פורום הריון ולידה (עמוד 107)

בתור אמא ל3 בנים.

בטוחה שיש דברים מעבר.

וזה לא בא מוואקום ריק.

ועדיין💔

מקווה שתמצאו פתרון שמוסכם על שניכם בע"ה 

חמותי היא ממש סבבה

הבית שלה פשוט מאוד עמוס ולא מסודר

וזה מוציא אותי מדעתי קשה לי להתנהל שם בטח עם עוד שני ילדים

והסדר וניקיון חשוב לי מאודדד אני כל היום סביב זה

ובעיקר שהם גרים במקום לא וואוו קשה לנ ממש שאין לי לאן לצאת עם הילדים לסיבוב להתאוורר

וגם הדשא שיש להם עמוס בחפצים

הכל פשוט עמוס ומבולגן

אני בעיקר כל השבת עסוקה בלדמיין מה הייתי עושה פה מבחינת סדר וניקיון אם הייתי יכולה 😅

וגמני חושבת על זה עם הבן שלי…

בעיניי זה לא פייר בכלל כלפי הבעל, ההורים שלו וכל המשפחה לא להגיע.

לכן לדעתי נקודת המוצא צריכה להיות שהולכים.

ומפה לחשוב איך לעשות שיהיה לך יותר נעים.

אולי להביא חומר קריאה מעניין. אולי להכין כעזרה אוכל שאת אוהבת, אולי לתאם שתבואו עם גיסה שנחמד לך.

אבל לא לבוא בכלל באופן קבוע זה לא אופציה.

לדעתי.

אני לא מטילה ווטו זה ממש לא המצב

ותמיד משתדלת לדאוג שתגיע עוד גיסה שנחמד לי איתה

סתם מבאס שמפעם שהייתי הולכת בשמחה עכשיו זה כבר צריך לחשוב על זה

נ.ב

גרנו שם כזוג עשרה חודשים וזה בהחלט הוריד לי מהמקום 😅

אם הוא ישאר איתך ולא ילך לתפילות, אם תביאו נשנושים או מצעים משלכם אם מגעיל לך, אם תתכננו משהו כיפי לשישי בבוקר ותבואו דווקא יותר מוקדם אבל תכנסו לשבת מתוך חוויה כיפית ונחת.. לא יודעת אולי יש לך עוד רעיונות.

לפעמים גם לי קשה עם הצד שלו ואנחנו יושבים ומפטפטים על זה ותוך כדי שיחה צפה הנקודה שיושבת עליי כבד, ואז חושבים איך להקל.

אני לא מלאכית וקשה לי מאד עם חמותי, ואני משתדלת מאד ללכת כמה שיותר בימי חול בזמני חופש - לבוא בצהריים לצאת בערב. קשה לי שם שבתות. אבל מדי פעם שעושים מוצאים מה יכול להקל הפעם וככה באים

אם קשה לך עם החמות זה נשמע לי אפילו עוד יותר מאתגר

בעיקר משעמם לי שם ממש

ואז נחמד ממש!

נשמע שהקושי הוא סביב האירוח החומרי אצלה , והקשר האישי טוב.

אז אולי תזמיני אלייך, כך הקשר ישמר בתדירות שנעימה גם לבעלך, לך, לילדים.. וגם תהיי בבית המסודר שלך, עם גינה שנחמד לך לצאת איתה עם הילדים וכו

הצעתי כמה פעמים

אמא שלה מבוגרת סיעודית קשה לשנע אותה היא צריכה מיטה פנויה לכל השבת

וחמי צריך חדר פרטי משלו…

וגיס רווק

ואין לי את הדרישות שלהם הבית שלי קטן

חדר הורים וממד

גם לי קשה כבר לנסוע לחמותי

אפילו שהם מהממים ומפנקים ממש

פשוט עמוס לי שם ואני לא מצליחה לנוח דקה

מלא רעש ובלאגן

והבת שלי לא נרדמת בלילה

והמיטות לא נוחות לי ברמה של כאבי גב

אנחנו משתדלים כן להגיע מידי פעם

אבל בסוף הכי נוח וכיף בבית

הבאסה הזאת להגיד כל פעם לבעלי שלא..

אבל הילדים גדלו ואין להם מה לעשות אצל חמותי,

אין משחקים בבית אין גינה באיזור אין מקום לארח עוד בני דודים ואין ילדים ואין דודים בסביבה

אין קהילה, רק בית כנסת קטן שרובם מבוגרים, שנמצא ממש על הכביש וממש ליד חניה פעילה גם בשבת

בקיצור אי אפשר ללכת

וואלה לא מצאנו פיתרון גם אחרי שנים, אז לא הולכים

אבל תעדכני מה בסוף ❤️וממש בהצלחה עם התחושות, לגיטימי.

