פורום הריון ולידה (עמוד 105)

לק"י

ובמה מתבטאים ההתקפים שלו?

שאלה ממש קשה האמת.

איך הוא ביום יום לפי מה שאת מכירה?

אם הוא מאוזן וזה לא מתבטא, אז אני לא רואה בעיה עם זה. 

בחיים לא הייתי משאירה

אם כי חלקם באמת עם ילדים בעצמם ומטפלים בהם היטב 

או שלאו דוקא?

לא אשפוזים

אבל זו מחלה לא צפויה

ברגיל מתנהג רגיל. יחסית כמובן

אפשר להבין שיש לו משהו והוא לא בן אדם רגיל. רעידות של הגוף בעיקר.

מן הסתם אין לו הרבה סבלנות מעצם העובדה שכבר שנים אין לו ילדים קטנים (הקטן בן 21).

בעלי אומר להשאיר אותם עם סרט אין בעיה. ואני מסרבת.

הוא לא ישאיר בלי שאסכים אבל התערבתי איתו שיש עוד הרבה כמוני 

לק"י

גם עם בן אדם בריא, אם אין לו מספיק כח לזה.

לנו לפעמים קשה, אז לא בטוח שמישהו אחר יסתדר.

עם בן אדם שאין לו סבלנות, בלי קשר למחלה.

אני למשל לעולם לא משאירה ילדים עם אבא שלי כי ממש אין לו סבלנות. והור לא חולה בכלום

ולא הייתי משאירה לבד ממש, אבל נגיד הוא יכול לקחת אותם למכולת לכמה זמן וכד'.

תכלס, עקרונית אין עם זה בעיה, כי אין סיבה שפתאום יתפרץ אם זה לא היה כמה שנים, זה בדרכ מצב שעולה בהדרגה.

אבל לא הייתי משאירה. כי אני ראיתי אותו בזמן התקפים וזה פחד אלוהים, ורק מהמחשבה הזאת לא הייתי מסוגלת.

חוצמיזה, בכללי, יש לו יחס מאוד עדין ואוהב לילדים. 

לפי מה שהבנתי וזה משתנה מאדם לאדם.

אולי אותו דבר, לא יודעת. חמותי גם סובלת ממחלת נפש. אני לא יודעת מה בדיוק האבחנה. אולי זה מאניה דיפרסיה, כי יש זמנים שהשיפוט של העולם שגוי באופן שנשמע לי מתאים, אבל היא גם מדברת לעצמה. אני לא מבינה בתחום, אז לא באמת יודעת.

בכל מקרה, היא מעולם לא היתה מסוכנת לילדים.

ואני באמת הרגשתי לא כל-כך בנוח, אבל כן שחררתי שתהיה עם הילדים לפעמים לבד.

השאלה היא אם אופי המחלה באמת דומה, ומה המשמעות של התקף.

באופי המחלה (התכוונתי אצל אותו אדם ספציפית)

אבל למה להסתכן?

בסוף זו מחלה. וכאילו בהרגשה שלי אין דרך לדעת מתי זה מתפרץ.

שבן אדם חולה מתחיל לחשוב מחשבות מוזרות כמה ימים לפני התקף וגם כמה ימים אחרי התקף הוא עדיין חושב אותם . זה דבר ראשון. דבר שני , הזיות יכולות להיות בעלות אופי מיני.

שלישית , אנשים שגדלו עם הורה לא נורמטיבי לא תמיד מבינים שהם גדלו במציאות לא נורמלית . הם לא תמיד מבינים עד הסוף עומק הבעיה. אותו דבר גם לגבי שכן או קרוב משפחה . אנשים נוטים לחשוב שאם הם סוג של מכירים בן אדם , אז הם יכולים לסמוך עליו. בפועל זה לא נכון. 

לק"י

לא דומה דיכאון לסכיזופרניה, וכו'.

ולא דומה מאניה דיפרסיה מאוזנת ומטופלת לכזו שלא וכו'.

(אולי לך זה ברור. אני כותבת את זה לטובת נשים אחרות שקוראות).

לק"י

ולא בטוח שכולן פה מבינות במה מדובר.

לכן היה לי חשוב לכתוב

מטופלת ומאוזנת.

כשהוא יוצא מאיזון הוא בד"כ מאשפז את עצמו.

מתבטא במחשבות מוזרות. שאינן קשורות למציאות.

מעדיפה לא לפרט פה כדי לא להיחשף.

אבל זה בגדול.

לא פגע בעצמו ולא פגע בסביבה.

לפני כמה שנים פרסמו בחדשות על מקרה דומה שהסתיים ברע.
לא רוצה להפחיד אבל לא הייתי לוקחת סיכון.

לא השארנו לבד בסוף.

אני איתם🩷 ביחד איתו.

פינק אותם כהוגן היום. טיולים ארוחות🙂

שיהיה בריא.

בשבילו ובשבילכם.

