קצת בדיכאון, ואשמח לכל טיפ שיכול להפוך את הסיטואציה לפחות מבאסת...
ב"ה ביום שישי הצלחתי לעשות הפסק אחרי לידה (לידה שניה, תינוק בן חודש וילדה בת שנה ו9 בבית). אבל דקה אחר כך קלטתי שבשבת הקרובה אנחנו אמורים להיות בשבת משפחתית של המשפחה המורחבת של בעלי במלון.
בדקנו, והמקווה הקרוב במרחק של 25 דקות הליכה, וההליכה לא הכי סימפטית.
מעבר לזה, בדיכאון מכל הסיטואציה. לא כל כך מתאים לי שברגע שמדליקים נרות וכולם מתכנסים בלובי לצאת עם שקית ומגבת. ולהשאיר את שני הקטנים עם בעלי והמשפחה שלו זו סיטואציה שגם לא מרגיעה אותי במיוחד (גם טכנית, וגם רגשית-כי זה יעורר סימני שאלה...). ומילא זו הייתה שבת משפחתית של הצד שלי, שהיה לי יותר קל להיעזר באנשים, גם אם יש חשש שיבינו, אבל כשזה הצד שלו-מבחינתי זו לא אופציה...
ובכללי-שונאת ללכת למקווה, תמיד. במיוחד בערבי שבת. שונאת את הלוגיסטיקה, את הלחץ סביב זה. את המתח. והסיטואציה הזו מקצינה את כל הקשיים שיש לי עם המצווה הזו, וגורמת לי למחנק בגרון...
בסוף זה גם לא באמת ליל טבילה כשאין פרטיות, ונמצאים בחדר קטן ביחד עם פעוטה ותינוק (גם ככה בלחץ מהאינטרקציה ביניהם, שהתינוק יעיר את הגברת כל פעם שיקום לאכול באמצע הלילה... בשגרה הוא לפעמים מעיר אותה כשהיא בכלל בחדר אחר...).
בקיצור-הכל עקום ומבאס.
מצד שני-לא רוצה לדחות את הטבילה. בסוף מתגעגעת מאוד, אפילו לחיבוק. ונמאס לי גם לא להעביר את הקטנצ'יק מיד ליד ולהתנהג כאילו הוא חפץ...
לוותר על השבת פחות אופציה מצד בעלי (ולכאורה יש לה גם יתרונות... חמי וחמותי מאוד מחכים לראות את הילדים, והנוכחות שלנו בשבת פוטרת אותי לפחות לתקופה מלנסוע לחמי ולחמותי)
לכן, אשמח לכל טיפ איך להקליל עבורי את המצב, איך להפוך אותו למשהו שהוא אפשרי מבחינתי ולא סוף העולם.
כל דבר יתקבל בברכה...
אם יהיה לי כח אקפוץ לחנות לראות
