פורום הריון ולידה (עמוד 106)

קודם כל, כן הלכתי למיון נשים של הקופה לפעמים סתם כי הייתי לחוצה

ושתלכי לרופא נשים תבקשי שיוציא לך כמה הפניות כדי שיהיה לך

בתכלס זה הרגיע אותי לקצת זמן אבל בשבילי זה היה שווה ( אולי פסיכולוגית זה לא טוב אבל אותי זה הרגיע ) 

רב ההריונות מתקדמים טוב

בכלל כל שבוע שעובר זה סיכוי טוב יותר להריון להמשיך כי יש יותר הפלות בהתחלה בפער

ופשוט שיננתי לעצמי שסטטיסטית, הילד בבטן שלי גדל טוב

לי זה עשה יותר טוב

גם בשלב שיש תנועותה רי לפעמים אין תנועות, לא טוב להיות כל הזמן במעקב ולחץ על זה

גם הסטרס לא בריא לעובר..

אז לא עושה בכח. אבל יש חום. זה ממש מורגש שנוגעים בו במצח. הוא בזמן הזה גם נודניק/ שקט מידי אז מעורר חשד שיש משהו. אחרי מנה 1 של תרופה זה נעלם והוא מתנהג כרגיל

פעם 1 כן יודעת שהחום היה גבוה מאוד כי היה מאוד חם, שאר הפעמים לא יודעת בדיוק

דלקת ראות. זה רק כיוון לבדיקה.

וזה יכול להיות גם משהו ויראלי

הבייבי שלי כבר חודש מעלה ומוריד חום אבל כל פעם ליומיים שלושה

וכל פעם זה ויראלי

תינוק בן שנה וקצת

כבר שבועיים חום רק בלילה

חום לא גבוה מקסימום 39 מעלות

עשינו בדיקות דם היה ככה ככה אז צריכים לחזור על הבדיקות שוב עוד כמה ימים (הבדיקות היו תקינות רק הכבד קצת גבוה מה שכן מעיד על קבלה של הרבה משככי כאב, בגלל זה מחכים שהחום יעבור ולחזור שוב על הבדיקה)

בדיקה גופנית תקינה

צילום ריאות כנל

לא יודעים מה הסיפור

הרופא ילדים שלנו נורא רגוע ולצד זה לא מוכן לקבוע שזה בגלל שיניים למרות שבקעו 3 שיניים בשבועיים האלה

בבוקר הוא במצב רוח מעולה כאילו לא קרה כלום.

לא יודעת מה הסיפור. 

נשלחתם לבדיקות דם מטעם הרופא או ביקשתם לבד?

גם צילום ריאות עשיתם?

אני חושבת שאחכה עוד כמה ימים לראות איך הוא, לאחרונה הוא בוכה מלא לא מבינה מה עובר עליו

כנראה שממש לא קשור אבל לבן שלי היה זיהום והתנפח לו בלוטת לימפה והיה צורך האשפוז

בדיעבד עדיין לא יודעים מה גרם לכך אבל שאלו שוב ושוב אם היה חולה לפני כן ואז נזכרתי ששבוע לפני שהתנפח לו היה איזה 2 לילות עם חום נמוך וביום בסדר גמור אבל עבר ולא כזה ייחסתי לזה חשיבות

בפועל בשבוע אחר מדדי הדלקת היו ממש ממש גבוהים אז אולי שווה לך לראות שאין איזשהו דלקת סמויה

( דרך אגב, הם לא בטוחים שהיה לו דלקת יכול להיות שהיה וירוס שמשום מה גרם לזיהום אז לא בהכרח שבוע לפני כן היינו רואים משהו בבדיקות דם )

כנראה שזה לא קשור אבל אם את יכולה הייתי מבקשת בדיקת דם במיוחד אם את חוששת באיזשהו דלקת

מביאה בגדים ואני מכניסה למקלחת.

לוקח לי זמן לשחרר....

אבל מהנסיון שלי עם ילדים שלוקחים את הזמן-

טיימר זה הפתרון

או שמפעילים שעון מעורר וכשיש צפצוף זה הזמן להכנס וכד'

או שעושים טיימר תוך 10 דקות את מחוץ למקלחת וכד'....

מלא הצלחה

היא ממש נשמעת בוגרת ועצמאית

הרבה נחת

יא רבי

סחטיין עלייך על הסבלנות

אני משתגעת מזה בעיקרון

מה שאני עושה -

נושמת ומזכירה לעצמי שזה אופי ובאמת היא חמודה נורא

בלילה- מקלחת איןלי בעיה עם זה שהיא לוקחת את הזמן, וכשהגדולים מתעצבנים עליה אני מזכירה להם שכדאי להתקלח לפניה ולא אחריה כי לוקח לה זמן

בבוקר- בבוקר זו סוגיה, אני לוקחת את כל הילדים יחד בבוקר ומאוד חשוב להם לעמוד בזמנים. אז היו פה הרבה צעקות ובכיות בבוקר שמאחרים בגללה ואיזה מעצבנת... אני ממש מנסה לעבוד על זה להסביר בנחת שאנחנו עוזרים לה והיא בקצב אחר וזה בסדר. בפועל אני מכוונת את הילדים לעזור לה להתארגן וגם אני האמת מקצרת תהליכים- שמה לה את האוכל בתיק, אומרת לילד הגדול להביא לה את הבקבוק , שולחת ילדה אחרת למצוא לה את הנעליים...

אומרת לילדים הרבה שחשוב לי האווירה הנעימה בבוקר וההתעצבנויות לא נעימות לאף אחד.

רק הבוקר זה אתגר,בשאר הזמן לא ככ אכפת לי שמתעכבת (לצורך העניין ארוחות, אין לי בעיה.. שכל אחד יאכל כמה זמן שהוא רוצה)

ושם אני מקצרת תהליכים-ועושה בשבילה

בסוף גיל חמש שש בעיניי הם עדיין ילדים צעירים

בהצלחה מותק, את נשמעת אמא רגועה ואלופה

יש כמה וריאציות:

או משימות אחת אחרי השניה וצריך לסמן את המשימה שבוצעה ולעבור למשימה הבאה,

ויש וריאציה של סרט שאפשר להשחיל ולמשוך ככה שכל פעם רואים רק משימה אחת.

בגיל של הבת שלך אני לקחתי אחריות על הזמנים של הילדה, היא מאוד עצמאית בלבצע משימה כשהיא מחזיקה אותה בראש, היא עדיין לא עצמאית בלהחזיק את המשימה. המשימה "בורחת" לה ואת יכולה כאמא לעזור לה להחזיק את המשימה.

להביא דברים (גומיה) זה הכי הסחת דעת שיש, אל תגרמי לה להיכנס לחדר או לפתוח דלתות של דברים, שם הקשב בורח לגמרי. עדיף סלסלות במדפים פתוחים.

אפשר למשל להגדיר שכל ההתארגנות בסלון ואז יש פחות כניסות ויציאות.

אגב אצלנו יש מלא גומיות על המברשת, גם בלי בעיות קשב, להביא גומיה זה תת משימה שאפשר לנסות לחסוך.

בגדול ככל שהיא תגדל יהיה יותר קל ללמד אותה אסטרטגיות התמודדות או שהיא תאמץ בעצמה.

כשהבת שלי הייתה בגיל הזה עבדנו הרבה על רצף- להרכיב סיפור מתמונות לסדר מה היה קודם ולספר את הסיפור לפי התמונות.

זה מחזק את התפיסה של קודם, עכשיו ואחרי וזה מחזק את התפיסה הזאת גם ביומיום, ועדיין זה גיל מאוד צעיר לעשות השלכות.

אגב בגיל 8 עבדנו על לספר סיפור עם התיאור:

איפה, מי ומתי. שתביני שגיל 5 זה מאוד מוקדם ללמד יכולת קשב ואולי עדיף לעשות במקומה במקום להשקיע המון מאמץ בללמד אותה עצמאות.

למשל עם המקלחת תשלחי אותה לשירותים ומדי פעם תבואי לבדוק שסיימה. ואז ישר תכניסי לאמבטיה, בלי שלבים נוספים.

