תחיה דולהאני חושבת שהכתובת היא רופא פוריות בשביל לעשות את כל הבירורים.
או מדויק יותר: רופא להריון בסיכון.
זה מצחיק ללכת לרופא תחת שם כזה, כשאת רק רוצה להיות בהריון... אבל רופא זה גם מבין מה מוביל להריון בסיכון ולכן יידע להפנות אותה לבדיקות הנחוצות לבירור.
שלוש הפלות הן עילה לבדיקת קרישיות בדם, כי ההנחה היא שהפלה עלולה לנבוע מקרישים בעורקים שמובילים אל השילייה, או למקומות אחרים בגוף- ובכך מונעים היווצרות תקינה של ההריון. זה הסבר בגדול ממש.
לכן לאחר שלוש הפלות הרופאים מפנים לבדוק מגוון פקטורים בדם שעלולים להיות קשורים לקרישת דם או לקרישיות.
באם מתגלה אכן קרישיות יתר בדם- לקראת הריון יינתנו הנחיות לדילול הדם (בעזרת תרופות מדללות דם כגון קלקסן, אספירין), ותרופות אלה עוזרות להתפתחות הריון תקין ללא קרישי דם.
בדר"כ זה ההפך
חוסר קרישיות מסוכן כי עלול לגרום ח"ו לדימומים פנימיים, אבל עד כמה שאני יודעת זה לא קשור להריון..
מה שכן זה לשים לב שזה משהו שיכול להגיע ככה פתאום. אצלי הכל היה בסדר, וב"ה שלושה הריונות בריאים ולידות רגילות שגרמו לרופאים להתעקש שהכל בסדר גם אחרי שתי הפלות רצופות שעברתי עכשיו. ורק בגלל שהתעקשתי ממש והחלפתי רופאים הגעתי לרופא שהסכים לעשות לי בדיקת קרישיות.
ב"ה, נראה שניצלתי מהפלה נוספת..
בדיקת דם חיוביתהגוף משתנה כל הזמן..
גם מסביב להריונות והפלות וגם עם הגיל..
לפעמים גם התופעות לפני ווסת משתנות..
וגם חשוב לציין שלא כל פעם שנמצאים ביחד בביוץ נכנסים להריון.. חשוב לזכור את זה..
אם עוצמת הדימום לא גדולה ייתכן גם דימום השתרשות.. ואז בדיקת הריון אמורה לצאת חיובית..
חשוב לשמור על רוגע, אופטימיות, שמחה..
ולהשתדל לקחת דברים בקלות עד כמה שניתן..
בהצלחה.
אכן, כפי שכתבו לך למעלה- הגוף עובר שינויים. גם בין הריון להריון וגם לאחר הפלות.
ההורמונים אינם פועלים אותו הדבר תמיד, וכנראה גם לא לגמרי לפי הספר.
המתיני, אני מקוה ומאחלת שלא תצטרכי זמן רב.
חיבוק.
***ומבקשת סליחה- בטעות מחקתי מהשירשור את תגובתה המקסימה של נועה נועה זה היה ממש בטעות.
אני מצטערת כל כך על התאום. כמה כואב.
בהריון שנותר אני מניחה שהרגשות מעורבים ומעורבבים: ישנו האבל על העובר שאבד לך, וישנה השמחה על העובר שעדיין קיים, והרצון לגונן עליו ולשמור אותו מכל משמר.
בהרין שכזה, כמו בהריון לאחר אובדן, יש צורך "להחזיק מעמד" ו"להישאר שפויים כמה שניתן". קשה כל כך להחזיק כי כל יום יכול להתמלא פתאום בחרדה, כי ישנה החווייה הקודמת של האובדן שעלולה להציף בזכרונות, רגשות, תחושות גוף וחרדות שלעיתים אי אפשר לשלוט בהם.
העצה המשמעותית ביותר שאוכל לתת לך היא לעבור כל יום בנפרד, להתמקד במה שיש ובאהבה שיש לך לעובר שלך, ולדמיין חיובי. היי עם מה שקורה לך היום. כל יום בנפרד.
אם יש לך איך להעסיק את עצמך- עדיף לעשות זאת, כדי לא לחשוב כל היום על האובדן ועל הפחדים מהעתיד.
אם את מרגישה שאת נכנסת לסטרס-
טכניקה משמעותית היא התמקדות בנשימה. התבונני בנשימה שלך. שימי לב האם היא שטוחה, עמוקה, מהירה, איטית, שלווה, לחוצה...? נסי לראות עד להיכן היא נכנסת. מה העומק שלה. עד לאן את יכולה להעכניס נשימה, ומה אורכה. היי עם הנשימה לרגעים הללו.
כאשר את מתמקדת בנשימה- היא נרגעת כמעט מיידית. שימי לב לכך ותני לעצמך זמן איכות עם הנשימה שלך. זה עוזר להרגעת הדופק, ובכך גם משפיע על רגיעה רגשית.
דבר נוסף- אל תלכי לבד לאולטראסאונד, תמיד לכי עם מישהו שיתן לך יד (בעל/אמא/אחות/חברה, לא משנה), וזכרי לנשום.
אני מקוה ומאחלת כל כך שיהיה בידיים מלאות ובבריאות גדולה.
חזרי לשתף אותנו?
ליל מנוחה,
ציפי
אל תשכחי לנשום עמוק, להרגיע דופק בעזרת נשימות שמוכנסות פנימה אל הבטן, ולנשוף עם פה סגור מעט (כמו שריקה. שפתיים מכווצות ואויר יוצא לאט).
שימי לעצמך בראש דמיון טוב-טוב. של מציאות טובה.
והיי עם מה שאת מרגישה באותו רגע. עכשיו. ברגע הזה. אל תתני לדמיונות הרעים להשתלט, הזכירי לעצמך כל הזמן לעשות הפרדה בין מה שהיה עד עכשיו למה שעכשיו. הדברים שונים.
והרבה תפילה ותקווה...
מאחלת לך טוב טוב!!!
מה שלומך עכשיו יקירה?
מי היה איתך בבדיקה?
איך התנהגו אלייך הרופאים? איך היתה החוויה הקשהההה הזאת של ההודעה?
מחבקת אותך. רוצה לאחל טוב, אבל עכשיו קשה מאוד.
חיבוק.
ולכולן!
האמת שמידע יכול להרגיע אותי, לדעת לקראת מה אני הולכת
וגם לגבי ההתמודדות
ואיך לספר ולמי, ומה לעשות עד אז...
אם יש מישהי שמתאים לה גם בטלפון אז אני אשמח
שהצטרפתי לפורום הזה עוד לפני שכל זה קרה
אני מרגישה קצת לא טוב עם זה שלא עשיתי בדיקות חלבון עוברי מי שפיר וסקירת מערכות
יכולתי לגלות את זה הרבה קודם כנראה
אני יודעת שלא בוכים על חלב שנשפך
והאמת שהבנתי שלפחות אוכל לנוח ככה בחופשת לידה
אבל להבא אדע, בעזרת ה'
א. את מוזמנת להתקשר אלי אם רצונך בכך, עברתי הפסקת הריון ולידה שקטה וכן ליויתי נשים רבות בתהליך. אם תרצי לשוחח אני כאן. פני אלי באישי.
ב. לידה שקטה- כשמה כן היא. לידה. והיא שקטה מכיוון שלצערי לא שומעים את בכי התינוק בסופה. כמה מורכב וכואב.
הלידה מתבצעת בבית חולים, בדרך כלל משבוע 24 זה מתבצע במחלקת יולדות. מתחת לשבוע זה- עושים אותה במחלקת נשים (לא תמיד ולא בכל בתי החולים, אבל עדיף שכך- כי במחלקת יולדות שומעים אתהתינוקות הבוכים בסיום הלידות אחרות, וזה מאוד מכאיב).
אם התינוק עודנו בחיים והרופאים חוששים שהוא ייצא חי הם נאלצים לבצע הפסקת הריון (משבוע 23 בדרך כלל, או על גבול שבוע 24. כי זה הגבול ממנו העובר נחשב "בר חיים", ואם הוא ייצא בחיים יש להילחם על חייו. במקרים בהם יש חשש גדול שהעובר ייצא פגוע ולא רוצים שיהיה הסבל הנורא לו ולהוריו- להיות חייבים להחיות אותו ולהשאירו בחיים- בדרך כלל בוחרים בהפסקת הריון על מנת להיות בטוחים.)
הפסקת הריון הינה החדרת חומר לליבו של העובר על מנת להפסיק את הדופק שלו. זהו הליך קשה ביותר, מאוד לא קל (במיוחד רגשית) כי מזריקים לו זריקה דרך הבטן של האם. ההליך מלווה בבדיקת אולטראסאונד על מנת לבדוק האם זה באמת הצליח.
