פורום הריון ולידה (עמוד 108)

7 זה קצת מהר, אבל אם הוא עבר על הכל וראה טוב, זה כנראה מספיק.

לא 7 דקות

אבל נגיד רבע שעה בערך

היתה לה סטאז'רי. שעברה איתה על הרשימת אברים וככה זה היה מאוד יעיל ומסודר

וגם היא דווקא היתה מקצועית לפי איך שהרגשתי..

אז לי זה היה מצוין

ושאלתי אותו אם זה הגיוני שזה כ"כ קצר

כי תמיד זכור לי ממש ארוך

אז הוא אמר שהעובר ישב בצורה שקל לראות...

ד"ר קלוד שוקרון

בע"ה שהכל בסדר...

אבל עכשיו תהיתי אולי אני טועה ולקח קצת יותר.. סביב 10 דק+-

מבחינת הרופאים, הזמנים הכל.

גם בדיוק דקות בין 7-10 דקות😅

דר' שוקרון מאוד מקצועי. אני רגועה

אני אוהבת את זה שזה יעיל ומהיר

בטח לאלה שקשה להן לשכב על הגב. בהריון אחד השכיבה על הגב עשתה לי תחושה של כמעט עילפון.

יש רופאים שככה זה אצלם תמיד....

ב"ה שלא היה לרופא על מה להתעכב וראה הכל בפשטות ובהירות

המשך הריון תקין וקל, בבריאות ובידיים מלאות

ממליצה לך באופן אישי להתייעץ עם ד"ר נדג'ארי המלאך. מומחה לUS מספר 1 בארץ

אפשר לסמוך עליו והוא ידע להפנות אותך ולכוון לאן שצריך

אני גם עברתי חוויות כאלו.

הרבה פעמים חצאתי מאולטרסאונד כאובה במיוחד אחרי סריקת מערכות

את זה כדי להעיר אותן/להזיז אותן

והרופא-חרדי ירא שמים

הרופא ממש לחץ על הבטן כי הגעתי בשבוע מאוחר וגם העובר גדול קצת יותר מהשבוע שלו

אם הוא לא היה לוחץ הוא לא היה מצליח לסקור את הכל

והוא היה רוסי עם מבטא (והבנתי שהוא מאוד מקצועי)

באמת היה משהו שלא הצליחה לראות ושלחה אותי לסקירה מכוונת לוודא שהכל בסדר.

לפעמים אם המכשיר לא טוב או שהעובר בזווית לא נוחה זה קורה.

רופאים ורופאות יהודיים כולם.

המטרה חהזיז את העובר

כדי לראות איברין שלא רואים

אבל זה בהחלט כואב😞

זה לא נעים ומכירה מישהי שזה עשה לה בעיות אחר כך, לא אפרט.
כמובן יש לפעמים צורך ללחוץ חזק יותר באולטרסאונד או לדפוק על הבטן (קרה לי...), אבל יש גבול בזה וזה לא צריך להיות מוגזם, אם מרגיש מוגזם מאוד אפשר לבקש להפסיק הכל טוב, אצלי היא השאירה בצד את הבדיקה המסויימת של המיקום הזה, וחזרה לבדוק אחר כך לקראת הסוף ואז ראתה, אז היה קצת יותר ארוך, אבל לדפוק לי על הבטן לא הסכמתי לה.

לרוב לא מגיבה במיידית למה שאוכלים אלא בדיליי של יום- יומיים

זה לא בגלל מה שאכלת עכשיו אלא מה שאכלת לפני הצום

אם העמסת על הגוף או אכלת דברים שמדליקים את מערכת העיכול, התוצאה קורת עכשיו.

אני נזהרת עם התזונה כל הזמן

גם לפני הצום וגם אחריו

מערכת העיכול לגמרי מגיבה באופן מיידי אצל אנשים עם רגישות במערכת העיכול.

יכול להיות שבמקרה של הפותחת התגובה אחרי הצום נבעה ממשהו שאכלה לפני הצום או מעומס על מערכת העיכול, אבל זו יכולה להיות גם תגובה לצום עצמו. 

לאחר שחקרתי את הנושא (בשביל עצמי)

בריאות מערכת העיכול תלויה בעיקר במזון שמכניסים

קראתי על פתרון שנתנו לאנשים עם בעיות קשות לאכול מזון רפואי כדי להימנע מבעיות העיכול

דווקא צום זה אחד מהדברים שמרפא ולא מציק למערכת העיכול

אני יודעת שאם אני יואכל משהו לא במקום ארגיש מיד את (בתווך המיידי) הכאב והעיוותים בבטן.

באגט שניצל נניח תוך כחצי שעה ארוץ לשירותים ואסבול ממש, מרקים למינהם הבלאגן מתחיל אצלי ממש בסיום הארוחה - אפילו שמרקים דווקא טובים לעיכול אצלי זה ההיפך

ככה גם בצומות אחרים משנים עברו הצום היה עובר בטוב אבל אחכ הייתי ממש מושבתת מכאבים פסיכיים.