בגיל 5 בכלל לא ציפיתי מהבת שלי להתקלח לבד.

עכשיו כשהיא גדולה יותר אנחנו משתמשים באפליקציה חמודה להתארגנות בוקר (יש מנגינה שונה לכל שלב בהתארגנות וצריך להספיק לפני שהמנגינה נגמרת).

אם אני רוצה לזרז עניינים אני עושה במקומו

בגיל יותר גדול הילדים לומדים לבד לתקתק עניינים

כל אחד בדרך שלו

יש לי שניים כאלה בבית.

אז הבשורות הטובות שזה משתפר קצת עם הגיל, לומדים להשתמש במיומנויות שעוזרות קצת לייעל.

הבשורות הרעות שזה לא עובר...

אחת מאובחנת עם הפרעת קשב וריטלין מאוד עוזר לה, השני לא מאובחן כי הוא איכשהו מסתדר ב''ה כי הוא מאוד חכם, אבל די בטוחה שגם הוא עם הפרעת קשב. 

נתתן לי נקודות למחשבה

אני רואה שזה חוזר פה, אז רק להסביר. היא לא מתקלחת לבד, אני מקלחת אותה. אני רק מצפה ממנה להתפשט וקרוא לי כשהיא מוכנה. וזה קורה גם באוכל ששם ממש אין לי דרך לעשות בשבילה.

אבל אולי אני באמת צריכה להנמיך אפילו יותר ציפיות

אחרי כמה דק שזה היה אמור לקרות, להוריד איתה בגדים ואז לקלח אותה? זה לא יקח לך יותר זמן

גם באוכל אפשר לזרז.

להגיד שעוד 5 דקות מפנים את השולחן. ואם היא רוצה עוד לאכול אז,זה הזמן.

בגדול אנחנו מכינים הכלללל מהלילה (ברמת הגומיה והגרביים) ואיזור ההתארגנות הוא הסלון.

זה עוזר קצת אבל עדיין לא פשוט...

אני לא מאפשרת להם להימרח עד כדי כך.

אני מנסה למצוא דרך לזרז אותם.

זה יכול להיות לספור עד 10 והיא מביאה בגדים למקלחת, להגיד לה ללכת בקפיצות של ארנבת עד האמבטיה, לספר סיפור לפני השינה רק אם מוכנים עד שעה מסוימת, להוריד לה בגד אחד והיא ממשיכה את השאר, וכל דבר שיכול לגייס אותה להתקדם.

אם תגידי לה שהיא יכולה לבחור בגדים רק אם זה תוך זמן מסוים, ואם היא מתעכבת אז את תבחרי בשבילה, זה יגרום לה להזדרז?

אצלי הבעיה בעיקר בהתארגנות בבוקר.

לבת הארבע עוזר לתת מדבקה או פתק לגננת אם היא התארגנה בזריזות.

לבן השש אני מחפשת כרגע פיתרון. הרבה פעמים בעלי עוזר לו להתלבש המארגן לו את התיק.

ניסיתי לשים שיר קצבי שמעורר לפעולה, וצריך לסיים משימה עד סוף השיר. אצלי זה לא עזר.

לפעמים כשהם מתלבשים, אני סופרת עד 5 לכל בגד שצריך להוריד או ללבוש. ואם הם לא מספיקים, אני ממשיכה בספירה והם צריכים להתארגן יותר מהר כדי לחזור לקצב.

הרבה פעמים הילד יכול להיות עצמאי בתחומים מסוימים, אבל קשה לו לנהל את רצף הפעולות. לפעמים כדאי לוותר על העצמאות ולעשות בשבילו חלק מהמשימות, במקום לתת לו להיות עצמאי ואחר כך לכעוס שהוא לא עושה בזמן.

עם הגיל זה משתפר.

יש ילדים שגם בגיל יותר גדול יהיה להם קושי, ואולי זה חלק מבעיית קשב וריכוז.

אבל יש הרבה ילדים שכשהם גדלים זה עובר, או לפחות מתמתן. הם לומדים לקחת אחריות ולנהל את הזמן בצורה יותר טובה.

רשימת משימות תלויה על הדלת.

ואני לא אומרת מה צריך לעשות אלא שולחת את הילדים להתקדם בעצמם.

זה עוזר כי במקום שזה יהיה התנהלות של 'אני מולך', זה 'אני ואתה מול הרשימה'.

ויש לה תזכורת חזותית מול העיניים מה צריך לעשות כרגע (כמובן, הרשימה עם ציורים). וגם תמיד כיף לסמן לעצמך וי ולראות מה כבר כן הספקת, זה נותן מוטיבציה להמשיך.

כי עם ילדים כאלה הרבה פעמים יש לנו נטייה לראות את מה שהם עוד לא עשו, ומול הרשימה אפשר להגיד- איזה יופי שכבר הספקת ליטול ידיים! בואי נבדוק מה עושים עכשיו. במקום להזכיר ולהזכיר ולהיות במקום המנדנד.

בגיל הזה גם אם מתקלחים לבד אני מארגנת להם את הבגדים למקלחת או לפחות מארגנת ביחד איתם. ומכווינה אותם למקלחת. גם בבוקר הם כמובן כבר מתלבשים לבד אבל אני באזור לעזור (ולזרז) כשצריך. זה עדיין לא גיל בעיני שהיא יכולה לקחת אחריות לגמרי על התכנון של הזמן.

לגבי האוכל, גם לי יש ילד כזה. התחלתי את ארוחת הערב מוקדם יותר. ומקפיד מאוד שיהיו כמה שפחות הסחות דעת ולא קמים מהשולחן בזמן האוכל אחרת זה נצח. 

והיינו עוזרים לה להתארגן ולהתלבש ברמה שהיתה עושה טובה שמוציאה את הרגל מהשמיכה כדי שנשים גרביים, והיום בואי תראי אותה ב6 וחצי כבר מוכנה לבית הספר וקוראת ספר עוד לפני שאנחנו בכלל פתחנו את העיניים.

עדיין לוקח לה זמן להתארגן, שירותים מקלחת למדנו לשים אותה בסוף התור כי היא שוכחת את עצמה.

לדעתי זה כן קשור לקשב וריכוז, איך לא 😉

אבל יש עתיד, תנסי את ההצעות שהציעו, אבל בלי לחץ

אנחנו כל הזמן מזרזים אותה, אבל לא תמיד עובד.

היא לא מסכימה שאני אלביש אותה או שנעשה במקומה כדי לזרז. מנסה להגיד לה בואי נראה מי תיהיה מוכנה קודם, והחאמעטנה שזאת לא תחרות..

אין לי כ"כ טיפים.. מקסימום אם היא מתארגנת מהר אני כותבת לה פתק לגן. אבל בזה זה מסתכם..

כמדומני...

ואז אולי יהיה צורך להסיר אותה מבחינה בריאותית...

תבקשי הפניה מרופא עור להסרת הנגע (חושבת שמפנים לפלסטיקאי)

עשיתי את זה כמה פעמים, ומבינה מאד את הרצון!!!

זה יכול להיות מסוכן.

ולא ממליצה עדיין להוריד, אלא רק אם אני רוצה, כנראה במקרה שהזכרת , היה חשד קל, במקרה שלי אין ב"ה, ואני ממשיכה לעקוב, היא גדלה ממש מעט, לא משהו דרסטי

אבל תודה על המידע 

וגם התיקון עצמו עולה יותר דרך ביטוח

אבל תשאלו אותו אם הוא מסכים לעשות השוואת מחירים עם עוד מוסך. 

אולי שווה לבדוק עם הצ'אט גיפיטי

וגם חברת הביטוח שלך בעיקרון אמורה לעזור

בעיניי ההתייקרות לא שווה את הפעלת הביטוח

1900 ש''ח זה סכום סהכ אפשרי ולא נורא

(ההתייקרות תעלה לך יותר... הייתי שומרת לנזק יותר רציני. ויש בזה משהו ששמאי עלול להעריך נזק גדול יותר)

חיבוק על עוגמת הנפש

וחיבוק! גם לי יצא לשלם על משהו בלתי נראה כזה(סיפור עוד יותר מעצבן שכנראה לא פגעתי ברכב בכלל אבל דומה ברעיון)

זה חוק

שמחתי לעזור לך ולכל מי שלא ידע את זה עד כה

תודה גדולה גדולה!!! 

