הריון ולידהמי יכולה לשפוך לי קצת אור ולעזור לי להחליט איפה ללדת?
עד עכשיו ילדתי בירושלים והפעם זה לא רלוונטי. למרוצ שהנטיה היא לעשות שיהיה רלוונטי ולחזור למוכר, אבל זה לא שהיה לי מדהים שם, זה פשוט מוכר...
לא אספיק להגיע לסיור בשום מקום 😵💫
בלינסון, שיבא, אסף הרופא?
איך הצוות? איך חדרי הלידה? הגישה טבעית בגדול? איך האשפוז אחרי הלידה? הצוות? החדרים?
שבת וכשרות - יש אפשרות למהדרין בלי להרגיש מסכנה שאוכלת מחמגשית? יש קצת אווירת שבת בשבת? דלתות ומעברים על מצב שבת או שכלואים בחדר?
תודה רבה רבה 🧡
אם חשוב לפתוח אותו שוב, אפשר כמובן לעבור לשרשור נפרד.
ולא ממוחשב?
ואיך זה שאני תמיד שוכחת אותו בבית 🤔
ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.
גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי
הגדול שלי כבר בן 11.
את הכל.
חידשת לי!
לק"י
חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.
בינתיים יש גם וגם.
לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.
בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי
לק"י
ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.
אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).
כי אין לי מושג אם הפנקס הפיזי שלי בכלל נמצא איפשהוא..
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
יש לה רעשים כמו של צינון חזק בנשימה וזה בהחמרה רצינית לאחרונה
עם תקופת האלרגיות עוד טותר
והמון נזלת
בעבר היו לה מלא כאבי גרון,פנינו לאף אוזן גרון והיא אמורה לבצע צילום לבדיקת אנדואיד מוגדל
בפועל עוד לא הגענו לזה כי התלונות ירדו מצידה
אבל ממש אי אפשר לשמוע את זה, גם בזמן אכילה יש לה רעשים מאוד מאוד חזקים מהאף וכאמור לאחרונה בהחמרה
יש למישהי ניסיון עם זה?
רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.
נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...
אלרגיה מחמירה את החסימה,
מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.
במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).
ספריי של מי מלח גם יכול להקל.
לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.
כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.
הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל
עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף
הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק עברה בסדר גמור בשבילו
וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...
אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר
האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק
אבל היא לא הסכימה לעשות
רעשים בלתי נסבלים
לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח
וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.
לא ישרה. מעט עקומה
גנטיקה מבעלי
אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.
כמורה, אני רואה שכשיש תופעות קצת שוהות אצל ילדים זה לעיתים גורם לדחייה חברתית.
לכן הייתי ממש מזדרזת לטפל בעניין. מלבד העניין הרפואי שזה בטח מפריע לה יותר מאשר לכם. וזה גם גורם לשינה לא טובה וכו'
בהצלחה
בשורות טובות
לאחרונה זה החמיר לכן גם אני ממש רואה את זה
אבל תודה על ההארה 🙂
רק רואה מהצד כמורה שדברים כאלו עלולים להפריע לשילוב בחברה.
ולא חושדת בך בהזנחה
את נשמעת האמא הכי מסורה ודואגת בעולם.
רק הוספתי עוד כיוון שגם בשלו הייתי מטפלת בזה מהר....
רק בריאות ונחת תמיד
להתחיל מבראשית.
להתחיל ממה שמבפנים.
מבפנים החוצה.
לא החוצה פנימה.
קודם כל להתחיל בי.
מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.
ואז החצי השני שלי.
כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.
כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."
לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.
היינו פה קודם.
ואחרינו ומשנינו כל השאר.
והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -
*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי
ל*זאת* יקרא אישה
כי מאיש לוקחה *זאת*
וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:
- *זאת* חוקת התורה.
- ו*זאת* הברכה.
- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו
- *זה* אלי ואנווהו.
הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.
הייחודיות שלה, של אשתי.
זאת ולא אחרת.
וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.
להתכוונן אליה, ורק אליה.
זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.
ומה תפקידי כאן בעולם? -
לעובדה ולשומרה.
לעבוד על מה שעדיין אין.
ולשמור על מה שכבר יש.
כמה חשוב לשמור על היש והקיים.
ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.
גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -
אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.
אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו',
אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,
אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.
לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.
להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.
שם לגדול
שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.
שם המיקוד.
בבית פנימה.
למשפחותם.
וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.
סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.
והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.
שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.
כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?
כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?
וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר.
ללמוד להישאר בקשר
ללמוד לבנות קשר
ללמוד לתחזק קשר
ללמוד להעצים קשר
ללמוד לגדול בקשר
ללמוד לגדול מהקשר.
ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"
לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.
ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.
גן עדן של החיים עצמם, פנימה.
תודה יקרה 🙏נגמרו לי השמותקראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.
אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -
שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -
האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.
ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:
המקום:
המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.
ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום.
נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.
ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.
האדם:
האיש הכי קדוש לי זה אישי.
האישה הכי קדושה לי היא אשתי.
קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -
להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם.
להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם.
"הרי את" - ורק את.
"מקודשת לי" - ורק לי.
מקודשת.
רק היא עבורי.
רק הוא עבורי.
לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.
לקדש אותנו.
הזמן:
הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.
לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.
לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.
לתת זמן ופניות לביחד שלנו.
ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.
אז גם בביתנו פנימה -
מקום
זמן
אנחנו -
האיפה
המתי
המי
ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.
"קדושים תהיו"
"כי קדוש אני"
ה' אחד ושמו אחד
וללמדנו גם מתוך כך -
אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.
אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.
ואנחנו יחד - אחד.
מישהי היתה לאחרונה בהדסה בייבי?
איך היה שם?
שמעתי שיש אחות בתינוקיה ערביה
אני ממש נהנתי.
אין לי מושג לגבי אחות ערביה, אבל בכל התינוקיות של בתי החולים בארץ יש אחיות ערביות.
אולי במקרה יש איזו מחלקה או שתיים בלי, אבל בכל בתי החולים יש
אני בכל מקרה לא שמתי בתינוקיה בלי קשר לאיזה אחיות היו שם
ואיל האוכל שם?
צוות תינוקיה מושלם, יכול להיות שהייתה ערבייה לא זוכרת אבל הייתי שנה אחרי בבית החלמה אחר ובלי השוואה בכלל. הדסה בייבי מקצועיות ונחמדות, אוהבות את התינוקות ממש!
מבחינת אוכל יש שפע ו2 ארוחות בשריות ביום שבשבילי זה היה פלוס. לא יודעת אם ברמת מסעדה אבל טועם סבבה ומגוון.
גם שירות חדרים טוב היה לנו איזה תקלה מיד באו לתקן והציעו לנו להחליף חדר.
בתינוקיה יש מטפלות רוסיות ואחת ערביה. (רובן בכלל לא אחיות רק מטפלות. ואחיות ערביות יש בכל בי"ח ומחלקת תינוקות בארץ....)
רוב הזמן התינוק היה איתי כי בשניה שהתחיל לבכות קראו לי, גאם אם זה היה 2 דקות אחרי שהבאתי אותו וסה"כ רציתי ללכת לאכול....
אז החלטתי להשאיר אותו אצלי גם בלילה והבאתי אותו רק כשהלכתי לאכול, תמיד היה לי טלפון מהם להגיע....
יש 2 ארוחות בשריות ביום. אותי זה אכזב כי אוהבת יותר חלבי והיה לי כבד מדי בשרי גם בערב.
אני פחות נהניתי מהאוכל
גם היה לי לא נעים הרישום שעושים לכל יולדת שהגיעה ומסתכלים לה בצלחת כמה שניצלים לקחה......
אבל יש שם שקט מושלם, חדר נקי ונעים.
הייתי אח"כ בביכורים ונהניתי כפליים
ומיד אחרי הלידה להתקשר ולשנות
ב"ה תמיד הצלחתי להגיע ישירות מבית החולים
פעם אחת לפני כמעט 4 שנים שהיה לי מדהים. הייתי עם בעלי לשבוע שלם. נהנתי.
פעם שנייה לפני שנה וחצי ולא היה לי כיף.
לא אהבתי את האוכל שחוזר על עצמו כל יום כמעט בלי גיוון.
ביקשתי יועצת הנקה והיא הגיעה רק דקה לפני שיצאתי הביתה (הייתי שם לארבעה ימים אם לא טועה, מספיק זמן כדי לקבל את היועצת למספר פעמים).
