פורום הריון ולידה (עמוד 1086)

לי הם מאוד עזרו בתקופות שהייתי צריכה להשתמש בהמון בדיקות (אני יודעת שאפשר להזמין באיביי בזול, אבל לא תמיד יש זמן לחכות עד שיגיעו..)

מגיעה אחרי ביוץ? יכול לקחת גם מעבר לשבועיים? יודעת שהמינימום 12 יום מהביוץ לווסת אבל מה המקסימום?
הלוואי תדעו לעזור..
תודה!!

איך זה עובד?
1 חייב ללדת את השליה לפני שמתחילה להניק?
2 אני מתכננת שתישאר מחוברת לשליה עד שחבל הטבור ילבין מה שנקרא, אז מתי אפשר להניק? תוך כדי שהיא מחוברת עדיין או לחכות לחיתוך?
3 אם חו יהיו תפרים וזה נותנים להניק תוך כדי תפירה וכו?
לדיה ראשונה ופתאום קלטתי שלא ברור לי הסדר של הדברים...

אז חשקה נפשו של הילדון באופניים ואני מחפשת המלצות, מה קונים ואיפה קונים..
מעדיפה משהו שיהיה לטווח קצת יותר ארוך גם אם עכשיו הוא עוד לא יוכל לנסוע עליהם לבד.
תודה מראש🙂

הי בנות
אנחנו בע'ה עוברים בקיץ מישוב לעיר
יודעות לעשות לנו סדר ברישום למוסדות לימוד?
איך רושמים לביס' בעיר
ואיך לגנים?
יתנו לנו להרשם אפילו שעדיין לא עברנו בפועל?
תודה (:

גילאים ותחפושות.

אולי תתנו לי רעיון...

צריך לעשות כל יום? 

בשעה קבועה או מתי שבא?

איך יודעים שיש ביוץ??

 

עשיתי היום ויצא רק פס אחד- של הבקרה.

להמשיך עד שיוצא 2 פסים?

 

וגם- הפרשות מעידות על ביוץ? ביומיים האחרונים יש לי יותר הפרשות מהרגיל.

רק שלא אפספס את הביוץ החודש... רוצה הריון!! (עם עובר תקין ושלם..)

אני מאד נסערת, ואין לי כמעט את מי לשתף מהסביבה הקרובה.

בימים האחרונים גיליתי שחברה טובה שלי, שנמצאת בקשר זוגי כבר כמה שנים (עוד לא נשואים) , חווה ממנו אלימות, גם אם לא ממש פיזית (ואולי כן).

דברים שהם נורות אדומות זועקות.

 

קשה לי להבין את זה עליה. וקשה לי שהיא לא שיתפה אותנו בדברים האלה. כנראה התביישה או שבעצמה לא היתה לגמרי מודעת לחומרת הדברים (שזה מוזר).

 

אני וחברה נוספת פועלות כדי לדבר איתה ואולי בהמשך עם המשפחה שלה, אבל לפי העצות שקבלנו מאנשי מקצוע זה צריך להיעשות לאט ובעדינות.

 

בינתיים אני מרגישה שזה מאד מאד משפיע עלי ומטריף אותי. גם הידיעה שהיא עוברת את כל זה, ואולי מסובכת ממש חזק. גם ההבנה שזה כבר כל כך הרבה זמן ולא ידענו או ניחשנו ולא יכלנו לעזור לנו. גם ההבנה שהיא מידרה אותנו מהרבה מידע משמעותי לגבי הקשר הזה.

 

ברור לי שאני לא האישיו פה, ואני צריכה לעשות הפרדות. אבל מבחינת התחושה, נראה לי שככה מרגישות הבחורות בתכנית המתחזים. הרגשה שמתערער כל מה שידעת על בן אדם קרוב אליך.

 

דואגת לה, ורוצה בטובתה, ומקוה שהיא תצליח בחכמה להבין שצריך לסיים את הקשר הזה ותצליח לעשות את זה בצורה טובה ובטוחה.

 

ואולי בגלל שאני בחופשת לידה ופחות עסוקה ופחות ישנה, זה משפיע עלי רגשית מאד חזק, אולי יותר ממה שזה אמור.

 

בכל אופן הייתי צריכה לפרוק.

 

תודה יקרות!

אני בחודש 9 ושמתי לב שהנרתיק התרחב. מה שאומר שזה משפיע על היחסים ושנינו שמנו לב לזה.
אני רזה והכל תקין, רק שכל המקום מעט נפוח, אבל לא מוגזם.
זה משהו שקורה? וזה אמור לחזןר לעצמו אחרי הלידה?

לא להיות בזוגיות

שלא יהיה לי ילדים

שאחיה לבד עם עצמי

 

 

אל תשפטו אותי

נשבר לי מהכלללל

לא יכולה עם הזוגיות הזו

אני אמא מזעזעת ופשוט נגמר לי הכוח

לשנוא את עצמי

מריגשה בכלא

 

מרחק נסיעה קצר (עד חצי שעה) בתחב"צ מרמת גן, פעיל בשעות הערב המאוחרות, ולא חדר בריחה. יש רעיונות? תת ודה רבה מראש!
אם יש לכן רעיונות לדברים לא בחוץ אבל מיוחדים (סדנא שאפשר להזמין הביתה?) אשמח לשמוע גם.

