פורום הריון ולידה (עמוד 1056)

רק בחמש דקות לפני שבת הבית אצלנו באמת מבריק ומסודר לחלוטין.
אין רגע במהלך השבוע שמצליח להשתוות לו

זה רק אני או שלא ככ היית פה?❤️

אני ממש בעומס, כאן כל הזמן, פשוט פחות מגיבה.
שימחת אותי ששמת לב

גם אצלי ככה,התבישתי לכתוב בגלוי חח

מיד אחר כך הקטן שפך קורונפלקס עם חלב של אחותו על כל המטבח והסלון
ככה שחמש דקות לפני שבת היה שוב מלוכחך בהחלט

לק"י

אבל סדר כללי בסלון ובמטבח לרוב כן נעשה.
יש זמנים שאני מצליחה לסדר שוב במוצ"ש. ולפעמים רק באחד הבקרים שאני מתחילה מאוחר.

עכשיו אני די חייבת לסדר, כי הקטנצ'יק מזדחל על בטנו ממקום למקום, וכמובן חובב דברים קטנים🤦‍♀️

קצת פחות משעה.לאיפוס כללי.
לא מדברת על שטיפה או כביסות! זה לא קורה פה במוצש..
אלא סידור משחקים, שולחן ושטיפת כלים..כזה.

במוצש להחזיר למקום.
לוקח בגדול שעה וחצי מקסימום
אבל לא תמיד זה קורה..

כן שוטפים כלים ומטאטאים כמובן אבל לא שוטפים רצפה שוב ולא מסדרים את החדר ילדים..

דייסון, לא כולל קיפול כביסה לפעמים של כביסה שלא הספקתי לפני שבת לקפל

אוהבת אחרי שבת לסדר הכל,
בלי שטיפה, אחרי שהילדים ישנים לוקח פחות או יותר שעה
אבל זה לא כולל את הכלים כי זה על בעלי והוא לפעמים גומר אותם מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר הבא..
בכל מקרה, היום הבית לא חזר לעצמו, כמה שהוא ניסה לסדר. אין מה לעשות, זה המצב שאני חולה..

אוספים משחקים ודואגים בכללי שהרצפה תהיה ריקה.

במוצ"ש נשאר כלים, כביסות, לפנות שולחן ומפה, ומקלחות.

אנחנו שומרים ר"ת, אז בין צאת שבת לר"ת מספיקים כלים ומיון כביסה

ואחרי ר"ת- מקלחות ולישון ושאר הדברים.

בד"כ שעה אחרי ר"ת הבית מסודר. (לא שטוף, כן מטוטא יסודי)

שאסור בשבת למיין כביסה וכלים,זה הכנה מקודש לחול,
כלומר אם את שומרת ר''ת ומבחינתך זה עדיין שבת..
אבל לא רב ולא רוצה לפסוק ובוודאי לא להגיד לך מה לעשות,קחי אם מתאים לך ותבדקי הלכתית,רק נתתי כיוון
וכל הכבוד על החריצות!

ולכם אני לא מפעילה מכונה וכו'.

דרבנן מותר.

לא ידעתי,תודה לך

זה אבוד מראש

איך בא לי להיות זבוב על הקיר בבית שלך

מוזמנת 🤣

אז אני אחת הדחייניות הרציניות ולפעמים נשאר עד שבת הבאה שאנחנו בבית שזה אחרי שבועיםי או שלוש.. אבל לפני הלידה האחרונה כל השבתות של חודש תשיעי (ועשירי..) שהיינו בבית בגלל שרצינו להשאיר בית נקי כשניסע לבית חולים שעה אחרי שבת תקתקנו את כל הבית בפועל זה נותן הרגשה מזה טובה!! השקעתי שעה וזה משתלם;)

לא מאפסת את הבית במוצ''ש אז לא משתתפת בסקר 😔סליחה 🤗

לא מאפסת בית במוצ"ש.
מקלחים, מרדימים את הילדות, עושים מכונה אחת, תולים, מתקלחים בעצמנו ויושבים לשבת על משהו חם. (אבל אני שוטפת כלים בשבת עצמה).

בהדלקת נרות.
מסדרת ומנקה את הסדר הקבוע של כל סוף יום (הילדים בעיקרון עוזרים - בעיקר באיסוף המשחקים) - שזה אומר סלון ומטבח. החדרים לפעמים עדיין במצב סביר, ולפעמים נראים כאילו כבר עבר עליהם שבוע שלם של בלגן... אבל עד יום שישי הבא - זה לא ענייני. אם הילדים רוצים שיסדרו בעצמם את חדריהם...
בכל אופן, לוקח לי בין חצי שעה לשעה בערך. (ביום שישי אני כל היום כמעט סביב הסדר והניקיון של הבית...)

לפעמים כשיש לי מרץ אז כשיוצאת שבת רותמת את הילדים למבצע סדר נוסע םרס- עוגה למלווה מלכה..
ואני שוטפת כלים או מכניסה למדיח, מפנה שולחן..
ואז אחרי נשנרדמים אז גומרת לסדר-לטאטא.

ובהמשך אם אם יש לי כח אז קצת מקדמת קיפולי כביסה

אבל הרבה פעמים
מלבד המבצע סדר של הילדים
וקצת פינוי רצפה וטאטוא בסיסי

אני קורסת על הספה עד דלא ידע
ומבלה את זמני בלבהות בקיר או בפלאפון

לא מומלץ אבל זה הכוחות שלי במוצ''ש

הבית רוב הזמן מסודר ונקי אז אין איפוס, גם אחרי שבת הוא לא מתלכלך או מתבלגן באופן משמעותי, כי אנחנו מסדרים באופן שוטף בשבת ולא משאירים לכלוך, במוצש בעלי שוטף את הרצפה, אבל היא לרוב לא ממש מלוכלכת.

לא מוותרת על ניקיון מוצאש
מתחילים שבוע שהכל מסודר🥰
גם אחרי שנצ בשבת
אז יש כוחות..

להרים משחקים, לסדר חדרים, להחליף מצעים, שטיפה בכל הבית
שירותים, מקלחת, להפעיל לפחות 2 מכונות
לקפל מכונות
ובו זמנית גם לארגן את הילדים לשינה ארוחת ערב וכו..

באמת כולו נחוץ יממה וחצי אחרי שכבר עשית את זה?
נגיד - ניקיון של השירותים והמקלחת, הרי לא השתמשו בהם הרבה במהלך השבת... או שטיפת רצפה - מלבד במקומות שבהם אכלתם, היא באמת הספיקה כל כך להתלכלך?
אבל בעצם את אוהבת לנקות, נכון? אז כל השאלות שלי לא רלוונטיות

במוצש יש כביסות לקפל
להםעיל מכונה או שתיים
לאפס קצת סלון
כלים בדרכ שוטפים בשבת
ארגון שולחן טיאטוא ושטיפה קלה ל המטבח פינת אוכל סלון
לפעמים קצת שירותים

וארגון הילדים לשינה

בדרכ לוקח שעה /שעה וחצי
ובנתיים השני מארגן את הילדים.

אבל במוצש נמרחים אין ככ כח לזוז אז לפעמים לוקח יותר

בהכי הרבה מסדרת את הסלון..
מוצשבדיכ רציני,
שבת יוצאת ואני פשוט בבאסה (לא עבדה אל תדאגו)
וגם רוב המוצש הולך על השכבות כי מוציאים שבת קצת מאוחר ורק אז מתחילים להתארגן..

אחד ממיין כביסה

השני מפנה שולחן, מנקה שולחן וכסאות ומרים אותם

בעלי או אחד הגדולים על הכלים- שיש

ילד אחר מסדר סלון

ואני בסוף שוטפת בספונג'ה הגונה.

לא נוגעים בחדרים...

בשבת אני שומרת בקנאות על הסדר והניקיון, אוספים משחקים בתדירות יותר גבוהה, וטיטוא לכל הסלון אחרי כל סעודה.
במוצש עד שבעלי חוזר מהתפילה בדרך כלל אני מחזירה מקרר למצב רגיל, מנתקת פלטה, מיחם וכו', מחזירה את השולחן בסלון לקדמותו (מחליפה מפה) מחזירים משחקים למקום וטיטוא.
אחר כך הבדלה, השכבות ואז שטיפת כלים...
במשך השבוע משחררת את הבלאגן לחגוג יותר ומשתדלת כל יום לאפס ברמה אחרת תלוי בכוחות שלי.
אבל לשבת אני מבריקה את הבית ממש.

בפרשה שלנו מוזכרים ארבעה זוגות אחים, וזוג אחד מהם נהרג בדרך טרגית (נדב ואביהוא).
בחודשיים האחרונים ארבעה זוגות אחים מעם ישראל נהרגו בדרך טרגית מאוד (שלושה זוגות בפיגוע ואחד בשיטפון).
הפרשה הזו קוראת לנו, ביחד עם המקרים המחרידים שאירעו לאחרונה, לשמור על האחווה שלנו בעם, לחזק אותה, לקדש אותה, "בקרוביי אקדש".
נתפלל שהפרשה הזו תסמל את הסוף של כל האירועים המחרידים והנוראיים שקרו לאחרונה... ושבניית המשכן הסופי - בית המקדש - תושלם במהרה, בלי לגבות קורבנות אדם בדרך!