אבל ממה שזכור לי, יש לך יותר מורכבות ביחסים איתם. אז ברור לי שבלי קשר לילדים ולשעמום, זה קשה.....

דיברתי עם השם וביקשתי ממנו שייסדר את זה אכשהוא שחמותי בעצמה תפתור לי את הבעיה

ובאמת פתאום חמותי אומרת לבעלי שהיא תבוא אלינו שבת (שבת הבאה) מה שעד עכשיו לא התאפשר עם ההרכב שלהם

ובעלי ככה נרגע, ואני לא הולכת לשם השבת וכולנו מרוצים

מניסיון אם כל שבת או כמה פעמים בחודש מגיעים,זה באמת יכול להוריד

אנחנו גם היינו עושים את זה בעבר די הרבה ואני מתה על המשפחה של בעלי אבל כשבאים יותר מדיי זה כבר מוריד את ההתלהבות .

אנחנו מגיעים פעם בכמה חודשים ולילדים יש למה לצפות ואנחנו גם נהנים כי התגעגענו..

אנחנו כמעט ולא נוסעים לחמותי בגלל כל מיני סיבות. לא נעים לפעמים אבל יש מצבים שאין ברירה או שזה מרגיש יותר מידי.

תמצאי את המינונים שמתאימים לכם. לא חייבים לבוא כל חודש או חודשיים.

אם אתם נוסעים תקבעי לשבת שבה היה לך שבוע רגוע כשאת יותר בפניות ופחות מוצפת.

בשנה האחרונה אנחנו מוצאים הרבה הזדמנויות שבעלי נוסע להורים שלו לכמה שעות עם הילדים (למרות שזו נסיעה של שעה+) אחר הצהריים. אם יש אירועים של המשפחה המורחבת מהצד שלהם בעלי נוסע עם הילדים, כמובן אם זה מסתדר.

והכי חשוב זה להשתדל לכבד אותם, להתקשר בשיחות וידאו שיראו את הילדים.

בהצלחה🙏🏽

קודם כל תעשי הפסק עכשיו שלא תשכחי שוב מהלחץ של לפני שבת!

אחרי שתעשי-

א. להתקשר לרב, אולי ימצא פתח במיוחד בגלל התקופה המורכבת וכו'

ב. גם לגבי הטבילה של שבת הבאה- אפשר לדחות בהסכמת שניכם, אולי רב יתיר לטבול בשישי ולא להפגש עד צה"כ..

בבקשה באמת תפני לרב בקיא ותסבירי לו את כל המורכבות ואת כל המצב.

חולצה ועליה אוברול- אם קר אז פוטר ואם חם אז קייצי

לא מלבישים יותר מדי כי זה עלול להיות מסוכן

כמובן לכסות עם שמיכה. זו באמת עונה משוגעת וקשה לדעת אבל לדעתי את מלבישה אותו מדי הרבה ואם מזיע אז לא טוב

אם המגע נעים- סימן שנעים לו.

לק"י

2 שכבות דקות אמורות להיות בסדר בימים הפחות חמים.

אם הוא מזיע, תורידי לו שכבה.

ושלי מצונן גם מגיל פיצי, ויש הטבות מידי פעם...

תודה לך ❤️

מקווה שלא נדבק ממני כי הייתי ממש מקוררת בשבועיים האחרונים

עד עכשיו הלבשתי בגד גוף ואוברול

כשהיינו בבית חולים אמרו לי לא לשים גם מכנס

אנחנו גרים במרכז לא יודעת אם זה משנה

עכשיו בגלל השרב שהיה הלבשתי לה רק אוברול והיא הרגישה לי חמה ונעימה

לגבי הצינון אנחנו באותו סרט היא כבר בת חודש וחצי ודיי מההתחלה מנוזלת

לא נראלי שצריך לדאוג אלא אם יש חום או מרגישים שיש קוצר נשימה וכו

לק"י

2 גופיות ומכנס אחד. וזה היה בחשוון.

עכשיו פשוט לא חורף😅

זה תלוי גם כמה מחממים את הבית.

אני שמה גרביון מתחת לבייביגרו עם חולצה אחת וזהו-אבל זה בשיא החורף

עכשיו חופשי חולצה אחת ובייביגרו

לק"י

ובימים החמים יותר גם לובש קצר או רק בגד גוף.

