמו: "היי. אני ציפי. עברתי הרבה דברים קשים עד שהגעתי לפה, חיכיתי לתור הזה זמן רב ואני ממש מבקשת אם אפשר שתתן לי מענה לשאלות שיש לי. זה משמעותי לי. ממש" בדרך כלל פתיחה כזו יכולה לרכך ולאפשר הקשבה יותר נקייה של האדם שמולך. (הוא מקבל הרבה נשים ביום,זה לא קל להישאר אמפתי כל כך הרבה זמן, יום אחרי יום. זה שוחק. צריך להזכיר לו שאני בנאדם מפעם לפעם.)

 

דבר נוסף ואחרון- לגבי התחושה שלך שהדברים לא עזרו והבלבול שאת חשה- זה הגיוני ומובן. ואכן מבלבל מאוד. לא תמיד יש תשובות ברורות וחד משמעיות. זה קשה.

אני מציעה להתייעץ גם עם פרופסור קופרמינץ מאיכילוב. טוב לשמוע עוד דעה של מומחה. והוא סייע לנשים רבות.

 

מאחלת לך תהליך קל יותר מעתה.

 

ציפי

 

 

 

עלה משהו בברור?
עשית בדיקת קרישיות?
פרופ' קופרמינץ מאיכילוב הוא ממש מומחה בתחום, ממליצה להתייעץ איתו.

...

אני קיבלתי פעם אחת אחרי חודשיים, ופעם אחת אחרי 3 שבועות. בעיקרון אחרי 3 שבועות, רצוי לעשות בדיקות דם.

באופן עקרוני יש לדעת שהגוף עובר טלטלה לאחר הפלה, ולוקח זמן להורמונים להתאזן. יכולים לעבור אפילו כמה חודשים עד לקבלת מחזור נוסף, או שהוא מגיע באופן לא סדיר במשך כמה חודשים.

זה מצריך סבלנות והרבה אורך רוח והמתנה לגוף שיתאזן. בינתיים גם הנפש מחלימה לאיטה...

כל אישה והקצב שלה, כל הפלה והקצב שלה.

 

חיבוק על החוויה הלא נעימה.

ציפי

אצלי אחרי שתי הגרידות שהיו לי הגוף חזר לעצמו מיד, אחרי שבועיים - שבועיים וחצי, כבר היה לי ביוץ, והמחזור הגיע שבועיים לאחר מכן.

יש כאבים אח"כ?

איך ההרדמה וההתאוששות ממנה?

ישנו דימום אח"כ?

כמה זמן מצליחים להיטהר לאחר מכן?

האם הייתן ממליצות לעבור גרידה או לנסות לחכות כמה שיותר לתהליך טבעי?

האם היו גברים (בעלים אחרים) שראו אתכן בהתאוששות, כשהתעוררתן מההרדמה?

מתלבטת כ"כ..

לא היו כאבים.
ההרדמה- פשוט נרדמים. מחליפים בגדים מניחים אותך על שולחן כזה ומכניסים עירוי. (אני ביקשתי שיכניסו אחרי ההרדמה והם זרמו)
ההתאוששות, יש מספר תגובות אפשריות, כמו קצת קוצר נשימה ברגעים הראשונים, הקאה, בחילה, ויש אפשרות שפשוט מתעוררים..
גם אחרי ההתעוררות הראשונית יש זמן עד שממש פגה ההשפעה של חומר ההרדמה

לא היו אנשים חוץ מאנשי צוות ומתאוששים אחרים לכל אחד היה וילון הפרדה (חדר התאוששות כללי)

אני כמעט 8 שבועות לאחר גרידה וטרם קיבלתי מחזור.. מתחילה להתייאש קצת..

הוא מצטמק.
יש 2 סיכונים בזה:
א. יכול להתפתח זיהום.
ב. יכול להתחיל דימום, שעלול חלילה להוביל לאובדן דם, ולהכניס את האישה לסכנה.

הבנתי שעד שבועיים, אין שום בעיה להמתין.

הרגעת לגבי השק. ובאמת אשקול את הדברים יחד עם הרופאה בשבוע הבא.

התחיל דימום לבד.. הבנתי מעוצמתו שהריון כנראה לא יצא מזה..

הלכתי לרופאה שאשרה שההריון נגמר..

המליצה על גרידה או מעקב צמוד (אולטראסאונד ובטא..)