כיפור שנה קודמת לא היה בעיות אחרי הצום לכן הייתי רגועה הפעם

יש גם השפעות מיידיות ויש השפעות בדיליי של יום- יומיים ואפילו יותר

ספציפית צום אמור להיות בריא למערכת העיכול

מרקים לא טובים לעיכול לכולם

גם לי ירקות ובפרט במרק עושות בלגן כמעט מיידי

צריך להבין כל מאכל איך הוא משפיע והאם הוא טוב למערכת העיכול הספציפית שלך או לא

להרבה מאכלים לפעמים יש תחושה שמערכת העיכול בעייתית ולא האוכל

אבל זה לא נכון

אפשר לאזן את התזונה ולהגיע להחלמה 

לא אומר שאי אפשר

זה רק אומר שהיא לא הצליחה לעזור לך

אל תתייאשי

אני שנים סבלתי מזה

עד שגיפיטי העלתה את האפשרות שאני רגישה גם לסיבים תזונתיים

מכיוון שהאוכל שלי התבסס על ירקות ופירות זה היה קשוח להוריד אותם כי לא נשאר לי מה לאכול

אבל הורדתי ונרפאתי (בנוסף להורדה של סוכרים ושומנים)

אני יודעת כמה קשה להגיע לאיזון

אין אינפורמציה מספיקה בשום מקום גם לא אצל אנשי מקצוע

יש מלא דיסאינפורמציה בכל מקום וגם אצל אנשי מקצוע

אני הצלחתי בזכות צמצום המזון שלי לדברים שבוודאות לא פוגעים במערכת העיכול

קשה להתמיד בזה

אבל עוד יותר קשה לחיות עם מערכת עיכול חולה

רוב האנשים לא מצליחים וגם לא מאמינים ביכולת שלהם להחלים

תהליכים שלא מותאמים ספציפית אליך כנראה לא יצליחו

יכול להחמיר מצב שתזונה התחילה

הוא יכול לגרום לאכילת יתר/ רגשית והמזון גורם לבלגן

אבל הוא לא יכול ליצור את המצב מאפס

גם הורמונים מחמירים את המצב

אבל אם התזונה מותאמת הבטן תהיה מאוזנת גם בסטרס וגם עם הורמונים

את יכולה לבדוק את זה ולצרוך רק מזון רפואי או רק מזון שאת יודעת בוודאות שאת לא רגישה אליו

אחרי בערך שבוע הבטן מתנקה לגמרי ומתאזנת

אני כבר 6 שנים ברימיסיה (הפוגה) ממחלת מעי דלקתית. בלי תרופות. תודה להשם🙏

לחם

פסטה

אורז

פריכות אורז

ביצים

סוג מסוים של גבינה

מוצרי טבעול מסוימים

מעט נישנושים ספציפיים 

בלי בכלל ירקות וכו

אז סרט זה שזה מה שגורם לך כאבים

איזה סיוט

זה מושג חמקמק

מערכת עיכול חולה זה משפיע על כל הגוף והתפקוד

זה להיות חולה כל הזמן במחלה כרונית

אם אוכלים מזון שגורם למערכת העיכול להיות בריאה וזה לא מזון שמזיק לגוף זה יותר בריא ממצב אחר

חוסרים תמיד אפשר להשלים בתוספי תזונה

היה ניסוי וטעייה של הרבה שנים

תודה לך

כי זה עם מים??

לא שבאופן גורף- מרק לא טוב לכולם.

תרגישי טוב!!

ותבדקי פעם הבאה אם הרב אולי כן יש לך פטור מלצום לפחות ט' באב

בלשון המעטה. פשוט מכירה מקרה קרוב שעשתה בדיקת קולונסקופיה ואמרו שזה מעי רגיז ובסוף הייתה לה מחלת מעי דלקתית שפספסו. אבל אם עשית 3 פעמים כנראה זה לא המקרה שלך🤷‍♀️

וחיבוק❤️ מקווה שבקרוב תרגישי הקלה!!

רק לפני כמה ימים שמעתי ממשהי על הכדור הזה

יודעת מה ההבדל מקולוטל לכדור הזה? 

משתמשת כשצריך בסטופיט אבל לכאב ולעיוותים זה לא עוזר

העזתי בגלל זה לעשות כמה דברים שלא עשיתי אף פעם

שזה בטח לטובה

אבל זה בהחלט קשוח

תודה 🙂

אבל הוא עוד יותר קשה למי שרגיל להיות בשליטה. אני נלחמת בזה כל הזמן כשזה קורה. לשחרר. לזרום. להקליל. לסלוח לעצמי. בעיקר כשזה מול אחרים ופוגע ב"תדמית".

