פורום הריון ולידה (עמוד 1007)

עולה איזה 3000 ומשהו

לי אחרי השתתפות של מאוחדת שיא יצא 400 וקצת אם אני לא טועה

התקשרתי למזכירה שלו. אבל תנסי להתקשר ולשאול במיון מילדותי שם

שבדרך כלל אם הרופאים התורנים שנמצאים במיון לא מצליחים לעשות את ההיפוך, הם קוראים לפלוטקין (אם הוא נמצא, מן הסתם).

אז אם את מוכנה לניסויים בבני אדם כדי לחסוך את הכסף - זה אפשרי

(ניסויים בבני אדם=רופא לא מומחה שמנסה להפוך עלול להכאיב. מאוד. 😬)

לא הייתי לוקחת סיכון.

אגב זה פרוצדורה שכרוכה בסיכונים וגם זה אישית העדפתי לקחת אותו מהתחלה 

אני עברתי אצל פלוטקין היפוך ומיד זירוז.

מקווה שיעבור לך בקלות...

הגעתי לזירוז שנקבע מראש, ואז שם התברר שהעובר עכוז ועשנו היפוך לפני הזירוז (עד אז הוא התהפך פעמיים בשבוע, בכל מעקב שעשיתי הוא היה במצג שונה. באולטרסאונד האחרון לפני הלידה הוא היה מצג ראש אז היה 'בסדר', אבל הוא הספיק להתהפך שוב לפני הלידה... עד היום קשה לו עם החלטות🤭)

אבל לדעתי אם תגיעי כבר עם הפניה גם לזירוז, סביר להניח שכן יאפשרו לגשת לזירוז אחרי ההיפוך. גם מבחינתם אני חושבת שיראו את זה כיתרון.

להיפוך וזירוז מיד אח"כ, ידוע מראש.

בשערי צדק

(ולא לקחו פרטי כמדומני)

(לי היה אסור זירוז כי הייתי אחרי קיסרי)

בע"ה שיעבור בשלום ובבריאות שלמה, לך ולתינוקת העתידית!

שאם ירושלים קרובה לך

ויש לך החזר שהופך את התשלום לכמה מאות - הייתי הולכת פרטי

אני עשיתי היפוך חיצוני שלא הצליח

האפשרות לפרטי היא רק בירושלים שרחוקה לי מאד ולא הייתי מסוגלת ליסוע, הלכתי בציבורי

וכאב לי בטירוף

ואח"כ שבוע הבטן כאבה לי מכל תזוזה הכי קטנה (כי בעצם בהיפוך מזיזים את העובר מסביב לכל הבטן וזה משפיע לדעתי גם על האיברים הפנימיים וגם על השרירים)

אם יש לך אפשרות לעשות בפרטי בהשקעה סבירה - הייתי הולכת על זה בלי להסס

ולא רק הוא, יש שם עוד רופאים מומחים.

כך שאם את לא רוצה דווקא את ד"ר פלוטקין ללידה, את יכולה לסמוך על זה שמסתובבים שם רופאים מומחים.

אני עשיתי ( בביקור חולים,אבל היום כולם כבר עובדים בשערי צדק) אצל רופאה מתמחה שבאה יחד עם ד"ר גדנסקי, שהבנתי שהוא ממש מומחה בתחום, היא לא הצליחה,והוא הסביר לה והראה מה בדיוק עושים ( שזה היה מרתק גם לי...) . לא הרגשתי כאב יוצא דופן דווקא אצל הרופאה המתמחה לעומתו.

וכמו שכתבו כאן- גם הוא אחרי שההיפוך הצליח, המליץ לי כבר להישאר לזירוז כדי שלא יתהפך בחזרה .

בעז"ה שהכל יתהפך  לך לטובה!

או אפילו רק לכתוב לעצמך..

בהצלחה! תחושה ממש מוכרת...

אז פינה שקטה בבית לעצמך ולדבר עם ה'. לשפוך את הלב...

באמת חשוב לפרוק את האנרגיה הרגשית הזאת.

בקיצור נמרץ קודם כל לתת לעצמך מקום להרגיש, להקשיב לתחושות שלך ולמחשבות ולכל מה שעולה בך

לתת לגיטימציה לזה שכואב לך וקשה לך וזה בסדר גמור

להכיל את זה שאת בהורדת הילוך כרגע

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

נותנת לעצמי לחוש את התיסכול, עצבים וכעס, משתדלת שזה לא יפגע בסובבים אותי, אוכלת/ שותה משהו טעים, נכנסת למקלחת ארוכה, הולכת לישון מוקדם, בבוקר התיסכול עובר או פוחת עד שנעלם.

אוכלת/ שותה משהו טעים, נכנסת למקלחת ארוכה, הולכת לישון מוקדם

בדיוק זה. תודה על הרעיונות!

מסכימה איתך ועם @0544 שללכת לישון מוקדם זה הכי טוב ובבוקר הכל יותר פשוט. אבל בכל זאת רוצה ללמוד עם להתמודד עם סערת רגשות בצורה בוגרת, בדיוק בשביל שזה לא יפגע בסובבים אותי

מה שצריך זה גם לתת לעצמך להיות בזה, ללמוד מה אני מרגיש ושזה לגיטימי ובזמן הזה ראוי וכדאי שלא יפריעו לי כי כל עוד אני בזה אני אהיה בסערת רגשות.

