הריון ולידהזה נהיה קרוב מתמיד ולהערכתי חודש מקסימום אני אחרי,
ושואלת לגבי כמה פריטים,
עגלה וסלקל\ דונה נקנה בע"ה
מה לגבי:
משאבת הנקה - לקנות לפני הלידה? אנימתכננת להניק בע"ה או לראות מה זורם ואז לקנות?
כנ"ל לגבי חזיית הנקה, החזה שלי לא גדל בכלללל ונשאר כשהיה אז לקנות עכשיו? או שגם עם זה לחכות, ואם לקנות, מאיפה?
שידה לתינוקת - זה הכרחי? שם שמים את הבגדים שלה כאילו? סליחה על הבורות אבל באמת שאין לי מושג.
מוצצים ובקבוקים גם קונים לפנ הלידה?
אני מאמינה שיהיה טוב בע"ה אבל הללכת לקנות בביטחון ולהביא הביתה מלחיץ אותי.
אשמח לכל תשובה אני טירונית ממש ומתרגשת עוד יותר 3>
דונה זה לא במקום עגלה לדעתי התנוחה לא בריאה לתינוק לאורך זמן
חזית הנקה כדאי לקנות עכשיו אם לא גדל תקני באותה מידה אחרי הלידה לא נראה לי יהיה לך ראש לזה
שידה לתינוקת אם יש לך מקום בארון לא הכרחי בכלל
מוצצים ובקבוקים לא חיב בשביל ההתחלה בטח תקבלי מלא דוגמיות מהביח וכדאי גם להרשם לחבילות לידה משתלם יותר
מזל טובבבבבבבבב
ובכלל מאיפה משתלם לקנות חבילת לידה? זה אותו דבר?
ראיתי שכתבת שאת לא קונה חייזת הנקה
אני גם לא רוצה לקנות זה פשוט לא נוח לי
יש כזה דבר גוזיית הנקה?
משאבה - לדעתי כן כדאי לברר מראש על סוגים, ואולי למצא גמח/חברה שתוכלי לשאול משם בהתראה קצרה.
לפעמים צריך ממש סמוך ללידה, וזו תקופה עמוסה ומבולבלת ואין פניות נפשית ופיזית לברר על מוצרים.
חזית הנקה - הייתי קונה כבר.
כנ"ל, לא רואה סיבה לדחות קניות לאחרי הלידה.
שידה-
לא הכרחי.
יש לשידה שני שימושים - איחסון הבגדים וחפצים של התינוק, ואפשר לחתל עליה - ככה מחתלים בעמידה בלי לשבור את הגב.
אין לנו שידה ולא חסר לנו.
הבגדים בארון, כרגע יש לנו מספיק מקום בשבילה.
מחתלים על המיטה שלנו בישיבה, או בתוך העריסה בעמידה.
אם יש בבית מקום בשפע ושידה לא תעמיס - אולי יותר נוח, בעיקר החלק של ההחתלה, אבל וודאי לא הכרחי.
מוצצים ובקבוקים-
אני קניתי.
העדפתי שיהיו לי בקבוקים למקרה שיהיה צורך, ומקסימום - הם יישארו להמשך, כי מתישהו נראה לי בכל מקרה מגיעים לבקבוקים.
באופן כללי זה ענין של גישה, האם את רוצה להתארגן מראש או לא.
לי היה רגוע ללכת ללדת כשאני יודעת שאין קניה בסיסית שצריך לרוץ לקנות מיד אחרי הלידה. מה שצריך לימים הראשונים אחרי השחרור - היה לי בבית, והרוב כבר מכובס.
קניתי חיתולים (פלנל וטטרה), גופיות, קצת אוברולים, סדינים לעריסה, מוצצים ובקבוקים. אולי עוד כמה דברים, יכולה לבדוק אם חשוב לך.
יש כאלה שמעדיפות לא לקנות - צריך לקחת בחשבון שבזמן האשפוז מישהו יצטרך לקנות את כל הדברים האלה. זו גם עוד משימה טכנית, וגם אם חשוב לך לבחור בעצמך - פחות מתאפשר.
מתרגשת איתך אהובה
הריון ולידהלגבי העריסה,
בנוסף לעגלה קנית עריסה?
זה לא מיותר? ממילא זה טוב רק ל3 חודשים ראשונים לא?
ומשם מעבירים ללול?
או שיש לול שיכול להתאים גם להתחלה?
ואפשר פשוט שהתינוק יישן באמבטיה? של העגלה כמובן
למה עד 3 חודשים?
הבית שלי בת חודשיים וחצי ואני לא רואה שזה בכיוון להיות קטן לה
נראה לי הרבה יותר נוח לישון בעריסה מאשר בעגלת אמבטיה, במיוחד שזה לא רק בלילה, גםביום תינוק צריךלהיות מקום להיות בו..
במהלך היום זה נוח לי שהיא בסלון בעריסה, אני עוד לא שמה על שטיח על הרצפה, אז בעריסה יש לה משחקים סביבה / קשת צעצועים למעלה, וזה נוח שהיא מתענינת במשחקים, ושוכבת לפעמים על הגב ולפעמים על הבטן, בלי שאני צריכה להתכופף אליה לרצפה.