בעיניי, מציאות של שליטה ותכנון ללא בלתמים או טעויות זו מציאות מדומה שהשם בחסדיו מאפשר לנו אותה רוב הזמן בגבול של מה שאנחנו יכולים להכיל . לפעמים גם לא. (וב"ה שרק לפעמים אם כי לאחרונה אני מרגישה שהתדירות גבוהה ביחס למה שאני מצליחה להכיל)

אני בכל אופן לומדת מזה שאני צריכה להיות יותר בזרימה, בשמחה, בהכנעה למציאות שנכפתה עליי למרות שמאוד השתדלתי שלא

.

כי בלתמים יש למכביר מאז הקורונה ועד היום, והאמת שלא רואה כ"כ הבדל בין להתמודד עם פאשלה לבין להתמודד עם בלתם שנגרם מסיבה שאינה תלויה בנו.

הדרך שלי:

1. לתכנן את השגרה באופן כזה שיהיה מקום לבלתמים. כלומר לא לנצל את כל המשאבים על התמודדויות רגילות. מהיכרות איתך את גם דוגמת בזה.

2. לערוך רשימה של המשאבים הלא מנוצלים הפוטנציאליים:

כסף בחיסכון

עזרה מהמשפחה

עזרה משכנים

לחשוב איך לתרגם את המשאבים האלו באופן מעשי.

3. לערוך רשימה של המטלות או צורכי המשאבים שאינם מנוהלים נכון ואפשר לייעל אותם.

למשל: לעשות קניות אונליין, לשתף את הילדים במטלות שונות, בגדול להעביר למיקור חוץ כל מה שאין לו ערך בפני עצמו שיבוצע על ידינו.

4. לתכנן לתקופה שאפשר להחזיק בה ראש. לפעמים זה יהיה לעבור את היום הקרוב, לפעמים זה יהיה לעבור את השבוע הקרוב.

5. חשיבה חיובית וחיזוק מנטלי- להתרחק מכל מה שאינו תלוי בי, לא לבזבז עליו אנרגיה. להזכיר לעצמי שאי הצלחה בתקופה כזו לא מעידה על היכולות שלי במצבי שגרה. להתעודד שמתישהו זה יגמר.

6. כשהבלתם מתמשך מאוד, צריך לשקול לשנות משהו מעבר להישרדות. אם זה לשנות עבודה, מקום מגורים, לקנות אוטו אם אין, לוודא שהמסגרות של הילדים הם נכונות לנו במצב החדש וכד'.

7. סדרי עדיפויות חדשים- להוריד סטנדרטים. אם זה בתחזוקת בית, במשימות שלקחתי על עצמי.

למשל עכשיו גם פחות מקפידה על אוכל מסודר ובריא וגם בקושי הולכת לשיעורי ספורט והמצב נותן איתותיו, אבל לכל זמן ועת, וגם סטנדרטים הלכתיים שמקשים עלי וכד'.

לגבי פאשלות- להפנים היטב את המונח עלות שקועה, ולהימנע מקבלת החלטות שגויה בגלל צורך פסיכולוגי לנצל עלות שקועה, כאשר הניצול יקר יותר מהוויתור.

נפלנו לבור, לא נמשיך לחפור.

קשה לי לסלוח לעצמי בדרך כלל...

משתדלת שכן

כולם טועים

ביומיים הראשונים הייתי עסוקה לסלוח לעצמי

וגם לבצע רשימת מטלות לפתרון הבעיה:

לקבל עזרה ממי שהציע

לבקש להאריך את העזרה ולקבל הארכה חלקית (לא אוהבת לקבל עזרה ובמיוחד לא לבקש)

לעשות משימות שכל אחת מדאיגה בפני עצמה

אני אוהבת שליטה ורוגע

דאגות ממש משבשות אותי

יש לי הרבה בלתמים בחיים אבל לרובם יש לי כלים להתמודדות אוטומטיים

פה כמעט ולא היה לי

הלכתי לבדוק מה זה עלות שקועה

ובכן אני תמיד עם יד על הדופק על עלות תועלת

גם פה פעלתי נכון מבחינה טכנית (אחרי ביצוע הטעות הראשונית)

רציתי שזה ייפתר עד היום שזה הדד ליין לעוד בלתם שיתרחש או לא

יש לי כבר 3 פתרונות אפשריים

מקווה שהפתרון האופטימלי יתרחש אחרת זה ימשך עוד כמה ימים

@כי כל פה

@באתי מפעם

@המקורית

@אמאשוני

@רקאני

לומדת ממך המון!

אנחנו שונות בהרבה דברים..

ועדיין אני לומדת ממך המון המון המון

ואת ממש השראה!

אז תודה!!

ובטוחה שבע"ה תצאי מחוזקת גם מהסיבוב הזה שנשמע בהחלט לא נעים♡♡

שהיא אנושית, שטעויות קורות, שזה בסדר לפעמים לפשל, זה קורה לכולם.

תזכרי את זה גם לגבי עצמך.

מי שלא עושה אף פעם לא טועה.

