אז לפני 5 שנים כמעט עשיתי שאיבת ביציות
היו 3 עוברים אחד הוחזר ונכנסתי להריון סבב ראשון ברוך השם
ויש לי בבית חולים כרגע 2 עוברים קפואים
עכשיו לשאלה
חשבנו לנסות טבעי תאמת מנסים חצי שנה ואז תהיתי אוטוטו 5 שנים עוברות והתשלום בטח גבוהה על להאריך הקפאה?אז למה בעצם לא לעשות החזרה מאשר לחכות כל חודש..
ומי שעברה את זה התהליך פשוט?
מניחה שזה לא כמו שאיבה וכל זה כי מדובר רק בהחזרה..
וכמה בערך העלות על המשך הקפאה?
תודה 
שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)
ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף
שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,
וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -
אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף
לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).
בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.
אז העיקר שהפותחת הבינה
לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו.
4 ילדים ברוך השם
הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח
מתלבטת ממש
תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא
כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק
פשוט עשינו החזרה
לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא
ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו
אני הייתי הולכת על החזרה
ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.
(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)
אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30
ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם
אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים..
קשהה
הייתה לו שעה קבועה להירדם שאיכשהו היא נאבדה והוא מושך אותי עד שאני נרדמת איתו
הוא ישן איתי במיטה- אני מאוד אוהבת את זה מבחינת הנקות וגם מרגיע אותי שהוא קרוב אלי, אבל מרגיש לי כבר מוגזם לגיל שלו
הייתי רוצה עזרה בשני עניינים
1. איך לגרום לשינה שלו להיות מסודרת, שישן כל יום בשמונה וחצי-תשע עד הבוקר
2. איך לגרום לו לא להיות דבקקקק אלי (יונק וישן איתי, אני יודעת שזה אבוד)
בונוס- הוא לא ישן בלול, אפילו במשפחתון מסכים רק בעגלה, איך מרגילים אותו ללול ביום (בלילה זה נראה אבוד כרגע)
לק"י
אם את רוצה שיישן בשעה מוקדמת יחסית, תבדקי מתי הוא ישן ביום. אולי זה מאוחר מידי, ולכן הוא ישן מאוחר בלילה.
2. אני ישנה במיטה עם בן החצי שנה, וגם מרדימה אותו שם ביום. נוח לשנינו.
מקווה שאצל המטפלת יצליח לישון טוב.
חייבת את השינה הזאת, אחרת אין לי פנאי לעצמי אחרי העבודה
אבל בדרך כלל הוא מתחיל שנת לילה ב9-9:30 ומשהו השתבש לו בימים האחרונים- מיום העצמאות שהיה חופש והתבלגן לו
אצלי היו ילדים שבגיל הזה לא ישנו אחר הצהריים,
אבל בלילה נרדמו כבר ב 6-6:30.
אולי עדיף לך לוותר על השינה כשאת חוזרת מהעבודה, אם זה יעזור לו להירדם יותר מוקדם בערב.
הלוואי והיה נרדם כל כך מוקדם
פשוט מה שקורה שאם הוא ישן לפני שמונה (אפילו אם הוא לא ישן צהריים בכלל) אז הוא מתעורר אחרי שעה שעתיים וער עד איזה 12
1. הכי נוח לי לישון עם יונקים במקום לקום אליהם...
'מוגזם לגיל' זה עניין של השקפה... לדעתי אם זה טוב לשניכם אין סיבה להפסיק.
2. זה הגיל שהם דבק...
לא רואה סיבה להרגיל לישון במיטה בגיל הזה אם אין לך צורך בזה...
ואין לי עצות איך להרגיל לישון מסודר... אני לא מצליחה בזה בגילאים האלו...
לק"י
עם השנים למדתי לחשוב מה נוח לי, ולא מה חושבות החברות/ כותבות הספרים וכו'.
ממליצה😅
זה נוח להנקה ובגלל שיש לי מיטה ענקית צמודה לקיר אז זה לא מפריע בכלל
הבעיה שהוא ממש מרגיש שאני מתעוררת בבוקר ומתעורר איזה דקה שתיים אחרי למרות שהוא אמור לישון (בעלי אחראי עליו בבקרים כי אני יוצאת מוקדם לעבודה)
אולי לתת לו שמיכה או חיתול להתכרבל איתו?
מגיל ממש קטן כל הזמן מרגישה לא אהובה
לא רצויה
בין חברות
בין משפחה
תמיד כשהייתי רואה כמה חברות יושבות ביחד, לא ניגשתי
הייתי בטוחה שהן לא ירצו שאצטרף
זה סתם יעיק
בטוחה שלא אוהבים אותי בקהילה
קשה לי להאמין שממש אוהבים אותי
שרוצים בקרבתי
זה מפתיע אותי אפילו
מה אפשר לעשות?
זה הורס לי המון המון בחיים
טיפול בד"כ ירד יותר לעומק/ שורש הבעיה ומשם נוצר השינוי.
באימון מתאמנים איך לשנות את ההתנהגות, לא משנה מה העבר ומה מקור הבעיה.
להבין לעומק על מה זה יושב, להעלות את הערך העצמי שלך ולטפל בזה...
אני הלכתי לטיפול בגישת cbt אצל עוסית קלינית, בין השאר לבעיה דומה למה שאת מתארת, וזה שינה לי את החיים ממש
חושבת ששיתפתי פה כבר כמה פעמים😅 אבל זה ממש היה מציל חיים מבחינתי.
אני עוקבת אחרי כמה מטפלות ומאמנות. וכולן כמעט כותבות הרבה על להרגיש אהובה ורצויה. לראות את הטוב בעצמך. חמלה עצמית.
לדוג' מיכל ניאזוף כותבת על זה מאוד יפה, יש לה קבוצות חינמיות שאפשר לעקוב אחריה.
וכמו שאמאשוני כתבה לעשות שינוי אמיתי אז טיפול או אימון.
בהצלחה!!!
כמה תכונות
חוסר אהבה עצמית
חוסר בטחון עצמי
והימנעות חברתית
גם אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לאהבה עצמית/ בטחון עצמי
צריכים לעבוד ולתרגל את התכונות
כדי לשנות
צריך
ללמוד
לנסות ולטעות
ללמוד ולהשתפר
אפשר עם עזרה מקצועית
ואפשר למשל עם גיפיטי
אבל בסוף העבודה העיקרית זו עבודה עצמית עם הידע והכלים שרכשת
(אני עשיתי דרך ארוכה
עם התכונות הללו
לבד
טרום עידן AI
וחלק מהדרך בלי גישה לרשת/ למקור מידע אחר
הייתי מתבוננת על אנשים שיש להם את התכונות הללו ולומדת)
יש פצעים מהילדות שיוצרים מין פריזמה כזאת, מעין אמונות, שדרכם הוא חווה את המציאות.
זה לא דבר אובייקטיבי, יכול להיות שכולם יביעו כלפיו הערכה או אהבה, אבל הפצע מופעל דווקא מהמקומות שבהם היה רמז לזה שלא.
זה לא סתם, זה מנגנון שה' טבע בנו, כדי שבע"ה נזכה לרפא את העבר ולהצמיח מקום בריא שמרגיש אהוב בתוכנו.
וב"ה יש דרך לעבור במקומות האלה, לזהות אותם ואת מה שמפעילל אותנו בתוכם וליצוא שם ריפוי🫶
להתמקד בך פנימה.
ש*את* תאהבי את עצמך.