בעלי לקח 2 תיכוניסטים, יחד הם ארזו את הרוב (דברים קטנים שאני רציתי לארוז אני ארזתי)

ובימים של המעבר (קצת לפני וקצת אחרי) הייתי עם הילדים אצל ההורים ונכנסנו לבית כשכל הדברים הגדולים כבר במקום, המטבח פעיל וכו'... 

הבית בלגן כרגע מבחינת ארונות וכו'

יש לי ממש חלום להכניס לארגזים את הכל מאורגן ממש ואז ישירות לארון

שלפחות יהיה כבר מאורגן ללידה כי לא רואה זמן פנוי אחר כך,אני בתקופה סופר עמוסה בחיים.. ממש בא לי

ולאחרונה ניסיתי סתם להביא בנות לעזרה בבית וזה היה על הפנים,ממש ממש התאכזבתי 🤦

לכן יש לי חשש להביא בנות שיעשו את זה 

ואילו לי כרגע תקציב לממש מארגנת בתים,אלא אם כן יש מישהי מתחילה או משהו

1. להשתדל לעבוד לאט וכל פעם על חלק קטן, ככה שזה לא ממש מלחיץ, והעומס מתחלק לכמה מנות.

2. להכין מראש תיק עם שני סטים של בגדים - או לפי הצורך לכל אחד + כלי רחצה ומגבת, כאילו שיוצאים לחופש.

זה מאד עוזר לימים הראשונים.

3. להכין מקרא של צבעי המדבקות לתועלת כולם וככה יודעים מה התכולה של הארגזים הצהובים לדוג.

להדביק מדבקות צבעוניות * גדולות* עדיף בצבעים זורחים שייבלטו מכל צידי הארגז

פרטים חשובים ויקרים (תכשיטים, חפצי ערך) - לשים בנפרד ולקחת לבד (ברכב למשל)

מה שאתם לא רוצים שיינזק בהובלה- לכתוב שביר ולסמן חץ פונה כלפי מטה, זה עוזר למובילים לדעת להניח אותו בזהירות.

לדאוג למובילים

לבקבוק מים או מיץ קרררר וכוסות חד פעמיות

כדאי גם עוגיות לכיבוד , זה יותר נחמד לכולם כשמסיימים באוירה טובה.

והכי כדאי להרגיל את הלשון להתפלל על כל דבר הכי קטן. ככה בזמן אמת את לא לחוצה אלא מעבירה את הלחץ לרבש"ע.

שיהיה בקלות!!

עצות מעולות

אשמח לעוד 

קחי דף, תעשי עליו לוח שנה עד למעבר דירה ותתחילי לגזור אחורה מתי צריך לארוז כל דבר

ככל שהפריטים יותר שימושיים ככה האריזה שלהם צריכה להיות בסוף

כלומר קודם תארזי בגדי חורף, בגדים בארונות עליונים, כלי פסח וכדו

ואח"כ תעברי לבגדים יומיומיים וכלים במטבח

תחליטי מה עדיף לכם, להתחיל מוקדם ולארוז לאט לאט (ואז אפשר מסודר ומאורגן כמו שאת רוצה)

החיסרון של זה יהיה לגור על ארגזים במשך תקופה ארוכה יותר

אפשרות שניה להתחיל יחסית מאוחר ולתקתק עבודה

בגדול תתכנני לפחות יומיים לכל חדר

תכתבי בארטליין על כל ארגז מכל הצדדים מה יש בתוכו

ביומיים לפני המעבר חפשי מישהו שיעזור לך עם הילדים ופשוט לארוז את כל מה שנשאר, לטעמי זה החלק הכי קשה

כשתגיעו לדירה החדשה לא חייבים לפרק הכל מיד, אפשר קודם את השימושיים ולאט לאט להתקדם.

לכל חדר את הצבע שלו.

אפשר לקנות מדבקות או סרט דבק (סלוטייפ צבעוני)

יש דברים הכרחיים, שהכל ייכנס בארגזים ויצר מהבית,

יש דברים רצויים אבל לא הכרחיים כמו לפנות דברים לא נצרכים, לארגן באופן שיקל עצ הפריקה והכל.

תפרידי בין הרצוי למצוי.

ולילדים לדאוג למסגרת מחוץ לבית כמה שעות ביום שתוכלי להתפנות לאריזה.

אם יש סיכון להריון, לקחת חברת הובלה שעושה גם את האריזה.

בהצלחה!

רק מה עושים הילדים אין כל כל מי שמסכים לשמור

אולי אולי חכמה שעות.. איל אספיק

ואני מה זה לא טיפוס של לעבוד ולהספיק בלילה

זה כבר היה לפני שמונה שנים או משהו.

מניחה שיש חברות מוצלחות יותר או פחות, כמו בכל דבר. 

איזה סגנון צריך להיות למוהל?

