אבל באמת שלי זה החלק שפחות מפריע..
טיפול שיניים זה פיכסה!
חיבוק ❤️

ממש מזדהה איתך ומבינה את התחושה,גם בלי הריון ממש קשה לעשות צילוממ שיניים ולא תמיד מצליחה....

כמעט בכל פעם שעושה אפילו צילום שיניים בודד - יש לי רפלקס הקאה נורא... (ואז אם אני לא בהיריון אני מתחילה לחשוד שאולי כן 🙈)

רק - איך עשו לך צילום שיניים מלא אם את בהיריון? הבנתי שאסור 🤔 (מותר רק צילומים בודדים אצל הרופא עצמו, עם סינרים שמכסים את הבטן)

לא ידעתי שיש הבדלים בצילומים.

הכרתי רק צילום נקודתי שעשיתי בילדותי ולא היה זכור לי כנוראי כ"כ.

ואולי סתם דחיתי כל כך הרבה זמן את צילום השיניים שהתכוונתי לעשות רגע לפני שגיליתי שאני בהיריון... (ועד היום, אף שאני כבר כמעט שנה אחרי הלידה, לא עשיתי אותו 🙈 מהטראומה מצילום השיניים הקודם לפני כמה שנים...)

או שפשוט לא צמחו עדיין, כבר לא יודעת מה הסטטוס שלהן
אז זה כואב נורא כשדוחפים שם מאחורה ולוחצים עליהן כדי שיצאו פוטוגניות??

לק"י

לא מבינה, יש כל כך הרבה המצאות בעולם, אי אפשר להמציא משהו ידידותי יותר?!

אם זה מנחם אני פעם הקאתי בצילומי שיניים.. היה מביך. נורא.

אני גם כמעט הקאתי בפעם האחרוננ שנבדקתי, (עברתי עכשיו סדרה ארוכה מידי של טיפולים אחרי הלידה, טיפול שורש וסתימות, שנמשכו על פני כמה וכמה טיפולים, ואת השורש הם צילמו בכל שלב שוב)
פשוט ביקשתי ממנה לסדר הכל הכל לפני שמכניסה את המנשך. גם ככה הצילום עצמו הוא ממש שניה שהיא יוצאת מהחדר ולוחצת על כפתור, אז באמת שיהיה כמה שפחות.
לכוון את המצלמה, וכו- ביקשתי ממנה לפני, ולהכניס את המנשך ממש רגע לפני שהיא יוצאת לצלם, כה זה מקצר את הזמן עם המנשך ומקל על רפלקס ההקאה.

לנשום עמוקקק לפני שמכניסים את המנשך. זה גורם לפה להתרחב

כבר לא מתבאסת מזה.

אבל בקודם קיבלתי 4 חודשים אחרי... באותם תנאים (ללא מניעה, הנקה מלאה ללא מוצץ...) אז חודשייך אחרי ממש הגיע לי בהפתעה...

כמובן יש סיכוי שכן, יש נשים כאלה, אבל זה עוד יכול להיות קשור ללידה
אמנם 8 שבועות זה קצת רחוק אבל עדיין אפשרי.
במיוחד אם לפני שבועיים לא נראה ביוץ אז יותר סביר שלא היה ביוץ...

זה שהוא מרווח הנקות לא משפיע תוך יומיים, זה עלול לגרור שינוי הורמונלי שמוביל לביוץ ואז אחרי שבועיים תהיה ווסת

לגבי מניעה- אם את לא רוצה הריון עכשיו תדאגי למניעה איכותית כי זה יכול להיות שהביוץ יגיע בקרוב אין שום בטחון שלא

בכל מקרה מבאס ממש עכשיו 😞

ב"ה ה' סידר לנו מניעה טבעית... אם ניקלט טבעי נשמח מאוד! 💓

אז ממה שאמרת נשמע שזה פשוט עוד מהלידה? נניח אולי לא שתיתי הרבה בימים האחרונים...?

טוב נראה אם יתחיל שטף או לא... כרגע היו כמה קרישים יפים וזהו... (לפני שעתיים שקמתי)

שזה לא נראה מחזור... אבל זה אסר אותנו (שאלנו רב)

פפפפפ.....

מבואסת ממש.

אז מה זה? והאם זה אמור להדאיג?

כתבתי בהודעת הפתיחה... שהיה בא"ס רק כמה זקיקים קטנים באחת מהשחלות...
והרחם היתה נקייה

עד חודשיים זה תקין. כך נאמר לי על ידי רופאת הנשים

לא בטוחה שזה קריטי אבל תכלס כנראה הייתי ממשיכה לקחת, זה רק עוד פרוגסטרון, לא משו מזיק..


יש לך דרך ליצור קשר עם הרופא לשאול אותו אולי? או את האחיות?

לפעמים אין ברירה וצריך להשץמש בסטרואידים, אבל הייתי מתחילה בשיבולת שועל

לזרוק אותה למים של האמבטיה ?

אני זוכרת שמרחתי לו כמה פעם-פעמיים עד שגיליתי שזה עם סטרואידים. והפסקתי כי פחדתי.. 

לי אמרו שלא להשתמש בשום סוג של סבון.. רק אל-סבון, אז עברתי להשתמש במוצרים של מוסטלה- מעולים! אמרו לי למרוח לו קרם לחות מותאם לתינוק.. אז מרחתי לו את הקרם של מוסטלה סטלטופיה פורטה קרם לחות טיפולי לגוף ולפנים.. למרוח לפי מה שרשום הוראות שימוש נראלי פעמיים ביום.. 

לנו זה מאוד עזר.. 

 

אני הנקתי, אז אמרו לי לא לאכול מוצרים שומניים מידי כמו גרעינים /פיצוחים, לא לאכול יותר מידי טחינה וכאלה.. 

אז אם את מניקה..

 

 

אבדוק את הקרם ! אני לא מניקה אז זה לא ככה קשור..

אבל זה לא באמת מסוכן, בוודאי לא בכמות כזו. 