ההליך רגיש מאוד, ראוי ורצוי שיהיה מישהו קרוב ותומך על יד האישה, שייתן לה יד, ירגיע ויחבק. התמיכה שתהיה איתך היא מאוד משמעותית, בזמנים שכאלה חשוב לגייס את האנשים שיהיה לך הכי נח והכי טוב שיהיו איתך, בלי לחשב חשבונות כלכליים או חשבונות של מי עלול להיפגע. לחשוב על עצמך ועל צרכייך בתוך ההליך המאוד אמוד מורכב הזה.
בנוסף, הייתי מציעה לבקש מהרופאים להרדים או לפחות לטשטש את האישה במהלך הזריקה (אבל זה כבר לא משהו שאני יודעת אם עושים בבתי חולים).
אם לא מבצעים הפסקת הריון (ועדיף להימנע ככל שניתן)- יוצרים לידה בעזרת זירוז.
הזירוז יכול להיות בעזרת הכנסת למינריות- מעין מקלות היוצרים הרחבה של צוואר הרחם ומכינים ללידה.
הוא יכול להיות בעזרת בלון המוכנס לצוואר הרחם, ומנופח שם, וכך יוצר הרחבה של הפתח ומכין ליציאת התינוק.
יכול להיות שישנן עוד דרכים מקדימות להכנה לכך.
לאחר שצואר הרחם הורחב והוכן לפתיחה- נותנים פיטוצין או סוג זירוז אחר, בליווי אפידורל על מנת למנוע כאבים.
ניתן לבחור האם ללדת באופן טבעי ללא אפידורל, או עם הפירודל. כל אחת ובחירותיה.
לבסוף כאשר הצירים יוצרים הכנה מספקת- מתרחשת הלידה. התינוק יוצא החוצה, לעיתים האם צריכה לדחוף אותו החוצה.
יש צורך לבדוק שהכל יצא- כולל השילייה. פעמים רבות ישנן שאריות שילייה בתוך הרחם ועלולים לעשות גם גרידה על מנת להוציא את השאריות.
כל התהליך מלווה בכאבי לב ונפש, כמו גם כאבים גופניים.
נשים שונות מתמודדות באופן שונה עם כאבים אלו.
ישנן נשים החשות שהן צריכות להרגיש את כאבי הלידה- הפיזיים- על מנת להרגיש את כאבי הנפש ואת הפרידה הכואבת.
ישנן נשים המעדיפות לא לחוש את כאבי הלידה החזקים, ולאפשר לעצמן מנוחת הגוף בתוך כאבי הלב והנפש.
מה שבטוח- כאבי הנפש קשים וכואבים.
המלצותיי:
- ממש כפי שכתבת- לקבל מידע כמה שניתן על התהליך שאת עומדת לעבור. לשאול כל דבר, לבקש מהרופאים והאחיות שיכינו אותך לפני כל הליך, שיסבירו ויהיו רגישים. מגיע לך.
- לקבץ סביבך את התמיכה שאת זקוקה לה. סביבה בה תרגישי שאת יכולה להיתמך, להישען ולקבל תמיכה. ישנן דולות שתומכות בנשים שעוברות לידה שקטה, זה יכול להיות לעזרה גדולה כי דולה אינה מעורבת רגשית והיא דמות חיצונית שיכולה לתת תמיכה רגשית וגופנית, מממקום מקצועי.
- לאפשר לעצמך תהליך פרידה. לבכות אם את רוצה, לכתוב לו מכתב, לשיר לו שירים, לאפשר לעצמך לומר לו שלום. פרידה הינה משמעותית. אפשר גם ליצור מזכרות ולצלם, או להימנע מכך- כל אחת ומה שליבה אומר לה שיעשה לה טוב.
אני מציעה להתקשר למכון פוע"ה ולהתייעץ איתם בכל הנוגע להיתרים הלכתיים, אם יש צורך בכך.
חיבוקים.
אני כאן אם את רוצה ומעוניינת.
אינך אשמה בדבר.
אינך אשמה בדבר.
אינך אשמה בדבר.
יש נטייה להאשים את עצמינו או לחשוב שאילו היינו עושים כך או אחרת- זה היה משנה.
אך אין זה משנה. באמת. לא היית יכולה להשפיע על כך.
אינך אשמה, בסדר?
ואם רצונך בגירדה- בבי"ח אסף הרופא מבצעים גרידה עד שבוע 23 נדמה לי, כדאי לברר. גרידה זה פשוט יותר.
וזה בהרדמה מלאה.
מחבקת שוב.
יש לי חברות שראו ממש..
אצלי היו רק קרישי דם בכל מיני גדלים..
נראה לי שחלק גדול נפל לתוך השירותים ולא הספקתי לראות מה זה..
מאחלת שיעבור בקלות וממש מהר..
ופעם הבאה בעז"ה בידיים מלאות..
בשורות טובות!
עברתי כמה הפלות בשבוע 7+, לא ראיתי את השק, אבל יש להודות שגם לא חיפשתי.
שיהיה בשורות טובות בעז"ה
רוצה להגיד שאני כאן,
לא תמיד מספיקה להגיב על כל שרשור כמו שהייתי רוצה
אבל משתדלת להכינס כמה פעמים בשבוע כדי לקרוא ולהרגיש אתכן.
בעקבות מפגש שהיה לי שבוע שעבר עם כמה נשים סביב אובדנים ופתאום יכולתי לשים לב כמה דרכי ההתמודדות של כל אישה שונים בצורה מהותית מאחת לשניה. לא מידע חדש לכאורה אבל לפעמים זה מהדהד בנו באופן שונה.
אז אני רוצה להזמין את מי שנח לה לנצל את השרשור הזה ולכתוב על דברים שתומכים בה ברגעים הקשים.
זה גם יכול לעזור לכל אחת לשים לב ולעגן בצורה משמעותית יותר את מקורות התמיכה שלה וגם אולי יתן רעיון לאישה אחרת למשהו שיכול לתמוך בה.
ראשית, הכי עזר לי בהתחלה שבעלי לקח פיקוד על הילדים והוריד את העול הזה ממני.. רציתי רק להתחפר במיטה ולישון.. לא לדבר עם אף אחד ולדבר מתי שנוח לי רק עם מי שאני רוצה.. היו לנו שני אירועים באותו שבוע שבעלי לקח את הילדים לבד והניח לי להיות בשקט עם עצמי.. הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם הלחץ לטפל בילדים.. ברגע שלקח פיקוד על זה נרגעתי מאוד..
שנית, התפנקתי בלי סוף.. עד היום (חודש וחצי מאז ושני קילו נוספים..).. כל יום/יומיים מסעדה/גלידה/פינוקים בלי סוף.. בלי חשבון.. העיקר שיהיה לי טוב ולא אכנס למחשבות עצובות.. ממש השקעתי בלעשות כל הזמן מה שטוב לי ומשמח אותי כי כשעצרתי, שקעתי..
שלישית, אחותי הכריחה אותי לקחת חופש.. למרות שלא הרגשתי שאני חייבת מבחינה גופנית.. ופחדתי לשקוע במחשבות מדי ורציתי רק לשכוח מזה ולחזור לשגרה והיו לי מלא התחייבויות.. אחותי ממש הכריחה אותי ובעלי בעקבותיה לקחת שבוע חופש.. וזה ממש עזר.. ישנתי מלא והתפנקתי.. לא הייתי בלחץ של עבודה/ילדים/בית וכדומה.. הכל בנחת.. אחר כך שמעתי מלא סיפורים של בנות שהמשיכו בשגרה ולא עשו עיבוד של העניין ואח"כ נתקעו עם זה (מחשבות, חרדות וכדומה..).. לאחר שבוע חזרתי די חדשה (הבטא התאפסה וההשתוללות של ההורמונים נרגעה).. נחתי מלא.. התפנקתי מלא.. השלמתי עם האכזבה והאבדן (זה עדין נוגע בי אבל אני חיה עם זה ליד.. לדוגמא: לעבור ליד המוקד רפואת נשים חירום, ליסוע למקום שבו זה התחיל שוב וכו')...
מקווה שאעזור בכך למישהי..
ושלא תחשבו שאני אדם חומרי כ"כ..
בהצלחה..
רק שלא נתנו לי..
הכריחו אותי לקחת חופש למרות שרציתי לחזור..
חשבתי שהכל בסדר.. מבחינה גופנית זה עבר בקלות יחסית.. קורה להרבה.. לא צריך לקחת קשה.. יבוא בעז"ה פעם הבאה.. פרצוף של לא לקחתי קשה.. וכדומה..
אבל, אחרים עם ניסיון ממש הכריחו אותי לשבת בבית לנוח.. למרות שאמרתי שמפורש שאני מפחדת לשקוע במחשבות ומעדיפה להיות בעשייה.. אמרו שזה ממש חשוב לנוח ולעכל את מה שעבר.. למרות שזה נראה שהכל בסדר, הגוף והנפש עברו טראומה וצריך לתת לזה מקום.. כן לשקוע ולהתאבל..