שאת תחבקי את התכונות שבך, כולן. גם את המעלות וגם את החסרונות.
בקבלה
בהכלה
בחמלה
באהבה.
ככל שתעמיקי עוד ועוד בלימוד הזה שלך את עצמך,
באהבה העצמית הזו שלך את עצמך, אהבה ללא תנאי,
בקבלה העצמית שלך את עצמך, קבלה ללא תנאי,
כך זה ישפיע גם בכיוון של המעגלים היותר חיצוניים.
שם המיקוד.
בי בתוכי פנימה.
אני בריאה של הקב"ה
אני יצירת כפיו של מלך מלכי המלכים!
אני הבת שלו היקרה
יהודיה!
איזו זכות!
אני ראויה מעצם היותי
נבראתי בצלם אלוקים ממש
הנשמה שבתוכי היא חלק מהאלוקות הזו ממש
בכל בוקר כשאני פוקחת את העיניים הקב"ה מאמין בי - "רבה אמונתך"
הוא שם אותי כאן בעולם כי אני חשובה.
והכי הכי ראויה.
יש לי ערך.
ערך שלא תלוי בשום דבר! ערך שלי מעצם היותי!
ואני עוד ועוד מתחזקת ומחזקת בעצמי
גם כל מה שטוב בי
כל העוצמות והחוזקות שבי
כל מה *אני יכולה להביא* לאחרים
במה אחרים זוכים כשהם בקרבתי?
מה חברה שלי מרוויחה מזה שאני חברה שלה?
אילו עוד איכויות בי *אני מביאה לסביבה*?
ממש שינוי המבט הזה במה אני שווה, במה אני מביאה, במה אני טובה
כי את כ"כ כ"כ שווה וראויה, מוערכת וטובה ובעלת ערך מעצם היותך! ❤
כל הזמן מרגישה שאני בעדיפות 10 לסביבה -
>>
שימהרו לדבר איתי ולסיים
שלא יתלהבו להיות איתי
שבאירועים חברתיים לא יחפשו את חברתי ואשאר לבד
לא מצליחה לקרוע תמצב הזה
אני חושבת שהעבודה היא בעיקר אצלך
כמה סבלנות יש לך כלפי עצמך?
כמה חמלה?
כמה את אוהבת את עצמך ומאמינה בך?
תנסי לעבוד על לקבל את עצמך כמה שיותר
פתאום תראי שהסביבה גם היא מקבלת אותך
❣️
נגמרו לי השמותאחרונהאנחנו רואות אותך יקרה ❤
את לא שקופה ❤
הלוואי שתלכי היום בזמן שמתאפשר לך רגע למראה
ותראי גם את את עצמך
תביטי בך, תחבקי אותך
ותגידי לעצמך:
את ראויה
את שווה
את טובה
אני רואה אותך!
שתדעי שיש כל כך הרבה אנשים מסביבנו שיש להם דיכאון. גם ברמות לא קלות בכלל....
ואף אחד לא יודע דבר וחצי דבר. גם הקרובים ביותר...
ואני אומרת מנסיון.
גיסי מתמודד, ואחותי גיבורת העולם. ורוב האחים שלי לא יודעים כלום. ואנחנו משפחה שנחשבת בקשר טוב...
ממש חיבוק.
איזה יופי שהתחיל טיפול. אני לא חושבת שזה מאוחר מידי למרות שלא מכירה את המקרה... אף פעם לא מאוחר מידי❤️ שוב חיבוק יא גיבורה. מתפללת בשבילך שתעלו על דרך המלך בקלות ומחוזקים יותר מכל השבר הזה❤️
כשאת כותבת תוקפנות מסוימת, את מתכוונת לאמירות פוגעניות, או למשהו יותר פיזי?
חיבוק גדול בכל מצב.
יש לך מישהי שתלווה אותך? רבנית אפילו?
אני חושבת שאין מאוחר מדיי וטוב שהתחיל בטיפול! אם הדינמיקה ממשיכה להיות פוגענית- תתפסי מרחק או תציבי גבול חזק. ובכל מקרה, אל תהיי עם זה לבד. את נושאת על עצמך המון. דיכאון זו מחלה שגורמת לתחושת מחנק עצומה בצד הבריא. מקום לפרוק את כל מה שהצטבר בך, בלי שיפוט ובהבנה מלאה- זה מאסט לדעתי
זה מאוד קשה כששני הצדדים מרגישים כובד נפשי ומתח. כל אחד רוצה שהשני יתפקד על 100 ויהיה המשענת היציבה.
אני חושבת שבגלל הדיכאון את נוטה להעצים את השחור... אל תדאגי, הילדים שלך לא צריכים משפחת אומנה וכו. נשמע שאתם זןג טוב, ועוד נכון לכם עתיד רגוע יותר.
אני חושבת שמה שעוזר בזמנים כאלה זה ממש לעשות לך ציוני דרך במהלך היום. רק הצלחות קטנות.
מה את רוצה לעשות בשעות הקרובות כדי לקדם עניינים קטנים.
הצלחות קטנות נותנות למוח תחושת סיפוק ותחושה של יכולת. לחשוב על בעיה גדולה, כמו שאלת הנישואים שלכם, או השאלה אם הוא אלים או לא, או גורל הילדים- זה כבד מדיי עלייך.
אלו שאלות שלא תמיד יש לנו תשובה עליהן כרגע, כי צריך זמן ופרספקטיבה נכונה.
אז באמת חושבת שתרחיקי מעצמך את השאלה מה הוא ואת השאלה מה עם הילדים, ותתמקדי במה את יכולה לעשות כדי לשפר את מצבך את במסגרת הגבולות שלך.
אני לא יודעת מה את מתכוונת תוקפנות, אבל כן מוציא ממנו תגובות ויחס שממש לא הוא.. לא מה שהכרתי ולא מה שהיה...
בעז"ה אין מאוחר מידי. טיפול יכול לחולל פלאים, למרות שלפעמים יכול להיראות בהתחלה שרק מחמיר.
אני מקווה ומאמינה שטיפול שלו ייטיב איתו ואיתך. מבינה אותך את תחושת הייאוש, אבל באמת תנסי לא ליפול לזה ולהחזיק את התקווה ואת האמונה שישתפר.
יכולה להגיד לך שכבר הרבה זמן בטיפול, וכן, חד משמעית שהטיפול עוזר!
התחלתי לא מזמן בשביל עצמי.
זה לא הפחד שאני לא מסוגלת להניח בצד כמו התחושה שהחיים שלי מתנפצים לרסיסים.
בעז''ה שיעזור כמה שיותר🩷
וגם את זה, לנסות להגיד לעצמך שזאת תקופה שתעבור. שאת יכולה להתמודד עם זה ועוד שנה תסתכלי אחורה ותגידי לעצמך שזה עבר. לזכור שדיכאון משחיר הכל, והמציאות יותר טובה מזה בדרך כלל.
כשאני התחלתי לצאת מהדיכאון שהיה לי הדבר שהכי התבאסתי ממנו זה שלא ידעתי שזאת פשוט תקופה שתעבור. שהרגשתי שזה לכל החיים ואף פעם אני לא יצא מה, כשהמציאות הייתה ב''ה הרבה יותר טובה...
אלופים ממש ממש שהתחלתם שניכם טיפול!!!!
הפחד הגיוני. זאת סיטואציה כל כך מורכבת. אבל חבל להתייאש דווקא עכשיו כששניכם התחלתם לטפל. תנו הזדמנות לתהליך, והלוואי ששניכם תתקדמו ותרגישו שיפור בקרוב!!!