צְמָדִים שֶׁל אַחִים אֲנַחְנוּ מוֹנִים
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה: אַרְבָּעָה.
וּבְהַגִּיעֵנוּ לָאָח הַשְּׁמִינִי
וְהִנֵּה פָּרָשַׁת שְׁמִינִי
כְּבָר בָּאָה,


וְהִנֵּה וַיִּקְרָא פֶּרֶק יוֹ"ד.
אֶל אַרְבַּעַת צְמָדִים שֶׁל אַחִים וַאֲחָיוֹת
כְּאַרְבַּעַת צִמְדֵי אֶצְבָּעוֹת בְּיָדָיו
שֶׁל כֹּהֵן בְּבָרְכוֹ אֶת הָעָם בְּמַדָּיו
בָּא עוֹד צֶמֶד אֶחָד: אָבִיהוּ וְנָדָב.
וְנִסְפּוּ גַּם שְׁנֵיהֶם בְּאָסוֹן.
וְקֻמְּצוּ אֶצְבָּעוֹת עָשׂוֹר.


לְלַמְּדֵנוּ (הַלְּוַאי) כִּי נִשְׁלַם הַמִּנְיָן.
לְלַמְּדֵנוּ (הַלְּוַאי) כִּי בָּטַל הָעִנְיָן.
לוֹמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית הֶעָסוּק
שֶׁדַּי לוֹ, כִּי אֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ.
לוֹמַר לַמַּלְאָךְ שֶׁיֵּרֶף יָדוֹ.
יֵרֶף יָדוֹ
וְיִדֹּם.

(צור ארליך, מקור ראשון)

לשמוע שיעור לא הספקתי השבוע, אבל קראתי בדף של הרב ראובן ששון, משתפת בקצרה את הרעיון העיקרי (עם עיבוד שלי), ואפשר גם לקרוא את המקור, הוא לא כל כך ארוך, ומסביר את הדברים יותר עמוק ויפה… מצרפת למטה.

הפרשה שלנו מלמדת אותנו על מאכלות אסורים, אחת המצוות שיותר קשה להבין בשכל שלנו.
אבל בעצם, אפשר לשאול עמוק יותר - למה בכלל אנחנו צריכים לאכול? הרי הקב"ה היה יכול לברוא אותנו בכלל בלי צורך לאכול (או עם דרך 'הטענת אנרגיה' אחרת).
והתשובה היא שהאוכל זה הדרך שלנו להתאחד עם העולם הסובב אותנו, ולהעלות אותו לדרגה גבוהה יותר.
בעצם כל העולם הוא אלוקי, ובכל בריאה יש חיות אלוקית. ועל ידי האכילה שלנו, הדומם, הצומח והחי, יכולים לעלות לדרגת מְדַבֵּר, וכשאדם עוסק בעשייה רוחנית (תפילה, לימוד תורה), אז הוא משתמש בכוח הגופני לחיות רוחנית ומעלה הכל לדרגה שקשורה לאלוקות.
האכילה מהווה התאחדות פיזית של האדם עם העולם, וכדי ליצור גם התאחדות רוחנית, אנחנו מברכים לפני האכילה, ואז האכילה גורמת גם להתעלות האוכל לדרגה אלוקית.
אפשר להמשיל את זה לכד מלכותי גדול שהתנפץ, וצריך לאסוף את כל החלקים ולחבר אותם בחזרה לכד הגדול. העולם הוא התפרטות של האלוקות, כל חלקי העולם שייכים להוויה אחת רוחנית, ואנחנו שותפים באיחוד שלו מחדש.
ולכן גם צריך שהאיחוד יהיה בצורה נכונה ומדוייקת. כי יש לזה תכלית, זה לא סתם. ולכן הקב"ה מצווה אותנו מה אפשר לאכול, ומה לא נכון לאכול. כי יש לזה משמעויות מעבר למה שאנחנו רואים בעיניים שלנו, וזה צריך ליצור בחזרה את 'הכד המלכותי' בדיוק כמו שצריך. לא כל בעל חיים צריך להיות חלק מהחוויה הרוחנית שלנו, רק מה שהקב"ה מצווה אותנו.

ואני חשבתי שדווקא אוכל זה אחד המקומות שיכולים לעזור לנו להבין טוב יותר את המצוות הלא מובנות לנו.
כולנו יודעים איך לפעמים דווקא אוכל שמרגיש לנו טעים, ואנחנו מרגישים איך הוא מענג אותנו וגורם לנו הרגשה טובה, בסופו של דבר בטווח הארוך הוא יכול להזיק לנו.
דווקא באוכל הכי רואים איך צריך לקבל את ה'גזרות' שלא מתיישבות לנו בהרגשה הטבעית שלנו, ולהאמין שאם אנחנו רוצים לשמור על הגוף שלנו, אנחנו צריכים להימנע דווקא ממה שמגרה אותנו.
וכמו בתחום הגופני, כך גם ברוחני, גם אם אנחנו לא רואים את ההשפעה, אנחנו יודעים שהיא קיימת ועושים את מה שה' ציווה אותנו. גם אם זה לא משהו שאפשר להבין בהשגה שלנו. כי ההשפעה קיימת, גם אם היא לא נראית לעיניים שלנו.

הלוואי שנזכה באמת לאכול רק בשביל מטרה עליונה, ולא נאכל דברים שמזיקים לנו, גם אם לכאורה הם לא אסורים...

ממש מרתק ומלמד!!
תודה רבה ויישר כח🙏🙏🙏

בעז"ה שנזכה. תודה שהבאת לנו

פותחת, בואי באישי ואתן לך פרטים.

אנחנו לקחנו אותו למס' אירועים (ברית, בר מצוה, שבת חתן וכו') והיה נהדר!!
המלצתי כאן בעבר לעוד מישהי והיא לקחה אותו גם כן ונהננו מאוד.

 

רק מבהירה שאין לי קשר ריווחי לקייטריג הזה ואני לא מקבלת על זה אחוזים או עמלה 

אופן חריג זה בהחלט סיבה ללכת.

במיוחד אם יש לך גם כאבים בגב ואת מרגישה לחץ.

אני הייתי הולכת עכשיו.

את יכולה להתקשר למוקד אחיות להתייעץ אבל לדעתי יפנו אותך מיד למיון

על שינוי בתנועות אמורים ללכת להבדק

בין אם זה מיעוט\ריבוי וכו

במיוחד כשיש לחץ וכו אין שאלה

יכולה להגיד מההריון האחרון שלי שגם היו הרבה פעמים שהרגשתי פול תנועות וממש נלחצתי בפועל לא היה כלום כל פעם כשנבדקתי אמרו הכל תקין. תלכי בכמ להיבדק אבל יכולה רק להוסיף שלפעמים זה בגלל שאין לו מקום ובגלל שהוא גדול אז הכל מרגיש מסיבי הרבה יותר. דבר שני יש תינוקות יותר פעילים גם בבטן ובאמת נולד לי תינוק שזז כל הזמן חח

אם הכאבים ממש בלתי נסבלים,היתי הולכת לקופת חולים או מנסה לבקש זירוז
זה באמת קשה
שבוע 38 זה בהחלט הסוף ולגיטימי לבקש זירוז בגלל זה בעיניי
ודאי שלא לעבוד אם כך את מרגישה כאבים

אז הבוקר התחלתי בשליחת ילדים, חוץ מבטן קשה לא הרגשתי איזה כאב חריג
נכנסתי למיטה בחזרה ושוב מתחיל להתשתולל בצורה
לגיטימי שמצב שכיבה גורם לזה עד כדי כך??

מאוד חשוב להבדק! הם יוכלו להגיד לך בודאות, לא רוצה לקחת אחריות
כשבודקים רואים בוודאות מה קורה שם
אם יגידו לך שהכל תקין-את תהיי רגועה
קשה לדעת על סמך תחושה ותיאור פה בלבד

ובנוסף בטן קשה זה צירים .

אז הלכתי באמת היו צירים ורחם די פעיל אך שחררי הביתה... עדין תיניק משתולל מלווה בצירים. אך אין הגבה מה לעשות. בדק כמות מים ותקין
תודה שהייתן שם בשבילי

שיהיה לידה קלה ותינוק בריא!!

אז אחרי שישבתי בשירותים( סליחה על הפירוט). תנוחת הישיבה כנראה הרגיעה קצת. נרדמתי למרות שעדיין היה לחץ בגב. קמתי המון במהלך הלילה לאור התנועות ממש לא פסק ועדיין כואב.
אצא עוד מעט לקופח לוודא שהכל בסדר
תודה רבה אעדכן

נ.ב
בהריון הזה באמת התנועות הם מרובות אך אף םעם לא הגעתי לכזה מצב של כאבים שממש בכיתי ולמשך זמן כה ארוך

שזה מה שאני מבינה מההודעה,
מה את עשית להם רע שככה דיברו איתך,? את יודעת לשים אצבע על הפגיעה שאת פגעת? מה היה הטריגר למילים שפצעו אותך כל כך. ? הפחד שלך שיפסיקו לאבץהוב אותך נשמע נובע מאשמה. האם ביקשת מהם סליחה על מה שפגעת?