והקרייסס הסתדר אתמול ברגע האחרון

הייתי מאושרת

אשכרה נכנסה לי עז לחיים ויצאה ברגע האחרון 

אנחנו כ"כ שונות

אבל לומדת ממך המון

מההכלה

ההקשבה לעצמך

האמת הפנימית שלך

תמשיכי להצליח ושיהיה לך תמיד רק טוב

לק"י

אני חושבת שבבית הספר לומדים לקרוא שעון מחוגים, אבל לא זוכרת באיזו כיתה.

בקפיצות של 5. שהמחוגים של השעות והדקות שונים וברור מי של מה.

יש ספרי משחק שעוזרים. נראה לי פשוט להסביר במילים ולשים על היד. לא אומרת מניסיון אבל נרטה לי זה מה שהייתי עושה. כך אני למדתי.

כדאי קודם מחוגים, כדי ללמוד לקרוא שעון.

אחרת פשוט לא לומדים

לק"י

אני למדתי בכל אופן...

 להסביר קודם רק על המחוג הקטן- לאיזה מספר הוא קרוב? עבר אותו? מגיע אליו? זה אומר שעכשו בין 6 ל7 ויותר מתקרב 7 וכו..

אחכ כשקצת מתאמנים ומסתכלים כמה פעמים במהלך היום אפשר לעבור ןמחוג השני.. מתחילים שוב ומחצי ושעה עגולה ואחרי שנכנס אפשר להסביר על זה שכל קו קטן זה דקה וכל קו גדול 5 דק ולהתאמן ביחד (מה השעה? שנדע מתי מגיע וחצי ואז הזמן לפירות.. התור שלך נגמר כשהקטן על 4 7הגדול על 5 זה בעצם 4 ו5 פעמים 5 דק: 5,10,15,20,25- 4 ו25 דקות וכו)

אמורים ללמוד בכיתה ב בגאומטריה אבל המון פעמים מתפספס עם הרבה ילדים או שלא מספיקים בכלל..

הייתי קונה שעון מחוגים הכי ברור שתמצאי (גדול, בהיר, עם מספרים ולא רק פסים)

שלא משנה איזה שעון יד יש

אצלי למדו מחוגים משעוני הקיר שיש בבית

למדו לבד כשהתענינו מה השעה כל פעם

קודם כל, היא מקבלת ברזל? אם הבנתי נכון זה יכול להשפיע.

(אמנם נשמע שיש לה תאבון).

בכל אופן, נשמע לי שאני במקומך הייתי שומעת מה הרופאה מציעה, אם יש משהו שאולי פיספסתם וכדאי לבדוק, אבל הולכת עם האינטואיציה יחד עם הנתונים- שאם היא בסהכ עולה במשקל אפילו שבקצב שונה מהטבלאות, ואתם בטבע שלכם קטנים ועושים קפיצת גדילה בגיל קצת יותר בוגר, והכי חשוב- היא שמחה ורגועה, אז לא הייתי הולכת על כל מיני בדיקות לא נעימות או פולשניות לפני גיל שנתיים. דברים שיחסית בקלות ובלי לצער אותה הייתי שוקלת לבצע, ואם זה לא לכוחות שלכם ואת לא מרגישה שחוץ מהמשקל משהו לא תקין- אז אולי אפילו עם בדיקות פשוטות הייתי מחכה. ואל תתני למבטים ומשפטים של האחות או הרופאה לבלבל אותך אם את מרגישה שזה מה שנכון. את האחראית ואת קובעת מה כן או לא יעשו לבת שלך. רק בריאות!

להמליץ להורים להתעלם מהמלצות הרופאים על סמך אינטואיציה, 

להגיד להם שהאחות והרופאה "מבלבלים אותם", 

להגיד שאפילו על בדיקות פשוטות אפשר לוותר "אם את לא מרגישה שמשהו לא תקין" - זה פשוט מסוכן וחסר אחריות.

רופא ילדים טוב לא ישלח ילד ל"כל מיני בדיקות לא נעימות או פולשניות" אם אין סיבה טובה לכך.

כמובן כמובן הורים תמיד צריכים להפעיל שיקול דעת, אם הרופא אמר משהו שנשמע להם לא טוב אז עומדת להם הזכות והחובה לבדוק עם רופא אחר ועם עוד מאה רופאים אם צריך ולקרוא לבד חומר מקצועי ולהתקשר למומחים בארצות הברית אם רוצים,

אבל פשוט להתעלם? להזניח? אפילו לא לבדוק? 

אם למשל בעוד 3 שנים ההורים יגלו שיש לבת שלהם צליאק (ואני בטוח שזה מהדברים שהרופא ירצה לבדוק כבר בשלב הנוכחי), אנחנו לא נהיה שם בשביל לנחם אותם על 3 שנים של סבל...

מדגיש שהתגובה נכתבה לדברים שכתבת, לא אלייך אישית. אני חלילה לא פונה אלייך אישית אלא דן בעמדה שהצגת.

יכול להיות שיבדקו בגיל הזה והיה תקין.

ובגיל יותר גדול יגלו צליאק.