האחיות בתינוקיה, לא יודעת מה היה הסיפור - הרגשתי יותר טוב עם זה שהבייבי היה איתי. רק בארוחות הוא היה בתינוקיה.
פעם הבאה אני מצד אחד אוהבת את השקט של הדסה בייבי, אני אוהבת את זה שלא פוגשת חצי שכונה שם.
שמעתי מחברות שביכורים יש מלא מוכרים. אני רוצה להרגיש בנוח ללכת בפיג'מה לתינוקיה ולא להתפדח מזה שאפגוש מישהי בדרך.
בינתיים הציון שלי 10/10
הצוות בתינוקיה מהמם! התינוקות רגועים
הן דואגות גם שהאמא תוכל לנוח
האוכל ממש טעים
ממש נהנית כאן!
בזמן אישות שורף בנרתיק נוראאא
ואחרי שיש זרע.. בכלל מרגישה כאילו שפכתי לשם בקבוק אלכוהול..
חוץ מזה אין שום דרך להנות ככה וגם לא מגיעה לשיא בכלל.
מבאס ממש.
שילכו לעזאזל כל המניעות האלו
לא מבינה מה הרעיון
לסרס את הנשים
לקלקל את הגוף שלהן
הכל כדי שהגברים יוכלו להנות בכיף שלהם בלי השלכות בשטח ( הריון..)
לפני שתתנו לי רעיונות לגבי התקנים
לא יכולה
ניסיתי כבר כמה סוגים כל אחד והבעיה שלו (המשותף לכולם = פגיעה בגוף שלי).
לא מקצועיות
לא רגישות
לא סבלניות
(לא כולם הכל ביחד חח..)
סיוט סיוט סיוט
רק צריך למצוא אותם
אין ברירה
ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא
אפשר גם באפליקציה
לתאר מה את מרגישה בדיוק
בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה
ואולי זו איזו רגישות לטבעת
שמטפלת בכאבים ביחסים
אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל
מירושלים
היא יקרה כי היא פרטית
ברור לי שקשור לטבעת
אבל אין לי מניעה אחרת....
אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.
החלפתי כבר כמה רופאות
לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה
כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת
ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל
נורא נורא נורא
דר אינה ויינשטיין -אלעד
דר שיר גרובר-פתח תקוה
מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.
אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.
בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.
האמת שגם את אמורה להנות
אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה..
השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.
אולי דלקת בשתן? או פטריה?
תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .
לגבי המניעה ממש מבינה . אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..
אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣
בהצלחה (:
ללכת פיזית זה לא יקרה
אני ממש מפחדת וחוששת
בטלפון הם פחות יכולות להזיק
ביישוב לא רחוק מירושלים.
למישהי יש רעיון?
עם פלטות ומיחמים
אימא שלי סגרה והיו לה כמה מספרים משם.
רקלתשוהנאחרונההיינו בשבת משפחתית, אנחנו משפחה עם ארבעה אחים- 2 דתיים ושני דתל"שים, משפחה אוהבת ומלוכדת שאין דברים כאלו. האחים החילוניים שלי הם מופת לכיבוד הורים.
אבל מרגישה שהם (אחי החילוניים) הקצינו, שונאים את ביבי, עם בטן מלאה על החרדים, ניסינו לדבר רגוע ומכבד אבל הופתעתי לראות את עוצמת השנאה-לאמא שלי (הדתיה והימנית בעצמה) זה מאד כואב ומנסה שלא נדבר בכלל כי זה גורם לריב, אבל מודה ש-דיי היינו בהלם להבין עד כמה הם התרחקו. אח"כ כמובן העברנו נושא באלגנטיות אבל הרושם נותר.
מה יהיה? איך מוצאים גשר? אני אפילו לא כזו קיצונית בימניות שלי ומאד שפויה ומבינה גם את דרך האמצע ומחפשת פשרה אבל כואב לי עליהם שהם כ"כ מרוחקים ומנותקים בעמדותיהם. מלאים בשנאה כזו, חושבים שהחרדים לוקחים מהם וגונבים מהם ולא מתגייסים כמוהם, איך יבוא משיח ככה?
במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..
לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..
ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים
חיבוק על התחושות ♥️
יש לי דודים חילונים שמאלניים.
הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)
בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.
מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.