איתגרתי אותם בלי סוף

אבל הפגיעה היא לא מהתקופות האלה, אלא דווקא מתקופות שיחסית הייתי בסדר והייתי צריכה את האהבה שלהם והם היו שם עקום

וגם אצלם רגשות שלילים לא חלפו מהר, לא בקצב שהיה דרוש לך.
יכול להיות שהיום ההם כבר שחררו את הכעס, ואת עדיין לא.
אולי כן טוב לך לא לגור קרוב.
אולי הנחמה באה דווקא מהבית הטוב והנעים שבנית לך במרחק
ואת פוחדת להיות שוב שקשר קרוב איתם
גם כנראה לא שמחה מהקשר שלהם עם הנכדים
אולי חווית התעללות, אני לא יודעת.
אבל אם טוב לך להתרחק, תתרחקו עד שהרגשות שלך לא יהיו מרים כל כך.
לפעמים עצם ההצלחה בלהיות טובים מההורים מפצה ומרגיעה את הכאב.
יש לכם אפשרות להתרחק?

לא פשוט התחושות שלך ונשמע שאת לגמרי יודעת על מה זה יושב.
טיפול זה לא קסם זה תהליך.
מדהים( ועצוב גם) כמה השפעה ישלנו כהורים על הילדים גם כשהם גדלים וכבר לא תלויים בנו אני יכולה לשתף שגם אצלי יש מצבים שקשה לי מול ההורים שלי ומרגישה איך כל ה" טראומות " מהילדות צפות בי למרות שאני יודעת שהם התכוונו לטוב הרבה שנים כעסתי עד שהרגשתי שהכעס הזה מזיק קודם לי ולאט לאט שחררתי בי עוד ועוד חלקים של כעס ובמקומם הכנסתי חמלה.
אני עוד בתהליך אבל רואה שהתקדמתי.
והמקומות הרגישחם אצלי זה כשאני קולטת שאני מתנהגת כמו אמא שלי לפעמים מול הילדים שלי שם אני נשברת והכי כואבת ואני ממש נלחמת לא לשחזר את הדפוסים האלו וזו עבודה קשה אבל לאט לאט מצליחים.
אני חושבת שתיקחי את הקצב שלך ותנסי קודם כל לשחרר את הכעב ולהבין שהכעס לא ישנה את מה שהיה ולאט לאט אולי תצליחי לסלוח ולהיות הטוחה בעצמך ולא להזדקק לאהבה שלהם..

ממש מזדהה על הרגעים שפתאום את אמא שלך…

ואיך מתמודדים עם תקופת הבינתיים הזאת? הקצב של הלב שלי איטי מדי לקצב של המשפחה. מה עשית בתקופת בהן ניסית לשחרר את הכעס אבל הוא עוד היה שם?

זה באמת מאוד קשה .
יכולה לשתף שלי המרחק מההורים מאוד עזר בהרבה מובנים.. בטח ובטח בלרפא פצעים מהעבר. כי קיבלתי הרבה תובנות ועברתי את התהליך שלי במרחק מהם ככה שלא היו לי הצפות רגשיות מולם. זה הקל עליי ויכלתי למנן את המפגשים עד שארגיש שאני שלמה עם המקום שלי

אני חושבת שזה טוב שאת בטיפול, אבל קחי בחשבון שגם הצפה של כעס היא חלק מהריפוי. בדרכ אחרי השלב הזה מגיע שלב של השלמה, אבל הוא חשוב מאוד. כי עם כל הכעס שצף, את מבינה ולומדת מה הגבולות שלך ומה נכון לך לקבל ומה לא. איפה את מולם וכו'
יכול להיות שמגורים קרובים לא עושים לך טוב, אבל לדעתי להתרחק הרבה פעמים זה סוג של לעקוף את הבעיה (שזה לפעמיך פתרון מעולה כשלעצמו) כי סופו של דבר כל ילד במהות שלו רוצה בקרבת הוריו ובאהבתם. ועכשיו זה אולי לא מטיב איתך כי את לא מצליחה להכיל את הדיסוננס בין מה שהיה למה שעכשיו, כאילו את באותו מקום של הילדה הקטנה שרק רצתה אהבה ללא גבולות והכלה אינסוף..
את עכשיו כן מקבלת אותה, אבל ממשיכה לבחון אותם בינך לבין עצמך ויצרת לעצמך התניות כמו - אביא אוכל ויאהבו אותי, את עדיין במקום מרצה (מלשון ריצוי) לדעתי.

ברגע שתשחררי את המקום המרצה ותרשי לעצמך להיות מי שאת, ולקבל את אהבת הורייך עכשיו, ללא תלות במה שהיה אז - ייטב לך. זה תהליך ארוך של השלמה עם מה שהיה, והחלטה מודעת לפתוח דף חדש שמותיר את העבר במקומו. וזה לא קל. במיוחד שאמרת שגם את עשית להם חיים לא קלים.. וזה ברור שהורה אמור להיות המבוגר האחראי ולהוביל בתבונה, אבל הרבה פעמים זה לא קורה בצורהנכונה וטובה,או בצורה שתיטיב לילד.. סופו של דבר גם הורים נגועים בדבר כשמדובר בחינוך, גם הם מאפשרים לעצמם להביע בקול לצערנו מורת רוח לא עניינית ולא מועילה מול ילד שעלולה להיזכר ולהצטלק גם שנים קדימה. וכל ילד תמיד רוצה להרגיש שההורים הם העוגן שלו.
זה לא קל להיות הורה. באמת שלא. כמו זלא קל להיות ילד. אני באמת מאמינה בזה.

גם אם אתגרו אותם

אבל תחלואה פיזית כשצריך להיות מפגש זה דגל אדום לדעתי
שאומר שהנפש לא החלימה וצריך להתרחק.
אני הייתי אומרת לפותחת אל תאשימי את עצמך כשאת מבטלת מפגש ואל תצרי הרבה מפגשים כשאת כל כך פגועה.
ומסכימה מאד עם מה שכתבת על מרחק.
עד שהזמן ירפא את הפצעים.

💞💞💞💞💞💞פותחת יקרה, את לא אשמה💞💞💞💞💞💞

נשמע שאת יודעת שזה יושב על משהו וזה בטיפול אז הכי טוב❤️

רק אוסיף לך לא להיות קשה עם עצמך, ולא להלקות את עצמך
לא על זה שאת מתבאסת ומתגעגעת לימים שהיית רחוקה,
ולא על זה שקשה לך עם זה ולא על כלום.
לכל תחושה כזאת יש שורש עמוק, וזה נובע ממה שעברת ואת עוברת וזה טבעי ולגיטימי❤️

ואם את מרגישה שזה ממש מתגבר או שחסרים לך כלים להתמודדות, אולי כדאי להתייעץ שוב עם המטפלת שלך ולבקש עזרה נוספת בהתמודדות❤️

ואולי כדי להמנע מכל המפגשים והחזלושים, להבין שכרגע את בתקופה שהנפש שלך מבקשת להתרחק קצת,
ופשוט לקבוע פחות. אפשר להגיד שאת בתקופה של עומס, או שאת לא במיטבך או מה שאת רוצה כדי למנוע שאלות או לחצים, מניחה שגם זה יעזור לך להרגע

חיבוק ענק
זכותך להרגיש רצון לגור רחוק מההורים ולהיות עצמאית, הכי לגיטימי שיש ואל תרגישי רע ,נקיפות מצפון או אשמה על כך!
מעצבן שאת מרגישה חיבת להם בשל העזרה בטיפול בילד,אבל אני יכולה להבין שכביכול את חיבת להם טובות וזה מעצבן שאת לא יכולה להיות אותנטית
חיבוק ענק, את לא אשמה...אולי באמת תעברו רחוק? או תנצאו תירוצים להפגש פחות?
העיקר שיהיה לך טוב ושמח,יש תקופות שרוצים להיות לבד וזה בסדר ממש לדעתי..

כתבת שאת בטיפול ואת רק מרגישה יותר ויותר שגדלת בבית לא נורמלי. לא יודעת אם הבנתי נכון את המצב ואת מה שכתבת, אבל אם הבנתי אותך נכון וזה אכן המצב, כדאי לפקוח עיניים מחדש על מי שאת מטופלת אצלה. יש מטפלים שבעיקר עושים רע. אם מה שעולה מהטיפול אלו דברים מסןג זה.. ממליצה להתייעץ עם המטפלות של בניין שלם. ואפילו בתור התחלה רק לנסות לאבחן האם הטיפול הזה שאת נמצאת בו עכשיו מיטיב איתך או ההפך.

לגבי אבחנת הטיפול..

אני גרה שעתיים מההורים… העזרה היא בעיקר סוג-של-כלכלית. המון בגדים לילדים, ספרים, משחקים, פינוקים קטנים לבית

אתם לא צריכים לבוא אם רע לך.
רק תזכרי להודות על העזרה שנותנים לך.
אפשר עם מילות טובות לשפר מערכות יחסים גם בלי מפגש פיזי.
חיבוק

כל אחד לא משנה מי ההורים שלו כשילך לטיפול יעלו משקעים ודברים "לא נורמטיביים" שההורים אמרו/עשו.
חשוב לטפל בזה, זה מאוד משפיע ומנהל אותנו בבגרותנו וחשוב להגיע לשורש.
רק לזכור שזה נורמטיבי ואיך כולם שההורים עשו טעויות (וחלקן גדולות ומשמעותיות) שכולם עושים, ולמרות כל ההשתדלות שלך גם הילדים שלך ילכו בבוא היום לטיפול על הצלקות שאת הותרת בהם למרות כל ההשתדלות וש90%מהזמן היית מדהימה, יש לנו נטיה לזכור את ה10% האחרים.
תזכרי את זה תוך כדי..

