יש שני דברים שונים - פנסיה ופיצויי פיטורים.
מקדימה ואומרת שאני לא אשת מקצוע ומדברת אך ורק מנסיוני כעובדת ומצבים שנתקלתי בהם בעצמי. קחי את הדברים בערבון מוגבל כנקודות לבדיקה.
אם מישהי יודעת אחרת היא מוזמנת לתקן
אז -
הפרשה לפנסיה היא חובה של המעסיק החל מהחודש ה3 או ה6 לעבודתך, ואין לו שום דרך לחמוק מזה. הוא חייב להפריש אאלט סכום בגובה 6.5 אחוז מהשכר שלך לפנסיה כל חודש.
פיצויי פיטורים לעומת זאת ניתנים, כפי שזה נשמע, במקרה של פיטורים. ולא אמורים להינתן, מלכתחילה, במקרה של התפטרות.
מעבר ללארג'יות אפשרית של מעסיק שירצה לתת פיצויים לעובד שמתפטר מרצונו, יש כמה מצבים אפשריים שעובד יכול לקבל פיצויים - אחד זה סעיף 14 המדובר (מקווה שלא טועה במספר) שזה בעצם סעיף בחוזה שאומר שתקבלי פיצוים גם כשאת זו שיוזמת את ההתפטרות.
שתיים, אם אני לא טועה, זה מתפטר בדין מפוטר, כלומר שאת עומדת בקריטריונים מאד ספציפיים (שגם מאפשרים לך לקבל דמי אבטלה באותם תנאים של מפוטר ולא של מתפטר).
שלוש זה דבר שנהיה די נפוץ בשנים האחרונות וזה הפרשה לפיצויים דרך הפנסיה - המעסיק יכול, אבל לא חייב, להגדיל את ההפרשה לפנסיה ל8.3 אחוז, כלומר כמעט 2 אחוז נוספים יותר ממה שהוא חייב, על חשבון פיצויי הפיטורים העתידיים. ככה הוא מפריש כל חודש קצת וחוסך לעצמו הוצאה חד פעמית גדולה כשאת עוזבת, ובמצב כזה את תקבלי את הפיצויים האלה (בתור רכיב נוסף בקופת הפנסיה שלך) גם אם לכאורה לא היית זכאית לקבל פיצויי פיטורין.
אחרי כל החפירה הזו חוזרת למה שניסיתי לומר בהודעה הקודמת - מלבד מקרים מסויימים, ככל שאת מתפטרת ברצונך את לא אמורה להיות זכאית לפיצויי פיטורין, ואת אמורה לקבל אותם רק במקרה שהם הופרשו כתוספת לפנסיה, אבל לא בכל מקום עבודה זה המצב.