הייתי יכול לכתוב את אותה כותרת שכתבתי לתומר, אבל אני אוהב לגוון.
אני יודע הרבה, כן, אני לא יודע אם אני מנגן יותר טוב מכולם פה - אבל יש לי הרבה מאד שנות נסיון - ומה עוד, בגרות, שאין פה להרבה אנשים - ובסופו של דבר - היא נצרכת במוזיקה.
אם באמת לא היה אכפת לי מאף אחד חוץ מעצמי - לא הייתי טורח לכתוב פה.
אני כותב פה כי אכפת לי, כי חבל לי שיגדל עוד דור שפסגת השאיפות המוזיקלית שלו היא כוכב נולד ואודי דוידי.
כי אכפת לי שמוזיקה ונגינה כן ישבו לאנשים בראש.
כי אני חושב שבנאדם לא צריך לתת עצות בלי שהוא יודע מה הוא כותב - בעיקר כשהן יכולות להזיק.
נימוס מינימלי הוא לא לכתוב דברים שלא מבינים בהם.
הוא לקרוא קצת לפני שמגיבים שטויות.
הוא לדעת שיש דברים במוזיקה שיכולים לגרום נ-ז-ק. פיזי! כן, כן - פיזי! לאנשים, במידה והם נעשים לא נכון.
לדעת שכשנותנים עצות לאנשים שמתלבטים - לא כותבים את מה ש"אני ראיתי מישהו עושה וככה בטח כולם עושים", אלא כותבים את הדבר הנכון - ואם לא יודעים - עדיף לסכור את פתח הדיבור שנמצא לנו בין האף לסנטר.
אם מישהו טועה - מותר להגיד לו שהוא טועה.
חוסר היכולת להגיד את זה (או חוסר הרצון) היא צדקנות, ולא צדיקות.
מעבר לכך - אני גם מעולם לא משתמש בקללות.
אולי לך כדאי ללמוד מזה.