הי חברות
למי שזוכרת את הניק שלי ;)
רוצה להתייעץ כאן עם חבורת החכמות..
אנחנו שוקלים לעבור לישוב חדש בקיץ
ככל הנראה פנוי רק קרוואן קטן - האלה המסורתיים של פעם - 45 מר עם חדרים בשני הצדדים.
אנחנו כרגע עם שני ילדים.
איך מסתדרים בגודל כזה?
כרגע אנחנו בדירה שנראית ככה בערך, אבל מבנה שונה, כבר צפוף לי אבל החיסרון שלנו עכשיו שיש לנו ארון קטן ועוד 2 שידות.
אשמח לעצותיכן מניסיון על מגורים בקרוואן קטן.
חג שמח!!
אנחנו עזבנו את בקרוואן בהיריון הרביעי, כשהשלישי שלי היה בן שנתיים ורבע.
מבחינת מחיה היה לנו ממש אחלה. האתגר העיקרי מבחינתי זה שאין מקום לארח אפילו לסעודת שבת, מאד מאתגר לפתוח שולחן.
כן מומלץ ריהוט מינימלי וקומפקטי לחלל המרכזי - ספה זוגית, שולחן באורך של עד 1.20, ארבעה כסאות, ספריה לא מוגזמת.
ובאופן כללי מינימליזם מאד מקל. לא לשמור ציוד לילדים שכבר לא רלוונטי, להשתדל להחזיק רק את מה שנצרך כרגע. במטבח גם לא להתפרע עם כלים, רק מה שנצרך מאד.
החדרים בקראון לא קטנים
בכל חדר אפשר להציב בקלות ארון 5 דלתות (ואולי אפילו 6)
את הסלון מטבח צריך לרהט נכון (זה גם תלוי במבנה הקראון ובמיקום הדלתות)
אם הדוד על הגג- אז גם יש אכסון בנישה של המכונת כביסה
בעיני זה מספיק לציוד יומיומי ל4 נפשות
ואת הציוד שלא ליום יום או אכסון לתווך ארוך- למחסן
אבל גרתי בדירת 45 מ''ר עם חמישה ילדים.
עיקר המשימה היא לדאוג שלכל דבר יהיה מקום ולא להכניס דברים מיותרים.
לנו גם היה מחסן שהקל על אחסון
הדירה הייתה מעוצבת בצורה שזה היה אפשרי, היה חדר ילדים שבו היו 5 ילדים במיטת קומותיים נשלפת ועוד מיטת תינוק ומיטת מעבר ואנחנו ישנו בחדר הקטן היה שולחן אוכל ומטבח פיצי
לא היה מקום לכלום, היינו צריכים לדלג על חפצים למרות שבאמת נסינו לסדר על הזמן.
ב''ה שזה מאחורי
המטבח ממש קטן אז לפעמים אין מקום
אבל בגלל שהחדרים בגודל סבבה לגמרי אז אפשר לאכסן הרבה דברים בחדר ילדים
(נגיד חד"פ וכד')
יש מספיק מקום בחדר ל2 ויותר ילדים (אני הכרתי משפחה עם 6)
אז הקושי הכי גדול זה הסלון מטבח
אם יש לכם דרך להשיג שולחן קטן שנפתח אז זה אחלה
כל השבוע הוא בצד ובשבת פותחים אותו
וספה של 2 מושבים
ואז כן יש חלל בסלון ומקום גם לילדים לשחק וכו'
ופשוט לנצל את החדרים לאחסון כדי שיהיה כמה שפחות דברים בסלון
גם ספרי קודש הייתי שמה בחדר ילדים
בעיקר הפריע לי המטבח שלא קיים
החדרים באמת בסדר גמור ואם יש אפשרות למחסן אז ממש עוזר
אבל החוסר בסלון, פינת אוכל ומטבח לא היה לי נעים.
לי יש ספה של 3 מושבים, אז אולי עם 2 זה יותר סביר ואולי שולחן נפתח
ואין מהשו אחר לא היתי מוותרת על ישוב שמתאים לכם כי זה קשה למצוא
ובתים יכולים להתפנות עם הזמן ומבםנים יותר קל להכנס ולמצוא
הייתי נכנסת ומוסיפה שטח עבודה למטבח, עוד כזה שוקנים באיקאה ומרחיב לך עוד משטח עבודה וארון מתחתיו, ספה קטנה וכל השאר בחדר.
