אני מרגישה בחודש תשיעי🤣
קשה לקום לפיפי
אין תנוחות נוחות בלילה
ואני כל היום רק אוכלת אז גם השמנתי ניראלי😂😂
אבל בסוף אני לא מקבלת תינוק אני מקבלת רגל זה יותר מגניב לא?🥲
לפחות החליפו לי למגף הליכה (האם מותר ללכת איתו? התשובה היא לא!) אבל אפשר להוריד במקלחת, גם ברכה
והורידו את הזריקותתת
חודשיים אחרי לידה
לפני שבוע בערך התחלתי להזיז את המיטה שלנו (טעותתתת) ומיד הרגשתי זרם במפשעה.
מאז יש לי כאב שבא והולך
כמה זה אמור להטריד אותי? ללכת להבדק?
זה לא בדיוק המפשעה, לא יודעת להסביר בדיוק
בין המפשעה לרגל?
השרירים שם נחלשים ומתרככים בהריון ולוקח להם זמן לחזור לעצמם, אז זה נפוץ שיש שם כאבים בהריון ואחרי לידה (סימפיזיוליזיס). כנראה שמתחת משהו או שהפעלת מאמץ יתר על האזור. זה לא מסוכן, רק מציק.
לפי גוגל הטיפול העיקרי הוא מנוחה, אז בהנחה שלא תזיזי מיטות יותר זה אמור לעבור לבד בעזרת ה'. תיזהרי גם לא להרים דברים כבדים.
נכנסת ליוטיוב וקופץ לי פרסומת של עמותה על ילדים רעבים
ואני לא יכולה, לא נרגעת מזה (כמובן מעבירה מיד)
חודש שביעי
כל צל בבית נראה לי כמו עכבר
זה נורמלי הכל?
הכל הורמונלי ויעבור?
מחיהאם שווה? כדי ?
אחרי מבצעים גם עולה לא מעט
יש לי עגלת אמבטיה בנוסף
אני יודעת שיש ביד 2 - לא הרבה אגב
אבל חשבתי שעדיף לי לקנות חדש ואחכ למכור ביד 2
כי ביד 2 המחיר עדיין גבוה
למכור אח"כ
משתמשים בזה זמן מאד קצר
(בוודאי אם יש עגלה אחרת נוחה)
שווה?
אם יש לך רכב
ואת חושבת שתצאי הרבה בשלב הראשוני
מגיל 4 חודשים מקסימום חצי שנה זה צפוף מדי ולא מוצלח.
זה שלב שיסית נמצאים יותר בבית אין יציאות יומיומיות
(ליציאות ארוכות זה לא טוב. זה לסידורים, שיוצאים ונכנסים הרבה מהאוטו, לאסוף ולחזיר את הגדולים, בעיני בכל אופן)
רק נראה לי למכור אחרי שימוש של 2 משפחות יהיה יותר קשה.
(אני לא אחת שאומרת קניתי לפני חצי שנה כש...)
ראיתי שביד 2 המחיר ממש גבוה לכן חשבתי לקנות בחנות ולמכור ביד 2 אחרי חצי שנה. ואז יצא שלא שילמתי הרבה.
בוודאי עם אוטו
חשבתי שיהיה נוח דווקא להתחלה (שנכון לא יוצאים הרבה) בגלל שזה חורף ולא צריך לצאת ולהכנס מהסל קל.
אין לי כבר גדולים להחזיר.
למה בגדול זה לא טוב למציאות ארוכות.
זה נשכב 170.מה שונה מטיולון נניח
כרגע בעבודה משרדית, לא ממש מעניין. אין חברה. העבודה פשוטה ואני גם לא מחפשת להגדיל ראש בגלל ניסיונות עבר שלא עבדו ובוס לא מרוצה. אז יש הרבה זמן לי לסרטוני יוטיוב משעמים בין לבין. עובדת מ8 וחצי עד 1
בבית אני סבבה רוב הזמן.
בעבודה מרגישה בדיכאון. שיעמום כזה.
האופציה שלי להישאר ככה ולמצוא איך לטפל בדיכאון. או לעזוב לגמרי ולחתום אבטלה (זכאית)
אני לא רוצה לחפש משרה חדשה.
בעבר עבדתי בעבודה אחרת יותר טובה ומעניינת ומצד שני יוצר שעות וכרגע אני מעוניינת להיות יותר בבית
אבל כרגע אני לא מעוניינת
רוצה להיות עם הילדים אחהצ כשהם קטנים.
תביאי ספר קריאה או סריגה
או קורס אינטרנטי ללמוד שיוציא אותך עם ערך מוסף ולא עם תחושה של ריקנות
לקבוע יעדים כמו תנ"ך יומי וקביעויות אחרות..
זאת ההתחלה 💗💗
ואיפה יש לך עבודה שאין מה לעשות נון סטופ? המזכירות שאני מכירה לא מצליחות לעשות את כל העבודה בתול סד הזמנים
בדיכאון מתחיל מהטריגר שלו
אם העבודה משעממת ומדכאת
היא הטריגר
אין איך לטפל בו בלי לשנות את העבודה
בשבילי להיות בבית כנראה לא היה טוב
אולי יש כאלה שטוב להם
בשבילי עבודה זה
גם תעסוקה
וגם הערכה תחושת הצלחה וסיפוק
מה ששהייה בבית לא ממש מספקת
חוויתי את זה בעצמי
כשהגיע השינוי הכל פתאום נראה אחרת
למצוא עבודה אחרת, קצת יותר מעניינת לאותו מספר שעות?
ובהחלט כדאי למצוא גם דברים שמעניינים אותך לעשות בין לבין, אפשר ספרים דיגיטליים בטלפון, ללמוד משהו שמעניין אותך, תחביב שאפשר לנייד מחוץ לבית...
אם את מחליטה שאת רוצה למצוא זה כבר נותן כוח
ולהגדיר את החודשיים עד שאת מוצאת כייעודים ל****
וזה יתו לך מוטיבציה להיות יותר קשובה למה יכול לפתח אותך בזמן הזה...
ואולי תראי שאת כן מתמלאת ככה.. ותישארי
אבל ככה , בריק כזה לא חושבת שכדאי להמשיך...
וחוץ מזה רוצה להגיד לך שזה מהמם שאת רוצה לנכון בבית וחשוב ככ וגם- וואלה קשה היום, בקרייריסטיות שכולם מעובדים אליה להיות בראש הזה... אז מחזקת אותך בזה♡♡
אבל... לשים לב.. לראות שזה שאת בוחרת בשביל זה בעבודה שאת לא אוהבת לא מכבה אותך וגורם שלא יהיה לך אנרגיות כשאת בבית...
לבחון איך לעשות את זה מאוזן..
כתבתן דברים חכמים.
)אני לא ממש מזכירה. עבודה משרדית)
אני מרגישה שזה גוזל ממני כרגע את מעט השפיות שעוד נותרה בי.
היום היה הקש ששבר את גב הגמל שגרם לי להתפרץ בבכי ולקרוס לשינה
בעלי הגיע להרגיע
ואחרי כמה שעות, שוב
איך יודעים אם זה תקין וזה הורמונלי או שזה כבר דורש התערבות?
(אני עם דכאון כרגע)
אז המדד הוא מתי שזה מפריע לך
זאת אומרת- אם יש לך ספק- זה סימן שמשהו מפריע לך
ויש דרך להעזר..
אגב, זה לא סותר שזה הורמונלי. עדיין מותר להקל.