וזה בדיעבד היה נכון עבורי.. לעצור את החיים.. להתאבל.. להתפנק.. לנוח.. לתת לבטא להתאפס.. ולחזור קצת יותר חזקים..
שנשמע בשורות טובות מכולן..
בהצלחה!
זה באמת כל כך כואב.
מאכזב.
עצוב.
מפתיע במובן הרע של המילה.
כל כך קשה.
אני ממש מצטערת איתך.
תני לעצמך לבכות, להתאבל, להרגיש את העצב והכאב.
אל תתכחשי לו- היי עם מה שאת מרגישה עכשיו.
זה באמת כל כך כואב.
מחבקת אותך, מקוה שייגמר הדימום בקרוב.
כמובן, לכי לרופאה כדי לבדוק מה מצבך.
אינך יכולה לדעת דבר לפני שבודקים הכל באופן יסודי וברור.
איתך בכאבך.
חיבוק.
אל תישארי עם רופאה שמדקלמת לך את ההנחיות. תמיד כדאי לשמוע חוות דעת נוספת.
ואולי שווה גם ליצור קשר עם דולה שיש לה נסיון גדול עם הפלות והריונות ומגוון סיבוכים למיניהם.
אם את רוצה מספר של מישהי כזאת- את מוזמנת לאישי.
מחבקת, חוסר הידיעה מאוד לא קל!!
ומה שכן- משמח אותי לשמוע שבעבר היה לך משהו דומה, והסתיים טוב.
אולי זה מקור לתקווה בימים הללו של ההמתנה הדרוכה?
חיבוק.
ולכן אני שומעת את הקול שבך שחושב להפסיק את ההנקה כקול חזק- שמחזק אותך שמנסיון העבר זו היתה הבחירה הנכונה.
מן הצד השני גם אינך יכולה לדעת מה יקרה אם תפסיקי את ההנקה. האם באמת ההריון יימשך.
ואם יסתיים חלילה- רגשות אשמה על ההנקה שהפסקת.
בחשיבה פרקטית- אני מניחה שגם לאחר הפסקה של שבוע ניתן לחדש את ההנקה. נראה לי שלוקח זמן לחלב להיספג לגמרי. אולי אני טועה, איני אשת מקצוע בתחום.
בין אם תחליטי כך או אחרת- תהיה לך התמודדות.
אני מאחלת לך התמודדות קלה, והורידי את רגשות האשמה. אינך אשמה בדבר.
חיבוק!
ראשית אקדים ואומר שגם אני אוהבת להניק וכשנכנסתי בעבר להריון בהנקה בעלי "הכריח" אותי להפסיק.. וזה גם היה לי קשה מאוד.. והמשכתי להניק "בסתר" עד ש..
אבל..
לא חושבת שצריך להגזים..
לתינוקת לא יהיה עצוב בלי זה.. כמה ימים שיהיה לה קשה בגלל שהיא רגילה לזה.. ואחרי כמה ימים (לדעתי לא יותר משבוע-שבועיים) היא תשכח מזה.. הקושי הוא בעיקר שלנו האימהות והוא שווה בשביל הסיכוי שההריון ימשיך.. בטח כשיש לך ניסיון חיובי עם זה..
הכל ממשיך רגיל, השגרה, ההורים, האהבה.. אין שום משבר.. רק שינוי בהזנה.. לא צריך להעצים את העניין מעבר למה שהוא..
תחשבי שאת עושה את הכי טוב עבורה.. מביאה לה בעז"ה אח נוסף..
נראה לי שאין סיבה להיות פסימיים לגבי ההריון הזה..
כבר היה לך דומה ונגמר בטוב..
גם זה בעז"ה יהיה בסדר..
המון בהצלחה!!
אל תחשבי פסימי..
יהיה בסדר..
מחשבות טובות מביאות טוב..
את חושבת שצריך להפסיק בבת אחת?
אי אפשר להפסיק בהדרגה במשך כמה ימים?
את ההנקה.
הנקה היא דבר יקר, הן לאמא והן לתינוק. וזה מאוד לא קל להפסיק הנקה בפתאומיות.
אני מבינה אותך.
איך את היום? מה החלטת?
דבר יקר.
הנקה אכן הינה דבר יקר. והיא כן דבר שקשה להיגמל ממנו, ויש צורך בהדרגה- הן לתינוקת והן לאם. זה קשה להפסיק בבת אחת, גם אם את יודעת שזה נכון עבורך ועבור העובר הקטן.
זה עדיין לא מוריד מהקושי.
ובוודאי שלא מוריד מהסבל הפיזי... מחבקת אותך.
תקופה לא קלה.
לפחות משמח לשמוע שהתינוקת מתרגלת, אוכלת מעט מעט מבקבוק (זה יגבר, אל דאגה), ושהיא רגועה ושמחה. כמה מנחם!
מאחלת לך בדיוק מה שאיחלת לעצמך-
שההריון ימשיך בטוב,
ההמטומה תיספג
ושאת תהיי בריאה ושמחה.
בשורות טובות, אנחנו איתך!
עוד חיבוק.
כשאני מסתכלת על השרשורים השונים אני חוששת שלאורך זמן הפורום ייהפך לקצת מדכא..
אני מציעה שהבנות השונות ישתפו גם בבשורות טובות שונות בכדי לתת תקווה לבנות השונות שמתמודדות עם קשיים שונים ומשונים..
שתדע כל בת ולא משנה מה היא עברה ועוברת שהכל יכול להתהפך לטובה ברגע..
אני מתחילה:
עברתי הפלה טבעית.. המליצו לי על גרידה או "לקחת את הסיכון" ולחכות במקביל לבדיקות שונות שייגמר באופן טבעי.. אז.. נגמר באופן טבעי.. ממש מהר.. שישה ימי דימום רצוף.. הפסקה.. ועוד יום אחד.. הרבה יותר קצר מכל הציפיות.. ובבדיקה האחרונה רואים שישנו ביוץ בקרוב שזה אומר שהגוף חוזר לעצמו.. משמח ממש..
בהצלחה לכולן!!
מחכה לקרוא בשורות טובות מכולן!!
אספר בקצרה את סיפורי- בשורות טובות אמיתיות.
יש לי שני בנים שנולדו באופן בריא, אף שבלידת הבן השני היתה רעלת הריון בשבוע 36. יילדו אותי, הוא נולד בריא והכל תקין.
בהריון השלישי היתה לי רעלת הריון מוקדמת, חמורה, שגרמה לי להיות בסכנת חיים.
נאלצתי לבצע הפסקת הריון. ועברתי לידה שקטה. (שבוע 24.)
לאחר ההריון הזה חיכיתי זמן ארוך לריפוי הגוף, ובמקביל ניסיתי לרפא את הנפש.
ורציתי כל כך הריון חדש... תקין ומלא בידיים מלאות...
מי שעברה אבדן הריון יודעת כמה יש (לפעמים) רצון עז לעוד הריון, ושיהיה בידיים מלאות ובריא, וכמה לא קל להמתין ולמנוע ולחכות...
מנעתי זמן ארוך מסיבות שונות. רפואיות ונפשיות.
ובזמנים הללו רופאים רבים אמרו לי שזה עלול לסכן את חיי בשנית ושלא אלד עוד. שאסתפק בשני הילדים שיש לי.
היה לי מאוד קשה עם זה,
החלטתי שגם אם לא אביא ילד לעולם מהבטן שלי- יהיה לי עוד ילד. (העדפתי ילדה...)
חשבתי על אימוץ, אומנה, הבאת ילד מחו"ל, אם פונדקאית... הכל עבר כאופציה.
לי יהיה עוד ילד.
אבל החלטנו שלמרות הקושי והרופאים הרבים שאמרו לא- אנחנו בכל זאת מבררים עוד.
הלכנו גם לפרופסור קופרמינץ-
והוא נתן תשובה חיובית... הוא רק אמר שאצטרך לקחת מינון מאוד גבוה, ושיש רופאים שמתנגדים לכך,אך אם באמת אקח כפי שהוא ממליץ- הוא ילך איתי עד הסוף והוא חושב שיש סיכוי של יותר מ-90% שאסיים את ההריון בבריאות עם תינוק בריא.
מובן שזה היה יום של חגיגה גדולה...
והלכנו איתו. יד ביד.
המתנו עוד זמן די ארוך (כמעט שנה) להיקלט... ולבסוף נקלטנו.
הייתי בשמירת הריון מלאה.
ולבסוף קיבלתי מתנת שמיים מהממת בדמות ילדתי המתוקה, שנולדה כ-5 שנים לאחר הלידה השקטה,
וכיום היא בת 3 ולא מפסיקה לשמח אותנו.