בהמשך כשתתחיל לזוז אני כן אשים על שטיח/משטח פעילות על הרצפה, אבל בינתיים זה אחלה.
גם לשינה-
לא רואה שבקרוב אני מוציאה אותה מהחדר שלנו.
עריסה - יש לנו פלסטיק,אז אפשר להוריד את הגובה ומתאים ובטיחותי גם לתינוק שכבר זז יותר, אז כל עוד הגודל מתאים לה - זה מאפשר שתהיה איתנו בחדר בנוחות.
מיטת תינוק לא תיכנס לנו.
) הבית שלנו לא גדול אבל לא זה היה חשוב ונוח לי. בלילה (שזה בד"כ רק פיפי) אם צריך כן מחליפה במיטה שלי (השידה בחדר השני, קניתי מעליאקספרס כיסים כאלו לתלות על העריסה וגם שמתי קצת טיטולים וחבילת מגבונים קטנה מכל הערכות לידה) זאת שידה שמסרו אבל הייתי מוכנה גם לקנות. גם עריסה התכוונו לקנות ובסוף בני דודים מסרו לנו. היא לא מתחברת ואי אפשר להוריד לה דופן, שזה מבאס אבל אני מצמידה אותה למיטה שלי אז או רק צריך מוצץ זה כן מקל. עריסה היא פשוט מיטת תינוק קטנה ולדעתי יותר מתאימה לקטנטנים שרק נולדו, אודם כבר עשר מיטת תינוק אבל לרוב אין מקום בחדר הורים וזה כן חשוב לדעתי, שהתינוק ישן בחדר הורים.. אבל בלילה אני אוהבת שיש לה את העריסה שהיא קבוע בחדר. אני חושבת גם שהעלה לא הייתה נכנסת לנו בצורה נוחה ל לחדר.. אז אם את רוצה לנסות קודם את הזולים, כדאי לקנות 1-2 מסוג זול ופשוט יותר ולא "מותג" כמו אוונט או מאמ. ממש מחמם את הלב העזרה שלכן,
לגבי משאבה
אני מתכננת להניק, אז להתארגן מראש על משו זמני ואם אני רואה שסבבה רק אז לקנות?
חצילושלהיפך, תינוקות אוהבים להרגיש עטופים.
כמובן כשמזג האויר מתאים, ולא חם מידי.
בגיל 3 חודשים לגמרי רצוני... לפחות הילדים שלי
כבר התהפכו מהבטן לגב ומהגב לבטן בגיל 3 חדשים ושבועיים...
כולם אמרו שיזחלו מהר מאד... אבל לגדול היה אטופיק נורא חמורה בגיל 6 חדשים שעצרה לו את כל ההתפתחות והקטנה לא עלתה במשקל.....
מתואמתגוזית הנקה
היה לי אותן
מעולות
אבל לבית
לא החזיק לי יותר מידי טוב
לחזה קטן אולי זה מספיק..אבל לחזה ממוצע+לדעתי זה לא תופס מספיק כמו חזיה
זה גוזיה וזה מאוד נוח לבית ולאחרי הלידה
וללילות
אבל לא בתור חזיה ללבוש עם בגד לבוש נגיד וכו
אני ממליצה להזמין בנוסףיערת דבשגם חזיות הנקה
יש מעולות בנקסט (מארזים של 2, יוצא זול)
בלי ברזלים
ובטח יש בעוד מקומות
והן באמת מאוד נוחות להריון ולאחרי הלידה
ממליצה לקנות גם אותן (את הגוזיות ששמת)
מרגישה כמוך ממש ☹
מאז האונס אני כל לילה חושבת על כל אופציות הבריחה מהבית, ומתכננת עבור כל חלון שמימנה יכול להגיע פורץ - מאיפה הכי פשוט ליברוח ומה אני בדיוק יעשה עם הילדים.
והרעידות אדמה זה ביכלל פחד נוראי.
והמזג אויר האפרורי והגשום לא ממש מוסיף לתחושה.
בדיוק הרגשתי לפני שעה שוב את החרדה מישתלטת עלי, הרגשתי שהכל כבר סוגר עלי, אז ניכנסתי לאתר הידברות ואני סתם צופה בתוכניות כמו "פתוח עם אפשר ברזל" או "במיטבח של עדן" רק כדי להסיט קצת את המחשבות למקום אחר.
חיבוק גדול, אהובה! 💖
הלוואי שתרגישי טוב יותר!
רוצה לצרף לך כמה דברים שכתבתי על העניין הזה ממש, של הפחד, של החרדות, של הלחץ.
ב"ה בתקווה גדולה שיהיה לטוב ולעזר אפילו טיפה 🙏
כי באמת המציאות שלנו באמת באמת לא פשוטה. אובייקטיבית.
עד שנרגעים ממשהו אחד - מגיע משהו נוסף.
לפעמים אין לנו אוויר. זהו. הוא פשוט נגמר.
וצריכים רק להסדיר נשימה.
רק אחת.
רק להחזיק את הראש מעל למים.