אבל הוא כבר מזמן לא בן שבועיים....

הבת שלי נולדה בסתיו, אבל זאת גם עונה הפכפכה כזאת אבל בגלל שנולדה פחות מ3ק"ג כן הנחו אותנו להלביש 2 שכבות גם בפלג גוף עליון וגם פלג גוף תחתון.

האח טוב באמת להרגיש את התינוק כמו שאמרו, לי אמרו בעורף או בבטן/גב ולא כפות ידיים או רגליים כי הם תמיד יהיו יותר קרות 

שנולד הרבה פחות מ1 ק"ג וההנחיה הייתה דומה לתינוק רגיל

בשחרור. שזה היה סביב ה3 ק"ג

אבל ממליצה לך גם להרגיש אותו... אל המגע של העור לא מזיע ונעים,סימן שזה טוב. אם מזיע אז לקלף שכבה

גם כשקר בחוץ להלביש בלי עוד מכנסיים? כי אצלנו ממש ירד גשם באמצע שבוע

לק"י

אם ממש קר, אפשר עוד מכנסיים.

אבל נראה לי שכבר לא כזה קר המקומות. ובגיל הזה הם גם מכוסים בשמיכה רוב הזמן.

רוצה להגיב למשפטי הסיום שלך...

חיבוק גדול!!

עם האימהות נולדים חרדות, פחדים ורגשות אשמה,

משהו מטורף שלא מתכוננים אליו לפני.

זה נורמלי,

כדאי לנשום

להירגע

חלקים מזה משתפרים עם הזמן..

תמיד יש ממה לדאוג,

ותמיד לאנשים יש מה להגיד ולהוסיף לך תסביכים,

זה בסדר,

זה קורה לכולן בגדול,

ואת לא הראשונה שמתמודדת עם הקושי (איזה שלא יהיה כרגע).

דברים עוברים, משתפרים, גם את.

מעולה לשאול בפורום

נהדר לפרוק לחברה או מישהי שאת סומכת עליה

קחי מלא אוויר וחיבוקים לתחילת המסע המשוגע הזה.

שלי בן ארבעה חודשים ושבוע שעבר בימים הרותחים היה פעם ראשונה שהלבשתי לו רק שכבה אחת. עכשיו חזרתי שוב לשתי שכבות דקות כמו שכתבת שאת מלבישה. אנחנו לא גרים בקום קפוא אבל הימים עכשיו קרירים נעימים. בחמישי שישי היה פה לוהט. בקיצור, כל יום משהו אחר, תלוי בטמפרטורה אצלכם.

שלך פצפון ולא זז הרבה אז את יכולה להלביש דק ולשחק עם שמיכות לפי הצורך, שמיכה צמרירית או דקה או כלום לפי התחושה כרגע.

לגבי צינון, זה כנראה איזה וירוס אבל אם אין חום לא הייתי דואגת, מה שכן זה יכול להיות סיוט ולהפריע לו לישון ולינוק. אפשר להשפריץ לו לאף מי מלח (בריכוז ספציפי, אפשר לקנות בבית מרקחת שפריצר קטן מיועד לתינוקות) וזה קצת משחרר. אם הוא ממש נושם בכבדות אפשר גם לשים משהו מתחת המזרון שלו להגביה את הראש (אני שמתי קלסר עבה) או לשים אותו בסלקל (לא מומלץ יותר מ45 דקות ברצף)

בהצלחה יקירה!

מצטרפת לתחושות האלה, זוכרת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהוא היה עובר ודאג לגדול ולהתפתח בעצמו בלי שאני הייתי צריכה להיות אקטיבית בנושא

לגבי בגדים עד כמה שזכור לי מוסיפים עוד שכבה על מה שאנחנו לובשים, אז מניחה שדק ארוך וגופיה.

כמובן תלוי אם יש מזגן/חם יותר/קר יותר אצליכם.

לגבי הצינון אצלי כולם היו מצוננים בגיל הזה, וזה עבר בשלום ב"ה.. את יכולה להשפריץ לו מי מלח לתוך האף כדי להקל עליו, וכמובן תעקבי אם הוא לא משתעל מדי או מעלה חום, ואז צריך רופא

כשחם זה פחות רלוונטי. צריך לחשוב כמה בגדים היינו רוצים ללבוש אילולא מגבלת הצניעות/ המוסכמות בעולם, ואז להלביש שכבה יותר😂😂

נשמע לי חם מדי 2 רגליות

אז רק רוצה לאחל מזל טוב!!