אם הולך לך בקלות, מעולה!

אם את מרגישה שאת צריכה להתעקש וזה לוקח לך אנרגיות לדעתי לוותר... אני מצטערת על חצי שנה שבמקום להנות מרגעים מתוקים עם הבייבי רק ניסיתי לדחוף לו עוד ועוד סוגי מוצצים שהוא לא אהב.. רק כשקיבלתי את זה שאין ולא יהיה לו מוצץ התחלתי להנות באמת מהגידול ולהבין שזה בכלל לא נורא...

אני מוצאת פתרונות אחרים להרגיע..

באחד הילדים נתתי מוצץ כי רצה בקלות אבל הבנתי במהלך השנים שגם פיזית להתפתחות מבנה הפנים זה לא טוב כ'כ.. אז אם אפשר שלא ואני מסתדרת עם התינוק אני לא ממהרת להרגיל למוצץ

מציעה מוצץ מסןג אחד, אם לוקח מעולה.

אם לא אז לא. לא קונה 5 סוגי מןצצים

זה בהחלט מאוד עוזר להרגיע את התינוק בגיל קטן וגם בגיל גדול יותר.

אבל גם הילד שלא לקח אצלי גדל מעולה ומצא דרכים אחרות להרגע

לק"י

הבנות שלי מצצו אצבע (הקטנה עדיין).

אפשר להיות תינוק רגוע גם בלי מוצץ.

וקחי בחשבון, שלמיניקות ממליצים לתת מוצץ רק אחרי שההנקה מתבססת (נדמה לי בגיל חודש).

לק"י

נראה לי סביב גיל 6. היא היתה מוצצת כשהיתה עייפה/ הולכת לישון.

בת ה-5+ עדיין מוצצת. מקווה שתגמל גם לבד (גם אצלה זה בעיקר בזמני עייפות).

אז אפשר להגמל מזה. ולי אישית זה היה נוח שנרגעו עם האצבע. 

כן להציע ולא לוותרמראש אבל לא להילחם

אצלי הבת לא לקחה מוצץ ועדיין הייתה רגועה ונינוחה .. ניסיתי כמובן להציע מידי פעם בחודשים הראשונים אבל הבנתי שהיא פחות בקטע

3-4 חודשים..

זה לנסות כל כל הזמן. ניסיתי סוג אחד/שניים..

מבחינתי לא בא בחשבון בלי מוצץ.. 

רק תתפללי גם שתצליחי.
ממני שהתעקשה עד בלי די, ולא הלך לה עם אף ילד, חוץ מצדיק אחד
ועוד צדיקה שהעיפה את המוצץ בגיל חצי שנה כי החליטה שנמאס לה.

אם הוא תינוק רגוע - לא רואה צורך במוצץ...

שתי בנות שלי היו בלי מוצץ בכלל, והיה מצוין. הקטנה גם בלי מוצץ, אבל אצלה כן הגיע שלב שחשבתי שחבל שאין לה מוצץ... בכל אופן, גם איתה אנחנו מסתדרים בסופו של דבר.

ובכלל, לבוא כמה שפחות עם א'גנדות. בסוף יש כאן אדם קטן אמיתי עם צרכים והעדפות מגיל 0.

יכולה לומר לך שאני ממש לא רציתי לתת מוצצים אבל הם לא נרדמים אצלי ההנקה אף פעם אז זה פשוט היה קריטי להרדמות. אני משתדלת להשתמש בזה רק להרדמה ולא לתקוע סתם כשהם לא מרוצים. 

זה יכול מאוד לעזור.. אם מצליח יופי, ואם לא מצליח אז מסתדרים.

יש לי שניים שהסכימו ושניים שלא...

אחד שלא הסכים זה כי הקשבתי להמלצות 6 שבועות לא לתת ואז הוא כבר לא הסכים

והשני הסכים עד גיל 4 חודשים כזה ומאז הוא ממש מתנגד וניסיתי.. אבל לא נלחמתי.

הם שניהם היו תינוקות יחסית רגועים והצלחתי להרגיע אותם

אבל גם הינקתי יותר ואם הייתי יכולה לתת בנסיעות למשל מוצץ זה היה עוזר ממשששש...

וסתם בזמנים שצריך קצת רוגע, ואין

התינוק היחיד אצלי שלא לקח מוצץ היה משמעותי יותר קשה בשינה ובנסיעות

זה לא פותר הכל אבל בהחלט מאוד מקל על החיים

אם את מניקה, ולא יהיה מוצץ, את מהר מאוד תהפכי למוצץ אנושי

אני לא נותנת מוצץ, לא מתרגשת מהנקות תכופות ושאני צריכה להרגיע.

אפשרי ביותר, שמח וטבעי.

מעלה את הסיכוי של ההנקה למנוע הריון בצורה טבעית וחסרת תופעות לוואי.

מומלץ יחד עם לא לתת מוצץ להרגיל את התינוק ואותך למנשא. ככה אפשר לעשות עם התינוק עלייך כמעט הכל והוא נרגע מהמגע שלך

וכל עוד הוא איתך זה בסדר

אבל מה עושים שרוצים לצאת לעבודה? 

ואי אפשר לסמוך על הנקה כמניעה

ולפי אופי התגובות בשרשור

אם הן מייצגות את האוכלוסייה אני מבינה למה זה משפט שאומרים כל כך הרבה (שאי אפשר לסמוך וכו')

ולמה באמת ההנקה לא מונעת לכל כך הרבה נשים (שזה כל כך חבל אבל נושא לשרשור אחר)

אם כל כך מאוהבים במוצץ...

וואו יצא טון ביקורתי ועצבני.. זאת לא היתה הכוונה חח

כמה זמן את מניקה ביום?

אחרי הילד הראשון שינק מעל חצי יממה,

הבא בתור כמעט קיבל מוצץ באולטראסאונד הראשון... 

ואכן לרוב ילדיי הייתי המוצץ, זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע.
אבל זה יכול להעיק לפעמים

ואפילו נחמד

כולם סביבי מנסים לשכנע אותי לתת מוצץ לילדים.

באמת קניתי אצל כולם לפני הלידה.

אבל אצל אף אחד לא הרגשתי צורך במוצץ עד שיצאתי לעבודה... (ואז הם גם לקחו בקלות, והיה סיוט לגמול)

דווקא היה לי נח ונחמד הקשר המיוחד הזה.

ברגע שילדת הפכת למוצץ אנושי.

אולי יוצר מדויק להגיד שאת ממליצה להיעזר בתחליף אמא מלאכותי.

אצלי כולם לקחו בקלות, אז לא הייתי צריכה להתעקש.

שניים היו עם מוצץ עד סביבות גיל 3.5, והשניים האחרים פחות.

התבססה להתחיל מוצץ.

ממש לא רואה בזה חובה.

מצאתי דרכים אחרות לתת לילדים שלי מענה ולהרגיע. (הנקה, מנשא, ליטוף מיוחד שגיליתי שהילד אוהב)

וכשאני מסתכלת על תמונות של הבכור מגיל שנתיים ממש צורם לי שבכמעט כל התמונות הוא עם מוצץ... זו לא סיבה מבחינתי להימנע לגמרי ממוצץ ואת התינוק הנוכחי (בן חודשיים עכשיו) אולי אנסה להרגיל כי הוא מתחיל להראות סימנים של מציצת אצבע..

אבל זה לא חובה כמו התגובות הרווחות פה בשרשור. אפשר בלי זה בטוב..

לתחושתי הילדים שלי שלא היו עם מוצץ הם גם קלים יותר לווסת את עצמם ולהירגע עד היום, אבל זה תלוי בעוד מאפיינים אז לא יודעת לומר עד המוצץ השפיע.