וקחי את מה ששוקולד פרה אמרה על ההצלחות הקטנות, זה ממש חשוב.
אבל בהחלט היה שינוי משמעותי.
חיבוק גדול! נשמע ממש לא פשוט להיות בתוך זה. יש תקווה♡
ןכמו התאור שלך למטה הוא הכי עדין בעולם.
אף פעם אין מאוחר מידי תמיד יש תקווה והדבר הראשון שזה מודעות זה הכי קריטי.
לקח לי לשכנע אותו ללכת לטיפול כמעט 10 שנים ובסוף זה קרה וזה באמת עולם אחר .
והבחירה שלי היא להעצים את הטוב שבו ולהיות שם בשבילו למרות שכשהוא במצב רע הוא לא רואה את זה בכלל.
לראות את ההתקדמות גם היא לא כמעט לא מןרגשת.
זה קשוח ממש ולי הכי קשוח שאני יודעת שאין לי את הפרוולגיה לקרוס להרגיש רע ולהרגיש שאני נשענת על מישהו
אם זה יעזור לך אז אני חוויתי התקפי זעם בעצמי אחרי הלידה השנייה. ולא צריך לשלוח ילדים לאמנה מאמוש, צריך להאמין בו שהוא יכול להירפא. ולהתפלל להשם שיוציא אתכם מהמיצר.
זה סימפטום של מחלה שצריכה טיפול, לא אלימות קלאסית של גבר אלים ממה שאת מתארת.
מאמינה שעוד תקופה תראי את הדברים אחרת ומצבו (וגם שלך) ישתפר.
רק טוב יקרה שלי
נגמרו לי השמותאחרונהמתפללת איתך שהקב"ה ישלח לכם את כל האור והטוב הגלוי בשלמות, במהרה ובמתיקות ב"ה 🙏
ותתחזקי יקרה שב"ה הוא מתחיל טיפול וב"ה גם את מלווה ועטופה בטיפול. זה דבר חשוב מאוד מאוד. וב"ה שיש תיקון וריפוי בעולם!
ותוכלי כמובן לשאול את המטפלת שלך (ואולי גם את שלו?) את מה ששאלת כאן ולקבל גושפנקא מקצועית לכל החששות והתהיות.
הרוגע שלך מאוד חשוב וכל מה שיעזור לך בזה מבורך.
שולחת לך חיבוק גדול גדול
ובדיוק לפני רגע כתבתי תגובה ארוכה שקשורה לבן זוג בדיכאון, אז רוצה מכל הלב לשלוח ולכוון אותה גם אלייך ❤
כאן:
(מקווה שהצלחתי להדביק טוב את הקישור,
בזמן האחרון יש באג כזה בפורומים שלא נותן להעתיק עם הקישור תגובה ספציפית, או לפחות אני לא מצליחה.
אז אם לא שלחתי קישור שמוביל ישר לתגובה שכתבתי אפשר פשוט לגלול עד אליה...)
לא קשור להריון ולידה אבל מנצלת את זה שבטח יש כאן מגויסות עם ניסיון
אשמח לשמוע איך אתן מעבירות/העברתן את הרגשת הבדידות הזו..? אין לי כל-כך חברות בסביבה, ובעבודה לצערי לא תקופת חברה טובה כלכך
חשבתי אולי לראות סרט כיפי אבל זה סתם צובט בלב וזהו, לא מוצאת טעם לבלות את הזמן על זה
אשמח לטיפ אם יש משהו שעזר לכן חוץ מלחכות שיחזור
רקלתשוהנדבר ראשון, לחפש חברות! זה לא קל, אבל חשוב, גם בלי קשר למילואים. אתם במקום חדש? גם חברות מהעבר שאפשר להיות בקשר טלפוני זה טוב.
יש לכם קבוצות מגוייסות באיזור? שווה לבדוק. יכולה למצוא עוד נשים בסטטוס שלך ולייצור חברויות חדשות.
תנסי לחשוב מה הזמן שאת מרגישה הכי את הבדידות ותנסי להכניס לך משהו קבוע. אולי חוג? חדר כושר? בריכה?
אני אישית אוהבת מאוד לראות סדרות, ודווקא המילואים זה זמן מצויין מבחינתי לעשות בינג'ים (כשיש לי כוח וזמן, אחרי שאני מנסה קצת לאפס את הבית)
איך את עם אומנות? לייצור דברים? אפשר ללמוד באינטרנט כל מיני דברים ממש יפים. ויש גם כל מיני ערכות מוכנות של צביעה לפי מספרים או הדבקת יהלומים שאפשר להוציא מהם תוצרים מדהימים ואישיים.
פאזלים😉
ולפעמים סתם לצאת החוצה, לראות אנשים אחרים, לראות עולם יכול ממש להפיג את הבדידות.
יש לך תחביב כלשהו? משהו שאת אוהבת לעשות לבד ופחות מגיעה אליו?
זאת הזדמנות...
לקרוא, ללמוד, לעשות פאזל או משהו אומנותי, לאפות משהו מיוחד, ספורט (אפשר גם לבד בבית), לקחת איזה פרויקט ולאתגר את עצמך לגמור אותו (למשל עיצוב אלבום).
עוד דבר שעזר לי לפעמים זה לדאוג לאחרים. במקום לטבוע במסכנות של עצמי, לחשוב על אחרים. אפילו משהו קטן כמו לשלוח הודעת התעיינות לחברה מגויסת עזר לי להרים את עצמי מדי פעם.
ובסוף, אחרי הכל, רק מחכה שיגמר...
אין ספק שמעדיפה אותו איתי בבית.
חיבוק ותודה לך!
אני אוהבת לקרוא, וקוראת מלא כשהוא במילואים, במיוחד בתקופות לחוצות יותר רגשית..
גם סדרה שאת אוהבת זה אחלה, אם זאת לא פעילות זוגית עבורכם
אפיה
שאפשר גם סתם להתבטל.. לגמרי מקובל 💜
נתתן מלא רעיונות טובים! אנסה למצוא לי תחביב לשעות הערב אחרי שהקטן הולך לישון שיעביר לי את הזמן וההרגשה.
אלופות כולכן❤️
הייתי כ"כ גמורה ופשןט נופלת שדודה למיטה.
אבל אם יש לך כוח בערב, תנסי למצוא משהו שאת הרבה זמן רוצה לעשות ולא מתפנה אליו, לעצב פינה בבית, ללמוד מקרמה, להכין משהו טעים ולהקפיא, אם את בקטע של ללמוד גיטרה, סריגה....
או פשוט להתפנק על שייק טוב.
הקטע של הבדידות אפשר לדבר בטלפון עם אחות, אמא, חברה. לצאת בצהריים למקומות עם אנשים.
מבינה לליבך,חיבוק 🤗
אמנם בעלי לא במילואים, הוא בקבע
במלחמה לא הייתה לנו אופציה לכלום והיינו יחד אני והילדים בבית סגורים ומסוגרים ,מדיי פעם היו חלק אצל סבתא.. עד שבעלי היה חוזר מאוחר מאוד מאוד ולפעמים גם נשאר לישון .יכולה להבין על מה את מדברת ועל הקושי שלא משנה מה יביאו ויעזרו לך,את פשוט רק רוצה אותו בחזרה.
