פורום הריון ולידה (עמוד 1096)

אז איך התקרבת לדת? (חלק א')

כמו כולם בעולם הזה חיפשתי מקור כח. חיפשתי אהבה.
אז הייתי עושה ספורט וזה היה נותן כח ודרייב, אבל זה לא היה מספיק. עדיין הרגשתי חסרון. הסתובבתי עם חור בלב שלא בילויים, לא קשרים עם אנשים ואפילו ספורט וטבע שהם אהבת חיי לא יכלו למלא.

צבא. נרשמת לקורס נתיב. סתם כי יש שם הרבה רוסים, אוכל נורמלי, טיולים והזדמנות לנוח מהצבא. בהתחלה לא מקבלים אותי "כי אני כבר יהודיה". מתעקשת, כותבת מכתב, מתקבלת. הרבה צחוקים, פאן וגם קצת לומדים.
חברות לחדר רציניות, אבל רוצות לעשות את התהליך בעיקר כדי להתחתן.
אני נכנסת לאווירה ומתחילה להגיד "שמע ישראל" על המיטה. משהו שהרבה זמן לא עשיתי. חצי בצחוק חצי ברצינות. אחרי קורס  נתיב כמובן זה ישכח ממני.

אוניברסיטה. תקופה קצת מלחיצה של סטאג' בבית חולים. התחלתי כל מיני טכניקות של דמיון מודרך ומדיטציות שהיו נותנות לי מרגוע לנפש. בכיתה חלק מהבנות דתיות וחוזרת בתשובה אחת. החוזרת בתשובה מדברת בהתלהבות יתר על הדת. מצד אחד זה מעניין, מצד שני קצת מרתיע.
ויש אחת, שיש במבט שלה משהו מרגיע, מיושב כזה. היא מקבלת אותי החילוניה כמו שאני, אוהבת אותי. אני גם אוהבת אותה, כיף איתה, אוהבת את ההומור הקצת ציני שלה. היא בדיוק בתקופת שידוכים וזה מסקרן אותי "איך אצלם".
מסתבר, שהיא יוצאת לפגישות עם בנים(ככה קוראים לדייטים שלהם) והם מדברים.
אחרי 1-2 פגישות אפשר להבין את הלך רוח ואם זה מתאים. בלי למשוך יותר מדי, בלי להקשר רגשית וגופנית. משהו בדרך הזאת קוסם לי ומסקרן אותי, מרגיש לי בטוח כזה, בלי סיכונים מיותרים ששוברים את הלב.

מבצע צוק איתן. מישהי בעבודה אומרת לי : "זה טוב לקרוא פרק תהילים צ"א (גם אותן ראשי תיבות) לפני השינה ביחד עם "שמע ישראל", זה נותן הגנה". הלב באמת לא רגוע ואני מתחילה להגיד שוב "שמע ישראל" כמו אז בקורס "נתיב".

המשך יבוא....

אז עשיתי סדר בספרי הילדים, וסיננתי כמה ספרים שאני יכולה לוותר עליהם (למרות שממש קשה לי להיפרד מחפצים..), ופרסמתי בקבוצה של ה'למסירה' בישוב (כי לזרוק חפצים זה עוד יותר קשה לי), ומיד קיבלתי כמה הודעות של מעוניינים. הראשונה שכתבה לי רצתה את כל הספרים, הבאים בתור היו מעוניינים בחלק ממה שפרסמתי, אבל לכולם כתבתי שכבר מישהי רצתה וזה לא רלוונטי.
וביקשתי ממנה לבוא לקחת באותו יום, כי לא רציתי שזה יתקע אצלנו (והכי גרוע - שהקטנים יראו וימחו, למרות שמה שמסרתי זה ספרים שבאמת פחות אהובים עליהם, אבל בכל זאת הם עלולים להיזכר שהם כן אוהבים אותם אם הם יראו שאנחנו מוסרים...). והיא אמרה שהיא תיקח בדרך למעון, אבל מסתבר שהיא שכחה.
ומאז עברו כבר שלושה ימים, כמעט כל יום אני מתזכרת אותה שאשמח שתבוא לקחת, והיא אפילו לא מגיבה להודעות שלי...

בס״ד

מי שמכירה אותי מכאן יודעת שאני בכללי עם עין טובה על עם ישראל. שאני אוהבת את העם שלנו אהבת נפש. שקשה לי ממש כשמקטרגים עליו, מבפנים או מבחוץ. שבשבילי אנחנו טובים, פשוט טובים מאד-מאד. אפילו כתבתי על זה באריכות פעם, בשרשור שמיואשת***** פתחה לפני כמה חודשים.

אבל היום הכל נאכס לי ועצוב לי ומפחיד לי.

ספרו לי נא על זמני ורגעי אחדות שזכורים לכן.
מהקורונה,
מהצבא,
מהמבצעים,
ומסתם ככה באמצע החיים, כשהכל היה טוב...

בין אם אלה דברים שהתפרסמו בחדשות או במדיות החברתיות ובין אם מדובר בדברים קטנים שראיתן אתן.

תעזרו לי להתחבר בחזרה
לאהבת החינם שבי,
לתקווה,
לטוב ולאור שבנו.

מחפשת בעיקר סיפורים של אחדות שמאל-ימין / דתיים-חילוניים...
br />
בבקשה 🤍

(הייתי עם המון דמעות היום... וגם עכשיו קצת...)

ואי איזה סיוט!
היא לא קמה בלילה לאכול קמתי ב9 בהלם ופתאום הרגשתי שהיא רותחת ואני מתפוצצת מחלב.
מפה לשם אני איתה באישפוז מחכים לתשובות אבל בכל מקרה ניהיה פה עד חמישי.
אני בלחץ נוראי שהמצב ידרדר
מתפוצץ לי הראש
המשפחות שלנו בנופשים אז אף אחד לא יכול לעזור עם הגדולה
ואין לי כוח
פשוט אין לי כוח אני גמורהה
תתפללו שהכל יהיה בסדר