פורום הריון ולידה (עמוד 104)

יש לי לפעמים התקשויות ברקסונים אם התחושה הזאתי ( לפעמים בלי כאבי גב בכלל ) אצלי כנראה זה המנח של העובר

אבל אם זה צירים יכול להיות שכן מתקדם משהו 

אני אציין שכבר הלכתי להיבדק בגלל צירים יותר גרועים מאלה והכל היה סגור וארוך...

ויאלה, מחר מתחיל שבוע 36 אז מקסימום אני אלד

מעדיפה ללדת ב38 ככה

אבל בוא נגיד שאז כשנסעתי להיבדק גם חשבתי שיש סיכוי שאני יולדת, עכשיו זה לא נראה הכיוון באמת

בקיצור, אי אפשר לדעת 

בטח במזג אויר הזה

אני קבוע משאירה יותר משעה בחוץ כי מאז שיוצאת  מהעבודה מוציאה מהמקרר ועד שמגיעה הביתה לצערי עוברת יותר משעה 

בגודל של תיק צד

וכשיוצאת מהעבודה שמה את זה בפנים עם קרחון.

ואז גם אם קורה שאני מתעכבת בחזור מהעבודה אני לא בלחץ על החלב

אבל הולכת ברגל ולא נוח לי גם תיק וגם צידנית..לפעמים אם יודעת שאתעכב הרבה מכניסה גם קרחון ליד החלב

אבל בכללי לא בלחץ על זה, זה בתיק ולא קורה לו כלום אחרי שעה-שעה וחצי בחוץ

מסייגת כמובן ימים מאוד חמים

ואז הוציאו אותו ל40 דק?

אם זה לא היה בשמש אלא בטמפרטורת החדר, עם מזגן, הייתי משתמשת (ומריחה קודם)

שאבתי חלב ושכחתי אותו בחדר

ואז כשחזרתי אחרי 40 דקות שמתי במקרר

זה לא שאני מרגישה חסינה, אבל באמת - לא מעסיק אותי בכלל ולא כי אני מנותקת ממה שקורה, אלא כי אני לא אהרוס לעצמי את השלווה הנפשית באינסוף מחשבות של מה אילו, ואולי, ובטח לא אשליך את זה על עצמי

בגידות יש בכל מקום באמת. גם מצד נשים אגב

זה כמו שאני לא מתעסקת וחרדה מזה שחלילה משו אחר יקרה כי כל הזמן שומעים על אסונות שכיחים יותר ופחות

ובכללי אני בגישה של פחות לזלוג החוצה. יותר להתכנס לכיוון החיים שלי ולא לפזול. לחיות אותם בתמימות, להאמין בטוב גם אם יכול לקרות דבר כזה, וזהו

אם יפתיע חלילה - יפתיע. ואם לא..? נחיה בפחד?

אגב, גם גברים לנשים יפות מאוד בוגדים. בגידה זה הרבה רצון בריגוש וגיוון ואופי ח** של בנאדם שלא חושב על הסביבה הכי קרובה שלו ועל ההשלכות. זה ממש לא קשור לנבגד/ת רוב הפעמים

בעיר, מחוץ לעיר, ברכבים ישנים וחדשים..

איך לא נמצאים בחרדה כל יום שאולי זה יקרה לי?

איך לא בודקים כל יום את תקינות הבלמים והמערכוצ האחרות?

אולי היום אפגע בתאונה?

איך פשוט עולים לרכב ונוסעים בשלוֹה?

לא הדבר עצמו אלא המחשבות עליו.

דברים רעים יכולים לקרות

אנשים יקרים לנו יכולים למות חלילה

אנחנו יכולים לרדת מנכסינו

לחלות

אסונות מכל מיני זוגים יכולים להתרחש.

האם המחשבות האלה, העיסוק בזה מכניס אותך למעגל הדאגה או מעגל ההשפעה?

האם המחשבות על תרחיש שבו הזוגיות שלך תתפרק תורמות לאיכות הזוגיות הקיימת שלך?

אם התשובה שלילית, אז המחשבות שלך הן אלה שמטרידות אותך והורסות לך את איכות החיים, ולא הבגידה שאולי תתרחש וכנראה שלא.

ובמחשבות אפשר לטפל.

אישית לא יצא לי לשמוע על מקרים כאלה, ב"ה (אבל אני לא מעורבת כל-כך בין הבריות ולא שומעת על דברים באופן כללי). אבל אני מתארת לעצמי שלמי שזה קרה - לפחות לרובם, זה לא היה שוק כל-כך גדול כמו לסביבה שלהם שהכירה רק את מה שהוצג החוצה.

את הזוגיות האישית שלך ואת בן הזוג שלך את מכירה היטב, ולכן אין שום קשר בין מקרים שאת שומעת עליהם לבין העולם האישי שלך.

בדיוק שמעתי על מקרה של מישהי שהיתה נשואה מעל 15 שנה ואומרת שהזוגיות היתה מעולה, עם תקשורת, ילדים, שמחה, יציאות, בילויים, הנאה בכל התחומים וכשהיא גילתה את זה חרב עולמה.

זה מזעזע 

באמת לא אמרתי שכולם, כי חריגים מאוד יש בכל תחום, אבל הרוב.

האם זה ברשת?

אם לא וזה לא הכיוון את יכולה לדלג על המשך ההודעה שלי🤭

אם כן זה לא מדד בכלל. רק האיכסה יוצא החוצה והבתים הקדושים והטהורים של עמ"י שזה רוב רוב הבתים לא מתגלים בקול ולא מוציאים החוצה את מה שיפה לו הצינעה.

אם אכן מדובר ברשת - אני ממליצה מאוד להפסיק כמה שיותר מהר להיחשף לתכנים כאלה. האלגוריתם של הרשתות החברתיות בוחר מה להעלות לך על פני השטח לפי צפיות קודמות - תחפשי הרבה סרטוני סריגה או משהו בסגנון, או פשוט תצאי מהרשתות החברתיות..