יש ניסים,
יש אפשרות,
יש תקווה,
יש הרבה יכולת.
עוברים דברים בחיים, צומחים מהם, גדלים מהם, ומקבלים מהם כח.
זה המסר שלי להיום, לערב זה.
חיבוקים לכולכן, יקרות!
ציפי
ולעבור אותה פעמיים, על רקע מומים חמורים... כמה קשה!!!
ובכל זאת, לא התייאשת, עברתם תקופה קשה של קושי וכאב- ולאחר מכן החלטתם לנסות שוב.
אני בטוחה שהתקופה של ההריון היתה מלאת חרדה, במיוחד עד שבוע 18-19, ואולי אף לאחר מכן.
ואני כל כך שמחה לקרוא שאכן ההריון הסתיים תקין לבסוף!!! מרגש ומשמח, באמת אושר גדול.
תודה רבה חמניה!
ואולי נכון יותר לומר- מתוך הצלקות והכאבים הגדולים צומחים הצמחים היפים ביותר.
את לא צריכה להשליך שום דבר, אולי יותר ללמוד מהם ולהתעצם מתוך הקשיים הללו שחווית.
וכן, אחרי שחווית צער כה גדול זה די ברור שיש הרבה שכבות עצב וכאב שמכסות ואולי אף נוצקו לתוכך.
נדמה לי שאת מדברת פה על רצון (וגם הצלחה) לשנות הרגלים ולהוריד את השכבות הללו.
אני אוהבת לראות את השכבות הללו יורדות, לגלות מתחתן גילויים חדשים של שמחות קטנות וגדולות, והרבה אהבות.
עם זאת זוכרת תמיד- שמתוך הקושי הנפשי הגדול צומחות ועולות יכולות מדהימות וכוחות חיים. אם בוחרים בכך.
חיבוקים וחג עצמאות שמח!
גם לי יש שני בנים בריאים ב"ה. הריון שלישי, רגיל, משעמם. אני הולכת לסקירת מערכות מוקדמת לבד (בעלי היה חולה ממש) ונאלצת להתמודד לבד עם אולטרסאונד בעייתי ממש, עם מום מהמח....
אחרי שלושה שבועות, של בירורים אצל המומחים והתייעצות עם רבנים, שבוע 19 מתאשפזת כדי לעשות הפלה..
אז כתבו פה בתחילת השרשור שצריך גם סיפורים אופטימיים-
ב"ה אחרי כמה חודשים של התאוששות, בעיקר פיזית, אני בהריון, מתפללת מאד מאד שיהיה בריא בע"ה.
מרגישה שעם כל התסכול של כאילו להרוג עובר, למדתי הרבה על כמה התכנונים שלי הם כלום וכמה הכל מאת ה' יתברך.
רוצה לספר על החוויה של החלום עוד?
גם האפשרות לשאוב מזה כח אפילו שזה "רק" חלום
וגם התחושה שאת שווה, שאת סוף סוף אמא... מה זה עושה לך לחשוב על זה?
גם הקול שאומר שאת שווה כבר עכשיו וגם את הקול שאומר שתהיי שווה רק כשתוכיחי את זה
החלום הגדול יחד עם הפחד הגדול, הם נמצאים בתוכנו גם וגם. לגמרי.
חיבוק יקרה!
עבורי זה לא היה נכון למנוע..
רוצה הריון ורוצה לתת לגוף לחזור לעצמו..
בהצלחה..
כמובן, לאחר שיהיו תוצאות הבדיקות יהיה ברור יותר (בתקווה שכך)
אך נשמע לי שהלב שלך רוצה מאוד לא למנוע.
אם כבר עשית את הבדיקות- מבחינה רפואית אין סיבה אמיתית למנוע (גם אם יהיה הריון זה לא ישפיע על תוצאות הבדיקה, אולי יכול להשפיע על החלטות לגבי לקיחת תרופות מדללות דם.)
מאחלת לך הצלחה.
צריך לעשות אולטראסאונד אצל טכנאית ובדיקות דם מקיפות של הורמונים..
לכי לרופאה לבקש/אם יש לך תקשורת דרך המחשב תתארי את המצב ותבקשי את שני הדברים..
ייתכן והכל בסדר וייתכן ונשארו שאריות (לא תמיד מסיימים הכל בגרידה..)
המון בהצלחה!!
תחזרי לעדכן..
וזו תגובה טבעית לגוף לאחר גרידה.
אם בדקת את הנושאים הרפואיים, והכל תקין מבחינת שאריות ברחם-
כנראה שהגוף צריך לחזור ולהתאזן.
זה לוקח זמן, כל גוף והצרכים שלו,
כל גוף והזמן שלו.
תני לעצמך ולגופך זמן להחלים מהחוויה שעברת.
לאט לאט, זה יגיע.
ולפעמים לאחר טלטלה הורמונלית הגוף משתנה בצורה כזו שהדימומים כבר נהיים שונים.
(מכירה נשים שסבלו מכאבים לפני הריונות, ולאחר ההריון- פתאום כל כאבי המחזור נעלמו... או הפוך. או נשים שדיממו המון לפני כן ולאחר מכן הדימום פחת, והפוך... קיצורו של עניין- הגוף צריך את הזמן שלו לחזור לאיזון. היי קשובה אליו.)
חיבוקים על הטלטלות הגופניות והנפשיות
ציפי
לפעמים יש שאריות שרואים רק באולטראסאונד מיוחד או בבדיקות דם ספציפיות..
תבקשי מהרופא שייתן לך..
זו זכותך.. הם יכולים לא להסכים איתך אך עדיין צריכים לתת לך..
בהפלה שלי לפני חודש קיבלתי המלצה לבצע בדיקות מסוימות מרופא נשים חבר של בעלי.. הרופאה שלי אמרה שהיא חושבת שזה לא נחוץ אך נתנה בלי בעיות..
ומאחלת לך שלא תספיקי לעשות את הברור כמו שצריך ותכנסי להריון תקין..
בהצלחה.
את מגיעה עם בעלך (אם אפשר..)..
מספרת את המהלכים.. אומרת שאת לא רגועה.. ששמעת שלפעמים יש שאריות שרואים רק באולטראסאונד אצל מומחה ובדיקות דם ספציפיות.. ואת מבקשת את הבדיקות הנ"ל..
ייתכן והרופא יגיד שהוא חושב שלא צריך (וייתכן שיסכים אתך וייתן בלי בעיות).. ואת תגידי שאת מבקשת אותן כדי להיות רגועה שעשית את כל מה שניתן בכדי לסיים את העניין.. לדבר באופן מכובד ונחרץ.. לא מראה סימני קימה לפני שיש לך את הבדיקות בידיים.. חוזרת על משפטים פשוטים : אני לא רגועה.. אני רוצה את הבדיקות.. וכדומה..
בכל אופן, הלוואי שעד שתגיעי לרופא ועד שתעשי את הבדיקות תהי כבר בהריון..
בהצלחה.
ציפי כהןאחרונהזה קשה, היי עם כל כאב בנפרד.
קחי משככי כאבים.
ואני מציעה להיפרד מהעובר שלך.
אולי לכתוב לו מכתב או לדבר אליו, לשיר לו שיר, לבכות לו... עשי מעין טקס פרידה כדי לאפשר לו לצאת.
ואל תהיי לבד. קבלי תמיכה ממי שסביבך.
חיבוק גדול גדול.
זה עובר, מבטיחה. היי עם כל רגע בנפרד. נשמי עמוק.
נשמח לשמוע מה שלומך במוצ"ש. הלוואי שיעבור מהררררר.
ציפי
הפלה.
זה נתון סטטיסטי קשה מאוד, אך זו האמת.
אחד מכל ארבעה הריונות מסתיים בהפלה.
כמה קשה לשמוע זאת!!! וכמה כואב!!!
ועד שלא עברתי בעצמי משהו שקשור לאובדן הריון- לא שמעתי על כך כל כך... פתאום צצו עוד ועוד נשים שעברו הפלה. זה מעין נושא שהיה עלום מן העין, עד שלא עברתי- לא דיברו. כשעברתי- פתאום 3/4 מהעולם חווה משהו שקשור...
אני מקוה בשבילך כל כך שהדימום פוחת והולך.
לא קל.
את מרשה לעצמך להיתמך? להיעזר לבכות? להיפרד?
זה הזמן יקירתי. זה ממש הזמן.
הניחי לעצמך לחוש את מגוון הרגשות העולים, והיי עם מה שאת מרגישה.
אנחנו איתך.
בגדול אם זה נראה לך תקופה ארוכה מידי כדאי להתייעץ עם רופא נשים, אולי יש שארית חלילה. מזדהה עם הדברים שכתבת..