הרב שקד בוהדנה הוא תותח בתחומו הברית הייתה זריזה קצרה בקושי התינוק בכה ממש בקושי

את התחבושת הורידו יום למחרת והכל היה ממש אסתטי ונקי.

הרב חתוכה הוא מאוד מוכר וידוע הוא מרמלה

ירא שמיים,מקצוען, מאיר פנים, זמין לכל שאלה.

היה אצלנו בכמה בריתות והיה מושלם.

+972 54-760-1015

את כל האחים שלי ואת הבן הראשון שלי מל דר' פליישמן, ברחובות

אם רלוונטי אבקש מההורים שלי מספר 

מומלץ מאוד!

052-300-3403

אבל בירושלים אז שכחתי שגר בחריש

מצרפת מספר +972 52-481-5429

מניסיון שלנו עם ארבע בריתות פחות או יותר

מרגיע, נעים ומקצועי.

הוא מרמת גן

ברוך ה'.

מה אתם אומרות, זה יפה לחכות שבעלי יחזור מהמילואים ורק אז לספר לו?

עוד יום יומיים..

אז תוהה לעצמי אם זה באמת..

עשיתי ב. דם הבוקר.. אבל יקח לזה מלא זמן להגיע

וכבר חזרו לי תשובות של בדיקות אחרות..

פעם קודמת היה לי פס חזק בטירוף, לא היה ספק בכלל..

וגם קבעתי תור לרופאת נשים וזה רק באמצע ספטמבר, זה סבבה? (כאילו שבוע 10)

מדוייקת

אבל לא קריטי נראה לי

אני אישית לא עומדת במתח עד אז

זה באמת ממש מותח 

אבל אפשר לבקש הפניה מר.משפחה לאולטרסאונד ולעשות אצל טכנאית. ולהגיע לר.נשים אחרי.

שהבטא שלילית..

אבל הבדיקה השתמשתי בה לא הכי אמינה, אני יודעת את זה.. למרות שעד עכשיו תפקדה מושלם (זיהתה את ההריון הקודם, ואת כל הפעמים שבדקתי עד עכשיו היא לא זיהתה כהריון, מה שהיה נכון 😀)

באסה.

בדיקות מאליאקספרס פשוט.

זה ממש זול והיה אמין עד היום 😉

למרות שאולי זה מהיר מידי מכדי שהבטא תרד ככה.

אז אי אפשר לדעת מה קורה באמצע

היו כמה שנים שזה היה מדויק ממש, זיהה שלושה הריונות ממש בהתחלה,

כשלא היה הריון לא היה מופיע שום פס לא משנה כמה זמן מחכים. כלום כלום

ואחר כך התחילו לזייף ולתת פסים חלשים בלי שיש משהו, בהתחלה חשבתי שזה קשור להורמונים שלקחתי בטיפולים, אבל גם כשכבר כמה חודשים לא לקחתי כלום היה מייצר מדי פעם פסים חלשים

לא יודעת איך היה הפס אצל הפותחת כי בתמונה זה לא ברור.

מתוך המון שרשורים פה. פלוס בקבוצות פוריות בפייסבוק. המציאות מראה שזה הרבה פעמים לא. ברור שיש גם פעמים שכן.

אגב גם הפוך. לי היתה בטא חיובית שלגמרי היתה אמורה להראות במקלון ולא נראתה.

בדיקות דם וזהו. 

לק"י

אני השתמשתי בתשובה כנה, ותמיד יצא נכון.

(ופעם אחת בלבד היה פס שאחריו קיבלתי מחזור. משערת שזה היה הריון כימי).

יסודי של כל החלקים?

כשאני הרגשתי שהיא קצת התעייפה המליצו לי להשרות בקערה עם מים וסבון כמה שעות ואח"כ להרתיח במים נקיים

זה ממש החזיר עטרה ליושנה.

אבל כשהוא אוכל / שותה מדי הרבה הוא שוב פולט.

אם היא פולטת כמויות גדולות או בתדירות גבוהה אפשר להתייעץ עם רופא

אבל אם זה שוב כמה פעמים ביום כמו פעם הייתי בודקת יותר מה אכלה או אם היו הרבה נסיעות וכד'...

הכי נוח להכנס ולראות את כל המידע.

אני קיבלתי מזה החזר למלון אחרי לידה, וטיפול אקווילבריו לפני הלידה.

אבל לא בימים הקרובים שצופים גל חום קיצוני

לא ירושלמית

רק אמא שמבינה שאין ברירה והילדים צריכים תעסוקה גם כשחם

לק"י

מצחיק אותי שזה גל חום😅

(אני יודעת שמידת החום לא תלויה רק בטמפרטורות, ועדיין).

באתר של השירות המטאורולוגי, ועולה יותר מזה (אחרי יום ראשון, בניגוד למה שאמרתי לגבי השיא)

אצלינו זה בטוח יותר🥵

אז כדאי לבטל?