גם פה בערוץ לפחות בעבר רוב רובי השרשורים בפורום נשו"ט היה יותר בכיוון של נשואים שבורים, קשיים בשלום בית והתנהגויות לא ראויות של אחד או שני בני הזוג. ולכן מהר מאוד הבנתי שהמקום הזה לא מיועד בשבילי. לא לקריאה ובטח שלא לתגובות.. אין לי מושג אם היום זה עוד ככה אבל תוכן שעושה לך רע פשוט אל תצרכי! הבחירה בידייך.💞

את המחשבות והחששות האלה עם בעלך.

להגיד שראית וקראת על זה הרבה וזה מכניס לך דמיונות לראש, ואת מבקשת ממנו שיעזור לך להרגע.

זה בכל אופן מה שאני הייתי עושה.

לא מפחדת מבגידה

אם חלילה זה יתרחש זה יהיה מאד לא נעים

אבל לא מפחיד

יש לי חיים מלאים עם עצמי

אני יודעת לפרנס את עצמי

מרגישה יפה ומושכת

לא צריכה אישור/ תמיכה על שום דבר

מבחינתי זוגיות זה תוספת לחיים

לא המהות שלהם

אז אם הזוגיות טובה ומוסיפה

סבבה

אם לא (למשל בגידה)

אז לא

אפשר להיפרד

לא חייבים בכוח

ובכללי המחשבות על הזוגיות

זה מה עושה לי טוב ואיך אפשר להוסיף ולשפר

ולא האם אני מספיק טובה או מה עלול להתרחש 

עם האופציה של חיים יפים שמתנפצים פתאום, או עם האופציה של חיים שיכולים להיות יפים אבל מבלים אותם בחרדה. וכמובן גם לקחת בחשבון את הסיכויים שיקרה כל אחד מהאופציות...

ומצטרפת גם להצעה של להגביל את המידע שאת נחשפת אליו. אין שום סיבה להתאמץ להגביר את החרדות😅

אני חושבת שהיתרון זה למצוא עזרה קבועה איכשהו

כי אחרי יומיים בבית החלמה לא יגרמו לך לחזור לתפקוד מלא ואז שוב יהיה קל מדי להיכנס ללופ הזה של הבלגן והארוחות..

הייתי ממש יושבת עם בעלך ומנסה למצוא פתרונות לעזרה יומיומית קבועה, עזרה עם הילדים או ארוחות ושאר משימות הבית.

אולי אפילו מישהי מבוגרת שתסכים לבוא בבוקר לאפס את הבית ולארגן סיר אוכל.

הבית ואין. כמה שניסינו שורדים בעצמנו בסוף...למדנו

וזה אחד הדברים שגם גרמו לי לקריסה

יש מקומות שאין בהם שום עזרה וסיוע,

אולי תתקשרו לארגונים כמו עזר מציון תבקשי מתנדבים או תמורת תשלום,

אולי יש סטודנטית או אשה מובטלת זמנית שתשמח באופן חד פעמי להשלמת הכנסה.

כלומר לא למי שמגדירה את עצמה כמנקה, מישהי שתשמח לעשות חסד ולבוא וגם תקבל עוד קצת הכנסה.

אמא שלך/ חמותך לא יכולות לבוא חצי יום לעזור קצת לארגן אפילו מלמעלה כזה את הבית..

ואוכל טוב שמצאת פתרון. זה גם חוסך לשטוף סירים וכלים.

תקנו אוכל לשבת אם אתם בבית ותוסיפי כמויות לתחילת שבוע הבא.

בע"ה כל יום צעד צעד,

תסתכלי על מה שאת כן מסוגלת ותרימי לעצמך, ולא על כל השאר.

בע"ה שתתחזקי משבוע לשבוע, והמצב ישתפר.

לגבי הגן שעשועים, אם לא מדובר בפיקוח נפש, תזרקי את הייסורי מצפון לפח.

אם יש סופר צמוד לפארק, שיקנו מעדנים או ארטיק וישחקו.

יהיה יותר טוב בהמשך את תראי 💚

אם אתם יכולים להשקיע כסף, אולי תקנו אוכל לכמה ימים מקייירינג טוב? ואז להקפיא במנות ויהיה לכולם אוכל טעים לכמה ימים? 

אולי יש תיכון/אולפנה/ישיבה/תנועת נוער אצלכם?

אם כן, אפשר לנסות לפנות אליהם ולבקש מתנדבים.

היום תיכוניסטים מחוייבים בשעות התנדבות כדי לקבל תעודת בגרות. וחלקם מתקשים למצוא איפה להתנדב. 

זה לא פשוט - הגוף, הנפש, העומס, חוסר השינה

הכל מתרכז יחד למין תוהו ובוהו שקשה לחשוב איך לצאת ממנו .

אז קודם כל תדליק נר לצדיק, תתני מטבע לצדקה ותבקשי מה' עזרה כי המצב גדול עלייך,

ורק הוא יכול לשלוח כוחות!!

אחרי זה הייתי קונה גלידה או מכינה קפה ומזמינה את בעלך לשיחה שבה תגידי מה שכתבת כאן - שהוא קורס ואת קורסת.

לשקף לו שאת רואה את המאמצים שלו, את ההשתדלות, את הקושי. את העומס עוד מתקופת ההיריון.

גם אם אין לכם עזרה , גם אם את במצב נפשי לא משהו

ההזדהות הזו יכולה לעשות פלאים.

אם תתמכו אחד בשני רק בלראות את הקושי, להעריך כל אחד את המאמץ של השני - זה כבר נותן אוויר.

בסוף אתם ביחד בבית הזה, באתגר הזה, אתם ההורים יחד.

ואם תצליחו - בסוף השיחה תחשבו יחד על דברים פרקטיים שיעזרו.

אם לא - אפילו רק ההזדהות הזו, הלשהות רגע ב"קשה לי, לא פשוט לי" אבל להיות בזה יחד .