נראה שלכולן חוץ ממני כ"כ קל להיכנס להריון מתי שהן רוצות ולא רוצות..
חיבוק גדול..
זה מגיע.. וודאי.. רק קצת עיכובים בדרך..
לשמור על אופטימיות ומצב רוח טוב עוזר לקדם עניינים..
בהצלחה.
ממש קופצים מול העיניים... ומכאיבים מאוד.
והמילים של האחרים מסביב,
והמבטים
או ההתעלמות כי לא נעים,
או השתיקות,
או דווקא האמירות (שיכולות כל כך לפגוע במקום רגיש לפעמים)
או הציפייה הזאת-
כל אלה מתווספים לכאב פנימי עמוק שגם כך נושאים בפנים,
גם כך הלב מדמם וכואב כל כך.
ההתמודדות הפנימית קיימת כל כך,
ונוספת עליה גם התמודדות חיצונית עם כל אלה-
זה באמת קשה.
יש נשים שבוחרות להתכנס ופחות לצאת,
יש נשים ששמות על עצמן הגנות ובכל זאת יוצאות,
יש כאלה שקשובות לעצמן ולפעמים יוצאות כי יש להן כח, לפעמים פחות יוצאות כי קשה.
יש כאלה שעונות תשובות,
יש כאלה ששותקות.
יש שמדברות על החוויות שלהן, אולי גם בוכות אותן,
יש כאלה שמפנימות ומסתירות הכל בפנים. שרק לא יידעו.
יש מגוון התמודדויות.
מציעה לך להקשיב ללב ולבדוק עם עצמך מה ההתמודדות הכי קשה לך,
ומה יכול לעזור לך בתוכה.
(לי אישית עזרה יצירה. כתבתי הרבה, וגם למדתי המון. ותמכתי בנשים אחרות שעברו דברים דומים, וניגנתי. וציירתי... יצירה מתוך הכאב הוציאה מתוכי הרבה. ממליצה. למי שרוצה).
מחבקת. התמודדות לא קלה.
ציפי
כמה זמן עבר בין בדיקת הביוץ החיובית לבדיקת ההריון השלילית?
לא הבנתי את הבדיקות שעשית.. עשית בדיקת ביוץ שיצאה חיובית ואחריה הריון שיצאה שלילית?
עשית בדיקת הריון שלילית? או בדיקת ביוץ שלילית? אם עשית בדיקת הריון אז ברור שהיא תצא שלילית יום לאחר ביוץ. במידה ונקלטת תוכלי לבדוק רק שבועיים לאחר הביוץ..
שוב לא הבנתי. אם הביוץ היה בוודאות לפני שבועיים איך יכול להיות שיצא חיובי בבדיקת ביוץ אתמול?
הבדיקות מזהות שני הורומונים שונים. בדיקת שתן להיריון אמורה בהחלט להיות אמינה יותר. בכ"מ גם אם יצאה שלילית זה לא אומר שאת לא בהריון.. בהריון שאבד לי הבדיקה הראשונה הייתה שלילית ושבוע לאחר מכן חיובית. תבדיק שוב עוד כמה ימים ותבקשי בטא בדם כי בטוח.
בהצלחה רבה!
עם זאת, נשמע לי מוקדם מדי להסיק מסקנות לגבי הריון.
א- כי בדקת בבדיקת ביוץ וכמו שאמרה רחלי ד., אלה בדיקות שבודקות הורמונים שונים
ב- כי זה נשמע מעט מוקדם מדי לבדיקת הריון.
שווה להמתין עוד כמה ימים.
זה משגע, זה שורף בלב, זה גומר מבפנים... אני יודעת. ובכל זאת, הבדיקות החוזרות ונשנות יכולות להכניס אותך אפילו למתח מוגבר יותר.
אולי שווה להניח לזה ולבדוק רק עוד כמה ימים? את מסוגלת?
והכי בטוח- לבקש בדיקת דם ולבדוק בטא. זה הכי בטוח.
בכל מקרה,
שומעים ומרגישים את המתח שלך ואת הרצון כבר להיות בהריון,
אני מקווה ומאחלת בכל לב שאכן יהיו בשורות טובות בקרוב.
בהצלחה רבה!
ממש מתסכל..
מבינה אותך..
הרבה כוח וסבלנות..
בלי לחץ.. זה לא מקדם ומעכב את העניין..
תנסי להעסיק את עצמך בדברים אחרים ולא להיות מרוכזת רק ברצון להיכנס להריון..
למצוא סיבות לשמוח מדברים אחרים..
שמחה ומצב רוח מביאים עוד שמחה..
להתמלא באופטימיות..
הכל יכול להתהפך בשנייה..
חיבוק גדול ובהצלחה.
קשה מאוד!!!
רק מידע קטן- לא תמיד כל ביוץ נקלט.
לפעמים גם אם יש ביוץ ויש סיכוי גבוה להיקלטות הריון- זה בכל זאת לא נקלט.
לא כל ביוץ נקלט.
זו מידע כואב, זה מאוד קשה לחכות כל כך הרבה.
אני מצטרפת למציעות להעסיק את עצמך- אולי ממש בכח למצוא דברים להתעסק בהם. כי זה יכול לשגע פילים להתעסק בנושא הזה במשך כל כך הרבה זמן מהיום...
אולי אפשר לתחום חלק מסוים מהיום להתעסק עם זה- להוציא בו את הבכי הכאב הצער העצבות הדיבור הכתיבה הציפייה הרצון התסכול ועוד,
ובשאר הזמן לעסו בנושאים אחרים- נושאים בהם את עוסקת בעשייה ונתינה לאחרים.
יש לך משהו כזה?
חיבוק
ציפי
ניתן להבין ולהתחבר מאוד למתח שלך.
את ממתינה למחזור ומקווה שלא יגיע... כדי שסוף סוף תוכלי להתבשר בבשורה המשמחת הזאת, בצורך האנושי הזה שלאחר אובדן מתעצם כל כך... בהריון.
כמה ציפיה את נושאת על כתפייך ובגופך, כמה תקווה ורצון
וכמה חוסר יכולת לשלוט במה שקורה לך!
המפגש עם חוסר האונים והרצון העצום יוצר מתח שאכן מאוד מאוד קשה לשאת.
והמתח יוצא, כן, גם לכיוון הילדים.
כי ילדים עלולים ליצור מתח גם ללא קשר למתח פנימי בתוכך... ילדים דורשים מאיתנו הרבה כוחות נפש. במיוחד כאשר אנחנו בעצמינו, ללא קשר אליהם, מצויים במתח פנימי.
זה מובן כל כך והגיוני.
ומה שקורה לך- שאת במתח פנימי, ויוצא לך שאת מתפרצת כי קשה לשאת,
ובנוסף לכל- את גם מאמשימה את עצמך על כך...
זה מעגל שאינו נגמר. את אינך אשמה באמת. את זקוקה לפריקת המתח בצורה כלשהי שתאפשר לך להיות עם הילדים, וגם לדרך לשאת את המתח בתוכך, כי זה באמת קשה מנשוא.
והקב"ה... הוא לא יעניש אותך על התנהגותך. ממש לא. אל תכניסי אותו לפינות הללו...
ואל תקראי לעצמך אמא נוראית רק בשל המתח שאת מצויה בו.
את נורמלית.
זה קורה.
ואני מניחה שזה לא קורה תמיד, כך שאם בבסיס ישנה יציבות בסך הכל, באופן כללי, עם מעידות פה ושם- את ודאי אינך אמא נוראית. רחוקה משם.
הצעות פרקטיות:
- כשאת מרגישה עולה על גדותייך דאגי שמישהו בסביבתך יסייע מעט עם הילדים ואת תוכלי ללכת לנוח/ לצאת להליכה/ לעשות משהו אחר מרגיע.
- בני כמה הילדים שלך? פעמים רבות אני אומרת לילדיי במצבי מתח : "אני עייפה וכנראה שאהיה עצבנית בקרוב אם לא אנוח קצת. אני הולכת לחצי שעה לנוח. אני לא רוצה לצעוק עליכם מתוך עצבים". הם מבינים זאת ואומרים לי ללכת כבר לישון... השיתוף הקטן והמודע הזה עוזר לשני הצדדים.
- נשימות מודעות פנימה והחוצה עוזרות להרגיע מתח פנימי.
- דברי על הקושי עם מישהו קרוב. שת]פי בקושי. אל תהיי לבד. (טוב ששיתפת פה, שתפי גם מישהו "אמיתי" שנמצא בעולמך, ולא רק דרך מחשב)
- עשי לעצמך משהו טוב בתקופה הזאת. חבקי את עצמך במקום להאשים. מגיע לך.
חיבוקים.
ציפי
ואני גרה באזור בנימין.