עכשיו המצב קצת שונה כי כרגע אין מלחמה ברוב המדינה חוץ מהצפון והכל כאילו"חזר להתנהל רגיל" כמה עצוב הניתוק הזה ד.א.
אז זה נותן יותר אופציות ,לא יודעת איפה את גרה
אבל אם לא מהצפון אפשר יותר לצאת ולעשות דברים, אם לבד ואם יחד עם הילדים..
אני הייתי לוקחת את הילדים לסרט ילדים נחמד בקולנוע, יוצאת עם אחות/אמא או כל אחת מהמשפחה לבית קפה להעביר חוויות. יש אולי חוגים לנשים באיזורך?
אני יודעת שלא באמת משהו מנחם אלא יותר מקלקיליה אווירה . אבל תזכרי שזה זמני. והוא יחזור והכל יחזור למקומו.
❤️
שוב תודה על התגובות ועל ההזדהות, הרגשתי שזה לא לגיטימי כלכך להרגיש ככה כשיש כלכך הרבה מגויסות ונשות קבע שכבר שניםם מסתדרות ככה לבד ואצלי זה לא תקופה ארוכה כל-כך.
באמת ההרגשה כמו ש@עם ישראל חי🇮🇱
כתבה ממש נכון שזה פשוט הצורך בבעלי כרגע ולא בדיוק חיי חברה, אז נראלי הפיתרון הוא משהו שיסיח את הדעת, מכל סוג.
אנסה ליצור תחביב בע''ה ולנצל את הזמן ה''חושב'' שלי בדברים שמעסיקים את המחשבות, נתתן מלא רעיונות מעולים
❤️
בתור מישהי שעובדת על זה עם עצמה,
ש"לא לגיטימי להרגיש" זה טיעון גרוע שמבזבז כוחות.
לגיטימי להרגיש.
את מרגישה.
זה שלאחרות יש התמודדות קשה יותר לכאורה,
לא מבטל את ההתמודדות שלך.
ביחס לשואה הכל אצלנו נהדר,
אז מה? זה אומר שאין רגעים קשים?
זה בד"כ לא נותן כוח להשוות את עצמנו לאחרים...
חיבוק גדול
ותודה על מה שאת עוברת לטובת כולנו,
זה קשה. נקודה.
אנשים שיגרמו לך לדבר, לצחוק ולחוות אותם.
בעיקר ילדים קטנים עושים אווירה טובה ותחושה טובה בלב.
אם יש לך אחים קטנים / אחיינים / ילדים משלך / משפחה שאת אוהבת - לכי לפגוש אותם מדי פעם תתכנני לעשות דברים כיפים כמו אפיה / יצירה / טיול במקומות עם נוף ואוויר טוב.
זה עושה טוב כל כך בנפש!
אני אמנם לא מגוייסת, אבל אחות לאיש בצבא קבע תובעני שהוא גם בעל ואב לילדים, ומניסיון - כשיש אנשים בסביבה / משפחה תומכת - זה עוזר!
רואה נשים סביבי שמספרות שעובדות עם התינוק שלהן.
תוהה לעצמי באמת. יש כאלו שמצליחות לעבוד עם תינוק?
כשמעסיקים עובדת במשרד עם תינוק זה רק כי הבוס במצוקת כוח אדם? ומה עם מורות? מצליחות?
מורות- זה לא נשמע לי הגיוני שזה רווח. אולי במקרים מאוד נקודתיים.
תשאלי את מי שאת מכירה.
ממה שאני רואה
יש פעמים שעובדים עם תינוק מתוך אילוץ, לתקופה זמנית.
במקרה שלא מצליחים למצוא מסגרת, בעיקר לקראת סוף השנה, או כשיש שינוי פתאומי, והמעסיק מעדיף שיגיעו עם תינוק מאשר שלא יגיעו בכלל.
אני מניחה שזה גם תלוי באופי העבודה וגם בתינוק עצמו.
תודה לכןלומדת כעתלא מורה אבל עובדת במשה''ח במקצוע שמאוד חסר וצריכים אותי. המנהלת רצתה לאשר לי להגיע עם התינוקת אבל לא קיבלה אישור מלמעלה.
חבל כי התלמידים מפסידים מזה... (אין לי מחליפה)
ותכננתי לצאת קצת הערב. למקום שעושה לי טוב.
ועכשיו אני מתלבטת אם לוותר על הבילוי ולהישאר לסדר את הבית, כדי שאם יבואו לדפוק לי בדלת, לפחות הבית ייראה נורמלי.
חוסר שפיות.
פחד.
אין לי מילים. רק חיבוק
ותודה לכם!
בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם
מבינה ממש את הפחד ❤️
מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי.
ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.
אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים
בעז"ה שיחזור בריא ושלם
זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.
חיבוק גדול!
כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.
והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....
חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב.
מבינה ממש.
זה קשה.
והראש עובד שעות נוספות.
בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).
חיבוק ! נשמע ממש קשוח
בע"ה יחזור בריא ושלם
אני אומרת תצאי תתאווררי
את הבית תמיד אפשר לסדר
זה טוב לנקות קצת את הראש
והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!
והרבה כח וסבלנות
אשרייך ואשרי יולדתו
מה איתך??
חיבוק.
מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.
כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.
תעדכני, אנחנו איתך.
איזה ימים קשוחים ברמות❤️❤️❤️
המעבר בפחד יכול לעזור לפוגג אותו.
לפחד מכל הלב כי זה באמת פשוט מפחיד
ולהפוך את הפחד לתפילות שה' ישמור עליו ועל כולם וישובו לשלום מהרה❤️
אני מתחת גיל 30, בהריונות קודמים לא עשיתי את הבדיקה כי לא היה צורך , ועכשיו אני בשבוע 10 ובגלל עניין רפואי מורכב שלי הקופה כן תממן לי את הבדיקה, עדיין לא קיבלנו החלטה סופית אם לעשות או לא, אבל אני מנסה להתכונן.
איפה עושים את הבדיקה? רק בבתי חולים? או גם במרפאות? כדאי לזה רופא מומחה או שזאת נחשבת בדיקה רגילה שקובעים לי לרופא רנדומלי?
אשמח לכל מידע ממי שיודעת, חוזרת לעקוב מהניק שלי וקוראת הכל🙏
בפעם הראשונה בגיל 24 בשל ממצאים אצל העובר.
עשיתי אח''כ שוב בגיל מבוגר יותר.
זה נעשה לדעתי רק בבי''ח בשל הצורך במעקב אחרי המצב. אני לא הלכתי לרופא מסוים, הייתי בבלינסון הבנתי שרק רופאים בכירים מבצעים את הפרוצדורה
בבית חולים. פעם אחת קבעתי בציבורי, ביררתי מי הרופאים המומלצים ובאיזה ימים כל אחד עובד וכיוונתי לקבוע תור ביום של מי שרציתי. בסוף לא היו תורים והייתי אצל מישהו אחר. ב"ה היה בסדר בכל זאת..
בפעם השניה עשיתי באסותא (אני במכבי אז נראה לי שזה נחשב דרך הקופה), אז אמרתי שאני רוצה רופא מסוים ואליו קבעתי. בסוף גם שם שינו לי יום ועשיתי אצל מישהו אחר שהיה מצוין וזה היה לטובה.
עושים את זה בבית חולים או מרפאה יעודית כמו המרפאות של אסותא.
כל רופא שעושה את הבדיקה הזו הוא מומחה אליה, אין דבר כזה רופא רנדומלי. יותר יש ענין של יחסי אנוש- יש כאלה יותר נחמדים ופחות. חיפשתי המלצות באזור שבו הייתי.