אם זה מציק לו כן כדאי לדעתי לשים כמה פעמים עד שיעבור ואז להפסיק

שזה יחזור כפול אם אני אשים לו . וזה מלחיץ אותי

אבל זה לא גורם לבעיה להיפתר באמת...
ניסינו המון המון סוגים של תכשירים וקרמים. כולם עוזרים לתקופה ואז מפסיקים לעזור.
הדבר היחיד שעזר לאורך זמן זו משחת Aveeno. היא לא פותרת את הבעיה, בכלל לא, אבל היא מעניקה לעור הרבה שומניות, וזה ממש עוזר ומקל.

לפעמים אסטמה של העור חוזרת... ושוב שמים ואז שוב יש שקט לכמה שבועות. כמובן עם תחזוקה של קרם באופן יומיומי

בהתפרצויות חמורות משתמשים בסטרואידים.. אין ברירה.. בתחזוקה היום יומית משתמשת בסטלטופיה פורטה של מוסטלה או ליפיקאר באום של לה רוש פוזה. ומקלחות קצרות בלי הרבה סבון, לייבש את העור טוב טוב אחרי אמבטיה בכל הקפלים..

משחה עם סטרואידים, אין מה לעשות
מורחים כמות קטנה ממש ותוך כמה ימים זה עובר, לדעתי חבל על הסבל של התינוק ולא יקרה לו מזה כלום

לא יודעת אם יעזרו פה אבל אולי שווה לנסות. גם אצלנו רופא רשם סטרואידים (למשהו אחר שהיה אבל גם בעור), השתמשנו קודם בתכשיר של מוסטלה והוא היה ממש מופתע כשהגענו שוב וזה עבר בלי שימוש בסטרואידים

ויכול להיות באמת שהקיא בגלל זה.
תנסי לא להניק בטווח של פחות משעתיים. זה מגביר כאבי בטן

אני לא חושבת שכדאי להביא כזו המלצה למישהי שמניקה
ההנקה מעניקים לפי דרישה ויש תינוקות יונקים מעט בהרבה פעמים
וגם קפיצות גדילה בהם אוכלים הרבה יותר
אז זה לא חד משמעי

זה המוטו של ההנקה, להניק לפי דרישה.

אני מניקה גם בטווח של פחןת משעתיים וזה לא גורם לקיא...
וגם לא לפליטות ב"ה

שבגיל הזה קיא זה יוצא בקשת מהפה
ממש שפירץ גדול בקשת
לעומת זאת פליטה, גם בכמות גדולה יותר נוזלת על הילד
לא יודעת אם זה עוזר לך
לי זה לא ממש עזר

אם זה היה פעם אחת, והוא רגוע, לא צריך לקחת לרופא.
(אני חושבת שבאמת קשה להגדיר את ההבדל בין פליטה לקיא, והרופא שלנו בכלל לא מתעניין אם זה פליטה או קיא, מבחינתו זה אותו דבר)

יכול להיות שאפילו בלי לשים לב טיפה לחצת לו על הבטן אז יצא...
זה ממש בסדר והכל טוב כל עוד זה פעם אחת ואחכ רוצה לינוק...

תנוחי הרבה
בהצלחה!!!

ובגלל הצמידות לנובימול הייתי מתייעצת עם רופא
לא דחוף
אבל בנחת כן.

דווקא הגיוניש שהקחא הזה הוא בגלל הנובימול
קרה לי גם בילדים יותר גדולים.ש
שעצם הלהביא תרופה לפעמים גרם לרפלקס של הקאה כסה

פעמיים...
יכול להיות קשור .

תנסי לרווח הנקות (מעט .לא למשוך בכח אבל לנסות לחכות רגע ואם רעב אז כמובן להניק) כי אולי זה גם עקב עומס של הקיבה .

ולא לתת נובימול ישר אם לא רגוע בלילה. לבדוק קודם גרעפס/גזים וכו... בערב לרוב לא רגועים בגיל הזה בגלל כל זה ולפעמים אחרי נמר על העץ או גרעפס נרגעים מהר.

בחלק הפנימי?

אצלי זה התחיל בשבועות מקתדמים יותר. זה היה כתוצאה מהמנח של העובר שהפעיל לחץ על עצב באזור. אחרי שעשיתי טיפול של איזון אגן ממש הוטב לי. אם מעניין אותך לנסות אני יכולה לתת לך מספר של מטפלת.

זה לא כואב ברמה של בכי של כאב, אבל זה נורא מגרד ומציק ומפריע לישון.

אולי קצת בעגלה?

אולי כואבות לו האוזניים או באמת תולעים? שווה לבדוק

אם זה עוזר סימן שזה כן כאב.

ילדים לא תמיד יודעים להסביר מה כואב להם, ולהתנחם בקרבה של אבא ואמא זה מקל עליהם להתמודד.

אוזניים? משהו בנשימה? אם זה ממשיך הייתי לוקחת לרופא.

(אולי זו שאלת כפירה - זה גרוע שהוא ישן איתכם במיטה? אם זה לא מפריע לכם מהותית אז למה לא? מתישהו זה יעבור לו)

 

כשיהיה קטן היה ישן איתנו מלא.
פשוט כבר לא נוח. הוא בועט ומסתובב וזה מפריע לנו לישון

פשוט כואב לו אז הוא מחפש להקל על עצמו..
איך מישהי כתבה כאן פעם ואימצתי- ב99 אחוז מהמקרים ילד לא קם סתם בלילה ונשאר ער כי רוצה צומי, הוא עייף ורוצה לישון ופשוט משהו מציק לו..

מדברת לא על גיל כמה חודשים... כמובן..

בהצלחה גדולה יקרה!!!.
אצלנו בגיל הזה הופיעו התולעים לראשונה . וזה מאוד מציק!!!
צריך לנסות לראות אם רואים בקקי או בפי הטבעת, או לבדוק אם מתפתלים וזזים הרבה עם הישבן תוך כדי ישנה כשמתחילים לבכות לפני שמתעוררין סופית.


ולילות זה ככ ככ קשה חזקו ואמצו!!!!

לנו שן שום מצופה ווזלין ממש עוזרת כמו פלא
מבלי צורך בתרופות אחר כך
אני יודעת שיש כאלה שמתנגדות אבל זה באמת הציל אותנו מלא פעמים מיידית..ולא כאב להם כלום.

