פורום הריון ולידה (עמוד 1055)

אין לי מושג אם ככה זה
כרגע הן עוד איתי

שנאת לדבר על כסף...

אופ

זה גורם לי להרגיש כאילו מסכנה שאני לא יכולה להוציא עכשיו, ומחכה לתאריך מסוים...

ככה גם בשכר דירה אנחנו משלמים בתחילת חודש

עד שאמרנו לעצמינו שהחודש מסןדר לנו קצת...

לק"י

אני רגילה. לא נשמע לי מוזר בכלל....

לא הבנתי ואם מישו מקבל משכורת ב10? איך היא יכולה לדרוש בראשון כשהיא יודעת שהרבה מקבלים ב10 או ב5?

אולי תשתפי אותה שבגלל שהרגע חזרת עדיין אין לך משכורת ותשלמי לה מיד ברגע שיהיה.
אולי תשלמי כרגע חצי ?!

אולי אבקש מההורים החודש... מעצבן...

לראשון לחודש אני רגילה🙉
רק מבאס שלא ידעת ואז לא התכוננתי לזה...💖🥴

לק"י

אולי נכוותה פעם מצ'קים בלי כיסוי.

אולי מדווחת על סכום נמוך יותר מכל ילד פשוט

יודעים שמשכורת ראשונה אחרי חלד היא בתאריך הזה והזה... ושומרים לזה כסף מראש.

תסתכלי על זה כמתן שירות.

לטכנאי את משלמת במקום
וכך גם לכל איש שירות אחר.

ורק עוד נק
אם היא דורשת מזומן אני מניחה שהיא עובדת בשחור.

1. לדאוג שיש לילדים ביטוח! גם ההורים יכולים לעשות. זה חשוב מאוד מאוד.
2. לעשות חוזה בניכם מה קורה אם היא לא יכולה לעבוד (נניח מלחמה/סגר ל"ע)
מאחר והיא לא מוכרת כעובדת ע"י המדינה אז היא לא תהיה זכאית לכלום ואז במקרים כאלו הרבה פעמים הציפיות היא שההורים ימשיכו לשלם כרגיל למרות שלא מקבלים שירות

לק"י

גם לברר מה קורה אם מחליטים לעזוב באמצע שנה. או אם המטפלת נעדרת בגלל מחלה וכדומה.

(לגבי היחזרים מהמדינה- לא בטוחה כמה זה עוזר למטפלת בפועל, כי עד כמה שהבנתי מהמטפלת שלנו כשהיא החזירה לנו כסף בגלל הסגר, היא לא באמת קיבלה משהו.... וגם מענקים שעצמאים קיבלו הם נדרשו להחזיר.
אבל זה עניין של המטפלת, פחות של הלקוחות).

באמת מבאס שלא הבנתם את זה מראש כי עכשיו זה כאילו נופל עליכם לא נח בכלל

היא צריכה לקנות מצרכים והיא משלמת שכירות על המעון מראש וכו
באסה שלא ידעת מראש.. אולי היא תסכים להתגמש טיפה? זה ממש לא מביך לשאול.. את רק חוזרת מחופשת לידה והייתה לך אי הבנה
מקסימום היא תגיד שאין אפשרות

טיטולים מטרנות מגבונים וכו’...

אופ...

הוצאות
אנחנו משלמים למטפלת בסוף החודש
אבל גם משלמים לה פנסיה וביטוח לאומי כי אנחנו המעסיקים שלה כאילו

לק"י

אצלינו היא גם מבשלת להם וקונה חומרים ליצירות (בקטנה כזה, אבל זו גם הוצאה). ואנחנו משלמים בתחילת החודש.

זה לא ככה אצל כולם.
מטפלות בלי הוצאות כמעט יותר נהוג לשלם בסוף החודש🤷

אם ככה היא עושה, אז ככה היא עושה וצריך למצוא דרך להסתדר עם זה

כאילו התחילו לגבות מספטמבר...
וגם אותי זה תקע כי התחלתי לעבוד בספטמבר ומשכורת ראשונה קיבלתי רק באוקטובר

זו הדרך שלה להבטיח שבאמת תקבל את התשלום ולא תצטרך לרדוף אחרי הורים בסוף החודש (בעיקר בסוף החודש האחרון)

שלא יקרה מצב שהורה מוציא את הילד שלו בסוף חודש ולא שילם.

אם הראש היה קטן פתאום, אז הפחד היה מזה שהעובר לא גדל טוב ברחם אולי אבל זה לא המצב
אז מניחה שאם הפחד הוא סיבוך בלידה בגלל ראש גדול (לא יודעת אם זה אכן פחד..) אז אולי ירצו לזרז? את יכולה אולי להתייעץ עם רופא אונליין?

זה עיניין של מילימטרים..
אני אנסה מחר להקדים את התור למעקב גדילה ולפי זה נחליט..

גם לי קרה. עושים סקירה מכוונת ובודקים אם הכל תקין.. אני עשיתי פרטי כי כבר באמת לא היה ככ זמן

כמה עלה? קיבלת החזר?

יש לי ביטוח פרטי אז קיבלתי 80 אחוז החזר. עלה 1500 אז סהכ שילמתי 300

כי אם יש קפיצה באחוזון של הראש יש חשש לבעיה.