מרגש לקרוא את השירשורים של ההריון ואז לשמוע על הלידה😊

בע"ה שתרוו ממנו רק נחת, התאוששות קלה!

מזל טוב!!! איזה מרגשששש!!!

הרבה נחת והתאוששות קלה וטובה

התחושות שלך הכי נורמליות והגיוניות

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

תנסי לשנות מינון. אצלי קצת יותר היה עושה הרבה פחות. אבל תמיד לווה אצלי בהרגשה שאת מתארת.

לא מדעי או משהו אבל לפי דעתי בגלל כמות האדרנלין שיורדת....

מציעה במקום טיפול תרופתי טיפול רגשי.

סליחה מראש אם זה לא במקום..

אבל גם אני עם בעיות קשב

ויש השפעה מאד גדולה של המצב הרגשי שלי על תסמיני הקשב. שם קבור הכלב...

הריבאונד בסוף ההשפעה, נסי לחזור לנוירולוג ולשנות מינון, לפעמים להגביר מפחית את ההשפעה (מוזר אבל ככה זה עובד)

היו תפרים

לא נמסים

לא זכור לי שהיה צריך חבישה, רק הגנה מהשמש

בהצלחה 

אם אני זוכרת נכון הטבילה היתה באותו ערב, ולא קלטתי עד הרגע האחרון שזה עלול להיות מורכב..

בהתפתחות גדולה שאלתי את הרופא מתי מותר לי ללכת לבריכה (יש מצב שהוא ניחש...), ואם אני זוכרת נכון הוא אמר שמיד אפשר.

בכל אופן לא היתה בעיה עם הטבילה (באותו ערב או למחרת).

מה שכן - אחת הנקודות היתה בגב, והיה לי ממש קשה להוריד את הדבק של הפלסטר....

נראה לי שאם הנקודה קטנה, ויש לך אחר כך כמה ימים עד הטבילה, לא אמורה להיות בעיה. כמובן תשאלי על "בריכה" את הרופא.

בהצלחה ♥️

אפילו צריך להתקלח שלא יהיה זיהום

ונותנים משחה אנטיביוטית לשים כמה ימים

כנראה אין ברירה וצריך לשאול במרפאה כי אוכל להתייעץ עם רב רק כשאדע אם יהיו תפרים או לא :/

ואני מבינה שכל מקרה לגופו מבחינת תפרים ופלסטרים..

תודה!

ונאלצה לקחת אנטיביוטיקה כמה ימים אחרי ההסרה

ח"ו לא על אף אחת, אבל עדיף להתייעץ עם הרופא

בכל אופן, כן יש תפרים, תחבושת...

תפרים נמסים או לא, זה תלוי במקום שמנתח. היו לי גם וגם...

אולי כדאי לשקול דחייה של המקווה בכמה ימים אם בעייתי לקבוע תור חדש...

או לשאול רב על התפרים. תפרים רגילים זה 8 עד 10 ימים.

תפרים נמסים לוקחים זמן אבל זכור לי משהו שזה לא חוצץ, אבל הכי טוב יהיה לשאול רב

ממליצה כדרכי לפנות לקו הפתוח של נשמת. ולשאול שם 

היו תפרים נמסים,

אם אני זוכרת טוב (עברו מאז כמה שנים),

אמרו שנמסים תוך שבוע אבל בפועל אחרי שבועיים עדיין היו שאריות, לי פסקו שהשאריות של התפרים לא חוצצות, אבל בפועל האמבטיה של ההכנות המיסה אותם כך שלא היו שאריות בפועל.

(אז תכלס כנראה ההמסה של התפרים זה לא רק עניין של זמן אלא גם של חשיפה למים).

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

לקח שבוע נוראי עם כאבי בטן ודימום הזוי

ואז זה פתאום יצא...

ולגבי זמן הטהרה-

אחרי אחת הלידות,

הצלחתי לטבול 3 ימים לפני שנגמרה לי החופשת לידה🥺

וגם זה היה אחרי אלף הקלות הלכתיות ו'עצימת עיניים'...

זה היה דיכאון אמיתי

אחרי שהשארית תצא, תשאלו רב לגבי הקלות הלכתיות לשבעה נקיים.

הרבה כוחות וחיבוק גדול גדול!