גם בחילות זה הורמונלי. גם מיגרנות בהריון. עדיין אפשר לעזור ולהקל ואפילו כדאי
עם צרות מוח של אנשים וחוסר רצון טוב לעזור
האם זה תקין? זה מאד משנה סביב מה זה קרה...תוציאי את המילה בירוקרטיה, אם את באירוע כלשהו קשה (מחלה ח"ו) או שדורש מאמץ נפשי גדול (הריון, או הרין עם מעקב צמוד יותר למשל), ובשביל להצליח לקדם טיפול בו את מנסה לעשות צעדים אבל נפגשת באטימות, בטפסים שאת לא יודעת איך למלא, בשעות של בזבוז זמן - ברור שזה הגיוני לסיים את זה בבכי. זה לא בירוקרטיה זה חוסר אונים טהור.
אם לא קרה שום דבר ופקידה אחת מעצבנת גרמה לך לפרוץ בבכי ולקרוס לשינה - אז כן זה כנראה הורמונלי
אם את שואלת אם זה דורש התערבות, את באמת לא ממש פירטת מה קרה, אז נראה לי שאת בעלך יכולים היום אחרי שהסערה שכחה לנסות לחשוב אם זה היה תגובה טבעית/מוגזמת וטבעית/לא תקינה.
רוצים לעשות יום חופש עם הילדים לפני הלידה המתקרבת...
מחפשים רעיונות לסדנא/ הפעלה/מרכז מבקרים של מפעל/טבע/מקום שכדאי לטייל בו עם ילדים בגילאים 6-13
עדיף לא רחוק מדי מירושלים
ואם יש כמה המלצות לעשות באותו אזור שימלא לנו יום עוד יותר טוב.
ממש תודה
דיאלוג בחשכה למשל
הייתי לפני כמה שנים היה ממול גם פארק עם אופציה לקחת סירה קטנה באגם
ויש במודיעין גם פארק גדול שאפשר לבלות בו.
בירושלים יש כד וחומר יחסית קרוב לגן הפעמון
או יער השוקולד בתלפיות שעושים סדנאות
אמנם קצת רחוק אבל ממש נגיש ברכבת ישירה מירושלים - גני יהושע, זה פארק ענק עם כמה תתי פארקים חמודים ואגם עם סירות. אפשר גם לעשות שם מסלול קצר באזור יש שביל שמקיף את הפארק.
עדיףמּחוץ לירושלים
במעלה אדומים
מג'יקאס
החווה בגיא
ויש שם גם את הגשר התלוי
עיר דוד
מרכז דוידסון ומנהרות הכותל, מעלית הזמן
בהר אדר (הרי ירושלים) יש בריכה פרטית שאפשר להשכיר מתאים ממש למשפחה
חדרי בריחה יש בכל מקום ויכול להתאים
יש מלא דברים בירושלים
סדנת שוקולד ביער הקקאו.. או בעין יעל יש מלאכות קדומות מתאים ממש לילדים בגילאים האלו גם בחפץ כפיה בעין כרם יש סדנאות כאלו
עם ילדים בגילאים האלו הם אפילו אוהבים לבלות במשחקיות שצריך לאסוף כרטיסים מהמכונות עם האסימונים וכזה
או סתם לטייל במחנה יהודה- יש סיורים במחנה יהודה עם כרטיסיות של טעימות מהחנויות ממש שווה אם יש לכם דרך ירושלמי שווה לנצל או בכלל לסיור משפחתי זה יוצא מחיר סבבה ולא יקר לכרטיסיה כזו
את ירושלים די חרשנו כבר האמת...
חשבנו אולי מרכז או הרי ירושלים, אז הר אדר זה אופציה טובה, תודה!!! השאלה מה עוד באזור כדי למלא יום שלם?
סדנת צחוק יש במושב מטע בהרי ירושלים אזור מבשרת וגם יש באזור מסלול מעגלי משפחתי אם אתם בקטע וסבבה הוא לא מאוד קשה בזמן הריון אבל תלוי איזה סגנון את
חדר בריחה ספציפי שהיה סבבה ולא מפחיד היינו במרכז העיר איפה שהמסעדה תמול שלשום... החידה במוזיאון או משהו כזה??
משחקייה ענקית
גימבורי וטרמפולינות
תכלס לא בטוחה שהיה שווה את מחיר הכרטיס בעינינו...
גם לא יודעת איך יהיה לגיל 13. הילדים שלי מגיל 3 עד 8 נהנו
איך נפטרים מהדבר הדוחה הזה שעכשיו נדבקתי בו גם
כשחזרתי מהלידה בדקתי את עצמי והייתי נקיה והנה חלף שבוע ונדבקתי איכ
כל המכשירים כבר לא עוזרים אצלנו וזה רק מתרבה ואילו אין אפשרות לסרק כל יום
במיוחד לא עכשיו במצבי וודאי לא כשהייתי מאושפזת לפני ואחרי לידה
שעושות טיפול כינים
אני יודעת שנגיד ריזלאטס עובד קצת אחרת..
ועוד שאלה-
ניסית להשאיר את החומר על הראש עוד הרבה יותר זמן?
כמה שעות...
לשים כמה טיפות רוזמרין בתוך השמםו.
חוץ מזה לא מכירה דרך להפטר מכינים בלי לסרק כל יום
הריח מונע מהם להתקרב ואולי יהיה נס וזה יגרום להן להתרחק
אמנם לא ימגר אבל לפחות לא יחמיר
או במרכך, זו התעסקות פעם אחת וזהו.
ולמרוח כל יום קצת יותר...
ממש לשים באיזה כוס למזוג על השיער, לתת לזה לשבת כמה דקות ואחכ לחפוף ולסרק כשהמרכך על השיער.
ולמניעה רוזמרין.
מערבבת ביחס של 1:1,
נורית על השיער היטב, מהקרקפת עד לקצוות.
עוטפת בניילון.
אחרי כמה שעות מסרקת עם מסרק כינים והכל יוצא.
החומץ ממיס את הדבק של הביצים של הכינים,
המרכך חונק את הכינים.
לעשות סירוק רציני עם חמאת קוקוס זה מטביע אותם והם מתות או גוססות תוך כדי סירוק
לתיחזוק מכינים ספרי שח מים, מלח, שמן אתרי לבנדר
וזהו תוך יום אתם מאחורי כל האלפי כינים האחו ולשמור על תחזוקה כל יום סירוק אחרי חפיפה וריסוס בראש לפני שיוצאים למסגרות
אין לי מושג מאין לגייס כוח בכלל
עשיתי להם ולי טיפול אתמול,מקווה גם היום איכשהו
אני מה זה במצב קשוח
תעשי מה שבכוחות שלך
אני שמה שיש כינים nכינים
ישנה עם זה לילה ובבוקר אין אף כינה (הן מתות)...תסרקי שיהיה לך כוח
כדי שיהיה נקי צריך לנקות כל יום
בטח אם זה משהן נפוץ בכיתה...
מי שגדול/גדולה שיתקלח עם מלא מרכך ויעשה לעצמו
מי שלא לשים שמן רוזמרין אן סרקל עם רוזמרין
לשלוח עם שיער אסוף ובייייייי
@ריבוזום כל הכבוד על הגישה!!!
מישהי יודעת איך עושים את זה?
אשמח לקבל כל טיפ
רקע: בן שבועיים וחצי שתכלס לא ינק בכלל כי נולד קטן ולא עלה במשקל.
איך עוקבים שיונק מספיק? אין לי משקל רגיש מספיק למעקב אחרי עליה במשקל, צריך לקנות משקל?