גם אצלי התינוק היה עם ראש מאוד גדול לא רק גדול 

פשוט החליטו לזרז ב37

אבל אני גם בהריונות בסיכון בלי קשר אז נהייתה במעקב ממש צפוף

הסקירה המכוונת זה כדי לראות שאין עוד בעיה שלא נדע מעבר לראש הגדול

הייתי לוחצת על הרופא כדי להבין עד כמה זה קריטי

ומוסיפה שבאמת הפחד הכי גדול שהראש והכתפיים יתקעו בלידה חלילה

המזכירה אמרה שם שחבל על הערכת גדילה ורק אז לקבוע תור למכוונת כי אני יכולה פשוט ללדת לפני...

אני אוהבת יותר את ההוא עם ישי ריבו

את תחזרי אלי
אמונה
שהשמים לא יפלו לי
שהחורף יזכור
שזמנו לעבור

לא זוכרת מי הזמר... אבל זה השיר שהזדמזם לי היום
ועוד:
יש לי סיכוי להינצל של אביתר בנאי
יש בליבי כינור
ולפעמים זה עוד קורה לי בלילות של עידן עמדי
לאן שלא תלכי שירי מיימון

כמה את יפה, אל תעזבי ידיים, יש בך הכל, ניגון התבודדות .. כל אלה של עקיבא

של בני פרידמן
נכתב על תקופת הקורונה אבל כל כך רלוונטי תמיד

ואמונתך בלילות... זה מחזק אותי.
שירי סעודה שלישית כאלה מתהילים בעיקר- מזמור לדוד (גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי), שיר למעלות, שמע ה' קולי אקרא, תפילה לעני, אנה ה' כי אני עבדך.

חוץ מאלה אז- תמיד יש אדמה, אל תעזבי ידיים, מחכה (וזה יבוא...)

אין פה מספיק שירים, אז תודה על השרשור - אולי אקבל ממנו רעיונות...
גם אין פה שירים של נשים, כדי שאוכל לשמוע את זה בבית גם כשהגברים נמצאים, אבל יש הרבה שירי נשים מחזקים, בעיקר של טובה גדות ושל רוחמה בן יוסף...
ושולחת לך חיזוק והרבה כוח להתמודדויות!

מקווה שהתינוק שנולד בסדר..

שמעתי את אחד מחברי משלחת החילוץ שהגדיר את החילוץ כמו לידה.. זה ממש להוציא בן אדם מתוך גוף אחר כי ההריסות ממש "בולעות" אותם כביכול..

בס״ד

🤍

ה' מנהל ומנהיג את העולם. נותן את התבונה למנהיגים שלנו. הכל בידו. את יכולה לומר כמה פרקי תהלים... זה בטוח יעשה טוב.

ליל מנוחה ובשורות טובות!

אני חושבת שאת נחשבת באיזור יחסית בטחוני.
וראית את הסרטון של המשטרה על ההנחיות?
לא מאמינה שיקרה משהו אבל שתדעי בכל מקרה הכי בטיחותי בחוץ ואם אין ממד אז חדר מדרגות.
ושאני נכנסתי לסרטים היום בעלי הרגיע אותי ואמר שזה לא קורה בחצי שניה. לוקח כמה דקות עד שבניין קורס ובהחלט יש מספיק זמן לצאת.
מקווה שתצליחי לישון ❤️

מאז הרעידה של הלילה שהרגשתי כמו שצריך ואחכ היתה עוד רעידה בצהריים שגם אותה הרגשתי אני ממש בדריכות וגם מרגישה פיזית כל הזמן את התחושות של הרעידה.. זה יותר סחרחורת שלי אבל אני כל פעם מתלבטת אם זו לא שוב אותה תחושה...

בישראל יש שמירה מיוחדת עלינו.
אולי תבטיחי סכום קטן לצדקה ובזכות הצדקה יהיה לך רוגע?
אגב-בתורכיה הבניינים קרסו לא רק בגלל שהם ישנים אלא בעיקר שלא תיחזקו ובדקו אותם.בישראל יש בקרת ביניינים ואם יש בניין רעוע עושים איתו משהו...

ה' איתך משגיח ושומר

כואב הלב שלא ישנת כמעט יממה..
כל כך קשה לחוות את הפחד הזה
וגם כל כך מובן.
ההרגעה היחידה שיש לי להציע היא
שמה שצריך לקרות קורה
ומה שלא צריך לקרות לא יקרה
ומוות וחיים הם לא בידינו.
השתדלות זה כשאת יודעת בוודאות שיש סכנה,
אבל כרגע אין לך בדרך הטבע איך או ממה להמנע
אז נותר לקוות לטוב ולשחרר שליטה
להתפלל ולבקש מבורא עולם שישמור עלייך ועל כולנו.

מאחלת לך שתרגישי הקלה!

השנה וגם שנה שעברה כמדומני לחזאים היו נבואות זעם על בצורת, ומחסור חמור בגשם..
והופ.
כשבורא עולם מחליט, הכל יכול להיות.
אנחנו ניזונים מכל מיני מחשבות, פחדים ותרחישים שאולי ואולי
מבצרים את עצמנו בחומות ומגננות, אבל יש לנו את הקב"ה ששומר ומשגיח ואילולא הוא אפילו זה לא יחזיק
כח של תפילה יכול לפתוח שערים נעולים. נתפלל שחלילה לא יגיעו דברים כאלה גם אלינו

💙

לי עוזרות שתי מחשבות:
1. ה' שומר באופן מיוחד על ישראל, לפחות בנושא של אסונות טבע. (גם כשהיו אסונות טבע בארץ, לא היו בהם עשרות ומאות הרוגים כמו בארצות אחרות...)
2. זה יישמע אולי מצחיק - אבל אני יותר חוששת שמישהו מקרוביי ייהרג חלילה בתאונה או בפיגוע או ימות במחלה, כי אז כאילו אלה רק אנחנו שנפגענו. אבל ברעידת אדמה חלילה (אם חלילה היא תהיה בסדר גודל כמו בטורקיה) זה יהיה אסון לאומי, שכולם חלילה ייפגעו ממנו... אז לפחות אני לא אהיה היחידה באבל ובפגיעה... (כן, זו מחשבה סדיסטית במקצת )

חוץ מזה - אני פשוט מעדיפה לא להסתכל בחדשות במצבים כאלה... זה כבר מוריד הרבה מהחששות...