ואז עוד אחת.
עד להקלה וחזרה לחיים ב"ה.
אם נתייחס רגע לפחד עצמו. ממש נתבונן בו ונראה מה יש בתוכו.
אז התבוננתי (כותבת כאילו בשמך) על הפחד וראיתי שיש פחד גדול שלי שלא אהיה שם בשבילם! בשביל הילדים שלי
גם בשביל כל השאר שאוהבים ומכירים אותי, אבל הם במיוחד, ושחלילה חלילה יקרה להם משהו.
הבנתי שאני לבד איתם הרבה מהזמן הכללי שלהם בחיים, מאז שנולדו, ואני גם אמא מאוד טוטאלית ונוכחת בחיים שלהם, וזה מוסיף לפחד ולחרדה הנ"ל שלי כי כאילו בראש שלי רק אני שם כרגע בשבילם ומה אם יקרה להם משהו אם לי יקרה משהו?! מישהו ידע בכלל?! הרי כרגע אני לבד! ומה יהיה איתם?!
וגם שאני הולכת לישון – גם כנ"ל התחושות הללו יכולות להגיע.
אז לנסות לחשוב מהם הדברים שעוזרים לי כאשר אני בתוך הפחד. למשל
מוסיקה שאני אוהבת
לשיר
לרקוד
לנשום עמוק עמוק מהבטן והחוצה לאט לאט לפחות 3 פעמים
לשתות מים קרים
לומר בקול לעצמי "הכללללל בסדר, אניייי בסדר"
תפילה
תהילים
בקשות מהקב"ה
להקשיב לגוף שלי עצמו, איפה הוא לחוץ וקפוץ, איפה לוחץ לו, איך הוא מרגיש עכשיו,
לתת לו מקום.
להזכיר לעצמי שכרגע הילדים שלי ואני כאן בעולם הזה.
וכל שנייה טובה וחשובה.
אז אני אנצל את החיים האלה כל עוד אני יכולה הכי טוב שאפשר.
אז אני ארעיף עליהם ואוהב אותם והם אותי.
אז אני אתרכז במה *כן* אפשר לעשות,
באיך כן לחיות ולהשקיע ביש ולא בפחד מהאין,
אז לצאת איתם, לספר להם סיפורים, לנשק ולחבק אותם, להרגיש אותם.
אנחנו הרי לא יודעים מה יקרה.
אבל אנחנו כן יכולים כל יום שניתן לנו לעשות בו כל מה שאנחנו רוצים וחושבים לטוב!
מה יעזור לי לפחד?
עדיף שאשקיע בטוב, ביש, בקיים.
וב"ה בתקווה שישאר עד 120 שנים טובות ומאושרות!
וגם – הם גדלים
ויש את בעלי.
ויש שכנים וחברים ומשפחה והכל.
והכל יהיה בסדר.
והם מסתדרים ויסתדרו.
וגם אני אהיה בסדר ולא יקרה לי כלום.
וגם להתחזק ולהבין את עצמנו כאשר אנו חווים את תחושת הפחד ממצב של חוסר שליטה.
הכל יחזור לשם – לרצון לשליטה בחיים. ומכיוון שאין לנו תמיד שליטה על כל דבר בחיים – אז לפחות לשלוט במה שאפשר. לעשות מה שאנחנו יכולים. והשאר – להתפלל ולקוות. יש את ה'.
ה' מחליט.
לשחרר.
להרפות.
לדבר - לדבר על הדברים, להוציא הכל, את כל מה שיושב על הלב והראש גם.
להיות שם – לשהות רגע במה שחשוב ונאמר. לתת לו מקום. להרגיש מה קורה בגוף. לא להילחם נגד זה אלא הפוך – ללכת יד ביד *עם* זה – לבכות, להוציא, להרגיש, להרגיש עד הסוף, להיות שם.
להבין את עצמי.
אולי אני מרגישה שאני אחראית לכולם,
שיש בי רצון להיות לכולם תמיד ובשביל כולם,
ושלכולם יהיה טוב.
הרגשה של אחריות כזו – כאן יכול לעזור לי להתחזק באמונה מה' יתברך ושהכל מאיתו.
ואם אני מפחדת מאובדן שליטה – כאן יכול לעזור לי להחזיר לעצמי את השליטה איפה שכן אפשר.
ואם אני מפחדת מהמוות, מהסוף, מהחידלון – כאן גם יכול לעזור לי להתחזק בכך שאשלוט בכל מה שכן אפשר ומה שלא- להבין ולשחרר.
להבין שכאשר מישהו צריך להיות פה הוא יהיה ולא משנה מה! ושמישהו לא צריך להיות פה – הוא לא יהיה לא משנה מה. הכל מאת ה'.
אז להמשיך ולעשות את הכי טוב שאפשר ולהתרכז בדברים החשובים בחיים: משפחה בראש ובראשונה ואהבה וחסד ועשיית טובה לבריות ומצוות ותורה ולעזור כמה שאפשר ולשמוח כמה שאפשר...