בגיל 0 אני נותנת יותר, אבל נגיד מסביבות חצי שנה כשאני מתחילה להרדים בעיקר במיטה, אז המוצץ שייך במיטה.

עבד אצלי בינתיים אצל 2 ילדים, אחרי שהגדול לא לקח מוצץ והיה לי ממש קשה.

והשאר לא.

כמה זה קשה?

תלוי בתינוק

אבל אני רואה שילדים לא רגועים הם לא רגועים גם בלי מוצץ.

אני מנסה לתת מוצץ בלי לחץ, בעיקר כדי שלא ימצצו אצבע כי זה הרבה יותר מטריד מבחינתי

הרבה פעמים מגיע עם מחוננות וקשיים בוויסות. אם כן יש נשות מקצוע שמתמקצעות בהדרכת הורים לילדים עם קש"ר

כי גם לי יש..

ומזהה התנהגויות דומות

אבל מהסוג השקט.

כרגע זה לא מפריע לו כלל בלמידה/קריאה וכו'

זה מפריע *לי* כי כשהוא קורא זה כמו לדבר עם הקיר, קשה לו לנהל את הזמן ויש לו בעיות שינה משמעותיות (שבגלגל משפיעות מן הסתם על ההתנהגות)

אבל כאמור, בנתיים לא מטופל תרופתית

אנחנו מחכים בתור למרפאה בעיסוק, אחרי שהיינו אצלה לפני כמה שנים בגלל הענין התחושתי (והשיפור היה ניכר מאד)

בגיל 6 רוב הילדים מתקשים בניהול זמן

בעיות שינה יכולות לנבוע משעת שינה מוקדמת מדי

תוכל לעזור לכם ןלהכווין אתכם איך להתנהל עם הילד כדי שלשניכם יהיה קל יותר עם ההתנהלות גם עם התפרצויות זעם וקשיי ויסות. זה לא אומר שצריכים לטפל תרופתית. גם הילד שלי לצורך העניין לא מטופל תרופתית ועדיין למידה והכוונה בנושא הזה נותנים המון

עברתי בעצמי אחד לאחד את מה שאת מתארת.

אני חושבת שגישת תקשורת מקרבת כהדרכת הורים מתאימה לכל הקשיים,

כי היא לא נותנת תשובות, היא מנסחת נכון את השאלות ועוזרת לרדת לעומק הדברים.

ממליצה מאוד מאוד על התוכנית של הבית להורות מקרבת.

יש להם קורס שעולה כמה מאות שקלים ולומדים את זה כשיעורים מובנים.

ספציפית לגבי מה שאת מתארת, יש קושי עם ילדים מחוננים שהכל צריך להיות מדוייק עבורם.

הם משתגעים מאנשי סמכות שלא מדוייקים עם עצמם כמו למשל כשלא עומדים במילה, או כשהגבולות לא ברורים.

מצד שני הדרישה שמגיעה מהם של "הורות" או "סמכות" ברמה גבוהה, גורמת לנו לעלות קומה ולהשתפר.

צריך להיזהר לא לפרש את הצורך המולד שלהם בדייקנות כחוצפה, כי אז נכנסים למערבולת של קושי בגבולות ומאבקי כח. כשהבסיס ממנו נובעת ההתייחסות לא נכון, הכל מסתבך והקשר ניזוק.

לגבי מה שאמא שלך אמרה שצריך בעל מקצוע שמבין באמת איך מערכת ההפעלה שלו עובדת, אני מאוד מסכימה.

מדריכת הורים הכי תותחית שיש, שלא מבינה עד הסוף איך עובד הראש של ילד מחונן ודומיננטי, תתן לך עצות לא נכונות.

יכולה לפרט על מקרה כזה בעצמי..

חובה מישהי שמכירה באמת והתמקצעה עם ילדים מחוננים.

ממליצה לבדוק במכון דרור המלצות להנחיית הורים (אגב יש להם תכנים מהממים, כאלה שגרמו לי לבכות כי רק בדיעבד הבנתי באמת מה הבן שלי חווה בגיל הזה)

יש גם למרכז ברקת תכנים שכדאי לצפות בהם כדי להבין יותר טוב מה זה ילד מחונן.

יש גם קבוצת פייסבוק וווטסאפ שנקראת "לגדל ילדים חושבים" אמנם נושא הקבוצה לא קשור למה ששאלת, אבל מנהלת הקבוצה היא מחוננת ומכירה מאוד טוב את העולם הזה, ובכללי מטבע הדברים יש השקה מסויימת בין נושא הקבוצה להתמודדות עם מחוננות, אז יכול להיות שיוכלו להמליץ לך שם.

ואם את רוצה חיזוקים והשתתפות, מזמנת בשמחה, עברתי את מה שאת מתארת, מי שלא מכיר לא יבין.

זה יכול להישמע סתם תלונה של מפונקים הילד שלכם מחונן תשמחו בזה ואל תתלוננו.. אבל האמת שעם כל הברכה, זה בהחלט חתיכת אתגר, במיוחד בגיל הזה.

בהצלחה ואמן תמצאי שליחים נאמנים!

גם על ההשקעה בכתיבה

וגם כי מהמעט שכתבת הבנתי שאת אכן מכירה את זה

וכבר הפלת לי איזה אסימון לגבי הענין של ה'חוצפה' (שגרם לי לא פעם לתהות אם יש לו בעיית תקשורת שבשלה הוא לא מצליח להבין שזה חוצפה להעמיד ככה הורים במקום)

בעצם לעצפ השאלה ששאלתי מה שאת ממליצה זה תוכניות לצפיה לא מדריכת הורים ספציפית פרטנית נכון?

אגב האם הילד שאת מדברת עליו מטופל רגשית? מצאתם מטפל ע התמחות ספציפית בתחום? או סתם הגעתם למטפל טוב?

זה ממה שאני מכירה, אני לא יכולה להמליץ ממה שאני לא מכירה.

אני מכירה את הקורס האינטרנטי של הבית להורות מקרבת, ולדעתי הוא "קורס חובה".

בגדול ההורות שלי מתחלקת ללפני ואחרי.

אבל זה מה שהיה מדוייק לי באותה נקודת זמן.

אולי לך זה לא יחדש הרבה, אם כי לדעתי אין מה להפסיד, אם זה ידייק לך דברים, הרווחת המון, כי כאמור דיוק אצל מחוננים זה מרכיב בולט.

זה לא אומר שפתרונות של הדרכה פרטנית הם פחות טובים פשוט לא התנסיתי בזה.

(ולכן גם המלצתי להתייעץ עם מכון דרור על המלצות להדרכה פרטנית)

מה שיש לי ניסיון רע, זה הדרכה שלא מתואמת לילדים מחוננים. המלצות כלליות עד השמיים לא הוכיחו את עצמם במקרה הזה.

זה לא אומרת שהמדריכת הורים שהיינו אצלה לא טובה, זה אומר שלמקרה שלנו זה לא התאים.

(וב"ה שהיה לי האינסטינקט לזרוק לפח את ההדרכה שלה במקרה של הילד המחונן והמאותגר תחושתית) כן קיבלתי כלים למקרים אחרים.

לגבי טיפול רגשי, לא היינו בטיפול בגיל הזה ואני מאוד מתחרטת.

לא יודעת לומר אם זה היה עוזר, אבל חבל שלא ניסינו לפחות, כי היו לו בעיות רגשיות והתנהגותיות קשות.

הפער בין השכל לרגש הוא גדול, וגם הפער בין האתגר שהוא צריך למה שיש למשרד החינוך להציע הוא עצום.

חכם שומע פעמיים למשל,

או לא לתת לילדים חכמים לענות במפגש כדי לתת הזדמנות לילדים אחרים..

כי אם הוא כזה חכם, הוא בטח מבין שהוא יכול להתאפק לאורך כל המפגש כשהגננת שואלת שוב ושוב את אותה שאלה ולא נותנת לו לענות.. ואז לא מבינים מאיפה בא לו לזרוק כסא פתאום..

