אז איך התקרבת לדת? (חלק א')
כמו כולם בעולם הזה חיפשתי מקור כח. חיפשתי אהבה.
אז הייתי עושה ספורט וזה היה נותן כח ודרייב, אבל זה לא היה מספיק. עדיין הרגשתי חסרון. הסתובבתי עם חור בלב שלא בילויים, לא קשרים עם אנשים ואפילו ספורט וטבע שהם אהבת חיי לא יכלו למלא.
צבא. נרשמת לקורס נתיב. סתם כי יש שם הרבה רוסים, אוכל נורמלי, טיולים והזדמנות לנוח מהצבא. בהתחלה לא מקבלים אותי "כי אני כבר יהודיה". מתעקשת, כותבת מכתב, מתקבלת. הרבה צחוקים, פאן וגם קצת לומדים.
חברות לחדר רציניות, אבל רוצות לעשות את התהליך בעיקר כדי להתחתן.
אני נכנסת לאווירה ומתחילה להגיד "שמע ישראל" על המיטה. משהו שהרבה זמן לא עשיתי. חצי בצחוק חצי ברצינות. אחרי קורס נתיב כמובן זה ישכח ממני.
אוניברסיטה. תקופה קצת מלחיצה של סטאג' בבית חולים. התחלתי כל מיני טכניקות של דמיון מודרך ומדיטציות שהיו נותנות לי מרגוע לנפש. בכיתה חלק מהבנות דתיות וחוזרת בתשובה אחת. החוזרת בתשובה מדברת בהתלהבות יתר על הדת. מצד אחד זה מעניין, מצד שני קצת מרתיע.
ויש אחת, שיש במבט שלה משהו מרגיע, מיושב כזה. היא מקבלת אותי החילוניה כמו שאני, אוהבת אותי. אני גם אוהבת אותה, כיף איתה, אוהבת את ההומור הקצת ציני שלה. היא בדיוק בתקופת שידוכים וזה מסקרן אותי "איך אצלם".
מסתבר, שהיא יוצאת לפגישות עם בנים(ככה קוראים לדייטים שלהם) והם מדברים.
אחרי 1-2 פגישות אפשר להבין את הלך רוח ואם זה מתאים. בלי למשוך יותר מדי, בלי להקשר רגשית וגופנית. משהו בדרך הזאת קוסם לי ומסקרן אותי, מרגיש לי בטוח כזה, בלי סיכונים מיותרים ששוברים את הלב.
מבצע צוק איתן. מישהי בעבודה אומרת לי : "זה טוב לקרוא פרק תהילים צ"א (גם אותן ראשי תיבות) לפני השינה ביחד עם "שמע ישראל", זה נותן הגנה". הלב באמת לא רגוע ואני מתחילה להגיד שוב "שמע ישראל" כמו אז בקורס "נתיב".
המשך יבוא....
כמו כולם בעולם הזה חיפשתי מקור כח. חיפשתי אהבה.
אז הייתי עושה ספורט וזה היה נותן כח ודרייב, אבל זה לא היה מספיק. עדיין הרגשתי חסרון. הסתובבתי עם חור בלב שלא בילויים, לא קשרים עם אנשים ואפילו ספורט וטבע שהם אהבת חיי לא יכלו למלא.
צבא. נרשמת לקורס נתיב. סתם כי יש שם הרבה רוסים, אוכל נורמלי, טיולים והזדמנות לנוח מהצבא. בהתחלה לא מקבלים אותי "כי אני כבר יהודיה". מתעקשת, כותבת מכתב, מתקבלת. הרבה צחוקים, פאן וגם קצת לומדים.
חברות לחדר רציניות, אבל רוצות לעשות את התהליך בעיקר כדי להתחתן.
אני נכנסת לאווירה ומתחילה להגיד "שמע ישראל" על המיטה. משהו שהרבה זמן לא עשיתי. חצי בצחוק חצי ברצינות. אחרי קורס נתיב כמובן זה ישכח ממני.
אוניברסיטה. תקופה קצת מלחיצה של סטאג' בבית חולים. התחלתי כל מיני טכניקות של דמיון מודרך ומדיטציות שהיו נותנות לי מרגוע לנפש. בכיתה חלק מהבנות דתיות וחוזרת בתשובה אחת. החוזרת בתשובה מדברת בהתלהבות יתר על הדת. מצד אחד זה מעניין, מצד שני קצת מרתיע.
ויש אחת, שיש במבט שלה משהו מרגיע, מיושב כזה. היא מקבלת אותי החילוניה כמו שאני, אוהבת אותי. אני גם אוהבת אותה, כיף איתה, אוהבת את ההומור הקצת ציני שלה. היא בדיוק בתקופת שידוכים וזה מסקרן אותי "איך אצלם".
מסתבר, שהיא יוצאת לפגישות עם בנים(ככה קוראים לדייטים שלהם) והם מדברים.
אחרי 1-2 פגישות אפשר להבין את הלך רוח ואם זה מתאים. בלי למשוך יותר מדי, בלי להקשר רגשית וגופנית. משהו בדרך הזאת קוסם לי ומסקרן אותי, מרגיש לי בטוח כזה, בלי סיכונים מיותרים ששוברים את הלב.
מבצע צוק איתן. מישהי בעבודה אומרת לי : "זה טוב לקרוא פרק תהילים צ"א (גם אותן ראשי תיבות) לפני השינה ביחד עם "שמע ישראל", זה נותן הגנה". הלב באמת לא רגוע ואני מתחילה להגיד שוב "שמע ישראל" כמו אז בקורס "נתיב".
המשך יבוא....
🥰
תודה על התגובה!