התלבטתי רבות אם לעשות גרידה ולסיים את זה ישר (רוב הסיכויים למרות שגם להם יש פדיחות..)

בינתיים מחכה בסבלנות (ממש) לראות מה קורה..

מקווה שלא יימשך לנצח (יש לי תחושה חזקה שזה מה שיקרה..)..

מצב רוח משוגע, בוכה בלי שליטה, גלי מצבי רוח, משגע ממש.. מקווה שכשהבטא יתאפס המצב רוח יתאזן כי קשה לי לתפקד ככה.. בינתיים לקחתי חופשת מחלה..

ומה שהכי משגע בסיפור זה ששום החלטה שתחליטי לא מחייב שהיא הנכונה (לחכות להפלה טבעית מסתיים ברוב המקרים בגרידה (60%), הכדורים לא תמיד עושים את העבודה וגם גרידה לצערי לפעמים צריך פעמיים)..

סליחה על התסכול..

יותר נכון... בשבוע עשר גיליתי שכבר אין דופק והעובר התאים לשבוע 8 הייתי אצל מומחה והוא אמר שאין בעיה לחכות עד 6 שבועות... לא שהייתי מחכה.. אבל אחרי שבוע זה התחיל לבד.. והכל יצא והכל תקין. העדפתי טבעי למרות שבמוקד המליצו על התהליך הרגיל של מיון גרידה וכו.. אני מאושרת שזה נגמר ככה. מה שכן ההפלה עצמה הייתה קשה. ובשבוע הראשון אחרי היה לי קצת קשה. עכשיו אני אחרי והטראומה נעלמה. והכל נשכח. ושלימה מאוד עם ההחלטה. המומחה אמר שבכל דבר יש סיכון.. בטבעי בגרידה בכדורים. כלום לא בטוח. צריך להתפלל לעשות את הבחירה הנכונה לגוף שלך.. ולתחושה האישית שלך..

שגם ךי היה קשה נורא להסתובב שבוע עם התחושה הזו שיש לי עובר מת בבטן... הדחקתי נורא והתייחסתי לזה כאילו זה לא משהו חי בי שמת.. ההדחקה עשתה לי לא טוב וגם מצהי רוח ובכי ותחושה קשה מהאי ודאות והתקיעות הזאת. זה היה שבוע לא פשוט... אבל זה עבר. כל התקופה הזו עברה... אני מאחלת לכל העוברות זאץ כעת שתעבורנה את זה בקלות. חיבוק ממני גדול. תבכו תפרקו תדברו.. אל תדחיקו.. לי זה רק עשה בעיות אחר כך כל ההדחקות ואי דיבור על האובדן.

א. מצבי הרוח קשים לקריאה, נראה שהמצב באמת מטלטל אותך חזק. היי עם מה שקורה לך, עם הבכי הכאב והאבל החזק על האובדן הזה. זה הזמן וזה המקום ואל תחושי אשמה על רגשותייך. זה באמת במקום לבכות על זה ולהתחבר לכאב. זה טבעי ובריא. אף שלא קל בכלל...

 

ב. אכן, אי אפשר לדעת מה נכון לעשות בהקשר של הטיפולים

יש נשים שבוחרות לסיים את ההריון מהר ככל שניתן, ובלי להרגיש, ובוחרות בגרידה.

יש נשים שבורחות לעבור תהליך טבעי ללא התערבות רפואית, וממתינות להפלה טבעית, בידיעה (או לא) זה יהיה כואב יותר ועלול לקחת זמן.

יש נשים הבוחרות לקחת ציטוטק ולעזור כך לרחם להתנקות.

כל שיטה והיתרונות והחסרונות שלה, מה שבטוח- אף שיטה אינה קלה. וגם אין "אמת" מוחלטת אחת. לכל אישה מתאים משהו אחר בזמן אחר וכל חויה היא ייחודית בפני עצמה. 

 

ההחלטה אינה פשוטה וכרורכה במאמץ נפשי לא קל.

 

מצאי לך מי שיתמוך בך ואולי מי להתייעץ איתו/ה על העניינים המטרידים אותך כרגע.

 

ושוב, אל תתנצלי. את לגמרי בסדר.

 

חיבוק.