ויסלחו לי המרוקאיות שפה...

חוזרת מיום עבודה שהתחיל גרוע, המשיך בניסים,
אח"כ בסדר פלוס ובסוף נסבל.
וב"ה עובדים על מערכת פחות עמוסה בשבילי.
הבית הפוך מאוד, אבל לפחות עכשיו יש לזה סיבה..

ועובדת באופן פרטי?

היי,  הייתי מאושפזת השבוע מחשד לאיזה מחלה נוראית אבל ב'ה בסוף זה ויראלי והכל ב'ה בסדר. 

בגלל זה לא הייתי עם התינוקת מיום חמישי ולא שאבתי כי פשוט באמת לא הייתי מסוגלת... אבל השתדלתי לשאוב כדי לרוקן לפחות פעמיים ביום... בזמן הזה בת החצי שנה שלי קיבלה סימילאק ..... ב'ה היא חזרה אליי ואני בבית והיא כן מצליחה לינוק. אבל הבעיה היא שאין לי חלב......... 

ניסיתי לתגבר שאיבות מיום ראשון אבל כנראה שזה לא עזר. בינתיים אחרי מאמצים מרובים שאני מנסה להניק אותה אני נאלצת להשלים לה אחרי זה עם שאוב קפוא (שהופשר כמובן). אבל ברור שזה לא ימשיך עוד הרבה זמן.... 

השאלה היא כזאת 

במעון היא יכולה לקבל מטרנה ולי כרגע יש סימילאק יש בעיה לערבב? או לעבור לה ישר למטרנה?

ומה יותר טוב תכלס?

מחפשת דולה תותחית, נעימה, רגועה, משרה ביטחון באזור הדרום, דגש שדרות.
אם היא עושה גם קורס הכנה ללידה, זה יתרון.

ובונוס- אם אתן מכירות דולות מטעם שיטת אמית בדרום מומלצות מאד, אשמח לשמוע!

הזוגיות שינתה אותי. ההריונות שינו אותי..הלידות שינו אותי..
מבחורה תמימה שחיכתה לאחד, שנתנה את כל כולה אחרי החתונה.. שכל העולם היה הבית והבעל.. לחסרת רגש ואדישה.
אחרי הלידה הראשונה, יודעת שגם בעלי עבר קושי כנראה, אבל העורף שקיבלתי ממנו.. חוסר הרגש כלפיי.. התהומות שהגעתי אליהן בנפש. רבים ומשלימים ומהר מאוד השם שם לנו בלב את הרצון להריון נוסף. היו רגעים יפים אבל גם הרבה ריבים.. מגלה בו קור כלפיי כשאני במשברים. הסתגרות ואטימות כלפיי שלא חוויתי מעולם..

ועוד לידה. הפעם עובדים על הטעויות שעשינו בלידה הראשונה..ועדיין. הרבה מהזמן רבים. נותנת מעצמי ומתאמצת והצד השני לא מעריך. ורואה שהקטנים חווים אותי חלדה ולא בטוב.ומבינה שזה יכול לפגוע בהם אז מפתחת עור של פיל.

ובעלי אוהב אותי אני יודעת.. וגם אני אותו. ויש רגעים יפים ורגעים של צחוק. אבל השתנתי. אחרי הריב האחרון פחות מתאמצת לרצות. פחות אכפת לי. עושה את מה שטוב ונכון לי כדי שאהיה אמא שמחה וחזקה. ומצחיק.. כשאני בוכה בדמעות וחלשה ושבירה וממוטטת.. זה פשוט לא עוזר.. בעלי מקבל קור כזה. כאילו מקבל כוח. כאילו מקבל אישור שאני מגזימה והלא בסדר. ואז ממשיך עם האדישות שעד לא מזמן הייתה יכולה להוציא אותי מדעתי..

אבל היום, היום זה כבר הרבה פחות מפריע..האמהות לימדה אותי שאני צריכה להיות חזקה..ובעלי לימד אותי שלהראות חולשה זה לא תמיד טוב. לא חשבתי שככה אהיה מול הגבר שלי אבל כרגע זה עוזר לזוגיות. ועוזר לי.

אז למדתי לקחת את הכוח והביטחון ממני ולא מבחוץ.. ואני משדרת את זה. ואם לא שייך שהוא יחזור מאוחר או יעשה משהו על חשבון הזמן והכוחות שלי שכרגע בבנייה.. אני פשוט אומרת לא. בצורה נעימה אבל גם שלמה ולא מתנצלת. כי יש פה בית לבנות ויש פה נשמות שצריכות אמא בריאה ומתפקדת.