ואם זה מסובך מדי רק תכתבי לו בפתק שאת רואה שגם לו קשה, שאת רואה את המאמצים שהוא משקיע.

כדאי לזכור שזו תקופה, היא תעבור. כרגע את במצב של לעבור כל יום לעצמו. *ולשבח את עצמך* על כל הצלחה קטנה. אפילו בקול רם.

אם כולם אכלו זו הצלחה

אם עשית משהו קטן שמרגיע אותך זו הצלחה

אם יצאת לכמה דקות לשמש זו הצלחה

מקלחת לבייבי זו הצלחה!

לעבור לחשוב בדרך הזו.

להזמין דברים שיקלו עלייך - אפשר תעסוקה לילדים מחנויות יצירה, משלוח אונליין מהסופר עם שניצל תירס ודברים שקל לחמם, תחשבי מה אפשר לקנות בכסף שניתן לכם לעבור את היומיום.

לגבי העזרה שאי אפשר להשיג - אולי יש בית חב"ד באזור שלך? אפילו בעיר אחרת, הם אלופים בחסד וסיוע. אולי יוכלו לקשר אותך עם מישהו שיכול לעזור

בהצלחה גדולה!!

זה יכול לקחת זמן להתאושש מלידה

יש איזושהי ציפייה שההתאוששות תהיה מהירה

הרבה פעמים היא לא ריאלית

לידה עם עוד ילדים קטנים בבית יכולה להקריס

לא תמיד יש מה לעשות

לפעמים צריך להוריד את הראש ולתת לגלים לעבור

להבין שזו תקופה קשה ולנסות לעבור אותה בשלום

אחרי שהיא עוברת כדאי להפיק לקחים ולהבין איך להתנהל להבא

(תכנון ילודה תכנון משאבים)

נותנות לי תקווה,ברמת

אחרי שכתבתי כאן כבר הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב.. הצלחתי לצאת קצת מהמיטה ומהנייד

לגבי חיפוש עזרה- יכול לעזור לכתוב שאת מחפשת עבור יולדת אחרי ניתוח שמטופלת בעוד ילדים (ואיזה עוד תיאורים שמגדילים את הצורך)... אני גם לא אוהבת להתמסכן, אבל כשאנשים מבינים שיש צורך גדול, יותר סיכוי שמישהו יגיע.

האמת היא שהתחושות שלך לא מפתיעות אותי ביחס לכל מה שאת עוברת, את מטורגרת שיא לדכאון אחרי לידה.

קודם כל תהיי קשובה לנפש. עזבי להשתלט, אירי לידה אין שליטה על הרבה דברים. שחררי את החייבת שבך ותני לה לנוח, עכשיו מתעסקים ב- מה אני צריכה

את לא צריכה לתמוך בבעלך. את לא במצב בכלל. את צריכה למפות קשיים ולמצוא פתרון טכני לקושי כדי להתפנות לעצמך ולהוריד מעלייך מחויבויות

כרגע בעלך יחכה

יש מצבים שבהם כל אחד לעצמו כדי להצליח להשיט את הספינה ואחרי זה יושבים לעשות חושבים ולהתחבר מחדש, לראות מה הלאה

חיבוק❤️

כתבתי את זה הבוקר בשרשור אחר בנושא דומה.

היא לא צריכה לתמוך בבעלה, היא צריכה בעצמה תמיכה, והמון.

אבל, אם הבעל מרגיש לבד לאורך ככ הרבה זמן (ובמהלך ההריון כבר היה נשמע שהוא במיצוי מוחלט של הכוחות שלו) הוא יכול לפתח בעצמו דיכאון אחרי לידה.

בתור מי שהתמודדה עם דיכאון אחרי לידה "כפול" - גם שלי וגם של בעלי, זה סיוט מארץ הסיוטים.

להגיד כל אחד לעצמו, זה להעמיק ממש את תחושת הלבד משני הכיוונים - גם ההבנה שבגלל שקשה לצד השני אז אני לעצמי עכשיו, כלומר אני לבד, וגם בגלל שקשה לי אז אני לא יכולה לתמוך בצד השני, כלומר הוא גם מרגיש עוד יותר לבד..

הדבר הכי הכי משמעותי באתגר הזה זה דווקא הביחד, לדבר על זה, לשתף, לחשוב ביחד איך אנחנו מתנהלים ויוצאים מהדיכאון. דווקא לא להתייחס לזה כדיכאון של האישה או של הגבר, אלא כאתגר משותף להתמודד איתו, שאולי כל אחד מהם צריך מענה שונה קצת אבל כן להיות ביחד ולא לתת לשני להמתין ואז לגלות שהוא בבור שקשה מאד לצאת ממנו

בין המפשעה לרגל?

השרירים שם נחלשים ומתרככים בהריון ולוקח להם זמן לחזור לעצמם, אז זה נפוץ שיש שם כאבים בהריון ואחרי לידה (סימפיזיוליזיס). כנראה שמתחת משהו או שהפעלת מאמץ יתר על האזור. זה לא מסוכן, רק מציק.

לפי גוגל הטיפול העיקרי הוא מנוחה, אז בהנחה שלא תזיזי מיטות יותר זה אמור לעבור לבד בעזרת ה'. תיזהרי גם לא להרים דברים כבדים. 

מקווה שזה זה באמץ

למכור אח"כ

משתמשים בזה זמן מאד קצר

(בוודאי אם יש עגלה אחרת נוחה)

שווה?

אם יש לך רכב

ואת חושבת שתצאי הרבה בשלב הראשוני 

מגיל 4 חודשים מקסימום חצי שנה זה צפוף מדי ולא מוצלח.

זה שלב שיסית נמצאים יותר בבית אין יציאות יומיומיות

(ליציאות ארוכות זה לא טוב. זה לסידורים, שיוצאים ונכנסים הרבה מהאוטו, לאסוף ולחזיר את הגדולים, בעיני בכל אופן)

רק נראה לי למכור אחרי שימוש של 2 משפחות יהיה יותר קשה.