בסוף מה שהכי עזר לו הכי הרבה זה שאני כאמא חקרתי ולמדתי בעצמי ממש המון הבנתי איך הראש שלו עובד, והכנסנו אותו למסגרת שמתאימה לו, והייתי כל הזמן בקשר עם הצוות. ממש כל הזמן לוודא שהוא מקבל מענה מיטבי. וגם כל הזמן הזהרתי על הפער בין היכולת השכלית לרגשית ושאם לא מצליחים לאתגר שלא יתפלאו.. זה גרם גם לצוות להבין איך כל הזמן להקדים תרופה למכה ושאם יש מלמד בינוני שרק מעביר את הזמן אי אפשר לצפות מהילד להיות ילד טוב ירושלים, אז הכילו גם מצבים מעט מורכבים, עד שבאמת יכולת הוויסות התפתחה אצלו סביב ג-ד כזה.

כשהגיע האבחון מחוננות, הוא נתן את החותמת על מה שהיה ברור עוד קודם.

האבחון נותן את הביטחון להורה מול הסביבה, אבל מבחינת האמת הפנימית, ככל שלמדתי יותר על העולם הזה, היה לי ברור שזה זה.

בנוסף כששלחנו אותו ליום שליפה למחוננים זה היה קרש הצלה. גם סוף סוף המוח שלו קיבל אתגר שהוא צריך, וגם כל המעטפת, והנהלה של המוסד שיודעת איך להנות מהלימונדה ולא להפוך אותה ללימון,

גם עובדים שם על הקשרים החברתיים, גם סוף סוף הוא רואה ילדים דומים לו שיש להם הרבה מהמשותף. פתאום כל הבעיות כל השנים נעלמו כלא היו. זה השפיע מאוד על החיים בכלל גם מחוץ ללימודים עצמם.

עכשיו כשאני חושבת על זה, בכיתה א' כן שלחנו אותו לחוגים הישרדות וכדורגל עם מדריכים בעלי הכשרה טיפולית רגשית. החוגים היו מוגדרים כחוגים פרטיים אבל אני חושבת שזה כן סייע לו להתמודד רגשית והוא מאוד אהב. חבל שלא הבנו את הסיטואציה עוד בגן.

תחשבו גם על אופציה של אומנויות לחימה. שמעתי המלצות ממש טובות לשיפור הוויסות.

להל ההצעות שלנו החל ברכיבה טיפולית כלה בחוג נגינה (הוא מאד אוהב מוסיקה ונהנה להקליט את עצמו 'מלחין' שירים. אני לא מספיק מוסיקלית בשביל לדעת אם באמת יש לו איזה כשרון לזה)

הוא התחיל כתה א' ויש לו יול"א הוא חוזר עייף ורוצה לקרא קצת בבית בנחת בשקט שלו

בנוסף השהות בת,ת מאד מציפה אותו זה שעות ארוכות עם מלא ילדים. הקושי הזה היה עוד שנה שעברה בגן.

אז כל הצעה שלוקחת לו את הזמן אחר הצהריים הוא מתנגד... אנחנו ממש עושים מבצעים על לצאת קצת לאופניים

(לא אגיד שזה לא מאתגר אותי כי הקטנים משוועים לצאת והוא מתנגד ואני מבינה אותו ומבינה אותם)

אני תוהה אם לעשות מאמץ לקחת אותו לרכיבה בשעות הבוקר (שזה מורכב עם העבודה וכו')- האם זה יתן אפקט ששווה את ההשקעה

כבר ככה ריפוי בעיסוק זה בוודאי בשעות הבוקר אז תכף אתחיל העדרויות (עוד מעט אהיה בחלד אז מהבחינה הזו זה יהיה קל יותר)

לציין שהוא מאד אוהב את המלמד שלו, שאוהב אותו בחזרה

המלמד אמר לנו שהילד אמר לו 'המליצו לי עליך עוד לפני שתחילה השנה אבל באמת אני ממש מרוצה' והיה נראה שהוא לוקח את זה לעצמו כמחמאה גדולה.

משתדל לתת לו את המקום שלו יחד עם מקום לשאר הילדים בכיתה, ולדאוג שבהפסקות יצא לשחק ולא יישאר ללמוד בכיתה..

בסך הכל מסגרת ששמעתי עליה המון דברים טובים. 

מסגרת למחוננים אני לא מצאתי משהו שמתאים לנו מבחינה חברתית באזור...

את לא חייבת להגיד לאף אחד למה את מקצרת,

גם לא לילד.

פשוט יש לו טיפול והוא צריך לצאת.

ואז לקבוע על חשבון הלימודים ולא אחרי.

יום לימודים ארוך בכיתה רועשת זה אתגר ממש קשה.

כמה ילדים הם בכיתה?

יש בעיות משמעת?

מה הוא עושה בהפסקות?

אולי יש חדר מוזיקה שהוא יכול לקבל שם שעה שבועית של קצת להיות עם עצמו או במסגרת קטנה עוד יותר?

אולי תצליחי למצוא ריפוי בעיסוק לצהריים ואז כבר לא תחזירי אותו להמשך היום.

הוא לא רוצה לצאת באופן קבוע (למרות שתמיד כשיש לי אפשרות משחררת- והוא מאושר)

המלמד נתן לו לבחור מקום לעצמו כי אמר לי שסומך עליו שלא יבחר סתם (וגם ליד מי)

ונותן לו לצאת לתפקידים ואם מבקש לשקט- אבל אין פינה שקטה באמת בת"ת גדול ברוך ילדים...

 הוא מאד איסטניסט + בררן באוכל באופן קיצוני, זה גם גורם לזה שלא אוכל כלום כל היום (מה שטעים לו מגעיל אותו לאכול ליד ילדים..)

הכיתה גדולה, יש טיפולים במסגרת הת"ת- אבל לצערי אני תוהה אם נצליח לדחוף אותו לשם 

כי תמיד יש יותר צרכים מיכולת, ואיכשהו הוא שלא מפריע בכיתה לאף אחד ומקבל ציונים טובים לא בראש סדר העדיפויות

(מה גם שבאמת אני תוהה לגבי איכות הצוות הטיפולי, כאמור זה נישה שלא כל איש מקצוע יודע לתת מענה)

אנסה לדבר עם המלמד לגבי זה. אפילו כדי לאוורר אותו מהכיתה אולי זה שווה

שתדעי שכל מה שאת כותבת פשוט מכירה את זה,

הרגישות התחושתית, בררנות באוכל (ואבוי אם יגע הרוטב של הסלט באוכל)

וגם היציאות המסודרות, זה נוגד את סדרי בראשית כי יום הלימודים צריך להיות לפי הנוהל אז מה פתאום לצאת מוקדם.

כדאי להסביר לו שזו לא יציאה מוקדמת (שינוי סדר העולם) אלא זה הסדר יום המובנה.

ובכלל להחליף את השיח ולהומיא מילים שמבשרות שינויים (יציאה מוקדמת= שינוי)

בכל אופן כרגע נשמע שהכי כדאי לעבוד על מיסוך הכמויות האסטרונומיות של הקלט שהוא קולט סביבו כל יום הלימודים.

אפשר אולי עם מוזיקה מרגיעה באוזניות או משהו כזה.

או אם הוא מסוגל לקרוא ספר ולצלול לתוכו ולהתעלם מכל מה שמתרחש סביבו, זה נהדר.

אגב הבן שלי לפעמים היה יוצא למשחק כדורגל עם כיתות אחרות. אולי פתרון כזה יתאים גם לכם בהמשך.

תראי את הסרטון בקישור הזה:

המחונן 24/7 - פורטל עובדי הוראה | מרחב פדגוגי

זה של משרד החינוך אז אמין בעיני.

שימי לב לנושא של עוררות יתר שמשפיעה מאוד על יכולת וויסות (רגישות לטעמים מרקמים ומגע) ועל מיעוט שעות שינה.

(הילד מתקשה לכבות את המעבד שבראש שלו)

אשמח לשמוע..

בעבר חושבת שראיתי שם משהו ב2000+

יש את הובינר החינמי של מפגש שיווק,

ואז בסוף המפגש יש הנחה לרישום לקורס עצמו.