בס״ד

גם הבניין שלנו מאד מפחיד אותי... אני ממש משוועת לעבור, בין השאר בגלל החשש של רעידת אדמה. אבל ממש עכשיו לא מתאפשר לנו עדיין (בע״ה שבקרוב גם אתם וגם אנחנו נוכל לעבור מקום בטוח יותר!!)


הפחד שלך הוא אמיתי ממש! לצערנו הרב יש מציאות כזאת של רעידות אדמה, וזה דבר נורא ואיום.

מה שעוזר לי זה - להחזיר את עצמי להווה, כל הזמן. עכשיו אני בריאה? בעלי בריא? הילדים שלי בריאים? זה מה ש*אמיתי*. כל השאר דמיון. אמנם בתיאוריה הכל יכול לקרות, אבל למה לתת לדברים היפותטיים, שבאותה המידה עשויים גם לא להתרחש לנו אף פעם, לקלקל לנו את מה ש*כן* יש לנו?

ה׳ נותן לי היום חיים, משפחה, בית ובריאות. כשאני עסוקה במה שאני עלולה לאבד ח״ו, אני כביכול מאבדת את כל הדברים האלה כבר עכשיו. כי הדמיון מאד חזק והמראות שהמוח שלנו מייצר ממש משכנעים ושואבים, עד כדי כך שאפשר לחוש בגוף ממש את הדמעות ואת הצער הבלתי נתפס על אובדן יקירנו ואובדן כל הטוב שיש לנו. ברגעים האלה, שאנחנו נותנות לחרדה להשתלט עלינו, אנחנו כביכול ״מקדימות״ צער של העתיד (שבכלל-בכלל לא בטוח שהוא יקרה) וחוות אותו כעת. במקום להינות ממה שיש *באמת* כרגע.

אם חושבים על זה לעומק, יש בזה משהו קצת אבסורדי. אנחנו רוצות שכולם יחיו ויהיו בריאים כי ככה נוכל להמשיך להיות מאושרות. אבל כרגע, זה בדיוק מה שקורה!! כולם חיים ובריאים!!!! ואם כן, *עכשיו* הוא הזמן לשמוח איתם ומהקיום שלהם 🙂!!!

איך עושים את זה? נשארים בהווה ומפעילים את החושים שלנו. להסתכל על הילדים, בהכי הרבה נוכחות שיש לנו. להקשיב לבן הזוג, בהכי הרבה נוכחות. לשיר, לרקוד, לאכול ארוחה חמה ביחד, להקריא ספר, לקלח, להתמוגג מהמתיקות, להשכיב, ללטף, לחבק, לצחוק - בהכי הרבה נוכחות 🙂. בגלל שבכל רגע נתון המוח שלנו יכול להכיל רק מחשבה אחת, הנוכחות הזאת ממלאה אותו (את המוח) בטוב הקיים, ולא מאפשרת מקום לתמונות מפחידות. את מבינה?❤️

יש עוד הרבה מצבים שעלולים להכניס אותנו לחרדות: אחרי פיגוע, אחרי פרסום של עוד פרשה של פגיעות מיניות, כששומעים על מישהו שאנחנו מכירים שחולה במחלה קשה וכו׳ וכו׳ וכו׳. אני ממש מרגישה על עצמי שחוץ מתפילות (!!!!), רק ההחזרה הזאת להווה באמת עוזרת לי.


ולמניעה, כמו שכבר כתבו, לא להיכנס לתמונות או סרטונים של אסונות! אני בכללי נמנעת מפירוט-יתר לגבי כל סוגי הדברים הרעים שמספרים עליהם בחדשות. אני מעודכנת, קוראת את הכותרות ולפעמים גם כתבות, אבל משתדלת מאד להימנע מתיאורים קשים. כי כמו שכתבת, כשרואים תמונות כאלה, קשה מאד-מאד להוציא אותם מהראש 🥺.

אבל גם אחרי שנחשפנו, אפשר לתרגל את החזרה להווה. זה דורש יותר מאמץ מאשר אם לא היינו רואות, אבל זה עדיין בהחלט אפשרי וזה שריר שממש שווה לאמן ❤️



(מה שיכול לעזור בהקשר הזה, זה לקרוא את הספר ״לאהוב את מה שיש״ של קייטי ביירון ולתרגל את שיטה שלה. זה מדבר בדיוק על זה, על המקום של המחשבות, ואיך לחזור להווה כל פעם מחדש).



בהצלחה אהובה, מקווה שתחזרי לישון טוב!!!
חיבוק 🤍🤍🤍

רוצה לקחת לי לחיי בע"ה

אני ממש מאמצת את זה לחיים כי זה פשוט נכון כל כך

אצלי זה לא הרעידת אדמה..
אבל נגיד פיגועים ותאונות זה כן מעורר בי את הדמיונות האלו..

תודה

תודה רבה, נכון מאוד מאוד! להנות מהטוב שיש לנו עכשיו ולא להתמלא חרדה למה ש*אולי* יהיה בהמשך...