רצוי ומותר.
אם את מרגישה שהתלותיות גורמת לך לתחושות לא טובות אס תעצרי את זה.
את לא חייבת להיעזר, לא חייבת להרגיש שעושים לך טובה.
תחיי את החיים שלך כמו שאת רוצה.
אף אחד לא מכריח אותך להיעזר גם אם גרים קרוב.
אם היית אומרת שהם נוחתים אצלך בבית ומתערבים זה סיפור אחר, אבל אם אתם אלה שנופלים למקום של הנעזרים אז זה לגמרי בידיים שלכם.
מציעה לשבת עם בעלך ןלהסביר לו מה את מרגישה וכשהוא יבין שהריחוק נועד למטרה טובה מאמינה שהוא ישתף פעולה ויעזור לך שתהיה עצמאיים יותר.
אגב אצלנו לפעמים בעלי לוקח את הילדים להורים שלי וזה סבבה לכולם, יש כל מיני צורות חיים לא צריך להתקבל על משהו מסויים
אם כרגע לא טוב לך להיפגש איתם את לא חייבת.
תמיד אפשר להמציא תירוץ. גם עכשיו אחרי החג חוזרים לשגרה ונפגשים פחות עם המשפחות.

לפעמים בטיפול יש הצפה של רגשות שליליים שעד היום הדחקנו ולא נתנו להם מקום וזה מרגיש כאילו הולכים אחורה, אבל זה ירידה לצורך עלייה.

אבל אם את כבר תקופה ארוכה בטיפול ורק שוקעת בזה אולי כדאי להחליף למטפלת אחרת או לשיטה אחרת.

לעניין הילודה - תלוי כמה ילדים את רוצה וכמה הפסקות בין לבין. כמה ילדים את רוצה?

אז תמשיכי ולפי הכוחות תוסיפי.
תתפללי על זה
הרבה שיתפו פה על הקמת משפחה גדולה אפילו אחרי חתונה מעל גיל 30

יש לך עוד הרבה שנים של פוריות בעז"ה
תתקדמי לפי הכוחות שלך
יש נשים שיולדות עד גיל 45..
יש לבעלי בת דודה שיולדת ויולדת בלי הפסקה
כשאנחנו התחתנו הייתי מסתכלת עליה בתור משהי מבוגרת
ועד היום היא עדיין יולדת (אנחנו נשואים כבר 12 שנה)
היא כבר בת 44 לפחות וראיתי עכשיו שהיא בהריון בילד ה15 משהו כזה..
בקיצור
תנשמי עמוק
ועוד יהיו לך מלא...

וילדתי לא מעט ילדים ב10 שנים⁦️⁩

מה פתאם מבוגר?

יש לך עוד עשור ללדת לפחות
ואת צעירהההההה

כבדות זה לא מדד
זה אולי אומר שצריך להתבונן באיזונים שלך בחיים.. עומס יתר או חוסר זמן לעצמך

ובלי עין הרע ילדה עשרה..

מאז אז ברוך השם נכנסתי לעוד אחד

זה אומר שיש לך רוח צעירה יותר, והגיל לא אומר כלום

בת כמה את??

הפוריות יורדת דרסטית אצל מרבית הנשים. זה לא אומר שזה לא אפשרי,

רק יותר קשה ובסיכון מוגבר.

 

לק"י

אני גם ילדתי את הבכור בגיל 26, ב"ה היום אני בת 34 עם 4 ילדים.
ב5-8 שנים אפשר ללדת גם עוד 3 ילדים בעז"ה.

ואחריה עוד חמישה בה....

ויכולה עוד נראה לי
אבל מבחינתי סיימתי.

את כרגע מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה?

רופאת נשים? רופא פוריית?

כמה וכמה נשים שילדו בגילאים כאלה וצפונה ובעלות משפחה גדולה ב"ה, מהן של מספר דו ספרתי של ילדים.
כמובן זה תלוי גם בכוחות ובביולוגיה ועוד כמה, אבל עקרונית אפשרי.


אם יש קושי ספציפי אפשר לנסות לברר כמובן, בגדול מגיל 32 אומרים שרמת הפוריות יורדת בהדרגה, אבל הרבה נשים יולדות בגילאים כאלה עוד שנים רבות.
את יכולה לברר עם אמא שלך עד איזה גיל ילדה או יכלה ללדת זה גם נותן אינדיקציה מסויימת (כמובן חלקית אבל משהו..)

שיהיה בקלות בע"ה

אחריי היא ילדה עוד שמונה ילדים
(הראשונים היו די צפופים - בהתחלה הפרשים של שנה וחצי ואז הפרשים של שנתיים. האחרונים בהפרשים גדולים יותר.)
אז בע"ה זה בהחלט אפשרי! אם כי צריך להתכונן להפרשים צפופים, שלא תמיד זה קל.
יש לי גם שכנה שהתחתנה בגיל 28 ויש לה שישה ילדים עם הפרשים דווקא לא צפופים כל כך. אבל אז צריך נכונות ללדת בגיל מבוגר יחסית כנראה...

ולגבי ההגיגים שלך -
אכן נראה לי שיש איזשהו "משבר גיל 30" (כמו שיש "משבר גיל 40", שאני מתקרבת אליו בצעדי ענק...) - כבר אין אפשרות להתייחס לעצמך כאל ילדה/נערה/צעירה. בלי שתרצי - את כבר שייכת למבוגרים...
אז זה הגיוני ומובן, גם בלי קשר למספר הילדים שיש לך ולמספר הילדים שאת רוצה שיהיו לך.
עכשיו צריך "להתמודד" עם זה... ולמצוא את נקודות הזכות בבגרות שאת שייכת אליה...
בהצלחה ♥️

אני בגיל 25 הרגשתי עייפה ומבוגרת וכל כובד העולם עליי (ובאמת היה עליי עול כבד) והיום ב"ה הרבה יותר קל.
מן הסתם אם חלמת על הרבה ילדים זה יותר מלחיץ, אבל רק אומרת שלעניין ההרגשה בכללי, יכול להיות שזה יותר קשור למצב ולשלב בחיים מאשר לגיל עצמו.

אז להעיר בשעה הגיונית בבוקר, ומשם להתחיל את הלוז. לדלג על השינה האחרונה שלו ולהשכיב בשעה רגילה.

מן הסתם ילך יותר טוב ונעים בהדרגה, להעיר קצת יותר מוקדם ולהשכיב קצת יותר מוקדם כל יום. אחרי כמה ימים מן הסתם יסתדר...

זה די נורמלי ואופייני לגיל הזה

השינה המאוחרת.
בבוקר לא קם מאוחר. בין 7 וחצי ל8 וחצי בערך.

אם ישנים מאוחר ויש רעש אז ככה גם התינוק

אז אולי תנסו ללכת לישון מוקדם יותר או להחשיך ולהיות ממש בשקט ולעשות אווירת לילה

אני הייתי ממש שמחה ללכת לישון מוקדם אבל הוא ער הרבה בלילה... לא ממש מאפשר ללכת לישון...

ממליצה לך לקחת יומיים . לרשום לעצמך הכל על הסדר יום שלו. יכולה גם לשתף כאן

אבל זה כאורחת
כבעל אירוע לוקחת בחשבון שיש שלא יביאו

אצלי בחתונה 2 חברות הביאו כסף עוד 2-3 מתנה. ולא היה מנות משמחים.
אני לחתונה של חברות לא מביאה. (חוץ מאחת שנתן באיזור ה500)
משפחה בד״כ ההורים שלי/שלו מביאים במקומנו.
ובדכ קונה לאירוסין או משהו כזה מתנה.

אם את מגיעה למסקנה שאת משלמת מתנה, אפשר להסתכל כמה הביאו לכם באירועים שלכם (חתונה, ברית..) ולתת כמו שהם נתנו, להסתכל על זה שאתם כאילו מחזירים ואז לא תרגישי שזה עלה לכם הרבה.
עוד מחשבה, אם יש הרבה אירועים אפשר להחליט שבחישוב החודשי מוסיפים בהוצאות סעיף כזה, ואז זה לא נופל עליכם בבום אלא תנסו להגדיל את ההכנסות לפי זה. כמה שזה נשמע הזוי ואני אומרת את זה גם בתור אברכית, העניין הוא שכשמחליטים על הוצאה זה הוצאה על כל המשתמע מכך. וצריך להיות מודעים לזה.
ובאמת שאין לי דעה אני איתך, פשוט כרגע אנחנו עוד נחשבים זוג צעיר וסומכים על ההורים..

מבינים שזוג במצב הזה לא נמצא במצב של להביא... אבל אם יש יכולת להביא משהו סמלי זה עדיף מכלום... וגם אם זה אירוע משפחתי, אולי תבקשו מההורים שיכללו אתכם במתנה... ואולי תצטרפו אליהם בסכום סמלי...
אצלנו נגיד באירועים משפחתיים ברור שההורים מביאים אבל הזוגות הצעירים פחות...

מה להביא וכמה להביא מאוד תלוי באירוע ומה רמת הקירבה.
בהחלט אפשרי שרק בעלך יילך לאירועים של הצד שלו אם אתם מעוניינים לחסוך.