אני מקווה שלא הפסיקו לשווק את הקורס האינטרנטי כי הןא היה מעולה. (יש ליווי בווטסאפ אבל לא השתמשתי בזה)

אם את לא מוצאת כדאי שתבקשי מהם את כל הקורסים האינטרנטיים.

אם את לא מוצאת אנסה לחפש את הקבלה ולבדוק מה היה כתוב השם של הקורס.

שהרבה מהבעיות שמביאות הורים לצורך בהדרכת הורים נובעות מציפיות לא ריאליות מהילדים

יכולים להיות פערים גדולים בהתנהגות של ילדים ועדיין תואמי גיל

לפעמים מספיק להבין מה הציפייה הנכונה שצריכה להיות מהילד וללמוד דרכי התנהלות הורית טובה יותר לקשיים והתנגדויות 

פעמיים ביום אני מזכירה לעצמי שהוא כולה בן 6

אבל הוא הגדול שלי עוד קשה לי לדעת למה לצפות במיוחד שיש משהו נורא מטעה בשיח עם ילד כזה.

יוצאת מנקודת הנחה

שמה שהילד עושה תואם לגיל

אם הוא מתקשה זה הגיוני

אם הוא צריך עזרה/ הסבר זה הגיוני

אם הוא צריך הסבר חוזר/ זמן לעכל זה הגיוני

שהוא לא עושה בכוונה או דווקא אלא שיש כנראה הסבר הגיוני מאחורי המעשים/ הדיבורים

שהוא הילד (גם אם לפעמים הוא מציג אינטליגנציה שכלית/ רגשית גבוהה) ואני המבוגר ומותר לו לטעות שוב ושוב ואני צריכה להיות סבלנית שוב ושוב

אם נצמדים לתובנה הזו

פחות כועסים/ מתוסכלים מהתנהלות של ילדים

אני גם למדתי טיפול בהתנגדויות בצורה מקצועית (במסגרת אחת העבודות שלי) ואז לטפל בהתנגדויות של ילדים זה יחסית משחק ילדים (לעומת מבוגרים)

הוא מחונן?

בעיקרון בכיתה ב' עושים מבחן סינון.

התלמידים שקיבלו את הציונים הכי גבוהים בבית הספר עוברים לשלב השני, ולפי זה קובעים.

ככה זכור לי מכמה שרשורים פה בפורום..

בטח יש בקיאות ממני

לדעתי אם את רוצה לדעת אם זה היריון (אפילו כימי) תעשי בטא

אם זה 3 הפלות נראלי מתחילים בירור

לק"י

הכי טוב לעשות עוד בדיקה ולבדוק את התוצאה בטווח של ה-10 דקות.

ולפעמים יש הכתמות גם בהריון.

בשורות טובות🫂

אם תהיה לי סיבה להיות אופטימית

עכשיו בעיקר בא לי לבכות... ולישון...

רעיון טוב... מחר דברים אולי ירגישו אחרת. חיבוק

אם הרמת דברים כבדים עלולה לגרור כתם?

הרמתי משהו ממש כבד לקצת זמן כמה פעמים (קרוב ל30 קילו ) הכתמים היו כמעט מיד אחר כך...

אבל מה הסיכוי שזה יקרה לי?

בטח זה שוב לא ולא ולא

לי רופא הסביר שדימום ההשתרשות נוצר

זה דימום בכמות מועטה

ולכן אם יש כיווץ משמעותי של הרחפ בשל מאמץ- הוא יוצא החוצה

לפעמים הוא מטפטף כל כך בעדינות שעל צבעוני בכלל לא ישימו לב...

מה איתך?

מיד קישרתי לזה ובדיעבד ב"ה זה היה חד פעמי וזה היה רק השתרשות. עד עכשיו אני לא יודעת אם עצם המאמץ גרם להשתרשות לצאת החוצה ככתם מיד באותו רגע או שזה היה בפוקס

אבל מה שחשוב שזה היה תקין והיה השתרשות אז יתכן שגם אצלך במיוחד אם זה הפסיק

בין הבדיקה לבין הזמן שראית את הפס השני?

כי זה נשמע שעבר יום יבודה שלם?

אם כן- צר לי לאכזב אבל אין משמעות לפס

לא המון אבל לא כמה דקות...

איך את מסבירה את זה שבבדיקה הקודמת לא נוצר פס ובזו כן? גם אחרי כמה שעות?

היה לי הריון שהתחיל בפס כזה חלש שראיתי רק אחרי כמה שעות... ובפעמים שהבדיקות היו לי שליליות ניסיתי בכל דרך לראות איזה פס קלוש וזה לא קרה.....

כרגע אני משתדלת לנוח והכתמים דעכו.

מצד שני אני די פסימית... נלך לישון ונראה לאן זה יתפתח.

אוף למהההההההה😭😭😭😭😭🥺🥺🥺🥺

מעתיקה לך

חשוב מאוד לעקוב אחר ההנחיות של כל מותג לבדיקת הריון ביתית, לכל אחד יש הנחיות שונות. מרבית הערכות דורשות קריאה של התוצאה בתוך 4-5 דקות לאחר שנעשתה הבדיקה, ולא יותר מ-10-30 דקות לאחר מכן.

במקרים בהם בדיקת ההריון נקראת לאחר הזמן המומלץ, התוצאה עלולה להראות חיובית. עם זאת, במרבית המקרים אין מדובר באמת בתוצאה חיובית אלא בפס אידוי שנותר על-ידי השתן לאחר הזמן המומלץ לקריאת הבדיקה.

אני כתבתי פה לאחרונה על בדיקה שיצאה חיובית..

לאחריה במשך יותר משבוע הבדיקות יוצאות לפעמים חיובי ולפעמים שלילי..בלי סדר ככה שזה גם לא כימי..

עד שהבנתי שהבדיקות דפוקות..

בדקתי בחברה אחרת יצא שלילי

וזהו שחררתי..

אם הפס היה ורוד בהחלט

ואחרי המאמץ ראית כתם זה הגיוני

זה לא מחזור ולא הריון שנפל

יתכן והכל בסדר אבל הדימום באחם מושפע ממאמץ ולכן לא מומלץ

יתכן מאוד שהכל בסדר

ויתכן שלא קשור דוקא למאמץ

תבדקי בטא ואז הכפלה אחרי יומיים ותדעי

מחפוד/רובין/לנדאו

או באמת מסעדה.

או מקום שאפשר לנוח בו ברוגע

זו המיטה שלי.

אלופים שאתם יוצאות לבלות ולאגור כוחות!!

לא הייתי שם, אבל נראה מהמם, וגם לא יקר.

מניחה שבגוש עציון פחות תמצאו מסעדות בכשרויות האלה (יש דברים מהדרין אבל לא נראה לי בדצים), אבל אולי בביתר...

מסעדות יש את תמרה, דניה חלביות חמודות

(כולן מהדרין. לא בטוחה איזה ..)

עם ג'קוזי, בריכה, כורסת מסאג' וכו'..

הכל פרטי רק לכם, מתחם סגור. משכירים לפי שעות.

זה המספר-

‏‪050-340-0879‬‏

לדעתי כדאי להזמין שעות מראש.

*אין לי קשר אליהם, רק יצא לנו להיות שם והיה ממש נחמד. 

יש משהו דומה גם ברמות אבל לא מוצאת את המספר.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!!!

ושיעבור מהר

וזכור לי שהחלפתי מדיאמילה שהיה זוועה עברתי לפומיניק פתאום הכל נרגע

יודעת שזה אותו דבר אבל קראתי כאן בפורום בעבר שזה בכל זאת יכול להשפיע

אולי שווה לנסות?

השאלה היא כמה זמן צריך לתת לו הזדמנות

אני עכשיו מסיימת חודש ראשון

השאלה היא כמה זמן צריך לתת לו הזדמנות

אני עכשיו מסיימת חודש ראשון

והאמת שממש לא באלי את ההתעסקות הזאת

גם ככה מבאס אותי שחייבת למנוע, אין לי כח גם להתעסק עם זה יותר מידי

צריך להקפיד על השעה ולשתות הרבה מים

חשבתי זה משהו מוכר חח

לשתות הרבה מים עפ הכדור עצמו או בכללי במהלך היום?