אני עברתי משאיבה והנקה לא יעילה להנקה מלאה. קצת שונה מאצלך ומסיבה אחרת (לא היה לי מספיק חלב בהתחלה).
ממליצה בחום לעשות את התהליך בליווי של יועצת הנקה טובה, זה מה שעשה אצלי את ההבדל.
ניסיתי לבד אחרי כל לידה ורק הפעם כשלקחתי ליווי מקצועי - באמת הצלחתי לעשות את זה.
אם תרצי המלצה - אשמח לתת
בהצלחה רבה לך וכל הכבוד על המאמץ! זה לא קל בכלל גם לשאוב וגם להאכיל בנפרד.
אפשר לעשות את התהליך הזום?
אם לא, אני מאיזור המרכז
יש את רוית בר און, יש לה גם חנות לאביזרי הנקה / שאיבה והיא גם מדריכה יועצות הנקה אחרות.
לי מאוד עזרה גליה אפלבוים. אמנם היא מהשומרון, אבל עובדת במרכז (לדעתי במעייני הישועה) אז אולי היא תסכים להגיע אלייך. עשיתי איתה בדיוק את אותו התהליך - מעבר משאיבה להנקה מלאה.
היא באה אליי הביתה (ובגלל זה אי אפשר בזום), ראתה את היחדה, הבינה מה הקושי, ואחרי שראתה מה עושר לי, היא ממש הסבירה לי מה לעשות, והמשיכה להתעניין גם אח''כ איך הולך. מקסימה ממש
יש לה קורס דיגיטלי, לי היה פחות רלוונטי.
מה שעזר לי היו התייעצויות תכופות בטלפון. היא יכולה גם בזום.
היא תמיד עונה בסבלנות, מקצועית ומעודדת.
מלכי אופנר: 0584595770
במצב קצת שונה-
התחלתי עם שאיבות כי הוא היה פג ולא יכל לינוק.
בהמשך הוא קיבל תמ"ל מיוחד בגלל רגישות לחלב, ואני המשכתי לשאוב.
כשהתחלתי להניק, זה היה בהדרגה.
החלפתי כל פעם ארוחה או שתיים בהנקה, והשאר היה בבקבוק.
חשבתי שזה יהיה תהליך ללמד אותו לינוק, שאני אצטרך ליווי של יועצת הנקה, ואולי זה לא יצליח.
אבל להפתעתי, ברגע שניסיתי להניק, הוא פשוט ינק בטבעיות.
בפעם הראשונה שהנקתי, שאבתי מייד אחר כך וראיתי שבאמת היתה כמות יותר קטנה בשאיבה, וזה אומר שהוא באמת ינק כמו שצריך.
אחר כך הוא פשוט ינק, כמו כל תינוק, בלי שעקבתי אחרי המשקל. זה היה בתקופה שהוא כבר התגבר על המשקל הנמוך ועלה בקצב טוב.
זה היה כשהוא היה בן חודשיים. חודש אחרי שהשתחרר מהפגייה.
לא בטוח שגם אצלך זה יהיה חלק, אבל אפשר לנסות.
וכדאי להיעזר היועצת הנקה אם יש צורך.
אם השאיבות היה לך מספיק חלב, והוא יינק בצורה טובה, אין סיבה שהחלה לא יספיק לו.
ואם את רוצה לעקוב אחרי המשקל, אפשר לקחת אותו חטיפת חלב או לרופא מידי פעם.
אפשר לקחת משקל בהשאלה מיד שרה.
לי המליצו לשקול כל שבוע (נדמה לי) ולא כל רגע כי זה לא אמור להיות יציב וקבוע וחבל להילחץ....
בכל מקרה מצטרפת להמלצות על ליווי והנחיה של אשת מקצוע.
אנחנו שקלנו כל יום לתקופה (בלי קשר להנקה), אבל אני לא נלחצת גם אם יש יום שאין עלייה או שיש ירידה.
מה שחשוב זה לראות את המגמה לאורך זמן.
השיגו לנו משקל ממישהו שהיה לו.
יש גמחים שאפשר לקחת מהם.
ודווקא המתוקי שלי ישן עכשיו בניגוד ללילות הקודמים
ממש עייפה
אבל במחשבות שלא מרפות
קשה לי עם החלטה שאנחנו צריכים לקבל
כל ה"כן" וכל ה"לא" מתערבבים.
יש נכון בשכל שהרגש ממש לא רוצה
ובעלי פשוט ישן לו בשלווה לידי.
אנחנו לא צריכים להגיע להחלטה במיידי
אבל זה פשוט מפריע לי לישון.
שמחה שקצת פרקתי..
שהשכל גם מבולבל ומופתע שהרגש לא כזה רוצה.
כי לכאורה הוא היה אמור לרצות
ואולי הוא רוצה אבל יש רעשי רקע שמעיבים על הרצון.
וזה כל כך מסובך לי
אבל עכשיו כשפרקתי אני מרגישה מוכנה ללכתוב לישון...
תודה💗
הבוקר דיברנו על זה עוד
ולאט לאט הדברים מתאזנים.
גם קצת דיברתי עם חברה וזה עשה טוב.
בעדיפות לאונליין
ל2 מיטות ברוחב מטר ועשרה ס''מ
שיהיו נעימים, איכותיים ויפים
ורצוי לא יקרים ברמה מוגזמת (יש חיה כזאת)
מצעי ילדים מכותנה, סט מלא ב 69.
אבל לגודל הרגיל, לא לרוחב 110.
המזרון עצמו הוא 110? אם כן כנראה מערכת לקנות בו של מיטה וחצי, שזה מוגדר רוחב 120 נראה לי
מהרבה אתרים
רק 100% כותנה
אני קונה רק במבצעים שווים
עכשיו נובמבר בטוח יש מבצעים
קניתי מ
גולף אנד קו
כיתן
קסטרו הום
טרמינל (גם שלהם וגם של גאפ)
פוקס הום
וניסיתי גולף
וקיטן
היי לכן,
אז ככה,
יש סיכוי שאני בהיריון.
ואני מפחדת לבדוק.
מאוד רוצה,
אבל לא ציפיתי שזה יגיע כזה מהר..
וסליחה.. אבל אני ממש רוצה בן. אני רוצה אח לילד שלי הבכור.
מרגישה שהמתח והלחץ משתקים אותי ואני לא יודעת איך אחכה את הזמן הזה עד שנגלה את מין העובר.
אני מפחדת מהכל.. לגלות שאני בהיריון, לגלות שאני בכלל חיה בסרט ואני לא בהיריון, מפחדת לגלות את מין העובר ומצד שני רוצה לדעת עכשיו!
יש לי מתח ופחד ולחץ.. הכל ביחד.
בהיריון השני שלי, הייתי במתח ועשיתי בדיקת היריון ביתית אחרי יומיים איחור ויצא 2 פסים- אחד יותר חלש. אמרתי 'פס זה פס' ושמחתי. פשוט.
לא הלכתי לבדוק בבדיקת דם.. זהו אני בהיריון.
אבל אחרי שבוע דימום.
הלכתי למוקד, נתנו לי לעשות בדיקה במקל- שלילי.
הרופאה אמרה שיכול להיות שזה היה היריון כימי.
אני עד היום לא יודעת האם זה היה באמת היריון כימי או בכלל איחר בשבוע וקיבלתי מחזור..
חודש אחרי זה ב"ה נקלטתי להיריון בריא- ונולדה לנו בת ב"ה.