אבל גם רק ווזלין עוזר קצת
ויש כל מיני שיטות טבעיות- אמבטיית סוכר וכל מיני
וורמוקס כמ'ומני לא נותנים בגיל כזה- אבל אפשר להתיעץ.. זה תרופה קצת חזקה אז לא היתי רצה לזה

צריך לשאול את הרופא

מה גורם לתולעים?
אני לא מכירה את זה.
ואיך מזהים?
איכסה

הייגינה (לכלוך בציפורניים חול שנכנס פירות וירקות לא שטופים בקיצור ילדים ואין איך לשלוט על זה)
סוכר(כולל קמח לבן ופחמימות אחרות)
המערכת חיסונית חלשה
זה נראים חוטים לבנים באזור פי הטבעת(זה זז ומגעיל) ו/או פרורים לבנים-הביצים

אצלי זה קורה גם בקפיצות התפתחות למשל, או כשצריך להפחית שינה ביום...

יש מגוון סיבות, צריך להתחיל לשלול...

1.תעירי עם פנס לכיוון פי הטבעת כאשר הילד בוכה
(בדרך כלל כשזה תולעים הילד מתפתל ומזיז את האגן גי מגרד לו) ואחרי דקה אמורות לצאת תולעים שנראות כמו חוט לבן דקיק.
2.תשימי וזלין או משחה לטיפול בפי הטבעת. ואם הילד רגוע יכול להיות שזה זה

אני לא תמיד מוצאת תולעים. וכשהיו תולעים אז וזלין במקום רק גרם לו להיות פחות רגוע

ורק כשהם בחוץ מרגישים את הגרד.

כששמתי לו וזלין.

תשימי שמן הדס באזור הגומי של הטיטול זה ממש ממש עוזר תוך דקה הילד נרגע וחוזר לישון
אפשר לנסות ולראות אם עוזר ואז תדעי אם זה תולעים

כיף שחזרת!

אם ייקחו לי את הפורום, בדוק יהיו לי תסמיני גמילה

נשמע לי הכי טוב בסיטואציה

אבל זה נראה לי בטח לא נעים מהבעל.. לא?

זה באמת עלול להיות קצת מבאס
אבל עדיף
אני חושבת ששמירת עניים של הבעל זו מעלה מבורכת
אם יש שם חוסר צניעות, לא כל כך הבנתי מה הולך והוא מעדיף לא להגיע וזה לא יהיה קריטי מצד המשפחה
אז למה לא בעצם

בעלי אף פעם לא בא איתי לאירועים

הוא נשאר לשמור על הילדים

ובתכלס אני לא רוצה שיגיע איתי פריצות וכאלה לא אוהבת את זה שחלילה יצא מצב שיראה נשים לא צנועות

בעלי מגיע, אומר מזל טוב ואז או מוצא פינה באולם שאפשר לשבת רחוק מההמולה ומהמראות הקשים או שיושב בחוץ לומד משהו או עם אחים שלי שיוצאים לעשן.
מבחינתנו זה ברור שיגיע לאירועים משפחתיים אבל גם ברור שאם הוא מרגיש שיש משהו לא מתאים אז הוא יוצא.
הוא תמיד זמין בטלפון למקרה שצריכה עזרה עם הילדים או משהו אבל בהחלט יכול להעלם לי לבחוץ פתאום וזה בסדר מבחינתי.

לי לדוגמא פחות מתאים לצאת כשזה אירועים מהצד שלי, כייף לי עם המשפחה שלי ולא באלי לצאת אז מעולה לי שמבחינתו אין לו בעיה לצאת לבד.

מבחינתי זאת לא אופציה שהוא לא יגיע כי זה שאנחנו דוסים לא אומר שאנחנו צריכים להתנתק מהמשפחה אז מגיעים ומוצאים פתרונות.
אנחנו גם לא אוכלים באירועים האלה (בנוסף ללא רוקדים מעורב) אבל באים כי חשוב לנו הקשר עם המשפחה.

זה לא חתונה של אחות שמחייב שתגיעו כזוג.

יוצא לנו לא מעט פעמים ללכת לבד לשמחות קצת יותר רחוקות
מקובל והגיוני

ופשוט בזמן הריקודים בעלי יצא עם התינוקת. זה היה נראה נורמאלי לחלוטין, כאילו שמר עליה כדי שהיא לא תהיה בתוך כל הרעש.
אולי משהו כזה רלוונטי גם אצלכם?

שעדיף שהוא ישאר בבית .
כל הכבוד לו על שמירת העיניים . ועדיף שהוא לא יכניס את עצמו למקומות כאלה שאפשר להיכשל. זה לא רק ריקודים , זה גם הצניעות . מחילה אבל היום באירועים מתלבשים בכלל לא צנוע ואין עניין שהוא יהיה שם. תאמיני לי שזה רק לטובתך !

הלכתי לחתונות של בנות דודות לבד..
פשוט כי לבעלי אין יותר מידי מה לעשות שם, זה די רחוק ממנו ומעדיפה שיישאר בבית וישמור על הילדה.

בעיני ממש לגיטימי שלא יבוא

אבל אחכ שילך..
הוא יכול גם אחרי מנה ראשונה לעשות סבב מזל טוב וביי

הגענו כולנו לחתונה, ואחרי החופה אבא שלי (והבנים אם היו גדולים כבר) יצא החוצה ולא היה בשאר החתונה.
לגיטימי לגמרי, לדעתי.
ופה מדובר בקרבה רחוקה יותר... תציעי לבעלך את הפתרון הזה (שיהיה רק בחופה), ואם הוא יעדיף בכל זאת לא להגיע בכלל - לדעתי זה לגיטימי בהחלט.
מזל טוב

הייתי הולכת לבד וזהו
תגידי שהוא לא מרגיש טוב. או שיש לו עוד אירוע וזהו.
לא הייתי עושה מזה עניין

גם בעלי יוצא החוצה. דווקא הגיוני בעיניי במיוחד שזה קרובי משפחה שלי אז חבל שאני לא אהיה נוכחת, אבל לו לא נעים, אז לגמרי סביר בעיניי שיצא. ואם גם לוקח את הילד אז בכלל מעולה.
הייתה לנו רק חתונה אחת שידענו מראש שתהיה ממש בעייתית, ולמזלנו לא הזמינו את הילד אז רק אני באתי ואמרנו שבעלי נשאר כדי להיות עם הילד.