שני ילדים עם מיטה שנפתחת מלמטה, וארון גדול שיש לך בו מקום גם לחדפ וסירים גדולים וכל אלה שאת לא משתמשת ממש ביוםיום במטבח.
לדעתי ככה זה סבבה לגמרי.
ניתן לי חומר למחשבה
תודה על הלמידה מהניסיון שלכן!
אנחנו תמיד צוחקים שזה החדר השלישי שלנו..
ומעבר לזה- שלא יהיו דברים מיותרים בבית, לתלות מה שאפשר שיהיה כמה שיותר שטח לזוז בבית.. ולפתוח את הראש לרעיונות מקוריים (למשל בין השיש למקרר לפעמים יש איזה 15 סנטימטר אז יש כמו מדף צדק כזה על גלגלים שאפשר לשים בו קפסאות שימורים וכאלה..(
כלומר אני לא נגד אבל זה לא מאסט
לנו לא היה כאמור עם שלושה ילדים בגילאים 2.5-7.5.
כן זה כולל תיעדוף קפדני של מה שנכנס לבית אבל ממליצה בכל מקרה, בסוף לריבוי חפצים יש מחיר אנרגטי לא מבוטל.
במיוחד אם אתם לא עוברים מבית גדול יותר ואז זה להצטמצם.
אנחנו הסתדרנו בלי מחסן, הרבה ארונות מסביב לקירות וארגזים מעל הארונות, לנצל את כל הגובה (שאגב, הוא גם יותר נמוך מבית)
עם ילד שלישי קראוון זה כבר צפוף אבל אפשרי, יותר משלושה ילדים לי אישית נראה לא אפשרי בקראוון
2 זה סבבה לגמרי
3 כבר צפוף (אפילו מאד) אבל אפשרי בהחלט
יותר בעיני לא רלונטי
גרנו בתור זוג, עכשיו עם כמה ילדים כבר פחות ראלי אבל לכי תדעי🫠
בכל מקרה, ראיתי קראוון של מישהו (במקצועו אדריכל או מעצב פנים, משהו כזה) שבנה אי שהפריד בין הסלון למטבח. זה היה מהמם ופרקטי.
גוגי גוגילדעתי הם בנו אצל נגר בהתאמה אישית. זה היה צמוד לתנור ותחם את המטבח. אבל זה כיוון חשיבה, הייתי חושבת להשקיע בזה אם זה לתקופה...
לגבי שרטוט של קראוון, יש לי משהו ישן שבעלי צייר🤭 אבל אני מניחה שלא יעזור לך כי זה משתנה ויש כל מיני סוגים של קראוונים.
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
שנשברה לי הציפורן
והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת
היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר
תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח
🫂🫂🫂
טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..
ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.
במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים. אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.
ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.
כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..
סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.
מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.
בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.
פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.
אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.
היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!
בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.
אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.
המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.
אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.
לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..
אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.
בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".
- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..
ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.
אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.
וב"ה ללא קרעים ותפרים.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
איזה גיבורה את
זה כל כך מרגש המסע הזה
מעריצה אותך על כל השעות הארוכות
מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️
איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!
איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!
ומאוד ניסי. פלא ה'
ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים..
תודה רבה על השיתוף!
המון נחת והתאוששות קלה❤️
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
לחופשה משפחתית אחרי תקופה עמוסה ב'ה
מחפשים מקום בסגנון מלון כינר, או בית הארחה עין צורים
שיהיה מתאים לילדים
שבתות חתן לפי מה שאני רואה בחיפוש באינטרנט
התכוונתי לאירוח פרטי של משפחה אחת
טארקואחרונהיש במשנת יוסף השבוע את הספר 'לחיות בסדר' של נועה שרון
רוצה להמליץ עליו ממש
הוא יותר טוב מקון מארי לדעתי
והיא מדברת בדיוק לנשים שיש להם הרבה ילדים/עומס וכו
לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)
נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא
ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...
קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה
"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"
עם שיתוף מאזינות
קו חינמי נהדר!
מצרפת למעוניינות - 02-666-7140
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!
היי חברות יקרות
נראה לכן תקין שמישהי יוצאת מהחדר ונוזפים בה למה זה לקח לה כל כך הרבה זמן ושכולן מחכות בחוץ?