אבל חלק מהעיבוד חייב להיעשות ובמה שכתבו מעליך oo יש חשש שמה שלא ידובר- יתנהג... זה ישב עלינו... אולי בבוקר נרגיש שזה קצת מאחורינומאבל בלי עיבוד, זה יחזור שוב... כי הסיטואציה תחזור או מישהו/משהו יזכיר לנו את התחושות הקשות...

אז לאותו רגע כדאי לבקש ספייס וללמוד לשים בצד אם אני באמצע אירוע ולא יכולה פשוט ללכת... אבל בגדול, העיבוד הכרחי... וכדאי שהוא יהיה באמצעות מילים- שיתוף, פריקה בצורה כלשהי.

היא כזו שסוערת ולא מאפשרת לחשוב יותר מדי בהגיון, אז מה שחשוב באותו רגע לצמצם נזקים ולא לפגוע באחרים בגללה.

לאחר שהיא עוברת כדאי לחשוב מה גרם לה ולהפיק לקחים לפעם הבאה.

או לכתוב הכללללל

או להקליט לעצמך

בלי לסנן

אפשר למחוק אחר כך

זה מוציא מהלב בלי לפגוע

עוזר ממש..

ושאר האנשים בשוק קצת🤭

בעלי תמיד שולח אותי למקלחת כשהוא רואה שאני מאבדת את זה.. הבעיה כשאני כבר אחרי מקלחת ואז הוא חסר מילים

לבכות!! הכי משחרר

לחפור לבעלי על מה שמעצבן אותי

לתכנן משהו כיף שישכיח ממני את זה

לישון לישון לישון

לכתוב מכתב למי שעיצבו אותי חחחח

לבכות (ואם זה תסכול גדול אז לבכות באטרף כזה/ להרביץ לכרית/ לקפוץ, בקיצור לשחרר אנרגיות) חח ואיי זה נשמע מוזר אני יודעת חחחח

היום אני מדברת אותו

או יושנת עליו לילה

או רוחצת אותו היטב במקלחת טובה

נותנת לעצמי רגע להתבחבחש ולהגיע למסקנות

לא פורקת ישר, אבל לא משאירה אותו מתחת לשולחן

כי יש כאלה שיתנו רק פתרונות

או יגידו לך משפטים "זה שלה ואל תיכנסי לזה"

שזה הרבה פעמים נכון, אבל אחרי שנותנים רגע מקום לבאסה ולכאב

אולי תנסי לתת לה איזשהו עוגן שקשור לבית

למשל בובה שהיא אוהבת

או להגיד לה לצייר לך ציור וכשתחזרי לקחת אותה מאוד תשמחי לראות מה היא ציירה, ולתלות על המקרר

לא ממש מתקשה אבל קשה לה לשחרר אותנו ולהכנס  עובר די מהר וסהכ היא באמת נהנית שם!.

לדעתי פשוט לקבל את זה שקשה לה,

לא לכעוס ולא להיעלם. לתת את הביטחון והחיבור הזה שצריכה ולהאמען בה שלאט לאט היא תצליח להכנס.

אם את רוצה , אפשר גם לנסות מבצע עם פרסים בשיתוף הגננת.

לנו זה עזר בהתחלה כשממש היה לה קשה .

ז"א פחות משעה מהרגע שסיימת.. בין 50-70 דק' מתחילת הארוחה זה אמור להיות בסדר נראה לי.. 

ובטח שלבדוק גם אחרי שעתיים. כן.. לפעמים לוקח לסוכר יותר זמן לעלות..

בעקרון הרופא אמר לי למדוד בצום ושעה מתחיל. הארוחה, סתם תוהה לעצמי אם צריך לעשות גם שעתיים.

אולי אעשה כמה מדידות שעתיים אחרי לראות...

אצלי באופן אישי אחרי כמה בדיקות בבית, ראיתי ש שעתיים אחרי האוכל תמיד יוצא לי תקין אבל שעה לא, אלא תלוי במה שאכלתי. ולכן בתכלס בדקתי רק אחרי שעה 

אמר שזה סוג של אי סבילות לסוכר או משהו כזה וכדי להגדיר סכרת ממש צריך 2 לא תקינים, בכל מקרה ביקש שאמדוד סוכר ואגיע עוד שבועיים.

בכל מקרה התחלתי לשמור ארוחות מסודרות בלי לאכול בין לבין רק מים וכן שמה לב לכמות פחמימות, אולי לכן יוצא סוכר תקין במדידות... למרות  שעשיתי נסיון קצת להתפרע עם האוכל ועדיין היה בסדר.

בקיצור קצת מבולבלת איך להתייחס לזה...

ורק מציינת שהוא רופא הריון בסיכון שבכל מקרה אני במעקב אצלו..

איפה קיבל את המכה? חיוני ומתפקד?

כעיקרון אומרים שחשוב לבדוק תמיד אצל רופא שאין סימנים לפגיעה.

אישית נפלתי במדרגות עם בן 4 חודשים, וראינו שאחרי שעה בערך עדיין ערני ומגיב תקין אז לא בדקנו. אבל אצלנו הוא לא קיבל מכה בכלל אז אולי זה שונה..