תקופה מאוד ארוכה. תסתכלי בעלון לצרכן זו נחשבת תופעת לוואי נפוצה...

דווקא התקן לא הורמונלי הרבה פעמים לא גורם לכתמים אבל גם בו זה לא ודאי...

לק"י

ושלעקוב אחרי מדידות של היקף הראש.

לא מעבר.

לטיפת חלב נגיע בגיל חודש (בכללי אני לא הולכת לפני, אם אני רואה שהם אוכלים טוב, ממלאים טיטולים וכו'. ספציפית אצל הקטן הנוכחי, שגם נולד קצת קטן ביחס לשבוע הלידה, היינו אצל רופא ילדים ושקלנו שם).

מוח בגלל הסיפור הזה

לכן אני לא רגועה

לק"י

בכלל שכחתי מזה עד שקראתי את ההודעה שלך.

מציעה לך ללכת לטיפת חלב ולקבל הנחיות למעקב.

לצערי יצא לי לשמוע הרבה מקרים רפואיים לכן מודעת יותר

אמן שהכל בסדר וזה רק מעקב 

הבעיה כשהמרפס סגור לגמרי

כל הילדים שלי עם מרפס פיצפון

תסמכי על זה רק על רופא ילדים, לא על האחיות בטיפת חלב (הם כן צריכות למדוד ולעקוב גדילה אבל הן לא מספיק מבינות להגיד אם נקרא סגור או פתוח. מנסיון אישי)

(לנו רופאת הילדים אמרה בבית החולים שהוא קטן. אבל טוב לדעת לגבי טיפת חלב).

וסתם מלחיצות.

ובעיקרון הכי אופייני בבעיות במרפס תינוק שנולד עם מרפס סגור לגמרי וזה משהו שבודקים כבר בבית חולים

אם נולד פתוח נדיר מאוד שיסגר הרבה לפני הזמן.

יש לי אח שנולד עם מרפס סגור לגמרי כך שקצת מכירה את הנושא

כשקובעים תור לטיפת חלב אוטומטית לקבע תור לרופא ילדים אח''כ כדי להרגע.

משום מה טיפת חלב אוהבים להלחיץ.( לא מכירה את המקרה שהפותחת שאלה אבל בכלליות הם ככה )

האמת שאני נבדקת רק בפעם פעמיים ראשונות

אח"כ אני תמיד באיחור עם החיסונים ורק באה להשלמות (מכניסות בין לבין ואין להן זמן לבדיקות מעבר ואני ממש שמחה חח)

בגיל חודש וחצי בערך.

או רופא התפתחות.

בודק כל מיני דברים גופניים, רפלקסים, איברי מין, וכו. מעיין סקירה כללית. 

לק"י

האמת אצלינו הן לא מלחיצות.

או שהילדים שלי עומדים במדדים, אז אין סיבה להלחיץ אותי😅

לבן שלי יש מרפס ממש קטן

לא אמרו לי כלום

אני צריכה לבדוק את זה?

לק"י

אם לא היו אומרים, לא הייתי חושבת על זה.

אם זה נראה לך קטן, תשאלי רופא ילדים. מניחה שהוא הכתובת

כל עוד פתוח אפילו טיפה זה בסדר

כן חשוב תמיד בלי קשר לבדוק היקף ראש מעת לעת

אולי רק להתהפכות מהגב לבטן.

אם האחרים אני לא זוכרת.

אתלט, איפה היה לו מקום?

בגלל זה היה קיסרי בסוף?

באמת צריכה לכתוב כאן את הסיפור הזה

השניה חודש וחצי

השלישי תכף ארבע חודשים, התהפך כמה פעמים באזור גיל חודשיים וחצי ואז החליט שלא בא לו יותר ומאז לא עושה את זה

לוקח את הטלפון מהתיק- לא רואה
לוקח עוגיה, ועוד אחת ועוד מאיזה מקום מסתור- לא רואה
משחק במים, כל המטבח מים ושלוליות - התייאשתי להפסיק לו את זה
בקיצור, הילד חוגג לו...חחחחח

בן זקונים אזלו כוחות הגבולות שלי.

על מה אתן לא תעלימו עין לעולם? (חוץ מדבר סכנה שזה ברור)

אצל הגדולים למשל לא הרשיתי לגרור כיסאות בבית, זה משגע הרעש ושורט את הרצפה.
איתו- שיגרור, אספוג כל דבר רק שתהייה לו תעסוקה ויהיה שקט ורגוע.

רק חשוב לי לציין שהוא בסה''כ בן 3 ככה שהאצגר קטן משלך..

כשהוא עושה משהו שאני לא מסכימה ולמרות שהכי בעולם אין לי כח לריב איתו

אני לרוב מפעילה שיקול של 'כמה זמן ייקח לי לסדר או להחזיר את הגבול חזרה?'

למשל - לקח את הפלאפון ומשחק משחק,

אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה ליצור את הגבול מחדש ולכן עם כל הקושי אני לוקחת את זה מייד.

הוא מבלגן את המטבח, משחק במים, מנסה לשטוף כלים וכדומה - לוקחת בחשבון שאצטרך בסה''כ להעביר דרימי ולקלח אותו ככה ששווה לי לספוג את זה

הוא מפזר כמה משחקים ביחד - לרוב זורמת כי בסה''כ אצטרך לעשות מיון בסיום

לגבי אוכל - עוגיות ממתקים מראש יש צנצנות על השיש וזה כבר מזמן לא מדבר אליו - אם רוצה להבטיח לו ממתק אני קונה אותו בפרי ולא בממתק.

לגרור כסאות? אצלי גוררים חופשי

בקיצור, חושבת על המחיר שאצטרך לשלם

משתנה בין הסיטואציות 

קורה שאני באופן נקודתי או בהחלטה אעלים עין מהתנהגות מסוימת כי היא פחות חשובה לי כרגע לריב איתה, אבל זה מבחירה או מהבנה שכרגע פחות שייך לריב על זה, אבל לא כי אין לי כוח להציב גבולות.

אני כן חושבת שכאמא לילדה שמינית יש דברים שאני זורמת איתם כי היום הם נראים לי פחות קריטיים מאשר בעבר

בוחרת מלחמות כל הזמן.

בגדול עוצרת אותה רק בדברים שהם נזק גדול או מסוכנים, ובדברים מאוד ספציפיים שאני מחליטה שעליהם אני עומדת(החלפת טיטול, מקלחות גם אם היא לא רוצה, לא להניק באמצע היום/במשחקיה וכאלה)

כל מה שסתם לא אידיאלי, לא שווה לי להגיע לעימותים ולטנטרומים.. בשביל מה

רוצה דוגמאות כדי להרגיש בחברה טובה?

-היא מאוהבת בלפזר את הקופסאות שימורים ולעשות מהן מגדלים וכו.. אני נשארת בסוף עם ים קופסאות שימורים מפוזרות במטבח, אבל שווה לי את זה

-לפעמים אני מרשה לה להמשיך "לשטוף ידיים" גם אם הידיים כבר נקיות לגמרי אבל נחמד לה לשחק בזרם

-לעשות בועות בכוס שלה

-להוציא בגדים רנדומליים מהמגירה ולהתאמן בלהתלבש-לא תמיד אני זורמת על זה כי אז חלק נכנס לכביסה שוב וזה באסה.. אבל לפעמים מחליקה

-להתפשט סתם ככה באמצע היום

-אתמול היא מצאה אבן דיי קטנה אבל לא פיצית כשהיינו בחוץ ושיחקה בלהטיח אותה לרצפה, בהתחלה ניסיתי לעצור אותה אבל מהר מאוד שחררתי כל עוד היא זורקת רק למטה ונזהרת על הרגליים

-לשחק בזבל באופן כללי.. נגיד עטיפות וכאלה, אם זה לא משהו שמלכלך מאוד(כמו הבקבוק גואש שהיא מצאה ליד הסניף אתמול🙄) או משהו מגעיל במיוחד(מקל של ארטיק🤢) אני משחררת בדכ

-שאריות אוכל מלא יודעת מתי שאני מגלה שהיא אוכלת, נגיד אם היא מוצאת בעגלה פתאום חתיכת פריכית, אני עושה כאילו לא ראיתי..