בס״ד

ותודה שעצרתן להגיב לי ❤️

@אוהבת את השבת
@אחתפלוס
@מתנות-קטנות
@מדברה כעדן.

ושה׳ ישמור על כולנו, על יקירינו ועל כל עם ישראל!!

קוראת את זה תוך כדי דיווח על עוד רעידת אדמה ואני נכנסת להתקף חרדה נוסף..
אשתדל להפנים את הדברים שלך למרות שרעידת אדמה כבר עשרים שנה זה אחד הפחדים הגדולים שלי

בס״ד

אני מוצאת את עצמי בהזדמנויות שונות הבוקר מבקשת מה׳ שישמור על כולם, על כל המשפחה, על כל עם ישראל. זה באמת מפחיד. והבניין שלנו כזה ישן ומתפרק....

חיבוק גדול על התקף החרדה נשמה. אני יודעת מה זה. מקווה שהבוקר את כבר יותר בטוב. ❤️❤️❤️❤️❤️

(את יודעת מה קרה לפני 20? זה קרה בעקבות טריגר מסוים? את לא חייבת לענות כמובן).

הלוואי ומעכשיו יהיה לנו שקט בגזרה הזאת, ובכל הגזירות האמת.

❤️

לפני כמעט עשרים שנה חוויתי את הרעידת אדמה הראשונה (ואחרי כשנה היתה עוד אחת) ונכנסתי לטראומה..

בס״ד

איזה לא קל זה.
הלוואי ותמצאי את הדרך לרפא את הטראומה הזאת 💗💗💗

עזרת גם לי. מדהימה

פשוט כל מילה זהב טהור.

לגזור ולשמור.

 

תודה לך על זה 🙏🙏🙏

❤

רק חיבת להגיד לך שדווקא פעם הייתה בנייה יותר חזקה.. אז אל תחששי, תלוי באיזה שנים וכו וכו' .. אבל הבנתי שפעם התקן היה יותר מחמיר..

אצלי חששות וחרדות שמפריעות לישון זה קשור גם הרבה פעמים לחוסרים- b12/ ברזל/ויטמין די וכו'
או למצב הורמונלי,
אז תדעי שגם החרדה הזו זה זמני...

וכתבו לך כאן כל המהממות ממש יפה
ואני ממש מקווה שהצלחת לישון ❤️❤️

לפעמים צהוב כהה זה בעצם חום

עוד שאלה
אם אכן ההפרשה החומה היתה השתרשות
כמה זמן אחרי אפשר לעשות בדיקת הריון?

דימום השתרשות קורה שבוע אחרי הביוץ. אז צריך להמתין עוד שבוע
אני מבינה שעוד לא קיבלת, אז באמצע שבוע הבא- אם לא תקבלי, לדעתי כבר אפשר לבדוק

מניקה. אז אין צפי כלשהו למחזור
לכן רציתי לדעת מה הסיכוי שזה הריון
או שזה סתם מההנקה אולי

בהנקה יש הרבה שיבושים..
מקווה בשבילך🥰

גם המשחה של לנסינו מאוד עוזרת אם יש סדקים

כואבות מאוד מחפשת משהו שיגן קצת(:

בגיל קצת גדול, לא בטוח שהוא יסכים לפטמה הלא מוכרת.

אצלי (ושמעתי על עוד הרבה) זה מה שעבד

בגיל קטן זה מומלץ. בגיל יותר גדול (כמה חודשים) עדיך ללמד ע"י ניתוק, לומר "לא נושכים את אמא", להחזיר להניק וככה כמה פעמים עד שיש הטבה...

חיבוק, שיהיה בבריאות ובקלות❤️

מרגיע ומסביר

לתחושתי אם זה כבר גם ככה רך, תחשבי מה יעשה לזה עוד כמה שעות בישול..

חושבת שזה באמת ייהפך לדייסה

 

אבל שוב, אני לא יודעצ כלום

אבל אולי אל תתני עוד בישול עכשיו.

שימי בסיר את שאר הדברים ותבשלי אותם (בשר, עוף תפוא וכו’ וכו’)

ולפני שבת תוסיפי את הקטניות וישב יחד

(צריך לבדוק שזה בסדר הלכתית ולא בישול בשבת אבל ניראלי שזה סבבה כי הכל מבושל כבר, וזה כילו רק מתאחד...)

מהמקפיא ולהוסיף לסיר.

ככה אנחנו תמיד עושים וזה יוצא אחלה

אולי להשרות לכמה שעות מחדש ועם זה לעשות כבר משהו אחר?
או שלעשרות כמה שעות זה לא מספיק? תכננתי להתחיל להכין בצהריים

אבל שעועית, חומוס לוקחצזמן

חימום קירור..

תחשבי שחמין יושב כל הלילה וזה סבבה גם בשבת קיץ וגם בשבת חורף
ככה שאין זמן מדוייק

לא בפורום בכללי ולא דרך הכרטיס האישי
@משה

תחפשי דרך גוגל. אולי יעזור

עשיתי את זה מלא...

אולי תנסי לעדכן גרסא בדפדפן

אין לי המלצה. רק מאירה- ככל שהטיולון יהיה יותר יציב, ככה הוא יהיה פחות טיולון ויותר עגלה כבדה, מסורבלת, לא נוחה להסעת פעוט.
היה לי טיולון של ציקו לייט וואי, אם היו שמים תיק כבד היה נופל, וגם אם תינוק עמד עליו לא היה ממש יציב.

לעומתו היה לי טיולון אחר עם 6 גלגלים (מאחורה גלגלים כפולים). הוא באמת לא התהפך. אבל ממש לא היה נוח להסיע אותו.