בגן חיות עצמו הכל שמשי?

חםם נורא בירושלים.

זה נכון שבמזג אוויר חם ביום קיץ רגיל, עד תשע עשר עדיין נעים יחסית.

אבל בשעה שתיים עשרה חם בכל מצב ולא הייתי בונה על טיול במקום פתוח

אבל יש סיפור בהמשכים שיש בעיתון פנינה של בקהילה על הורות לילד על הרצף

קראתי כמה פרקים וזה היה מרתק

וגם ממליצה על סדרה פלפלים צהובים גם על הורות לילד על הרצף

'לא נקיים'

הרוב נקי

ממליצה גם על סדרות

לא טיפוסי- על נער על הרצף- אבל לא נקי בכלל

סופק גיקית- נערה עם קשיי תקשורת- לא מאד נקי

ובכלל, יש שם הרבה מעבר לילד האוטיסט עצמו. אולי בעונה הראשונה הוא במוקד, בשניה פחות. יש שם הרבה עניינים משפחתיים (שחלקם קשורים, כי זה משפיע על הסביבה, וחלקם ממש מיותרים, וסתם הופכים את הסדרה לגסה. אני התאכזבתי. עניין אותי הילד, לא שאר הסיפורים).

עד כמה שאני מכירה את מתואמת, לא נראה לי שזה מה שהיא רוצה לראות. בטח כשהיא מחפשת ספר חינוך יהודי😅

ספרי פרוזה כבר קראתי כמה. אם הסיפור בהמשכים בעיתון פנינה יצא לאור - אשמח גם לקרוא אותו🙂

את הסדרה שכתבת לא אנסה לראות...

שבסדרה הזו יש קטעים שיכולים  לחזק נפשית ולחוות את הסיטואציות מהצד

אז אפשר לראות חלקים נבחרים

אם רוצים כמובן

לי זו היתה סדרה עוצמתית שנתנה הרבה

(ההמלצה היא כמובן רק לטובת מי שממילא קוראת וחושבת לצפות בפלפלים צהובים, לא לפותחת השרשור כמובן)

לא התחברתי לסגנון. אבל יש בו הרבה ידע חשוב. כותב אותו אבא לילד עם אוטיזם.

יש ספר מצוין בשם "ילדה נוף" מומלץ לכל אמא באשר היא.

לא יודעת אם שני הספרים הללו נכללים בהגדרת ספר חינוך ילדים אמוני

אבל שניהם מוצלחים מאד.

את ילדה נוף קראתי (די מזמן) ונהניתי אבל הוא לגמרי ספר עלילתי (ומדבר על קשב וריכוז ולא על אוטיזם - לא שבזה אין לי קצת מה להזדהות...)

באמת צריכה לבדוק איך הספר ביום בו תקרא לי אבא, אף שבו מדובר על ילד בתפקוד נמוך, ב"ה שונה מאצלנו. אבל גם זה ספר שלא בהגדרה ספר הדרכה לחינוך ילדים, נכון?

חשבתי באמת לקרוא אותו שוב, הפעם באור אחר...

תודה!

את ביום בו תקרא לי אבא.

על אף שאין לי הזדהות אישית עם הנושא, הוא נגע בי

זה יותר סיפור אוטוביוגרפי בעיניי.

אבל כתוב מאוד מעניין 

ואותי הוא ממש עצבן בגישה שלו, אבל קראתי כאיש מקצוע ולא כהורה, אולי זה שונה

אבל קשור לקש"ר.

קראתי אותו כבר כמה פעמים והיד עוד נטויה...

יש את "המנוי אינו זמין" שמספר על אוטיזם- אבל הוא ספר קריאה, לא ידע.

אני נהניתי ממנו מאד.

אבל הוא משקף את חוסר ההבנה שלנו כהורים לכל מיני תופעות שקורות לילדים

לכן מתאים לכל הורה מתמודד באשר הוא וגם לאלו שרק מתמודדים עם הבעיות הרגילות והסטנדרטיות

יותר מאז שקראתי את הספר.... וגם קיבלתי פורפורציות...

בסוף אצור רשימת המלצות לספרי קריאה על אוטיזם

וגם ממליצה בחום על קבוצה בפייסבוק שנקראת "אוטיסטים ושאר ירקות".

הקבוצה הוקמה ומנוהלת ע"י אוטיסטיות בוגרות.

לא הכל שם לטעמי, אך יש שם מידע רב מחווייתם של אוטיסטים בוגרים.

בנוסף ממליצה על הספר "למה אני קופץ"

אין לי פייסבוק...

ומה הספר המדובר?

לגבי קשר עם הורים אחרים - פתחנו פה באתר פורום סגור קטן לאימהות לילדים על הרצף. אכן אני מקבלת משם כוח... ובכל שאת מחפשת עוד

ממליצה ליצור קשר עם הורים אחרים.