אנדוקרינולוג ילדים,

גסטרו ילדים.

כל אחד מהם יבדוק בתחומו האם יש בעיה שיכולה לגרום לירידה העקבית באחוזונים (כלומר העלייה האיטית במשקל).

אולי תגלו שיש בעיה ומיד גם תדעו איך לטפל בה,

ואולי תגלו שאין שום בעיה ופשוט צריך לחכות קצת עד שהיא תשמין מנחת.

בשתי האפשרויות - הרווחתם. WIN WIN.

הבת שלי ממש כמו שאת מתארת, ירדה וירדה באחוזונים של המשקל היקף ראש וגובה מעולה.

עכשיו היא 1.4 באחוזון של המשקל משהו כזה, בת חצי שנה.

שנינו אני ובעלי קטנים מאוד (אני נעה בין 39-40 ובעלי 53)

אתמול הייתי אצל רופא ילדים עם הנתונים והוא אמר שהמשקל זה הדבר האחרון שמדאיג אותו כל עוד הילדה מתפתחת יפה חיונית ושמחה והכי חשוב ההיקף ראש ואחכ הגובה.

הרגיע אותי.

אני כמובן לא מורידה בגלל זה רגל מהגז ושמה לב לארוחות שלה, פשוט עושה מה שאני יכולה הנקה, התחלת מוצקים. ברזל...

אם אראה עוד ירידה במשקל - בדגש על ירידה . כן אלך לבירור נוסף...

שהיא ובעלה נמוכים, וכשהבת שלה היתה נמוכה אני לא חשבתי שזה חריג בכלל.

אבל כנראה שהרופאים שראו שם דברים שבכל זאת היו חריגים הפנו לבדיקות שבסופן גילו לה צליאק.

לא הייתי מזלזלת הבדיקות.

אבל גם לא הייתי נלחצת יותר מידי. בעז"ה יהיה בסדר...

כי יש סטיות בין משקלים

ליתר ביטחון הייתי מודדת בעוד משקל אחר

אתם מקפידים על לתת לה ברזל?

תינוק /ילד שאוכל טוב.מתפתח יפה ורגוע,זה דבר מרגיע.

לגבי משקל כמובן שצריך מעקב .כמו שהפותחת עשתה.

אם הרופא ילדים ואחיות טיפת חלב רגועות .לא צריך להלחץ יותר מידי.

צריך ספירה ,להיות במעקב רופא ילדים .

לתת ברזל לפי ההמלצות.

לעיתים צריך להוסיף שומן או מזונות עשירים הקלוריות.

כל מקרה לגופו.

בד"כ מחלות חסר ,שמשפיעות על ספיגת מזון.

מלוות בכל מיני סימפטומים .

לא כאן המקרה לפי הפותחת.

צריך גם לשיב לב לגנטיקה במשפחה המורחבת.

אי אפשר לדעת מאיזו גנטיקה במשפחה המורחבת נובע קצב הגדילה.

קטנים ורזים שגדלים בקצב שלהם.

אני לא מזלזלת בבדיקות כי מעקב ובירור רפואי זה חשוב לשלול בעיות אמיתיות, אבל אם לאחר הבירור הכל תקין הייתי מניחה לזה.

השבוע אמר לי אנדוקרינולוג ילדים שהבן שלי אצלו במעקב (משקל מתחת לאחוזון 3) שלדעתו ילדים בריאים שאוכלים באופן תקין אין לרפואה מה להציע יותר מדי מבחינת עלייה במשקל ומודה שמהנסיון שלי העשרה קלורית מסייעת רק לילדים שלא אוכלים היטב.

אז מצד אחד אל תלחצי, סיכוי סביר שהכל תקין ומצד שני כדאי לעשות את הבדיקות המומלצות לוודא שבאמת הכל תקין

אבל כן כדאי לעקוב.

הבן שלי נמצא במעקב אצל דיאטנית.

ההנחיות בעיקר זה להקפיד על ארוחות מסודרות, להעשיר כמה שיותר בשומנים בריאים וחלבונים.

כדאי לעשות גם בדיקת דם, ומה שהרופא חושבת שצריך לבדוק.

גם אצלי הילדים קטנים, אבל הכל תקין.

אני אלך לרופאה ומה שהיא תגיד נעשה, אני סומכת עליה. פתחתי את השרשור בעיקר כדי להבין כמה זה נפוץ ולשמוע מכאלו שעברו את זה.

לילדה ב"ה יש תיאבון, והיא אוכלת יפה, גם בהנקה וגם מוצקים.

זה מאוד קשה, מבינה אותך מאוד אבל תנסי לשנות במחשבה ששום,דבר לא לשווא, והכל מתוכנן..

גיסתי גם היתה באותו מצב והחליטו לעשות הפסקה דווקא בזמן,הזה הם הצליחו להפקד בצורה טבעית! מאחלת שגם אצלך תצליחו להפקד בקרוב ממש!! 