כדי להיפגע

טלטול עלול לפגוע ולגרום להרבה בעיות ל"ע

אז ב"ה שהכל היה בסדר אבל תלוי בעצמת הנפילה, יש חשיבות לבדיקה בעיניי

שאחת הבנות החזיקה את התינוק, ואז נפלה איתו ומעדה הוא קיבל מכה בפנים וירד לו דם.. אמרו לנו כן להגיע למיון ושזה עלול חלילה להיות פגיעת ראש, תודה לה' הכל היה בסדר.

איפב הוא קיבל את המכה?

שינה

לראות שלא מקיא. אפטי. ...

ב"ה הכל בסדר

הוא קיבל מכה בראש ובגב לכן דאגתי .אבל ב"ה הוא בסדר גמור.

( אני פחות אבל ב"ה)

@אני10

איזה מפחיד.ב"ה שהכל היה בסדר!

@מתחדשת11

ישתבח שמו שגם אצלכן הכל נגמר בטוב.לא היה דם או משהו, רק מכה.

@בתי 123

ב"ה זה לא היה מצב.תודה לה'

לא משנה שלא ירד דם. לפעמים חלילה הדימום פנימי או שחלילה ההשפעה מגיעה דוקא אחרי

גשו להבדק

ובהריון מתקדם...

דם/לא דם לא אומר כלום כי

אם קיבל בראש לבדוק אם יש סימן

לעקוב אחרי מצב העירנות שלו לשעתיים(לא לתת לא לישון)לראות שלא מקיא ושנראה חיוני באופן כללי

איזה פחד על שניכם.כמה ניסים בכל יום...

וב"ה הוא בסדר

ב"ה משתפר

ריגשת! תודה ושבת שלום 

כמה דימום?, היה לי משהו דומה, אבל סוג של הכתמה גם תחת דופסטון , כשבוע וחצי מהחזרה של עובר וברוך ד' זה היה הריון

אולי תנסי לעשות בדיקת הריון שמיועדת לכמה ימים לפני איחור, יודעת שסנסוטסט מדוייקים.

בהצלחה! 

זה אומר שאת כבר שבועיים אחרי הביוץ, נכון?

אם כן, אז בדיקה ביתית כבר יכולה לזהות אם יש או אין הריון.

לדעתי תעשי בדיקה בבית

ואם יוצא חיובי זה הזמן להגביר תמיכה.

ואם יוצא שלילי, חגי לבדיקת דם בבוקר של יום ראשון כי עדיין בדיקת דם יותר אמינה.

ואז אם יוצא שלילי זה גם יכול קצת להסביר את הדימומים.

וגם לגוף.

אני אוהבת את השמן הזה כי הוא לא מרגיש שומני בכלל ואפשר לחפוף איתו בכיף את הראש.

סתם ד"א אמר לי פעם רופא עור בכיר ששיש ילדי אטופיק שהבלנאום רק מזיק לבם כי יש שם חומרים אלרגניים.

אםאת ארואה שלילד שלך זה כן טוב ולא אכפת לך שהשיער יראה קצת שומני אז בהחלט אפשר ורצוי גם בראש. כי ברגע שמשתמשים בשמפו רגיל לראש ושוטפים זה נוגע בעור ומגרה אותו ואז בעצם אבדנו את האפקט של השמן...

קניתי ב70 שקל בלנאום בשבילו ובאמת לא רואה שיפור. 

מה מומלץ שלא עושה רגישות?

השתמשנו בשל מוסטלה וזה ממש עזר.

עכשיו אני משתמשת כבר בסבון רגיל 

כבר 7 וצי שנים עם זה וכמעט אין לו התפרצויות ב"ה

יש כאן גם בנות שהמליצו על מוסטלה 

אבל הבנתי מהפורום לאחרונה אחרי שעברו כמה שנים שיש כמה סוגים.

סליחה ערכתי ראיתי אחר כך שכתבו על אמול, ונזכרתי שזה השם.

זוכרת שניסינו גם בלנאום לא זוכרת איך היה.

שהרישום שעברת הוא מינימלי, רק כדי לזהות את הפרטים שלך מתוך מאגר הרישום?

כשעברתי פעם אחת רישום מלא, זה היה ארוך מאוד ולא נחמד בכלל. הרבה יותר מהתשאול הבסיסי כשמגיעים אחרי רישום.

מזל טוב על הנסיכה

ומזל טוב על הנצחון!

איזה אושר.

♥️♥️

המון מזל טוב!!

תגדלו אותה בנחת ותגדלו יחד איתה בכיף...!!

מרגע הזיהוי ועד הטיפול וכל התהליך שעברתי

היה פה המון המון עידוד ומילים טובות לאורך כל הדרך

כתבת ככ יפה..

ואת ככ צודקת. כמה חשוב להיות עם יד על הדופק....

בעיני זה הדבר שיכול למנוע או לפחות למזער נזקים של דיכאון אחרי לידה....

התרבות שלנו ככ דוחפת אותנו לשוב למרוץ החיים, לשוב לעבודה.... ילדת לפני ארבעה חודשים? מישהו בכלל זוכרת שאת יולדת...?

כן כן!! את יולדת!!

עד שנה אחרי לידה את יולדת...

צריכה לנוח. להתחזק. להיות קשובה לעצמך... הו כמה קשובה.

זה קשה ממש בעולם החדש שלנו, אבל ככ חשוב...