כי באמת במציאות של ימנו וגם של ימים אחרים – לאדם אין מושג מתי הוא כבר לא יהיה. צריך לחיות כל יום בשלמותו. ועם כל הפיגועים ל"ע וכל מה שקורה בארץ – החיים זה מתנה שממש ממש לא מובנית מאליה.
והקב"ה יודע בדיוק מי צריך לחיות עכשיו ולא משנה מה ומי ל"ע צריך למות עכשיו ולא משנה מה – והכל בידיו ואנו סומכים ומאמינים בו באמונה שלמה. אנחנו קטנים ולא מבינים זאת בשכל וה' הוא אינסופי ואלוקי.
ואם רוצים תמיד טוב לכתוב לעצמינו דברים טובים ותובנות על החיים, גם שנראה אותם בזקנותנו בבריאות שלמה עם כל צאצאינו, והידיעה שזה כתוב. ונשאר. וממש לדמיין את עצמינו בדמיון מודרך כזה קוראות את הדברים כשאנחנו בנות 100 עם כל הצאצאים סביבנו 
ורוצה לכתוב עוד טיפים על איך אפשר להרגיע את הפחד ואת החרדה כאשר היא מגיעה?
-למשל ע"י ספורט. פעילות גופנית מפרישה אצלנו בגוף חומרים שהם נוגדי דיכאון וחרדות בצורה מופלאה.
- להכיל את החרדה. לא לפחד ממנה (קל להגיד קשה לעשות)
לדעת שהיא מסמלת רק רגש וזהו,
היא לא באמת מלמדת כלום על המציאות.
-"דאגה בלב איש - ישיחנה" - לשוחח עם בן/בת הזוג / עם חבר טוב וכן הלאה.
-לכייל לגוף את החרדה ולמקם אותה, כלומר, לבחון עם עצמי באיזה מקום בגוף אני מרגישה את זה? (ואז, היא לא חרדה כללית ענקית שנמצאת בלי שליטה ומשתלטת על כל הגוף והנפש...)
-לדבר עם החרדה אחרי שהיא נרגעה. לשאול למשל: מה קרה? מה הרגשתי? ממה פחדתי?
לתת מקום וחיבוק לחלק האנושי שלנו,
לחלק שחרד בנו.
ולענות לפחד הזה, ככה בפשטות:
"שמעתי אותך.
אוקיי.
באמת זה מפחיד ל____
אבל אתה יודע מה?
כך וכך יקרה (ולפרט את הטוב והאופטימי)"
ואז החרדות ימשיכו לפלפל "אבל כך ואבל כך ואבל כך"
ואת תעני להם - בפשטות, במנטרה קבועה:
"זה ככה (להוסיף מה שענינו לפחד) וזהו"
"זה ___ וזהו"
"זה ככה וזהו"
ככה עד שימאס להן לשמוע והן יעברו לראש הבא המסכן שהן יחפרו לו...
או לענות: "אוקיי אני בחרדה כי אני עכשיו לבד עם הילדים.
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מזה? האם בהכרח זה ימשך לתמיד?
האם אני יכולה לחשוב על פתרונות שיכולים לעזור כבר עכשיו?
האם אני יכולה לקבל את התרחיש הכי גרוע שיקרה אם תמיד אהיה איתם בבית? (קבלה מאוד מרככת)
חשוב גם להבין שהחרדות הן כמו גל - גל שעובר בסוף.
לזרום עם הגל, לא ללכת נגדו, להבין שהוא מתחיל, ממשיך ומסתיים.
יש לו התחלה, אמצע וסוף.
כשיש את המחשבות האלה אפשר לנסות לצאת קצת מההשתבללות רק בעצמי ובראש ולצאת קצת החוצה - לאוויר
לראות אנשים
לשמוע רעשים
להריח ריחות
לראות מראות
טבע
חיים,
תזוזה בחוץ.
זה מוציא אותנו קצת מהאני אל העולם ויכול מאוד לעזור בזה.
דבר נוסף שיכול לעזור גם כשזה קורה ללכת בצורת "אינסוף/8" ממש עם הגוף ללכת על 8 מדומיין בריצפה -
ובכללי אלכסונים בגוף -
יד ימין נוגעת ברגל שמאל,
יד שמאל נוגעת ברגל ימין -
זה גם עוזר קצת להוציא ולהתנער מהחרדות שבאות האלכסונים.
- אפשר גם להשתעל קצת. זה גם יכול טיפה לשחרר.
אפשר לומר בקול רגוע או בראש בקול רגוע:
"הכלל בסדרר (במלרע, ועם שהייה על האות האחרונה בכל מילה)
"אניי בסדרר (כנ"ל)
לפחות 3 פעמים בטון הכי רך ומרגיע שיש לך.
אפשר לכווץ הכי חזק את האגרופים ולשחרר אותם ישר ולהוסיף את האמירה מהסעיף הקודם או בלי אמירה - רק לנשום ולהוציא אוויר בשיחרור.