מהצד זה נשמע וואלה כולה חודש אחד

אבל לא

במצב הזה כל יום נראה כמו הר ענק

מנסה לעודד אותך

שאם כבר התקבלה ההחלטה יחד עם הרופא ונשמע כמו שאת אומרת שזה הדבר הנכון

אז תקחי את החודש הזה להרפיה מההתעסקות עם זה.

אני זוכרת שאצלי גם היה חודש כזה אחרי שחודש אחרי חודש עשיתי בדיקות ומעקבים

והיה קשה בהתחלה כשהפסקנו לחודש

אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה גם החלטתי שאני רותה גם להרגיש הקלה מסויימת

להיות חודש בלי להתעסק עם זה.

כמובן שהיו רגעים ששקעתי בזה במהלך החודש אבל בגדול זה עשה טוב ונתן כח להמשך

חיבוק

ובשורות טובות ❤️

לי זה קרה עם החזרת עובר שנדחתה בחודש בגלל מדדים לא טובים.

מבאס מאוד, והרגשה של דריכה במקום, אבל כמו שאמרו לך, קחי את הזמן הזה למנוחה, לאינטימיות טבעית וזורמת יותר, פחות מתוזמנת.

ושבע"ה יגיע הריון תקין וילד נוסף במהרה

אבל אני בשלב מסוים ממש מקפידה שלא ישנים איתי במיטה אלא אם חולים או יש סיבה ממש מיוחדת.

חיבוק נשיקה, וחוזרים למיטה

בהתחלה זה קשה מאוד להרגיל אותם. וזה דורש לשבת לידם, להרגיע, להחזיר שוב ושוב.

אבל זה משתלם לטווח הרחוק.

וככה יש גם פחות דאגות על בעיטות בלילה...

נשמע שזה תהליך שנצרך בלי קשר לחשש מבעיטות...

הם בני כמעט 4, ו2.

בדכ הוא קורא ואני באה ואז הוא נרדם במיטה. לפעמים כשהוא בא הוא בא מתוך שינה אז אין כאן ענין של תהליך כי זו הפרעת שינה, לא חושבת שזה פתיר. הוא לא מודע לזה

היא לעומת זאת אם היא מתעוררת היא תעשה הכל כדי שמישהו יצטרף אליה אז אין לה בעיה לקפוץ לי על הבטן גם, ואני ישנה עד שהיא מעירה אותי אז חוששת ממש שהיא תפגע בבטן. אני מרגישה שהיא קטנה מדי בשביל הסברים לא לפגוע בבטן

אפשר קצת להעיר, ולחזור על מנטרה, כל אחד ישן במיטה שלו.

גם לבת השנתיים. אפשר ללמד אותה.

זה דורש זמן,  סבלנות אבל עם הרבה התמדה תוך כמה ימים הם ילמדו. 

איתו אני בעצמי ישנה לפעמים מתעוררת בבוקר מגלה שהוא איתנו. או מתעוררת אחרי הבעיטות... (הכל בטעות כמובן, זה ממש לא אשמתו. הוא אפילו ירש את זה ממני) אז אין לי איך להעיר כשאני לא ערה.

לה באופן כללי לא יזיק להירגע חחח הבעיה שבאמצע הלילה היא עם אנרגיות יותר משיש לי באמצע היום. אבל אין ברירה כנראה

וישר להחזיר אותו

כמובן לפני שהולכים לישון להכין אותו שלא עוברים למיטה שלך בלילה, כל אחד ישן במיטתו..

זה קשוח

אבל תהיו דבקים במטרה והם ילמדו.

גם לי יש בן שנתיים קשוח.

הוא יודע לקרוא לי כשצריך, או לבוא אלי לבקש חיבוק ואז מחזירה למיטה.

וזה אחרי תהליך ארוך. גם הוא היה נכנס בלי ששמנו לב למיטה..

נותנים להם. וגם אם לא שמחים, הם לא בוכים.

משחק קלפים לשים בתיק או בבית

פליימוביל

ערכת יצירה כלשהי

ספונת?

את הבת שלי שימח מראה או קישוטים בחדר

גם תכשיט פשוט או קופסת תכשיטים/דברים לשיער

ערכת יצירה קנו לנו כמה והיא עפה על זה 

סט מצעים שווה (נניח עם הדמות האהובה עליה)

חלוק אמבטיה

עגילים/שרשרת

ערכה של קשקושים לשיער

ערכת קרמים/איפור

קורקינט

מדף מעוצב לחדר (+קישוטים לשים עליו)

ערכות יצירה

יש מישהי רצינית שריכזה חוברת על הנושא

תשלחי מייל ל simfi.help@gmail.com

והיא תשלח לך

בגדול להימנע מדברים שמכבידים על הרגישות במפרק

לי מאוד עוזר לשבת רק על דברים מוגבהים

כשמחמיר אז לשכב 10 דק פעם בשעה

לשכב עם כרית בין הרגליים

לא לעשות תנועות גדולות עם הרגליים

להימנע מהליכה ממושכת

כשמחמיר- להימנע מטאטוא/שטיפת כלים/שטיפת בית

זה מה שעולה לי כרגע

בהריון אין דרך לשקם רק להקל

עם אקווליבריו, אוסטאופטיה, כירופרקטיקה,  דיקור וכזה...