רציתי לחזק אותך על כל בדיקות הדופק, ולהאיר גם לאחרות שקוראות פה. כמה זה חשוב....

איזה אלופה את.

חיבוק ענק

מלא מלא מזל טוב

והמון אהבה לכם🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡

מרגש מאוד מה שכתבת.

זוכרת שהיינו ברמת די קרובות בתלמ.

מאחלת לך הרבה נחת ושמחה! ועוד המון רגעים יפים ומלאי אהבה

אם היית יודעת כמה את איתי במחשבות...

לא אוהבת לחפור לאנשים על החיים שלהם במיוחד אם אין לי ממש איך להקל עליהם אז פחות שואלת בשגרה,

אבל תאמיני לי שאת כל הזמן איתי במחשבות.

על האומץ שלך לצאת לעולם עם ההתמודדות בזמן אמת ולאחריה,

האומץ להיכנס להרפתקת הריון ולידה שוב,

השיתוף מתוך הכאב, השיתוף מתוך הגבורה, תמיד להציג את האמת בלי לייפייף ועם זה לתת המון תקווה ומשמעות לאחרות.

את היית השראה בשבילי אז, היית השראה בתקופת המלחמה שלי שהייתה אחרי לידה.. ואת השראה לגמרי עכשיו..

ושתדעי שכל פעם שאני שומעת את השיר שלמים אני חושבת עלייך ❤️❤️

הרבה הרבה מזל טוב, תהני מהילדים שלך מלא מלא הכי מגיע לך לחוות רגעי אושר איתם 🌟💖🎁

מדהים שאתן זוכרות את השיר הזה

@פשיטא גם את

הוא כל כך שיר עוצמתי ומדוייק לי

מלווה אותי כל הזמן

תודה על המילים החמות של כולכן, אין לי מילים! רק דמעות...

מדהימה ממש.

תודה לה'!

אבל שתדעו שקראתי כל מילה

בשקיקה

מקום שהוא בית

רק הפחד מלהתמכר לפה חזרה כמו בימים עברו, מונע ממני להגיב פה יותר

כ"כ טוב שחזרת❤️

היינו יחד בתלמ של הגדולה שלך והשני שלי (הייתי אז בניק אחר) ומאז עבר כ"כ הרבה.. זוכרת עוד את מקר של אז, המאושרת והתמימה, ואת כל הדרך שעברת משם!

אמנם לא הגבתי לך הרבה לאורך הדרך, כי באמת קטונתי בנושאים האלה.. אבל תמיד היית איתי בלב, ושמחתיי לראות כשחזרת להגיב כל פעם מחדש.

את כ"כ מיוחדת שלא נעלמת כששקעת בקושי, כזאת גיבורה שבחרת לשתף פה גם את הצדדים הפחות יפים של ההתמודדות🙏 לגמרי השראה

והמילים שלך לקטנטונת שלך.. מרגשת ברמות💓💓

זכתה באמא הכי מדהימה שיכולה להיות!

אמן שתמיד תישאר לך רק תחושת האור בחיים!!

מזל טוב אהובה😘

איזה כיף שראיתי את השרשור הזה. איתך בליבי החל מהבכורה דרך הקושי וגאה בך טריליונים על ההחלמה, על האומץ להיכנס שוב להרפתקאה ועל הניצחון הכ''כ לא ברור מאליו של השנה הזאת. אין לי מילים טובות פשוט. רק אור בלב ממך.

מאחלת לך אושר, התמודדויות טובות, כוחות וברכת שמיים! 

שיהיה לכם רק טוב!!

כל הכבוד שלא הוצאת את העצבים על הילד,

אבל גם אל תזיקי לעצמך

אוליח תנסי רגע לקפוץ ולנועע את כל הגוף במקום

או איזה מנטרה שמרגיעה אותך

או שנייה לברוח לפלאפון

להתכונן לזה מראששיכול לצהיות שהזעם יגיע ואיך את רוצה להתנהל איתו

אפילו לכתוב לעצמך ולעשות איזה שהיא רשימה

מה אפזר לעשות

או לתאר לעצמך מתי זה קורה 

למנסזות להבין מה גורם לזה לקרות

כדי שתוכלי למנוע את השלב שלפני 

ולעצור בזמן הזה

לפני שמגיע הכרייסס...

והרבה הפסקות הטענה לעצמך

אנחנו כמו מכשיר חשמלי בסוף-

לא מתפקדים בלי הטענה..

בהצלחה גדולה יקרה!!!

קורה לי הרבה

בצד אחד למטה בצד..

לא יודעת למה ומה הקשר להריון

אבל ..

מרגיע שזה לא רק אני.

מצאת מה עוזר לזה?

לי היה קורה מידי פעם בשינוי תנוחה שמותחת קצת. בכללית יש המלצה בחול בארץ לא ברור למה לא נפוץ לקחת בהריון סידן ומגנזיום לפני השינה. זה עוזר להתכווצות שרירים בכללית אולי יעזור גם לזה

יבואו חכמות ויתנו לך עצות

אבל את נורמלית! תזכרי את זה!