ומחילה למי שצורם אבל יש הבדל בין ספרדים ואשכנזים, בהכללה גסה.
מבחינתי אין כזה דבר לא להביא. כשהיינו אברכים הבאנו מעט או שההורים שמו גם עלינו. אבל לא היינו אברכים הרבה זמן. כשלא היה הרבה היינו באמת מביאים מעט 150-250 נגיד לזוג עם ילד, תלוי בסוג האירוע. אצלנו זה נחשב מעט..
אני חושבת שאפילו לקנות מתנה זה עדיף מלא להביא כלום.
וגם היום אנחנו עושים חשבון שעדיף שאחד ילך מאשר משפחה בגלל המתנה. אבל לא תקף למשפחה וחברים קרובים! רק לרחוקים

כי אם לא היה את כל ההתחשבנויות האלה, אנשים בו באם בכיף, גם לאירועים רחוקים. אבל בגלל שעושים חשבונות ומי מביא כמה, זה מרחיק אורחים וזה בעיניי נורא ואיום. בגלל כסף לא באים לשמוח בשמחה.

היום עם יוקר המחיה חושבת אחרת.
ומדגישה, לאירועים של קרובים אני לא אעשה חישובים, אבל אם לצורך העניין חבר מהעבודה של בעלי מתחתן( וזה כמובן מקום חילוני עם מנטליות מאוד שונה ), אז כן בעלי ילך לבד כדי לא לשים סכום גבוה בהרבה.
כשבן דוד קרוב התחתן, הלכנו עם הילדים..
יש כאן שוני, וכן גם הכסף משחק תפקיד. אנחנו מזמן לא אברכים ובוא לא ניתמם, כסף הוא דבר חשוב.

אפשר להביא מתנה יפה ולא סכום כסף. בעיניי הרבה יותר חשוב שיבואו אורחים שבאמת רוצים לשמוח מאשר שיבואו רק אם יש להם כסף

שוב כנראה אנחנו ממקום שונה
אבל אם אני עושה אירוע וצריכה לשלם אח"כ לבעל המקום הייתי מעדיפה כסף גם אם בסכום של מתנה כדי שיהיה לי להחזיר.
וגם לא קריטי לי שיבואו אנשים לא קשורים כמו בדוגמה שנתתי עם החבר מהעבודה, משפחה קרובה וחברים כמובן!

כשמזמינים אנשים בדרך כלל רוצים שיבואו..
ואני הרבה פעמים באה לאירועים ולא אוכלת, אומרת להם לא להזמין לי מנה, כי זו לא המטרה שלי באירוע בכלל...

בעתיד בע"ה נראה איך ננהג
אבל בחתונה שלי לא בחרתי את כל המוזמנים לצורך העניין.
וכשאת מזמינה חבר מהעבודה את בדרך כלל מביאה הזמנה זוגית..
ויש הזמנות נימוסין, כפי שאמרתי, מנטליות שונה

ספציפית בהודעה הקודמת דיברתי על אירועים יותר קטנים.
אבל אין לי זמן לדיונים ארוכים עכשיו
..

ויותר אירועים קטנים והגיוניין כלכלית למשפחה..
ולא לעשות חתונות של 600 מוזמנים, זה לדעתי...

למרות שיש גם חתונות קטנות ובזבזניות,
וילונות גדולות וחסכהיות
אז אין כלל אצבע..

לא מספיק 300 אורחים קרובים יחסית( גם זה בתכלס די הרבה) בחתונה? חייבים שיהיו 400 ומעלה?

הבנתי ממך שזה חבל שבגלל מתנה לא באים המון אורחים.
בעיני, מלכתחילה, רוב האירועים גדולים מדי, ועדיף שהמוזמנים שממילא מרגישים רחוקים, לא יבואו

התכוונתי לאורחים שמזמינים אותם ובאמת רוצים שיבואו. ואז האורחים עושים חשבונות ולא באים בגלל שאין להם מתנות להביא... רואה את זה הרבה

ולא כסף, במיוחד לאנשים שהמצב הכלכלי שלהם פחות גבוה
ואז זה יוצא באמת משמעותית יותר זול.
מבינה את הדילמה שלך❤️

שלכם. אם באמת אין לכם כסף לתת מתנה וזה משפחה קרובה אז בודאי שזה בסדר ומובן ולדעתי כן צריך להביא לפחות מתנה קטנה עם ברכה.
ואם זה לא מישהו קרוב לפעמים עדיף לשקול אולי ללכת לבד.
זה מאוד מקובל להביא כסף מתנה אחרי הכל זה סוג של הלואה כי בשמחות שלכם גם יביאו מתנות. ולרוב האנשים בונים על המתנות לכיסוי האירוע

גם משהו שעולה עשרים ש"ח אפילו, או משהו שאתם יכולים לעשות בעצמכם, אם יש לכם את הכישורים לכך (אני למשל הבאתי פעם לחברה תמונה שעיצבתי בעצמי).
לא כדי לכסות את המנה או משהו, אלא כדי להראות את השתתפותכם ואת שמחתכם עם בעלי האירוע.
ולדעתי אין צורך לעשות את החישוב של מי מכם יגיע או לא. אם הם הזמינו את כולכם - אז תגיעו. אולי-אולי תשתדלו לאכול פחות. (בעלי הרבה פעמים לא היה אוכל בחתונות של חברים - ומראש לא היה נרשם להגעה כדי שלא יזמינו לו מנה - כדי לחסוך לבעלי האירוע. אבל הוא כן הגיע וכן שימח את החתן, וזה מה שהכי חשוב)
אם זה אירוע של המשפחה, ולהורים שלכם חשוב לתת מתנה בסדר גודל של המנה, אז שהם "ישלמו" עליכם. (ככה חמי וחמותי עשו בשבילנו במשך תקופה. אחר כך התחלנו להרגיש שזה כבר לא בסדר, והתחלנו להביא מתנות בעצמנו. לא גדולות ויקרות, אבל השתדלנו שכן יהיו משמעותיות.)

סטודנטים והיה מקסים.
הם באו ושמחו איתי ושימחו אותי.
קיבלו מנות רגילות כמו כולם.
לפעמים כשרווח להם ברבות השנים קיבלתי איזו מתנה סימלית למשל כלים לתה קפה כשהגיעו לביקור ואני שמחה במתנות האלו מאוד מאוד.
קודם כל כי אני יודעת שקנו מהמעט שיש להם וגם כי נתנו בשמחה, חיכו שאפתח ושאלו אם לטעמי. מאוד התרגשתי מהמתנות הללו יותר מסכומי כסף גדולים מאוד שקיבלתי לחתונה שלי.
בנוסף צריך לזכור לדעתי שגם ההגעה עצמה לחתונה כרוכה בהוצאות וזה מספיק: דלק, שעות בייביסיטר. אני לא רוצה להעמיס על האורחים שלי עוד הוצאות.

(כרגע היו רק בר מצוות/בת מצוות)
הבר מצווה היחידה שקנינו, הייתה בר מצווה לאחי, וקנינו לו סידור עם השם שלו חרוט עליו.

בצד של בעלי הם גם ברמה גבוהה, ואז ההורים שלו ''משלמים'' עלינו.
אני שונאת את זה. חושבת שאם אנחנו מגיעים ולא יכולים לתת סכום מכובד, אנחנו צריכים להביא מתנה. בכללי אני מתעבת את תרבות התשלומים שנהייתה.
המטרה היא לתת מתנה ולשמח.
אם אפשר לתת סכום גדול ויפה, לפעמים זה שימושי יותר ממתנה.

לחתונות של חברות אני קונה מתנה בערך 150-200₪.
חושבת שבמתנה יש ערך גדול יותר מאשר בכסף...

האמת שאין כמעט ארועים שהולכים אליהם..
מלבד חתונות של גיסות-גיסים שאצלנו בכלל לא מקובל לתת לאחים צ'קים..

אבל אם בעלי נגיד הולך לחתונה של חבר(רק הוא)
או חתונות של בני דודים שהולך (נדיר שיש)

אין לנו מאיפה..אין לנו תקציב למתנות
ולא במצב מאוזן
אז לא מביאים
ומרגישה עם זה בסדר
כי לא נכון לי לתת ממה שאין כדי לרצות מישהו
אני גם לא אצפה בחיים מאף אחד לכלום.
גם לא כשאחתן את הילדים
מי שמזמינה-אשמח שיבוא בשביל לקחת חלק בשמחה.


בעבר לחברות שלי כשהתחתנו קניתי מתנה צנועה עם ברכה בעיקר בקטע האישי.

אני נותנת לפי הענין 100-300 ₪
גם כשהשתתפתי באירועים מחוץ למשפחה, שכן היה מקובל שם לתת יותר, לא נתתי יותר. לא מטריד אותי מה מקובל, זה לא הגיוני בעיניי לתת מתנות כספיות גדולות, מי שעושה אירוע שיממן אותו, אני לא צריכה לממן לאחרים, גם אם ממש מוקבל אצלם.

ובכל מקרה אני הולכת ממש מעט לאירועים, לא מרגישה צורך ללכת לאירוע של משפחה רחוקה, רק של משפחה מדרגה ראשונה ורק חברות ממש קרובות.

אף בן דוד נשוי שלי לא הביא אצלנו מתנה ולא חשבנו שיביאו...
מהצד של בעלי הבאנו מתנה

באירועים שלנו (אשכנזים) עושים לפי היכולת ולא מצפים למתנות וגם אומרים את זה.

חשוב לי שיבואו בכיף נטו כדי לשמוח איתנו. לא עושים במקומות מפונפנים.