תקופה מתסכלת ומאתגרת

אבל בע"ה בסוף זה גם יעבור 🫂

חשבתי שיצא כבר כי ראיתי ביום השלישי אחרי ההיסטרוסקופיה משהו גושי כזה, במרקם של ג'לי אבל אתמול בבדיקה אמרו שיש תוכן ברחם ואי אפשר לדעת אם זה השלייה או קריש דם. אני לא יודעת אם זה ייצא לבד או שאצטרך עוד פרוצדורה. לוקחת פרוגילטון ורק בסיומם יש ווסת שאולי גם תוציא שיירים. קיצר לא ברור לי מה יהיה.

עודדת ממש שזה הסתדר אצלך

אני כבר שבוע ויום אחרי ההיסטרוסקופיה והדימום מפחיד ממש

להתחיל מדברים יותר רכים וטבעיים כמו ירק מבושל, או אפוי ומרוסק, ואז לעבור לדברים אחרים. גבינה, סלט ביצים...

לזכור שההתחלה היא רק התנסות והיכרות, ולאט לאט זה הופך להיות אוכל.

זכור לי שמבינים טעימה מירק אחד ואז מנסים אותו שלושה ימים כדי לראות שאין רגישות נכון?

באיזה ירקות אפשר להתחיל?

הרופא אמר שכרגע לא לתת מוצרי חלב בגלל הרגישות שלב בהנקה

לק"י

אלרגניים- לתת כמה ימים ולראות שזה עובר בסדר.

ולתת מהאוכל שלכם עם התיבול שלכם.

אני נותנת לבן שלי עם האצבע לטעום מהאוכל. הוא כבר מבין שאצבע זה דבר טעים, וממש מתנפל על זה😂😂

פירות קיץ גם עלולים להיות.

כי מתפדחת לענות מהניק שלי...

קודם כל חיבוק!

נשמע באמת מבאס...

אם את רוצה למרות שלא מרגישה טוב- הייתי מנסה דרכים שיגרמו לו לרצות ולהרגיש שמבחינתך זה רלוונטי...

כאילו לשדר זמינות אבל בלי לומר את זה.

לא יודעת איך לכתוב בעדינות אבל נניח לשכב על המיטה לקרוא ספר בנחת כזה עם פיג'מה ולחייך חיוך חמוד

בעיני עובד לפעמים הרבה יותר טוב מאשר לדבר על זה ואז השיחה בכל מקרה מוציאה את החשק...

ולא חושבת שזה רק "יעד להיכנס להריון". פשוט לפעמים יש סטרס כזה בזמן טיפולים שהמפגשים הם "חובה" ולא בדיוק מתי שהכי מתאים... וכשמשחררים בלב את ה"חובה" הזו משתחררת גם קצת האחריות ליזום מפגשים בכללי, כי יש מין נחת בלב שזה כבר לא "חובה". לא שזה טוב אבל הגיוני בעיני שקורה בהתחלה ולאט לאט זה מתאזן...

אני מבינה שהקושי שלך הוא לא הילד השישי, אלא ההיריון הלא מתוכנן למרות מניעה...

בכל אופן, יש הרבה נשים שילדו מבחירה ילד שישי ואף יותר (אני ביניהן) ושרדו בהחלט בשמחה

מקווה שתעברי בשלום את החוויה הזו...

אבל חיבוק

בטח קשה לקבל הריון כשתכננת להפסיק ועוד השקעת במניעה

🩷🩷

אומרים אבל שזה בסוף ילדים שנורא מחוברים אליהם..

תחפשי שרשורי עבר כאן...

בכל מקרה קחי את הזמן לעכל זה לא קל כשלא מוכנים....

ומוזמנת לשתף איך את😘😘

בעזרת ה' ילך בקלות ובטוב

מתייגת את @התייעצות הריון  שזכור לי שעברה משהו דומה

מאז התווספו עוד כמה.

אז כנראה שרדתי🤷‍♀️

אבל מאז אני לא נוגעת בגלולות.....

ולא שכחתי אף גלולה.

לאחרונה ומעוד כמה סיבות ממש מאוכזבת מהמניעה הזאת

מאחלת לך הרבה כוחות ❤️❤️

אבל נשמע שהקושי זה ההפתעה.

שולחת לך חיבוק, ומציעה לקחת זמן לעכל, ואולי לשקול יעוץ נקודתי אם המצב לא ישתפר

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.

אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.

היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.

שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.

אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1

(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.

אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

מלא מלא ערבים שם? 🙈

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.

בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.

מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

אמרו שאין מקום וזהו.

וחיבוק @אמהלה , נשמע נורא

אני גם ילדתי בשבת בבוקר אז מניחה שהיו כאלה שהשתחררו רק במוצש, זה בטח גפ השפיע על מספק המקומות

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!

בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג

לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

עזרתן מאודד

לא מכירה את שערי צדק,  

אבל בליגה האחרונה הייתי בעין כרם כמה פעמים במיון, הייתי מאושפזת באם ועובר ואז שבןע התינוק היה בפגיה וכל הצוות בכל המחלקות היו פשוט מקסימים ונעימים, גם אלינו וגם ביניהם

שיש בו עגלות יד שנייה חינם, חלקם לפחות במצב טוב, אם זה רלוונטי

+972 54-605-8117

הבסיס נשבר פשוט.

אם יש לה איך להשיג בסיס אז בכייף.

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

יותר קל בהרבה לאירוע קטן נגיד מאשר לחתוך. רק לשטוף ערב קודם לקופסא למקרר ולקחת.

זה השימוש שאנחנו עשינו בהם בעיקר. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

לשתות שייקים

אפשר להוסיף במקום המים מיצי ירקות

אפשר גם להוסיף טופו-חלבון/שיבולת שועל-פחמימה

ואז כבר קיבלת ממש ארוחה

אני בעבר הייתי לוקחת צלחת, שמה מלא ירקות, מלח שמ''ז טחינה וזהו.

הכי טעים שיש. 

למה את לא אוכלת? כי את לא אוהבת או לא מספיקה או לא בא לך ירקות?

אני ראיתי על עצמי שירקות קרים קשה לי יותר לאכול... אז מוציאה מספיק זמן לפני...

דבר שני זה מסוג הדברים שלפעמים לרפואה המשלימה יש מענה טוב, חיזוק המערכת החיסונית וכו'

האמת שהימים האחרונים באמת קשוחים לי זה היה גם וירוס וגם דלקת בשד וכבר כמה ימים אני חלשההה

אז תודה על החיבוק!!!

וכן, צריכה לחשוב איך לחזק את המערכת ואולי גם רפואה משלימה.. אבל נראלי אני צריכה להתחיל מהבסיס של שינה, תזונה, פעילות גופנית..

בנפש?

יש לך מספיק מנוחה? זמן לעצמך?

לגיטמציה להשקיע בצרכים שלך?

לפעמים הגוף מבקש משהו דרך המחלה....

מעבר לזה אפשר לבקש בדיקות דם ובכלל, כלליות, ויותר ספציפיות למה שאת סובלת ממנו.

הרבה בריאות!!

אני יחסית ברוגע, חלד וזה..

אבל תמיד יש לחצים..

אנסה לחשוב על זה..

תודה!!

את הבי-פולן של פוראוור.

לדעתי זה עוזר נגד הידבקויות (נגיד אם מישהו אצלנו במשפחה חולה, אני נותנת לכולם וב''ה כמעט ולא נדבקים אחד מהשני).

אפשר לקחת על בסיס קבוע (אין לי אחוזים, ואני אפילו לא משווקת שלהם).

בע"ה

זה הרבה משמעת עצמית ....

תודה רבה ששיתפת!!

נותן כוח ותקווה לשינוי..

ואיזה טיפולים עשית ברפואה משלימה?

עשיתי במרפאה של כללית. הרבה יותר זול מפרטי. ותנסי למצא ספורט שאת אוהבת ונהנת ממנו. כשנהנים יותר קל להתמיד. וגם כשמשלמים... 

זמן להבין, שזה קורה לי סביב המילואים של בעלי.

ככל שהוא עשה פחות מילואים, ככה מספר הפעמים שהייתי חולה ירדו.

אז אולי זה גם קשור ללחץ ומצב נפשי

אבל לא יודעת אחשוב על זה...

מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו🥰🥰

בין נפש לגוף

כשהנפש בריאה הגוף בריא

ולהיפך

ואני מדברת לא בהכרח על חולי נפש כזה שמוכר כמו דכאון/ חרדה (שגם אותם עברתי)

אלא תחושות רגילות

יומיומיות

ככל שיש יותר טובות ופחות גרועות

הנפש ואז הגוף בריא יותר

פחדת עליו, שהוא יקבל מכה שהוא עצמו לא מסוגל להבין שהוא יכול לקבל ולעמוד בה. 

ביטחון נבנה כשהוא בטוח (גם פיזית) ואת בטוחה (ובוטחת בו).

מה שאני מתכוונת לומר שביטחון עצמי נבנה ברוגע, של כולם ולא כשאת לחוצה.