אבל ללא קשר אליי- אם את זקוקה לטיפול אני ממליצה לפנות כדי לעזור לעצמך (ולילדייך) לעבור את התקופות הקשות הללו עם יותר רוגע נפשי.
כיום ניתן לפנות לקופות החולים ולקבל טיפול באופן מוזל עם מטפלים מקצועיים שעובדים דרך הקופה. ואפשר גם ללכת למרכזים טיפוליים ולקבל דרכם טיפול מוזל. או ללכת לטיפול בקליניקה פרטית. יש הרבה מטפלות/ים טובות/ים.
בהצלחה! וברגישות כלפי עצמך.
את אדם טוב.
שנה וחצי ניסיתי להיכנס להריון..
כשבחודשים האחרונים כבר הייתי ממש בתסריט שאת נמצאת..
ואז החלטתי שזה ממש לא טוב לי לבריאות הנפשית.. לקשר שלי עם בעלי.. להתפתחות הילדים שלי.. לזה שזה מבזבז לי את החיים לשווא..
והחלטתי/הצלחתי לצאת מזה.. וחודש אחר כך נכנסתי להריון (שנפל לצערי אבל לא קשור..).
הרגשתי ממש שהלחץ מונע.. ושהרגיעה מקרבת את זה..
בהצלחה.
נ.ב- את אמא נהדרת!! שרוצה לגדל עוד ילדים של ה'!! אי אפשר לפקפק בזה!!
חרדה עצומה מהריון...
כל כך מוכר והגיוני!!
ניתן לשאת את שני הצדדים הללו בפנים.
יש רצון להריון- והוא בוודאי קיים.
ויש הפחד מההריון בגלל כל מה שעברת. הפחד שתחווי הפלה שוב הוא גדול.
ואולי יש פחדים נוספים?
היי מודעת למה שמפחיד אותך. היי מודעת למה שגורם לך לרצות הריון, וגם למה שגורם לך לפחד ממנו.
מודעות עוזרת להבהיר לעצמינו, הפחד יותר ידידותי כשאנחנו מתבוננים עליו ומתקרבים אליו. כך אנחנו גם יכולים יותר להתמודד איתו, כי יש לו צורה והוא מוגדר. הוא לא איזו מפלצת רחוקה חסרת שם...
אז אם את רוצה, כתבי פה ממה את מפחדת.
נעזור לך להגדיר.
ליל מנוחה.
מצטרפת לשואלת מעליי- עד כמה החרדה קיימת ביומיום ועד כמה היא משבשת את תפקודך?
אני עונה עכשיו בקצרה כי תכף שבת, אך אענה יותר בנחת במוצאי שבת עם הצעות פרקטיות להתמודדות עם חרדות ביומיום.
ואם יש קושי אמיתי ביומיום, שמפריע לתפקוד- פני לטיפול רגשי. ישנם טיפולים קצרי טווח (עד 12 מפגשים) שממוקדים בדרכים יעילות מאוד לחרדה (EMDR, CBT- אם יהיה צורך ארחיב על כל סוג). הם טיפולים מצויינים וניתן לקבלם דרך קופ"ח במחיר מוזל.
שבת מנוחה ושלווה עם מחשבות טובות ונעימות.
ציפי
וכן, את אינך אותו אדם מלפני כן.
איני יודעת מה עברת ועד כמה היה טראומטי, והאם את עוברת תהליך פסיכולוגי כלשהו. אלה שאלות שהייתי רוצה לברר.
אני שומעת שאת מקבלת קלונקס (זה טוב ולא טוב ביחד... כי זה כדור מרגיע ועוזר באמת, אך אם את לוקחת באופן קבוע לתקופה ממושכת הוא בהחלט עלול להיות ממכר)- האם זה אומר שאת בטיפול פסיכיאטרי, או שמא רופא משפחה נתן לך?
זה משמעותי לדעת, כי רופאי משפחה עלולים דווקא לתת מינונים גבוהים לעיתים, לעומת פסיכיאטרים שיודעים לדייק יותר.
אם ישנה חרדה שממש מפריעה לתפקוד היומיומי- במקביל לטיפול תרופתי המסייע לחרדה- מומלץ לעבור טיפול רגשי להפחתת החרדה ולעיבוד הטראומה שלך.
לעיתים אחרי אובדן יש תופעות הקושרות את הטראומה לתסמינים שנראים כמו פוסט-טראומה.
פוסט טראומה היא תופעה של חרדה בעקבות טראומה קשה של חשיפה למוות של אדם קרוב או לסכנת חיים לאדם עצמו. אם לאחר חודש מהאירוע- ישנן עדיין חרדות, קשיי שינה, פחד להיחשף לדברים המזכירים את הטראומה (מראות, צלילים, מחשבות, הבזקי זיכרון, אנשים, מקומות ועוד), זכרונות שפולשים לתוך המרחב המחשבתי ואינם נותנים מנוח, וניסיון להימנע מהזיכרונות הללו, עוררות גופנית גבוהה (זרמים, צמרמורות, קשיי נשימה, בהלה מרעשים או מאורות חזקים, רעד)-
כל אלה או חלק מהם יכולים להצביע על פוסט טראומה כתוצאה מחוויה טראומטית.
אם את חווה חלק מהתסמינים הללו במשך חודש ויותר- כדאי לפנות לעזרה.
לטיפול פסיכולוגי. יש מגוון מקומות בהם ניתן לקבל עזרה.
הצעות פרקטיות שלי להתקפי חרדה או לרגשות חרדה באופן כללי:
העצות יתחלקו ל-3 מישורים: מחשבה, דמיון ונשימה. בכל אחד ניתן לעשות עבודה רבה, ויש עוד הרבה אפשרויות אך זה דבר שאני צריכה להתאים לך באופן אישי ואיני מכירה אותך.
1- מחשבה- פעמים רבות החרדה נובעת ממחשבות שאנחנו חושבות, או פחדים שאנו מגדילות ומעצימות בתוכנו, עד שהם הופכים למפלצת גדולה ומאיימת. מצד האמת, אילו היינו יכולות לבחון את המחשבה באופן הגיוני- היינו מגלות שלא תמיד יש בה הגיון.
אני מזמינה אותך לחשוב על המחשבות שלך, לצפות בהן כאילו היו על מסך. בחני אותן אחת אחת- ושימי לב שלעיתים אלה מחשבות שאינן רלוונטיות או שאת מגדילה אותן. עשי להן "זום אאוט" וצאי מהן. התבונני ממרחק. גלי בהן את ה"חורים" המחשבתיים, ונסי לתקן אותן למקום יותר הגיוני.
לדוגמא: "אני אף פעם לא אצליח ללדת יותר".
האם מחשבה זו אמיתית? האם אני יכולה לדעת אם אלד או לא? האם מישהו אמר לי זאת? וגם אם אמר, האם לא חסרים מקרים בעולם שקרה הפוך? האם ביררתי עם מספיק חוות דעת כדי להבין באמת מה עומד בפניי? האם אני רק מפחדת כל כך ממה שקרה, אבל לא באמת יודעת מה יקרה- ולכן אני מגזימה...?
המחשבה קטנה ככל שאת מתבוננת עליה ושואלת את עצמך שאלות עליה.
2- דמיון. חפשי מקום שקט, נעים ובטוח שישרה בך תחושה שלווה, נעימה ולא מורכבת מדברים רעים. היי עם המקום הזה לזמן מה בכל יום.כאשר את נמצאת בתוך סערה גדולה של חרדה- קשה לעשות זאת, כי באופן טבעי את בסערה וקשה לך לצאת ממנה, לכן עדיף שכאשר את רגועה ונח לך תרגלי שוב ושוב הליכה למקום בטוח. עצמי עיניים ודמייני אויר, את שעת היום, את האוירה במקום. הריחי ריחות, ראי צבעים, ראי את העצמים או האנשים שאיתך. מהם הרעשים שאת שומעת סביבך? היי עם הפרטים.
כך תרגלי לפחות פעם ביום, בזמנים רגועים. תוך כדי נשימה.
כאשר תיכנסי למצב חרדה- יהיה לך המקום הזה רגוע ובטוח ללכת אליו. לכי אליו ושבי בו בדמיון. נשמי עמוק. היי במקום הזה לזמן מה.
3- נשימה. כאשר את מתמקדת בנשימה- בדרך כלל היא הופכת להיות רגועה יותר.
עצם שימת הלב לנשימה מאפשרת לה להרגיע אותך. הדופק פוחת.
שימי לב לנשימה- עד כמה היא שטוחה/עמוקה? לאן היא מגיעה? נסי להעמיק אותה עד לבטן.
נסי לספור עם הנשימה שלך: ספירה עד 5 בשאיפה, ספירה עד 8 בנשיפה. העיקרון הוא שהנשיפה תהיה ארוכה יותר מהשאיפה. היי עם נשימה כזאת כמה פעמים. עשי זאת עד שתרגישי שהגוף מרפה.