(אני לא אחת שאומרת קניתי לפני חצי שנה כש...)

ראיתי שביד 2 המחיר ממש גבוה לכן חשבתי לקנות בחנות ולמכור ביד 2 אחרי חצי שנה. ואז יצא שלא שילמתי הרבה.

בוודאי עם אוטו

חשבתי שיהיה נוח דווקא להתחלה (שנכון לא יוצאים הרבה) בגלל שזה חורף ולא צריך לצאת ולהכנס מהסל קל.

אין לי כבר גדולים להחזיר.

למה בגדול זה לא טוב למציאות ארוכות.

זה נשכב 170.מה שונה מטיולון נניח 

אבל כרגע אני לא מעוניינת

רוצה להיות עם הילדים אחהצ כשהם קטנים. 

תביאי ספר קריאה או סריגה

או קורס אינטרנטי ללמוד שיוציא אותך עם ערך מוסף ולא עם תחושה של ריקנות

לקבוע יעדים כמו תנ"ך יומי וקביעויות אחרות..

זאת ההתחלה 💗💗

ואיפה יש לך עבודה שאין מה לעשות נון סטופ? המזכירות שאני מכירה לא מצליחות לעשות את כל העבודה בתול סד הזמנים

בדיכאון מתחיל מהטריגר שלו

אם העבודה משעממת ומדכאת

היא הטריגר

אין איך לטפל בו בלי לשנות את העבודה

בשבילי להיות בבית כנראה לא היה טוב

אולי יש כאלה שטוב להם

בשבילי עבודה זה

גם תעסוקה

וגם הערכה תחושת הצלחה וסיפוק

מה ששהייה בבית לא ממש מספקת

חוויתי את זה בעצמי

כשהגיע השינוי הכל פתאום נראה אחרת

למצוא עבודה אחרת, קצת יותר מעניינת לאותו מספר שעות?

ובהחלט כדאי למצוא גם דברים שמעניינים אותך לעשות בין לבין, אפשר ספרים דיגיטליים בטלפון, ללמוד משהו שמעניין אותך, תחביב שאפשר לנייד מחוץ לבית...

אם את מחליטה שאת רוצה למצוא זה כבר נותן כוח

ולהגדיר את החודשיים עד שאת מוצאת כייעודים ל****

וזה יתו לך מוטיבציה להיות יותר קשובה למה יכול לפתח אותך בזמן הזה...

ואולי תראי שאת כן מתמלאת ככה.. ותישארי

אבל ככה , בריק כזה לא חושבת שכדאי להמשיך...

וחוץ מזה רוצה להגיד לך שזה מהמם שאת רוצה לנכון בבית וחשוב ככ וגם- וואלה קשה היום, בקרייריסטיות שכולם מעובדים אליה להיות בראש הזה... אז מחזקת אותך בזה♡♡

אבל... לשים לב.. לראות שזה שאת בוחרת בשביל זה בעבודה שאת לא אוהבת לא מכבה אותך וגורם שלא יהיה לך אנרגיות כשאת בבית...

לבחון איך לעשות את זה מאוזן..

כתבתן דברים חכמים.

)אני לא ממש מזכירה. עבודה משרדית)

(אני עם דכאון כרגע) 

אז המדד הוא מתי שזה מפריע לך

זאת אומרת- אם יש לך ספק- זה סימן שמשהו מפריע לך

ויש דרך להעזר..

אגב, זה לא סותר שזה הורמונלי. עדיין מותר להקל.

גם בחילות זה הורמונלי. גם מיגרנות בהריון. עדיין אפשר לעזור ולהקל ואפילו כדאי

עם צרות מוח של אנשים וחוסר רצון טוב לעזור

האם זה תקין? זה מאד משנה סביב מה זה קרה...תוציאי את המילה בירוקרטיה, אם את באירוע כלשהו קשה (מחלה ח"ו) או שדורש מאמץ נפשי גדול (הריון, או הרין עם מעקב צמוד יותר למשל), ובשביל להצליח לקדם טיפול בו את מנסה לעשות צעדים אבל נפגשת באטימות, בטפסים שאת לא יודעת איך למלא, בשעות של בזבוז זמן - ברור שזה הגיוני לסיים את זה בבכי. זה לא בירוקרטיה זה חוסר אונים טהור.

אם לא קרה שום דבר ופקידה אחת מעצבנת גרמה לך לפרוץ בבכי ולקרוס לשינה - אז כן זה כנראה הורמונלי

אם את שואלת אם זה דורש התערבות, את באמת לא ממש פירטת מה קרה, אז נראה לי שאת בעלך יכולים היום אחרי שהסערה שכחה לנסות לחשוב אם זה היה תגובה טבעית/מוגזמת וטבעית/לא תקינה.

דיאלוג בחשכה למשל

הייתי לפני כמה שנים היה ממול גם פארק עם אופציה לקחת סירה קטנה באגם

ויש במודיעין גם פארק גדול שאפשר לבלות בו.

בירושלים יש כד וחומר יחסית קרוב לגן הפעמון

או יער השוקולד בתלפיות שעושים סדנאות

אמנם קצת רחוק אבל ממש נגיש ברכבת ישירה מירושלים - גני יהושע, זה פארק ענק עם כמה תתי פארקים חמודים ואגם עם סירות. אפשר גם לעשות שם מסלול קצר באזור יש שביל שמקיף את הפארק.