יכולה לומר שיש לי בני דודים ספרדים שעושים אירועים יוקרתיים וגם אומרים דוגרי כמה מנה עולה.

בד"כ מעל 350 ש"ח ולכן שולחת רק את בעלי או שאני הולכת לבד לאירועים האלה.

הכוונה מעדות המזרח

בחתונות של חברות שלי למשל זה לא חריג, כי רובן בשלב של סטודנטיות/נשואות צעירות/נשואות+1..

היא שכל אחד מחליט האם, מה וכמה לתת באירועים של הצד שלו.

כאורחת אני לא מסוגלת שלא לתת מתנה מכובדת גם כשלחוץ יותר

כבעלת אירוע אני בפירוש לא רוצה שיתנו לי מי שאין לו
ומי שאני יודעת שלחוץ ונותן לי צ'ק אני פשוט לא פודה אותו.

זוג אברכים לדעתי לא מצופה מהם לתת בשום אופן

אני לא מומחית, אבל חושבת שגעגוע לעבר ברמה הזאת הוא רק עוד אינדיקציה למה שכתבת - לא טוב לכם עכשיו. לא חושבת שנכון לטפל בגעגוע כי הוא סימפטום לבעיה.
אתם בטיפול זוגי? חושבים על זה? כי נשמע שזה ממש צורך.
ותשתמשי בגעגוע הזה כנקודת חוזק ותקווה,אם היו לכם תקופות טובות כנראה שבבסיס היתה לכם זוגיות טובה ורק צריך להבין מה השתבש בדרך ואיך לתקן

אולי תנסו להזכר בדברים הטובים מהעבר? האם זה יכול לעזור להחיות את הקשר?
מבאס ממש..

נשמע קשה ממש. לדעתי, עצם זה שיש לך געגוע לעבר, זה אומר שיש שם משהו שכרגע קשה לראות אותו, אבל עם קצת עבודה או סיוע מגורם חיצוני, תצליחו להחיות הכל מחדש..

אני בעד כן להתחיל לעשות הפסק. קודם כל בשבילך
זה נורא מכניס למתח ולחצים במודע או שלא, כשיש "משהו על הראש", ובפרט כשזה נוגע לטהרה.. ובטח גם אותו זה מכניס למקומות דומים.
כשתסיימי, תהיינה לכם עוד דרכים לדבר, מבלי הלחץ והמתח הגדולים שהזמן הזה שאסורים בו, יוצר. לדעתי זה יכול לפתוח פתח לדברים טובים ומחברים יותר..
בהצלחה ענקית ושוב חיבוק ♥️

את הגעגוע לשיפור הזוגיות. זוגיות טובה לא נוצרת מתקופות רגעות ומהבנה, אלא דווקא מהתגברות על תקופות קשות ועל דברים שקשה לגשר ולהבין, כי אין זוגיות שיש בה רק הבנה ורוגע, זוגיות שלמה עשויה מטוב ומקשיים, אם לומדים להתגבר עליהם אפשר ליצור זוגיות טובה.

הוא לא עונש, לא לך ולא לו. ולא צריך להיות מותנה באיך בעל מדבר לאישה. כי זה לא קשור רק אליו. במידה רבה - זה בשבילה בכלל.. היחסים הם לא פרס עבור הבעל להתנהגות טובה. זה קודם כל צורך פנימי של כל אישה נשואה לקרבת בעלה, בלי קשר למה שלו יוצא מזה.

יודעת שהרבה מקשרות את מצוות הטהרה למצב היחסים בין בעל ואישה

אבל לדעתי, כל עוד אישה גרה תחת אותה קורת גג עם בעלה והם לא בדרך להתגרש - חלה עליה חובה, לדעתי זו בכלל זכות - לקיים את המצוות שקשורות אליה כנשואה

גם אם לא מקיימים יחסים

מבחינתי ההקבלה דומה לכך שאישה נשואה תחליט לפתע להוריד כיסוי ראש בגלל שיחסיה עם בעלה רעועים והוא לא מדבר אליה יפה. 

 

אני מבינה את הכאב שלך מאוד

אבל אני חושבת שכדי לצאת מלופ של ריבים וכאב ופגיעות - מישהו צריך להיות המבוגר האחראי פה ולעשות צעד. אני לא יודעת כמה עמוק הקרע ביניכם, או מי בכלל התחיל אותו ומי 'אשם' אפילו אם תרצי אבל אם את באמת רוצה לחזור לתקופות של פעם - תפתחי פתח. טהרה היא בהחלט דרך.

שלא תחשבי שהוא לא מרגיש שאת לא נטהרת הרבה זמן. אני בטוחה שכן. ובדרכ אדם שפוגע הוא אדם פגוע.. אז שניכם במקום לא טוב, זה בטוח. כי בזוגיות צריך שניים גם כדי לאהוב וגם כדי לריב ולכאוב. 

 

כדי להגיע לתקופות יותר טובות צריך לעבור את הקשות. 

שולחת לך חיבוק ומקווה שתדעו זמנים טובים יותר

הבאתי לפי מה שהרגשתי. בפעמים שהרגשתי שהיא עדיין רעבה הייתי מנסה להגדיל את הכמות של הבקבוק בכמה ארוחות ורואה כמה היא אוכלת.

או מתחילה לבקש יותר ארוחות ביום/לילה
אבל הכי פשוט זה להתחיל להכין לה יותר מ120 ולראות אם היא שותה יותר, מקסימום ייזרק קצת
כמובן להקפיד על האכלה מתונה ואיטית שמאפשרת לה לווסת

היה גומר בקבוק והיה נראה שרוצה עוד הייתי מוסיפה עוד 60, אם זה קרה כמה פעמים ברצף הבנתי שהגיע הזמן להעלות כמות.

אראה מחר את המשקל ואז אוכל להיות בטוחה שמקבלת מספיק

סה"כ היא מאד רגועה אז מבינה ממכן שזה בסדר

 

אין לי מה לנסות לתת עוד בבקבוק, היא ככל הנראה תיקח,

היא תמיד מתעצבנת בשניה שהבקבוק נגמר, ונרגעת מאד מהר ואז רגועה.

אני יודעת שזה לא רעב כי זה הרגל שיש לה עוד מתקופה שהייתי משלבת הנקה ובקבוק. היתה מסיימת הנקה רגועה ומיוזמתה ונראית שבעה, ואז הייתי מוסיפה בקבוק 30 מ"ל והיתה מתעצבנת כשנגמר ונרגעת מהר. 

אם אתן - היא תיקח, אין לי ענין לתת סתם.

 

תודהרבה!

בהחלט אפשר לתת יותר ממה שהיא מקבלת

150 או 180

 

אין ענין לתת סתם אבל גם ענין לתת פחות ממה שהיא זקוקה לו

אם היא תאכל את הכמויות האלה ותהיה רגועה וכו אז זה בהחלט סימן שזה כבר מתאים לה

 

120 בגיל שלה זה די מעט..

תגגלי "האכלה תומכת הנקה"
אם היא כבר התרגלה לזרימה מהירה אולי היא תתעצבן אם זה יהיה איטי מדי אבל אפשר להאט בקצת לאט לאט

אני כן הייתי מנסה לפחות 150 ותראי אם זה נראה לך יותר מדי
אבל את מכירה אותה הכי טוב מה שנראה לך נכון

אבל כן לפי כלל שצריך להשאר בבקבוק בסוף הארוחה 10-20 מל, ואז יודעים שהוא שבע ולא רוצה עוד. (האכלנו בצורה איטית ככה שזה איפשר לו להבין כשהוא שבע והפסיק לאכול לבד)
היו תקופות של קפיצות גדילה שהיה רעב יותר ואכל משמעותית יותר והכלל הזה עזר לנו לדעת שהוא צריך עוד. אבל אחכ חזר לאכול קצת פחות - ידעתי לפי זה שבאופן עקבי השאיר כמות גדולה בבקבוק במשך שבוע ברצף נגיד (אכל רק תמל אז שבוע זה המון ארוחות)

כשראיתי שהזמן בין הארוחות מתחיל להתקצר לו באופן שיטתי, אז הוספתי

כשראיתי שמסיים את הבקבוק בחלק מהפעמים אז הגדלתי את הכמות
לפעמים יצא שבבוקר למשל רצה מנה גדולה יותר ובארוחה אחרת פחות
ילד יודע מתי הוא שבע 6זה לא יעזור גם אם אמלא לו בקבוק עד הסוף, הוא יאכל כמה שהוא רוצה בלבד

עורכת: הילדים שלי לא היו אכלנים. תמיד אגלו מה שרצו ולא יותר. כך שלא חשבתי מהעושים עם ילד שמסיים כל מה שאתן לו. נראה לי שבנצבך כן הייתי מנסה להוסיף עוד 30 ולראות, אם היא עדיין רגועה אז כנראה שכן צריכה

אבל ממש הקפדתי על האכלה תומכת הנקה, זה בלי קשר להנקה בכלל... ככה ידעתי שלא סתם נדחף לו לפה אלא הוא מתאמץ להוציא
וככה הבאתי לפי דרישה...