אלה תרגילים שאפשר לעשות מהבית.
יש עוד הרבה אך בינתיים אסתפק באלה...
לעיתים מספיק לעשות עבודה עצמית פנימית ולעיתים צריך הנחיה וטיפול כדי להרגיע.
ספרי לנו מה שלומך ומה עזר לך?
ברגע שהבהרת במילים את כל חששותייך אפשר לפרק אותם ולהתמודד איתם בנפרד.
את אישה שלמה!!
מושלמת!!
נהדרת!!
שעדין לא קיבלה את מבוקשה (שמתבקש על ידי רוב הנשים.. כולל האמהות..)..
חיבוק ענק..
בוכה איתך..
ומתפללת עליך..
אולי אף חתכו אותך לשניים...
כמה כאב בכל כך מעט מילים!!!
יקירה, הצלחת להעביר כאב עמוק של חוסר.
של אובדן עצום- שבו לא רק איבדת את עוברך
אלא במידה מסוימת איבדת גם חלק משמעותי מהאישיות שלך. ממי שאת. מהזהות שהיתה לך עד כה.
איבדת חלומות. של ידיים משוקלדות בחצאית, ובטן ענקית,
ועוד הרבה דברים קטנים-גדולים.
האובדן הזה טומן בחובו אובדנים רבים מאוד.
מחבקת אוך על כל אובדן ואובדן.
ומזמינה אותך לספר לנו- ממתי האובדן שלך? בן כמה היה ההריון כשהסתיים? מה עשית למען עצמך מאז? מה מצבך כרגע?
חיבוק גדול ועוטף,
ומבין מכל הלב.
תודה על שירך.
הרמיזות האלו הכי קשות.. 
לא ככ הבנתי את מהלך האירועים. היה הריון והפסיק טבעי ומאז חלפו 3 שנים ואין היריון?
טוב שבאת ודיברת..
זה חלק מתהליךהריפוי..
הקב"ה יכול הכל.. בשנייה.. צריך לבקש.. להתחנן.. לדרוש.. ולהאמין שהכל אפשרי..
אל תתייאשי.. כבר נכנסת פעם אחת.. זה מראה על יכולת..
נשמח ממש אם תיידעי אותנו כשזה יקרה..
שבת שלום
אישה אמיצה שהחליטה לעבור מסע.
את עוברת יומיום לא קל, אובדן ההריון הראשון מכאיב ביותר. והתזכורת של החג, כל שנה מחדש מאז- מרגיש כאילו יום העצמאות הוא סוג של יום אבל עבורך בכך שמאז את מקבלת מחזור בקביעות, ללא שינוי. כאילו יום העצמאות הוא יום הבשורה הגורלית, כבר 3 שנים, שמחזקת את אמירות הרופאים. כמה כאב!
חגים זה זמן שמחזק את תחושות האובדן והכאב סביבו.
במיוחד אם יש משפחה והם רומזים או אומרים אמירות ברורות, שעושות חשק בעיקר להיעלם... או לתת איזו מכה במקום (מחילה, גם זה חשק שמתעורר, ולגיטימי...)
אני קוראת את אמירות הרופאים ושואלת את עצמי המון שאלות כמו-
אצל אילו רופאים הייתם ומי אמר לכם אמירה כה נחרצת?
כמה התייעצויות עשיתם?
מה גרם לכם לחשוב שאין תקווה ושתשארו זוג ללא ילדים ככל הנראה?
האם אתם מאמינים ביכולת לשנות? האם אתם רוצים לנסות בשיטות שונות שבכל זאת יהיו לכם ילדים?
האם חשבתם על האופציות השונות העומדות בפניכם, מלבד הטיפולים- אותם החלטתם לא לעשות?
הרבה שאלות מתרוצצות בי, ואני שואלת אותן לא בשביל מענה פה דווקא, אלא יותר בשביל התבוננות פנימית שלך.
ואת מוזמנת כמובן לענות על מה שיתאים לך, כדי שנוכל לדעת תמונה רחבה יותר, ואולי לתת כיווני מחשבה.
רק אם מתאים.
אני רוצה לומר לך שהתקווה לילדים אינה שבה ריקם לעולם, שתמיד יכולים להיות ילדים בבית- בין אם יהיו מהבטן שלך ובין אם יהיו מאומצים/אומנה או מכיוונים אחרים. השאלה היא שאלה של בחירה, ועד כמה רחוק את רוצה לבחור ללכת בשביל להגשים את החלום.
מחבקת אותך, על כל ההתמודדות.
אנחנו כאן איתך. תודה ששיתפת.
ציפי
עשינו בין היתר בדיקת זרע.
אין זרע, ליתר דיוק יש, אבל חסר תנועה...
הכל איתי תקין
זה שנכנסתי להריון בהתחלה זה נס...
צריך ללכת לIVF
וזה משהו שאני לא עומדת לעשות (אחרי התייעצות רפואית+פסיכולוגית)
לא בעתיד הנראה לעין, בכל מקרה...
אז מתפללים... ועושים מה שאפשר מעבר (באמצעות תזונה ותוספים בעיקר)
ובינתיים- אני משקיעה בעצמי, לומדת דברים שרציתי וכולם אמרו לי לא ללמוד כי אי אפשר לעשות אותם עם ילדים
וגם הוא- גדל בתורה, ואנחנו לא לחוצים על משכורת גבוהה יותר
ורק כשמגיע משהו קשה
כמו לידה שניה או שלישית של מישהי שהתחתנה איתי, או לידה של מישהי שנשואה פחות משנה, בטח כשהיא באה לבכות לי שהיא לא רוצה את הילד בכלל, ורוצה להפיל כי היא רוצה לחכות קצת עם הריון- אני בולעת את הרוק, ונמצאת עם כולם, עם המסיכה הזו שלא רואים כלום מתחתיה...
ולפעמים, לפעמים מתפרצת
אבל כמעט ולא
אבל שתדעי שאם הבעיה היא אצלו ויש זרע, רק חסר תנועה - הסיכוי להצליח בIVF הוא די גבוה.
מנסיון שלי, וגם של כמה זוגות שליויתי, שעם כמה שהטיפולים האלה לא תמיד קלים - זו הדרך שלנו להביא ילדים לעולם.
הבנתי שהתייעצתם מבחינה רפואית ופסיכולוגית ולכן יכול להיות שזה באמת לא רלוונטי כרגע וזה בהחלט מאוד קשה.
בכל מקרה, אם כן יהיה רלוונטי ואם תרצי יותר לשמוע, אני אשמח לדבר איתך בפרטי ואפילו בטלפון.
טיפולים זה לא סוף העולם. נסיונות חוזרים שלא מצליחים - זה כבר הרבה יותר קשה, גם בגלל הזמן שחולף ללא ילדים וגם בגלל ההשפעות הנפשיות והפיזיות של הטיפולים המרובים. אבל זה ממש לא כך אצל כולם.
אני לא אומרת שהכל בדרך דבש, אבל זה בהחלט אפשרי ושווה את התוצאות.
וכמו שאמרה מתחדשת - יש גם עוד אפשרויות אם רואים שזה לא אפשרי.
הרבה הצלחה ואל ייאוש - גם אם המצב נראה מייאש מאוד כרגע.
מאוד משמח לראות שגם לכם התרחש נס,
ככל הנראה ישנם נסים רבים אחרים בעולם.
זה רק לגבי הנס שלכם. בהחלט מדהים לשמוע.
לגבי הפירוט שלך-
וואי. כמה לא קל וכמה כואב. אני מניהח שבן זוגך עובר הרבה תחושות כשהתרחשה ההבנה שזה תלוי בו, ולא בך. וכמה זה כואב להבין זאת.
וכמה לך זה לא פשוט. וכמה כואב. לשניכם.
לגבי החלטתך- שכללה התייעצות פסיכולוגית ורגשית- נשמע שאת הולכת בעיניים פקוחות אל עתידך, והחלטותייך נעשות מתוך שיקול דעת ומחשבה רבה. אני מעריכה זאת מאוד!
המחשבה והבחירה נותנים להחלטותייך תוקף ומשרים בתוכך, אני במניחה, מעין רוגע פנימי לגבי העתיד. לפחות חלק מהזמן, או רובו. איני יודעת. החלטת לא ללכת על טיפולים, זה באמת דורש מסע מטלטל מאוד, ומאוד לא קל. ההחלטה משחררת מאוד.
ובהחלט מאפשרת לך ולבעלך התפתחות רבה במגוון תחומים.
מרגש לקרוא את החלטותיכם.
ועם זאת, כפי שכתבת בסיום- זה אכן גורם לכאב כבד כשיש תזכורות מכאיבות-
ואני מוסיפה לדברים שכתבת גם את האמירות של הקרובים או החברים או השכנים או סתם עוברי אורח שחושבים שהם יכולים להציע הצעות או לשאול שאלות שאינן במקום.