לפעמים כל מה שמנסים לבד לא מספיק ואכן יש ב"ה טיפולים מאוד טובים שיכולים לעזור ולתרום לאיכות חיים נהדרת וחבל סתם לסבול., CBT למשל נמצא מאוד יעיל נגד חרדות, ויש עוד הרבה טיפולים. רק חשוב לשים לב שהולכים לאיש מקצוע *מקצועי* לטיפול בחרדות, כמו פסיכולוג קליני.
לדבר את זה.
לפרוק את זה.
כאן בפורום,
לקב"ה
לחברה טובה,
לאחות,
לכתוב את זה,
לצייר את זה,
להוציא את זה.
להתפלל על זה
מקלחת חמה ומפנקת,
פעילות גופנית
מוזיקה
שתיית מים קרים בלגימות קטנות
לנשום עמוק עמוק ולהכניס אוויר מהאף ולהוציא לאט לאט מהפה.
ולנסות לעשות הפרדה בין מה שיש לנו עליו שליטה, לבין מה שאין לנו עליו שליטה.
לעשות ממש רשימה.
למשל- על אנשים אחרים אין לנו שליטה. גם אין אפשרות לדעת מה הם יבחרו ויעשו בכל זמן נתון. ולכן אין טעם לפחד או להיות חרד מכך.
הפחד והחרדה מניעים אותנו לזהירות ולפעולות המנעות, אבל לא משנה כמה אני אזהר ואפחד תמיד יהיו בעולם הזה אנשים ויהיו גם אנשים שיהיו בסביבתי.
לכן כאשר מעמיקים ומבינים שאין לנו שליטה על אנשים אחרים אפשר לשחרר זאת מרשימת הפחדים.
וכך לעבור ולהמשיך דבר דבר ברשימה.
על מה שיש לך שליטה – לרשום איך את יכולה להיזהר ולבנות מערך פעולות שירגיע אותך
ועל מה שאין לך שליטה, להבין למה אין לך שליטה עליו ולשחרר אותו מרשימת הפחדים.
חשוב גם להבין שבתוך חרדה, הקושי הגדול ביותר הוא חוויות חוסר האונים ואיבוד השליטה, ואילו שניהם רגשות שמעוררים את מנגנוני ההישרדות שלנו, וזה מאוד מתיש ומעייף להיות בהישרדות מתמדת
רשימה של הדברים שיש לנו שליטה ואין לנו שליטה יכולה להפחית את החוויות האלה כי היא מחזירה לנו את השליטה והניהול של החיים שלנו.
אפשר גם לשים על החרדה סימני שאלה.
לשאול: האומנם?
האומנם מה שאני מפחדת ממנו כעת באמת ככה?
כי הרבה פעמים החרדה גורמת לנו לעשות הכללות –"הכל רע" וכן הלאה,
וכאשר אנו מצליחים להוריד את הדברים לרמה *הספציפית* - הספציפיות הזו נוגדת חרדה, כי היא יוצרת לנו הבחנה ומופרדות.
לכן ננסה לפרק את ה"הכל רע" הזה לכמה שיותר פירוטים וחלקים ספציפיים וזה יכול לעזור.
החרדה היא מנגנון פיזיולוגי שעוזר לנו לשרוד.
שיש התקף חרדה זה מאוד דומה למערבולת בים –
צריך לא להיאבק בים, לא לשחות בכוח ולנסות בכוח לצאת ממנה – אלא לזרום וללכת *יחד* עם זה.
לשחרר!
ואז – הגל יקח אותנו איתו ויוציא אותנו מזה מכיוון ובמקום אחר.
לא לפחד מדי מהגל של החרדה והתקף החרדה וכל התחושות האלו בתוכו.
לדעת שזה גל!
ומטבעו הוא עובר!
דווקא להתחבר אליו, והגל בטוח יעבור, כי ככה הוא בנוי!
צריך גם להרגיש *בגוף* את הגל של התקף החרדה, לזרום איתו יחד, עד שיעבור לאט לאט. לדבר אותו, לדבר איתו, להרגיש מה קורה בכל איבר בגוף, *להיות שם*, זה עובר בסוף!
לא להתעלם אלא הפוך להיות עם זה ביחד! ולאט לאט הגל עובר.
צריך גם לא לתת לחרדות ולפחדים להשתלט עלינו ולגרוס ולמחוק כל חלקה טובה שיש לנו בחיים רק כי אנחנו חוששים מה יקרה אם ומה יהיה אם בעתיד.
צריך לחיות בכאן ועכשיו.
זה בידיים שלנו!
האושר הוא בידיים שלנו!
אנחנו קובעים אותו.
אנחנו מכתיבים אותו.
אנחנו גורמים לו להיות.
אנחנו עושים שהוא יהיה!
גם לגבי הלחץ שמגיע, בדומה לחרדה דברים שיכולים לעזור ללחץ יכולים להיות למשל:
- דיבור עצמי,
חיזוק עצמי
מאוד יכול לעזור.
לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."
ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.
- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.
או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות
וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.
או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.
או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.
- או לעשות אלכסונים עם הגוף. יד ימין נוגעת ברגל שמאל, ולהיפך,
הליכה בצורת אין סוף על הריצפה,
- לשתות מים
- לשמוע שיר מחזק
- תפילה אישית או מזמור תהילים
- לבקש חיבוק ארוך ועוטוף
- לדבר את זה.