מעדכנת,

אני תמיד מביאה לה האכלה תומכת הנקה, אבל חידדתן לי את זה עוד יותר

 

נתתי לה 150 והיא לא סיימה, נראה שצריכה איפשהו בין 120 ל150,אז אכין 150 

אחרי שעתיים צרחה ואכלה פחות מ90,

כנראה שהיום הזה הוא לא ממש אינדיקציה כי חיסנתי אותה היום והיא עצבנית ומסכנונת, אחכה כמה ימים ויהיה יותר קל לדעת

 

חידדתן לי דברים בקשר להאכלה

 

העיקר חשבתי כשעברנו לתמ"ל שעכשיו הכל יהיה ברור יותר, מסתבר שלא

 

ובלי קשר, לא התכוונתן כנראה, אבל השרשור הזה ממש נירמל אותי

חשבתי שאף אחת לא תגיב מרוב שנראה שכולן מניקות...

 

 

לא בהכרח מסדר את הארוחות לפי כמויות ושעות.
אצלי אכל תמ״ל מלידה, אכל חצאי בקבוקים ופחות, ביום יכל לאכול אחרי שעה וחצי שוב, רק לקראת גיל שנה התחיל לרווח את הארוחות ל3-4 שעות.

וברור שיש הרבה שנותנות תמ״ל, ראיתי סקר שרוב הילדים שניזונים מתמ״ל קבלו אותו כתזונה עיקרית לפני גיל 3 חודשים.

כשבחרתי שלא להניק את הקטן שלי חשבתי שזה יפתור לי את כל הדילמות סבעב ההאכלה
איפה
פעם אכל, פעם בכה, היה קשה להחליט איזה גודל פטמה מתאים, הוא עדיין לא עלה במשקל
אבל לפחות לא צעקו עלי שזה כי אני לא מוסיפה לו

זה שהם לא קוראים את הספרים ולא יודעים מה "אמור" להיות

א. חיבוק!
על התחושות שלך סביב זה
ב. בטח שיש הרבה לא מניקות..
ב"ה שיש את האופציה של תמ"ל למי שזה לא הסתדר
ג. יש גם הרבה ( כמוני למשל) שמניקות אבל משלבות תמ"ל מגיל מסוים/ מהתחלה
בקבוק ליום או יותר לפי הצורך
וכו

שהקושי שלי הוא כי הפסקתי לא מבחירה

נלחמתי ונלחמתי וההנקה היתה לי מאד חשובה, ולא הלך והיא לא עלתה במשקל

 

וחסרה לי הקרבה הזו שהנקה היתה נותנת

וחוששת שגם לה זה חסר 

 

 

 

לשלב לא היה לי אכפת בכלל

הקושי שלי הוא שאין הנקה

עכשיו גמלתי בת שנה.

ופתאום היא נרדמת רק עלי בכרבול...

תינוקות מפצים את עצמם כנראה

וכל כך כאב לי שאין לה את ההתכרבלות של ההנקה!

היום ממרחק זמן אני יודעת לומר שזה היה הכרחי, כי אחרת פשוט לא הייתה לי ילדה. היה לה קושי משמעותי באכילה (וממשיכים תרגילים וכו' עד היום)

ואצלנו היא באמת אכלה לא מספיק.
איך יודעים את זה? טיפת חלב.
אם הילדה רגועה+עולה בהתאם לאחוזון שלה פחות או יותר
אז הכל סבבה ותמשיכי כמו עד עכשיו

אצלי היא הייתה רגועה ממש, אבל צנחה באחוזונים בצורה מבהילה.. והיינו צריכים מעקב צמוד, ולהתעקש איתה שתאכל כמות מסוימת ואם היא נרדמת אז מעירים ומכניסים עוד...
בסוף הכי מרגיע (או לא.. לפי הצורך) זה מעקב של רופא ילדים אחראי שאת סומכת עליו.
אם הרופא לא נלחץ אז אין בעיה להמשיך ככה
ואם הוא כן כבר ינחו אתכם מה צריך לעשות

אולי תשאלי בסביבה שלך אם למישהי נשאר

אנשים שקיבלו בזמנו מהמסגרות של הילדים מחפשים למי למסור

את יכולה לפנות אלי באישי

עדיין נבדקת מדי פעם לפני שמבקרת קרובת משפחה מבוגרת..

לפני סבא וסבתא שלי בתקופות שיש עליה התחלואה. הם ממש מבוגרים. וגם אם מישהו לא מרגיש טוב פה ונראה תסמינים.

נראה לי כבר עדיף לעשות בדיקה בקופה וזה חינם
כמו בבדיקת הריון

מעל גיל 30 נראלי וכו'..
ובמדא עולה יותר

אולי כי יש הרבה שבכלל לא מעוניינים להיבדק
בא נגיד שרוב האנשים היום לא לחוצים להיבדק.

לק"י

השם של המחלה פחות עקרוני לרוב האנשים.

בדיוק התלבטנו בפסח אם לזרוק או לשמור

לא להדביק קשישים וקבוצות סיכון אחרות...
זה לא מחלה נעימה..

זה יהיה נעים לקשישים וקבוצות סיכון להדבק?

לפני קורונה וגם אחרי היו סיבוכים של שפעת,דלקת ראות ועוד.
אם לא מרגישים טוב נשארים לנוח בבית, בכל סוג מחלה


אז זה לא משנה אם יש קורונה או משהו אחר

בכל מקרה כדאי להיזהר את צודקת..

היתה בתקופה של מערכת חיסונית מוחלשת בגלל טיפולים לסרטן, נבדקנו לפני כל ביקור אצלה, גם אם כולם הרגישו טוב.
ברור שאנחנו עלולים גם להיות נשאים של שפעת בלי לדעת- אבל אם יש כלי פשוט ונגיש לבדיקה, למה לא?

אבל זה יקר...
ובדיקת קורונה עוד נשארו לנו מהחינמיות שחילקו בעבר.

לכן לא היינו נוסעים אליה גם אם רק אחד מאיתנו לא הרגיש טוב או היה עם חום נמוך.
בנוסף בדקנו קורונה כל פעם לפני שנסענו אליה. ופעמיים (!) יצא לנו שאחד מאיתנו היה חיובי לקורונה למרות שהרגשנו טוב. פשוט נס שבדקנו לפני שנסענו. (וכן, בטוח שאכן היינו עם קורונה, כי בימים שאחרי נדבקנו אחד אחרי השני).
אז כן רואה חשיבות לבדוק דווקא קורונה לפני מפגש עם אוכלוסיות מסוימות...

Rsv גורם לאנשים בסיכון בעיות לא פחות מקורונה. וכנ"ל שפעת.

ואצל אנשים שלא בסיכון, rsv מתבטא בנזלת ושיעול. וגם זה לא תמיד.

גם אם לא ב100 אחוז
אבל כשתהיי שלימה עם זה שאת מוציאה גם אם הרצון שלך לא 100 אחוז
מה הכוונה? יש נשים שהפחד והחשש הזה לא עוברים עד שההריון מגיע,
אז זה לא אומר שהם חייבות למנוע כל הזמן ולא להביא עוד ילד
אבל יש מצב ביניים כזה
שמבינים שיש חששות ובכל זאת לפי כל החישובים היא מבינה שכדאי לעשות את הצעד הזה.
כמובן שכל אשה וזוג יעשו את החישובים שלהם..

למרות שיש נשים שעם קליטה להריון או הסרת מניעה מקבלות רגליים קרות למרות הרצון המובהק..
או שיש כאלה שלא מרגישות כמיהה ורצון מטורף. @יעל מהדרום כתבה על עצמה

ילד זה החלטה רצינית

לדעתי תחכי קצת עד שתרגישי במאה אחוז שאת מוכנה

אם את כן כן ה, וגם בעלך, נשמע שקצת קיבלת רגליים קרות וזה לא נורא...

וכבר ישבתם ושיברתם והחלטתם

אז נשמע שהוא יחזור גם אם תדחי לחודש הבא את ההוצאה

אולי ירגיע אותך להוציא
אבל למנוע בהתחלה עם שקפים או אמצעי מניעה קלילים ..
זה מן שלב ביניים
שאולי לא מונע במאה אחוז
אבל נותן לך לעכל לאט לאט

ותקבעי כבר לעוד חודש,
עוד שבועיים תחשבי שוב אם זה הפחד של ברגע האחרון או שבאמת עדיף לחכות עוד קצת.
ולבינתיים תקחי חומצה פולית כי בשלב הזה של אחרי ההתלבטויות של הרגע האחרון, כשרוצים- זה יכול להיות רצון חזק וברור אז עדיף שתקחי חומצה פולית רציף.
לפני ההריון השני שלי הייתי באותו שלב כמוך בדיוק כל שניה חשבתי כן, לא, כן לא, כן, לא ושניה אחרי שהוצאתי את ההתקן התחרטתי ועדעתי בוודאות שהרצון שלי הוא- לא.
ואפילו היו לי בעיות בטהרה שיחד עם ט באב הייתי אמורה לפספס את הביוץ אבל הרב התיר והתבאסתי נורא והיינו יחד רק בליל טבילה ולא שבוע אחרי ובכל זאת נקלטתי להריון ובמשך שנים סחבתי את החרטה הזאת שלא חיכיתי רק עוד כמה חודשים.
תחשבי אם עכשיו מודיעים לך שהתור מתבטל, את מרגישה הקלה או החמצה?

לדעתי האישית עדיף להכניס להריון מתוך תחושת שלמות ולא מתוך ספקות, וגם אם תתחרטי על ביטול התור תדעי בוודאות מה הרצון שלך וככה תגיעי לחודש הבא עם יותר החלטיות ומוטיבציה.