אם יתאים לך מוזמנת לכתוב לי בפרטי

מדויק למבט היהודי-אמוני.

רבנים מכל (בדגש על כל... מגוון מאוד רחב ומעשיר) גווני הקשת התורנית עם מאמרי חיזוק אמוניים, חינוכיים וגם הלכתיים.

מאגד גם הרבה התייחסויות בספרות תורנית קודמת ולא רק מדורנו.

נכתב ביזמת אם לילד מיוחד ואפשר להשיג אצלה

(מקווה שלא נחשב פרסום...)

ברוריה 0506387223

יכולה לשלוח לך בפרטי קצת יותר פירוט או שתחפשי בגוגל, יודעת על לפחות שתי סקירות שנכתבו עליו.

אישית - לא קראתי את כולו.

הוא לא מדבר דוקא על אוטיזם אלא על צרכים מיוחדים בכלל, ולהבנתי גם לא ספר הדרכת הורים במובן הרשמי - כללים, שיטה עקבית וכו'.

כן מתאים למה שתיארת במובן האמוני-ערכי, מיועד לחזק מהזווית הזו את ההורים ואת המשפחה ולתת מבט והדרכה גם להם וגם לחברה מסביב

סיימתי עכשיו ספר בשם "ארץ אפריים" של עלקי דויטש.

כתוב מעולה!

מסופר על בחור ישיבה שיש לו בעית תקשורת. הספר כתוב מנקודת מבטו של הבחור, איך הוא מרגיש וחושב, ועל תהליך שהוא עובר כדי לזהות איך לתקשר עם הסביבה.

אני אהבתי מאד.

אבל כמו שאמרתי, ספרי פרוזה יש הרבה, ואני מחפשת ספר חינוך אמוני... אבל נתנו לי קצת רעיונות

תודה לך!!

מזלט! 

פעם התקשרתי למוקד והיא חזרה אליי ממש כמה שעות אחרי

אולי שווה לך לנסות 

חפפתי בסבון כלים את השיער כמו שהנחו המחליקות

ומרגיש צריבה וחום בקרקפת

של בני אנוש ❤️

בריאות שלימה!

איזה כיף להזכר ברב מרדכי אליהו הצדיק! זכותו תגן עלינו

לא יודעת אם קשור או לא...

היה לי הריון עם מצג op
רק אחרי הלידה חשבתי לעצמי אולי בגלל זה.

הייתי מרגישה ממש ציפורניים למטה, וחשבתי אולי יש לעובר צפורניים ארוכות וחדות.

אולי דמיינתי, אף פעם לא ידעתי מה זה, רק עכשיו כשאת שואלת אני נזכרת.

לא שאלתי אף פעם רופאת נשים, ולא נראה לי את צריכה להלחץ בפרט אם הכל תקין...

גני שלווה זה גנים לחינוך מיוחד?

כי אם כן אז חשוב להבין שילדים לומדים מאוד אחד מהשני. 

לא הייתי מכניסה ילד בהתפתחות תקינה לגן שלם שכולו התפתחות מעוכבת. לא יהיו לו פרטנרים למשחק ולמידה.

בשילוב נכון יהיה יחס הגיוני של ילדים בתהפתחות תקינה ומעוכבת

ביותר, אבל בגיל הצעיר יותר

הילדים הרגילים נתרמו המון מלקבל את השונה (למרות שבגילאים הצעירים גם ילדים בגנים רגילים מקבלים באהבה כל אחד), ובעיקר נתרמו מקבוצה קטנה, חוגים והעשרות שאין באף גן אחר 

ממש אשמח לשמוע ממך יותר כי ראית מבפנים..

אם מתאים לך..

הצוות איכותי?

איזה חסרונות יש לדעתך?

מאוד!! ממש בוררים שם את הצוות

לגן חובה- הייתי מוודאת טוב שיהיו שם מספיק ילדים ברמה נורמטיבית שיהיה לו עם מי לתקשר ולהתקדם

מספיק כמה חברים יחידים וזה בסדר לדעתי 

זוכרת שיומיים מנוחה אבל זה לא אומר לא לזוז, אלא לא להתאמץ.

תשאלי את הרופא להנחיות מדוייקות. תפרטי לו מתי בדיוק הנסיעה ברמת השעות מהבדיקה,

האם יש מדרגות בדרך לרכב,

כמה זמן מהביקור במוזיאון תהיי בעמידה...

כאלה. בהצלחה.

שבוע כאבים והתכווצויות. היה קשוח ממש.

אני חושבת שזה די חריג, רוב הנשים תוך יום יומיים מתפקדות כרגיל

אבל ללכת למוזיאון יומיים אחרי נראה לי מאמץ רב מדי

בעיני, אולי פשוט אני יחלוק עלי, אם את מכירה את עצמך כאחת שלא כל פיפס גורם לך לצירים, והבדיקה עוברת בטוב בלי תופעות לואי מיוחדות, כנראה במקומך הייתי הולכת למוזיאון וקשובה לכוחות. יושבת כמה שאפשר וכו'.