אז עכשיו נשאר לי הפחד ואני מעדיפה לחכות ולחכות עד ש.. לא יודעת, שיהיה בטוח. אני יודעת שזה אפעם לא בטוח- רק בידי ה'.
אבל עדיין..
אבאאאא!!
יש לי שאלה,
האם היריון של בן /בת מתחיל אותו דבר? כלומר אם היה לי אצל הבן דימום השתרשות ואצל הבת לא היה.. ועכשיו שוב אין- אז יש סיכוי שזו בת?
בהיריון של הבת לא הקאתי כמעט בכלל, ובהיריון של הבן- הקאתי את חיי מההתחלה ממש- אז זה יכול להיות שזו שוב בת?
כאילו הסימנים חוזרים על עצמם? או שאין קשר?
אני עוד בהלם והלוואי שאני בהיריון. יש לי איחור של שבוע.
אין שמחה כהתרת הספקות אבל ממש מבינה אותך שחוששת לבדוק
הלוואי וכן ותבשרי בשורות טובות!
מלחיץ,
אבל הייתי בכל זאת מציעה לעשות בדיקה ביתית . ואז..גם בדיקת דם.
יהיה בסדר.
מה שצריך לקרות יקרה בע"ה.
ולגבי ההריונות- יש לי שני מינים בבית וההריונות שלי היו שונים אחד מהשני.
עשיתי בדיקת דם. ויצא ערך גבוה.
אני בהיריון.
אני בהלם.
תודה לה'! תודה לה! תודה לה'!
אמאל'ה זה משמח ומפחיד בו זמנית.
אשמח מי שיכולה לענות לי על השאלה- האם התסמינים מעידים על מין העובר? כלומר האם היריון של בן /בת מתחיל אותו דבר?
בקשר לתסמינים אין לי מושג
וכתבת שאת רוצה אח לבכור, אבל אם זאת בת אז תהיה אחות לבת הקטנה
העובר- אם העפעפיים מעט יורדות למטה זה חד משמעי עובר שמתחיל באות "ב"...
צוחקת ולדעתי אל תחשבי על בן או בת, תהני ממה שמתחולל אצלך, ותשאירי לקב"ה את השאר...
רוצה לשתף למה את רוצה דווקא בן???
שיהיה המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות
אני אמא לשני בנים מתוקים, ההריון והלידה היו שונים לגמרי
דומים יחסית.
הראשונה שלי בת
השניה והשלישי- בת ובן. אז התשובה שלי להשאלה שלך היא לא
אנונימי כי לא רוצה שיקשרו לניק שלי את האזור
מתלבטת על בית חולים ללדת בו בין מאיר, בילינסון, איכילוב ושיבא ואשמח ממש לשמוע מחוויות של נשים שילדו שם.
חשוב לי מקום לא מאד עמוס ושההמתנה במיון לא תרגיש כאילו זה ניסוי בהזדקנות. פעם הייתי במיון בבילינסון היו אולי עוד 2 או 3 נשים ובשלבים מסוימים הייתי לבד, ועדיין כל התהליך מההגעה ועד לאשפוז כלל המתנה של כמה שעות טובות, אז ברור שלא רק העומס הוא פונקציה.
חשוב לי מקום מאד מקצועי, אבל גם אנושי. זה תמיד תלוי על איזה מיילדת נופלים, אבל בא לי שהסיכוי שמיילדת תלחץ לי על הבטן או לא תסביר מה קורה - יהיה נמוך. ושאם אני אומרת שאני רוצה אפידורל, או להפסיק עם הפיטוצין במינימום יקשיבו לי וידברו איתי ולא מעליי.
בונוס לבית חולים שיש בו גז צחוק.
חשוב לי שהאשפוז באופן כללי יהיה עם תנאים סבירים - אוכל סביר וחדרים נורמלים זה בייסיק בעיניי, אבל יותר חשוב לי התנאים כמאושפזת-חולה, אני אחרי לידות צריכה את התנאים כמו מיטה נוחה מתכווננת כזאת של אשפוז כי הגוף שלי שבור, או מקלחת נורמלית *נקיה* עם שירותים נקיים.
עוד בונוס למקום עם יועצות הנקה אנושיות להיעזר בהן.
וגם מקום שהמבקרים לא חוגגים במחלקה כל היום, אני חייבת שקט.
אני נוטה ללכת למאיר בעיקר כי זה קרוב יחסית ולא דורש להכנס לאזורים העמוסים של המרכז אבל מאד אשמח לשמוע חוויות מכל המקומות, אולי אבין שהמרחק שווה את זה.
על מעייני הישועה באפס הפרדה
ממש תנאי מלון ושקט מוחלט במחלקה אוכל שווה ואחיות מהממות
באמת ממש אחר מהמחלקות הרגילות שם
מבטיחה לך שחשבתי שאני לבד בכל המחלקה
אפילו שיום אחד היתי בחדר עם מישהי והשאר לבד
אבל האוירה מממש רגועה
במיון יולדות מי 'הגיעה עם לידה פעילה הכניסו מיד למוניטור וכו
וזה היה יום עמוס אגב
ובלידה עצמה זרמו על לנסות בלי פיטוצין כבקשתי וכשרציתי בלי מוניטור וב.נועה כיבדו מייד
ושמחה לשמוע שהיה לך שקט.
כי כשאני ילדתי שם היה רועש ומבקרים שנשארים מעבר לזמנים.
אבל במחלקה רגילה לא בביות של אפס הפרדה.
אולי בגלל זה היה רועש יותר.
והתינוקיה במעייני הישועה אחת הטובות בארץ לדעתי!!!
ויש לי למה להשוות
יצאתי משם מרוצה עד הגג
ובעודי כותבת נהייה לי חשק לחזור לשם שוב
אבל כבר זקנתי
לא היתי דם אבל רק ראיתי מה המצה..צפוף רועש מסדרון אינסופי ומלא אנשים מסתובבים
לא אהבתי בכלל
באפס הפרדה זה פשוט בית מלון
ודממה ממש
המבקרים יושבים בלובי בחוץ לרוב
חצי מהימים היתי לבד בחדר
וגם כשהיתה מישהי עם בעלה הם רק לחשו...
זאת האוירה
יכלתי לנוח לגמרי
לגבי גז צחוק ויועצות הנקה אני לא יודעת כי לא היה לי צורך ולא ביררתי
הבית חולים הכי אנושי ומכבד שאני מכירה. הם מדהימים! הכי מדברים איתך ולא מעלייך והכי את זו שמחליטה בסוף הם ממליצים ואומרים את דעתם אבל את זו שקובעת(ברמה שכשהעבירו אותי לחדר ניתוח והרופא ראה שיש סיכוי שהוא יצליח לעשות וואקום ולא יהיה צריך לנתח- הוא *שאל* אם זה בסדר שיעשה וואקום עכשיו או שאני מותשת מידי ומעדיפה שלא.. זו הייתה סיטואציה הזויה ומפחידה לכולם-כמעט איבדנו את התינוקת שלי היא יצאה אפגר 1!! ועדיין בתוך כל זה לא הייתי רק אינקובטור אלא אדם שיש לו סיי בעניין..)
