תיאור מצב
שנינו חכמים ומבולגנים (אני יותר) למרות שגם הוא זורק נעליים בכל מקום, משאיר ביסקוויטים וקופסאות בחוץ ולא מנקה את השיש בהכרח אחרי האוכל. אבל הוא עושה כ"כ הרבה עם הילדים, משחרר אותי ונמצא איתם וגם עושה בבית ולוקח חלק בדברים.
אני נקייה אבל מאז ומתמיד ממש מבולגנת (בגדים זרוקים, מלא דברים שלי לא במקום, כל חדר דורש סדר) אז תארו לכם כשאנחנו ארבעה יחד...
אנחנו אנשים עמוסים-כל אחד עובד בעבודה תובענית יחסית, יש לי השתלמויות, ימי גיבוש, עבודות להגשה, מבחנים לבדיקה. לשנינו יש פנאי מושקע-חביבים, חוגים, נסיעות משפחתיות.
וכן, מרב שאנחנו מפורקים בסוף יום, מעדיפים לשקוע בסדרה טובה מאשר להתחיל לתקתק את כל הבית מעבר למה שאנחנו כבר עושים וזה הרבה מאד ושנינו לגמרי מותחים את עצמנו מעבר לגבול היכולת, עד הסוף. כלומר, אנחנו נמצאים עם הילדים, משקיעים זמן איכות, עושים כלים ולא במדיח, מסדרים את המשחקים והבלאגן. מנקים רצפה, מסדרים את הבית אבל:
יש עדיין כ"כ הרבה מטלות בסוף יום מסביב שלא מגיעים אליהן-
* לשטוף להם סינרים, כסאות אוכל ובקבוקים
* להוציא כלים מהמייבש
*להעביר סכו"ם למגירות
*נקיון הרצפה
*לנקות שיש
*להחזיר כל מה שלא במקום (מה כן במקום????)
*כביסות-להעמיד מכונה, להעביר למייבש, לקפל, לחלק ולפעמים כמה ביום
***אז מגלים שגם כל החדרים מבולגנים.
__________________________________________________________________________________________________________
משאלת לב
מעצבן אותי שהאיש שלי יעדיף בכל זמן נתון לגלוש בטוויטר או לצפות במשחק כדורסל\רגל על פני פשוט להקדיש זמן ל.....סדר. הוא לא אדם מסודר או אדם שאכפת לו (מזל, ככה הוא לא מעיר לי
) או מזמן הזדמנויות לסדר כלשהו.
אם אבקש שיקפל כביסה הוא יקפל אבל לא ישים את הערימה במקום (עד שאבקש במפורש). הוא לעולם לא יסדר את החדר שלנו או את הארון בגדים שלו וגם כאני קונה לו משהו חדש, אני זו שצריכה לפתוח ולזרוק שקיות ולארגן לו את הפריט החדש במקום, אחרת זה ימשיך לחכות בשקית.
פתאום מלחיץ אותי שיצאו לי ילדים פרזיטים (כמוהו) או מבורדקים (כמוני). אבל שוב, מה אומר ומה אגיד אם אני בעצמי מבולגנת?!
___________________________________________________________________________________________________________
הערב
היום התחשק לי להכנס ברבאק, לעשות כלים וגם לשטוף רצפה ולסדר (טוב, גם הכנתי סלט וארוחה בריאה אבל זה לא אופייני).
ואז נפל לי אסימון- שנמאס לי להשקיע כל הזמן שעותתתתתתתתתתתתתתת בלעשות סדר.
כשיש ילדים כל הזמן צריך לסדר מחדש, זו אקסיומה , בעיקר כי 1) צריך להיות עם הילדים ו-2) אין מספיק זמן.
למשל, כשאני איתם אני לא יכולה לעשות יותר מדי בבית וכשצריך לרוץ לעבודה מוקדם בבוקר, להתחיל לעשות כלים זה לא ריאלי ואז כל מצטבר וכו'.
זה אצל כולם ואני לא מחדשת. אבל לדעתי אנשים מבולגנים סובלים מזה הרבה יותר.
ואני רוצה ללמוד כמה טיפים שלא ישמתי ואולי שכחתי או התעייפתי מהם, ולהנהיג אותם בבית, דברים שאולי יקלו עלי בשוטף, למשל:
* להציע מצעים בחדר שינה
* להכין ארוחה בריאה בערב, לא משנה כמה אין כוח ומפתה להזמין פיצה
* סדר במרחב הציבורי
* אין נעליים בסלון
* להקדיש 5 דק' לסדר
ועכשיו לשאלה
איך רותמת את בעלי לזה? אנחנו לא חדשים בנישואים,
ודיי סבבה לנו ככה, להיות על הדברים מחד אבל לא אובססיביים מאידך, ככה התרגלנו
אני לא אשה שנוזפת אם הוא שם נעליים בסלון, כי ממילא ראינו סדרה ונרדמנו, וגם לי יש מלא דברים זרוקים במילא, וגם כי עייפתי
אבל הסבבה הזה הוא כיפי בלילה כשנשפכים ונהנים, ומבאס בבוקר. ואולי צריך להציג לילדים מודל יותר אסוף וקוהרנטי לסדר נוכח בבית.
קצת כמו הדימוי שלנו לאיש של הלילה ולאיש של הבוקר.
אני של הלילה נהנית ממגש פיצה כשאין כוח לכלום, שמחה שצופים במשהו מאוורר ועוד.
אבל אני של הבוקר מתבאסת לגלות שיש כלים בכיור, הרצפה מרוחה, שאתמול שוב אכלנו המבורגר בטייק אוואי (לא מזין ויקר)וששוב לא הקדשנו זמן לניהול תקציב.
אני מפסידה מהבלאגן הזה כל כך הרבה דברים!
תנו לי טיפים,
איך לשלב סדר בחיים בשוטף, גם כשעייפים,
במקום לשלם על זה ביוקר אח"כ?
תודה
והלוואי שהוא יתן לך טיפה כח להתרומם מעל זה...