עדיףמּחוץ לירושלים

במעלה אדומים

מג'יקאס

החווה בגיא

ויש שם גם את הגשר התלוי

עיר דוד

מרכז דוידסון ומנהרות הכותל, מעלית הזמן

בהר אדר (הרי ירושלים) יש בריכה פרטית שאפשר להשכיר מתאים ממש למשפחה

חדרי בריחה יש בכל מקום ויכול להתאים

יש מלא דברים בירושלים

סדנת שוקולד ביער הקקאו.. או בעין יעל יש מלאכות קדומות מתאים ממש לילדים בגילאים האלו גם בחפץ כפיה בעין כרם יש סדנאות כאלו

עם ילדים בגילאים האלו הם אפילו אוהבים לבלות במשחקיות שצריך לאסוף כרטיסים מהמכונות עם האסימונים וכזה

או סתם לטייל במחנה יהודה- יש סיורים במחנה יהודה עם כרטיסיות של טעימות מהחנויות ממש שווה אם יש לכם דרך ירושלמי שווה לנצל או בכלל לסיור משפחתי זה יוצא מחיר סבבה ולא יקר לכרטיסיה כזו

את ירושלים די חרשנו כבר האמת...

חשבנו אולי מרכז או הרי ירושלים, אז הר אדר זה אופציה טובה, תודה!!! השאלה מה עוד באזור כדי למלא יום שלם?

סדנת צחוק יש במושב מטע בהרי ירושלים אזור מבשרת וגם יש באזור מסלול מעגלי משפחתי אם אתם בקטע וסבבה הוא לא מאוד קשה בזמן הריון אבל תלוי איזה סגנון את

חדר בריחה ספציפי שהיה סבבה ולא מפחיד היינו במרכז העיר איפה שהמסעדה תמול שלשום... החידה במוזיאון או משהו כזה??

משחקייה ענקית

גימבורי וטרמפולינות

תכלס לא בטוחה שהיה שווה את מחיר הכרטיס בעינינו...

גם לא יודעת איך יהיה לגיל 13. הילדים שלי מגיל 3 עד 8 נהנו

שעושות טיפול כינים

אני יודעת שנגיד ריזלאטס עובד קצת אחרת..

ועוד שאלה-

ניסית להשאיר את החומר על הראש עוד הרבה יותר זמן?

כמה שעות...

לשים כמה טיפות רוזמרין בתוך השמםו.

חוץ מזה לא מכירה דרך להפטר מכינים בלי לסרק כל יום

הריח מונע מהם להתקרב ואולי יהיה נס וזה יגרום להן להתרחק 

אמנם לא ימגר אבל לפחות לא יחמיר

או במרכך, זו התעסקות פעם אחת וזהו.

ולמרוח כל יום קצת יותר...

ממש לשים באיזה כוס למזוג על השיער, לתת לזה לשבת כמה דקות ואחכ לחפוף ולסרק כשהמרכך על השיער.

ולמניעה רוזמרין. 

מערבבת ביחס של 1:1,

נורית על השיער היטב, מהקרקפת עד לקצוות.

עוטפת בניילון.

אחרי כמה שעות מסרקת עם מסרק כינים והכל יוצא.

החומץ ממיס את הדבק של הביצים של הכינים,

המרכך חונק את הכינים.

לעשות סירוק רציני עם חמאת קוקוס זה מטביע אותם והם מתות או גוססות תוך כדי סירוק

לתיחזוק מכינים ספרי שח מים, מלח, שמן אתרי לבנדר

וזהו תוך יום אתם מאחורי כל האלפי כינים האחו ולשמור על תחזוקה כל יום סירוק אחרי חפיפה וריסוס בראש לפני שיוצאים למסגרות

אין לי מושג מאין לגייס כוח בכלל

עשיתי להם ולי טיפול אתמול,מקווה גם היום איכשהו

אני מה זה במצב קשוח

תעשי מה שבכוחות שלך

אני שמה שיש כינים nכינים

ישנה עם זה לילה ובבוקר אין אף כינה (הן מתות)...תסרקי שיהיה לך כוח

כדי שיהיה נקי צריך לנקות כל יום

בטח אם זה משהן נפוץ בכיתה...

מי שגדול/גדולה שיתקלח עם מלא מרכך ויעשה לעצמו

מי שלא לשים שמן רוזמרין אן סרקל עם רוזמרין

לשלוח עם שיער אסוף ובייייייי

@ריבוזום כל הכבוד על הגישה!!!

אני עברתי משאיבה והנקה לא יעילה להנקה מלאה. קצת שונה מאצלך ומסיבה אחרת (לא היה לי מספיק חלב בהתחלה).

ממליצה בחום לעשות את התהליך בליווי של יועצת הנקה טובה, זה מה שעשה אצלי את ההבדל.

ניסיתי לבד אחרי כל לידה ורק הפעם כשלקחתי ליווי מקצועי - באמת הצלחתי לעשות את זה.

אם תרצי המלצה  - אשמח לתת

בהצלחה רבה לך וכל הכבוד על המאמץ! זה לא קל בכלל גם לשאוב וגם להאכיל בנפרד.

אפשר לעשות את התהליך הזום?

אם לא, אני מאיזור המרכז

יש את רוית בר און, יש לה גם חנות לאביזרי הנקה / שאיבה והיא גם מדריכה יועצות הנקה אחרות.

לי מאוד עזרה גליה אפלבוים. אמנם היא מהשומרון, אבל עובדת במרכז (לדעתי במעייני הישועה) אז אולי היא תסכים להגיע אלייך. עשיתי איתה בדיוק את אותו התהליך - מעבר משאיבה להנקה מלאה.

היא באה אליי הביתה (ובגלל זה אי אפשר בזום), ראתה את היחדה, הבינה מה הקושי, ואחרי שראתה מה עושר לי, היא ממש הסבירה לי מה לעשות, והמשיכה להתעניין גם אח''כ איך הולך. מקסימה ממש

יש לה קורס דיגיטלי, לי היה פחות רלוונטי.

מה שעזר לי היו התייעצויות תכופות בטלפון. היא יכולה גם בזום.

היא תמיד עונה בסבלנות, מקצועית ומעודדת.

מלכי אופנר: 0584595770

במצב קצת שונה-

התחלתי עם שאיבות כי הוא היה פג ולא יכל לינוק.