אם את דוקא כן מכירה את עצמך שגם ממשהו שהוא מאמץ קליל ומטה עלולים להופיע צירים, הייתי נמנעת במקומך.

Intention-to-treat analysis - Wikipedia

הסבר בקצרה:

נניח רוצים לבדוק תרופה חדשה, או ניתוח חדש, או דיאטה חדשה, או כל דבר רפואי אחר. אז לוקחים הרבה אנשים ועושים עליהם את המחקר, אבל...

מה עושים עם זה שלא כולם ממלאים אחר ההוראות?

למשל בודקים תרופה חדשה, שאם לוקחים אותה 3 פעמים ביום אז לחץ הדם יורד לרמות נורמליות (סתם המצאה שלי בשביל הדוגמה).

אז חלק מהאנשים יקחו רק פעם ביום כי הם לא מסודרים ולא זוכרים, או שזה ''מרגיש להם'' לא נכון לקחת כ''כ הרבה תרופות, והם ''מכירים את עצמם'' ויודעים שעד היום לא היה להם התקף לב ולכן אין סיבה לחשוש...

לכן, תוצאות הניסוי יראו שבממוצע לחץ הדם של משתתפי הניסוי כמעט לא השתנה. אבל האמת היא שהתרופה כן עובדת, פשוט חלק מהאנשים במחקר לא היו רציניים.

אז איך אפשר לבודד את ה''רעש'' הזה? איך אפשר לבדוק רק את מי שבאמת באמת לקח את התרופה לפי ההוראות?

גישת ITT אומרת שזה לא באג אלא פיצ'ר:

אלה החיים האמיתיים, ואם התרופה תצא לשוק אז גם בחיים האמיתיים הרבה אנשים לא יקפידו לקחת אותה 3 פעמים ביום.

כלומר לפי הגישה הזו, אסור להוציא את האנשים הלא רציניים מהמחקר, כי גם במציאות יהיו אנשים כאלה.

למאי נ''מ?

נניח יודעים שאחרי ניתוח קיצור קיבה יש X אחוז של אנשים שימותו מזיהום.

אז האמת היא שהאחוז הזה כולל בתוכו אנשים שפשוט זלזלו בהוראות ולא לקחו אנטיביוטיקה מניעתית אחרי הניתוח. 

אולי הם אמרו שהם מכירים את הגוף של עצמם והם לא נדבקים בקלות אז לא צריך, אולי הם סתם עצלנים. אבל בסוף הם מתו וגרמו לכך שהסטטיסטיקה של הצלחת הניתוח תרד.

בקיצור, 

אנשים שמזלזלים ברופאים וברפואה מבוססת ראיות, והולכים לפי אינטואיציה אישית, מחשבות ורגשות, גרמו לאסכולת ה-ITT להיות השולטת בקרב המחקרים הרפואיים.

רק אגיד שאני כותב זאת בלי שום קשר לשאלה שבנידון, השאלה אם אפשר או לא אפשר לעשות פעילות או כל דבר אחר אחרי דיקור מי שפיר צריכה להיענות על ידי רופא נשים ולא על ידי פורום ולא על ידי אינטואיציה.

התייחסתי באופן כללי לגישה של ''תכירי את עצמך ותחליטי לבד'',  בלי קשר למקרה הספציפי הזה.

אז ככה גם בחיסונים?
אם חיסנתי את הבן שלי בפחות טיפות לפה, או לא חיסנתי במשהו מסויים.
אני מבינה שזה בסדר? כי לקחו בסטטיסטיקה בחשבון גם את אלה שלא מתחסנים.

בעצם נראה לי לא קשור
התבלבלתי.
לא משנה

שולחת בכל זאת

בחיסונים של הפה מן הסתם לוקחים בחשבון שקצת נוזל מהצדדים,  

אולי גם תינוקות שיורקים

אין לי מושג, נשמע הגיוני פשוט

בחיסונים (כמו בכל תרופה) לא בודקים רק את היעילות, אלא גם האם החיסון בטוח לשימוש.

לא יעזור לנו אם כולנו נהיה מחוסנים מפני רוטה, אם החיסון יגרום לנו להתקפי פרכוסים בכל יומיים...

מהסיבה הזאת - זה לא נכון שמגדילים את הכמות מתוך הנחה שחלק ייצא החוצה. כי אז אם מישהו כן יבלע את הכל, הוא יהיה עם מנת יתר שמידת הבטיחות שלה מעולם לא נבדקה.

אז איך מתמודדים עם טיפות שיוצאות החוצה?

א. בממוצע החיסון יעיל גם במקרה הזה, וכאן את צודקת שזה כבר קשור ל-ITT. לכן אם טיפה אחת נוזלת לצד אז אפשר לחיות עם זה, זה כבר נלקח בחשבון בממוצע של יעילות החיסון.