יש הזדמנויות נוספות, בטוחה

אם הוא כזה פצפון ומרגיש בנוח להיות עם ילדים גדולים. אבל ברור שאת לא תרגישי בנוח כי אובייקטיבית הוא יכול להירמס... לא סתם הרבה פעמים יש גם מגבלת גיל מינימלית. ילד בן שנתיים לא אמור להיות במתנפחים יחד עם ילדים בני 7, זה לא מאוזן.

ברגע שתראי שהרצון שלו תואם יכולות פיזיות ורמת בטיחות נדרשת, זה המקום לשחרר בו

דווקא יש לו ביטחון עצמי אבל אין לו עדיין שיקול דעת .

כולם מדברים על בטחון עצמי אבל אף אחד לא מדבר על חינוך להיזהר , לא ללכת למקומות מסוכנים בלי סיבה מוצדקת.

במקום זה בונים על תקשורת ועל שיתוף של ילד. אבל אמא לא תמיד זמינה ולא תמיד ילד ישתף. הוא צריך ללמוד להיזהר ולהפעיל שיקול דעת .

להחמיא

לדבר איתו הרבה על רגשות ובכלל על כל דבר

זה לדעתי כלללל מה שצריך בשלב הזה, לפחות מהבחינה הזו ששאלת....

למד ללכת ולאכול עצמאית מתוך התנסות ולמידה מטעויות ונפילות.

תינוק בן כמה חודשים לומד להתאמץ ולזחול כדי להגיע למשהו שמעניין אותו. לפעמים עושה תנועה לא נכונה ומתהפך על הראש בבום ובוכה.

ועדיין לא נקרב לו את החפץ אלא ניתן לו להתנסות וללמוד בעצמו ולהתפתח.

ילד בלי ביטחון עצמי לא יהיה מסוגל לעלות ולרדת מדרגות למשל. ושאר פעולות שדורשות להתרגל שאני יכול להתמודד בעצמי עם ה"איום"

זה מדהים לחשוב על זה שהם כאלה קטנטנים וכבר מתמודדים 🙂

זה הזוי שהוא פתאום ילד!!

עוד לא קלטתי את זה. 

אז זה לא עניין רק של ביטחון עצמי

הוא פשוט באמת יכול להירמס...

הבת שלי גם קטנטנה ועדינה ויש כאן לשכנים ילד גברבר כזה

קטן ממנה בגיל ענק ממנה בגודל

כשאני איתה בגינה והוא שם אני צריכה ללוות אותה הרבה יותר

ולהפריד בינהם מלא

ויש לה ביטחון עצמי

כשהוא לא שם היא בעננים מסתובבת ומבסוטה

פשוט הוא באמת רומס אותה

והוא גם אוהב לבדוק איך השיער שלה ואיך זה להחטיף לה מכות מיד פעם חחח

אז בזמנים שהם ביחד (וזה קורה הרבה כי אמא שלו חברה טובה שלי) אני פשוט צריכה להשגיח ב7 עיניים

אבל נתקלתי בזה בכל זאת

מעניין אותי הקשר בין השאלה לכותרת

כי אני לא בטוחה שהבנתי מה הנקודה שמטרידה אותך.

אכתוב מה שאני מבינה מהשאלה

ותתקני אותי?

נשמע שאת ממש לא היית רוצה שיקפוץ במתנפחים האלה,

אבל נאלצת להסכים כי פחדת לשבור את הבטחון העצמי שלו.

אני צודקת?

אם כן, בעיני בטחון עצמי לא העניין פה..

יש כאן קונפליקט הוא בין שני רגשות -

כשילד עומד בפני, למשל, רכבת ההרים בלונה פארק, הוא מרגיש שני רגשות סותרים - תעוזה ופחד.

אם התעוזה גדולה מהפחד, הוא יצליח לעלות על הרכבת תוך שימוש באסטרטגיות להתמודדות עם הפחד (יתן יד לאמא כל הנסיעה, יעצום עיניים וכד').

אם הפחד גדול מהתעוזה הוא לא יעלה, ויתמודד עם תחושת ההחמצה.

היכולת להרגיש שני רגשות במקביל דורשת בשלות של האונה הקדמית של המח, שמתפתחת רק סביב גיל 5-6-7. בן השנתיים שלך עוד רחוק משם, ויכול להרגיש רק רגש אחד בכל רגע נתון. הוא יכול להרגיש רק את הרצון לקפוץ, למשל.

את היא זו שמרגישה את הפחד מהסכנה וצריכה לעשות את האינטגרציה עבורו: האם הסכנה אמיתית וצריך להרחיק אותו מהמתנפחים או שזה בסדר וההשלכות האפשריות הן כאלה שאפשר לספוג וללמוד מהן.