בהמשך הוא קיבל תמ"ל מיוחד בגלל רגישות לחלב, ואני המשכתי לשאוב.

כשהתחלתי להניק, זה היה בהדרגה.

החלפתי כל פעם ארוחה או שתיים בהנקה, והשאר היה בבקבוק.

חשבתי שזה יהיה תהליך ללמד אותו לינוק, שאני אצטרך ליווי של יועצת הנקה, ואולי זה לא יצליח.

אבל להפתעתי, ברגע שניסיתי להניק, הוא פשוט ינק בטבעיות.

בפעם הראשונה שהנקתי, שאבתי מייד אחר כך וראיתי שבאמת היתה כמות יותר קטנה בשאיבה, וזה אומר שהוא באמת ינק כמו שצריך.

אחר כך הוא פשוט ינק, כמו כל תינוק, בלי שעקבתי אחרי המשקל. זה היה בתקופה שהוא כבר התגבר על המשקל הנמוך ועלה בקצב טוב.

זה היה כשהוא היה בן חודשיים. חודש אחרי שהשתחרר מהפגייה.

לא בטוח שגם אצלך זה יהיה חלק, אבל אפשר לנסות.

וכדאי להיעזר היועצת הנקה אם יש צורך.

אם השאיבות היה לך מספיק חלב, והוא יינק בצורה טובה, אין סיבה שהחלה לא יספיק לו.

ואם את רוצה לעקוב אחרי המשקל, אפשר לקחת אותו חטיפת חלב או לרופא מידי פעם.

אפשר לקחת משקל בהשאלה מיד שרה.

לי המליצו לשקול כל שבוע (נדמה לי) ולא כל רגע כי זה לא אמור להיות יציב וקבוע וחבל להילחץ....

בכל מקרה מצטרפת להמלצות על ליווי והנחיה של אשת מקצוע.

אנחנו שקלנו כל יום לתקופה (בלי קשר להנקה), אבל אני לא נלחצת גם אם יש יום שאין עלייה או שיש ירידה.

מה שחשוב זה לראות את המגמה לאורך זמן.

השיגו לנו משקל ממישהו שהיה לו.

יש גמחים שאפשר לקחת מהם.

ודווקא המתוקי שלי ישן עכשיו בניגוד ללילות הקודמים

ממש עייפה

אבל במחשבות שלא מרפות

קשה לי עם החלטה שאנחנו צריכים לקבל

כל ה"כן" וכל ה"לא" מתערבבים.

יש נכון בשכל שהרגש ממש לא רוצה

ובעלי פשוט ישן לו בשלווה לידי.

אנחנו לא צריכים להגיע להחלטה במיידי

אבל זה פשוט מפריע לי לישון.

שמחה שקצת פרקתי.. 

שהשכל גם מבולבל  ומופתע שהרגש לא כזה רוצה.

כי לכאורה הוא היה אמור לרצות

ואולי הוא רוצה אבל יש רעשי רקע שמעיבים על הרצון.

וזה כל כך מסובך לי

אבל עכשיו כשפרקתי אני מרגישה מוכנה ללכתוב לישון...

תודה💗

הבוקר דיברנו על זה עוד

ולאט לאט הדברים מתאזנים.

גם קצת דיברתי עם חברה וזה עשה טוב.

מצעי ילדים מכותנה, סט מלא ב 69.

אבל לגודל הרגיל, לא לרוחב 110.

המזרון עצמו הוא 110? אם כן כנראה מערכת לקנות בו של מיטה וחצי, שזה מוגדר רוחב 120 נראה לי

מהרבה אתרים

רק 100% כותנה

אני קונה רק במבצעים שווים

עכשיו נובמבר בטוח יש מבצעים

קניתי מ

גולף אנד קו

כיתן

קסטרו הום

טרמינל (גם שלהם וגם של גאפ)

פוקס הום

וניסיתי גולף

וקיטן

אין שמחה כהתרת הספקות אבל ממש מבינה אותך שחוששת לבדוק

הלוואי וכן ותבשרי בשורות טובות!

מלחיץ, 

אבל הייתי בכל זאת מציעה לעשות בדיקה ביתית . ואז..גם בדיקת דם. 

יהיה בסדר. 

מה שצריך לקרות יקרה בע"ה. 

ולגבי ההריונות- יש לי שני מינים בבית וההריונות שלי היו שונים אחד מהשני. 

עשיתי בדיקת דם. ויצא ערך גבוה. 

אני בהיריון. 

אני בהלם. 

תודה לה'! תודה לה! תודה לה'! 

אמאל'ה זה משמח ומפחיד בו זמנית. 

אשמח מי שיכולה לענות לי על השאלה- האם התסמינים מעידים על מין העובר? כלומר האם היריון של בן /בת מתחיל אותו דבר? 

ובשעה טובה!!

בקשר לתסמינים אין לי מושג

וכתבת שאת רוצה אח לבכור, אבל אם זאת בת אז תהיה אחות לבת הקטנה

 העובר- אם העפעפיים מעט יורדות למטה זה חד משמעי עובר שמתחיל באות "ב"...
צוחקת ולדעתי אל תחשבי על בן או בת, תהני ממה שמתחולל אצלך, ותשאירי לקב"ה את השאר...

רוצה לשתף למה את רוצה דווקא בן???

שיהיה המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות

אני אמא לשני בנים מתוקים, ההריון והלידה היו שונים לגמרי

דומים יחסית.

הראשונה שלי בת

השניה והשלישי- בת ובן. אז התשובה שלי להשאלה שלך היא לא

על מעייני הישועה באפס הפרדה

ממש תנאי מלון ושקט מוחלט במחלקה אוכל שווה ואחיות מהממות

באמת ממש אחר מהמחלקות הרגילות שם

מבטיחה לך שחשבתי שאני לבד בכל המחלקה

אפילו שיום אחד היתי בחדר עם מישהי והשאר לבד

אבל האוירה מממש רגועה

במיון יולדות מי 'הגיעה עם לידה פעילה הכניסו מיד למוניטור וכו

וזה היה יום עמוס אגב

ובלידה עצמה זרמו על לנסות בלי פיטוצין כבקשתי וכשרציתי בלי מוניטור וב.נועה כיבדו מייד

ושמחה לשמוע שהיה לך שקט.