גם טיולון עם גלגלים גדולים יהיה יותר יציב, אבל אז גם יהיה יותר כבד, קיפול פחות קטן וכו.

זה מי שאני יודעת. אולי מישהי פה תחכים אותנו אחרת שיש כן טיולון יציב וקל.

ואם אפשר לשאול, למה חשוב לך היציבות?

ביחד יכול להיות מתכון לאסון...

אפשר לקנות גם במקסטוק כאלה שמצופים ניילון וזה הניקוי הכי קל.
לגבי חלק - הם אף פעם לא חלקים כדי שלא יחליקו עליהם, אבל זה לא מונע זחילה, להיפך, זה עוזר לתינוק לא להחליק

כמו שכתבו לך ככל שתקחי טיולון יותר יציב, זה גם יהיה יותר כבד וגדול

 

אני באופן אישי קניתי טיולון של בוגבו בטרפליי, קצת יקר אבל קיבלתי עליה הרבה המלצות.. היא מתקפלת לגודל ממש פצפון.. לגבי היציבות תיק לא הייתי שמה על זה 

וחבל להילחץ מזה.
אם תכניסי לעצמך לראש שזה קשה ומפחיד, וזה ת ה ל י ך ארוך, ככה זה יהיה.

גמילה היא תהליך טבעי שהילד עושה. ממש כמו שהוא לומד ללכת ולזחול ולדבר!
אממה?
בשנים האחרונות הפכו את העניין הזה לסטרס ולחץ, ומה שקורה זה שההורים מצפים מהילד שהגמילה תהיה קשה. כשהילד מבין שחלק מתהליך הגמילה זה תסכול, הוא מגיב בהתאם- כי זה מה שמצופה ממנו.

אנחנו בעצם חיים בנבואה המגשימה את עצמה!
אנחנו מצפים שהגמילה תהיה קשה- הילד מקבל שדר מההורים שהגמילה תהיה קשה- הגמילה קשה.

נכון, צריך המון סבלנות בגמילה, ולהכין שפריצר של מים והמון סמרטוטים, אבל זה כמו שהילד לומד ללכת, ואז הוא נופל, ואז הולך, ואז נופל- ככה גם בגמילה. הוא נגמל, ואז מפספס, ואז נגמל, ואז מפספס.

למה את מראש מכניסה את עצמך לסרט שהולך להיות קשה? אל תעשי את זה לעצמך!
תבואי מתוך אמון בילד שלך, ביכולות שלו, באינטיליגנציה שלו! למה שהוא לא יצליח??

הייתה פעם תכנית של חני נחמיאס ''בלי טיטולים'', והשיר שם היה ''גם אנחנו הגדולים, היינו עוללים בטיטולים. ואם אנחנו נגמלנו- אז גם אתם יכולים!''

ההורים שלו הגיעו באמונה כזו.
יש ילדים שזה הולך להם מהר ובקלות ויש כאלה שפחות.
לבכורה שלי היה ממש זריז, ולקטן תהליך מאוד ארוך שעדיין לא לגמרי הסתיים (התחיל לפני יותר מחצי שנה). לא באנו עם ציפיה כזו, הרי הניסיון שלנו היה קל ופשוט ומהיר - אבל כל ילד הוא שונה.

(לא בטוחה למה התכוונת במילה "קשה". אני התייחסתי לזמן, ולא בהכרח שבחוויה של הילד זה קשה. בחוויה של ההורה זה עלול להיות קצת קשה ככל שזה יותר ארוך)

החברה מתייחסת לגמילה כקושי, ו''מסבירה'' להורים שצריך להיות להם קשה.

(ד''א, לא רק בעניין הזה...)

אז ייצרנו בעיה, ועכשיו בואו ננסה להתמודד איתה.

אני מאמינה שזה לא חייב להיות ככה.

 

זו לא אמונה ''כזו'' זו אמונה ''בו'', בילד. האמונה שהילד מסוגל, שהוא יכול, ולמה שבכלל יהיה עם זה קושי?

 

מהניסוח של פותחת השרשור, עוד לפני שהיא גומרת את הילד היא כבר מצפה שיהיה קשה. למה?

שאלתי כי אין לי ניסיון, אני ממש לא חושבת שזה קשה, ובכלל לא נלחצת מתהליכים.
אני רק לא רוצה לעשות טעיות בנושא. אני יודעת שיש השלכות פסיכולוגיות להתנהגות לא נכונה שלנו כהורים בנושא, השלכות שיכולות ליצור תקיעות בשלב האנאלי אז אני רוצה לדייק את עצמי מראש בעזרתכן...

אני לא מסכימה עם הסוף שלך!
אני מאמינה בלב שלם שזה שהורה מתנהג לא נכון באיזשהו שלב, לא משפיע במאומה על הילד!
הילד הוא יצור בחירי, והוא בוחר איך להתנהג בהתאם למה שהוא חווה.

ומחילה, אני עוד יותר לא מאמינה בשלבי ההתפתחות המינית של פרויד.

ורואה שיש השלכות ברורות לפי היחס של ההורים וההשפעה של זה על הילדים, לא מאשימה את עצמי אבל גם לא מסירה מעצמי אחריות הורית בשום תחום...

אבל אני לא חושבת שיש כאן עניין של הסרת אחריות הורית.