שאלת הביטחון העצמי לא מודייקת, כי בטחון עצמי זה לא - לעשות מה שבא לי, אלא בין השאר שאני בטוח ומוגן כי יש מבוגר אחראי שדואג לי.

אז אם אני מבינה בין השורות השאלה שלך היא בעצם - איך להציב את הגבול, שאני חושבת שהוא נצרך, בלי לשבור את הילד?

אני מנחשת שכבר יצא לך פה ושם להציב גבול לילד ופגשת הרבה תסכול, וזה לא היה קל.

ולא רק את,

המציאות הרבה פעמים טופחת על פניהם של הילדים שלנו והם צריכים להתמודד עם הפער בין מה שהיא רוצים לבין מה שהם מסוגלים/שאמא מרשה/שיש כרגע בבית וכו' וכו'.

הפער הזה מוליד הרבה תסכול.

תסכול הוא רגש חזק ועוצמתי שנועד לסכל - לתקן את הפער

וצריך לדעת איך לעבוד איתו כדי להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, לסייע להם להתאים את עצמם למציאות החדשה.

הסתגלות היא מילת המפתח

יש הרבה מה להעמיק בתהליכי הסתגלות,

ואני בכלל לא בטוחה שהתשובה שלי עונה לשאלה שהתכוונת לשאול..

אבל אם כבר הגענו עד כאן,

תסכימי איתי שילד גמיש שיודע להסתגל למציאות משתנה יהיה בעל בטחון עצמי גבוה יותר מילד שלא יודע איך לקבל "לא"?

מענין מה שכתבת.

נראלי לא יודעת בעצמי כבר מה שאלתי.

כאילו נראלי שזה בקצה גבול היכולת שלו, אבל כן בתוכה. רק שלי היה קשה להכיל את זה שיעשה את זה.

אז לא הייתי בטוחה שזה גבול שאני צריכה להציב לו. ואם אני אומרת לו על זה לא זה כאילו בגללי ולא בשבילו.

קו אדום וקו לבן.

בכל אתגר, יש את הקו הלבן שמעליו הפעילות בטוחה לגמרי. שם אין לך שאלה של לשחרר, אבל יש לך שאלה אם שם הילד חווה התנסות ולמידה.

בנוסף יש קו אדום, שמתחתיו האתגר מסוכן. קו אדום. למשל לא תתני לילד בן 15 לנהוג ברכב. לא תתני לילד בן שנתיים להסתובב ללא השגחה במקום המוני.

גם על זה אין לך שאלה כי ברור שאת לא משחררת.

אגב הנזק משחרור מתחת לקו האדום, שהילד עלול לחוות את העולם בצורה מפחידה מדי, סוג של טראומה וככה בטוח לא מתפתחים אלא נסגרים.

בין הקו האדום עד לקו הלבן, באמצע יש את המנעד שמאפשר התנסות וחקר מצד אחד, אבל גם זהירות נדרשת מצד שני.

הדוגמה עם הטרמפולינה היא מצויינת.

מצד אחד הילד לא הלך לבד, מצד שני זה לא שהוא לא הלך בכלל.

באופן כללי,

אם הילד מתעקש שהוא רוצה לנסות, אפשר לבנות סרגל מאמצים.

למשל להגיע עד נקודה מסויימת. אם הוא יציב ולא רומסים אותו, אפשר לתת לו להתרחק עוד טיפה אבל עדיין עד גובה שאת מגיעה ויכולה להוריד אותו.

בגובה המקסימלי שאת מגיעה לתת לו כמה דקות, אם הוא מפגין שליטה על התנועה והסיטואציה ומאוד רוצה להמשיך לטפס, הייתי מאפשרת. עד קו אדום שמשם זו לא שאלה ואת קובעת בהחלטיות ששם לא וזהו.

ממש הצלחת להסביר לי את עצמי.

אני חושבת שזה היה בקצה גבול היכולת שלו אבל כן בתוכה.

נראלי לי שקשה לי להכיל את הסיכון שהוא לוקח על עצמו כשהוא מתנסה.

כאילו גם אם הוא ימעך קצת הוא יהיה בסדר בסוף (כמו שהוא נמעך ועדיין רצה שוב), אבל לי קשה להכיל את המחיר שהוא משלם. 

אני לא חושבת שבכלל כדאי שילך למתנפחים עם גדולים ממנו...זה מסוכן.

אצלנו היו עושים מתנפח אחד רק לקטנטנים והילדים הגדולים לא יכולים להכנס לשם.