תכתבי איפה את רוצה אולי ידעו להמליץ לך.
אני מירושלים, לאומית.
אם אני זוכרת נכון ממש מומלצים נילי ינאי בעין כרם או פרופ יגל בהר הצופים.
אני לא זוכרת מי מהם עובד באיזה יום אבל שווה לברר. אם עוד לא עשית יעוץ גנטי בביח למיטב זכרוני חייבים לעבור דרך זה, אבל אם את הטלכת לייוץ גנטי במקום אחד זה לא מחייב אותך לעשות שם את הדיקור עצמו. נגיד אני עשיתי את היעוץ בשערי צדק כי היה תור מהיר יותר אבל את הדיקור בהדסה
בכל מקרה היעוץ גנטי הוא החלק החשוב כאן כי יש אצלנו גן ספציפי מאוד שיצטרכו לבדוק,
ושוב ממש תודה על המידע❤️
אני חושבת שאפשר לעשות רק בבתי חולים.
כל הרופאים שעושים הם מומחים. יכול להיות שיש כאלה שיותר.
אפשר לעשות פרטי ולבחור רופא, אני לא בחרתי.
לפני הבדיקה עשיתי יעוץ גנטי בבית החולים.
יכול להיות שאפשר גם דרך הקופה.
עשיתי את פרופ' שי פורת בעין כרם, והוא היה ממש אחלה.
בת 3 שבועות. כל מוצץ גורם לה לרפלקס הקאה. האצבע שלי והנקה זה הדבר היחיד שמרגיע.
יש לכן המלצות למוצץ שסיכוי סביר שיעזור?
ניסיתי את הקטן של בית חולים, מוצץ של מאמ, ופטמת בקבוק של בית חולים.
מידה 2-2-
5 חודשים נלחמתי
היה לי ערמות של מוצצים
נתתי את כולם לחברות ושכנות
אבל בתקופה הראשונה זה באמת קשוח שהם לא לוקחים מרגישה שעכשיו זה בסדר לי שהוא לא לוקח
אצלי אחרי הרבה נסיונות הלך עם המוצץ הזה. אחרי שמתרגל העברתי לסובינקס 2-2-.
גליתי בה הריון לפני שבוע וחצי.
אני היפרמזיסית קשה מאד מאד בכל הריון.
לפי החישוב שלנו אני באזור שבוע 5 מתקרב ל6
אך עדיין בלי תסמינים מובהקים.
חוששת קצת מרגישה שיש לי מועקה מזה..
מאיזה שבוע התחיל לכם הבחילות המשמעותיות?
אשמח להרגעה ממש
אם את חוששת לגבי זה שאת לא מרגישה בתסמינים כלשהם ,זה לא אומר כלום,לא מחייב ועוד בשלב כזה מוקדם. אם תורידי את השבועיים מחזור טהרה זה יוצא שבקושי את בהריון שבועיים, כלום זמן.
תעשי בדיקת דם בטא ותבדקי אחר שבוע את מצב העלייה שוב פעם.
בשורות טובות ומשמחות ובידיים מלאות בע"ה
עד אז בעיקר עייפות גדולה, מצברוח לא יציב וזה..
ונהנית בינתיים מהזמן הרגוע;)
ובע"ה הכל יהיה בבריאות ובקלות!!
מתי זה התחיל, המוח כאילו מחק את כל התקופה הזו.
משערת שהביוץ היה לפני כ3 שבועות
יום רביעי - ביום של ליל הסדר היה קו ממש חזק אך לא כמו הבקרה ממש
ביום שישי לפני שבוע היה קו ממש חזק.- מיום שני היה חלש והתכהה , יום שישי בדקתי פעם אחרונה ואז כמו שאמרתי היה כבר קו משמעותי מאד.
מרגיש לי כזה חוסר ודאות שלא נותן לי לשמוח מההריון.
היו לו בעבר כמה הפלות / הריונות כימיים...
מרגישה חולשה קיצונית עייפות אבל אין הקאות.אולי קצת בחילות מדי פעם ממש בקטנה
2 ההריונות הראשונים התחילו בסחרחורת וחולשה מטורפת ובחילה של כמעט להקיא אבל לא הקאתי .
הריון שלישי בחילה מטורפת בלי סחרחורת, עוד לפני שגיליתי על ההריון.
הריון רביעי לא הרגשתי שום דבר מיוחד ,גיליתי במקרה כי לא קיבלתי ...
הריון חמישי תופעות מזעזעות של צרבת ,מלאות בחזה ..
אז לא רק משתנה מאישה לאישה אלא גם מהריון להריון .. לא חייב להקיא בהריונות 😜
אעשה בדיקת דם שבוע הבא גם.
מקווה להסדיר נשימה
תודה לכן
כמובן שלא אתנגד לעוד עידודים🫠
השגתי דקילטטין מאמריקה שזה הדבר היחיד שעזר לי.
לא השגתי יותר מ400 אז שומרת רק לשעת האפס.
אז יצא לי בטא-23000
נראה לכן תקין?
אני בלי וסת אחרונה כי ישר אחרי כדורים, ביוץ היה באזור ה4 שבועות....
אם את 4 שבועות אחרי ביוץ אז זה בערך שבוע 6
זה אומר שאת יכולה כבר לעשות או"ס עוד שבועיים ולראות דופק
אני ממש לחוצה מההסתגלות (הלוואי שהיא תעבור חלק🙏🏼🙏🏼 תתפללו עלינו...)
חשבתי להביא אותו ביום ראשון בשמונה וחצי, להישאר איתו עד תשע, ואז ללכת לפגישה שקבעתי שהיא עד עשר וחצי ולהשאיר אותו אצל המטפלת, ואחרי הפגישה להתקשר אליה לשמוע מה איתו, ואם הוא יבכה אז לבוא לקחת אותו בעשר ארבעים.
אני עובדת מאחת עשרה עד שתים עשרה וחצי, אז אם אשאיר אותו אצלה אני לא אוכל לבוא באמצע לפני אחת.
זה נשמע לכן טוב, או שיש סיכון גדול מדי בלהשאיר אותו שם לבד כשאני בפגישה?
אלא אם כן יהיה לו ממש ממש קשה.
זו פגישה חשובה, אז אני לא רוצה לדחות אותה, אבל חוששת...
אי אפשר לבטל אותה ברגע האחרון...
אז בדיוק ישבנו על ההוצאות, הכנסות וכו' קולטים שיש לנו הוצאות מטורפות ובקושי יכולים לחסוך
סתם תוהה, עד כמה אתם מצליחים לחסוך כל חודש ?
אנחנו שנינו במשרה מלאה, בשכירות לא יודעת איך אפשר לצמצם בכלל ...
אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.
איך?
א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר
ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש
ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)
בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך
הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים
גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..
לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר
על סעייתא דשמייא
גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי
כרגע אין איך להגדיל הכנסות
גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש
אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות גבוהות ממש
אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה
שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך
כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח
וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).
אין לי איזה פתרון קסם
אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..
וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.
בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )
כמה המלצות יש לי:
1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.
2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.
כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.
זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.
3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.
אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.
מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!
אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים
חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד
לא מצליחים
קשה מאוד עם משפחה גדולה
הוצאות גדולות הכנסות גדולות
באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי
לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב
כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות
גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)
הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן
אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...
אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה
נצליח להתנהל עם מה שנשאר
אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10...
בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים
ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף
נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון
כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז
קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).
ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.
ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.
לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.
יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.
כנראה שלא עזרתי
לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).
אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".
אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה
קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי
בגדים רק במבצע וקופונים
אוכל לא מפריזים
יכולים לצמצם קצת באוכל קנוי ( כלומר פיצה ודברים כאלה ) אבל הגן/מעון, שכר דירה וכו' החשבונות זה הון
בהוצאות הקבועות?
פלאפון - לעבור לחבילה/ חברת סלולר יותר זולה, לבדוק שאין כפל ביטוחים וכו'.
חוץ מזה, אם בעלך היה במילואים במלחמה לבדוק שמיציתם את כל ההטבות.
אם עדיין יש הוצאות מאוד גדולות אולי אפילו לשקול מעבר דירה אבל זה כמובן לא משהו של התנהלות יומיומית...
שלי עדיין קטנים.
מרגישה שבאמת צריכ לחסוך גם לדברים האלה בעתיד
רק שבאמת לא רוצה לעבוד משרה מלאה מצד שני מפחיד גם לחשוב שלא אוכל לחסוך בכלל כנראה
אז לא באמת יודעת איך זה.
מה שכן, קונה הרבה ביד 2 גם לעצמי, מאמינה שגם שהילדים יגדלו תמיד אתחיל ביד 2 ואחכ השלמות במידת הצורך
(והגיוני באמת שככל שהמשפחה גדלה חוסכים פחות...)
מרגולבגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.
בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).
אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).
מה כן?
אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.
אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.
אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.
בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.
מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.
וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.
הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).
יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.
אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)
ההוצאות שלנו מטורפות
אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים
אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר
ומה שאנחנו מצליחים ילך כנראה על כמה הוצאות גדולות שיש לנו בקרוב. זה קצת מדאיג אותי.
אבל סכומים כאלו שאם יש פתאום משהו לא צפוי כמו רכב שמת או טיפול שיניים יקר אז לא נאלצנו לקחת עבור זה הלוואות/להיות במינוס
מתי התחלנו לחסוך? כשהמנהל שלי בעבודה אמר שאני חייבת לעבוד יום נוסף (5 ימים במקום 4 בשבוע)
אז ההסכם עם בעלי היה שזה בתנאי שאת העלאה אנחנו שמים בחיסכון.
ועם כל העלאה במשכורת אז החיסכון גם גדל באופן יחסי.
יש לי גם קרן השתלמות שזה סוג של חיסכון
ובמבנה המשפחתי וזה ממש אינדיבידואלי אז לא בטוחה שהתשובות פה בהכרח יעזרו
אם זה חשוב לך תנסו להגדיל הכנסה, או לצמצם צריכה (יותר קשה)
כן הקפדתי לפתוח לכל ילד קופת גמל, שיהיה לחתונה, ועוד קופה כללית לבלתמ"ים וכו'.
סהכ לא מזמן בדקתי והצטבר ב"ה סכום די יפה בקופות
שנינו עובדים במשרה מלאה, הוצאות משכנתא, חוגים, מעון, רכבים, ביטוחים ב"ה..
בגדים קונה בד"כ בהנחות סוף עונה, אבל אם צריך משהו ספציפי אין ברירה וקונה לפי הצורך, זה בהחלט יכול להצטבר לסכומים גדולים.
בכסף צריך ברכה..
אנחנו משלמים משכנתא ושכירות במקביל (קנינו דירה במחיר למשתכן), עכשיו סיימנו להחזיר את ההלוואה שלקחנו להון העצמי ומתחילים לחשוב על חיסכון נזיל וקופת גמל לטווח הרחוק.
לנו רייזאפ מאוד עוזר לעשות סדר בהוצאות ולתעדף, אבל מה שהכי עזר לנו זה להגדיל הכנסות.
וקרן השתלמות זה גם אחלה חיסכון
אני עם דמעות כבר שעה
הבת שלי אצל גננת מהממת
באמת מהממת, אחראית אני סומכת עליה ממש
ובכל זאת קרה פשלה
היא יצאה עם הילדים לגינה
הבת שלי היחידה שעוד לא הולכת
וכשהם חזרו היא לא ראתה אותה כי ישבה מוסתרת מאחורי משהו
היא ספרה את כולם לוודא שכולם חזרו
אבל בגלל שהיום הבת שלי הגיעה מאוחר היא לא זכרה שהיא הגיעה
ואחרי כמה דקות בעלי עבר שם במקרה ומצא אותה בוכה לבד
אוף
אני בוכה פה
היא הייתה שם לבד איזה 10 דקות
הוא מיד לקח אותה הרגיע אותה והחזיר אותה לגן
הגננת נבהלה מאוד והתנצלה ממש ממש
ואמרה לי שאחר כך היא ישבה איתה ופינקה אותה
היא חזרה מהגן שמחה ורגועה
אבל אני בטראומה
אני לא יודעת מה היא זוכרת מתוך זה ומה היא הבינה
אמאל'ה נראה לי זה הסיוט שלנו כהורים
נראה לי אני גם הייתי בטראומה אם זה היה קורה.
ואיזה נס שבעלך עבר שם בדיוק. ממש סיעתא דישמיא.
אולי כדאי להתמקד בזה. אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות שלנו והקב"ה משלים את השאר.
ב''ה שבעלך עבר שם ומצא אותה
מלחיץ ממש ממש
הגיוני שלוקח לך זמן להרגע❤️
מצד שני אני בטוחה שלך קשה ממש...
אני רק חושבת אם חלילה הוא לא היה עובר...
טעטע! רק תשמור לנו עליהם 😭
ממש מלאך משמיים... היה לי גם כמה ניסים עם הבן שלי בעבר שכמעט ו... ה ישמור... ואני אומרת, אין , מלאכים שומרים עליו! חיבוק גדול! חוויה מטלטלת מאוד לך כאמא (מאמינה שלילדה זה לא ממש נורא)
הגינה נמצאת מחוץ לבית כנסת שבעלי לומד כל בוקר
ככה שהוא שומע אותה מהגינה הרבה פעמים (בדרך כלל שומע אותה משחקת ושרה)
והפעם הוא שמע שהיא בוכה ויצא כי היה נשמע לו מוזר
אני מנסה להבין אם אני אמורה לדבר איתה על זה
אמרתי לה כשלקחתי אותה מהגן
"היית בגינה ולא היה אף אחד ואז אבא הגיע וחיבק אותך"
אבל אין לי מושג כמה היא מבינה וכמה היא זוכרת
היא מבינה המון בעיקרון
אבל לא מדברת אז קשה להבין כמה
בניגוד למה שמקובל לחשוב
גם תינוקות זוכרים דברים ובמיוחד חוויות טראומתיות,
גם אם זה זכרון שנצרב בגוף והנפש בלי יכולת לתמלל או לתת לו משמעות קוגניטיבית כמו מבוגרים .
לכן חשוב מאוד
לעשות איתה עיבוד..
לדברר לה במילים פשוטות את מה שהיה
ואת כך שבטח הרגישה מבוהלת ועצובה ומפוחדת
ולשקף ולתקף מאוד את החלק שאבא מצא אותה ושעכשיו היא מוגנת ושהכל בסדר!!