שיהיה בקלות וידיים מלאות בע"ה

כי זה הכי מוכר ונורמאלי בעולם

זוכרת שבפעם הראשונה ממש נבהלתי מזה, היום בעלי כבר יודע שזה עסקת חבילה זה באמת הרגשה זיפטית שזה ככה, הבנאדם שהכי קרוב אלינו - מבחיל אותנו. אני זוכרת שפעם ישבנו ביחד ופתאום הוא נשם כזה לידי והקאתי במקום...

תסבירי לו שזה משהו שקורה לכל הנשים וזה עובר כשהבחילות נרגעות ואז יהיה לכם יותר קל לצחוק על זה ויהיה לך יותר קל לבקש ממנו להימנע מדברים מסויימים( כמו לנשום לידך)

בקיצור, כן, את נורמאלית, כולל מה שכתבת בסוף 😘

שבהריון הראשון הייתי בטוחה שחרב עלי עולמי ומה יהיה מעכשיו ומי יודע מה זה אומר. ואז דיברתי עם איזו מישהי על ההריון והיא אומרת לי - בעע שליש ראשון, ובעיקר הבחילות מהבעל... והייתי בשוק לגלות שזה תופעה מוכרת שפשוט אין איך לשלוט בה.. 

בלי קשר הייתי מגלה שלכל דבר בעולם יש ריח דוחה, בעלי היה מוציא בשבילי דברים מהמקרר כי לא יכולתי לפתוח אותו מרוב גועל מהריח 

על הקטע עם הריחות פחות אבל זכור לי שההריון עם זה עבר יותר בשפיות.

היום יש בונגסטה שעושה את אותה פעולה, אבל שמעתי מכמה שהיא ממש עייפה אותן.. לענ"ד זה עדיף מבחילות

יותר חזקות. בבית. מול הבעל. וכו.

אין הסבר אחר.. מנסה לחשוב,

תחשבי שאת נגעלת מריח, כל בנאדם אחר את לא נמצאת ככ קרוב איתו ומריחה אותו ואת הגוף שלו. ואותו כן וזה עושה לך בחילה. ואז הגוף זוכר את זה..(אל דאגה, הוא שוכח אחכ )

ואגב ליד אנשים שהשתמשו בבושם או מרכך כביסה שעשו לי בחילה אז כן היה לי בחילה 

מהמבט שלי- 

חסרונות:

1) תכלס היא לא חזקה כמו שחשבתי.. (כאילו לא נשברה או משהו אבל הידית נהייתה גמישה כזו עם הזמן.. )

כשאני עולה על מדרכות/אוטובוס יש לי הרגשה כאילו זה עומד להישבר, אבל לא יודעת, אולי בהרבה עגלות זה ככה וזה סתם ״גמיש״ ועדיין יציב וחזק.

2) פחות התחברתי לזה שהאמבטיה נמוכה

יתרונות:

1) קלה מאוד

2) מתקפלת בקלות ובצורה קומפקטית (גם האמבטיה)

אבל הסיטי תור לאקס נראתה לי קצת שברירית מצד הגלגלים ואני דרה במקום לא ממש מרוצף ועם קפיצות ואבנים בולטות

משום מה לא שומעים עליה הרבה..היא לא תפסה ממש לא יודעת למה..

אז הלכתי על הספורטליין ובאמת ממש מרוצה וממליצה בחום

לא יודעת כהשוואה

כי לא ניסיתי

אבל היא פשוט כייפית

אחותי התלהבה וקנתה אותה.

נחמד שהאמבטיה מתקפלת ושהיא קטנה וזהו.

הגלגלים לא נוחים בכלל, מאוד מאמץ להסיע אותה. לגגון יש בעיה של נפילה אחורה ובכללי חוויה לא נוחה, לא דומה בכלל לסיטי מיני שנוסעת בקלילות.

מפעם ב להרבה זמן לא קורה כלום. העיקר שתישן טוב

ההנחיה היא כדי שזה לא יהיה באופן קבוע

ההנחיה נועדה בעיקר כדי שאנשים לא ישכיבו באופן קבוע את הילד לישון בסלקל או בדונה אבל פעם ב.. זה נראה לי סביר ועדיף בעיני על פני להוציא את התינוק, הוא יתעורר ואז להמשיך את הנסיעה כשהוא בוכה

וזה לא נסיעה של כל יום אלא של פעם ב. .אני לא הייתי מעירה .

אצלי לרוב מתעוררים מעצמם אחרי זמן ארוך, אם בכלל נרדמו בדרך נס ולא צרחו כל הזמן אז להעיר...מממש לא

כל עוד היא הייתה רגועה היינו ממשיכים בנסיעה

ובקופ"ח לאומית יש גם הנחה

יש בית מרקחת ברב שפע שהם קבוע נותנים לי עם הנחה

אני משלמת בד"כ -87-90 ש"ח לבקבוק

וקונה תמיד סטוק שיהיה בבית

https://www.medi-link.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2.html

אני לאחרונה העברתי לסבון קלנדולה של ערוגות.

קשה להוריד את זה אחכ וזה נהרס..

הייתי מסתכלת על חדרים באינטרנט לוקחת השראה

תבחרי בכל חלל 3 צבעים שיובילו אותך. ברהיטים, מסגרות שטיח וכו'..

לא להעמיס על החדר..

אם אתם הולכים לגור שם הרבה זמן הייתי צובעת בחדר ילדים חצי קיר ותולה 3 תמונות. מסגרות אפשר לקנות ממקסטוק או איקאה ותמונות עצמן משיין.