ב. אם הרבה יוצא החוצה, כמו ילד שיורק או מקיא מיד אחרי החיסון, אז בהחלט צריך לשקול עם רופא האם לחסן שוב. גם אם בממוצע החיסון יעיל, הוא בוודאי לא יעיל למי שלא בלע אותו.

קודם כל, ספציפית בנושא חיסונים, אנשים לא מחסנים את עצמם ולכן זה לא דומה לכדורים ללחץ דם או אנטיביוטיקה.

בשביל לקבל חיסון צריך להגיע למרפאה, והאחות מזינה למחשב את זה שאת קיבלת חיסון.

כלומר במקרה הזה, מי שלא הגיע לקבל חיסון, פשוט לא יהיה חלק מהמחקר (או שהוא כן יהיה בתור קבוצת הביקורת, כדי להראות שמי שקיבל חיסון חולה פחות ממי שלא קיבל חיסון).

ובנושא כדורים או "פחות טיפות לפה" וכדומה - כלומר מקרים שבהם באמת לא הולכים לפי ההוראות:

הגישה אומרת שאחוז היעילות הכללי שייפגע בעקבות זאת שאנשים לא הקשיבו להוראות, הוא האחוז שיפורסם במחקר.

או במילים פשוטות:

אם מפרסמים שהתרופה יעילה ב-90%, אז זה בעצם לא לוקח בחשבון רק את מי שעקב אחרי ההוראות, אלא זה הממוצע בין אלה שעקבו אחרי ההוראות לבין אלה שלא עקבו.

בגלל שזה הממוצע, המסקנה היא שאם תעקבי אחרי ההוראות אז הסיכוי שלך ליהנות מהיעילות גבוהה יותר מ-90%, ואם לא תקשיבי - אז הסיכוי נמוך יותר (עד כדי 0%).

אני אתן דוגמה מעולם אחר:

נניח שיש קורס פסיכומטרי שהוא הכי טוב בארץ, ואת יודעת שבממוצע מי שהולך לקורס הזה מקבל 700 בבחינה.

אבל את גם יודעת שלא כל מי שנרשם אליו עושה שיעורי בית ולומד אחר הצהריים בהתאם להוראות המדריך, ובעצם הממוצע של 700 כולל בתוכו גם את אלה שהקשיבו למדריך ולמדו בבית, וגם את אלה שלא למדו בבית וגם בכיתה עצמה היו כל היום בפייסבוק.

אז עכשיו כשאת נרשמת בעצמך לקורס בשביל להצליח בפסיכומטרי, את לא תגידי לעצמך "הממוצע כבר לקח בחשבון אנשים שלא משקיעים, אז אני יכולה לא להשקיע ועדיין לקבל ציון טוב", נכון?

הרי הממוצע מורכב ממי שהשקיע וכנראה קיבל 750, ומי שלא השקיע וכנראה קיבל 500.

אז זה שהממוצע כולל את כולם, לא אומר שאם את באופן אישי לא תשקיעי את תקבלי 700... אם לא תשקיעי בקורס, סתם בזבזת אלפי שקלים ובסוף בכלל לא תיהני מהממוצע המרשים של הקורס.

כשאני מקבלת הנחיה ברורה.

השאלה בעיני היא על תחומים אפורים. כשזה בטווח שיש רופאים שאומרים כן ויש שאומרים לא. אז כן, בעיני להיות קשובים לגוף, להכיר חוזקות ומקומות תורפה עוזר לניהול סיכונים. לא להוציא אותי אחת שבגללה המחקר צריך להתיישר, אני בצד של המקפידים 

רק לא להתאמץ במיוחד בימים הראשונים אחרי. אז זה לא שלא עשיתי כלום אבל לא ידעתי גם דברים מעבר לשיגרה.. עשיתי כמה ימים לפני יום כיפור אז באותה שנה לא הלכתי לבית הכנסת בשביל לא לרדת ולילות במדרגות ועוד ללכת ברגל  (זה שבמכון פועה אמרו לי לצום זה נראלי סרט אחר כבר..)

אז תראי מה הכוחות שלך ואת את מרגישה וגם כמה ידרוש ממך ההליכה למוזיאון

אבל כן השתדלתי כמה ימים להתאמץ כמה שפחות..

הייתי עייפה מאד אחרי. מרגישים שהגוף עבר משהו ושהוא צריך כוחות..

אם לוקחים בחשבון שאולי אולי אולי יפתיע אתכם הריון בטעות וזה סבבה לכם לקחת את הסיכון הזה אז לא צריך לקחת אמצעי מניעה.

אישית אני ממליצה על התקן, זה הכי 'שגר ושכח'. הכי פחות התעסקות. 

שהסיכוי שתכנסי להריון טבעי לא מאוד גבוה, אבל צריך לקחת בחשבון.שיש איזושהי אופציה.