בחדרים הייתי באפס הפרדה(וגם זה, זה היה לי חשוב והמיילדת דאגה לי שיאשרו למרות הלידה המורכבת)
היה נעים, לא סופר ענק אבל כן מרווח מספיק, נקי, שירותים ומקלחת מרווחים ונעימים צמודים לחדר(אישיים של החדר פשוט במבואה שלו כזה, זה גם יתרון כי המנקה נגיד לא נכנסת לחדר סתם)
כמובן מיטה מתכווננת והכל. היה ממש בסדר גמור. מהאוכל לא ממש אכלתי אבל כי אני ממש בעייתית, הוא נראה סביר למי שלא מפונקת בטירוף.. ובשבתות יש את האירוח של חב"ד שמביאים אוכל מאולמי נועלה בשרון וזה ממש אוכל מעולה.(צריך מישהו שיביא מהחדר ליד בית הכנסת)
היה גם שקט ורגוע ולא היו כמויות מטורפות של אנשים וכן העיפו אורחים בשעה שנגמר הזמן בערב(מותר שיישאר מלווה אחד ועל שניים הם מחליקים.. אבל כזה במוצש הגיעו אבא שלי עם הבן שלי ואחים שלי ואז ב9 או משו בסגנון אמרו להם שחלאס ביי..)
ובאופן כללי היה לי ממש ממש טוב שם
הלידה הייתה קשה אובייקטיבית, ועדיין יצאתי בסופו של דבר בתחושה טובה, שראו אותי והתייחסו אלי והייתי בנאדם ולא מקרה רפואי..
ויש לי דיס על בלינסון על בערך כל מה שכתבת... מאיר היה לי חוויה מתקנת ממש. אבל אולי השתנה שם, ילדתי שם לפני 7 שנים.
טארקומהניסיון הקטן שלי ממש עמוס... פעם אחת חיכיתי כמעט חצי יום במיון, עוד כמה פעמים כמה שעות טובות וללידה עצמה כמה ימים .. היחס של הצוות אצלי לא היה טוב בגדול.
מבחינת תנאי אישפוז - אוכל טוב, חדרים נוחים כולל מקלחת ושירותים.
לא ממליצה באופן כללי
לגבי עומס- באמת אי אפשר לצפות מראש.
אבל יכולה להגיד שבלידה שלי שם הצוות היה מדהים, ואף אחד מהצוות שטיפל בי לא הניח עליי אצבע בלי להסביר לי מה הוא עושה ובלי לבקש רשות.
אחרי חוויות לא נעימות, זו ממש היתה חוויה מתקנת.
מהצוות וההתייחסות
הייתי באפס הפרדה
אבל האוכל שם לא משהו בכלל.. חמגשיות היה לי
מבחינת נראות של חדרי לידה, חדרי אשפוז מרווחים. ניקיון זכור לי שממש כמה פעמים ביום הגיעה מנקה לנקות את השירותים והמקלחת.
אבל מבחינת עומס ויחס- לי היה פחות טוב.
הגעתי בפתיחה 4 וחיכיתי במיון 3.5 שעות כדי להכנס לחדר לידה.
וגם בחדר לידה עצמו כמעט ילדתי לבד
אז אני פחות ממליצה
את כל ילדיי ילדתי שם ותמיד מרוצה
ילדתי לפני שלושה שבועות וביקרתי שם על בסיס שבועי בהריון בסיכון גבוה
הריון בסיכון מדהימים והצוות של הרופאים אין דברים כאלה! בכל המחלקות. גם חדר לידה ..הרי מתחלפים בין המחלקות הקבוע
רגישים מאוד,הקשיבו לכל גחמה שלי וכיבדו אותה מכל הלב. צוות רופאים גדול ורענן.. כמובן תמיד יש ויש
אבל לצערי במחלקת יולדות חוויתי מכמה אחיות תחושה מאוד קשה של חוסר רצון לעזור לי והייתי במצב מאוד נזקק.. נראה שמדובר האחיות מבוגרות שצריכות כבר ללכת הביתה... הצעירות היו מדהימות אחת אחת.. הגעתי למצב ממש לא נעים וחשבתי לעצמי שלא הייתי רוצה שההורים שלי בתור אנשים מבוגרים,יפלו לידיים של האחיות חסרות הסבלנות האלה.... השוויתי את עצמי ממש לאיזה מבוגרת שזקוקה לעזרה ממש כמעט סיעודית שלא נדע
היו לי הרבה רגעים לבד כי אני אמא למשפחה ברוכה ברוך ה' ולא יכלו לשבת איתי כל הזמן. הרגשתי שאם אהיה לבד פשוט יתעלמו ממכאובי מה שאכן קרה לילה אחד שצלצלתי במשך חצי שעה ולא קיבלתי מענה ולא הייתה לי יכולת לזוז כי הייתי אחרי קיסרי עם סיבוך שנוצר אחר כך. ישבתי ובכיתי
אבל מדובר האחיות מבוגרות ממש וספציפיות.. כל הצעירות יותר היו מהממות.. וגם יש להם יותר מחלקות ושמעתי על ה' שהיא ממש מוצלחת
גם היה לי קשה ממש עם התענוקיה שלראשונה לא הייתה לי ברירה והתינוק שהה שם... אבל בשעות מסויימות היא פשוט נסגרת ולא משנה מה מצבך -תתמודדי.. זה היה לי סופר קשוח כי לא הייתי כל הזמן ביכולת פיזית לטפל בתינוק למרות שהבטיחו שאם תהיה בעיה הן כאן.
אכתוב לך את ההמלצה הקבועה שלי-
לחשוב מראש על שני בתי חולים, וברגע האמת להרים טלפון ולשאול מה המצב כרגע בחדר הלידה.
כי אין שום דרך אחרת לדעת מה יהיה ברגע הספציפי.
ויש להם גם גז צחוק...
רק שמבחינת הביקורים לפעמים יש נטייה שהבעל נשאר ולא אומרים כלום, והרעש חוגג, כי לפעמים זה גם עם הילדים.
ילדתי שם לפני שנתיים וחצי.
ממש רוצה לקוות ולהאמין שעניני הביקורים היום יותר בשליטה.
אבל שישמש אחרות.
בשתי הלידות היו לי מיילדות מהממות ממש!
הלידה השניה הייתה לידת בזק, וכשהייתי בפתיחה 8, כשהמרדים היה כבר בחדר, היא שאלה אותי אם אני עדיין רוצה אפידורל או לוותר, וכשהחלטתי לוותר, היא ממש הייתה איתי בצירים הכואבים, ממש עזרה לי. אח''כ לא היה ברור אם השליה יצאה בשלמותה, והיא התייעצה עם הרופאים, היא כל הזמן הזכירה להם שאני בלי אפידורל אז צריך להיות בטוחים לפני שעושים לי משהו שיכול להכאיב לי. וגם- כשהיא תפרה אותי היא כל הזמן התנצלה שכואב לי, הרגיעה אותי ושאלה אותי אם אני רוצה לעשות רגע הפסקה להירגע.
מבחינת שאר הפרמטרים-
אני לא זוכרת שהיה משהו מיוחד במיון יולדות. לא חושבת שחיכינו הרבה זמן (הלידה השניה הייתה בשישי, ככה שזה משפיע, פחות מגיעות למעקב).
במחלקה סה"כ היה לי טוב. האוכל היה בסדר גמור, האחיות היו ממש בסדר איתי. בלידה השניה הן כל הזמן שאלו אותי מה נשמע, מה עם הבת שלי, נתנו לי להישאר עוד כמה ימים. היו ממש נחמדות.
הבנתי שפתחו מחלקה או עשו שיפוץ ועכשיו יש גם חדרים פרטיים.