כי כשאני ילדתי שם היה רועש ומבקרים שנשארים מעבר לזמנים.

אבל במחלקה רגילה לא בביות של אפס הפרדה.
אולי בגלל זה היה רועש יותר.
והתינוקיה במעייני הישועה אחת הטובות בארץ לדעתי!!!
ויש לי למה להשוות
יצאתי משם מרוצה עד הגג

ובעודי כותבת נהייה לי חשק לחזור לשם שוב

אבל כבר זקנתי
 

לא היתי דם אבל רק ראיתי מה המצה..צפוף רועש מסדרון אינסופי ומלא אנשים מסתובבים

לא אהבתי בכלל

באפס הפרדה זה פשוט בית מלון

ודממה ממש

המבקרים יושבים בלובי בחוץ לרוב

חצי מהימים היתי לבד בחדר

וגם כשהיתה מישהי עם בעלה הם רק לחשו...

זאת האוירה

יכלתי לנוח לגמרי

לגבי גז צחוק ויועצות הנקה אני לא יודעת כי לא היה לי צורך ולא ביררתי

הבית חולים הכי אנושי ומכבד שאני מכירה. הם מדהימים! הכי מדברים איתך ולא מעלייך והכי את זו שמחליטה בסוף הם ממליצים ואומרים את דעתם אבל את זו שקובעת(ברמה שכשהעבירו אותי לחדר ניתוח והרופא ראה שיש סיכוי שהוא יצליח לעשות וואקום ולא יהיה צריך לנתח- הוא *שאל* אם זה בסדר שיעשה וואקום עכשיו או שאני מותשת מידי ומעדיפה שלא.. זו הייתה סיטואציה הזויה ומפחידה לכולם-כמעט איבדנו את התינוקת שלי היא יצאה אפגר 1!! ועדיין בתוך כל זה לא הייתי רק אינקובטור אלא אדם שיש לו סיי בעניין..)

בחדרים הייתי באפס הפרדה(וגם זה, זה היה לי חשוב והמיילדת דאגה לי שיאשרו למרות הלידה המורכבת)

היה נעים, לא סופר ענק אבל כן מרווח מספיק, נקי, שירותים ומקלחת מרווחים ונעימים צמודים לחדר(אישיים של החדר פשוט במבואה שלו כזה, זה גם יתרון כי המנקה נגיד לא נכנסת לחדר סתם)

כמובן מיטה מתכווננת והכל. היה ממש בסדר גמור. מהאוכל לא ממש אכלתי אבל כי אני ממש בעייתית, הוא נראה סביר למי שלא מפונקת בטירוף.. ובשבתות יש את האירוח של חב"ד שמביאים אוכל מאולמי נועלה בשרון וזה ממש אוכל מעולה.(צריך מישהו שיביא מהחדר ליד בית הכנסת)

היה גם שקט ורגוע ולא היו כמויות מטורפות של אנשים וכן העיפו אורחים בשעה שנגמר הזמן בערב(מותר שיישאר מלווה אחד ועל שניים הם מחליקים.. אבל כזה במוצש הגיעו אבא שלי עם הבן שלי ואחים שלי ואז ב9 או משו בסגנון אמרו להם שחלאס ביי..)

ובאופן כללי היה לי ממש ממש טוב שם

הלידה הייתה קשה אובייקטיבית, ועדיין יצאתי בסופו של דבר בתחושה טובה, שראו אותי והתייחסו אלי והייתי בנאדם ולא מקרה רפואי..

ויש לי דיס על בלינסון על בערך כל מה שכתבת... מאיר היה לי חוויה מתקנת ממש. אבל אולי השתנה שם, ילדתי שם לפני 7 שנים.

מהניסיון הקטן שלי ממש עמוס... פעם אחת חיכיתי כמעט חצי יום במיון, עוד כמה פעמים כמה שעות טובות וללידה עצמה כמה ימים .. היחס של הצוות אצלי לא היה טוב בגדול.

מבחינת תנאי אישפוז - אוכל טוב, חדרים נוחים כולל מקלחת ושירותים.

לא ממליצה באופן כללי 

לגבי עומס- באמת אי אפשר לצפות מראש.

אבל יכולה להגיד שבלידה שלי שם הצוות היה מדהים, ואף אחד מהצוות שטיפל בי לא הניח עליי אצבע בלי להסביר לי מה הוא עושה ובלי לבקש רשות.

אחרי חוויות לא נעימות, זו ממש היתה חוויה מתקנת.

מהצוות וההתייחסות

הייתי באפס הפרדה

אבל האוכל שם לא משהו בכלל.. חמגשיות היה לי

מבחינת נראות של חדרי לידה, חדרי אשפוז מרווחים. ניקיון זכור לי שממש כמה פעמים ביום הגיעה מנקה לנקות את השירותים והמקלחת.

אבל מבחינת עומס ויחס- לי היה פחות טוב.

הגעתי בפתיחה 4 וחיכיתי במיון 3.5 שעות כדי להכנס לחדר לידה.