לדבר על זה.
- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.
עד כאן
ב"הצלחה רבה יקרה עם הכל, והעיקר לא להתפחד כלל (כלומר זה בסדר גמור לפחד והכי טבעי ואנושי שיש, רק לא לפחד מהפחד, לא להבהיל את עצמינו יתר על המידה, לראות איך אנחנו מנהלים את הפחד ולא הוא מנהל אותנו)
ב"ה ב"ה ממש!
כמה משמח לשמוע שזה עזר לך תודה לה' הטוב
וריגשת אותי בחזרה על מה שכתבת עם המטפלת שלך וכמובן הכי הרבה שזה נגע בך ועזר לך
שיהיה לך רק רק טוב אהובה 🙏🙏🙏❤❤❤
הכל מפחיד אותי גם
מנסה ממש להדחיק ולזכור שיש מי שמנהל אותנו והכל הכל ממנו
זה הדבר היחיד שמחזיק אותי
הרגשתי את אחת הרעידות ועד עכשיו אני רועדת. זה באמת מפחיד מאוד.
גם אני משתדלת לראות ולשמוע כמה שפחות, להתחזק בנשימות, ומקודם שמעתי את הסרטון הזה - מאוד מרגיע. מומלץ למה בורא עולם הרעיד את האדמה? צפו ב-2 דקות מחזקות ומפתיעות
בס״ד
לפחות עד המטפלת שלך תחזור!
(איזה לא קל זה להיות בלעדיה!!! ממש מבינה אותך!❤)
אולי לנתב את החרדה.... לנתינה?
לחשוב על עוד דרך להוסיף טוב בעולם?
להחליט להעניק לעוד מישהו x,y,z?
להתנדב...? (קשוח בתור אימהות קצת אבל אולי?)
כדי להעסיק את עצמך ולהסיח את הדעת בדברים בונים וחיוביים. עשייה מחברת לעולם המעשה, ומשאירה פחות זמן למחשבות. וזה גם עוזר ולהרגיש שאנחנו פעילות, אקטיביות. שאנחנו מעצבות את העולם. זה מחזיר קצת תחושת שליטה. וזה להוסיף זכויות לעולם, לעזור לאנשים...
בהצלחה נשמה יקרה!!
זה שהורה מביע את רצונו (בצוואה או ביפוי כח מתמשך או בכל מסמך משפטי מחייב אחר)
לא מחייב את ביהמ"ש אם יצטרך לשאלה הזו חלילה.
ישתדלו להתחשב ברצון ההורים, אבל ידונו גם בשיקולים נוספים, כל מקרה לגופו.
וזה יתגלגל לביהמ"ש- ביהמ"ש בפירוש לא מחויב לכתוב בצוואה ויבחן את טובת הילד
כפי ראות עיניו. כמובן שהעדיפות היא למי שההורה ביקש ויתחשבו בכך, אבל בעיני ראיתי
איך ביהמ"ש גם ידע לדלג על רצון ההורה אם היו שיקולים הגיוניים אחרים בעיניו למינוי אחר.
זה היה גם הסיפור של איתן בירן. לא משנה בכלל שהסבים ניסו להוכיח שרצון ההורים היה
לחזור לארץ ושהם הדמויות המועדפות לגדל אותו. זה שהילד גדל שם וזו סביבת חייו נתן לדודה עדיפות ברורה.
כשמדובר בילדים. וכמו בכל התנגדות אחרת- הצוואה תועבר לבימ"ש ותיבחן ע"י.
ספק אם זה היה משנה. בית המשפט בוחן את טובתו על פי נתוניו ובמקרה הזה
ראו שסביבת חייו היא באיטליה וזהו. ספק אם היה משנה מה רצו הוריו לעשות..
אני רוצה שהיא תהיה חזקה ויציבה ושתהיה טובה גם לשנים הבאות,
תקציב של כ3,000, שיכלול גם טיולון
בנתיים המליצו לי על ספורטליין סיילו,
והאמת שהבוגבו משכה אותי אבל 4,000 מחיר של רכב...
אשמח להצעות בטווח המתאים
ולמה אני צריכה לשים לב? גודל אמבטיה, גלגלים, טיולון וכו...
סלקל מתחבר?
יש סלקל שמתחבר לעגלה?
חוץ מדונה...
לקחנו נונה כי היה לנו יותר קל לקפל אז החלטנו שהיא שווה את זה)) היא קלה, ככה שבעלי בקלות מוריד לי אותה במדרגות בשבת (יש מצב שגם אני יכולה, אבל זה לא קל ביד אחת, אם אני צריכה להחזיק גם את התינוקת 😜) הגלגלים לא קטנים, זה נוח כי האזור שלנו קצת בבניה, נוח לקפל אותה. אבל צריך לשים לב כששים עליה תיק, בגובה מסויים הוא עושה על העגלה וזה קצת מפר לה את השיווי משקלובהחלט פתחתי את השרשור אחרי שעשיתי חיפוש לש עגלה בפורום
פשוט בוכה ובוכה מאז שנודע לי.....