לא הבנתי בשביל מה יש אמבטיה מאובזרת אם לא כדי לאפשר הכנות?
ואם היא איטית ומסורבלת יותר, לא מרגישה טוב?
למה לנזוף מול כולם בחדר הקבלה?
נראה לכן תקין?
ברוך ה' הטוב, התאוששתי והתאוששנו יחסית כזוג
אני באמת לא יודעת מה אעשה בפעם הבאה
ייתכן שאשקיע לנסוע למקום חרדי
בינתיים המסקנה מהדיון פה שזה שווה את הנסיעה של המאמץ כדי לקבל נחת רוח ולא להיות כולי על קוצים...
תודה רבה על ההתעניינות שבת שלום ♥️
אני בשבוע 12, כל השבוע האחרון היו לי כאבי ראש שבאים והולכים
ממש השתדלתי לשתות, אבל כנראה לא שתיתי מספיק.
היום הייתי במעקב אחות, ומסתבר שבאמת אני על סף התייבשות לפי הבדיקה, אז כנראה שהייתי מיובשת. כבר אין לי כאבי ראש ומהבוקר כבר שתיתי ליטר וחצי.
השאלה אם עשיתי נזק? זה מסוכן לעובר?
אמרו גם שאולי יש דלקת, אבל אני צריכה בשביל זה תרבית.
אני לא מרגישה כלום
זה מסוכן? אני אהיה אצל הרופאה ביום ראשון
מפחדת שעשיתי נזק.
הנזק הוא בעיקר לך
את לא מרגישה טוב
הגוף שלך נחלש
התייבשות גם יכולה לגרום להתכווצויות שזה בעיה אבל היית מרגישה אם זה היה קורה
תשתי הרבה
תנוחי
אל תהיי בשמש
והכל בסדר, קורה לכולן
והעובר שמור ומוגן
תודה על ההרגעה ת
אוף אני עכשיו מלחיצה את עצמי
אמרו לי שאם אני לא מרגישה כלום, רק לבקש לעשות תרבית בראשון
ועכשיו אני מדמיינת שאני מרגישה, ואולי יש דלקת וזה גם בעיה?
מעבר לכך, תשתי המון המון, זה עוזר גם לדלקת אם יש.
המשך הריון משעמם ובריא
צריך אנטיביוטיקה
לא הייתי נלחצת אם אין חום ואין תחושת צריבה ברורה כשאת עושה בשירותים
תעשי תרבית בראשון
אם יש לך אפשרות בקלות יש בעיקרון סטיקים ביתיים שמזהים דלקת
אבל לא הייתי הופכת עולמות בשביל זה
אני מרגישה הרבה פעמים במרדף אחרי הזמן,
אני עם תינוקת בת חצי שנה ב"ה בבית (וחוץ ממנה יש עוד 3 ילדים)
ומרגישה שיש מלא דברים להספיק, בעיקר מלא כביסות לכבס, לקפל ..
אני תוהה אם זה הגיוני.
לפני שהיא נולדה גם עבדתי וגם היה לי זמן לבית,
עכשו מרגישה בעומס ממש, לא מבינה איך נשים יוצאות גם לעבוד בשלב כזה.
ויש לי גם תהיות אם אני עובדת מספיק יעיל בבית, כאילו אני יודעת שלא, ותוהה איך להתייעל....
באלי ללמוד מכאלה שיש להן נגיד רוטינות או על מיני שיטות
ברור שהגיוני.
את רגע אחרי לידה, המשפחה משנה צורה, לוקח זמן להתרגל ולהשתלט על המצב החדש.
ואצל הרבה זה ככה גם לא אחרי לידה, החיים עמוסים, ואין לי כוח להשתעבד לכביסות, למדתי לשתות קפה ולקרוא ספר גם מול ערימת כביסה. וסבבה לי ככה.
זה ממש יכול להכניס לקושי לתפעל את הבית.
אם זה בעיה ספציפית של כביסה, אפשר לחשוב על פתרונות נקודתיים. מתי במהלך הלוז אפשר להכניס? אולי הבעל או הילדים יכולים לעזור?
אבל רוצה הרבה יחס, אז חלק מהזמן אני גם חושבת ומשחקת איתה.
נראה לי שזה הגיוני לגיל לא?
גם בגלל כמות הילדים, גם בגלל הכוחות שלפעמים הולכים וכלים...