לשים מדף ארוך עם עציץ נופל וקשקושים. לעשות מקום מסודר למשחקים ובגובה של הילדים

בחלל הסלון- לשים רק מה שצריך. אפשר עציץ עם אגרטלֶ

תחפשי ספה בצבע נייטרלי וכורסאות בצבע חזק שיתן חמימות לבית. כריות על הספה תואמות לכורסא

אני ממש אוהבת את התחום. מוזמנת להתייעץ באישי..

כבר ממה שכתבת קיבלתי השראה ❤️

ולתפוס כיוון של עיצוב שהתחברת.

ואני בטוחה שהתקופה של המעבר זה לחוץ, אז ממליצה לא לעצב תוך כדי.

אחר כך, בנחת.

ואז אולי דווקא כן לשוטט בחנויות לכלי בית וכזה.

אפשר למצוא דברים זולים שמוסיפים המון.

אגרטלים, מראות, ציורים..

בהצלחה!

את צודקת, אולי עדיף לחכות טיפה.

בא לי שהילדים יגיעו לדירה וישמחו, ויתרגשו מהחדר שלהם אבל זה כנראה לא הגיוני להכניס את זה בתוך המעבר.

מקווה שנתמקם ואמצא קצת זמן פנוי בנחת 

וכנראה גם לא כדאי.

מה שכן- לצבוע קירות כן אפשר וכדאי לפני, אח"כ זה יותר מסובך. אפשרי אבל פחות נח מאשר בדירה ריקה.

אם את ממשיכה עם הריהוט שלך, את כבר יודעת את הצבעים, ואת יכולה לבחור לכל חדר צבע לקיר/חצי קיר/ כל הקירות וכו שמתאים לריהוט. ולצבוע לפני שנכנסים.

לחדר הצבוע את מכניסה את הריהוט הכבד, וע הזמן מוסיפה עוד רעיונות וקישוטים כמו מדפים, תמונות וחלונות וכו.

בהצלחה רבה

תבחרי 2 גוונים משתלבים שאת רוצה שהחלל יהיה

ולשלב אובייקטים משני הצבעים

נגיד

ירוק

וחום בהיר

מדבקות או טפט של עלים-פרחים עם גווני ירוק

מדפי כוורת קטנים תלויים על הקיר אפשר גם לצבוע בגוון ירוק עדין או להשאיר חום

ובהם עציצים קטנים

כמה קופסאות ראטן חומות בספריה

וילון משתלב

אהיל למנורה

עציץ גדול בפינה

מפה לשולחן סלון

כריות לספה בגוונים שונים שמשתלבים יחד

מדבקות לקיר או טפט- בשיין יש המוןןןן

מהממים וזולים

תסתכלי בפינטרסט על דוגמאות ותקבלי השראה

שנותנים גם דרך הפה

זו דלקת ממש חריפה?

אולי הוא חושש ממשהו אחר

בהחלט הייתי לוקחת או לפחות מתייעצת עם עוד רופא

 אנטביוטיקה דרך הפה.

בד"כ לא נותנים על לקת עיניים אלא א"כ יש דלקת מאד מאד חזקה או בגלל הסטוריה רפואית מורכבת/מחלות רקע

אם זה לא כך, בהחלט הייתי שמה משחה/טיפות ובין לבין קומפרסים עדיף עם תה קמומיל.

רק בריאות

רופא נתן אנטיביוטיקה דרך הפה כשהיו אודם ונפיחות מסביב לעין.

זה סוג אחר של דלקת, ונותנים אנטיביוטיקה כדי שלא תגיע למח.

אז לפני שמוותרים על האנטיביוטיקה מהפה הייתי מדברת שוב עם הרופא או עם רופא נוסף..

רפואה שלמה!

אז אולי באמת נתחיל אנטיביוטיקה

אופפ נמאס לי כבר

אצלי היא בת 3.5 חודשים ואני גם מתכוננת לשאוב. אבל זה לא מרגיש לי אותו דבר הנקה ושאיבה

כי כשאני בבית אני מניקה אותה לפי דרישה ובעבודה אני אשאב פעם פעמיים. והחשש שלי שזה יגמור את ההנקה..

בהתחלה באמת יותר קשוח, ממליצה להסתכל על טיפים להגברת החלב (מה שעולה לי עכשיו זה להסתכל על תמונות של התינוק ועיסוי של השד לפני השאיבה), ומצד שני יש בגוף די הרבה חלב, אני שאבתי בעבודה בפעמיים לשלוש ארוחות..

אחרי זה מתחילים לשלב מוצקים ואז לאט לאט נהיה יותר בנחת.. וגם אם צריך לתת בקבוק מטרנה פעם ב הכל טוב, רוב הסיכויחם שבשלב הזה זה לא יחסל את ההנקה

זה קשוח, אבל אפשרי.

את הקטנה הנקתי עד גיל 8 או 9 חודשים בהנקה מלאה, שאבתי פעמיים ביום עם ביאמבה (מושלם). אבל חזרתי לעבודה רק בגיל חצי שנה.

לגדולה שאבתי במשאבה ידנית עד גיל 10 חודשים פעמיים ביום, וזה היה קשוח.

אחר כך היא עברה לארוחה אחת של מוצקים ועברתי לשאיבה אחת ביום שזה מאוד מקל והרבה פחות מאסיבי מ2 שאיבות.