-לפעמים נותנת לה לשחק לי בטלפון/בפנס/להחזיק את הטלפון בשיחת וידיאו כי אין לי כח למלחמה

וזו רק דוגמית מהמתבגרת בת ה1.9 שלי שחושבת שהיא בת 3🤣

היא לא מבינה הסברים

ולא מבינה למה זה אסור

אז אני בוחרת על מה חשוב לי לא לוותר ואותו קובעת כחוק

אבל מבינה שהיא עוד לא בשלב של הבנה למה, ובהמשך כשהיא יותר תבין נוכל לקבוע יותר כללים וגם להקיש מדבר לדבר..

יש עוד דברים שאני לא מרשה ואפילו כועסת מאוד כשהיא עשתה- למשל כשהיא פיזרה לי שמרים+קינמון על כל השולחן. זה היה סיוט..

סתם אנקדוטה, לאחרונה הראיתי לה על כמה דברים שאסור לגעת כי זה חם(היא באה לידי על שרפרף כשבישלתי, בין הגז לקומקום...)

מאז כל פעם שאני אומרת לא לגעת(למשל בשבת על השלט של המאוורר שלא תכבה לנו אותו) היא משלימה אותי "חם!"🤣

כמו אילוף יותר אבל

לא כמו חינוך

ולכן אני בוחרת מה ממש אסור מבחינתי ושמה עליו גבול

אבל לא מנסה לדבר אל ההגיון שלה..

זה מה שניסיתי להגיד

חינוך מגיל 3.

מתחת גיל 3 זה יותר הרגלים או אילוף נקרא לזה. אבל הם לא בדיוק מחונכים...

גם עם ילדים גדולים

וגם עם מבוגרים 😉

התינוקת, למשל - לפעמים לוקחת חבילת מגבונים או טישו ושולפת אחד-אחד בשיטתיות. אז מצד אחד זה בזבוז משווע, אבל מצד שני זו אחלה תעסוקה...

עם הילדונת אני לגמרי בוחרת את המלחמות, כי איתה זה לא רק בכי אלא גם הרבצות אם משהו לא מוצא חן בעיניה... (אני עדיין מתלבטת, למשל, אם זה שאסרתי עליה לאכול את צמיד הסוכריות המלאות בצבעי מאכל שהביאה מיום הולדת בגן הייתה בחירה חכמה... בסוף הצלחתי להחביא את זה איפשהו, והבטחתי לה שנשאל את אבא כשיחזור אם אפשר לאכול את זה. בתקווה שהיא תירדם עד שיחזור...)

אבל מים וסבון, שהיא אוהבת מאוד לשחק בהם, אני לפעמים מעלימה עין (למרות שזה כן קצת גובל בסכנה - עלולים להחליק אחר כך באזור המשחק). ואם היא מפלחת ממתק אני גם לפעמים מעלימה עין (אף שאז הילדים האחרים מתעצבנים שלא קיבלו...)

לא חושבת שזה קשור לעייפות שצברתי עם הילדים (למשל - אם הם גוררים משהו אני לגמרי לא מאפשרת להם, כי זה סבל בשבילי), אלא פשוט לילדים ספציפיים...

תעשי כאילו לא ראית

אפשר לומר שזה חלק מהשיטת חינוך שלה והצליח לה בגדול

זאת האות כ' או ק' או לא משנה?

צריך להיות צליל בתחילת המילה או אפשר גם באמצע?

מה שעולה לי בנתיים:

כדורי שוקולד, 

כחול (סוכריית גומי כחולה או משהו כזה) 

כנף (עוגיות בצורת חיות עם צורה של ציפור או כנף ממש)

כריך

כתום (משהו בצבע כתום?)

קטיף (פירות יער, דובדנים, ענבים וכו)

קפה (אבל זה לא מתאים לילדים (-: )

קורנפלקס

קצפת

קרח

קרטיב

או גם וגם?

אוכל דווקא?

קשיות(אםשר את הקשיות עם האבקה או טרופית עם קש או סתם לחלק להם קשיות שיוכלו לשתות מכוס)

קרמל

קקאו

קלמר(קישוט לקלמר?)

קרטון

צ'יטוס כאפה

אם לא משהו אכיל- אפשר רעשן כזה של כף יד, כדורים 

קשיות

קלקר

קרטיב

קרלו

קנבס (יש קטנים במקסטוק וכאלה)

אמרתי לו שלא נראה לי שרוב הילדים בכיתה א אוהבים קממבר😝

הוא הציע גם קסדה(נגיד משחק, אולי פרס כיתתי הוא אמר)

משהו קל

קלמר כיתתי שאם חסר למישהו כלי כתיבה הוא יכול לקחת משם

חשבתי גם על קלפים.. אפשר למצוא בהכל בשקל אם זה בתקציב. אבל זה שווא, תופס?

אם הגננת זורמת אפשר לעשות פעילות עם קצף גילוח ולקרוא לזה קצפת.

מחברים כמה שולחנות ילגים יחד, עוטפים הכל בניילון היטב.

מנפחים כמה בלונים וקושרים.

מרססים קצף גילוח על הבלונים, ואפשר לפסל על זה בעזרת סכיני פלסטיק או משהו דומה למרית.

הילדים ממש נהנים מהתחושה. בידיים עם כל הקצף.

או להביא קשקשים המשחק...

או שתיה מתוקה בכוס עם קשית

קרם גוף לא עבד.

אחרי ההריון הם ממש התבהרו ונעלמו כמעט, בהריון השני הופיעו שוב כמעט מיד, אחריו כבר התבהרו אבל לא נעלמו, בהריון השלישי הופיעו שוב אבל לא כל כך אכפת לי מהם כבר מתרגלים

זהו בגדול.

אולי יש גם קרמים שעוזרים קצת.

לי בהריון הראשון היו המון סימני מתיחה ובבאים פחות.

לא הפריע לי, נשארתי מהממת גם ככה

לא היו באף הריון

לא עשיתי משהו בשביל זה

לא עשיתי שומדבר

היום אחרי לידה רביעית יש לי המון על הבטן והרגליים...

אז אם לאמא שלי אין, אני בכיוון טוב בעז"ה??

מה אעשה ולצערי ממש חשוב לי איך אני נראית ומבנה הגוף שלי?!

כל הדוף משתנה בהריון

ולא הכל חוזר לקדמותו

בטח בהריונות חוזרים

לעשות, יש כאלו שמרחו מלא שמנים וקרמים והיה להן מלא סימני מתיחה וכאלו שלא עשו כלום ולא היה כלום...

לי בראשונים כמעט ולא היה עד שהגיע הריון תאומות ומתח לי הגוף בצורה קטלנית.....

אני גאה בגוף שלי שזכה להרות וללדת 7 ילדים בליעה"ר.

ואני יודעת שלרוב זה מגיע בעסקת חבילה......

באמת! אבל הייתי מתמקדת במה שכן בשליטה שלך. סימני מתיחה זה פחות בשליטך, תזונה נכונה, כושר (כמובן רק אם מתאפשר רפואית לפי מצב ההריון) ודברים שעושים לך טוב (אישה שמחה ומאושרת זו אישה יפה).

מה שמעבר כמו ורידים, סימני מתיחה שינויים במבנה גוף שקורים במהלך ההריון וכו', לשחרר ולקבל באהבה.

כותבת את זה לך וגם כתזכורת לעצמי

את תהיי מהממת גם אם יהיו כמה פסים סגולים על הבטן (מה גם שהרבה פעמים הם מיטשטשים ואפילו נעלמים אחרי הלידה)

זה באמת לא בשליטתך, אז תשקיעי במה שכן בשליטתך (כמו למשל אהבה וקבלה עצמית)