והייתי אצל רופא שבדק ואמר שהכול בסדר

זה לגמרי יכול להיות גם הורמונלי

וב"ה הכול תקין

אבל בכל מקרה היתי הולכת שוב
אולי זה הורמונלי
כדאי לברר

יכול להיות שנשאר משהו והוא לא ראה?

כדאי לבדוק בגלל הדימומים.

אגיסטן שמטפל בפטריות
אולי כדאי לנסות את זה

ניסתי קודם מה שיש לי בבית ובגלל שאני יודעת שאגיסטן הוא לנרתיק ואני מרגישה גם באזור פי הטבעת אז לא ידעתי אם מתאים

זה יותר בכיוון של עור מגורה. שמתי טלק..

ממליצה לך לקחת אגיסטן, זה בלי מרשם...
טבליות ומשפחה. אם לא עובר לך אחרי 3 ימים אז כדאי ללכת לרופא

את יכולה למרוח על כל האזור, אין בעיה.

אגב, לא יודעת עד כמה נעים לך לפנות לרופא משפחה, אבל מהנסיון שלי, הם בכלל לא מנסים להסתכל, אלא רושמים משחה שלדעתם מתאימה לפי התאור. אפשר אולי גם לבקש מהם בדיקת משטח נרתיק שעושים לבד ונותנים לאחות- לפחות אצלי רופא משפחה נתן לי הפניה, ביקשתי מטוש מהאחות ואחר כך החזרתי לה אותו...

אם עוד לא קיבלת מחזור אז מן הסתם מונע לך בנתיים
יש נשים (גם אני..) שעד שהן מפסיקות לגמרי להניק לא יכולות להיכנס להריון כי הגוף לא מבייץ..
זה מאד טבעי
אם ממש חשוב לך עוד הריון אולי כדאי לשקול להפסיק להניק (בן כמה היונק?)
בכל אופן חיבוק💕

הפסקתי גלולות וראיתי דם.. במשך יותר משבוע.. עשיתי הפסק והייתי במקווה.. 

אז איך אני יכולה לדעת אם מונע או לא? 

 

היונק בן שנה וחודש +.. לא מצליחה להפסיק.. 

הוא ממש מחובר, ומרים את החולצה זה ממיס אותי.. 

ברור לי שצריך להפסיק ודחוף. איך עושים את זה? 

הוא לא לוקח בקבוק.. 

 

בזמן הגלולות לא קיבלת מחזור?
או שזה גלולות שמונעות את המחוזר?

באמת אין לך איך לדעת בוודאות אם מונע כרגע..

וקריטי לך הריון עכשיו?
אולי עדיף לחכות חודש חודשיים....לראות אם הוא יהיה מוכן יותר להיגמל..
ואין לי ניסיון בנתיים עם גמילה מהנקה, בטח לא בגיל כזה.....

אני לא יודעת אם זה הגלולות שמנעו או ההנקה מעצמה..יש דרך לדעת?

פשוט לא רציתי לקחת סיכון ולקחתי גם גלולות.. 

 

האמת שכן קריטי, כבר מלא זמן עבר.. וממש ממש באלי! וגם רוצה אח קטן לילד שלי.. 

 

 

לרוב הנשים היא לא מונעת בכזה שלב.
את יכולה לחכות כמה חודשים כדי לראות,
אפשר לבקש מרופא נשים בדיקת פרופיל הורמונלי (בדיקת דם), ולראות אם הפרולקטין גבוה מדי, סימן שההנקה מפריעה להיכנס להריון.

בכל מקרה, אם מתאים לך להפסיק הנקה, את יכולה. אבל קחי בחשבון שזה לא אומר כניסה מיידית להריון, יש עוד גורמים שמשפיעים על זה... (באופן אישי לא הייתי לוקחת מהבן שלי הנקה רק בשביל זה, כשבכלל לא בטוח שיש קשר).

כלומר, אם את מרגישה צורך להפסיק, ושזה לא עושה לך טוב, אז בהחלט כדאי לשקול את זה, אבל זה לא שאת "חייבת" להפסיק.

כןכדאי לדעת שיש נשים, שיכול להיות שאת ביניהן שכל הנקה מונעת להן.

לגבי המחזור, תדעי רק כשיגיע המחזור הבא... יכול להיות שזה סתם היה מהפסקת הגלולות

ככל שהוא גדל זה יהיה יותר קשה.. 

 

אבל יכול להיות שבגלל הקצת הנקה אני לא אקבל מחזור?  

זה הרבה עבודה של האמא.
אם האמא מחליטה שזהו. היא מפסיקה להניק, הילד ירגיש את זה, אבל יסתדר. אם האמא לא בשלה בהחלטה. וכל פעם מתנדנדת, הילד ירגיש את זה ויתנהג בהתאם.

לנסות להוריד הנקה אחת שיותר פשוט לכם להוריד... בהמשך להפחית עוד...
זה סיפור חיי... כרגע אני עם הנקה אחת ביום לקטני ומתקשה להפסיק. הוא ממש מבקש.... יודעת שאני צריכה להפסיק להניק לחלוטין כדי להכנס להריון.
בהצלחה עם זה 🙏♥️

איך את יודעת שצריכה להפסיק לגמרי להניק כדי להכנס להריון?

עם כולם בערך חודש אחרי סיום הנקה נכנסתי להריון או קיבלתי מחזור.. ודימום של גלולות לא אומר כלום על ביוץ.
גם אם הנקתי פעם ביום לא היה לי ביוץ.

וכן, לי היה כך.

אחרי ההפלה היה הפרש של 50 יום ולא היה הריון. בסוף הגיע המחזור.

פעם אחר כך היה בזמן.

מבאס.. מקווה לשמוע שהצלחת להקלט מאז ולצאת ביידים מלאות. 
 

קשוח להשאר אופטיימים שקיימת הציפיה הגדולה הזו.

ואני גם לא עשיתי בדיקה למרות האיחור כי רציתי לחכות לאחרי איזה אירוע בשביל לבדוק, ואז כבר ממש פיתחתי ציפיות ובסוף הגיע מחזור...

ברוך ה’ היו לי רק ה’ מחזורים אחרי ההפלה ואז נקלטתי שוב.

 

בעזרת ה’ בקרוב אצלך בידיים מלאות ובקלות!