וכך שאתם שומרים עליה ושאתם דואגים לה תמיד
לתת הרבה מגע ועטיפה בימים הקרובים
ולחזור ולדבר אליה בצורה פשוטה ומחזקת
לחזור על הסיפור בצורה מסודרת עם דגש על הסיום הטוב ועל זה שהיא שמורה ומוגנת עכשיו
מעבר לכך
הייתי מחדדת נהלים בהקדם עם הגננת
האמת לי זה נשמע מדאיג ולא תקין שכך נשכחה
והאמת שזה דבר בעייתי לקחת מספר ילדים לגינה במסגרת של גן זה המון אחריות ויכולות להיות כאלה תקלות שהשם ישמור יכולות להגמר רע מאוד
לא אומרת כדי להלחיץ אלא כדי להאיר שזה משהו שצריך לחשוב איך לא קורה שוב
חיבוק לך! בהחלט מטלטל
זה מה שחשבתי אז אמרתי לה את זה
היא בת שנה ו8
בעיקרון היא מבינה המון אבל אני לא בטוחה כמה היא נבהלה
את הגינה היא מכירה ממש טוב
ובכל האזור היא מוגנת בעיקרון
זה צמוד לבית של הגננת ויש רק שביל חצץ באמצע
ובצד השני הבית כנסת שבעלי היה
וכל האזור מוקף באנשים שמכירים אותה ויודעים של מי היא
ולא מסתובבים שם אנשים זרים
אם כן מיד רואים אותם מהבית כנסת...
דיברתי כמובן עם הגננת
היא לגמרי התנצלה ולקחה אחריות
היא חברה טובה שלי
אני באמת סומכת עליה
היא עצמה הייתה מזועזעת שקרה לה כזה דבר
ואמרה לי שהיא חיבקה אותה אחר כך וישבה איתה
ותכלס היא כן חזרה שמחה ורגועה
(באתי לקחת אותה ב2 וזה קרה קצת אחרי 1)
אפילו אם היא לא מבינה מה שאת אומרת.
מניחה שה10 דק בגינה לא היו לה טראומטיות (מה היא מבינה? רק לא ניגשו אליה כמה דקות).
אבל לראות את אבא ואמא לחוצים- ילדים מרגישים. יותר משהם מבינים הם מרגישים.
תדברי איתה (מניחה שבעיקר אליה בגיל הזה).
על זה שאמא היתה קצת מבוהלת כי היא דאגה, אבל היא תמיד שומרת עליה ואוהבת אותה. ושזו היתה בהלה רגעית, ועכשיו הכל חזר להיות רגוע ונעים, רק לפעמים יש רגשות לא נעימים.
זה לא בשביל לפרוק לה. זה בשביל לתווך לה את הסיטואציה ולמסגר לה אותה.
אבל כן חשוב לי להגיד שמצד הגננת זה מאוד מאוד לא אחראי.
זה לא משנה מתי הילדה מגיעה, היא חייבת לנהל את זה אחרת ולא לפי הזיכרון מהראש שלה.
אני לא אומרת שצריך להחליף אותה, אבל היא חייבת לעדכן אתכם איזה בדק בית היא עשתה עם עצמה ומה היא תעשה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב.
לא עם הילדים שלכם ולא עם ילדים בכלל.
בסוף, עם כל האהבה והביטחון בה- שזה סופר חשוב- הילדה נשכחה.
היא יכולה הייתה להכניס משהו מסוכן לפה;
קקי של כלב, פרי מעוך, קליפה של פיסטוק, שאריות אוכל,
עובר אורח (טוב או לא טוב) היה אוסף אותה,
הייתה נשארת רעבה או עייפה או מיובשת מהשמש,
מגיעה לכביש.
אילולא בעלך היה עובר שם, מי יודע מתי הייתה נזכרת.
אולי בארבע כשהייתם מגיעים לאסוף בחזרה?
ומי יודע אם באמת נשארה שם רק 10 דקות?
רק בגלל שאני מכירה אותה מקרוב אני יודעת שזה ממש חריג אצלה
אין כביש ליד רק שביל חצץ
ברור שזה לא בטיחותי להשאיר אותה לבד
במיוחד שהיא עוד לא הולכת
אבל זה לא מסוכן כמו במקומות גדולים כי זה גינה פיצית במקום קטן שמוקפת באנשים שמכירים אחד את השני
בכל מקרה בעלי היה בבית כנסת ליד הוא אמר שאם היא הייתה בוכה הרבה זמן הוא היה שומע
הוא שמע אותה בוכה ויצא אז בטוח היא לא בכתה הרבה זמן
קיצור אני מקווה שהיא בסדר
ואני צריכה קצת להירגע
והגננת בעצמה בטראומה והיא דיברה איתי ואין מצב שקורה שוב כזה דבר
בשבילך, לא נראה לי שבשבילה😅
נראה לי שכדאי לדבר עם הגננת ולתכנן איתה מה היא עושה, כמו רישום וכזה שזה לא יקרה שוב...
איזה טראומה
איך אפשר להירגע מזה כאמא??? חיבוק ענקקק
ואיזה בושות לה
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
ומאוד לא מקובל לבקש
הבהרתי לילדים שלי שאין דבר כזה בשום אופן.
כשאנחנו יוצאות חברות יחד עם הילדים לגינה לרוב נביא יותר ונכבד את הילדים של החברות ובסיטואציה הזאת כן מוצאם שהילדים יבקשו.
אז זה ממש תלוי איפה את גרה
שבוע 11 ב"ה
עד לפני ששועיים הייתי באמת צל של עצמי, הרבהה יותר גרוע מהריונות קודמים. אם לא אוכלת קורסת וכל הזמן עייפה ממשש
עכשיו עזבו את זה שלי קשה שאני ככה
בעלי החמוד
רגיל שאישתו סופר מאמא… עושה מתקתקת שמחה חיונית, הוא לא ידע את נפשו… וגם היתה מלחמה וגם הוא התפטר אז היה מנטלית לא במצב להיט והוא ממש ממש ממש השתדל לתמוך לתת לי הרגשה טובה ולאפשר לי לנוח כל יום באמת
ואז שבוע שעבר הייתי ממש הרבה יותר טוב!! ושמחתי ואמרתי יוםי שליש ראשון מתחיל להסתיים אני מתחילה להתחזק יאייייי
ועכשיו משישי אני זרוקי, ניראלי איזה וירוס כי יש לי שיעולי כלב כזה ממש ממש חזקים (שהלשון יוצאת 😅 וכל הראש כואב) ולקחתי היום מחלה לא הלכתי למשרד
ואני רואה עליו שהוא משתגע כבר
אני מרגישה שעם כל הפיטורין (המצב התעסוקתי שלו בין לבין כבר שנתיים הוא ממש מתאמץ וניסה עבודות כל מיני וניסה להיכנס לצבא והכל תקוע לו והוא מאוד מתוסכל מזה, הוא איש כלכך חכם וכלכך מתוסכל וזה שילוב בעייתי…) וכל מה שסביבם הוא צריך שאתמוך בו
ואהיה בשבילו
וזה מגיע לו!! הוא משתדל ולא מתייאש ומנסה ומכין לעצמו לוזים וזה קשה!