וכך נהגתי בעצמי מול הגמילה. ובאמת לא היה קשה. ולא היה פה פספוסים בכל הבית ברןך השם

מוסיפה משהו קטן שאני חושבת מוסיף לקושי זה החוסר פניות של ההורים להבנה שזה תהליך שיכול לקחת זמן וז ה בסדר וטבעי.
יש איזה רצון סמוי שילך מהר ולהיפטר מזה.
ועוד משהו קטן שבעיני הורה שפחות מתאים לו תהליך שיכול לקחת זמן עדיף לגמול את הילד במצב יותר בשל כי כשהילד קטן יחסית ופחות בשל זה ממש ללמד אותו להיגמל וצריך סבלנות בעיקר של ההורים. מכירה ילד מקרוב שגמלו אטתו בגיל צעיר ממש כי עם אח שלו זה עבד טוב אבל אמא שלו לא התכוננה לתהליך שיכול לקחת זמן והילד משך את הגמילה שנה וחצי רק פיפי וקקי עדין לא עושה בשרותים הם כבר 3 שנים בתהליך וזה סוג של גלגל שדבר גורם לדבר ולשניהם לא פשוט בכלל..

אבל חשוב לי לכתוב שיש מקרים שהגמילה קשה ולא רק בגלל הגישה של ההורים, להיות הורה בגמילה קשה ולקבל שדר שזה בגלל הגישה שלך זה לא מאוד נחמד. יש ילדים שקשה להם והתהליך הזה לוקח להם המון זמן, ולא משנה באיזה גיל התחילו את הגמילה. אז חשוב לדעת, שלכל ילד יש את הקצב שלו בתהליכים, זה בסדר גם אם זה לוקח זמן ובסוף זה קורה בעז"ה.

ולאו דווקא גמילה "קשה", אלא "ארוכה"...
זה יכול להיות בגלל נטייה של הילד ולהשתלב באירועים חיצוניים כמו מעברים, הולדת אח וכו'.
אז חשוב להאמין בילדים שלנו ולהיות בגישה חיובית וסבלנית, אבל זה לא בהכרח מוביל לתהליך קצר ופשוט, וזה בסדר.

מה את משדרת לילד?
האם הוא מסוגל או לא מסוגל?
למה מראש לחשוב שזה יהיה מורכב?
זה כמו שלבת שלי לקח 4 חודשים מאז שנעמדה עד שהלכה, וזה לא היה עניין מרגש או מלחיץ.
אני לא אומרת שהגמילה תהיה ארוכה/קצרה, אלא שהיא לא בהכרח תהיה מורכבת וארוכה. לא צריך לצפות לבעיות כל הזמן...

ואני מדברת על לשדר לילד שהוא מסוגל, להאמין בו 100%, לא להתרגש מהנפילות, ועדיין לפעמים לילד יש את הקושי שלו בהסתגלות למעבר למצב החדש, ולפעמים זה מביא את ההורים לתסכול גדול, כי גמילה זה לא משהו שנחמד להורים להתעסק איתו...

הם נערכים לזה שזה לא משהו שקורה ביומיים.
הם מכינים את עצמם, את מאגרי הסבלנות, את הבגדים ואת הבית.

מקסימום, יופתעו לטובה? נהדר.
אצל רוב ההורים שפגשתי,
היו להם קולות בראש של יום יומיים והוא נגמל.
והם מאד התאכזבו לגלות שלא.
ושיש עוד דרך ארוכה ללכת.

@חרותיק תבקשי ממנה

ולא צריך לקרוא רק כשממש כבר רוצים להתחיל את הגמילה. אפשר גם שנה לפני. מדריך פשוט מעולה!

מחכה לרגע פנוי לקרוא אותו
שמרתי במועדפים;)

בעיקרון עשיתי אותו בעמודים כפולים, כדי שמי שרוצה להדפיס, תוכל להדפיס כמות קטנה יותר.
אז אם באלך- זו גם אופציה.

האמת שזה יותר מחסור בזמן...
אבל אגיע לזה בעזרת השם

ולתת לבעל לקרוא... עשה לנו ממש טוב. דיברנו בשפה משותפת ודנו על איפה הילד שלנו נמצא בתהליך...

תודה רבה

וגם לך @מדברה כעדן.

יש לי מדריך שאפשר להוריד בחינם,
וממש בשמחה.
אני יועצת גמילה, אבל סיכוי טוב שאם תפעלי כמו שכתוב במדריך,
לא תצטרכי שום דבר אחר..

כאן את יכולה להוריד:

https://cherutkelman.ravpage.co.il/colmad

אנחנו גם לקראת תהליך של גמילה, ורק מרפרוף על מה ששלחת אני רואה שזה יעזור לנו מאוד

מוזמנת לשתף גם חברות אם הן מחפשות..

שיהיה בקלות ובבריאות הכל!!💓 את בתפילותי

אולי יהיה שלב שתצטרכי מעקב אחות יותר צפוף, ואז תעשי בנוסף.

ולצערי זה גם לא ישתנה.. יש מצב שאולי באמת לקראת סוף ההריון יגידו לי לבוא כל שבוע ולא כל שבועיים כי החשש לרעלת יהיה ממשי יותר..

חשש לרעלת?

את לא חייבת לענות כמובן

בגלל רמות הסוכר בדם

לקראת הסוף, הרופא אמר לי לבדוק לחץ דם פעם או פעמיים בשבוע.

בכל מקרה הייתי צריכה לבוא גם למוניטור...

 

אצלי בגלל עובר קטן.

אולי כדאי שנקנה מד סטורציה ול"ד שיהיה בבית.. אצל ההורים שלי יש והשתמשתי כמה פעמים כשלא הרגשתי טוב בסוף ההריון הקודם..

ואצלי האחות היתה פעם כן פעם לא. אבל מסיבות אחרות ולא של סכרת...