והכי מבינה לליבך..
כשמאבדים משהו זה מעורר את הציפיה והרצון פי כמה...

לפעמים זה משבש את הגוף מבחינה הורמונלית...

אצלי אחרי הריון כימי הביוץ שאחריו היה ממש מאוחר
ביום ה25 בערך
אז יצא שהמחזור הגיע רק שבןעיים אחכ
וזה בערך חודש וחצי אחרי המחזור הקודם (הריון כימי)

עדיין לא קיבלתי מחזור , אני ביום ה 42 למחזור שהיה ב(16.12) 
ביום ראשון  (22.1) עשיתי בדיקת דם בטא - שיצאה שלילית 

ובשלושה הימים האחרונים יש לי כאבי בטן תחתונים של תחילתו של מחזור אבל הוא לא מגיע.... 

מה לעשות ?

לק"י

למה קרה ששקלתם אחרי שבועיים?
בדרך כלל שוקלים אחרי התור של גיל חודשיים, בתור של גיל 4 חודשים.

היא מרטיבה מספיק טיטולים ביום?

ולפעמים לא עולה כמקובל..
אז אחות טיפת חלב ממשיכה לשקול כל שבועיים
למרות שלי נראה שעולה כפי שצריכה בהסתמך על זה שהיא ההנקה מלאה, יש שבועות יותר ויש פחות אבל בטוטאל לחודש זה תקין, גם בודקת לפי ליגת לה לצה

לק"י

כי אני מבינה שלפעמים יורדים באחוזון ומתייצבים וזה תקין.

כבר לא זוכרת כמה, אבל באמת מעט...
ב''ה האחות של הטיפות חלב הייתה רגועה מאוד, גם לה היו ילדים קטנים בגודל והיא הרגיעה אותי שכל עוד היא שומרת על האחוזון של עצמה אז הכל בסדר (אחוזון ממש נמוך).

מה לעשות?
אין מצב שכל ילדי העולם יהיה האחוזון 50. לכל אחד מבנה הגוף שלו...
כמובן שחשוב לעקוב לראות שהכל בסדר, אבל בעיני חשוב לבדוק יותר כמה היא ביחס לעצמה ולא כמה ביחס לשאר העולם.

אצלנו במשפחה כולם קטנים, רזים ונמוכים. גנטיקה 🤷
כשהיא נכנסה למעקב כל הסודות אמרו לי שעכשיו היא נכנסת רשמית למשפחה...

ראיתי ש110 זה גם תקין

תנסי לאכול הרבה שומן בריא, אגוזים שקדים תמרים, טחינה אבוקדו.. ככה שהחלב יהיה מלא שומן..

לפי הידוע לי-תינוק שחסר לו אוכל, מפסיק קודם לגבוה.
אם היא ממשיכה לגבוה, לא הייתי דואגת.
במיוחד אם לא הרגישה טוב לאחרונה.

קיווי ממש בזול
גולף קידס (לפחות באתר)
קאסטרו

אם את צריכה לחורף הזה שווה לעשות סיבוב

ושנה שעברה זה התחיל ממש בסוף ינואר.

ונראה אם יעריכו את המבצע הקיים או שיעשו כבר את ה70 אחוז

בוודאות שהתחיל דווקא באמצע פבואר.. זוכרת פשוט שחיכיתי לזה והגעתי בתחילת פבואר ועוד לא התחיל 70 אחוז. אז.. נקווה שהשנה הם יתחילו יותר מוקדם.

כי בעיקרון יש לי הנחת יומולדת
אני כל שנה הולכת בראשון גם השנה בעזה מתכננת ללכת ברביעי..
ואני זוכרת שכבר היה...

מחוץ לבית אני משחררת חופשי , אין סיבה להגביל אצל סבא סבתא שעוזרים כל כך הרבה וזה לא מובן מאליו, זה סתם יוצר יותר חשק אצל הילדים לבדוק גבולות ולרצות דברים שאין בבית
לא ראיתי ילד שמת מקרואסון או עוגיה פה ושם אצל סבתא , פשוט מאוד לא לעשות מזה עניין
תמיד להציע אוכל בריא ומזין , אבל אוסר דיבורים סביב האוכל יכול לעשות לא תמיד טוב
רואה אצל אחיינים שלי שההורים שלהם מגבילים אותם והם לגמרי פיתחו הפרעות אכילה , וכל פעם שהם אצל ההורים שלי נוצרו לטווח הרחוק מלא בעיות סביב אוכל
אני בגישה שלי לא מגבילה
מציאה תמיד טת האוכל הבריא
אבל מחוץ לבית שלי לא מגבילה , מנסיון ילדים שמגבילים מידי מתנהגים כמו הומלסים מחוץ לבית בסוך ואת זה את לא רוצה
אני כותבת לך ככה הכי פתוח כי מכירה מידי מקרוב את הנושא וטין לי כל כך עצבים לכתוב בצורה מנוסחת פוליטקלי קורקט
ממליצה לך לעקוב אחרי דיאטניות בארה״ב הגישה שם כיום ממש לשחרר כי לטווח הארוך יש מלא הפרעות אכילה מעל מיני הורים שנהיו אובססיביים לצלחת של הילדים שלהם

אני כן מגבילה גם אצל סבתא וסבא
אסייג שאנחנו לא נמצאים אצלם הרבה
מה הכוונה מגבילה? כמובן שמרשה. אבל במידה. לא מרשה לאכול שישה כדורי שוקולד ועוד עוגה ועוד במבה. בטח לא לפני האוכל
ב"ה הילדים שלי אוכלים יפה מאוד, אוהבים גם ממתקים וגם אוכל בריא (אכלו פה השבוע מרק סלרי... לא הייתי מאמינה)
החוויה שלי הפוכה
אחיינים שלי שלא הגבילו אותם ביססו תזונה על שוקו וציפס ולחם עם שוקולד ובחיים לא ידעו בירקות או בשרי
כמובן שלא נורא לאכול קרואסון אצל סבתא וזה כיף וטעים. אבל לא חמישה. שום ילד לא מת מזה אולי אבל בהחלט נהיה שמן, ובם כזה אני מכירה באופן אישי. והיום בבגרותו הוא מאוד מצר על כך שלא לימדו אותו לאכול במידה
אני רואה פה ילדים יורדים לפארק עם חבילה ענקית של סוכריות וחבילה ענקית של ציפס. בעיני ממש לא הגיוני. מה רע בסוכרייה אחת?