כשהפסקתי לשאוב בעבודה המשכתי להניק בוקר, אחה"צ וערב ואחר כך כשהיא גדלה יותר אז רק בוקר וערב עד גיל שנה ו4

זה לקבוע לעצמך זמן לשאיבות, לפי אופי העבודה שלך - למשל אני הייתי מניקה מוקדם, באיזה 6, ואז שואבת במשרד באיזור 8 וחצי. ואחכ שוב ב12 וחצי בערך. זה הסתדר לי כי זה זמנים שידעתי שאין כמעט סיכוי שפתאום יהיו לי בלתמים ופגישות.

ולהביא לך אוכל טוב, אני למשל הייתי אוכלת סנדוויץ טוב תוך כדי השאיבה בצהרים.

לחפש איפה יש בעבודה חדר הנקה שתוכלי להינעל שם ולשבת בנחת.

אחרי השאיבה בבוקר הייתי שמה את הבקבוק במקרר, ואת המשאבה לא שוטפת (זה לוקח זמן וגם מעיק) אלא שמה בשקית ניילון אטומה וגם למקרר. ואחכ בצהרים שואבת בבקבוק חדש ואז גם אותו למקרר. כשיצאתי מהמשרד שמתי את הכל בתוך צידנית קטנה בגודל של תיק צד שקניתי, עם קרחונים כחולים כאלה (שהיו בינתיים במשרד במקפיא מהבוקר), ואז בבית הייתי מעבירה למקרר, שוטפת הכל וכו

קניתי מספיק בקבוקים כדי שיהיה נוח ולא מעיק 

והמשכתי הנקה מלאה במשך המון זמן, עד לגיל של מוצקים, וגם אז לא נתתי מטרנה בכלל אלא פשוט שאבתי קצת פחות.

כשחזרתי לעבוד הייתי שואבת בעבודה פעמיים או שלוש ביום, היה קשוח ממש, אני מורה, וצריכה לפעמים להיות תורנית בהפסקות. לא הייתי צספיקה לאכול נורמלי.

בעצם אצל אחד מהם נתתי בקבוק פעם ביום בגיל תשעה חודשים כי נמאס לי כבר...

בילד הרביעי חזרתי לעבודה בגיל חמישה חודשים כי החלד התחברה לי עם החופש הגדול, ילדתי באפריל, אבל שוב בספטמבר חזרתי לשאיבות מטורפות.

בילד החמישי חזרתי למשרה חלקית ונהיה לי אוויר לנשימה.

זה קשה אבל אפשרי.

השניה ינקה עד שנה וחודשיים. נכנסה למעון בגיל 3.5 חודשים, שאבתי לה גם בעבודה וגם אחהצ בבית במקביל להנקות כדי להשלים את הכמות, ומטרנה היא אכלה לראשונה רק בגיל 9 חודשים! כשכבר התעייפתי. זה היה קשה, לא ברור לי עד הסוף מאיפה הכוחות ולמה. עם הבאים בתור (שינקו יותר זמן ממנה) שילבתי עם תמל. שאבתי מה שהסתדר לי בעבודה ואת השאר השלימו עם תמל ואחכ ארוחות. בבית המשכתי להניק לפי ההתפתחות.

מבחינתי זה נקרא הנקה מלאה. 

הדבר הכי פחות נחמד בהנקה (מבחינתי)  זה השאיבות

לא אוהבת את זה

אבל אם משתדלים לא לפספס שאיבות- זה אפשרי להתמיד בהנקה.

את הקטן שלי הנקתי עד גיל שנתיים וקצת...

שאבתי בעבודה עד גיל שנה+ (בעצם, חלק מהתקופה שאחרי החל"ד עבדתי מהבית בגלל הקורונה אז היה קל יותר עם השאיבות)

ואח"כ ינק רק כשהייתי בבית. בוקר/ אחה"צ/ לילה.

את הקודמים לפניו הנקתי עד גיל שנה פלוס

כולל שאיבות בעבודה אבל הפסקתי לשאוב לפני גיל שנה...

בהצלחה

זה קצת קשה אבל לגמרי אפשרי.

בהתחלה בהתחלה שאבתי בעבודה פעמיים.. והוא קיבל שאוב בבקבוק..

אבל כשהתחיל טעימות וארוחות נגיד בגיל 9-10 חודשים -אז הרשיתי לעצמי לשאוב פעם אחת ומיהרתי הביתה להספיק להניק ולא לתת עוד בקבוק..

אהה.. נזכרתי- הייתי מניקה לפני שהייתי יוצאת לעבודה- בבוקר מוקדם.

אם את שואבת ומניקה כשאת איתו אין סיבה שהחלב יפסק.

אצל אחד חזרתי בגיל חודשיים (לימודים), אחד בגיל שלושה חודשים ואחת בגיל חצי שנה. ב"ה אצל כולם הנקה מלאה עד גיל שנה +.

תתכנני לך הפסקות לשאיבה, שיהיה ברור מתי את שואבת.. יש עבודות שזה יותר פשוט ויש פחות. זה גם תלוי כמה שעות את עובדת ביום.

רק לקחת בחשבון שלפעמים הגוף מעצמו מוריד כמויות בשאיבות... ואז אולי צריך לשאוב יותר. משתנה מאחת לאחת.