אולי אם היה זקיק ובייצת נקלטת ולכן לא קיבלת מחזור. לא רוצה לעורר בך ציפיות אבל מצד שני זה לא מופרך וזה בהחלט יכול לקרות.
אולי ביצעת בדיקת הריון מוקדם מידי. וגם אם לא מדובר בהריון -אם אכן בייצת אז אמור להגיע המחזור. אולי צריך קצת סבלנות . יהיה בסדר יקירה!

תעשי בטא

טבלתי בערך שבועיים לאחר הגרידה עצמה. עשיתי בטא שבוע שעבר.. כרגע שלילי..

לחוות כזו חוויה.

 

ממה שאני קוראת בדברייך- הרופאים שללו הריון כרגע, וכך גם הבדיקה.

 

פעמים רבות לאחר שעוברים הפלה או גרידה- הגוף עובר טלטלות ושינויים הורמונליים ולוקח לו זמן להתאזן. פתאום מופיעים דימומים לא מוסברים (שגם לרופאים אין הרבה הסברים עליהם...), המחזור עלול להקדים או לאחר, והבגלל ההרגשה היא שהגוף קצת "התחרפן"... זה מוכר ומובן, ומאוד מעצבן. במיוחד כשמצפים למחזור שלאחר הגרידה (שכדאי שיבוא, לנקות את הגוף). ובמיוחד כשרוצים כבר הריון נוסף.

 

קחי אויר, נשמי עמוק והמתיני עוד כמה ימים לבדוק מה קורה עם זה. 

קשה אבל אפשרי.

 

מקוה בשבילך שהגוף יתנקה ותוכלי לחזור לשגרה של גוף מתפקד ופורה.

 

חיבוק על תקופת ההמתנה.

באמת ניסיון קשה.
ההפלה עצמה היא טראומה בפני עצמה וגם ההמתנה המורטת עצבים הזאת...
גם אני בתקופה לא קלה. אחרי הפלה ... התפתחה לי איזו בעיה ואני משתגעת ורוצה שזה יעבור. אני בטיפול. זה אמור לעבור. הכאב שלך הוא על אובדן מתפללת עלייך שתזכי בקרוב להתנחם.. בעזרת ה'.. לא פשוט.. אני גם בלילות מרוב צער בתקופה האחרונה בגלל מה שאני עוברת אני בוכה ומרגישה חסרת אמונה ושואלת את ה' מה הוא רוצה ממני. בחיים לא הייתי במצב כזה. הניסיונות האלה לא פשוטים... מה יהיה?.. שהקב"ה יתן בנו כוחות להתמודד עם הקשיים ושנזכה לנחמה במהרה. מאחלת לך גם מכל הלב..

במיוחד בהריון ראשון...

בע"ה שתזכו לשפע בקרוב! חיבוק גדול

אני הייתי מוקפת הריוניות אחרי ההפלה, חלקן עם פער קטן מהלידה הקודמת. והכי היה לי קשה לא להראות כמה זה מעציב אותי (גם מול אלו שידעו על ההפלה) ולשמוח איתן.
ברוך השם, בערך בשלב שאת נמצאת נכנסתי להריון חדש שהסתיים בידיים מלאות לא מזמן. אז מאחלת לך ממש גם 3>

זה נשמע שיש כל כך הרבה דברים שמדגישים עד כמה ההריון אבד,

הווסת שכל חודש מגיעה, התל"מ שמתקרב, הנשים שבהריון וצריכות ללדת מתי שאת היית אמורה. 

 

כשאנחנו מתכוננים לעשות משהו "המערכת" שלנו מכוונת כולה להשלמת התנועה וכשהיא נקטעת כל המערכת מחפשת דרך להשלים את התנועה כמו שאמרת, הבטן היתה אמורה לגדול, היית אמורה להרגיש תנועות... 
ואז יכול לעזור למצוא משהו שימשיך את התנועה ההיא, לפעמים הריון חדש מספיק כדי להיות המשכה של התנועה אבל זה גם לא ממש בשליטתנו וגם לא תמיד זה מספק אז אני מציעה לחשוב מה את יכולה לעשות כדי להשלים את התנועה? 

יש נשים שידליקו נר, יש שישמרו בקופסה את מה שיש להן מההריון שאבד, אפשר לכתוב מכתב לעובר שהיה.. 
מה את אומרת? 

 

הריון ראשון, והאובדן באמת כה קשה להכלה. הידיים ריקות והלב מדמם... והמפגש המחודש עם תינוקות או הריונות כל כך מכאיב ופוצע!!! כאבך מובן מאוד מאוד.

