מאז הלידה (שלושה חודשים) אני על שאיבת חלב. תינוקי לא נצמד - אולי כמה פעמים ספורות בהם יועצתצ הייתה איתי והתעלמה מהצרחות שלו עד שזה קרה.
אחרי הלידה הבנתי שלא משנה מה, אם לא הנקה אני שואבת.
בהתחלה היינו על שאיבה בלעדית.
עם הזמן עברתי לשאיבה חלקית כך שבלילה אוכל שני ארוחות מטרנה.
לפני חודשיים, דלקת ראשונה בשד, כנראה השאיבה לא מרוקנת כמו הנקה.. למרות שאני מקפידה מאוד על שאיבה כל 3 שעות גם בשבתות..
קיבלתי אוגמנטין, חום גבוה כמה ימים וכאבים בציצי
מאז, כל שבועיים אני מקבלת שוב דלקת
היה לי בראש השנה
בשמחת תורה
ועכשיו הגיע אחד נוסף.
כל פעם בזמן דלקת אני מבטיחה לעצמי שהפעם עוצרת, אבל חייבת להמשיך קצת אחרי הדלקת שלא יווצר גודש
כך שאני ממשיכה לשאוב גם אחרי עד הדלקת הבאה...
אבל הפעם באמת. אני יושבת ומקלידה עם חום של 39.5, קיבלתי כבר מנה אנטיביוטיקה מהווריד, מחר אקבל עוד..
יש לי כדורים לייבוש חלב בבית, ופשוט לא מסוגלת לקחת את זה. לא מסוגלת לעצור את גלגל האימה הזה. את החולי.
אני כלכך רוצה לספק לתינוקי חלב אם משלי, נכון אני לא מניקה אבל רוצה שירגיש אותי
אבל דיי - אני חייבת לעצור.
אין לי יכולת וכוחות לעצור את הטירוף הזה.
איזה כיף לכל אותן נשים שייבשו כבר בחדר לידה, כולי קנאה.
אותם נשים שמייבשות עם הזמן - והן בסבבה עם זה.
אותן נשים שמניקות עד גיל גדול - חולמת על זה.