יועצות הנקה לא עזרו לי.. לקחתי פרטיות שבאו אליי הביתה אחרי שהשתחררתי
הייתי בקטן וזה היה משמעותית פחות טוב
אבל יש ביקוש אדיר יולדות מעדיפות לשהות אחרי לידה במסדרון כמה שעות כדי לקבל את החדר הפרטי מאשר להיות שתיים בחדר
יש דבר כזה?
צריכה לעבור בע"ה ניתוח בתאריך מסוים
(לא אפרט מאוד ספציפי), תוהה אם אני יכולה ללכת לבית החלמה, אחרי האשפוז, כדי להקל עלי?
מישהי עברה דבר כזה?
תודה
בריאות לכולנו ובשורות טובות בע"ה
יש בשיבא בית החלמה נפרד מבית החלמה ליולדות אחרי ניתוחים אורטופדיים וניתוחים לבביים לדעתי.
חוצמזה מכירה מישהי ששהתה בטלזסטון לפני שנים אחרי ניתוח ברגל.
אף אחד לא ימנע ממך להגיע
מכירה מישהי שהולכת מידי פעם לנפוש לילה או שתיים בתקופות עמוסות
אישית לא הייתי מסוגלת ללכת לכזה מקום ולראות מלא תינוקות
אני חולה על תינוקות ולא עומדת במתיקות
וכשאין לי תינוק משלי זה קשה לי
אבל זה כבר מאוד אישי
זה פשוט כל בית מלון רגיל... כי הקטע של בית החלמה בגדול זה בית מלון +סיוע צמוד בטיפול בתינוק טרי, אז אם אין לך כרגע תינוק אז נשאר הבית מלון.
יש בהדסה בייבי, בקומות האחרות של המלון שהן ללא תינוקיה, כל מיני אנשים אחרי אשפוז בהדסה וגם סתם משפחות של חולים. סתם מכירה שם כי שם הייתי אבל אני חושבת שאותו עניין זה בתי מלון רגילים...
ההבדל הוא שבבית מלון אי אפשר להיות כמה בחדר ככה שממילא זה כמו לשלם על חדר לבד בבית החלמה
השקעות/ביטוח שלכם?
כמה אתם משלמים לו?
אני משלמת לו על כל החבילה וזה יוצא לי יותר זול ממה ששילמתי בעבר ישירות לחברת ביטוח
פנסיה יש חברה מהעבודה
ביטוח רכב גם דרך העבודה
השקעות בעלי משקיע בשוק כעצמאי (אינטראקטיב, משהו כזה. לא מבינה בזה כל-כך אבל נשמע שזה ממש חסכוני ואין תשלומי עמלה וניהול)
בקיצור לא ממש עניתי לך על השאלה
פשוט כי לאף אחד מהם אני לא משלמת במיוחד הכל כזה בעסקת חבילה
אם תרצי לכתוב כמה הסוכן מבקש על כל אחד מהם אוכל לשאול את בעלי אם זה נחשב לזול או יקר כי הוא מבין בתחום.
הוא סוכן של החברה
מקבל מהם את העמלות
אם את רוצה לוודא שההצעה שאת מקבלת באמת נכונה לך אז הולכים ליועץ ומשלמים פרטי לפגישה. לא עמלה.
וחשוב לוודא שהוא באמת יועץ בלתי תלוי
היי, אשמח לעזרתכן
בן שנה ושלוש כבר שבועיים עם שלשולים וחום, היינו אצל הרופא לפני שבוע אמר שזה ווירוס
ביומיים האחרונים כל דבר מוצק שאוכל מקיא, גם מטרנה לא ממש מסכים לאכול, אולי שתי בקבוקים ביום..
שותה ממש קצת, בערך שתים שלוש טיטולים רטובים היו לו אתמול
אין לנו רופא ילדים היום ביישוב, עד כמה הכרחי לדעתכן לפנות למיון?
כדאי לקנות ולתת לו. זה יותר טוב מסתם מים כי זה מחזיר גם מלחים לגוף. וגם נספג טוב יותר כי מוצצים לאט לאט.
גם מרק עוף מצויין (אפשר רק את הנוזל)
אם יונק, הנקה זה מצויין. כמה שיותר
יש אולי רופא בישוב ליד?
או להתקשר להתייעץ עם אחות?
לא חייב מיון, אפשר גם מרפאה בישוב סמוך. אפשר גם טרם אם יש לכם קרוב. זה מן הסתם יהיה יותר מהר מאשר מיון.
אבל אם לא מצליח להכניס לגוף נוזלים כמו שצריך, אז נשמע שכן כדאי שיתנו לו עירוי...
אולי תנסי קודם את ההצעות שכתבו פה. אבל אם ממשיך להקיא, לא הייתי מחכה למחר.
צריכה עזרבה באיך להיות רגועה שהכל בסדר עד שמרגישים תנועות בוודאות.
ניסיתי לבקש מהרופאה (משפחה, אין לי איך לדבר עם הרופאת נשים( שלי הפניה לאולטרסאונד והיא טענה שלא כדאי לעשות התור שלי רק עוד חודש+
אפשר לבוא למין נשים בקופה ופשוט להגיד שאני דואגת?
אבל אחרי זה שוב יכולה להיות בדאגה
קודם כל, כן הלכתי למיון נשים של הקופה לפעמים סתם כי הייתי לחוצה
ושתלכי לרופא נשים תבקשי שיוציא לך כמה הפניות כדי שיהיה לך
בתכלס זה הרגיע אותי לקצת זמן אבל בשבילי זה היה שווה ( אולי פסיכולוגית זה לא טוב אבל אותי זה הרגיע )
רב ההריונות מתקדמים טוב
בכלל כל שבוע שעובר זה סיכוי טוב יותר להריון להמשיך כי יש יותר הפלות בהתחלה בפער
ופשוט שיננתי לעצמי שסטטיסטית, הילד בבטן שלי גדל טוב
לי זה עשה יותר טוב
גם בשלב שיש תנועותה רי לפעמים אין תנועות, לא טוב להיות כל הזמן במעקב ולחץ על זה
גם הסטרס לא בריא לעובר..
לפני כמה ימים הלכנו לרופא בגלל אי שקט ולא מצא כלום, אחכ היה שוב חום פעמיים בערב , בבוקר קם כרגיל.
אז לא עושה בכח. אבל יש חום. זה ממש מורגש שנוגעים בו במצח. הוא בזמן הזה גם נודניק/ שקט מידי אז מעורר חשד שיש משהו. אחרי מנה 1 של תרופה זה נעלם והוא מתנהג כרגיל
פעם 1 כן יודעת שהחום היה גבוה מאוד כי היה מאוד חם, שאר הפעמים לא יודעת בדיוק
דלקת ראות. זה רק כיוון לבדיקה.
וזה יכול להיות גם משהו ויראלי
הבייבי שלי כבר חודש מעלה ומוריד חום אבל כל פעם ליומיים שלושה
וכל פעם זה ויראלי
תינוק בן שנה וקצת
כבר שבועיים חום רק בלילה
חום לא גבוה מקסימום 39 מעלות
עשינו בדיקות דם היה ככה ככה אז צריכים לחזור על הבדיקות שוב עוד כמה ימים (הבדיקות היו תקינות רק הכבד קצת גבוה מה שכן מעיד על קבלה של הרבה משככי כאב, בגלל זה מחכים שהחום יעבור ולחזור שוב על הבדיקה)
בדיקה גופנית תקינה
צילום ריאות כנל
לא יודעים מה הסיפור
הרופא ילדים שלנו נורא רגוע ולצד זה לא מוכן לקבוע שזה בגלל שיניים למרות שבקעו 3 שיניים בשבועיים האלה
בבוקר הוא במצב רוח מעולה כאילו לא קרה כלום.