השלב שלך (מניחה שהגדול בילדים עוד לא מספיק גדול) באמת קשה, כי עוד אין עזרה ושותפות של הילדים.
בכל אופן, זה הזמן למצוא קיצורי דרך, גם במחיר של דברים לא מושלמים. אני למשל כבר מזמן ויתרתי על קיפול כביסה - פשוט מניחים בסלסילות בארון את הבגדים או במגירות. ואז גם ילדים צעירים יכולים לעשות את זה, בעיקרון... (עדיין יש לנו ערמות לא נורמליות, ומאז פסח למשל עוד לא הצלחתי להשתלט עליהן, אבל זה יחסית מאוזן)
ועם כל זאת -
כדאי לבדוק שאת במצב פיזי ונפשי טוב, כי לפעמים זה יכול להשפיע על התפקוד...
רק עם 2 ילדים וגם עם 1 לא הגעתי להכל...
הכביסה עוברת ממקום למקום
נראה לי אני אקח נערה שתקפל לי
אפשר לנצלש לכמה נהוג לשלם ?
ואני גרה ביישוב ממש פשוט.
מעניין, באיזה גיל הבנות שמקפלות?
ילדה בכיתה ה' לוקחת סביב 15
בתיכון סביב 25
שלישי שלי, ברוך השם ילד מאוד נוח יחסית ולא דורש הרבה ידיים ועדיין מרגישה שאני טובעת בערימות של כביסות אם זה קיפולים אם זה להפעיל אם זה כלים אם זה להכין צהריים או ערב . ובעבודה (אני עובדת בעבודה תובענית) עושה הכל תוך כדי ואחרי העבודה . ויצא לי מלא לחשוב על זה עכשיו בחופשת לידה איך לעזאזל הבית שלי מסודר גם כשאני עובדת כאילו אלוקים נותן כוחות של סוס … זה לא נורמלי בית זה משרה מלאה בית וילדים … אז בשילוב עם קריירה בכלל.
קחי טיפים ממני בתור אחת שהבית שלה מסודר כמעט תמיד אבל קחי מה שמתאים לך:
בכל יום אני ממיינת את הכביסה לצבעים , כלומר נדיר שהיא בסל, מבקשת גם מהילדים כשמורידים בגדים למקלחת שישימו פה שחור ופה לבן וכו. ככה תמיד יש לי את המכונה הבאה להפעלה בקלות.
משתדלת שכביסה לא תצטבר אבל כמובן שלקפל ישר מהמתקן זה חלום ואין זמן לזה אבל גם כשמצטבר יש לי איזה ערב בשבוע ששמה שעון אומרת אוקיי שעה מעכשיו מה שהספקתי הספקתי, לרוב שעה של קיפול מספיקה לערימה מפלצתית שמה לי ברקע בינתיים איזה שיעור תורה או פודקאסט (מחזירה לארונות למחרת רק שזה שנאת חיי להחזיר לארונות).
בכל בוקר מפשירה משהו (אם מתכננת להכין בשרי לא תמיד), הולכת על מתכונים קלים, קוביות חזה עוף בסיר, פרגיות עם סילאן, עוף בתנור, אורז וכו'.
וכן השעה 16 מגיעה לי בשניות כי כל זה קורה בין כל ההנקות והזמן בטן וכו וגם מנסה על הדרך טיפה לשבת לקרוא משהו או סתם לישון (לרוב יש לי לעצמי איזה 40 דק או שעה ). אבל ואבל גדול אני מאוד רוצה להוריד הילוך ולהבין שלא תמיד הבית חייב להיות מוזיאון כי הייתי רוצה יותר לקרוא ולנוח ומרגישה לפעמים שלא מצליחה לעשות את זה כשיש מה לעשות ותמיד יש מה לעשות .
כשאתם ממיינים את הבגדים ב איפה אתם שמים אותם לפני הכביסה?
אני מכבסת כביסה בנפרד לתינוקת, כביסה צבעונית, כביסה כהה וכביסה לבנה וגם מגבות.
וחלק בסלי כביסה.
יש לי סלי כביסה שנערמים אחד על השני...אחד גדול ומעליו עוד שניים קטנים יותר. ואז ככה אני ממיינת לפי צבעים.