אחרי ההריון יש הרבה מדריכות של התעמלות משקמת שבעצם עובדות על לשקם את האיסור ולחזר אותו כדי שלא יתפרץ שוב

יש הרבה נשים שמגיעות להריון הבא בלי כאבים..

תנסי לשמור על ירכיים ישרות, כלומר- לא לשים רגל על רגל ולא לעשות תנועות חדות. כשמסתובבים במיטה להצמיד את הרגליים ולנסות להסתובב כמקשה אחת, יש כאלה שגם נמנעות מעליה במדרגות

בהצלחה 🙏

ואם יש ציר של דקה דקה וחצי במרווחים של 5 דקות אז לנסוע.

זה הריון ראשון? אם לא אז גם לפי פעמים קודמות את תדעי אם פתיחה/לידה רצלך מתקדמות יחסית מהר. וקחי בחשבון שלידות חוזרות מהירות יותר

יותר משזה נחשב מהר זה בעיקר משהו שצריך להיות בערנות עליו.

כדי להגיע למצב הזה גם צריך לחוות צירים, נגיד אצלי אני יודעת שהצירים שלי של הפתיחה ההתחלתית כואבים - אז אם את יודעת שהגעת ל2.5 בלי להרגיש חד משמעית הייתי בודקת עם התיאור שלך.

מצד שני, כן אני יכולה להגיד שלמרות שהכאב קצת מתגבר עם התקדמות הפתיחה, עדיין זה לא שבפתיחה 8 יש לי צירים שאין איך לעמוד בהם. יש נשים שהצירים שלהם הם ברמת כאב נסבל. אז אם את לא יודעת איך זה אצלך, ואת מסוגלת להגיע לפתיחה 2 בלי להרגיש צירים משמעותיים - אני במקומך הייתי הולכת להיבדק כדי להיות רגועה ואולי גם לקבל הנחיות להמשך 

יכל להיות צירים

אבל לא מקדמים לידה םעילה

ולכן כדי לצאת את צריכה לחכות- שיהיו כל כמה דקות במשך לפחות שעה

ובעיקר בעיני- שיכאבו באמת ולא כאב שקל להתגבר עליו ...

בלי-ה פעילה גם מרגיישם עמימות כזאת.. והתכנסות.. וגם קשה להתנהל רגיל בין לבין

עצה טובה- ללכת לישון ואם את נרדמת.. ונרגע לאט לאט סימן שלא לידה

ואם זה מתגבר ומתחזק ומצטופף כנראה שכן

אבל הכל תלוי גם רמה נסיעה יש לך לבי''ח

וגם התחושת בטן שלך

לפעמים יש לידות מהירות ולא בדיוק לפי הספר ותשימי לב.. לכצמך..

מה שתיארת נשמע כי לילה נורמטיבי בתישעי

במצב אגב בדיוק באותו השבוע וזה נוהל לילה קבוע אצלי צירים וכאבים וכו 

התחלתי תשיעי

התקשויות עוד קודם

אבל זה לא פעם ראשונה שיולדת

לק"י

אצלי קרה שהתחילו צירים יום יומיים לפני הלידה.

אז אולי זה קורה להרבה נשים, אבל לא בטוח שלרובן.

באתי עם פתיחה 2.5 בלי להרגיש שום דבר, הרגשתי הרבה יותר טוב מעכשיו וזה היה בשבוע 37+2, באתי כי קבעו לי זירוז לא בגלל כאבים או משו.

הייתי ביום חמישי בהיפוך ואמרו לי שיש לי 80% מחיקה,ולגבי פתיחה היא לא רצתה לבדוק כל כך כדי לא לאסור אותנו חלילה,אז היא בדקה ממש בקטנה ואמרה שיש בערך 1.5,אבל היא לא באמת בדקה לעומק..

הוא כזה שאי אפשר לדבר או לחשוב.

מכירה נשים שהגיעו לפתיחה מלאה עם צירים שהן תיארו כ"לא נעימים".

אם כבר הגעת ל1.5 בלי להרגיש כלום, והגעת בעבר ליותר מזה, אל תסמכי על זה שיכאב לך בטירוף

לא תמיד מרגשים משהו

זה עדיין שלב לנטייה. בד"כ סביב פתיחה 4 יש קפיצה רצינית גם מצד ההרגשה

אם יש לך ספק במקומך הייתי הולכת להיבדק כדי לא לקחת סיכון 

אל תוציאו לי את העיניים 😂

בלידה האחרונה באמת היה לי סבבה, והייתי מרוצה איך סביר לי. ואז זה הפך לצירים בלתי נסבלים😂

חלשים...