עצוב מאוד
לפני שבועיים עדיין במצב קשה.
יש חשש גדול לפגיעת ראש, ולפני כמה ימים הוא היה ממש בסכנת חיים.
גם עליו צריך ממש להתפלל.
נדב חיים בן אירית חיה.
ממש צריך להתפלל...
אני מכירה אותם...
בדיוק גילינו שלקטנה יש נוזלים באוזן. יש לך ניסיון עם המכשיר הזה?
יעיל לנוזלים?
להשתמחנגמרו לי השמותקשה מאוד להכיל את כל מה שקורה ואת מה שזה מציף בנו... לא פשוט בכלל בכלל.
מצרפת לך תגובה שכתבתי היום כמה שרשורים מעלייך בדיוק על המקום הזה של הפחד הגדול והחרדה:
חיבוק גדול גדול יקרה ❤ - הריון ולידה
תרגישי טוב יקרה!
רק רק בשורות טובות ב"ה 🙏❤
נגמרו לי השמותזה באמת חזר בלילה?
אני ממש חושבת שאנו חיים במציאות חיים לא נורמלית במיוחד בתקופה האחרונה.
(כבר שכחנו מהקורונה ואז כל המרעין בישין האלה... באמת אין מילים. פשוט אין. שהקב"ה יאמר די לצרותינו ובמהרה ממש).
אולי יקרה אם לא עוזרים לך הדברים בצורה טובה נסי לקבל חיזוק ותמיכה בעולם האמיתי מאשת מקצוע, עם מיקוד לחרדות ולפחדים.
מגיע לך כ"כ כ"כ חיים רגועים ושלווים כמה שאפשר ואיכות חיים טובה ורווחה נפשית שלמה ב"ה!
חיבוק גדול גדול
ושיהיו רק רק בשורות טובות ב"ה 🙏❤
איזה קשה זה לחוות כל לילה את הסיוט הזה ממש.
אולי כדאי לנסות טיפול דרך הקופה? הוא מאוד מסובסד יחסית.
או דרך עמותת חיים של טובה?
אירגון אחר?
הבריאות הנפשית היא ממש א' ב'. הרווחה הנפשית שלנו כ"כ יקרה וחשובה שהיא צריכה להיות בראש ראש סדר העדיפויות.
ולראות איך מצליחים כן לגייס לכך. אם זה דרך הקופה, דרך עמותה, דרך מטפל שלוקח פחות, דרך הלוואה, דרך תמיכה ועזרה כלכלית, דרך צמצום במשהו אחר - כי את והבריאות והרווחה הנפשית שלך מעל הכל!
ממש כמו אם זה היה חלילה ניתוח בגוף היינו מגייסים הכל, כך אנו צריכים להתייחס גם לנפש.
זה פשוט החיים עצמם.
לחיות אותם עצמם, באיכות חיים, ברוגע, בשלווה, בתפקוד טוב, עם רווחה נפשית,
ולא לחיות "לידם"
קודם כל עבורנו
וגם כמובן עבור ילדנו,
בן הזוג,
המשפחה,
ובכלל שאר העולם כולו.
ממש "וחי בהם".
ו"נשמרתם מאוד *לנפשותיכם*. לנפשותיכם דווקא. כמה כמה הנפש שלנו חשובה.
חיבוק גדול גדול גדול והמון כוחות ותמיכה
שתראי רק טוב ב"ה בקרוב ממש, בגלוי, בחסד ובשלמות ❤❤❤
אתמול נירדמתי רק ב3:30 לפנות בוקר, כי רציתי להיות בכוננות שאם משהו ינסה ליפרוץ לי לבית, או תהיה רעידה אני מייד אשמע ואוכל ליברוח עם הילדים.
זה ניראה לי מאוד טבעי להיות בחרדה מכול המצב.
אני גם חווה מצב דומה לפותחת, אבל אני תמיד מרגישה שככה זה כולם סביבי (וגם פה בפורום, הרבה נשים משתפות על כאלו תחושות) ושיש סיבה מוצדקת לחרדה, ולכן אני מרגישה מוזר ללכת לטיפול.
וזה חולף תוך כמה ימים אז באמת יכול להיות שזה לא מצב שמצריך טיפול.בס''ד
קודם כל, אני רואה שכתבת את כל זה אתמול בלילה. אז אני מקווה שהבוקר את כבר קצת יותר בטוב. בלילה הרבה פעמים הכל מתעצם לנו ובבוקר השגרה הברוכה שוב כאן ומעסיקה אותנו, אנחנו יותר מוסחים, ואור היום קצת מרגיע לנו את הדברים. אז אני מקווה שכך גם איתך ועכשיו את קצת יותר רגועה ושלווה.
אני רוצה לנסות להגיב על מה שכתבת: ''וואי, כל הרגעה שתלויה בנתינת סיכוי לאסון לקרות גומרת אותי יותר.'' אם את מרגישה שאת לא רוצה לקרוא, תרגישי הכי בנוח לדלג!!!