עדיין מיניקה בן שנה וארבע

שאבתי המון תוך כדי וכשהתחיל מוצקים לאט לאט הורדתי שאיבות

גיל שנה.

שאבתי בעבודה עד הם התחילו לשלב מוצקים בצורה מספקת (בהתחלה כל 3 שעות ואז כשהתחילו מנת מוצקים הורדתי בהדרגה)

הכי מוקדם שחזרתי היה ללימודים כשהבת שלי הייתה בת חודש וקצת (והיה יום שלא הייתי איתה יותר מ12 שעות לימודים מ8 עד 8).

תמיד כשהפסקתי להניק היה לי גודש רציני אז לא חושבת שזה פגע בכלל בכמות החלב. 

מה שכן ונראה לי שזה נתון משמעותי הם המשיכו לינוק בלילה די הרבה עד סיום ההנקה אז יש מצב שזה מה ששמר לי על כמות החלב.

נתתן לי פה המון טיפים ןעצות שבע''ה אני איישם .

אין מילים!!!

אבל חזרתי לעבודה כשהייתה בת ארבעה חודשים ושאבתי לה עד גיל 7 חודשים בערך

ביחד עם ההתחלה של המוצקים וחזרת המחזור כמות החלב בשאיבות ממש פחתה ולא הצלחתי לעמוד בזה.

אז אצל המטפלת עברה לקבל תמ"ל ואז זה כן גרם גם לזה שבשבתות וכו לא היה לי חלב בשעות האלה וקיבלה תמל גם בבית.

כשהייתה בת שנה, הורדתי לה את הבקבוקים של התמל (כבר לא הייתה צריכה, אכלה יפה) ונשארנו רק עם הנקות ומוצקים.

הנקתי אותה עוד שנה וארבע בערך.

חייבת להגיד רק שהמעבר למטרנה היה ממש הקל עליי כי פתאום לא הייתי צריכה לרדוף אחרי השאיבות וזה ממש איפשר לי להנות מההנקות שנשארו לי

לק"י

הכי הרבה ששאבתי היה עד גיל שנה (אצל שני הגדולים שילבתי תמ"ל, אם לא הספיק השאוב).

והמשכתי להניק בבית עוד שנה+ (בנוסף לאוכל מוצק כמובן).

זה כבר לא הנקה מלאה...

ההנקות יורדות כי המוצקים מחליפים חלק מההנקות.

עשיתי זאת בילד הקודם וגם עכשיו... מטרנה אחת לא שומשה... 

אצל הקודם חזרתי בגיל 5 חודשים

ועכשיו בגיל 5.5 חודשים... 

והנקתי עד גיל מאוחר מאד.

עד גיל שנה הייתי שואבת.

כשארוחות מוצקים התבססו הפסקתי לשאוב והנקתי לפני ואחרי העבודה

זו ילדה שביעית שלי ב''ה אבל זו פעם ראשונה שאני חוזרת מיד בתום חל''ד.

שנתיים+ הנקה מלאה מלאה. הן התחילו לאכול מוצקים מאד מאוחר וכמעט לא לקחו בקבוק....

ומניקה בערך עד גיל שנה.

חלק מהילדים שאבתי יותר וחלק פחות, תלוי מתי התחילו מוצקים וכמה היה משמעותי, אבל בהתחלה בעבודה השאיבות די אינטנסיביות אז מהר מאוד אני מפחיתה ובכל זאת לא פגע בהנקה

אבל כן די אינטנסיבית עם חלק ימים ארוכים

ושמרתי על הנקה מלאה

מצד שני גם הארכתי חופשת לידה ודי מהר אפשר לתת גם מוצקין

אז כשהוא היה במסגרת הוא קיבל מוצקים או מטרנה

ואיתי הוא המשיך לינוק, אחהצ-לילה-בוקר ושבתות, עד גיל כמעט שנתיים...

אני הנקתי עד גיל שנה וחצי. כשהוא היה בן שלושה חודשים שמתי אותו אצל מטפלת ליומיים בשבוע והשאר איתי, מגיל חמישה חודשים הוא היה שלושה ימים בשבוע אצל מטפלת. לשבע שעות כל יום.

הייתי שואבת פעם אחת באמצע יום עבודה ויצא לי מספיק חלב בשביל שניים שלושה בקבוקים שהוא היה מקבל בלעדי. בימים שהוא היה איתי הייתי מניקה לפי דרישה.

לפעמים אם היה צורך הייתי שואבת בבוקר לפני העבודה או בצהריים כשחוזרת. (אם היא הייתה נותנת לו בקבוק קרוב לחזרה שלי אז הייתי ממש מלאה אחרי יום בלי הנקה. והייתי שואבת).

הנקתי עד גיל שנה וחצי, שאבתי עד גיל שנה ואחר כך הוא קיבל תמ"ל אצל המטפלת (אבל רק אחד ביום לפני השנ"צ)

המשכתי להניק מאז שחזרו מהמסגרת ועד שיצאו למסגרת ..כל בוקר, אחהצ ערב לילה היתה הנקה.וגם כמובן מוצקים, תלוי בגיל.

ובשאר הזמן במסגרת, רק מוצקים

מקוה שבע''ה אצליח גם לשמור על ההנקה.

מעריכה מאד כל תגובה ותגובה!