 

תאריך הלידה המשוער נראה לעיתים כתאריך משמעותי, זה באמת תאריך שבו היה אמור להתגשם החלום, הינוק שיבוא לאויר העולם... והנה החלום התנפץ ונותרנו חסרי הריון וחסרי תינוק, והתאריך מתקרב... זה כואב.

נסי חשוב מה משמח אותך ומה עושה לך טוב, ועשי עבור עצמך. מגיע לך מאוד. 

 

נשים לאחר אובדן הריון פתאום מגלות נשים רבות בהריון סביבן, ורבות באזור התל"מ... זה דבר שגיליתי בהמון מקרים, אני תוהה לעצמי היכן היו כל הנשים וההריונות הללו קודם, איך הם לא צצו מול העיניים לפני כן כל כך בהדגשה...? יכול להיות שהאובדן מדגיש את החלקים הללו- הכל כך כואבים- ומראה לנו אותם ביתר שאת. הנשים ההריוניות ימשיכו להיות שם סביבך, באזור התל"מ שלך וגם לא. זו התמודדות לא קלה, ובאמת כואב לחוות אותה.

אני ממליצה לנסות לראות איך את מקלה על הכאב, דרך חיבור לחלקים בריאים ושמחים בעולמך ובסביבתך הקרובה, ולאו דווקא בעיסוק מתמיד בהריון ובאובדן.

 

אני כל כך מצטערת על מה שחוית, ועל מה שאת חווה עכשיו. אם התחושות שלך קשות מנשוא ואת מרגישה שהן גוררות לחוסר יכולת לתפקד (עבודה/ זוגיות/ חברתית/ עבודות בית)- כתבי זאת ונחשוב יחד כיצד לסייע לך.

 

חיבוק גדול,

בתפילה ותקווה לתחושות טובות יותר וחוויות מתקנות.

 

ציפי

התחושות לא משביתות לחלוטין אך עולות מדי פעם עם גל בכי בלתי נשלט.

באמת קשה לי העובדה שאני לא מצליחה לשמוח עד הסוף עם ההריוניות מסביבי... בעיקר במפגשים חברתיים בהם אני נדחקת לצד וכל השיחות תמיד איכשהו הולכות לכיוון הזה... כי כולן שם עם הריון או אחריו.

ואני יודעת שכל אחד מקבל את שלו בזמן המתאים לו, וזה שאנחנו עדיין זוג זה דבר שצריך לנצל לפני שהופכים למשפחה.. אבל עדיין
זה רצון תמידי שקיים שם מאז ההפלה.. שלפניה היינו זוג טרי שלא היה לחוץ בכלל בנושא

התחלנו ללמוד יחד ספר על חינוך ילדים.. להכין כלי לשפע, מקווה שזה ימלא את החלל במובן מסויים.

 

מה עושים עם הימים שלפני התאריך בו אני אמורה לקבל?? אלו הימים הכי קשים.. אני כאילו כבר בוכה בגלל המחזור שכנראה אקבל.. (מצחיק איך איבדתי אמון בעצמי)

 

תודה לכן,

 

הפותחת.

את לא מאמינה שזה כבר יקרה..

ואז פתאום זה קורה..

לא מקבלת.. עוד יום לא מקבלת.. מעזה לחשוב שאולי הפעם זה קורה.. לא בודקת כדי לא להתאכזב.. ואז בודקת..

וזה קרה..

אל תתייאשי..

זה שנכנסת כבר להריון זו בשורה טובה..

זה עניין של זמן שזה יצליח..

תחשבי טוב, תתמלאי אנרגיות טובות, מניסיוני זה מגיע אז.. כשאת אופטימית ורגועה..

בהצלחה!! 

הימים שלפני המחזור קשים מאוד בגלל המתח האם תקבלי, ונשמע לי ברור שאת כבר מנבאת רעות ובוכה שתקבלי עוד מעט, בגלל הנסיון המר עם בגידת הגוף בכל החודשים האחרונים. שוב ושוב המחזור חוזר, שוב ושוב להתאכזב... וגם בגדית הגוף בשל ההפה- קשה להרגיש אמון חזרה בגוף.

לאט לאט המון יחזור, הלב יפעם ויקבל רווחה, וכל דבר יבוא בקצב שלו.