אבל מזמן כבר לא עשיתי ככה... הרבה פעמים אני פשוט לוקחת מכל הסלים מה שנראה לי צריך כביסה עכשיו. לפעמים אם יש לי יותר זמן אני ממיינת לערמות ואז מכניסה לפי סוגים/צבעים חזרה לסלים.
סל כביסה 2 תאים נירוסטה Honey Can Do צבע
רק שמחולק ל-3.
ואז אני ממיינת לבן, כהה, צבעוני, ודברים מיוחדים שדורשים התייחסות זורקת מתחת לסלים.
ויש גם מין מתכת כזו בצדדים, שאפשר לתלות עליה דברים רטובים שממתינים לכביסה וזה ממש נוח לי.
העניין הוא לנהל את העומס ...
לא יודעת מה הלוז שלך...
דווקא קיפול כביסה אפשר לעשות בנחת על הספה כשהתינוקת משחקת לידך על משטח פעילות או משהו...
בכלל הכל תלוי איך התינוקת ,אם היא נותנת לך לעשות משהו או כל היום מעסיקה אותך.
בזמני שינה שלה תנסי לתקתק דברים שאי אפשר לעשות יחד איתה כשהיא ערה. כמו לבשל, ניקיון..
ואסביר:
יש נשים המצליחות לעשות דברים "תוך כדי", בין משימות, ויש כאלו שצריכות זמן להתמקד.
יש אנשים שעובדים טוב בבוקר, ומכירה כאלו שמתקתקות הכל בשעות מאוחרות - כשיש שקט.
לכל אחת גם יש דברים שזורמים בטבעיות, ומשימות שקשות מאוד או מעצבנות במיוחד.
תקחי זמן רגע לחשוב, תנסי להבין מה קשה לך מאוד
מה את אוהבת לעשות
ומה סתם מתערבב עם השאר ונהיה עומס.
המשימה שמאוד קשה לך / מעצבנת, תבדקי עם בן הזוג ואם גם הוא לא אוהב אפשר לקחת עזרה מבחוץ.
שאר הדברים - תראי מתי נוח לך לעשות אותם, אולי כדאי זמן קבוע ואולי דווקא עדיף עשר דקות בסוף על יום
למשל-
אני מכירה אנשים שמנקים את הבית יחד.
לחמותי יש יום קבוע בשבוע שבו היא עושה כמה שיותר כביסות.
כשבעלי ואני מבשלים בזוג זה רץ מהר.
אחותי חייבת לעבוד בשקט שלה בלי שיפריעו לה, עם מוזיקה...
צריך לנסות עד שאת רואה מה מתאים לך ולבית שלך
הוא שיחק היום בצהריים ונפל. ממש בכה מאז לא יכול לדרוך, להזיז.. אפילו לגעת באיזור ממש כואב. וגם נפוח לו בפיקה הזאת של כף הרגל
בעלי עובד לילה ואין לי עם מי להשאיר את הילדים.. בנתיים הוא הלך לישון
אולי למישהי יש ניסיון? כמה זה דחוף לקחת אותו לבדיקה ואם זה יכול לחכות למחר בבוקר?
אצלנו כשהיה אותו דבר נשברה לו עצם בכף רגל.
ממש כאב לו והוא לא הצליח לדרוך.
לדעתי לא כדאי לדחות.
שירגיש טוב!וחיבוק
אז דווקא מעולה שתישנו ותצברו כוח ותטפלו בבוקר...
זה שהוא נרדם זה סימן שזה לא כזה כואב לו..
ולהיות במיון בלילה זה גם רופאים פחות מומחים וגם טרטור וסיוט שאפשר להיות חולים רק מזה..
בהצלחה גדולה!!!
רק מניחה את זה כאן.
לפעמים ככ כואב והילד ככ בכה שנהיית אפתיות מסוימת.
ראיתי במו עיני ילד ישן עם שבר מסובך... העצם שזזה היתה ממוקמת כך שלחצה מסביב על רקמות אחרות בצורה מסוכנת שהכניסו לניתוח דחוף.
מה שלומכם הבוקר?
אח שלי בן 11 הסתובב שבת שלימה עם שבר. ורק למחרת אמא שלי עדיין לא היתה רגועה ולקחה אותו לצילום ואז גילו.
מאז זה הסיפור שעובר במשפחה ולכן יותר רגישים לנושא.
עדיף לעשות צילום ולגלות כלום בעזה.