וגם בחדר לידה עצמו כמעט ילדתי לבד

אז אני פחות ממליצה

את כל ילדיי ילדתי שם ותמיד מרוצה

ילדתי לפני שלושה שבועות וביקרתי שם על בסיס שבועי בהריון בסיכון גבוה

הריון בסיכון מדהימים והצוות של הרופאים אין דברים כאלה!  בכל המחלקות. גם חדר לידה ..הרי מתחלפים בין המחלקות הקבוע

רגישים מאוד,הקשיבו לכל גחמה שלי וכיבדו אותה מכל הלב. צוות רופאים גדול ורענן.. כמובן תמיד יש ויש

אבל לצערי במחלקת יולדות חוויתי מכמה אחיות תחושה מאוד קשה של חוסר רצון לעזור לי והייתי במצב מאוד נזקק..  נראה שמדובר האחיות מבוגרות שצריכות כבר ללכת הביתה...  הצעירות היו מדהימות אחת אחת.. הגעתי למצב ממש לא נעים וחשבתי לעצמי שלא הייתי רוצה שההורים שלי בתור אנשים מבוגרים,יפלו לידיים של האחיות חסרות הסבלנות האלה.... השוויתי את עצמי ממש לאיזה מבוגרת שזקוקה לעזרה ממש כמעט סיעודית שלא נדע

היו לי הרבה רגעים לבד כי אני אמא למשפחה ברוכה ברוך ה' ולא יכלו לשבת איתי כל הזמן. הרגשתי שאם אהיה לבד פשוט יתעלמו ממכאובי מה שאכן קרה לילה אחד שצלצלתי במשך חצי שעה ולא קיבלתי מענה ולא הייתה לי יכולת לזוז כי הייתי אחרי קיסרי עם סיבוך שנוצר אחר כך. ישבתי ובכיתי

אבל מדובר האחיות מבוגרות ממש וספציפיות.. כל הצעירות יותר היו מהממות.. וגם יש להם יותר מחלקות ושמעתי על ה' שהיא ממש מוצלחת

גם היה לי קשה ממש עם התענוקיה שלראשונה לא הייתה לי ברירה והתינוק שהה שם... אבל בשעות מסויימות היא פשוט נסגרת ולא משנה מה מצבך -תתמודדי.. זה היה לי סופר קשוח כי לא הייתי כל הזמן ביכולת פיזית לטפל בתינוק למרות שהבטיחו שאם תהיה בעיה הן כאן. 

אכתוב לך את ההמלצה הקבועה שלי-

לחשוב מראש על שני בתי חולים, וברגע האמת להרים טלפון ולשאול מה המצב כרגע בחדר הלידה.

כי אין שום דרך אחרת לדעת מה יהיה ברגע הספציפי.

ויש להם גם גז צחוק...
רק שמבחינת הביקורים לפעמים יש נטייה שהבעל נשאר ולא אומרים כלום, והרעש חוגג, כי לפעמים זה גם עם הילדים.
ילדתי שם לפני שנתיים וחצי.
ממש רוצה לקוות ולהאמין שעניני הביקורים היום יותר בשליטה.

אבל שישמש אחרות.

בשתי הלידות היו לי מיילדות מהממות ממש!

הלידה השניה הייתה לידת בזק, וכשהייתי בפתיחה 8, כשהמרדים היה כבר בחדר, היא שאלה אותי אם אני עדיין רוצה אפידורל או לוותר, וכשהחלטתי לוותר, היא ממש הייתה איתי בצירים הכואבים, ממש עזרה לי. אח''כ לא היה ברור אם השליה יצאה בשלמותה, והיא התייעצה עם הרופאים, היא כל הזמן הזכירה להם שאני בלי אפידורל אז צריך להיות בטוחים לפני שעושים לי משהו שיכול להכאיב לי. וגם- כשהיא תפרה אותי היא כל הזמן התנצלה שכואב לי, הרגיעה אותי ושאלה אותי אם אני רוצה לעשות רגע הפסקה להירגע.

מבחינת שאר הפרמטרים-

אני לא זוכרת שהיה משהו מיוחד במיון יולדות. לא חושבת שחיכינו הרבה זמן (הלידה השניה הייתה בשישי, ככה שזה משפיע, פחות מגיעות למעקב).

במחלקה סה"כ היה לי טוב. האוכל היה בסדר גמור, האחיות היו ממש בסדר איתי. בלידה השניה הן כל הזמן שאלו אותי מה נשמע, מה עם הבת שלי, נתנו לי להישאר עוד כמה ימים. היו ממש נחמדות.

הבנתי שפתחו מחלקה או עשו שיפוץ ועכשיו יש גם חדרים פרטיים.

יועצות הנקה לא עזרו לי.. לקחתי פרטיות שבאו אליי הביתה אחרי שהשתחררתי

הייתי בקטן וזה היה משמעותית פחות טוב

אבל יש ביקוש אדיר יולדות מעדיפות לשהות אחרי לידה במסדרון כמה שעות כדי לקבל את החדר הפרטי מאשר להיות שתיים בחדר 

יש בשיבא בית החלמה נפרד מבית החלמה ליולדות אחרי ניתוחים אורטופדיים וניתוחים לבביים לדעתי.

חוצמזה מכירה מישהי ששהתה בטלזסטון לפני שנים אחרי ניתוח ברגל.

אף אחד לא ימנע ממך להגיע

מכירה מישהי שהולכת מידי פעם לנפוש לילה או שתיים בתקופות עמוסות

אישית לא הייתי מסוגלת ללכת לכזה מקום ולראות מלא תינוקות

אני חולה על תינוקות ולא עומדת במתיקות

וכשאין לי תינוק משלי זה קשה לי

אבל זה כבר מאוד אישי

זה פשוט כל בית מלון רגיל... כי הקטע של בית החלמה בגדול זה בית מלון +סיוע צמוד בטיפול בתינוק טרי, אז אם אין לך כרגע תינוק אז נשאר הבית מלון.

יש בהדסה בייבי, בקומות האחרות של המלון שהן ללא תינוקיה, כל מיני אנשים אחרי אשפוז בהדסה וגם סתם משפחות של חולים. סתם מכירה שם כי שם הייתי אבל אני חושבת שאותו עניין זה בתי מלון רגילים...

ההבדל הוא שבבית מלון אי אפשר להיות כמה בחדר ככה שממילא זה כמו לשלם על חדר לבד בבית החלמה