את יודעת זאת עמוק בפנים, ובכל זאת קשה להתמודד כל פעם חדש.

זה כאוב,אני יודעת ומכירה זאת היטב.

 

ממליצה להקדיש זמן מסוים ביום לאבל, מחשבות, בכי אם צריך ועוד רגשות קשים סביב אובדן ההריון והקושי סביב המחזור החוזר (אם חוזר), ובשאר הזמן להתעסק בדברים משמחים ובונים עבורך. 

להרגיש שיש משמעות אחרת לדברים שאת עושה- מלבד האובדן והפחד מחזרת המחזור.

 

ושיר שאני מקדישה לך- מקוה שייגע במקום המתאים- מחכה. מילים: ריטה, לחן: עידן רייכל.

 

 

 

באמת לא קל
בע"ה שתזכי לידיים מלאות

אצלי פעם אחת גרידה  כמעט שבוע 15 לקח שלוש שבועות 

ופעם אחרת שבוע 13 לקח שבועיים 

בכל שבעת הנקיים הלכתי עם תחתית לבנה על תחתונים לבנים  כי היא   מקבלת פחות טומע 

והרב אמר לעשות שלוש בדיקות ראשונה שנייה ושביעית

אנחנו היינו בקשר עם מכון פועה וקבלנו הדרכה 

מקווה  ומאחלת לך  בפעם הבא לצאת בידיים מלאות 

בעיקרון, יכול לקחת גם שישה שבועות.

טבלתי אחרי שבועיים וחצי

גיל אחר, גיל הריון אחר, מבנה הורמונלי אחר, ועוד ועוד...

אבל בהחלט מעודד לשמוע מגוון אפשרויות, אך דעי שזה א בהכרח יכול לומר משהו על המקרה האישי שלך.

כי זהו גופך ומה שעובר עליו הוא ייחודי לך.

 

מחבקת אותך על הגרידה.

 

בהצלחה רבה בהמתנה לטבילה, זמן ההמתנה קשה לעיתים כל כך!

 

זה חשוף והנושא כה רגיש, ויש צורך לכתוב דברים אישיים- ולקבל תמיכה, ולא מפונקציית "אנונימי" אלא מניק מוכר. ואף לכתוב אולי כניק מוכר. זה אחרת.

אולי יש מי שחוששת לספר דברים או לפתוח, אפילו באנונימי, מחשש לחשיפה מול גורמים שאינם רלוונטים לפורום זה.

יש מגוון סיבות לרצון לפתוח פורום סגור.

 

מהצד השני- פורום פתוח נותן מענה לנשים שחוות את האובדן ורוצות לקבל תגובות מיידיות, ולא יהיו מעוניינות להמתין תקופת זמן עד שנכיר אותן וניתן להן אישורי כניסה לפורום הסגור.

 

התלבטנו לגבי זה, הוחלט שכרגע ייפתח כפתוח, עם אופציה לאנונימי, ואם יעלה צורך משמעותי- נעביר אותו לפורום סגור.

 

אני מזמינה אותך לשתף כמה שאת זקוקה וחושבת שיעזור לך.

ואם יש צורך אישי ניתן לפנות אלי/לתחיה דולה באופן אישי ונשתדל לתת מענה ככל שניתן.

 

חוץ מאולי נקודות שמציפות יותר.
אבל אני כן בעלת עבר עשיר בתחום לצערי,
וכן הייתי יכולה ושמחה להיות חלק...

אני מבינה את מה שאת אומרת. ולא יודעת להכריע. רק אומרת את הצד האישי שלי, שאולי יכריע את הכף...

בזמנים שכן מציפים או מוצפים (ויש כאלה, בודאי) את מוזמנת.

 

מצטערת לשמוע על עברך. 

נשמח שתהיי חלק.

 

 

ומהו הטיפול שאת עוברת?

 

אני מודה שלא שמעתי על כך, אולי יש פה נשים שחוו.

 

חיבוק על ההתמודדות.