לסיכום המפתח הוא איזון
ואני בהחלט הייתי עושה כלל שאוכלים אחד או שניים ולא יותר. וגם מדברת על כך עם סבתא אם צריך
ולפותחת, אף אחד לא נהנה כשהילד נשכב על הרצפה, אבל זה יקרה לך גם בגינה ובבית כנסת ובסעודה עם חברים... זה חלק מהילדות. חיזקי ואימצי

לגבי מה בריא ומה לא , אבל לא להכניס רגשות אשמה לצלחת , לא להכנס לסטרס.
והמשפט ששום ילד לא מת אך נהיה שמן נכון בדרך כלל להורים שפשוט עשו יותר מידי ביג דיל סביב אוכל ואותם אנשים נהפכים לשמנים כי הם כמהים בבחינת ״מים גנובים יימחקו״ לאוכל האסור , את תראי אותם אוגרים חתיכים וממתקים כי בילדות לקחו את זה מהם.

הילד שלי אוכל מה שבא לו פחות או יותר כי אף פעם לא עשינו מזה אישיו והוא תמיד יעדיף צלחת אוכל על פני חטיפים וממתקים זה פשוט לא מעניין אותו כל כך

שלא בחרו באוכל הבריא
ורכשו כך הרגלי אכילה ממש לא טובים

בדיוק כתבו פה לאחרונה בשרשור אחר על הבעייתיות שהגישה שיש היום בארה"ב, שמובילה להשמנה מוגזמת וכבר אסור להגיד על זה שזו בעיה. לא יודעת מה הולך שם למעשה, אבל ממש לא בטוחה שמשם אנחנו צריכים ללמוד...

אני מסכימה עם @אנונימית-אנמית שלא צריך להכניס רגשות אשמה לצלחת, ולא להיכנס לסטרס סביב האוכל.
ובהחלט יש מצבים שנגרם לילד נזק דווקא כי ההורים רצו לחנך אותו שיאכל בריא.
אבל זה לא אומר שברגע שמדברים על הנזק שאוכל לא בריא יכול לעשות, זה באופן מיידי גורם לנזק אצל הילדים. יש הרבה אפשרויות לעשות את זה בלי סטרס ובצורה שמחנכת את הילדים באמת.
בתור ילדה אני ידעתי שאסור לי לאכול ממתקים, ובכל זאת גדלתי בצורה טובה בלי שום תסביכים של אוכל, ועם רצון לחנך גם את הילדים שלי לאוכל בריא.
בכל זאת אני לא עושה ממש כמו ההורים שלי, כי ראיתי שאצל חלק מהאחים שלי היתה תקופה שזה כן גרם להם לחפש בחוץ ממתקים (לא בהגזמה, ב"ה כולם עדיין אוכלים מאוזן והרבה מאיתנו בהחלט בכיוון של אוכל בריא, אבל בכל זאת בילדות לא לכולם זה היה מדוייק).
אז אני מאפשרת לילדים שלי לאכול ממה שהם מקבלים בחוץ (בגנים/בי"ס, או אצל סבא וסבתא), אבל עדיין עם דיבור על מה בריא לגוף שלנו, ועם הגבלה של הכמות שאוכלים בחלק מהדברים היותר גרועים. והם ממש מבינים ומפנימים וחלק מהם כבר מוותרים מעצמם על חלק מהמתקנים שהם מקבלים במסגרת, או שמעצמם בוחרים לאכול רק קצת ואז לקבל ממני משהו אחר טעים שהוא גם בריא יותר.

‏את מדברת על הבודי פוזיטיב שיש בארצות הברית
הכוונה שככל שאישה שמנה שתהיה גאה בכמה שמנה ולא בריאה היא , שלקחו אצ זה לקיצון

יש מין גלגל בארצות הברית של השמנת יתר מהמון אוכל לא בריא ומתועש , מנגד יש שם הורים חרדתיים בקטע מוגזם לאוכל של הילדים שלהם שהם לא נותנים לילדים שלהם לאכול כמעט כלום שלא לדבר על סוכר ומלח , אני מכירה ילד שהיה יוצא לשלג ומלקק את סוליית הנעליים שלו כי היום מפזרים מלח על השלג על מנת להפשירו פשוט כי זה היה חסר לו בתפריט
את חייבת להבין שהמצב בארצות הברית הביא הורים להתחרפן טוטאלית והמון הורים יוצרים הפרעות אכילה אצל הילדים שלהם שנהיים בהרבה מן המקרים אוביס לא בגלל שנותנים להם מה שרוצים אלא בגלל האובססיה של ההורים.
תמיד צריך לדבר על בריאות ולהנחיל מודעות
כמובן שחייב לתווך גם לילדים .
אני לא בעד לתת לילד לאכול שטויות כל היום , ממש לא
להציע אוכל בריא , אבל גם לא להבהל משטויות ולא להתנהג בפחד וחרדה מאוכל שהוא לא בריא,
אבל אם ילד מפתח בעקבות זאת דפוס במקומות מסוימים - כמו למשל במסיבת היום הולדת כשכל הממתקים מולו הוא מתנהג כמו מורעב , אז משהו לא תווך נכון.
אם ילד מחפש אוכל במקררים של אנשים ואפילו פחים משהו סופר לקוי.