לא יודעת מה הסיפור.
נשלחתם לבדיקות דם מטעם הרופא או ביקשתם לבד?
גם צילום ריאות עשיתם?
אני חושבת שאחכה עוד כמה ימים לראות איך הוא, לאחרונה הוא בוכה מלא לא מבינה מה עובר עליו
כנראה שממש לא קשור אבל לבן שלי היה זיהום והתנפח לו בלוטת לימפה והיה צורך האשפוז
בדיעבד עדיין לא יודעים מה גרם לכך אבל שאלו שוב ושוב אם היה חולה לפני כן ואז נזכרתי ששבוע לפני שהתנפח לו היה איזה 2 לילות עם חום נמוך וביום בסדר גמור אבל עבר ולא כזה ייחסתי לזה חשיבות
בפועל בשבוע אחר מדדי הדלקת היו ממש ממש גבוהים אז אולי שווה לך לראות שאין איזשהו דלקת סמויה
( דרך אגב, הם לא בטוחים שהיה לו דלקת יכול להיות שהיה וירוס שמשום מה גרם לזיהום אז לא בהכרח שבוע לפני כן היינו רואים משהו בבדיקות דם )
כנראה שזה לא קשור אבל אם את יכולה הייתי מבקשת בדיקת דם במיוחד אם את חוששת באיזשהו דלקת
בת ה5 שלי ילדה חכמה (מאוד), מקסימה, יצירתית ועצמאית. אבל לוקח לה נצח לעשות כל דבר.
למשל היא יכולה לשבת לאכול במשך שעה וחצי, כל ארוחה, כל יום.
מקלחת - דוגמא קלאסית מהשבוע: שלחתי אותה להתקלח בשש. בשש וחצי היא בחרה בגדים אחרי לא מעט תזכורות. ברבע לשבע היא נכנסה סוף סוף לחדר האמבטיה. בשבע באתי למלא לה מים והיא אפילו לא גמרה להתפשט. אח"כ נזכרה שצריכה לשירותים, עוד חצי שעה נעלמה. מפה לשם בשמונה ורבע יצאה מהמקלחת, כששלחתי אותה בשש.
גם להתלבש לוקח לה זמן אז עברנו להתלבשות בערב ולא בבוקר.
רוצים לצאת - אוי עוד לא הסתרקתי. עוד חצי שעה אפילו אם אני מסרקת. רק הלרכז אותה בלהביא לי את הגומיה לוקח זמן
היא כבר יודעת לקרוא שעון
אשמח לרעיונות איך לעבוד איתה על זה
אין לי בעיה עם תהליכים. כרגע גם ככה אני לוקחת בחשבון את זמן ההתארגנות שלה בכל יציאה
מוסיפה, כשניסינו להראות לה שאחרנו לגן בגלל שלקח לה זמן להתארגן היא התחילה לקום מוקדם ולשבת לחוצה על הספה כדי לא להרדם. ובסוף גם ככה זה לא עזר ויצאנו מאוחר כי היא קראה ספר במקום להסתרק
מביאה בגדים ואני מכניסה למקלחת.
לוקח לי זמן לשחרר....
אבל מהנסיון שלי עם ילדים שלוקחים את הזמן-
טיימר זה הפתרון
או שמפעילים שעון מעורר וכשיש צפצוף זה הזמן להכנס וכד'
או שעושים טיימר תוך 10 דקות את מחוץ למקלחת וכד'....
מלא הצלחה
היא ממש נשמעת בוגרת ועצמאית
הרבה נחת
יא רבי
סחטיין עלייך על הסבלנות
אני משתגעת מזה בעיקרון
מה שאני עושה -
נושמת ומזכירה לעצמי שזה אופי ובאמת היא חמודה נורא
בלילה- מקלחת איןלי בעיה עם זה שהיא לוקחת את הזמן, וכשהגדולים מתעצבנים עליה אני מזכירה להם שכדאי להתקלח לפניה ולא אחריה כי לוקח לה זמן
בבוקר- בבוקר זו סוגיה, אני לוקחת את כל הילדים יחד בבוקר ומאוד חשוב להם לעמוד בזמנים. אז היו פה הרבה צעקות ובכיות בבוקר שמאחרים בגללה ואיזה מעצבנת... אני ממש מנסה לעבוד על זה להסביר בנחת שאנחנו עוזרים לה והיא בקצב אחר וזה בסדר. בפועל אני מכוונת את הילדים לעזור לה להתארגן וגם אני האמת מקצרת תהליכים- שמה לה את האוכל בתיק, אומרת לילד הגדול להביא לה את הבקבוק , שולחת ילדה אחרת למצוא לה את הנעליים...
אומרת לילדים הרבה שחשוב לי האווירה הנעימה בבוקר וההתעצבנויות לא נעימות לאף אחד.
רק הבוקר זה אתגר,בשאר הזמן לא ככ אכפת לי שמתעכבת (לצורך העניין ארוחות, אין לי בעיה.. שכל אחד יאכל כמה זמן שהוא רוצה)
ושם אני מקצרת תהליכים-ועושה בשבילה
בסוף גיל חמש שש בעיניי הם עדיין ילדים צעירים
בהצלחה מותק, את נשמעת אמא רגועה ואלופה
יש כמה וריאציות:
או משימות אחת אחרי השניה וצריך לסמן את המשימה שבוצעה ולעבור למשימה הבאה,
ויש וריאציה של סרט שאפשר להשחיל ולמשוך ככה שכל פעם רואים רק משימה אחת.
בגיל של הבת שלך אני לקחתי אחריות על הזמנים של הילדה, היא מאוד עצמאית בלבצע משימה כשהיא מחזיקה אותה בראש, היא עדיין לא עצמאית בלהחזיק את המשימה. המשימה "בורחת" לה ואת יכולה כאמא לעזור לה להחזיק את המשימה.
להביא דברים (גומיה) זה הכי הסחת דעת שיש, אל תגרמי לה להיכנס לחדר או לפתוח דלתות של דברים, שם הקשב בורח לגמרי. עדיף סלסלות במדפים פתוחים.
אפשר למשל להגדיר שכל ההתארגנות בסלון ואז יש פחות כניסות ויציאות.
אגב אצלנו יש מלא גומיות על המברשת, גם בלי בעיות קשב, להביא גומיה זה תת משימה שאפשר לנסות לחסוך.
בגדול ככל שהיא תגדל יהיה יותר קל ללמד אותה אסטרטגיות התמודדות או שהיא תאמץ בעצמה.
כשהבת שלי הייתה בגיל הזה עבדנו הרבה על רצף- להרכיב סיפור מתמונות לסדר מה היה קודם ולספר את הסיפור לפי התמונות.
זה מחזק את התפיסה של קודם, עכשיו ואחרי וזה מחזק את התפיסה הזאת גם ביומיום, ועדיין זה גיל מאוד צעיר לעשות השלכות.
אגב בגיל 8 עבדנו על לספר סיפור עם התיאור:
איפה, מי ומתי. שתביני שגיל 5 זה מאוד מוקדם ללמד יכולת קשב ואולי עדיף לעשות במקומה במקום להשקיע המון מאמץ בללמד אותה עצמאות.
למשל עם המקלחת תשלחי אותה לשירותים ומדי פעם תבואי לבדוק שסיימה. ואז ישר תכניסי לאמבטיה, בלי שלבים נוספים.