אחרי ירידת מים- כאב בלתי נסבל.

בלידות שהיה לי ירידת מים סמוך ללידה עצמה- לידות חלומיות (בלי אפידורל...)

את אומרת שאולי עדיף לנסות לתת להם לרדת לבד?

אני חושבת שפקעו כדי לזרז את הלידה, אבל אולי בפועל זה היה מיותר, והיה שווה לחכות קצת.

(בשבילי צירי לחץ זה סיוט שלא מן העולם הזה. אז גם ככה לא הייתי קוראת ללידה "לידה חלומית"😂).

פחדתי וצרחתי תמיד כשבאו עם המחט הענקית הזאת ...חחח
תמיד נפקע לי לבד ואז התינוק אחריהם
אז לא סבלתי הרבה ב"ה.

(אציין שמיילדות היו מהממות ואמרו כל עוד אין סכנה לתינוק- אין צורך לפקוע ולזרז, נחכה שיפקע לבד)

תמיד כמעט..

ונכון שזה יותר כואב

אבל גם עד אז זה כואבב

קיצר מה לעשות לא צדיקה כמוכן

התינוק יצא עם שק מי שפיר שלם. רק אחרי היציאה פקעו את השק ויצאו המים

יכול להיות שבאמת בגלל זה הצירים היו ממש נסבלים. הרגיש כזה כמו עצירות חזקה שלוקח לה זמן להשתחרר

עם נשימות עמוקות ונכונות, מחשבות חיוביות ועידוד זה לגמרי אפשרי 

לי באחת הלידות המיילדת התרגשה ואמרה שיש לה הרגשה שאני הולכת ללדת תינוק עם השק, והיא אמרה לי שזה ממש חלומי ומיוחד.

כמובן בסוף המים פקעו לבדם ואז התינוק יצא...חחח

זה נשמע מהממםם ללדת ככה

כולל הלידה ככה שגם את זה רואים

זו הייתה לידת מים ככה שאיך שיצא באותו רגע המיילדת כזה צבטה את השק והבייבי יצא

ממש עניין של כמה רגעים 

יש לי צירים כואבים מאוד כן, אבל השלב שאני לא יכולה שידברו איתי קורה ממש ממש בסוף

לא יכולה לחכות תזה כדי לצאת לבית חולים

וגם נשמע לי ממש לא נעים לנסוע לבית חולים בשלב הזה שהצירים כואבים ברמה כזו...

(אצלי חוץ מהלידה הראשונה כל הלידות היו בזירוז, אז לפחות נחסכה ממני נסיעה עם צירים, וגם ההתלבטות מתי לצאת לבית החולים...)

(מתי באמת את נוסעת ללדת?).

אם אצלה זה מצב חדש, אז זה שונה. וכדאי לה לוודא אם אצלה מתפתחת לידה וזה לא צירי שווא...

גפ לי היה ככה והאמת שבלידה עצמה רוב הצירים הורגשו דווקא בבטן ולא בגב

אבל בעיקר העוצמה שלהם הלכה והתחזקה.

זה קצת לא חכמה אצלי כי הלידה התחילה בירידת מים אז לא היה לי ספק אם צריך לנסוע לבי"ח אבל כשהתחילו הצירים הם פשוט היו שונים.

לאט לאט התחילו לכאוב יותר (ביחס למה שהיה לפניהם. ז"א לא כאב אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי ביחס לצירים שהיו לפני חצי שעה נניח) וגם נעשו סדירים.

לא כאב שבא, לא בטוחה מתי הוא התחיל ומתי הוא נגמר ואז אחרי שעה פתאום אני שמה לב שכבר לא כואב לי.

בצירי לידה אני יכולה להגיד מתי בדיוק הכאב מתחיל ומתי הוא נגמר ואני יכולה לשים לב שזה הולך ומצטופף ובא במרווחים ולא סתם בא והולך

משהו כזה אבל בעלי אמר שזה בעייתי מצד ההלכה לקחת כביכול חדר אחד ולשלם כאילו על פחות אנשים אם זו הכוונה לכן צריך לדווח על כל המוזמנים גם אם תצטרכו לרכוש חדר נוסף..

גם אנחנו עשינו ככה ובסוף לא השתמשנו בחדר הנוסף, כי הילדים לא רצו לישון שם למרות שזה כמו בצימר

לכן הולכים בעיקר לאנא ששם יש חדרים משפחתיים

וכשכן הלכנו למלון לקחנו שני חדרים עם דלת מקשרת 

לחופשות אמצע שבוע עם הילדים אנחנו אוהבים את אנא

התנאים ממש בסדר לנו

(זה לא פינוקיה... מקום נקי לשים את הראש בסוף היום)

החדרים גדולים- לרוב 6 מיטות

יש לנו נסיון טוב עם

אנא בית שאן, פוריה, עכו,- ממש טובות

וגם שלומי, עין חרוד בסדר

להתנחל במלון .. לא כזה רק מקום לשים ראש.