ואני מבינה מה שאת כותבת, תודה על ההסבר. נראה לי שבסופו של דבר אנחנו די באותו כיוון. פחד וחרדה סביב מה שהילד אוכל זה בוודאי לא נכון, וברור שזה יוצר הרבה יותר נזק מאשר האוכל הלא בריא שהוא עלול לאכול.
אבל בקשר לשאלה של הפותחת - איך להתמודד עם זה שהסבא וסבתא קונים המון קוראסונים עוגיות ונותנים לילדים לאכול חופשי, אני חושבת שלהגיד שלהגבחל את הכמות יגרום יותר נזק מאשר לתת להם לאכול בלי הגבלה, זה לא בהכרח נכון.
כשסבא וסבתא גרים רחוק ומגיעים אליהם לא לעיתים קרובות מידי, אז אפשר יותר לשחרר. אני בהחלט משחררת אצל סבא וסבתא, והילדים שלי אוכלים שם הרבה יותר שטויות מאשר בבית (ובכל זאת לא לגמרי בלי הגבלה, כי גם חמותי לא רוצה שהם יסתמו את התיאבון לפני הארוחה מכמות מוגזמת של עוגות, אז היא גם מגבילה בעצמה, זה עדיין יותר ממה שאני הייתי נותנת אבל זה הפינוק שלה וזה בסדר מצידי).
אבל כשגרים קרוב ונמצאים הרבה אצל סבא וסבתא, אז גם מה שקורה שם משפיע על הרגלי האכילה. ובעיני יש מקום לראות אם אפשר לפתוח את זה מול החמות ולדבר איתה על האם בכלל מתאים לתת לפני הארוחה, ואם בכל זאת נותנים - אז איך מגבילים את הכמות וכמה מתאים לתת.
ובכל מקרה - לפי איך שהפותחת שאלה, לא נשמע לי שהיא אובססיבית ומגבילה את הילדים באופן שמזיק להם. זה נשמע שהיא פשוט לא מרוצה מכמות העוגות שהילדים אוכלים אצל סבא וסבתא, ותוהה איך להתמודד עם זה נכון.
אז יש מקום להזהיר אותה לא להגיע לחרדתיות יתר סביב זה, ואני מבינה שזה מה שהתכוונת לעשות בתגובה שלך, אבל זה לא אומר שהדרך היחידה להגיב למצב הזה היא בלשחרר לגמרי ולא להגביל בכלל.

נתתי לה פרספקטיבה שונה ושתזהר מקיצוניות

אני חושבת שהכיוון שהעלית הוא חשוב.
אבל היה אפשר להבין ממה שכתבת שאת מתייחסת למה שהיא תיארה ומזהירה אותה לא להמשיך ככה כי זה יביא לנזק (ככה זה היה נשמע לי בהתחלה. בהודעות הבאות שלך הבנתי טוב יותר למה התכוונת, ואני מסכימה עם הכיוון שהבאת).

דווקא שמדברות בגישה מאוד פתוחה על איזון
ולא יתנו לך כל היום הרגשה רעה כאלו את מרעילה את הילד שלך

לפעמים מרגישה כמו עוכרת שמחות וזה לא אני,

נראה לי בגלל שאני טיפוס משוחרר אבל מנסה להיות אמא אז יוצא לי ההפך, יותר מדי רציני.

כיף שאת משוחררת...אז בכ"ז מתי עובר הגבול?

ממתקים לפני אוכל? 7 עוגיות? עוגיות ואז חטיף?

אני בעד שתהיי מי שאת ואל תתני לחברה להכתיב לך מה נחשבת אמא טובה וזה הכי חשוב .
בבית - אני מקפידה על ארוחות , אם רוצים נשנוש פשוט מציעה נשנוש הכי בריא שיש ואם הוא רוצה משהו לא בריא - נותנת , כנשנוש ולא כארוחה ככה שזה לא נעשה ממקום של רעב מוחלט , אם זה ממש מוגזם ואני רואה בוודאות שהוא לא רעב מודיעה לו שזהו נגמר ואפשר לאכול דברים אחרים. הכלל הוא לא לעשות משום אוכל טאבו - זה הכי חשוב , חקרתי את הנושא ממש לעומק ויכולה להגיד לך שהנזק שהורים עושים עם כל ההגבלות והאשמה הפנימית על מה נכנס לילד שלהם לגוף עושה יותר נזק מטון סוכר

כתבת כל כך חכם

האובססיה הזו סביב האוכל כ"כ לא בריאה לנפש הילדים.

כותבת מניסיון כי כך גדלתי

בדקתי את הנושא ממש לעומק ואני שמחה שבארה״ב התחילו ליישם את הגישה כי זה ממש חשוב להזהר על נפש הילדים שלנו , הגישה לאוכל צריכה להשתנות

אבל מחליטה מה כן חשוב לי ועל זה לא מוותרת. כמו שכתבת על המעיל, לא תוותרי על זה גם אם יצרחו שלא רוצים, נכון? בסופו של דבר את האמא ויודעת יותר טוב מהם מה חשוב.
כשזורקים אוכל אני לוקחת את הצלחת ואומרת "אתה לא רוצה לאכול יותר? אז תביא לאמא את הצלחת, לא צריך לזרוק" ומורידה אותו מהכסא ובזה נגמר הסיפור. לא צריך לכעוס ולא שום סנקציות. העמדת גבול ברור, הסברת מה כן לעשות ולא רק מה לא לעשות, ואין בכי אז את גם לא צריכה לחבק אחר כך.
לגבי הממתקים אצל סבתא, אני כן הייתי מנסה לבקש שיהיה אחרי האוכל. אי אפשר להגיד לסבתא לא להביא עוגיות וממתקים, אבל לא רואה בעיה לבקש יפה שתתן להם אחרי האוכל, ושזה לא יהיה בטווח הראיה שלהם לפני כן כי אז נכנסים למלחמות מיותרות.

הסחת דעת היא דבר נפלא לגיל שנתיים. אצל בעלי זה עובד כמו קסם. נניח,

היא בוכה לא רוצה לשבת בעגלה!!! וגשם, קר, תכף השאר חוזרים. אז אני חוגרת אותה צ'יק צ'ק ומבלבלת לה את השכל בשטויות כמו ואוו הולכים לחפש חתול! מי מוצאת חתול? שואלת את אחותה באיזה צבע נמצא חתול היום? וכן על זו הדרך. זה גורם לה לשכוח על מה התעקשה לפני רגע.

כמובן שבוחרת על מה להיאבק, יש מקומות שמשחררת ומאפשרת לה לממש את גיל ההתבגרות

 

לגבי הורים- אני הייתי מרפה אבל לא משחררת. אפשר לבקש מההורים לתת פחות שטויות ולתחום את זה גם לאחרי האוכל. אפשר להציע להם לתת משהו בריא יותר עד הארוחה (פרי נניח). אבל חשוב שיאמר בכבוד. אם זו היתה שבת פעם ב... הייתי אומרת שחררי, אבל על בסיס קבוע כן אפשר לדבר

ולבקש. היו מקרים שגם קניתי בעצמי נשנושים שאני מרשה שיהיה להורים בבית כדי לא להעמיס עליהם.