חיבוקים גדולים על ההתמודדות הזאת!! כמה מורכבת ההתמודדות עם המבטים, או עם אמירות מעין זו שהזכרת על לידה של ילד שהיא לא רצתה. מכאיב מאוד!
מה אומר.
ערכת החלטותייך בעיניים פקוחות, ואת מתקדמת ומוצאת משמעות בדברים נוספים בחייך.
כל שאאחל לך שהכאב לא יהא כה גדול,
ושאם כן תחליטו ללכת לאיזו שהיא פרוצדורה רפואית או אפשרות אחרת להבאת ילד לביתכם- שיהיה קל ובריא ומלא שמחה.
נשיקות,
ציפי
לעיתים גם הריון כימי נחשב בספירה של "הפלות חוזרות". ואם יש לך הוכחה ביד שזה היה הריון כימי- ויש כמה כאלה, או שיש הפלות ברקע- אולי זה יסייע לך לקבל הפניה לבדיקות קרישיות ולבירור הפלות חוזרות (דבר שרופאים לא ממהרים לתת, רק לאחר 3 הפלות).
זו התשובה הפרקטית.
ולגבי הכאב והאכזבה לאחר השמחה-
חיבוק גדול.
כמה כואב.
רק אם יתאים לך ויעשה לך טוב לכתוב אותו.
(פעמים רבות זה עושה טוב לנפש לכתוב את הסיפור. כמו מנקה אותה. זה משמעותי. לפעמים, תוך הקשבה פנימה, זה עלול להשפיע לא נכון אם אין מקום מכיל ומוגן שיתמוך בך כשאת חוזרת למקום הכואב. אז חשבי עם עצמך היכן את ממוקמת מבחינה נפשית מול מה שעברת והאם יהיה נכון לך לכתוב. אנחנו כמובן נתמוך בכל מקרה. )
דבר שני- פעמים רבות ישנם כאבים סביב המחזור. כדאי לעקוב אחר כאבים אלה, אולי אפילו לרשום לך בטבלה מסודרת, פשוט כדי לדעת מה קורה בגופך.
אני שמחה שהכאבים עברו. מקוה שזה היה חד פעמי ואינו אומר דבר.
אם ימשיך פני לרופא לבירור, אולי זה משהו שמצריך התבוננות.
ולפעמים סביב הוסת יש כל מני דברים שלא היינו רגילים אליהם.
יכול להיות שזה קשור לשינויים הורמונליים סביב ההפלה, ואולי זה דברים אחרים.
אם את רואה שזה קורה שוב- אני ציעה כן לבחון זאת עם איש מקצוע מתחום הרפואה (הקונבנציונלית או המשלימה)
מאחלת הרגשה טובה מעתה.
ציפי
מתסכל, לפעמים גורם לשבר גדול באמונה ובאמון בגוף, ולתחשות רבות נוספות.
תקופת ההמתנה מורטת עצבים וכל חודש מאכזב מחדש ומקשה כל כך!!
חיבוק על הניסיון הקשה.
אני שמחה לשמוע שעברת את בדיקות הקרישיות וכל שאר הבדיקות (חתיכת פרוצדורה לעבור..)
וכל כך מצטערת לשמוע על הצורך באסטרופם....
כמה הרבה בשביל הריון!!!
שני דברים יש לי- הראשון המלצה על רופא, והשני אמירה נפשית-רגשית.
1- מהיכרותי ישנם מספר רופאים מעולים שמטפלים בבעיות הפלות חוזרות בהצלחה רבה.
הראשון הוא פרופסור קופרמינץ, מבית החולים איכילוב בתל אביב. (גילוי נאות: טופלתי אצלו בהצלחה לאחר שעברתי לידה שקטה.) הוא מטפל בהמון מקרים של הפלות חוזרות, בהצלחה רבה. שיטתו מצליחה ברמה הקלינית (הוכחות של מאות נשיםשהשיטה שלו הצליחה איתן). הוא ממליץ לקחת קלקסן (תרופה לדילול דם) לפי משקל האישה.
ניתן לפנות גם לפרופסור קרפ, הוא מקבל בתל השומר.
בירושלים פרופסור סמואלוב מקבל בשערי צדק. איש מקסים ומיוחד שדואג למטופלות שלו.
אם את מעוניינת ללכת על מי מהם- פני והתייעצי איתם. כולם מומחים בתחום ההפלות החוזרות.
2- החרדה של לפני ההריון, והמחשבות על "מה יקרה אם-" אלה דברים משתקים לפעמים. וקשים מאוד מאוד!!! אני ממליצה על דמיון מודרך רגוע בכל ערב: דמייני את עצמך בהריון. תקין. מתקדם. העובר זז ובועט בתוכך. ואת בריאה ושלמה ומאודרת. או דמייני את עצמך עם תינוק בדיים. או דמייני שאת עוברת את השבועות של ההריונות שאיבדת. מה שמתאים לך. אך חשוב שתהיה לך תמומה פנימית שנותנת תקווה.
אולי בהתחלה זה נשמע לא הגיוני לדמיין את זה בכלל, אבל לאט לאט זה באמת ייכנס לראש וזה אפשרי.
לדמיון יש כח. נסי זאת.
ואם קשה לך מאוד ואת חשה חרדהה קשה- אולי כדאי לפנות לטיפול, ישנם טיפולים קצרי מועד (12 מפגשים הכי הרבה) מאוד מועילים לתחום החרדה.
מחבקת ומאחלת תקווה ושמחה בהווה ובעתיד.
לאבד שוב, ומתוך הגנה על הנפש.
אכן, לאחר האובדנים הללו התמימות נעלמת, ומפנה מקום להבנה מפוקחת שקשה לנו לגמרי לסמוך על עצמינו בלבד, או יותר נכון- שלא תמיד הכל פועל מאה אחוז כפי שהיינו רוצים...
זו תזכורת לחוסר היכולת שלנו לשלוט בהכל, ולכך שלא תמיד הולך חלק.
צר לי על אובדן התמימות, ועל התזכורות הכואבות.
עם זאת, ישנם הרבה דברים שכן יכולים ללכת בסדר, וכאבי בטן אינם תמיד הריון חוץ רחמי או אינם מעידים בהכרח על דברים קטסטרופליים אחרים.
נסי להכניס לעצמך מחשבות טובות,
בעזרת מוזיקה טובה ודמיון נעים של עצמך במום רגוע וטוב
מאחלת שלווה כמה שניתן שתאפשר רוגע נפשי ומתוך כך רוגע פיזי.
אני גרה בפריפריה ובאמת הרופאים בבית חולים פה לא משו... אני הכתבתי לרופא איזה בדיקות מקיפות עכשיו כדאי שאעשה, כל פרט אני חייבת להחזיק ראש שלא אאבד בתוך ים הבדיקות. מתלבטת אם גם היסטרוסקופיה לנסוע למרכז כדי לעשות ואולי לא לסמוך עליהם כאן,מה אתן אומרות?
תכתיבי לרופא... (נשמע קצת הזוי שאת "מחזיקה" הכל).
זה משמעותי שאת יודעת הרבה מידע רפואי ושאת חוקרת ובודקת ויודעת מה כדאי, ועם זאת- לרופאים צריך להיות הידע המקצועי ואם הרופא אינו אדם עם ידע מקצועי מספק- שווה ליסוע ולהשקיע להגיע לרופא מקצועי.
אישית, כשהייתי בשמירת הריון, נסעתי מספר פעמים לקופרמינץ בשביל ייעוץ. זו היתה טירחה גדולה (ופעם לא הספקנו להגיע בגלל פקקים וחזרנו במפח נפש הביתה כי הוא לא יכול היה להמתין והלך לנתח כבר מישהי בבית החולים...)
אך זה היה שווה את זה. יש לי בת קטנה, שבעיניי הוא בהחלט שותף מרכזי בהבאתה לעולם, לאחר שהרבה רופאים אמרו שלא אוכל להביא עוד ילדים לעולם...
אז כדאי.
קופרמינץ-המספר במשרד שלו: 03-5717877.
(אני לא מקבלת אחוזים... רק ממליצה. לי הוא סייע. מעבירה הלאה.)
רק לדעת- כשהוא מקבל בפרטי המחיר בהתאם. (בערך 800 ש"ח לפגישה. יש הנחה בקופ"ח השונות בביטוחים המשלימים- זהב, פלטינום וכדומה. בררו עם המזכירה שלו.)
כל כך לא קל, נאבד האמון בגוף שלך... מאחלת לך בקרוב הריון תקין ומשעמם, זה כל כך לא קל גם כל העניין של הבדיקות והבירורים, מבזבז ימים שלמים