 

ציפי

זה התחיל כגירודים בתחילת ההיריון... כל איזור הגפיים והבטן היו מלאים בפריחה..כמו עקיצות של יתושים או כתמים אדומים ענקיים..אחר כך כשגירדתיי התנפח לי באיזור הגפיים למטה.. לא יכולתי לדרוך על הרגל אבל זה עבר מהר.. מאז זה בא והלך בערב לא היה כרוני ושכחתי מזה.. ביום שהייתי במוקד ואמרו לי שהעובר ללא דופק זה התחיל להחמיר והתפשט לכל הגוף.. אחרי ההפלה לקחתי כדור נגד כאבים שגרם להתנפחות בפנים ובפה והתחיל לי צרידות בעלי הזמין מדא.. מאז אני בטיפול אצל אלרגולוגית... עשו לי מלא בדיקות דם וברוך ה הם תקינות.. השלב הבא זה טסטים. אבל מאז אני חיה ללא חיים ובחרדות.. כל הזמן מדמיינת שקשה לי לבלוע שנפוח לי בגרון.. הלכתי לכמה רופאי משפחה שלא מצאו כלום ואמרו שכנראה קשה לי לבלוע כי זו תופעת לוואי של האנטיסטמינים שאני לוקחת עכשיו במשך חודש. האלרגולוגית נתנה ואמרה שהם צריכים להעלים לי את התופעה ההזויה הזו שנחתה עלי באמצע החיים.. לא יודעת עם מי ללהתיעלפלמי עוד לפנות.. כבר ביררתי בכל מקום . למה זה קורה ואיך בכלל לצאת מהחרדות. מה גם שאני צריכה למנוע היריון עד סוף הבירור של האלרגיה. אם למישהי יש משהו שיכול לעזור לתרום לי בנושא הזה אשמח לשמוע
תודה יקרות..

נסי לחשוב- האם יש משהו שיכול היה לגרום לפריחה הזו באופן רגשי? האם משהו הבהיל/הטריד אותך במהלך ההריון?

פעמים רבות הגוף מגיב תגובות אלרגיות שונות בעקבות חוויות רגשיות.

 

רעיונות לפתרונות:

1- נסי לפנות לאפיק של ליווי/טיפול רגשי, ולבחון את האופציה שזה משהו רגשי שמשפיע עלייך, ובוודאי שטיפול רגשי יכול לסייע לך באופן מיידי עם החרדות שלך.

2- שווה תמיד לבדוק דעה נוספת של רופאים. התייעצת עם אחד ואמר לך חוות דעת? לכי לרופא נוסף באותו מקצוע, ושמעי מה יש לו לומר. לפעצים יש דעות שונות וזה משמעותי.

3- גם טיפול אלטרנטיבי כמו דיקור סיני/ רפלקסולוגיה יכולים להועיל. כדאי לנסות.

 

תרגישי טוב. נשמע מאוד מטריד וקשה, אכן גורם לחששות.

סיוט מאוד מאוד..
עבר לה לאחר שנתיים. שנה וחצי לאחר שהיא פרצה היא עשתה דיאטת מזון מסוימת שבעזרתה האורטיקריה עברה לחלוטין

מחוללת פלאות גם בצד הפיזי וגם בנפשי.
את יכולה להתייעץ עם הניק לב אמיץ. היא מבינה בזה.

בזמן יחסית קצר ולתת מענה מיטבי לנפש ולגוף.

ראשית - חיבוק אדיר, מגיע לך!

שנית, אני מכירה את נושא הרגישויות, כבת ונכדה למי שהתמודדו איתן, וכמי שמתמודדת בעצמי.  יש רפואה משלימה שנקראת IPEC - אייפק.  כל מהות הרפואה הזו היא לנטרל\לבטל רגישויות.  הן רגישויות שנובעות מגורם פיזי והן רגישויות הנובעות מסיבה רגשית.  בשיטה הזו לא מבדילים, אפשר לטפל בשני הגורמים בו זמנית.  שיטת האייפק היא פרי המצאתם של שני ישראלים שלקחו את הידע שלהם ברפואה סינית, בפסיכולוגיה ובשיטות ריפוי אחרות, הוסיפו סיעור מוחות יהודי, והתוצאה מדהימה.  גם מעביר טראומות.  יש מטפלים ומטפלות בכל הארץ, אם מעניין אותך.

גם קרניו סקרל יכול לסייע להעלים רגישויות.  

וכמו שכבר אמרו - גם הומיאופטיה (ואולי עוד שיטות רפואה משלימות).

יתכן שהדבר החשוב ביותר בבחירת מטפל\ת היא הזמינות שלו\ה אליך, וכמובן גם הכימיה בינכם והעלות.

אם מעניין אותך, את מוזמנת ליצור קשר.

בהצלחה ורפואה שלמה!!!!