לא לשים גבולות רק עושה את זה יותר גרןע. וגם להסביר להם דברים בשפה פשוטה שידעו למה לצפות. למשל כשהולכים לגן משחקים, אנחנו נשמחק קצת וכשאני אומרת די מספיק הולכים הביתה אז הולכים הביתה- זה לרוב עוזר.
מזדהה, גם אני כל הזמן חיכיתי שיגדלו ויהיה יותר קל. עד שהשלמתי עם זה שזו ההתמודדות שלנו לשנים הקרובות.
והם כבר מתקרבים ל 4...

כלומר, כשאני מחלקת עוגיה/ ביסקוויט אני מקדימה ואומרת "מקבלים עכשיו אחד, מי שרוצה יכול לקחת עוד אחד ואז אנחנו אוכלים ארוחת ערב" וכשהילד יודע לקראת מה הוא הולך הרבה יותר קל לו , ובהמשך הם לא מבקשים יותר מזה.
אצלי גם, יש סדר קבוע. מגיעים הבייתה ומקבלים משהו טעים, ואז לא מבקשים עד ארוחת ערב. הרבה פעמים אני מחלקת להם "בהפתעה" קוביית שוקולד/עוגיה תוך כדי משחק.
ועדיין מרגישה שהם אוכלים הרבה מדיי ממתקים ומשחררת

ובא לי לומר לך שאת אמא נפלאה!
ואני לגמרי מעריכה את כל מה שאת עושה ואת השאלות שלך🌸❤️

מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.
בכל אופן עם סבא וסבתא כדאי יותר לשחרר, הכיף שלהם זה להעניק לנכדים

אם לכולם מאתגר בגיל הזה עם אחד אז את בכלל צריכה צלש

בעיני אפילו לשנות את השם של ההתמודדות ולא לקרוא לגיל גיל שנתיים הנורא זה מקל עלי. כי יש בגיל הזה מלא מתיקות שאפשר לפספס בתוך המאבקים היומיומיים של תתלבש- תאכל- תיטול ידיים- לא לנגב גבינה במכנסיים.

 

ובפן המעשי:

ילד שומר על גבולות שברורים לו.

והם ברורים לו כשברור לך שאלו הגבולות. 

(ילד יפסיק מאוד מהר לבכות כשהוא בשרי ורוצה שוקולד חלב למרות שאת אוכלת מולו שוקולד ולמרות שאין לו מושג מה זה אומר. פשוט כי הוא רואה אותך החלטית ויודע שזה קרב אבוד)

 

אם יש משהו שהוא מבחינתך גבול תחזקי את עצמך לפני שאת דורשת אותו מהילד ב3 נקודות:

1. אני יכולה לדרוש את זה מהילד שלי.

2. הגבול הזה מיטיב איתו. 

3. הילד שלי רוצה להקשיב לי, הוא זקוק לשייכות וגבולות. 

 

ולגבי איזה גבולות חיוניים בעינייך- מי יכול לענות חוץ ממך?

2, 3, 4, 5 וופלים... מה שנראה לך סביר.

אישית אצל סבתא וסבתא אני מאמינה שאפשר לשחרר את גבולות הממתקים קצת, לא להפקרות, אבל גם לא סופרת להם.

כי זה לא מה שיגרום להם להשמנת יתר, וזה הפינוק של ההורים, וברור לילדים שבבית יש גבולות וכללים אחרים. אבל יש גבולות שלא אוותר עליהם גם בחוץ- חוצפה למשל, מכות, נטילת ידיים וכאלה. 

קודם כל, מצרפת לך קישורים לשני פוסטים שלי מאוד עזרו עם ההתמודדויות של גיל שנתיים. לא יודעת אם יענה ממש על השאלות שהעלית פה, אבל נראה לי שבכל מקרה זה יכול להוסיף -
גיל שנתיים הצדיק | הורות בחסד
איך מחליטים | הורות בחסד

ולגבי מה ששאלת על ההתמודדות מול העוגיות אצל סבא וסבתא - אני ממש מבינה את הרצון שלך להגביל את הכמויות של העוגיות שהם מקבלים שם, בעיקר כשאת כותבת שהם נמצאים שם הרבה, ובסופו של דבר זה כן משפיע על הרגלי האכילה שלהם ובכלל על התזונה שלהם.
אבל אני חושבת שההתמודדות פה צריכה להיות מול הסבתא ולא מול הילדים. אם הסבתא כבר נתנה להם, לא הייתי אוסרת עליהם לאכול. זה גם ניסיון קשה עבור הילדים, וגם יוצא שלא ממש מכבד את הסבתא.
יש מצב לדבר איתה? (אולי עדיף שבעלך יעשה את זה?) כמובן קודם כל להודות לה על כל העזרה, וגם על האהבה הגדולה שלה לילדים והרצון שלה לפנק אותם ולתת להם כל כך הרבה. אבל אז לדבר על זה שאתם רוצים לתת להם תזונה שתהיה בריאה עבורם, ולהתחיל לחנך אותם להרגלי אכילה נכונים, וכו', ואת צריכה את העזרה שלה, שהיא תהיה שותפה איתך לגבולות שאתם מציגים בתחום הזה.
אני לא מכירה אותה ולא יודעת עד כמה היא תהיה מוכנה לשמוע, אבל אם זה נשמע לך אפשרי - הייתי מתחילה מהכיוון הזה. (ואם יש לה ממש צורך לתת להם יותר - הייתי מציעה להגביל את זה לשבת, שיהיה לה זמן שבו היא יכולה לתת יותר, אבל לפחות במשך השבוע יהיו גבולות, ובשבת הילדים יקבלו יותר שפע של מתוקים ופינוקים, לכבוד עונג שבת...).

בשרשור אחר שמתי כמה קישורים לפוסטים בבלוג אחר, שמדברים על איך להתמודד עם תסכולים אצל קטנטנים. נראה לי שזה גם רלוונטי להתמודדויות שלכם.
מצרפת כמה קישורים לפוסטים בנושא - הריון ולידה
(ותסתכלי גם בשאר השרשור שם, גם בשאר התגובות שם יש הרבה כיוונים חכמים שאולי יעזרו).

בהצלחה רבה!