נשמע שנכווית וזה באמת כואב ומאכזב❤️
וזה טבעי שאת מנסה להגן על הלב שלך מעוד פגיעה,
אבל שימי לב שבאיזשהו מקום את יוצרת איזשהו ריחוק באופן הזה.
את פחות מאמינה בו, את פחות מצפה ממנו, את שומרת מרחק כדי לא להפגע.
זו כאמור דרך התגוננות טבעית ומובנת, ועם זאת כאן המקום לשאול לאן את רוצה להגיע לטווח הארוך בזוגיות שלכם...
כי אם המטרה היא להגיע כרגע לאיזשהי שלווה בלי טלטלות, אז לכאורה ככל שמתרחקים, אין ציפיות אין אכזבות. אבל המחיר הוא, שגם בחיבור ביניכם נוצר ריחוק.
יש סיטואציות שזה נכון בהם באופן זמני, או אפילו באופן קבוע אם זו דמות לא משמעותית בחיינו.
כשזו זוגיות, וזה הקשר שצריך להיות הכי קרוב, גם אם זה יגן עלייך לטווח הקרוב,
בעיני יש לזה מחירים וכדאי ממש ללמוד איך להגיע למקום בריא ולכתחילאי שאני מאמינה שאת כמו כל אישה רוצה.
האם את יכולה לשנות *אותו*? בואי נצא מנקודת הנחה שלא.
בני זוג תמיד ישתנו עם החיים בהשפעת הזוגיות אבל זה ודאי לא משהו שהייתי מגדירה כלשנות אותו באופן שהתכוונת.
מה כן אפשר?
ללמוד ליצור דינמיקה אחרת בזוגיות שלכם.
קודם כל כמו שהזכירה
@לפניו ברננה! להיות בעמדת נפש שבה זה בתוכך לגיטימי הגיוני ומתבקש שהוא יגיע בזמן הזה.
(זה שונה מהצבת גבול לילד כי הבעל שלנו הוא לא ילד שלנו,
למרות שלמרבה הצער הרבה פעמים יש מצבים שבהם אישה תופסת את עצמה בעמדה של מבוגרת מול בעלה הילד והלא יוצלח, עייני ערך
אבא פגום, הצודקת, המיותר וכל מיני אמרי שפר שמשקפים מצב רחב שקיים למרבה הצער).
הדבר השני הוא בהמשך לזה ללמוד לקיים דינמיקה זוגית של איש ואישה, שבעיני עליה ממש נאמר זכו שכינה ביניהם.
כשהאיש הוא במקום של גבר, משפיע, אחראי, דמות להשען עליה ומעניק בטחון ותמיכה, והאישה היא דמות שיכולה להרשות לעצמה להישען, לקבל, לשחרר ולהיות נוכחת בביאינג במקום המצב של דואינג שבו רוב האמהות נמצאות כשהן לוקחות על עצמן את האחריות להכל.
בתוך דינמיקה כזאת איש שמח לדאוג לאשתו ולשמח אותה בדברים שחשובים לה, ובמידה ומשהו יקרה הוא יתקשר איתה בנושא).
מעבר לזה יש כאן איזשהי פגיעה שנפגעת וכל עוד לא תתני לה להשתחרר מהמרחב הזוגי היא תהיה ביניכם חוצצת.
מצרפת לך סרטון קצר שהעליתי לאחרונה שאולי גם טיפה יתן כיוון...
https://ori-at.blogspot.com/2023/01/blog-post_4.html?m=1
)