תודה!

אבל אני לפני כמעט שלושה חודשים וגם ילדה בת שנתיים וחצי בכורה ובה מרגישה סביב גיל חודש שהצלחתי לאפס את הבית ולהסתדר כמעט בלי עזרה..
אבל ממה ששמעתי סביבי זה יכול לקחת יותר זמן.. באמת תלוי באופי של שתי הילדים ואם יש / אין מסגרת לגדול

חודש נשמע זמן שאני יכולה לסבול חחח

אני הבאתי בחשבון שזה יקח הרבה יותר זמן מחודש והכנתי את עצמי נפשית.. בסוף זה קרה מוקדם יחסית הרבה בזכות שבשבועות הראשונים ממש לקחתי כל עזרה אפשרית

שבוע זה כלום כלום כלום
את בטח עוד לא מרגישה טוב, לא פיזית ולא נפשית
הכל עדיין הפוך
זה ממש לא השלב של ההסתגלות עדיין
זה לוקח זמן....

בכל יום ובכל שבוע מרגישים קצת יותר טוב וקצת יותר מסוגלים לעשות דברים לבד. אבל לפני חודש וחצי - אני לא מצפה מעצמי לחזור לתפקוד (טכני וגם נפשי). זה הרי משכב הלידה, בסופו של דבר...
ובלידה האחרונה לקח לי כמה חודשים להתאושש... הייתי אפילו בהלם לגלות כמה זה לוקח זמן...
בקיצור, תני לעצמך עוד זמן, ותשתדלי להיעזר כמה שיותר. אם בעלך או מבוגר אחר לא יכול להיות זמין - אז אולי להביא נערה צעירה שתהיה עם הגדול כדי שתוכלי להתפנות לעצמך ולתינוקת...

חודש זה ממש מעט זמן

ורק שה' יתן כח הלאה עוד מעט שאחזור לעבודה...לצערי לא מתאפשר לי להאריך

קשה לחזור לעבודה ככ מהר

מתמונות שגוגל מעלה מדי פעם אני רואה שאחרי הלידה השניה התחלתי לאפות אחרי חודש, ולארח אחרי חודשיים. אבל הרגשתי טוב אחרי הלידה הזו. הלידה השלישית לקח לי הרבה יותר זמן להתאושש ולחזור לעצמי

אני לא ממש חזרתי לאפות עדיין, לארח וודאי שלא....

יחסית יוצא דופן
אבל חזרתי לשגרה די מהר.
פעם אחת אמא שלי באה ועזרה לי עם ארוחה מזינה, כלים ושטיפה
וזה היה סמוך לחג, ולא היה לי כח להתארח אז שלחתי את בעלי עם הגדול שהיה בן פחות משנה וחצי (מזל שחמתי לא גרה רחוק) כדי שאנוח ולא נצטרך להתארגן פה על החג
וזהו.
איכשהו הסתדרנו בלי יותר מדי עזרה, מלבד יציאות קצרות פה ושם שחמתי שמרה על התינוקת

מה שכן - לא הנקתי, ובלילות היותר קשים בעלי שהוא פרפר לילה נתן לי לישון והגדול היה במסגרת חצי יום. אז זה היה יותר קל.

🙄

נראה לי הבית חזר למצב נורמלי רק אחרי 7 חודשים

אבל בהרגשה שלי הזה קשור לעוד כמה דברים חוץ מהלידה

אצל הקטן שנה

ברור שאני נותנת.. לא שאלתי על מתי חזרתם אתם לתפקוד, אני מרגישה בה די טוב אבל לא עושה כמעט כלום ובעלי עושה את העבודות בבית ומבשלים לנו בקהילה ככה שבקטע הזה אנחנו אחלה לגמרי
התכוונתי יותר מתי הרגשתן שהתייצבה שגרה בבית, שהגדול נרגע קצת מזה שהמקום שלו בבית משתנה, יותר כזה..

ובכללי שכזה כל אחד תופס מקום שונה בבית אחרי לידה
אז חודש-חודשיים כזה נראה לי....

וגם בהפרשים ביניהם.
בכל אופן, גם לעניין זה שבוע הוא כלום. הצטרפות של ילד חדש למשפחה זה מהפך רציני, ולוקח זמן עד שנוצרת שגרה חדשה... אחרי חודש יחסית מתחיל להתאזן, אבל לאיזון מלא אפשר להגיע לדעתי רק אחרי ארבעה חודשים-חצי שנה...

הרגשתי שנכנסנו לאיזה איזון ורוגע
ואז גיליתי שאני בהריון 🤦🏼‍♀️🤭

זה ממש ממש צפוף💓
זה אומר שיש בינהם פחות משנה
איך זה היה לכם?

באותו רגע זה היה חצי שוק וחצי לא, כי כבר הרגשתי את ההריון ורק עשיתי בדיקה כדי לוודא..
מזל שהיו 9 חודשים להכין את עצמנו למצב החדש..

זה משפיע שנים קדימה על הנפש ועל הגוף

אני קראתי פעם ביומיים את הפוסט של בהתהוות על משכב לידה
חשוב ככ.


משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

התאוששות טובה!!❤️

ולגבי האיזון אצל האח נראלי שחודש כזה..
איזון ראשוני..