ואם ההודעה שלי גורמת לך לחוסר נוחות אז אולי את כן בעצם רוצה

בהצלחה!

@YaelL אשמח מאוד לתשובתך

ולהמלצה מה הלאה..

(מתכננת בכל מקרה להפסיק להניק אבל לא בבת אחת..בהדרגה)

פרופיל הורמונלי • אודי לוריא

היא מסבירה ממש בפשטות מה זה אומר כל בדיקה והטווח תוצאות

מודה שלא הכל הבנתי
יש לי כמה גבוליות לפי זה
אבל לא בטוחה אולי חלק זה טבעי בגלל שמניקה
או מה זה אומר בדיוק

ותכלס אם יש מה לעשות עם זה

הרופאה יקח זמן עד שתראה את זה..עובדת רק בסוף השבוע אז יש שבוע עד ש..
וגם אז- אם זה נחשב צקין לא תיצור קשר

אולי קשור להנקה ואולי קשור לזה שאת מעל 35
אבל לא נראה לי מצב בעייתי

כששניהם גבוהים כנראה שזה מראה על רזרבה שחלתית שיורדת
אבל לא נראה שזה המצב
זה אולי מתקרב, בהתחשב בגיל
אבל כנראה תקין

אכן הFSH יחסית גבוה מה שיכול להעיד על רזרבה שחלתית נמוכה. כדאי לחזור על זה שוב ואולי לעשות AMH שזו בדיקה נוספת שקשורה ברזרבה השחלתית, אם את מעוניינת בהריון.

החשש שלי זה שנגיד ואני נכנסת עכשיו להריון- יש סיבה לחשוש שיהיה לא' תקין שוב בגלל זה?

יש משהו לעשות בכלל עם רזרבה שחלתית נמוכה?


אוף זה מבאס
מרגישה שהגוף שלי פשוט איבד את זה
עד ההפלה הוא היה ב''ה. פורה אפילו במיוחד בלי בעיות ועכשיו הכל השתבש

ואני רוצה עוד מלא ילדים😥

AMH לא צריך להיות בתזמון מסוים. אבל אלה בדיקות שעושים לפני טיפולים. אם את נכנסת להריון בלי טיפולים אז למה לעשות בדיקות? אין לזה חשיבות. אין מה לעשות עם זה למרבה הצער. 

המשמעות היחידה להריון חוץ מזה שיכול להעיד על הסיכוי להיכנס להריון שיורד, הוא שגם הביציות שנשארות הן גם הפחות איכותיות אז הסיכוי להפלות עולה גם עם הגיל ועם הירידה ברזרבה.

ההורמונים היו משובשים כתוצאה מההפלה
המחזור האחרון היה נורמלי ואז אכן נקלטתי- אבל שוב- להריון כימי

אני כל כך בלי כוחות לעבור את זה. שוב ושוב

חשבתי שיש מה לעשות
עשיתי בדיקות כי חשבתי שאם יש בעיה עם איזה הורמון אפשר לקבל תמיכה
אבל אם זה רק מעדכן אותי שהמצב בטטה ואין מה לעשות עם זה
אז אולי באמת עדיף כבר לא לבדוק כלום
ולהשאר לפחות עם תקווה


אני מרגישה עוד כל כך ילדה קטנה שרק התחילה את החיים
מה הקשר עכשיו גיל המעבר
ובאמת חולמת על עוד מלא הריונות ולידות וילדים
לא ציפיתי שכל כך מהר הגוף לשלי יתחיל להסתבך

?
אם זה הראשון - קפסולות לכביסה (לי יש אריאל, אבל אני מניחה שגם לחברות אחרות זה עובד באותו עיקרון). קל להכניס, בלי ריח, מנקה היטב.
אבל לכביסה הנקיה יש ריח (ריח מעולה, אבל אולי יפריע לך).
עוד אפשרות זה פרסיל ג'ל, יש לו ריח חלש.

תודה!
הבעיה היא גם בלהכניס אבל את זה בעלי עושה אז זה פחות מטריד אותי.
הריח של הכביסה הנקייה על הילדים ובכלל בבית ממש גורם לי לבחילות ולפעמים גם להקיא.
ניסיתי את הקפסולות של אריאל- חזקות מאד מאד..אנסה את פרסיל.
תודה!

יש את הכדור כביסה אקולוגי אומרים שהוא יעיל לנקיון
לא ניסיתי בעצמי

את פשוט יכולה לומר לה כשהיא מרגישה שיש לה, שאין שום בעיה והיא יכולה לעשות בשירותים או בטיטול ואחר כך נחליף
בלי יותר מידי להכנס לזה, ולשאול איםה הוא ומתי הוא יוצא והאם כרגע או אחכ..
לחזור על המנטרה שזה בסדר גמור אם היא מרגישה, וכשיצא תחליפו

לא הייתי דוואגת, מה שכן נשמע שאת בעצמך לא בנוח עם היציאות באמבטיה ואולי זה משדר לה לחץ או שזה משהו לא בסדר,
שבאמת שזה ממש טבעי והגיוני, פעם היו עושים ככה את הצרכים, המים מרגיעים ומאפשרים ליציאה לעבור בלי צורך להפעיל לחץ על רצפת האגן.
לגבי כשהיא טוענת שיש לה קקי והטיטול נקי, לא כדאי להיכנס איתה לפינות האלו.
אם היא טוענת שיש לה קקי תורידי לה את הטיטול וזהו. לא משנה אם הוא מלא או ריק.
שלא יישבר לה האמון באותות שהגוף שלה נותן.
נשמע שהקיץ היא תהיה כבר מוכנה לגמילה, אבל בלי לחץ

לא הורמונלי - מחזור כל חודש בחודשו
לעתים כבד יותר
לעתים מאריך את הווסתות
חלק מת. הלוואי שלו זה הכתמות ולכן צריך לפעמים ליווי הלכתי

הורמונלי - התקן שמפריש הורמון אחד, לא זוכרת איזה ולכן אומרים שההשפעה ההורמונלית שלו פחות
גורם אצל רוב הנשים להפסקת ווסת כל עוד בשימוש
חסרון: לעתים יש תקופת הסתגלות עם דימומים שנמשכת עד חצי שנה
יש נשים שקיבלו טיפ איך לעקוף את זה: להתקין כשרירית הרחם דקה.

לגבי כאב בהתקנה: התקנתי לא הורמונלי, אישית לא כאב לי. בכלל .. רק היו קצת כאבים כמו ווסת ביומיים שאחרי. יש נשים שכואב להן וממליצות לקחת משכך כאבים לפני
הלכתי לרופאת הנשים הרגילה שלי, שהיא מסתבר מאוד מיומנת.
יש שימליצו ללכת לרופא פרטי.
עוד על זה: בדרכ צריך 2 תורים. אחד למרשם להתקן ואחד להתקנה

החלטות טובות!

לכמה זמן ההתקן ההורמונלי עוזר? איך ההורמון שמופרש לא נגמר? סליחה אם זאת שאלה דבילית לא מבינה בזה

בתוקף ל-5 שנים, ואם עדיין רוצים למנוע צריך להחליף (ולפי הרופאה שלי, זה לא אמור לגרום לדימום הסתגלות מחודש, אבל אין לי ניסיון בזה).

התקן יעיל גםתאחרי ניתוח קיסרי.
כתבו כאן בעבר שיש זמן מסוים שצריך להמתין אחרי הניתוח עד להתקנה (שלמיטב זכרוני הוא יותר מהזמן אחרי לידה רגילה).
לפעמים המבנה של הרחם משתנה בעקבות הניתוח באופן כזה שמקשה על ההתקנה (ולפעמים לא, זה אינדיבידואלי). אני לא יודעת מה עושים אם המצב הוא מבנה שמקשה על ההתקנה. (אולי על מצבים כאלה בנות כתבו כאן שהן התקינו בהרדמה?)

הרדמה בשביל התקן נשמע ממש סיפור! מקווה שלא נצטרך להגיע לזה..

תינוק בגיל הזה אם מתעורר בלילה, צריך לאכול.

אפשר לעשות גם הנקת חלום.
לפני שהולכים לישון. ואז אולי הוא יפתח פער כשאת כבר ישנה.

ולא משתפים פעולה. חבל להנדסה אותם למהשו שלא טוב להם

ההרגלים ישתנו עוד 300 פעם.
ככה שלא רואה סיבה לא לעשות מה שנח לי בהנחה שזה לא מפריע או מזיק לתינוק.
וגם בלילה הרבה מהתינוקות לא מתעוררים לגמרי כדי לאכול. אז אין הבדל.

ותגידי תודה שיש לו ולכם כמה שעות רצוף .
אני חושבת שזה ממש מושלם ולדעתי לא צריך לשנות..בגיל הזה עדיין אמורים לאכול וזה בסדר וטוב!!

גם אצלנו היה ככה לתקופה ועבר, כבר אין כמעט שינה כזו ארוכה, אבל זה תקופות..

אולי סביבות 4 חודשים, או לקראת חצי שנה, אם יש עלייה טובה במשקל אז אפשר לנסות.

בגיל חודש לישון כל כך הרבה זה ממש לא ברור מאליו. לא חושבת שכדאי כרגע להמשיך להנדסה לו את השעות... הוא קטן ממש

אם הוא ישן כמות נכבדת כזו של שעות בלילה, לדעתי זה די והותר בהתחשב בגילו ודפוסי האכילה הרצויים בגילאים האלה