בגיל 5 בכלל לא ציפיתי מהבת שלי להתקלח לבד.
עכשיו כשהיא גדולה יותר אנחנו משתמשים באפליקציה חמודה להתארגנות בוקר (יש מנגינה שונה לכל שלב בהתארגנות וצריך להספיק לפני שהמנגינה נגמרת).
אם אני רוצה לזרז עניינים אני עושה במקומו
בגיל יותר גדול הילדים לומדים לבד לתקתק עניינים
כל אחד בדרך שלו
יש לי שניים כאלה בבית.
אז הבשורות הטובות שזה משתפר קצת עם הגיל, לומדים להשתמש במיומנויות שעוזרות קצת לייעל.
הבשורות הרעות שזה לא עובר...
אחת מאובחנת עם הפרעת קשב וריטלין מאוד עוזר לה, השני לא מאובחן כי הוא איכשהו מסתדר ב''ה כי הוא מאוד חכם, אבל די בטוחה שגם הוא עם הפרעת קשב.
נתתן לי נקודות למחשבה
אני רואה שזה חוזר פה, אז רק להסביר. היא לא מתקלחת לבד, אני מקלחת אותה. אני רק מצפה ממנה להתפשט וקרוא לי כשהיא מוכנה. וזה קורה גם באוכל ששם ממש אין לי דרך לעשות בשבילה.
אבל אולי אני באמת צריכה להנמיך אפילו יותר ציפיות
אחרי כמה דק שזה היה אמור לקרות, להוריד איתה בגדים ואז לקלח אותה? זה לא יקח לך יותר זמן
גם באוכל אפשר לזרז.
להגיד שעוד 5 דקות מפנים את השולחן. ואם היא רוצה עוד לאכול אז,זה הזמן.
בגדול אנחנו מכינים הכלללל מהלילה (ברמת הגומיה והגרביים) ואיזור ההתארגנות הוא הסלון.
זה עוזר קצת אבל עדיין לא פשוט...
אני לא מאפשרת להם להימרח עד כדי כך.
אני מנסה למצוא דרך לזרז אותם.
זה יכול להיות לספור עד 10 והיא מביאה בגדים למקלחת, להגיד לה ללכת בקפיצות של ארנבת עד האמבטיה, לספר סיפור לפני השינה רק אם מוכנים עד שעה מסוימת, להוריד לה בגד אחד והיא ממשיכה את השאר, וכל דבר שיכול לגייס אותה להתקדם.
אם תגידי לה שהיא יכולה לבחור בגדים רק אם זה תוך זמן מסוים, ואם היא מתעכבת אז את תבחרי בשבילה, זה יגרום לה להזדרז?
אצלי הבעיה בעיקר בהתארגנות בבוקר.
לבת הארבע עוזר לתת מדבקה או פתק לגננת אם היא התארגנה בזריזות.
לבן השש אני מחפשת כרגע פיתרון. הרבה פעמים בעלי עוזר לו להתלבש המארגן לו את התיק.
ניסיתי לשים שיר קצבי שמעורר לפעולה, וצריך לסיים משימה עד סוף השיר. אצלי זה לא עזר.
לפעמים כשהם מתלבשים, אני סופרת עד 5 לכל בגד שצריך להוריד או ללבוש. ואם הם לא מספיקים, אני ממשיכה בספירה והם צריכים להתארגן יותר מהר כדי לחזור לקצב.
הרבה פעמים הילד יכול להיות עצמאי בתחומים מסוימים, אבל קשה לו לנהל את רצף הפעולות. לפעמים כדאי לוותר על העצמאות ולעשות בשבילו חלק מהמשימות, במקום לתת לו להיות עצמאי ואחר כך לכעוס שהוא לא עושה בזמן.
עם הגיל זה משתפר.
יש ילדים שגם בגיל יותר גדול יהיה להם קושי, ואולי זה חלק מבעיית קשב וריכוז.
אבל יש הרבה ילדים שכשהם גדלים זה עובר, או לפחות מתמתן. הם לומדים לקחת אחריות ולנהל את הזמן בצורה יותר טובה.
רשימת משימות תלויה על הדלת.
ואני לא אומרת מה צריך לעשות אלא שולחת את הילדים להתקדם בעצמם.
זה עוזר כי במקום שזה יהיה התנהלות של 'אני מולך', זה 'אני ואתה מול הרשימה'.
ויש לה תזכורת חזותית מול העיניים מה צריך לעשות כרגע (כמובן, הרשימה עם ציורים). וגם תמיד כיף לסמן לעצמך וי ולראות מה כבר כן הספקת, זה נותן מוטיבציה להמשיך.
כי עם ילדים כאלה הרבה פעמים יש לנו נטייה לראות את מה שהם עוד לא עשו, ומול הרשימה אפשר להגיד- איזה יופי שכבר הספקת ליטול ידיים! בואי נבדוק מה עושים עכשיו. במקום להזכיר ולהזכיר ולהיות במקום המנדנד.
בגיל הזה גם אם מתקלחים לבד אני מארגנת להם את הבגדים למקלחת או לפחות מארגנת ביחד איתם. ומכווינה אותם למקלחת. גם בבוקר הם כמובן כבר מתלבשים לבד אבל אני באזור לעזור (ולזרז) כשצריך. זה עדיין לא גיל בעיני שהיא יכולה לקחת אחריות לגמרי על התכנון של הזמן.
לגבי האוכל, גם לי יש ילד כזה. התחלתי את ארוחת הערב מוקדם יותר. ומקפיד מאוד שיהיו כמה שפחות הסחות דעת ולא קמים מהשולחן בזמן האוכל אחרת זה נצח.
והיינו עוזרים לה להתארגן ולהתלבש ברמה שהיתה עושה טובה שמוציאה את הרגל מהשמיכה כדי שנשים גרביים, והיום בואי תראי אותה ב6 וחצי כבר מוכנה לבית הספר וקוראת ספר עוד לפני שאנחנו בכלל פתחנו את העיניים.
עדיין לוקח לה זמן להתארגן, שירותים מקלחת למדנו לשים אותה בסוף התור כי היא שוכחת את עצמה.
לדעתי זה כן קשור לקשב וריכוז, איך לא 😉
אבל יש עתיד, תנסי את ההצעות שהציעו, אבל בלי לחץ
אנחנו כל הזמן מזרזים אותה, אבל לא תמיד עובד.
היא לא מסכימה שאני אלביש אותה או שנעשה במקומה כדי לזרז. מנסה להגיד לה בואי נראה מי תיהיה מוכנה קודם, והחאמעטנה שזאת לא תחרות..
אין לי כ"כ טיפים.. מקסימום אם היא מתארגנת מהר אני כותבת לה פתק לגן. אבל בזה זה מסתכם..
לא היתה לי בעבר..
קטנה יחסית אבל מציקה!
אומרים לי שזה קטן ולא כדאי להוריד מחשש לצלקת
אבל אני רוצה ככ
כמדומני...
ואז אולי יהיה צורך להסיר אותה מבחינה בריאותית...
תבקשי הפניה מרופא עור להסרת הנגע (חושבת שמפנים לפלסטיקאי)
עשיתי את זה כמה פעמים, ומבינה מאד את הרצון!!!
זה יכול להיות מסוכן.
ולא ממליצה עדיין להוריד, אלא רק אם אני רוצה, כנראה במקרה שהזכרת , היה חשד קל, במקרה שלי אין ב"ה, ואני ממשיכה לעקוב, היא גדלה ממש מעט, לא משהו דרסטי
אבל תודה על המידע