ניסיתי הרבה שיחות וקורסים ומה לא..אבל הרגע ששינה אותי באמת? הרגע שבו בכיתי תוך כדי מריבה עם בעלי. והוא המשיך לדבר ולהאשים בצורה לא נעימה בלשון המעטה.. והקטן ביקש מוצץ ולא הפסיק לבקש ואז צעקתי עליו תוך כדי בכי שדי כבר ואין מוצץ. והוא נבהל.. והוריד את הראש והתחפר בעצמו.. ואני הבנתי ברגע הזה שאין לי ברירה. ומעתה לא לתת לריבים או לסיטואציות כאלה להשפיע עליי בטח שלא מול הילדים. והתנצלתי בפני הקטן והסברתי לו שאמא לא התכוונה. והוא באמת לא רגיל לראות אותי ככה למזלי רז נרגע ושכח ושמח אחר כך די מהר.

אבל הבהלה שהייתה לו ממני.. המבט שלו מלווה אותי וגורם לי כל פעם מחדש להבין כמה אני צריכה לעבוד על עצמי.

אז אני עובדת על עצמי ודואגת לעצמי.. ופחות צריכה אישורים ומחמאות מבעלי..והאמת שאני מקבלת גם את המחמאות בחוץ. אז לומדת לקבל אותן באהבה ולהאמין כשאומרים לי מילה טובה או מחמיאים לי (לא מגברים חלילה..).

וזהו. כשאין ברירה אז משתנים. וזה עושה לי טוב.. לדאוג לעצמי. לטפח את עצמי. לקנות לעצמי ולא להשאיר את עצמי תמיד בסוף סדרי העדיפויות וללבוש את אותו הבגד מיליון פעמים בכל סיטואציה שהיא..פתאום לא להיות בלחץ שהכול כמו שצריך או להסכים להרבה דברים על חשבוני כדי לא לבאס אותו או שלא יתבאס עליי ותמיד להיות בסדר..

והפלא ופלא, פתאום הוא מעריך. פתאום הוא עושה יותר.. פתאום הוא מסתכל עליי אחרת. ואני יותר שמחה מול הקטנים. יותר עצמאית בנפש.. מרוחקת ממנו כי חוויתי ריבים שבעיניי נחרטו לי בלב אבל גם זה יעבור..בינתיים טוב לי. פחות מכירה את עצמי ככה והתמימות בנוגע לזוגיות נסדקה.. אבל כרגע זה מה שיש בשביל בית יציב..

האמהות מאזנת ומרככת אותי והופכת אותי לחמה יותר ומחזירה אותי למי שאני... והזוגיות כרגע הופכת אותי למלאה בביטחון לפעמים גם מוגזם מולו ופחות חמה.. יותר עצמאית ומחוברת לעצמי ומחזקת ומחבקת את עצמי..

הייתי צריכה לפרוק את זה..

ועוד משהו קטן, היה פה פעם דיון קטן על איך להתנהל מול הבעל בריבים וכו. מישהי אמרה בנחרצות שלהראות חולשה וכאב וככה זאת זוגיות. ומנגד אמרו שלפעמים האישה צריכה להראות כוח. רציתי מאוד לכתוב באותו שרשור ולא יצא לי..אבל יש זוגיות שבה כשמראים כוח וביטחון זה עושה את אותה פעולה שבזוגיות אחרת מראים חולשה. אני לא אומרת לא להראות חולשה בכלל. אבל בריבים מסוימים חייב להראות שאני לא נשברת. ויש זוגיות שלשדר כוח יגרום לתגובה שלילית.. שבזוגיות מהסוג השני להראות חולשה יעשה את אותה תגובה שלילית..

הלוואי ויכולתי להראות חולשה ופגיעות והייתי מקבלת רגישות וזה היה מזיז משהו בלב..אבל יש גברים שזה רק סוגר אותם.. ואז האישה נחלשת יותר..

ושמה לב יותר כמה בדרך כלל נשים מוסרות נפש על הבית. על הבעל. רק לא על האושר שלהן.. וכמה זה היה טוב לכולן אם כל אחת הייתה שמה את עצמה בראש. גם המשפחה הייתה שמחה יותר. הלוואי שנזכה.. תמיד לשמוח ולשמח ולהעריך את עצמו ולתת לעצמו מחמאות וחיבוק וחיזוק בסוף כל יום.. לא תמיד נקבל את זה מהסביבה. כשנפסיק לצפות לקבל את זה ולצפות שיראו אותנו, ונשדר שאנחנו טובות פשוט ככה. ונעריך את עצמו על כל עשיה אפילו קטנה..גם הסביבה תעריך. ואז נוכל לקבל את המחמאות מבחוץ ולהיות מהן באמת. אפילו שלא נצטרך אותן..

יהי רצון כאילו צרחתי
אההההההההההההההה
צילווווווווווווווווווו

יום מזעזע שאין מילים.
והכנות ובישולים לשבת עכשיו, איך בדיוק????

איזו גננת, לדעתכן, תתאים לילד שקט ומופנם?
האם גננת קולנית עם עודף ביטחון עצמי תתאים לו או שעדיף גננת יותר שקטה ועדינה?

יודעת על עצמי שבתור ילדה שקטה ועדינה לא סבלתי אנשים רועשים וקולניים, אבל מה נכון עבור הילד?
האם גננת רועשת תבין אותו?

מחשבות לעת לילה....

אצל בנים . מה הסיכונים?