אז ככה... לפני שנים, היה משהו שגרם לי לחרדה עצומה. משהו שממש ניהל אותי והפחיד אותי מאד. וכל פעם, כל פעם, חיפשתי אישורים ותעודות ביטוח שזה לא יקרה. הבעיה הגדולה היא... שלצערנו תעודות ביטוח כאלה לא קיימים. ולכן, לא היה לי סיכוי להירגע ולהרפות מהפחד הקיומי הזה. זה נמשך ככה הרבה מאד זמן.
עד שמטפלת שהלכתי אליה אמרה לי שמה שאני צריכה, זה להגיע למקום שבו אני אקבל שזה אכן יכול לקרות לי - ושאם זה יקרה לי, אני אהיה בסדר בע''ה. בהתחלה, הרגשתי איך כל המערכות שבתוכי מזדעקות וצועקות לי ''לא להשקיב לה, לא להקשיב לה!!!''. מן צורך כזה לאטום את האוזניים עם כפות הידיים ולשכוח מהמשפט שהיא אמרה לי. ולקח לי המון זמן (נראה לי ברמה של חודשים), עד שהרעיון הזה התחיל לחלחל פנימה.
היום, אני ממש מאמינה שזאת דווקא הדרך הכי חזקה להתמודד מול הפחדים שלנו. כל עוד אנחנו עסוקות בלחפש תעודות ביטוח שלנו זה לא יקרה, אנחנו ממשיכות לסבול. מכיוון שעמוק-עמוק בפנים, אנחנו כבר יודעות (כי ראינו דבר אחד או שניים בחיים) שאסונות קורים - אסונות פרטיים, אסונות ציבוריים... ולכן, המוח החכם שלנו לא באמת יכול ''לקנות'' את זה.
לעומת זאת, כשאנחנו אומרים לפחד שהוא דובר אמת, ואכן קיימת סכנה כזאת, לפחות בתיאוריה, המוח מסכים להקשיב לנו. כי הוא יודע שאנחנו דוברים אמת הפעם. אחרי שהודינו באמת הזאת, שהרכנו ראש וקיבלנו את העובדה שהכל יכול לקרות ח''ו, אפשר להתחיל לענות לעצמינו ולהתעודד בצורה עמוקה הרבה יותר.
איך?
* אפשר על-ידי האמונה שהכל לטובה ושכל מה שה' עושה הוא מדויק ומושגח ובוודאי טוב.
* באופן אישי, מה שמחזק אותי, זה לזכור שיש ריפוי בעולם. אנשים עוברים כל מיני דברים. ויש גם המון אנשים שמצליחים לקום מן ההריסות של חייהם ובונים מחדש. אז היינו רוצים ששום רע לא יקרה לאף אחד. אבל אחרי שזה כבר קרה, מדהים לראות כל מיני אנשים שיצאו רגישים, חזקים וגדולים יותר ממה שהם היו פעם. אנשים שממנפים את הניסיונות שהם עברו כדי להוסיף טוב סביבם ולכל העולם. וכן - ביניהם גם אנשים שמחים ומאושרים. עם פצע בלב, כמובן, כי יש דברים שנשארים כנראה. אבל *יחד עם זאת*, אנשים שמצליחים להיות באמת מאושרים. (ניסיתי לחפש לך ראיון של הרב ישראל מאיר לאו, אבל לא מצאתי. בראיון הוא מסביר שהוא אדם אופטימי. דווקא מתוך כל מה שהוא עבר. זה סרטון ממש מאיר עיניים).
ושזאת המטרה שלי. לבנות את עצמי, יום-יום, כאדם חזק, עם חוסן נפשי כמה שיותר גדול. לבנות את עצמי, יום-יום, כאדם שמח, עם אמונה גדולה בחיים, בעולם, באדם ובה'. זה טוב תמיד להיות עם תכונות כאלה, גם כשלא קורה שום דבר. אבל אם ח''ו יקרה לי או ליקרים לי משהו, זאת ההשתדלות הכי משמעותית שאני יכולה לעשות כדי למקסם את הסיכויים שאני אהיה בסדר בע''ה.
אני לא יודעת אם קראת בסוף.
וגם אם כן, אני לא יודעת אם היית במקום שיכולת לקבל דברים כאלה כי בסוף יש בחרדה גם ממד לא רציונלי. זה יושב על הרגש ולכן הסברים יכולים לעזור מאד, אבל זה לא תמיד מספיק.
הלוואי ואם קראת, זה כן היה לך טוב ❤️
הלוואי וזה פתח איזשהו כיוון נוסף שיוכל לסייע לך להתמודד עם כל מה שהלב שלך מוצף.
בהצלחה ענקית יקרה!!!❤
ובשורות טובות לכל עם ישראל ולעולם כולו.
מעניין איך הייתי כל כך בטוחה שזו בת גם אם יודעים מה המין)זה קרה לי, בתקופה שלא עשיתי עוד סקירות
ואמרו לי שזה בן ואז בשבוע 25 פתאום רופאה אחרת אמרה לי שזה בת
הייתי בהלם, לקח לי המון זמן לעכל את זה
היא הכי מהממת שיש בסוף
אבל כשאני עושה סקירה אז יודעת שזה בוודאות