ואז במקום שאוכל להיות לצידו הוא צריך לטפל בי
והבית הפוך (הוא מסדר יחסית אבל לא מנקה, לא הטיף לי שינקה, הוא לא מנקה ואני בסדר עם זה הוא עושה דברים אחרים הכל טוב)
ואני ריצה כבר את הכוח שלי בחזרה🥴🥴🥴
אה ואני גם בעבודה חדשה (דנדשה פחות משלושה חודשים) אז כולי חרדות על היום מחלה הזה שלא יחשבו שאני לא רצינית וכזה ומתי לספר על ההריון כי הייתי בהריון כשקיבלו אותי אבל לא ידעתייי זה לא שהסתרתי וכל השכל שלי מבולגן
אה ואנחנו רוצים לעבןר דירה כי גרים ביחידה אצל ההורים וב"ה מתחיל להיות צפוף פה ואז הוא עוד יותר לחוץ על העבודה כי אנחנו משלמים משכנתא על בית בבניה אז יהיה כבד משכורת אחת גם משכנתא גם שכירות והוא מבין זאת
בקיצורר
תודה למי שקראה
אני אשמח לרעיונות איך לעזור לו
כי כשהוא בדאון הוא לא יכול לעזור לי😏
סתם סתם כי אני מתה עליו ורוצה שהוא ירגיש טוב עם עצמו…
שקרה לי בדיוק אותו דבר וסיפרתי בשבוע 20 וב"ה עבר בסדר
והיה לי מורכבויות בהריון ונעדרתי הרבה והייתי צריכה רק לעבוד מהבית והיו סופר נחמדים
לגבי השאר, מקווה שיסתדר לבעלך עם העבודה / צבא וכו' ושיחזור לך הכוחות, זה באמת קשה להרגיש ככה !
אבל תבדקי
ממש סיפרתי כשיהיה חייב
ותאמיני לי לא ישנתי לילות בחרדה על איך יגיבו
אבל באמת השתדלתי כמה שיותר להראות להם שאני מביאה את כולי
וגם שהייתי בשמירה המשכתי לעבוד עד סמוך ללידה ( כן קיצצתי שעות כי לא הייתי מסוגלת יום שלם ) אבל נראה לי שבאמת ראו את השתדלות שלי וגם שום מקום לא רוצה להסתבך עם החוק ולפטר אישה בהריון זה ממש יכול לעשות להם בעיות
חודש חמישי
כמה זמן כבר מאז הדימום?
זה היה לכמה שעות? ליום אחד ונעלם?
כל הכבוד על הנקה ככ ארוכה 👑
יכול להיות שהגוף מנסה לחזור לעצמו
מקסימום תעשי שיחת יעוץ טלפונית עם רופאת נשים
אם כן, ממש הגיוני שזה קשור.
שפשוט ההנקה גרמה לגוף שלך לפתח רירית רחם דקה יותר, אז היה פחות מה שירד בדימום
(קטע אבוליוציוני של הגוף שמנסה להשקיע בתינוק הקיים-הנקה, ולכן מנסה למנוע היריון נוסף תוך כדי)
אם כן, ממש הגיוני, לוקח זמן עד שההורמונים מתאזנים. במיוחד כשעדיין מניקה והפרולקטין עדיין גבוה.
שמעודד את ייצור החלב.
ופרולקטין גבוה ידוע כמשבש איזון של הורומונים אחרים שקשורים לביוץ.
אני הייתי מתחילה בבדיקת הריון ביתית, אם שלילי0 מנסה לעשות US כדי לבדוק מה קורה/עושה בדיקת דם מקיפה כולל פרופיל הורמונלי
אז נחכה בסבלנות.. לא נראה שיש אופציה אחרת...
)ישמצב שאין ביוץ ויש דימום? אין לי איך לעשות אולטראסאןנד וככ מתוסכלת מזה שלא מבינה מה קורה לי בגוף)
יכול להיות שבגלל זה אני עייפה?
זה לא כזה נמוך. אני בשבוע 16. ישנה מספיק, ובכל זאת עייפה וקצת חסרת כוח לעשות דברים. יש סיכוי שזה בגלל הברזל?
ואם כן, יש מה לעשות עם זה? אני לוקחת ברזל כל יום.
אם זה נמוך, זה יכול להשפיע למרות שההמוגלובין לא נורא.
כדאי לבדוק גם בי 12.
אפשר להעלות מינון של ברזל, ואם יש צורך לקבל עירוי ברזל.
אבל מצטרפת להמלצה לבדוק גם מאגרי ברזל (פריטין וכו').
הוא ממש משפיע על עייפות
אבל תבדקי עוד חודש אם זה עלה
אני הייתי 11.3
ירד ל10.8
הרופא אמר לי להמשיך לקחת כדורים והקשבתי לו
ורק עכשיו אחרי כמה חודשים טובים בדקתי שוב
8.8
כנראה שהכדורים פשוט לא נספגים
כל המאגרים שלי ריקים
אני מתוסכלת ממש מזה
אז תעקבי לוודא שעולה או לפחות לא יורד
עייפות זה גם תסמין של הריון.
לפני כשלושה וחצי חודשים היינו באבחון קלינאית תקשורת בקופה עם הקטנה (כיום בת שנה ושבעה חודשים), ואמרו לנו שיכניסו אותנו להמתנה לטיפול.
בינתיים עוד לא התקשרו לומר משהו בקשר לזה, והתחלתי לברר אצל קלינאית פרטית אפשרות של טיפול אצלה (גם אצלה לא הייתה זמינות מיידית).
האם יש טעם להתקשר לקופה לשאול מה קורה עם זה, או שנתחיל כבר פרטי וזהו?
ואם אנחנו מתחילים פרטי - יש טעם לעבןר באמצע לקופה אם יתפנה שם, או שחבל לבלבל את הילדה? (שהיא די ביישנית וקשה לה עם זרים, יש לציין)
הבת שלי ממש מגרדת את השיער, שמתי לה הדרין אבל לא הצלחתי למצוא אח''כ כינים.
מה עוד יכול לעזור?
אציין שיש לה שיער מתולתל..
תודה
אז אולי אין כינים?
הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....
מה לא ניסינו?
כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים.
עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.
זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.
את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)
קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.
תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!
קוראים למסרק ASSY 2000
אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.
טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים...
בהצלחה !
אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב
כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.
יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?
לק"י
את מסרקת מכל הכיוונים?
צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.
לא שוטפת שיער
ומסרקת עם המסרק ככה
ואחר כך שוטפת
מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה
לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...
ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח
פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו.
רגיל מהכחולים שיש ב be עובד לנו טוב יותר.
אל תשימי עוד חומר. תסתכלי בעיניים חכם כמה מסרקים.
יכול להיות גם מזג האוויר.
היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.
אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר
באמת יכול להיות שזה משהו אחר..
אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..
וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים
כתוב שם שזה 90% תואם את המידה... מישהי הזמינה ואכן כך?
והן באמת ארוכות כמו שרואים בתמונה?
ואיך בכללי המשלוחים עכשיו? עדיין תקוע או שהתחיל לזרום?
השאלה מה קורה או מה יקרה..
למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב אז את לומדת מזה על עצמך.
בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.
היו לי הצלחות טובות.
לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה
קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .
מקווה שלא יהיו בעיות
קיבלתי הודעה שהגיע לארץ ועוד משלוחים יצאו, אחרי תקופה ארוכה שלא יצאה בכלל שום הזמנה, אז אני אופטימית.
אני חושבת לגבי החולצות שיכול להיות שכל אחת תהיה שונה, וזה תלוי בבד
הזמנתי כמה פעמים, חלק אהבתי, חלק לא
בדרך כלל אני בודקת לפי ביקורות ותמונות שנשים מעלות ולפי זה משערת