שוב - לא כמו כולן בטוח, אבל לא הזזתי לגדול את השגרה ככ. רוב הזמן התינוקת ישנה בהתחלה ויכלתי לתת לו תשומת לב
וגם הוא היה ממש קטן אז הוא הסתגל אליה במהירות. יותר נכון להגיד שהיא השתלבה לו בשגרה, ולא הפוך

קוראת את כל התגובות לאט לאט... נחכה בסבלנות וניתן לזמן לעשות את שלו

חיפוש כל אחד מחדש למקום שלו. ואחכ יש שגרה אבל שונה ממה שהיה לפני הלידה.. נניח בלידה האחרונה הרגשתי שחזרתי לעצמי מבחינת תפקוד כללי של הבית רק אחרי שנה וקצת אבל זה כי הקטנה היתה נורא קשה ופשוט היתה שנה של הישרדות. אבל בקודמים זה לא היה ככה זה לקח כמה חודשים עד שכולם התאפסו אבל די מהר..

אם זה מפצע.

יש סבירות שהוא ישלח אותך לבודקת. קורה הרבה אחרי לידה שיש פצעים

והפסק טוב ובוקר אחרי דימום ורדרד זה ממש תסמין לפצע.

בהצלחה ושיהיה בקרוב ובקלות

אני חושבת שזה שאריות מהדימומים שעדיין בנרתיק. ילדתי בלי תפרים ב"ה ולא הרגשתי כאב בבדיקה, קצת יובש ולא מעבר.
לדעתי ההפסק יוצא טוב כי אני שוטפת לפני, וביום הראשון לא שוטפים לפני אז יש קצת שאריות... אבל לא יודעת

הרב למד להבחין בין צבע ורוד שהוא בעצם אדום בהיר לבין צבע ורוד שאין בו אדום.
בקיצור ורוד זו שאלה קלאסית לרב.

יש מצב סביר מאוד שזה בסדר

ציפיות כדי לא להתאכזב... תודה!!

מחזיקות לך אצבעות ❤️❤️

ולדעתי גם לשים תחתונית לבנה
יותר קל להתיר..

ובכלל ממליצה לדבר הפלאפון להסביר את הסיטואציה ולשאול מה יכול לעזור להיטהר

לפעמים ברור לנו מאליו שאין מה לעשות
וכששואלים מגלים שאנחנו לא יודעים הכל..

אני פשוט לא מצליחה לצלוח את הראשון המעצבן הזה!!! כבר כמה ימים עושה הפסק חדש אחרי הבדיקה של היום הראשון שפוסלת.. היום יצא ורוד ולא אדום, אז בעלי ישאל בע'ה. מקווה שזה לא טעות שלא עשיתי עוד הפסק, אבל שכנה בדיוק קפצה עם עוגה ולא הספקתי... נקווה שיצא לטובה בע"ה!

את לא יודעת מה התירו לי, אדום כהה כתם ענק, בורדו, אדום בהיר... אין לי מושג איך אבל הרב יודע מתי כן ומתי לא

פיזית אני מרגישה מצויין ב"ה, אבל נפשית אני מרוסקת... להיות טהורים עכשיו יעשה טוב לי, לבעלי וגם לתינוקת.

תכלס יש סיכוי שעדיין לא נהיה מותרים
מתלבטת... מה אתן אומרות?

וחיבוק שלא היה טהור!

אחרי לידות לא קובעצ עד שלא טובלת..
לרוב טבלצי בין חודשיים לוחצי אבל לידה אחת טבלתי אחרי כמעט 5 חודשים היה קשוח ממש

לפעמים הם מתחילים יום מוקדם
אבל ממש כדאי ללמד להרגיל לישון לבד
ושץדעי בלי קשר שיש דרך הסל הריון ולידה יעוץ שינה

אני קיבלתי מתנה, השתמשתי מידי פעם לא באופן ממש קבוע אבל נראלי שזה כן עזר לי (תפרים נמסים של קיסרי, זה לידה ראשונה אז אין לי ניסיון איך ההחלמה של התפרים בלי התרסיס)
משחת לנסינו לפטמות! גם שמן קוקוס יועצת הנקה אמרה לי שאפשר למרוח
שיהיה בהצלחה ובבריאות!

לנסינו ושמן קוקוס יש לי גם..
מחפשת משהו ייעודי ללידה, לכאבי התכווצות רחם
(בלידה הקודמת סבלתי נורא מההתכווצויות ורוצה למזער את הכאב הפעם)

שהצילו אותי
1. תערובת שמנים ארומותרפים שמיועדים לזה שקניתי מישהי(אם את רוצה מספר בפרטי) עוזר מידית ממש מורחים על הבטן וחלף עבר לו.
2. דיקור וצמחי מרפא גם עזר מאד יותר לאורך זמן שיפסיק לגמרי כמה שיותר מהר (גם לזה מספר בפרטי)

לדיקור או טיפול אצל מישהו יום אחרי לידה

השתמשתי בעברבעוד מוצרים שלהם וסהכ אהבתי

יש לערוגות משחת הנקה מעולה! בהנקה האחרונה פשוט מרחתי אחרי כל הנקה ולא היו לי שום בעיות שהיו לי בכל הקודמים.

וגם שמן נר הלילה בפה להתחיל מ1 ולעלות ל3 ביום
שבוע לפני התאריך שרוצים לזרז אז גם לשים בנרתיק אפשר יותר מ1 רק לדאוג לפד או תחתונית גדולה כי זה נוזל....

לפטמות - למרוח כבר מחודש שמיני קרם גוף או לנסינו כל יום (אפשר לשים מעל עיגול צמר גפן כזה של קוסמטיקה לא יודעת איך זה נקרא, כדי שלא ילכלך את החזיה, זה הרבה יותר זול מרפידות הנקה וזה מספיק

שיהיה בשעה טובה ובבריאות