אם את ממש לא מסוגלת לישוב על עוד הריון וילד כרגע,   וממש לא מתאים לכם, אז תמנעי.

אם את מעדיפה קצת לחכות, אבל מקסימום יבואו צפופים, אז אל תמנעי.

אומרת בכנות, שבמצבך כנראה לא הייתי מונעת, כי עוד לא הומצא אמצעי מניעה ללא תופעות לוואי, ובכללי כל העולם של אמצעי מניעה זה הרבה ניסוי ותעיה והרבה תופעות לוואי למיניהן.

אז שוב, אם את במצב שממש אין שום אופציה להריון, אז תתחילי לחפש מה מתאים לך, אבל אם כזה רק מעדיפה שלא, אז לדעתי אפשר לסמוך בינתיים על הסטטיסטיקה שעד היום לא נכנסת להריון טבעי 

זה תלוי כמה זה חשוב לך

לנו קרה שנקלטנו טבעי לאחר טיפולי ivf גם אמרתי לעצמי מה הסיכוי בכלל

מסתבר שהגוף פורה יותר אחרי הפריה ככה הרופאה אמרה לי..אז מה שנראלך לא כדאי לקחת סיכון אם את ממש לא רוצה 

ולא לקפוץ עלי

אני יודעת שזה לא 100%

אבל בשילוב של ההיסטוריה שלך אני חושבת שזה סיכון ממש נמוך

אם את לא מניקה וממש ממש לא מסוגלת עכשיו הריון אז לדעתי כדאי כן מניעה. 

זה פשוט ממש לא תמיד מונע.  זה לא "קצת מונע וקצת לא" ואז בשילוב עם היסטוריה זו מניעה יותר רצינית. פשוט אין קשר.

יש נשים שמבייצות בהנקה ויש כאלה שלא.

האינדיקציה הכי אמינה (אם כי לא מוחלטת) זה אם קיבלה מחזור במהלך ההנקה הקודמת

( וגם את זה קצת מורכב לדעת אצל פוליציסטיות)

לילדה הראשונה חיכנו 3 שנים ואח"כ נקלטתי ממש מהר באופן טבעי, כשהיא היתה בת 8 חודשים.

אז רק אומרת שזה יכול לקרות..קחי בחשבון ובהצלחה!

ממליצה לך לפנות למטפלת מוסמכת ולהתייעץ איתה.

מאד הגיוני שטיפול יספיק

היא תדע להדריך אותך אם כדאי לפנות לייעוץ רפואי כדי לטפל גם תרופתית

בשורות טובות יקרה

רק בריאות תמיד

אבל חברה טובה התמודדה ואצלה טיפול cbt עזר מאוד.

בהצלחה רבה!

בשרשור דומה לפני כמה חודשים:

סבלתי מחרדות בין השאר מענינים בריאותיים במשך חודשים ארוכים ויצאתי מזה

בשלב הראשון לקחתי לוריוון- נוגד חרדה שניתן ע"י רופא משפחה

הכדור הקהה וטשטש את החרדה ועוזר לי לחזור לאיזושהי שגרה

בשלב השני קראתי ברשת על החרדה והבנתי שהיא מזינה את עצמה, החרדה מביאה תסמינים פיזיים כמו סחרחורות חולשה קושי בנשימה דפיקות לב, התסמינים עצמם מהווים טריגר נוסף לחרדה וככה קשה לצאת מהלופ

הדרך לצאת מזה היא ההבנה שהתסמינים זמניים לזמן ההתקף ויעברו לבד

כשהייתי מרגישה את התסמינים הייתי לוקחת רגע הפסקה עם עצמי ונותנת להם לחלוף

כשהפסקתי לפחוד מהתסמינים החרדה פחתה

בשלב השלישי העמקתי בטריגרים שהביאו את החרדה הראשונית

הבנתי שחרדה מתפתחת בכר פורה של פחדים גדולים וקטנים

עברתי על רשימה ארוכה של פחדים והתחלתי לטפל בהם אחד אחד.

הבנתי שגם דברים שאין לי שליטה עליהם, לא שווים את הפחד, כי הם עלולים להתרחש בין אם אני אפחד ובין אם לא, וכדאי לשמור את האנרגיות לזמן שמשהו באמת מתרחש ולא לבזבז אותם על חרדות.

החרדה לא עברה ביום אחד, זה היה תהליך ארוך ממש, כמה חודשים עם תרופה, אחרי זה כמה חודשים נוספים בלי תרופה עם עליות ומורדות. גם היום שאני כבר שנה פלוס בלי חרדות, יש רגעים שהיא יכולה לחזור בקטן בגלל דברים כמו חולשה פתאומית או דיבור בפני קהל, כשזה מגיע אני זוכרת שעוד כמה שניות זה יעבור ולא מאפשרת לחרדה או פחד קטן לנהל את חיי.